בית » חיים פשוטים » המירוץ לדירה והפטאליזם של YNET

המירוץ לדירה והפטאליזם של YNET

YNET עשו זאת שוב. אחרי פרויקט “הדור האבוד“, אתמול בבוקר פורסמה כתבת ראשית על זוגות אומללים בישראל שמרוויחים קרוב ל-20,000 ש”ח בחודש ועדיין ולא מצליחים לחסוך כסף ב”מרדף הבלתי אפשרי אחרי רכישת דירה.” 

אני לא מעוניינת להיכנס לניואנסים על אודות בועת הנדל”ן בישראל, בין אם יש כזו ובין אם לאו. אני מכירה בכך שמחירי הדיור בישראל זינקו בשיעור חד יותר מהשכר הממוצע; שכדי לקנות דירה בישראל דרושות 100+ משכורות חודשיות; ושהבנקים דורשים הון עצמי גבוה יותר ויותר בתמורה למשכנתא.

ויחד עם זאת, מה שקשה לי לקבל כאן הוא את הפאטליזם הנשקף מכתבות מסוג זה. הן מנוסחות במונחים חד-משמעיים – “מרדף בלתי אפשרי”, “קיר הברזל של המציאות הישראלית”, “מלחמה שקשה לנצח בה”, “לא מצליחים”, “לא מסוגלים”.

אלה מושגים קשים. בלתי אפשריים. בלתי ניתנים לביצוע.

פאטליזם בתקשורת, בפרט בהקשר הפיננסי, הוא דבר מסוכן מאוד. כשאתר האינטרנט המוביל במדינה מתאר את המציאות במונחים פטאליסטיים, קוראיו מקבלים לגיטימציה לאי-פעולה: “הנה, אף אחד לא מצליח לחסוך. תראו את החבר’ה האלה, עושים 20K בחודש ולא מצליחים לחסוך. אז מי אני כי אלין? המערכת אשמה, לא אני. אם אף אחד לא מגיע לחלץ אותי, אני יורד מהארץ! אבל קודם – גיחה קטנה לברלין/ קופיפי / מאצ’ו פיצ’ו … )

כמובן שזו בדיוק הסיבה שכתבות מהסוג הזה זוכות לפופולאריות (579 תגובות, לא פחות). אנשים אוהבים לקרוא כתבות שמנחמות אותם, מעודדות אותם לחשוב שהם לא אשמים, ושמוטב שימשיכו לעשות מה שתכננו בלאו הכי: לא כלום.

אני יודעת מניסיון שלפאטליזם הזה אין שחר. אני יודעת מניסיון שאדם שבוחר לחסוך 70% ומעלה מהכנסתו יכול להגיע להון עצמי בעל שש ספרות תוך מספר חד ספרתי של שנים.

אך את התקשורת הישראלית זה לא מעניין. חיסכון לא מביא רייטינג, כנראה. אחרת אין הסבר לכך ש-YNET מתעלמים, כמעט בעקביות, מצדו השני של המטבע: אחריותן האישית של המשפחות הללו לגורלן הפיננסי.

חיפשתי ולא מצאתי התייחסות למאמצים האקטיביים שעשו אותן משפחות במסגרת ה”מרדף” אחרי רכישת הדירה. קיצוץ בהוצאות? הגדלת שיעור החיסכון? מי יודע. הרמז היחיד שקיבלנו הוא כמה תמונות שצולמו, כך ניתן להתרשם, ביעדים אקזוטיים בחו”ל. האם אני היחידה שעושה כאן 1+1?

האשמה, כהרגלנו בקודש, מופנית כלפי חוץ – לעברם של האחראים על שוק הדיור. והתחבורה הציבורית, כמובן.  התקשורת מזינה אותנו בתמונה חלקית, שמתעלמת ביודעין מהרעות החולות של החברה הישראלית: משמעת עצמית, תכנון לטווח ארוך והיעדר חינוך פיננסי. הרי למה לפתוח פצעים כואבים.

הבעיה, לדעתי, היא שיותר מדי אנשים תופסים חיסכון כקורבן שהם מסרבים להקריב, במידה רבה הודות לכתבות מסוג זה.

אני טוענת ההיפך. אני סבורה שאדם שחוסך וחי בצמצום אינו מקריב קורבן. הוא בסך הכל בוחר בחירות נבונות. הוא בוחר לחיות ביעילות רבה יותר. כל אחד יכול לעשות זאת, בכל רמת הכנסה, בכל גיל ובכל מצב משפחתי: לפתח חוסן, איתנות, גמישות, מודעות לסביבה, מודעות לכסף.

