חידוד קטן למגיבים ולקוראים. העובדה שאני יוצאת נגד תרבות הקריירה ותרבות הצריכה אין פירושה שאני שונאת כסף או שאני מחזיקה בעמדות אנרכיסטיות לגביו.
ככל שאני מבינה, העולם והאנושות מצייתים לחמש מערכות חוקים. (1) חוקי המלחמה ("החזק צודק") ו-(2) חוקי הטבע ("E=mc2") פחות רלוונטיים לחיי היומיום, מה שמשאיר שלוש מערכות חוקים:
(3) המערכת המשפטית
(4) המערכת התרבותית
ו-(5) המערכת הפיננסית.
שלוש מערכות החוקים הללו הן חוט השדרה של כל חברה אנושית.
מעמד הביניים מציית לחוקים המשפטיים (הדין הפלילי והאזרחי) ומכבד את החוקים התרבותיים (מנהגים, נורמות ומסורות). המעמד הגבוה מציית לחוקים הפיננסיים ("כסף קונה כוח") וקונה חוקים משפטיים (הון קונה שלטון).
ואכן, כסף הוא כוח. זה טוב שיש כסף, וזה רע כשאין כסף. כסף קונה הרבה יותר ממוצרים ושירותים שאף אחד לא באמת צריך. כסף קונה שלווה, ביטחון, חירות ונוחות.
אימרות שפר כמו "כסף לא קונה אושר", "כסף – שורש כל רע", ו-"עשו מה שאתם אוהבים, הכסף לא חשוב" הן תעמולה שנועדה להחזיק את בני המעמד הבינוני-נמוך אסירים בעבודות שמאמללות אותם ומוצצות את נשמתם.
אמנם, אדם שמסוגל לדאוג לעצמו מבלי להוציא כסף הוא במובנים מסוימים חזק יותר מאדם שתלוי בכסף. זו הסיבה שאני יוצאת בבלוג הזה נגד ההתמחות ותומכת בפיתוח מגוון רחב ככל האפשר של כישורי חיים.
העניין הוא ששתי התכונות – כישורי חיים וכסף – משלימות זו את זו. אם נשרטט סקאלה, הרי שבקצה התחתון נמצא את האדם החלש ביותר – המומחה המובטל, מי שאין לו כסף ואין לו את הכשירות הבסיסית לדאוג לעצמו בלי כסף. בקצה העליון ניצב האדם החזק ביותר – בעל האמצעים החופשי, שיש לו די נכסים כדי להיות עצמאי כלכלית ועם זאת את היכולת לדאוג לעצמו בלי להוציא כסף.
בתווך נמצא את הצרכנים-קרייריסטים, אלה שעובדים, מרוויחים ומבזבזים, ופרנסתם תלויה בציות להנחיות של אחרים.
חשוב להבין שהסקאלה כסף-כוח איננה לינארית. היא ניצבת ביחס ישיר לרמת ההוצאות של האדם, ותלויה בכישורים וביצירתיות שלו.
אם נגבש זאת לכדי נוסחה, הרי ש:
כוח = (הון) * (כישורי חיים) / (הוצאות)
לדוגמה:
רינה – מרוויחה 4500 שקל בחודש. מבזבזת 98% ממשכורתה. כוחה נגזר מהקסם האישי שלה, המראה החיצוני וכו'. היא נמצאת במצב של מחסור תמידי, ללא אור בקצה המנהרה. היא חיה מהיד אל הפה, או מתלוש לתלוש. היא יודעת שיש לה אפשרות לקצץ בהוצאות, כך שמצב קיצון כלכלי מבחינה לא ייחשב לסיוט.
מינה – מרוויחה 30,000 שקל בחודש. מבזבזת 95% ממשכורתה. כוחה נגזר מהעובדה שהיא מבזבזת כסף. הדרך היחידה שלה להשתמש בכוחה כדי להשיג דברים היא להוציא כסף. היא נמצאת במצב מחסור תמידי, כשהאור בקצה המנהרה נמצא במרחק 35 שנות עבודה. היא כמובן נהנית יותר מרינה כשהיא מבזבזת, אבל דואגת לגבי העתיד. מצב קיצון כלכלי מבחינתה ייחשב לסיוט.
בינה – מרוויחה 10,000 שקל בחודש. חוסכת 60% ממשכורתה. היא עשירה והיא יודעת זאת. הכסף שלה מאפשר לה לקום ולהתפטר מכל משרה, והיא יודעת שהיא תסתדר בכל מצב כלכלי. היא לא דואגת לגבי העתיד – היא מצפה לאושר ולהגשמה עצמית. היא יודעת שאם יהיה צורך היא תוכל לצמצם משמעותית את ההוצאות שלה. מצב קיצון כלכלי מבחינתה בסך הכל יחייב אותה לחזור לעבוד למשך מספר שנים.
