כתיבת אופציות: איך לייצר הכנסה ממניות מבלי למכור אותן

“חופש כלכלי”, “עצמאות כלכלית” ו-“אי-תלות כלכלית” הם כולם כינויים מליציים למשוואה מתמטית: מצב עניינים שבו ההכנסה מנכסים עולה על הוצאות המחייה, באופן שמייתר עבודה בשכר.

כשהנכסים שלנו – נדל”ן, מניות, אגרות חוב, עסקים, ביטקוין ועוד – עולים על שווי מסוים, או מניבים הכנסה פסיבית גבוהה מספיק, עבודה בשכר הופכת מכורח לבחירה.

מנקודה זו, במקום למכור את זמננו הקצוב למעסיקים או ללקוחות בתמורה להכנסה, אנחנו יכולים להסתמך על הנכסים שלנו שיפיקו אותה במקומנו. ואז – כשאנחנו אדונים לזמננו – אנחנו הופכים עשירים באמת.

העקרון הזה – הליבה הרעיונית של קהילת ה-FIRE – כבר די מוכר היום ברמה המושגית, בוודאי לקוראיו הוותיקים של הבלוג הזה.

אבל איך מיישמים אותו בפועל? מהו המנגנון שממיר תיק נכסים להכנסה שתוכל לקיים אותנו ביומיום?

ניקח לצורך הדוגמה תיק מניות. מניות הן הנכס המועדף עלי מפני שהן מהוות דרך פשוטה וזולה להשתתף ברווחיהם של כמה מהעסקים האיכותיים בתבל במאמץ קטן יחסית, ללא מתווכים, עם עלויות עסקה נמוכות, בשקיפות גבוהה, נזילות גבוהה ופוטנציאל בלתי מוגבל (תאורטית) לעליית ערך.

הדרך הפשוטה ביותר להמיר תיק מניות להכנסה תהיה לממש עליית ערך, או בפשטות: למכור מניות בשער גבוה מהשער בו רכשנו אותן ולהמיר אותן למזומן.

הגישה המקובלת כאן היא לצבור הון נאה (בדרך כלל בהיקף של 300 או 400 חודשי מחייה), ולאחר מכן לממש (כלומר למכור) שיעור מסוים מהתיק, למשל בהיקף של 3% עד 4% בשנה, באופן שיספיק למימון מחייתנו ובמקביל יקטין למינימום את הסיכון שהתיק יאזל לפני שנלך לעולם שכולו טוב (בהתבסס על מחקר טריניטי וחישובים דומים).

זו שיטה נהדרת, יעילה למדי בהיבטי מס, עם נקודת תורפה מרכזית: הצלחתה תלויה בכך שיימצא מישהו שיסכים לקנות את המניות בשער קנייה גבוה יותר.  אם לא נמצא קונה כזה – למשל, מפני שהשוק נקלע לתקופה ממושכת של ירידות – המשמעות היא שנצטרך למכור מניות בהפסד כדי לממן את המחייה שלנו. והסיכון הזה, שמכונה סיכון רצף התשואות, יכול לרסק כל תכנית פרישה. הרי מחירי המניות משתנים כל הזמן, ויחד איתם השווי הנקי שלנו. לכן, בהחלט יתכן מצב שבו אדם “יאבד” את עצמאותו הכלכלית בעקבות תנודות חדות בשוק המניות.

דרך אחרת לתרגם תיק מניות להכנסה שוטפת, שמתמודדת עם הבעיה הזו, היא לקבל דיבידנד. מניות, כזכור, הן אגד של זכויות המייצגות בעלות בחברה. אחת הזכויות הכלולות באגד הזה היא הזכות להשתתף ברווחי העסק. חברות רבות בוחרות לחלק את הרווחים שלהן לבעלי המניות ככסף מזומן במועדים קבועים. החלוקה הזו מכונה דיבידנד. דיבידנד, בשונה מעליית ערך, לא תלוי בביצועי מניית החברה בבורסה. הוא לא תלוי במצב רוחם הקולקטיבי של מאות אלפי משקיעים תזזיתיים, לא מצריך מאיתנו לאתר קונה שיסכים לקנות את המניות שלנו במחיר גבוה יותר. דיבידנד מחולק לבעלי המניות ישירות מקופת המזומנים החברה, כהחלטה של דירקטוריון החברה. כל מה שנדרש מבעל המניות הוא להחזיק את המניות במועדים הרלוונטיים והכסף כבר יזרום לחשבונו – ממש כשם שבעלי דירות מקבלים דמי שכירות מדייריהם.

גם לשיטה זו יש חסרונות: היא לא יעילה בהיבטי מס, לא כל החברות מחלקות דיבידנד, ואלה שכן רשאיות בכל עת לבטל אותו, הרי אין להם חובה משפטית לחלק אותו (בשונה, נניח, מתשלומי ריבית על אגרות חוב). בנוסף, תשואת הדיבידנד של חברות איכותיות היא על פי רוב נמוכה יחסית, מה שיחייב אותנו לחסוך סכום גדול מאד כדי להתקיים מדיבידנד בלבד. אפשר כמובן להשקיע במניות דיבידנד עם תשואה של 7% ומעלה, אבל המשמעות של מהלך כזה תהיה הגדלת סיכון או ויתור על צמיחה עתידית.

אבל מה אם הייתה דרך לייצר הכנסה שוטפת מתיק המניות שלנו מבלי למכור מניות, ואפילו אם הן לא מחלקות דיבידנד כלל?

ובכן, יש דרך כזו, והיא נקראת כתיבת אופציות.

אופציות? צלם בהיכל!