זה לא “נוח”? לא בטוחה. בעיני הרבה יותר נוח לגור בדירה שכורה במרחק של 10 דקות ממקום העבודה מאשר בבית פרטי (עם משכנתא) המרוחק 50 דקות נסיעה. הרבה יותר נוח לנסוע באופניים מאשר להיתקע בפקקים בג’יפ. הרבה יותר נוח לבשל לעצמך ארוחת צהריים מאשר להמתין בתור במסעדה או במזנון.

במובן מסוים אני מרגישה שמתנהל כאן שיח חירשים – מה שאולי מסביר את העובדה שאנשים שמצליחים לחסוך מלכתחילה מתויגים כחריגים שעשו את “הבלתי אפשרי”.  שיח החירשים הזה מתנהל במתכונת הבאה:

א – יש לי בעיה. החיים שלי בזבל. אני לא מצליח לחסוך. אני לוקח את המשפחה שלי ועובר לגור אצל ההורים.
ב – היי, יש לי פיתרון. נסה אותו.
א – לא צריך את הפתרונות שלך. זה נשמע לי מאוד לא נוח ודורש המון מאמץ. אני רוצה שמישהו ישמע אותי מייבב.
ב- אני לא מוכנה להקשיב לייבבות שלך. בזמן הזה היית יכול לתקן את הבעיות שלך.
א – את לא מבינה. הפיתרון שלך פשוט לא מתאים לי. הנסיבות שלי מאוד מיוחדות. עכשיו תאמרי לי בבקשה שאני לא אשם במצב שלי ושאני בסך הכל בן אדם טוב, אוקי?
ב – לא!
א- למה את כזו מרשעת / אגואיסטית / יהירה?

(וכן הלאה, עד שהשיחה מתרסקת לחלוטין…)

כשאנשים בוחרים לקנות “חוויות” בחו”ל ולבזבז כסף על סמלי סטאטוס, הם עושים זאת על חשבון עתידם הכלכלי. הם עושים זאת על חשבון החיסכון שלהם. המרדף אחר דירה בישראל איננו “בלתי אפשרי” כפי שרוצים שתחשבו. אנשים בוחרים לעשותו בלתי אפשרי.



אזהרה: אני משקיעה חובבת. אינני בעלת רישיון ייעוץ השקעות או כל רישיון פיננסי אחר. התכנים באתר אינם מהווים ייעוץ מקצועי או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם. כל המסתמך על המידע באתר מבלי להיוועץ באיש מקצוע עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד. אלא אם צוין אחרת, אני מחזיקה או עשויה להחזיק בניירות הערך הנדונים בפוסט. גלישתך באתר מהווה הסכמה מפורשת לתנאי השימוש.


רוצים לעזור?
אתם מוזמנים לשתף ולעקוב אחרי בטוויטר או בפייסבוק, או להירשם כדי לקבל את הפוסטים שלי ישירות למייל. בנוסף, תוכלו להשתמש בקישורי השותפים הבאים כדי לקנות באמזון, להוריד ספרי שמע, או להקים אתר אינטרנט משלכם (מדריך מפורט - כאן). תודה על תמיכתכם באתר. 