חשוב לציין ש"כוח" בנוסחה זו מתייחס ליכולת לשלוט בגורלך ובמעשיך, במקום שאחרים ישלטו בך.
היכולת לעקם את האף (או לקום וללכת) לנוכח התנהגות אנושית בזויה — בוס מטורף, סכינאות ופוליטיקה משרדית וכן הלאה — היא אחד היתרונות המשמעותיים ביותר הנלווים לעצמאות כלכלית. הכוח שבכסף מאפשר לאמץ גישת "קפוץ לי". עובדים שהגיעו לעצמאות כלכלית כבר לא צריכים להתרפס ולהתכפוף בפני אחרים מחשש לנקמה. הם כבר לא חשופים לפגיעה.
אני מניחה שמנקודת המבט הזו, האנושות לא מצטיירת באור חיובי. המוסדות החברתיים שלנו נותנים לאנשים את הכוח להגביל את חירותם של אחרים. בהקשר זה, הכסף מאפשר לאדם לצאת מעבדות לחירות.
דורין, איך לדעתך המשקיע הנבון צריך להתמודד עם סביבת ריבית + אינפליצה נמוכים בתקופה ארוכה (נניח 10 שנים) ?
למה אתה חושב שהמצב הנוכחי יכול להימשך עוד שנים רבות? כבר היום יש בועה בשוק המניות ובשוק האג"ח. כל בועה סופה להתפוצץ וכל פיצוץ מביא הזדמנויות. דווקא סביבה של ריבית ואינפלציה נמוכה אמורה לתמוך באסטרטגיה הקשה ביותר למשקיעים — אסטרטגיית הסבלנות. אגב, במצב של ציפיות אינפלציה נמוכות גם הזהב לא צפוי לככב.
מהרגע שאמרת כסף זה כח אז בעיני לא חשוב אם בזבזת או חסכת, בשני המסלולים את צוברת, אחד צורך בכמויות ואחר חוסך בכמויות.
ומה שמצחיק שניהם מפסידים, זה שצורך קונה דברים שאינו צריך אותם לאורך זמן וזה שחוסך מאבד מערכו של הכסף לאורך זמן.
ומי מגיע לשלווה ולנחלה? הרי כתבו מרבה נכסים מרבה דאגות.
אני בהחלט מסכים שאין לחיות באשראי ולשלם כפול על הצריכה אך מה היא עצמאות פיננסית באמת?
אני לא באמת יודע… אבל ביפן זה בדיוק מה שקרה.
והשאלה היא בהינתן מצב כזה של "צמיחה" נמוכה וריבית בקרשים, האם יש לפורש המוקדם מה לעשות חוץ מלקחת סיכונים נוספים, או לצמצם צריכה באופן קיצוני כדי לא לפגוע בקרן…
דורין, אני לא מדבר על ניהול סיכונים ופיזור. אלא על דבר אחר לגמרי, כלומר "תשואה נמוכה". בסביבה של אינפליציה נמוכה, וריבית נמוכה לאורך זמן כל המרכיבים של התיק של בראון הולכים להביא תשואה עלובה ביותר ואני אמחיש זאת: 1. מניות: כאשר המשק במיתון מתמשך, לא צומח לאורך זמן (כלומר אנשים לא מבזבזים, כי פשוט אין מהיכן להחזיר את החובות), למה ששוק המניות יצמח ? 2. זהב: אין אינפלציה, למה שמחיר הזהב או הנכסים הכספיים יצמחו ? 3. אג"חים ארוכים: כן, יש רווחי הון נאים בהתחלה, אבל בהמשך? יש תוספת תשואה מסויימת על הסיכון בהארכת המח"מ, אבל בסה"כ עדיין תשואה עלובה.… קרא עוד »
ממשיכים לעבוד?
ראשית תודה על הפוסטים המושקעים.
אני לא מסכים עם האמירה שחוקי הטבע פחות רלוונטיים לחיי היומיום. בדיוק כמו שהבנה בכסף\השקעות\כלכלה עוזרת להימלט מה'מטריקס' של תרבות הצריכה, כך גם הבנה בסיסית של חוקי הטבע עוזרת להימלט מאשליות שנוכלים ובעלי שררה מנסים להלעיט אותנו בהן. אסטרולוגיה, הומאופתיה, סיינטולוגיה, נומרולוגיה, גזענות, כתבות חצי מדעיות בעיתונות, רפואה שרלטנית, 'תנו למספרים לסדר לכם את החיים' וכו'.