לפני שתאמרו משהו: כן, המילה “אופציות” מעוררת רתיעה, ולא בכדי.

אחרי הכל, אופציות מזוהות עם מסחר בסיכון גבוה.

לדוגמה, המסחר הממונף והספקולטיבי בקהילות כמו Wallstreet Bets, עם גברים צעירים שמפסידים את תחתוניהם בהרף עין רק כדי להתגאות בזה, מבוסס לרוב על מסחר באופציות. גם הז’רגון – קולים, פוטים, דלתא,  פקיעות, מימושים – מזוהה יותר עם ארגז הכלים של הסוחר המבקש להתעשר במהירות, ולא של המשקיע הפאסיבי לטווח ארוך. והס מלהזכיר נוכלויות כמו “אופציות בינאריות” (שהוצאו מחוץ לחוק) ועוד כגון דא.

למען הסר ספק, אני מאמינה שאפשר להצליח מאד בשוק ההון אפילו בלי לדעת מהן אופציות, כל שכן לסחור בהן. זה מסוג מחילות הארנב שבאמת מתאימות למתקדמים. הטענה שאני מבקשת להעלות בפוסט הזה היא שבשימוש מוקפד וזהיר, כתיבת אופציות לא רק שלא מגדילה את הסיכון בתיק ההשקעות אלא יכולה למתן אותו.

זאת ועוד, כתיבת אופציות יכולה להועיל למשקיעים מוכווני תזרים – כלומר, כאלה שמבקשים להתקיים מהתזרים השוטף של הנכסים שלהם – לגוון ולהגדיל את ההכנסה שלהם מתיק ההשקעות.  במובן זה, מדובר באסטרטגיה שמשלימה השקעה לטווח ארוך ולא סותרת אותה.

הבעיה היא שאופציות הן לא מכשיר אינטואיטיבי.

גם אנשים שמעולם לא שמעו על שוק ההון יכולים להבין, ברמה המושגית, שאנחנו עושים כסף כששערי המניות עולים ומפסידים כששערי המניות יורדים.

אבל איך להסביר נגזר פיננסי מורכב כמו אופציות?

כדי להבין את זה, נסתייע בגייבראש.

גייבראש הוא סטודנט תפרן שהתמקם זה עתה בדירת סטודנטים מאובקת. לגייבראש צורך דחוף בשואב אבק רובוטי. מחיר השוק של השואב בחנות “לה-צ’אק מוצרי חשמל” הסמוכה לדירתו עומד על 1,000 ש”ח. עקב מכירות חלשות, לרגל החגים השואב הוצע זמנית ב-500 ש”ח בלבד. דא עקא, לגייבראש לא היה די כסף לשלם בנקודת הזמן הזו (מכיוון ששכרו משולם רק בסוף החודש), ולדאבונו הוא החמיץ את המבצע ומיד בסוף החודש המחיר קפץ חזרה ל-1,000 ש”ח.

כעת נניח שבזמן המבצע גייבראש פונה למנהל החנות ומציע לו את העסקה הבאה: אשלם לך 50 שקלים כעת, בתמורה לכך שתשמור לי את הזכות לרכוש את השואב ב-500 ש”ח עד סוף החודש, גם אם המבצע הרשמי יסתיים.

בעל החנות, שמתמודד כאמור עם קשיים במכירות, יעדיף כמובן למכור ב-500 ש”ח מאשר לא למכור כלל. אם הוא יקבל את ההצעה, הוא ישלשל לכיסו את 50 השקלים, ובתמורה יכתוב לגייבראש פתק קטן בזו הלשון:

הפתק הזה הוא למעשה אופציית רכש או אופציית קול על שואב האבק: המוכר, כותב האופציה, מוכר לקונה את הזכות (אבל לא את החובה) לרכוש את נכס הבסיס (שואב האבק), במחיר מוסכם מראש (500 ש”ח), עד לתאריך מוסכם מראש (סוף אוקטובר – מועד פקיעת האופציה). תמורת ההתחייבות הזו משלם הקונה, במעמד קניית האופציה, פרמיה – במקרה שלנו, 50 ש”ח. זוהי הכנסתו של כותב האופציה.

אותו עקרון פועל גם הפוך.

נניח שגייבראש שלנו קיבל בירושה טבעת בשווי 500 ש”ח, וכדי לשפר מעט את מצבו הפיננסי הוא מחליט למכור אותה בשוק של פייסבוק. ההצעה הטובה ביותר שקיבל הייתה 400 ש”ח. ההצעות הבאות היו מעליבות – 90 ש”ח, 80 ש”ח וכן הלאה.

גייבראש לא רוצה למכור את הטבעת ב-400 ש”ח, אבל כדי שלא להיתקע עם הצעות גרועות אפילו יותר, הוא פונה, ליתר ביטחון, לאותו מציע וכותב: “אם תסכים, אשלם לך 50 ש”ח כעת. אנסה להשיג מחיר טוב יותר, ואם לא אצליח למכור את הטבעת בסכום גבוה יותר עד סוף השבוע הבא, תקנה ממני את הטבעת ב-400 ש”ח בלבד”.

במקרה זה, המציע כותב אופציית מכר או אופציית פוט ומוכר אותה לגייבראש: תמורת פרמיה של 50 ש”ח, המציע מתחייב להעניק לגייבראש את הזכות למכור לו את הנכס (הטבעת), במחיר מוסכם מראש (400 ש”ח), עד לתאריך מוסכם מראש (סוף השבוע).