22 תגובות

  1. Ynet ישמחו לקבל ממך כתבה בנושא. האומנם?

  2. דורין, האבחנה שלי היא לא שאת מרשעת או יהירה, אלא שבדיוק סיימת לקרוא Fight Club ולקחת את זה קצת רחוק מדי.
    לבקר את תרבות הצריכה כפי שהיא כיום במערב היא פעולה חשובה, כשנעשית בטוב טעם (אמרת שאת רוצה להיות פילוסופית? נסי להתחיל מרטוריקה)
    את מטיחה באנשים מה שלטענתך הן “אמיתות לא נעימות” אז התייצבתי היום לבשר לך כמה מהן (בעיקר בהשראת פוסט הטפיל שלך):
    את לא פתית שלג ייחודי, את אותה עיסה ביוכימית מתפרקת כמו השאר – המחשבה שלך שאת מייצגת תרבות נגד לחברה רקובה היא מגלומניה פר אקסלנס
    את הכסף שמממן אותך כרגע את מרוויחה מלעשות כלום – שום תרומה אמיתית לא נוצרה מזה שקנית זהב, או השקעת בנגזרות פיננסיות או באג”ח.
    מעולם לא בנית בית , חרשת שדה, פיתחת מכונת MRI, סינתזת תרופה או יצרת משהו משמעותי לשיפור חייו של האחר –
    לפי הקו”ח שלך עבדת בתחום הכלכלי – אפשר לומד שעבדת בשירות “המכונה” (אותה מכונה שמדפיסה נייר בשביל לשכנע אנשים שאין להם אותו – והכל כדי שלמתי מעט יהיה הרבה ממנו)
    הזלזול שלך בביקור בארצות אחרות מסביר עליך הרבה יותר משתרצי לדעת – חוסר פתיחות, חוסר סקרנות ובעיקר זלזול בשונה ממך.
    אנשים נוסעים לחו”ל כדי לחוות תרבות אחרת, לראות בניינים מדהימים ונוף עוצר נשימה.
    לשבת בכפר בנפאל אחרי יום של טיפוס מפרך בנוף מדהים, ולשוחח עם בעל גסטהאוס על התרבות וההיסטוריה של נפאל – זאת חוויה אמיתית שתישאר איתך עד לרגע שתנפחי את נשמתך, לא לשבת בבית ולתפור את החולצה שלך שנקרעה בפעם האלף.
    כתבת בפוסט אחר שלך שהשאיפה שלך להידמות לליאונרדו דה-וינצ’י – ובכן יש לך עוד דרך ארוכה עד לבחור – הוא לא התעסק בלספור פרוטות ולכתוב בלוגים.
    הוא יצא לטבע וצייר אותו, ישב מעל גופות כדי ללמוד את האנטומיה האנושית, הלך ברחבי טוסקנה ולמד אווירונאוטיקה מציפורים.
    מצפה בקוצר רוח לשמוע שאני צרכניסט-קרייריסט (גילוי נאות – עברתי רק 24 חורפים על פני הכדור המדהים שלנו [אותו את מסרבת לראות כי זאת צרכנות לשמה])

    • רק פייט קלאב? מזל שלא הזכרת את המטריקס ו-the office, גם הם מופיעים כאן כחוט השני 😉

      אני קצת מבולבלת כי בתחילת התגובה שלך טענת שאינני יהירה, אבל מיד לאחר מכן קבעת שאני מגלומנית.

      שמעת על MBTI, שיטת הערכת האישיות של מיירס-בריגס? ובכן, אני אובחנתי בתור INTJ. זהו דפוס האישיות הנדיר ביותר באוכלוסיה הכוללת. פרסונת INTJ מתאפיינת בסגנון מופנם, שימוש באינטואיציה, קבלת החלטות על בסיס לוגיקה, סיבתיות וחוקים והתייחסות לעולם בדרך של שיפוט. אני מזכירה את זה מפני שהבעיה של דפוס האישיות הזה היא שיש לי צורך קטן מאוד בקבלה חברתית. לפי המודל, לא פיתחתי את היכולות הדרושות כדי להתאים את עצמי לאחרים. הפן החיובי של זה הוא שיש לי ביטחון עצמי גבוה. הפן השלילי הוא שיש מי שיראו בי גאוותנית. אם אשב בשקט ואסתום את הפה, יהיו מי שיראו בי סתם מוזרה.

      הקביעה שלא תרמתי דבר לשיפור חייו של האחר היא מעניינת, הצרה היא שהיא לא כל כך מתיישבת עם המציאות. לפחות לא המציאות הנשקפת מתיבת הדוא”ל שלי, הגדושה במיילים מאנשים שאינני מכירה שטוענים שהבלוג הזה שינה את חייהם. נו שוין…

      • דורין היקרה,
        התאכזבתי מאוד מהתגובה, ציפיתי בקוצר רוח לתגובתה של INTJ חיה ונושמת, ציפיתי לכל הפחות לÜbermensch.
        ראשית – אם את מפנה אותי לויקיפדיה לפחות תשמרי על קונציסטנטיות בתגובה שלך – הסוג הנדיר ביותר הוא INFJ (שמהווה 1-3% מהאוכ’ לעומת 2-4% של INTJ).
        שנית – ציפיתי מבנאדם לוגי לחלוטין כמותך לקרוע את התגובה שלי בצורה לוגית – היינו לעבור טיעון טיעון, לפרק הנחות לא עקביות, להוכיח לי שהטיעון שלי לא תקפים ולהסביר לי על כל הכשלים הלוגיים שבהם נפלתי (לפי סדר אלפבתי של השמות הלטיניים שלהם).
        כמו שאמרתי דורין (והפעם ללא סרקזם כלל) – את מעלה הרבה נקודות חשובות בבלוג הזה, נותנת טיפים מועילים איך לצמצם דברים מיותרים (“מיותרים באמת”) ובנוסף כותבת בצורה משעשעת למדי – אבל את צריכה להכניס קצת פרופורציה לעסק
        שיהיה אחלה סופ”ש