בתמורה לסכום ששילם, גייבראש בעצם מבטח את עצמו. הוא מגדיל את הגמישות שלו בכך שמבטיח שיהיה קונה לטבעת גם אם לא יקבל הצעות טובות יותר. המוכר (כותב האופציה) אמנם מאבד קצת מהגמישות שלו בגלל ההתחייבות לרכוש את הטבעת במחיר המוסכם – אבל מקבל בינתיים הכנסה מנכס שאפילו עדיין לא רכש.

ומה קורה מכאן?

כאמור, קונה האופציה משלם פרמיה תמורת הזכות לקנות או למכור את הנכס במחיר מוסכם מראש עד לתאריך נקוב, הלא הוא מועד פקיעת האופציה.

מה שיכריע את גורל האופציה מנקודה זו ואילך הוא מחיר השוק של נכס הבסיס במועד הפקיעה.

אם, למשל, מחיר השוק של שואב האבק יצנח במועד הפקיעה ל-400 ש”ח, אז מובן שלאופציה לרכוש את השואב במחיר של 500 ש”ח אין שום ערך: הרי למה שאממש אופציה לקנות ב-500 ש”ח שואב שבאפשרותי לקנות ב-400 בשוק החופשי. במקרה זה נאמר שהאופציה נמצאת מחוץ לכסף (Out of The Money או OTM): כלומר, מחיר השוק עדיף על מחיר המימוש של אופציית הרכש.

בדומה, נניח שהטבעת מצאה קונה ב-700 ש”ח. מובן שאין שום ערך לאופצייה למכור את הטבעת ב-400 ש”ח כשהשוק מציע תמורה גבוהה יותר. גם כאן, האופציה מחוץ לכסף: מחיר השוק עדיף על מחיר המימוש הנקוב באופציית המכר.

כאשר האופציה פוקעת “מחוץ לכסף”, כלומר, כאשר המחיר בשוק אטרקטיבי יותר ממחיר המימוש של האופציה, היא מאבדת מערכה. כותב האופציה שומר את הפרמיה בכיסו, נשאר עם הנכס (או המזומן), וחופשי לעשות בהם כאוות נפשו.

אבל לפעמים השוק פועל אחרת.

שוו בנפשכם שמחירי שואבי האבק מזנקים לפתע ל-2,500 ש”ח ליחידה, או שהטבעת לא הייתה מוצאת קונה אלא תמורת 50 ש”ח.

במקרים אלה, האופציות שלנו שוות הרבה יותר: מובן ששווה לי לממש אופציה לקנות ב-500 ש”ח שואב שמחיר השוק שלו הוא 2,500 ש”ח, או לממש אופציה למכור ב-400 ש”ח טבעת שמחיר השוק שלה הוא 50 ש”ח.

כאשר מחיר המימוש של האופציה אטרקטיבי יותר מהמחיר בשוק, אזי נאמר שהאופציה בתוך הכסף (In the Money או ITM).

כשהאופציה פוקעת בתוך הכסף, כותב האופציה אמנם שומר את הפרמייה, אבל הוא חייב לממש את ההתחייבות שלו לקנות או למכור מניות במחיר המימוש לו התחייב, לפי העניין.

שוק האופציות מניח כמובן מאליו שכותב האופציה יוכל לממש את ההתחייבות שלו אם האופציה תפקע בתוך הכסף: אם אני כותבת אופציות רכש, עלי להחזיק בנכס הבסיס כדי שאוכל למכור אותו אם אדרש לכך. ואם אני כותבת אופציות מכר, עלי לרתק מספיק מזומן בצד כדי שאוכל לקנות את הנכס אם אדרש לכך.

למותר לציין שמי שכותב אופציות כנגד נכסים שאינם בבעלותו, או כנגד מזומן שאין לו, כורה לעצמו בור, משום שאם האופציה תמומש, הוא יידרש למכור נכסים או ליטול הלוואות כדי לממש את התחייבויותיו.

זה מה שמכונה כתיבת אופציות עירומות, וזה משהו שאני מאד לא ממליצה עליו. הדרך הסולידית תהיה לכתוב אופציות מגובות בנכסים או במזומן. מכאן המושגים Covered Calls ביחס לאופציות רכש, או Cash Secured Puts ביחס לאופציות מכר.

סיכום ביניים:

• אופציה היא חוזה בין שני אנשים: צד אחד מוכר את הזכות לקנות (או למכור) את נכס הבסיס כנגד נכס (או מזומן) שברשותו במחיר מוסכם וידוע מראש, וצד שני קונה את הזכות הזו, ועשוי לבחור לממש אותה כתלות במחיר השוק של הנכס במועד הפקיעה.
• אופציית רכש (CALL) היא הזכות לרכוש את נכס הבסיס במחיר ידוע מראש עד לתאריך מסוים.
• אופצית מכר (PUT) היא הזכות למכור את נכס הבסיס במחיר ידוע מראש עד לתאריך מסוים.
• שוויה הפנימי של האופציה תלוי במחיר השוק של נכס הבסיס בפקיעה: אם האופציה מחוץ לכסף (כלומר, מחיר המימוש אינו אטרקטיבי ביחס למחיר השוק)  לאופציה אין כל ערך. ואם האופציה בתוך הכסף (מחיר המימוש אטרקטיבי ביחס למחיר השוק) הערך הפנימי של האופציה ישקף את הפער בין מחיר המימוש למחיר השוק.
• לאופציות יש גם שווי חיצוני, הנגזר מהתנודתיות של נכס הבסיס ומהזמן שנותר עד לפקיעת החוזה. ככל שנכס הבסיס תנודתי יותר, והזמן עד לפקיעה ארוך יותר, הפרמיה בגין האופציה תהיה גבוהה יותר.
• מי שכותב חוזה אופציה מחויב לממש את חלקו בחוזה, לא משנה מה, ולכן הוא זקוק לבטוחה או לאשראי. זה מה שנותן את הביטחון לרכוש את האופציה.

איך כותבים אופציות רכש בשוק ההון?

עם כל הכבוד לתכשיטים ולשואבי אבק, לא לשם כך נתכנסנו.

איך מיישמים את כל זה לגבי שוק המניות, וחשוב מכך – איך מייצרים מזה הכנסה?

כאמור, אופציות “עירומות” לא באות בחשבון. לכן, התנאי הראשון לכתיבת אופציות רכש מכוסות הוא להחזיק את נכס הבסיס, כלומר, את המניות עצמן שכנגדן אכתוב את האופציה.

חשוב לדעת שחוזה אופציה בשוק ההון לא מתייחס ליחידה אחת של נכס הבסיס, אלא ל-100 יחידות.

לכן, לפני הכל, אוודא שיש לי לפחות 100 יחידות מהמניה או מהקרן שכנגדה בכוונתי לכתוב את האופציה.

כאשר אני כותבת אופציית רכש מכוסה כנגד מניה מסוימת שאני מחזיקה בתיק שלי, אני מוכרת לקונה האופציה את הזכות (אבל לא את החובה) לרכוש ממני 100 מניות במחיר מוסכם (מחיר המימוש) עד לתאריך מוסכם (תאריך הפקיעה).

קונה האופציה משפר את הגמישות שלו, ואילו כותבת האופציה – אני – מקטינה את הגמישות שלי. הגמישות שלי קטנה מכיוון שאני בעצם לוקחת על עצמי התחייבות למכור את המניות בשער מוסכם ובתאריך מוסכם. כלומר, גם אם המניה מתייקרת מאוד, הרבה מעבר למחיר המימוש, אני עדיין אהיה מחויבת למכור את המניה בשער המימוש הנקוב באופציה. במילים אחרות, כשאני כותבת אופציית רכש מכוסה, אני מגבילה את האפסייד שלי – בתמורה להכנסה מיידית.

יש לומר שההכנסה ממכירת האופציה עשויה להיות גבוהה פי כמה מהדיבידנדים שמניבים אותה מניה. כך, אני יכולה לקבל הן דיבידנד מהמניה, הן רווחי הון (במידה שהמניה צומחת) והן הכנסה מהפרמיה בגין מכירת האופציה.

דוגמה תסייע.

בעיצומו של משבר הקורונה במרץ 2020 מניית מיקרוסופט נסחרה סביב $136 למניה, והניבה דיבידנד שנתי של $2.09 למניה (המשקף תשואת דיבידנד של 1.53%). נניח שרכשתי 100 מניות כאלה באותה עת תמורת $13,600, והפוזיציה הניבה הכנסה שנתית של $209 לפני מס.

נדלג לאוקטובר 2024. המניה נסחרת כעת סביב $416 למניה. כלומר, הפוזיציה שווה היום $41,600 ומניבה דיבידנד שנתי של $332 (תשואת דיבידנד של 0.8%), שהרי מיקרוסופט נוטה להגדיל את הדיבידנד שלה ב-10% מדי שנה. כלומר ניכר שמיקרוסופט יקרה היום משמעותית: מכפיל הרווח שלה גבוה יותר ותשואת הדיבידנד נמוכה יותר.

נניח (לצורך הדוגמה בלבד) שאני סבורה שפוטנציאל עליית הערך כאן מוגבל, שאין זרז משמעותי למהלך נוסף של עליות דרמטיות במניה, ושלא הייתי רוכשת מניות מיקרוסופט במחיר הנוכחי.

במקום פשוט למכור את הפוזיציה הזו בבורסה, אני יכולה לכתוב אופציות רכש במחיר מימוש גבוה יותר, ובאופן זה להגדיל את הכנסתי השוטפת ממנה, בנוסף לדיבידנדים ולעליית ערך עתידית (אם תהיה).

הטבלה להלן (מתוך אתר Barchart) משקפת את מחירי אופציות הרכש של מניית מיקרוסופט עבור תאריך הפקיעה 20 בדצמבר 2024. האופציות בירוק הן בתוך הכסף (נמוכות ממחיר השוק), ואילו האופציות בצהוב הן מחוץ לכסף (גבוהות ממחיר השוק). יש טבלה נפרדת לכל תאריך פקיעה. ככל שהתאריך מרוחק יותר, הפרמיות תהיינה גבוהות יותר.

• מחיר המימוש (Strike) הוא השער שבו נהיה מחויבים למכור 100 מניות של מיקרוסופט אם בעל האופציה (הקונה) יבחר לממש את האופציה שברשותו במועד הפקיעה.
• ה-Moneyness מבטא את המרחק בין מחיר המימוש לשווי הנוכחי של נכס הבסיס ($416 כיום).
• מחירי ה-Bid וה-Ask משקפים את מחירי הקנייה והמכירה של האופציה בשוק: כמה קונה האופציה משלם לכותב האופציה תמורת האופציה. Mid מייצג את נקודת האמצע בין ה-Bid ל-Ask ואילו Last משקף את מחיר העסקה האחרונה באופציה.
• ה-Change, בסנטים ובאחוזים, משקף את השינוי במחירי האופציות כפועל יוצא של השינוי במחיר נכס הבסיס (בענייננו, מניית מיקרוספט).
• ה-Volume משקף את מספר חוזי האופציה שנמכרו היום עבור מחיר מימוש זה ובתאריך פקיעה זה.
• Open Interest מייצג את כמות האופציות המוצעות כעת עבור מחיר מימוש זה, ואילו OI Change מייצג את השינוי בכמות זו.
• דלתא הוא מדד הבוחן עד כמה האופציה רגישה לשינויים בנכס הבסיס. ככל שהדלתא גבוהה יותר, כך גדלה ההסתברות שהאופציה תהיה “בתוך הכסף” במועד הפקיעה, כלומר, יש סבירות גבוהה יותר שהאופציה תמומש. לכן, כשאין לי עניין למכור את המניות שלי ומעוניינת רק בהכנסה מהפרמיה, אני מקפידה שלא לכתוב אופציות רכש עם דלתא גבוהה מ-0.2.
• IV, או Implied Volatility, הוא נתון המשקף עד כמה נכס הבסיס (מניית מיקרוסופט) צפוי להיות תנודתי לאורך חיי האופציה. ככל שהתנודתיות גבוהה יותר, הפרמיה תהיה יקרה יותר.

הנתונים החשובים ביותר עבורנו ככותבי האופציה הוא מחיר המימוש (Strike), שקובע באיזה שער נמכור את המניות אם האופציה תמומש, ושער הקנייה (Bid), שזהו גובה הפרמיה שאנו צפויים לקבל תמורת כתיבת האופציה.

נניח כעת שאני מעוניינת לכתוב אופציית רכש על מניית מיקרוסופט בשער מימוש של $460 במועד הפקיעה 20 בדצמבר 2024.

אופציה זו משקפת עליית ערך של 10.56% מעל מחיר השוק הנוכחי, ואם אמכור אותה כעת אקבל פרמיה של 4.70 דולר לחוזה. מכיוון שחוזה אופציה אחד מתייחס ל-100 מניות, התמורה הכוללת ממכירת האופציה תהיה $470 דולר. אילו הייתי מעוניינת למכור 300 מניות, הייתי כותבת 3 אופציות, וכן הלאה.

אם אכתוב את האופציה הזו, הרי שבתמורה להכנסה מיידית של $470 דולר, אקח על עצמי את ההתחייבות למכור לקונה האופציה 100 מניות מיקרוסופט בשער $460 ביום 20 בדצמבר 2024 – הכל, כמובן, אם קונה האופציה ייבחר לממש את האופציה שלו.

כלומר, בתמורה להכנסה מיידית, אני “מקריבה” כל עליית ערך עתידית של המניה מעבר למחיר המימוש.

כדי לכתוב את האופציה, אכנס לפלטפורמת המסחר (אני משתמשת ב-Global Extrade של אקסלנס טרייד המבוססת על המערכת של אינטרקטיב ברוקרס) ואבחר את מניית מיקרוסופט (סימולה: MSFT).

 

בלשונית “Options”, אחפש את תאריך הפקיעה המבוקש (דצמבר 2024) ואבחר את האופציה שבכוונתי לכתוב ($460).

בחלון שייפתח אלחץ על Order.

וכאן אוכל להזין את כמות החוזים (כזכור, כל חוזה מתייחס ל-100 מניות) ואת המחיר שבו אמכור את האופציה.

אני יכולה למכור את האופציה מייד על ידי כך שאמכור במחיר המופיע ב-BID (4.70). לחלופין אני יכולה לשלוח פקודת LIMIT בשער גבוה יותר כך שהעסקה תתבצע רק אם מחיר האופציה יעלה — ממש כמו שקונים כל נייר ערך אחר בבורסה.

מיד אחרי ביצוע המכירה, חשבוני יזוכה בגובה הפרמייה – $470 ברוטו במקרה זה. יש לקחת בחשבון עמלות ומיסים.

מכאן ואילך יתכנו שני תרחישים.

תרחיש 1: המניה נסחרת מתחת למחיר המימוש במועד הפקיעה (מחוץ לכסף)

נניח שה-20 בדצמבר הגיע ומיקרוסופט נסחרת תמורת $450, פחות ממחיר המימוש של האופציה.

מובן שהאופציה לקנות את המניה ב-$460 לא שווה דבר אם אפשר לקנות אותה בבורסה ב-$450.

במקרה זה האופציה פוקעת ללא ערך. הפרמיה בסך $470 שקיבלנו תישאר בכיסנו (בניכוי מיסים ועמלות). גם 100 המניות של מיקרוסופט יישארו בתיק ההשקעות שלנו, יחד עם הדיבידנדים שצפויים להתקבל מהן.

כעת, אם נרצה, נוכל למכור אופציה נוספת, לייצר הכנסה נוספת, וחוזר חלילה.

כתיבת האופציה איפשרה לנו להגדיל את ההכנסה מהפוזיציה שלנו במיקרוספט בכמעט פי 1.5 מהדיבידנד השנתי, כל זה מבלי למכור את המניות. אם נכתוב 6 אופציות כאלה לטווח של חודשיים בשנה אחת, נוכל להפיק $2,820  מהפוזיציה הזו, שכמובן תתווסף לדיבידנד שהיא מניבה, ולכל עליית ערך עד ל”תקרה” של מחיר המימוש.

צריך להדגיש שהמניה יכולה גם לרדת – נניח, להיסחר במועד הפקיעה ב-$400. אבל במקרה זה, הפרמייה שקיבלנו מכתיבת האופציה סייעה להקטין את הירידה בשער המניה. כך כתיבת אופציות יכולה דווקא להקטין תנודתיות בתיק ההשקעות.

תרחיש 2: המניה נסחרת מעל מחיר המימוש במועד הפקיעה (בתוך הכסף).

בתרחיש זה, מיקרוסופט נסחרת מעל מחיר המימוש, ושער הסגירה שלה ב-20 בדצמבר עומד, נניח, על $500.

מובן שאם לבעל האופציה יש אפשרות לקנות מניות שנסחרות תמורת $500 בשער של $460 ולהפיק מכך רווח מיידי – הוא יממש את האופציה הזו. אחרי הכל, האופציה “בתוך הכסף” ומחיר המימוש אטרקטיבי ביותר בהשוואה למחיר השוק.

מכאן שאנחנו נידרש לעמוד בהתחייבות ולמכור את הפוזיציה כולה תמורת $46,000. הפרמיה (בסך $470) תישאר בכיסנו וכך גם כל דיבידנד שיצמח ממנה עד למועד הפקיעה.

תוצאה כזו היא עדיין חיובית: בהתחשב בכך שקנינו את המניה ב-$136, ובהנחתנו שממילא פוטנציאל עליית הערך של המניה מוגבל, נעלנו כאן תשואה נאה מאד.

ה”הפסד” היחיד שלנו כתוצאה מכתיבת האופציה הוא במונחים של אובדן הזדמנות:  ויתרנו על כל עליית ערך שצמחה מעבר למחיר המימוש. עליית הערך הזו כעת בידיו של בעל האופציה.

כמובן שאם מיקרוסופט תזנק ל-$700 במועד הפקיעה התוצאה כבר תהיה כבר יותר מצערת, הרי נפסיד המון אפסייד עתידי מכיוון שהתחייבנו למכור אותה ב-$460. אבל הייתי אומרת שזו תוצאה נדירה למדי כשמדובר במניות יחסית יציבות.

טכנית, תמיד קיימת אפשרות לקנות חזרה את האופציה שזה עתה כתבנו, וכך להשתחרר מההתחייבות למכור אותה בשער מימוש מסוים. כתלות בשינויים בשער נכס הבסיס, האופציה עשויה להיות זולה יותר לרכישה או יקרה יותר. אפשר גם “לגלגל” את האופציה למועד פקיעה מאוחר יותר, על ידי כך שקונים את האופציה שכתבנו וכותבים אופציה חדשה במחיר מימוש גבוה יותר לתאריך פקיעה מאוחר יותר.

סיכום ביניים:

• כשמדובר על כתיבת אופציות רכש, יש להחזיק לפחות 100 יחידות מהמניה או מהקרן. זוהי הבטוחה שכנגדה נכתב חוזה האופציה.
• אנחנו כותבים, כלומר, מוכרים בחסר, אופציית רכש מחוץ לכסף במחיר מימוש שבו לא איכפת לנו למכור את המניות. בתמורה, אנו מקבלים פרמיה בדמות כסף מזומן. זהו התזרים שמניבה לנו מכירת האופציה.
• אם במועד הפקיעה האופציה נמצאת “בתוך הכסף”, אזי האופציה מתממשת ואנו מחויבים למכור את המניות במחיר המימוש. זה קורה באופן אוטומטי. הרווח שלנו יהיה מחיר המימוש פחות מכיר הקנייה + הפרמיה שקיבלנו ממכירת האופציה.
• אם במועד הפקיעה האופציה נמצאת מחוץ לכסף, אז האופציה פוקעת. המניות נותרות בידינו, נהיה זכאים לקבל את הדיבידנד שהן משלמות (אם הן משלמות), ואנחנו יכולים לכתוב כנגדן אופציית רכש נוספת.

 אופציות מכר בשוק ההון: כשהסבלנות משתלמת (ומשלמת)

עד כה דיברנו על כתיבת אופציות רכש כנגד אחזקות קיימות בתיק ההשקעות.

אבל מה לגבי מניות שאנחנו עדיין לא מחזיקים, שיש לנו עניין לרכוש במחיר זול יותר?

לשם כך נועדו אופציות המכר המגובות במזומן (Cash Secured Puts) – תמונת הראי של אופציות הרכש.

כזכור, כשכותבים אופציות מכר, אנחנו מוכרים למישהו את הזכות, אבל לא את החובה, למכור לנו 100 מניות של חברה מסוימת במחיר מוסכם עד למועד הפקיעה. אנחנו בעצם מוכרים ביטוח שיהיה מי שיקנה את המניות אם הן יפלו מתחת למחיר המימוש. תמורת הביטוח הזה אנחנו מקבלים פרמיה.

כדי לכתוב אופציית מכר בשוק ההון, עלי לוודא לפני הכל שיש לי מספק מזומן בחשבון המסחר כדי לקנות 100 יחידות מנכס הבסיס. הסכום הזה הוא הבטוחה לקיום החוזה.

בשלב הבא, אכתוב אופציית מכר מחוץ לכסף במחיר מימוש שבו אשמח לקנות את נכס הבסיס.

אם במועד הפקיעה שער המניה יורד למחיר המימוש או מתחתיו, הברוקר שלי באופן אוטומטי ישתמש בבטוחה שהקציתי כדי לרכוש 100 מניות במחיר המימוש.

אם שער המניה נותר מעל מחיר המימוש במועד הפקיעה, האופציה תפקע ללא ערך, ואנחנו חופשיים לעשות בבטוחה מה שנרצה – וכמובן שומרים את הפרמיה בכיסנו.

במילים אחרות, כשאני כותבת אופציות מכר מגובות במזומן, השוק משלם לי עבור גילוי סבלנות.

במקום להמתין שמחיר המניה יגיע ליעד שהצבתי לה, אני נוקבת ביעד בעצמי כמחיר המימוש של אופציית המכר. אם שער המניה באמת מגיע למחיר היעד – אני קונה את המניה בזול בתוספת הפרמיה שקיבלתי עבור מכירת האופציה. ואם המניה לא מגיעה לשם – הפרמיה עדיין שלי, כך שהרווחתי כסף ממניה שאפילו לא קניתי.

זו דרך לייצר הכנסה נוספת ממהלך שבלאו הכי תכננתי לבצע: לקנות מניות במחיר אטרקטיבי יותר. האסטרטגיה הזו מאפשרת לי לייצר תשואה גם כשהשוק יורד, להיכנס לפוזיציות בדיוק במחירים שאני רוצה בהם, ובמקביל למתן את התנודות בתיק בתרחישים של מפולות מהירות.

ניקח, לצורך הדוגמה, פוזיציה שאני מבקשת להגדיל בתיק הדיבידנדים שלי כיום: אינטרקטיב ברוקרס (IBKR). הבעיה היא שאחרי שהדבר הזה זינק ב-74% ב-2024, הייתי מעדיפה לקנות אותה במחיר מעט נמוך יותר.

אינטרקטיב נסחרת כיום תמורת $147 למניה, ואני מוכנה לקנות אותה ב-$125.

אני יכולה כמובן להמתין ולקוות שהמניה תרד מהסטרטוספרה – למשל אם השוק פחות יתלהב מהדו”ח הרבעוני הבא שלה. אוכל למשל לשדר פקודת LIMIT בשער $125 ולהמתין עד שהמניה “תגיע” אלי.

אבל אם להמתין למניה בשער של $125 זה בלאו הכי מה שתכננתי לעשות, דרך חכמה יותר תהיה לכתוב חוזה אופציית מכר (מגובה במזומן), שבו אני לוקחת על עצמי את ההתחייבות לקנות 100 מניות של אינטרקטיב במחיר מימוש של $125.

לפי טבלת האופציות לעיל, המתייחסת למועד הפקיעה בתאריך 17 בינואר 2025, עבור כתיבת החוזה הזה אקבל פרמיה של 2 דולר למניה, כלומר $200.

כמובן שעלי להקצות $12,500 (125 * 100) כבטוחה לקיום ההתחייבות שלי. אם ב-17 בינואר המניה תיסחר מעל $125, האופציה תפקע, הכסף ישתחרר, ואני אשמור את ה-$200 בניכוי עמלות ומיסים.

אם המניה תיסחר מתחת ל-$125, אני עדיין אהיה מחויבת לרכוש את המניות תמורת $12,500 בתוספת הפרמיה כמובן. אבל זה בסדר: קניתי חברה טובה במחיר זול יותר שלהערכתי משקף לה פוטנציאל עליית ערך גבוה יותר.

במובנים רבים, כתיבת אופציות מכר במחירי מימוש זולים ממחיר השוק הנוכחי זו דרך שמרנית בהרבה לקנות מניות בהשוואה לרכישתן הישירה בשוק: לא רק שאני מתחייבת לקנות את המניות במחיר נמוך יותר, אלא שבנוסף לכך אני מקבלת פרמיה, מראש, ללא קשר למה שיקרה למחיר המניה בסופו של דבר. השילוב של שני האלמנטים הללו מפחית את הסיכון לירידות חדות בתיק.

ה”סכנה” באסטרטגיה הזו היא שההגנה מפני ירידות איננה מושלמת. אם החברה נקלעת לחדלות פירעון ושער המניה מגיע ל-0, ככותבת האופציה אני עדיין אהיה מחויבת לקנות אותה ב-$125, והפרמייה שקיבלתי לא תקזז את ההפסד. הסיכון הזה קיים תמיד, גם למי שקונה את המניה ישירות בבורסה. הפתרון לעניין היא לדבוק בחברות איכותיות ויציבות עם יתרונות תחרותיים ותנודתיות יחסית נמוכה, ולהימנע מהפיתוי לכתוב אופציות כנגד מניות ספקולטיביות רק משום שהפרמיות גבוהות מאד.

סיכום ביניים:

• לצורך כתיבת אופציות מכר יש לרתק סכום מזומן בשווי 100 יחידות מהמניה או מהקרן שכנגדה נכתבת האופציה.
• נכתוב אופציית מכר מחוץ לכסף במחיר מימוש שבו נשמח לקנות את המניות. בתמורה, נקבל פרמיה בדמות כסף מזומן. זהו התזרים שמניבה לנו מכירת האופציה.
• אם במועד הפקיעה האופציה נמצאת “בתוך הכסף”, אזי האופציה מתממשת והמזומן שהקצינו ישמש לרכישת המניות במחיר המימוש.
• אם במועד הפקיעה האופציה נמצאת מחוץ לכסף, אז האופציה פוקעת, והמזומן שריתקנו משתחרר. הפרמיה תישאר בכיסנו.

בשורה התחתונה

אם שרדתם עד כאן — כל הכבוד, לא רק שיש לכם הבנה בסיסית לגבי כתיבת אופציות כאסטרטגיה לעיבוי ההכנסה מתיק ההשקעות אלא שמקומכם בהיכל התהילה של קוראי הסולידית מובטח.

כמו כל כלי פיננסי, כתיבת אופציות עשויה להועיל בזמן הנכון, ולהזיק בשימוש שגוי.

הזמן הטוב ביותר למכור בו אופציות רכש מכוסות הוא כאשר השוק יקר מאוד או מדשדש — כך אפשר לייצר הכנסה מפרמיות ומדיבידנדים גם כשהשוק עצמו “שטוח”. בנוסף, יש טעם לכתוב אופציות רכש כנגד פוזיציה בתיק שנעשית יקרה מאד ביחס לשווי ההוגן שלה ושפוטנציאל עליית הערך ממנה ממילא מוגבל. באופן זה אני יכולה לייצר הכנסה שוטפת מהנכס, ולמכור אותו רק כשהוא מתייקר מאד. את התמורה אוכל להשקיע מחדש בנכסים זולים יותר בתיק.

זהו אולי היתרון הגדול של כתיבת אופציות רכש: מדובר באסטרטגיה להמרה מיידית של נכסים לתזרים, וכתלות במקום שלכם במסע לחופש כלכלי ובסיבולת הסיכון, זה יכול להיות מקור הכנסה משמעותי שיאיץ את תהליך צבירת העושר.

החיסרון באסטרטגיה הזו הוא שאופציות רכש שוללות מאיתנו אפסייד משמעותי מעבר למחיר המימוש, גם אם מתחשבים בהכנסה מהפרמיה. לפעמים השוק מתפוצץ, מחיר המניה טס לחלל, ובמועד הפקיעה הוא גבוה בהרבה ממחיר המימוש של האופציה. במקרה כזה נחמיץ את כל האפסייד או שנצטרך לסגור או לגלגל את האופציה בעלות גבוהה. מסיבה זו, לדעתי, לא נכון להשתמש באסטרטגיה הזו בתקופות של ירידות ממושכות או כשהשוק זול מאד.

אופציות מכר, להבדיל, זו דרך נהדרת להגדיל תשואה בזמן שממתינים שחברות שאנו מעוניינים לקנות ייסחרו במחירים אטרקטיביים יותר.

החיסרון המשמעותי בכתיבת אופציות מכר הוא שיש עלויות הזדמנות הנלוות לריתוק סכום כסף גדול כבטוחה, והעלויות האלה מאמירות ככל שחיי האופציה ארוכים יותר. בנוסף, תמיד קיים סיכון שצניחה חדה במחיר המניה תעיד על בעיה יסודית בחברה, ואף-על-פי-כן זאת נהיה מחויבים לרכוש אותה מכוח העובדה שלקחנו על עצמנו את ההתחייבות לעשות זאת כשכתבנו את האופציה.

באופן אישי, אני עושה שימוש יחסית מדוד בכתיבת אופציות כדרך לעבות את התזרים מתיק ההשקעות שלי. צריך לומר ביושר שמתאגר מאד לאמץ את האסטרטגיה הזו בציפיה שהיא תעבוד “כמו שעון” ותניב הכנסה גבוהה בכל סביבת שוק (אם כי בשנים האחרונות חלה עליה בפופולריות של קרנות סל שמתיימרות לעשות בדיוק את זה, כמו QYLD, JEPI, JEPQ, QQQI ונוספות, ועל כך בפוסט עתידי). לפעמים האופציות ימומשו, נאבד את המניות, או שהמניות המבוקשות ירדו מאד בערכן, או אפילו שני המקרים יחד, גם באותה השנה.

בשונה מדיבידנדים, הפרמיות מאופציות תלויות לחלוטין בביצועי שער המניה במסחר השוטף בבורסה. התרסקות בשער המניה תגרום לעלייה בתנודתיות ותייקר כמובן את הפרמיה, אבל לא מספיק בשביל לקזז את הירידה בשער המניה.

לכן, ההעדפה האישית שלי היא לא לכתוב אופציות כקיצור דרך לעצמאות כלכלית. במקום זה, אני משתמשת בהכנסה מהפרמיות כדי לרכוש עוד מניות ולהגדיל את זרם ההכנסה מהן, שהרי דיבידנד זו הכנסה פסיבית באמת שאינה תלויה בשערי המניות בבורסה.

■

דיסקליימר וגילוי נאות: אני מחזיקה מניות מיקרוסופט ואינטרקטיב ברוקרס בתיק הדיבידנדים שלי ויש לי בהן עניין אישי. מסחר בנגזרים כרוך בסיכון ועלול שלא להתאים לכל אדם. אפשר להצליח מאד בשוק ההון גם מבלי ליישם את הידע הזה. אני משקיעה חובבת. התוכן מובא כאן למטרות עיוניות בלבד ואין לראות בו משום המלצה או ייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו המיוחדים של כל אדם. 🌷

 

המידע במאמר זה מבוסס בין היתר על דעותיה האישיות של הכותבת כמשקיעה חובבת. מטרתו לספק מידע בסיסי וראשוני בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ מקצועי מכל סוג, לרבות ייעוץ מס, ייעוץ פנסיוני, שיווק פנסיוני, ייעוץ משפטי, שיווק השקעות ו/או ייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו המיוחדים של כל אדם, ו/או תחליף לייעוץ כאמור מטעם בעל הרישיון המתאים על פי דין. התייחסויות במאמר זה לניירות ערך ו/או נכסים דיגיטליים ו/או לביצועיהם, ככל שישנן, נועדו לצורך המחשה בלבד ואין בהן כדי להוות המלצת השקעה, הצעה לרכישה, ייעוץ לקנייה או מכירה, הבטחת תשואה או רווח ו/או הנעה לפעולה כלשהי בקשר עם אותם נכסים. הכותבת אינה אחראית לתוצאות השימוש ו/או היישום של האמור במידע ואין באמור בו משום התחייבות לנכונותו, דיוקו, עדכניותו, ו/או מידת התאמתו לנסיבותיו וצרכיו המסוימים של כל אדם.