  3. את לא באמת מופתעת. אני לא יודע אם שמת לב, אבל האתר המדובר התחיל באחרונה לייצר כותרות על אנשים שירדו במשקל. מבחינתי שני הכתבות דומות מאוד במהותן, אנשים שאיבדו שליטה על החיים שלהם – הוצאת כסף ובזבוז קלוריות. מה לעשות — נורא כיף לצלם משפחה שנראית טוב עם כמה ילדים, שנורא מנסים אבל פשוט נכנעים לקרטלים, לכשלונות של יאיר לפיד וכו’. העיתון פשוט מחפש את הסיפורים איתם אנשים יגלו סימפטיה.
    הבעיה העיקרית שאנשים בטוחים כי המדינה צריכה לספק להם את כל הצרכים הבסיסיים — להם ולבני משפחתם. החגיגה נגמרה, אבל המוזיקה עדיין לא הפסיקה. אני מאמין שהרע עוד לפנינו, ואז יהיו לאתר המוביל לפחות 3 סיפורים ותמונות יפות בכל יום 🙂

  4. אני קרתי את הפוסט שלך ברגשות מעורבים.

    מצד אחד, את צודקת לחלוטין. אנשים פשוט לא מבינים למה הם נכנסים כאשר לוקחים היום משכנתא של 1M לזמן מאוד ארוך, כאשר השכר המשפחתי שלהם הוא 10-20K. אנשים אלה, והצרכנות הממש לא נבונה (כמובן עם עוד משספר גורמים כמו ריבית וביורוקרטיה) הביוא אותנו למגה-בעת נדל”ן שהדור שלנו חווה היום. וגם שכל אחד צריך לעשות בדק בית בנושא הזה.

    מצד שני, מפריעה לי שאת מסתכלת על כולם מנקודת המבט שלך. תריא,
    א.לגור 10 דקות מעבודה. דוגמא שלי, אני עובד בחיפה וגר במרכז. נכון אני יכול לעבור לגור בחיפה, אבל…החינוך פחות טוב לילדים(את יכולה לבדוק סטטיסתיקות), יתרחקות ממשפחה וחברים, סיכוי למצוא עבודה מחדש נמוך משמעותית גם עבורי וגם עבור מאשתי.
    ב.לגבי ההוצאות, אני די בטוח שאת הבלוג המושקע שלך קוראים גם אנשים בני 30+. את צריכה להבין שזה מאוד קשה עד בילתי אפשרי להגיע לרמות חיסכון של 70% כאשר יש ילדים קטנים. ומה לעשות זה טבע האדם להתרבות.
    ג.גם בן אדם שחוסך ומתנהל די נכון מבחינה כלכלית. חוסך כ50% משכר המשפחתי לא מבזבז כסף על שטויות נמצא היום בבעיה מבחינת דיור. הרי זה מצרך יסוד שאיאפשר להסתדר בלדיו. וכאשר מחירי דירות עולים גם השכירות עולה וכך גם ההוצאות…וכך קטן משמעותי אחוז החסכון.
    ד.מענין איך החישוב של שנות עבוד לחסכון משתנה שאת מוסיפה הוצאות על 2.3 ילדים וכלב 🙂

    תמשיכי עם העבודה שאת עושה,
    אני באופן אישי ננה מאוד מהבלוג ולומד המון.

    • שלומית

      אני מצטרפת לתגובה הקודמת.
      למצא דירה שתהיה: 1) קרובה למקום עבודה שלי, 2) קרובה למקום עבודה של בעלי, 3) קרובה לאחד ההורים… זה מאד נדיר.

    • מצטער שאני נטפל למשפט “מה לעשות זה טבע האדם להתרבות”, שודאי נכתב כלאחר יד, אבל הוא טומן בחובו סימן לאחת הבעיות הגדולות ביותר בחברה הישראלית כיום. הרבה יותר מבועת הנדל”ן הידוענית.
      החלק הבא קשה לקריאה, במיוחד להורים. ראו הוזהרתם.
      לפי כל קנה מידה אובייקטיבי, ילדים הם אסון כלכלי! רב האוכלוסיה לא מסוגלת לעמוד בנטל של גידול ילדים ולכן מכניסה את עצמה, ואת הילד, לתסבוכת כלכלית. רק שטיפת מח דתית מסוגלת לשכנע אנשים להשקיע 18 שנה של עבודה קשה ומיליון שקל, בגידול ילד שבסופו של התהליך, מבחינה חוקית, שייך לעצמו. וכל זה בשביל מה? בשביל שיעשה טובה ויבוא לארוחת שישי? מה רע בלהזמין חברים? ילדים הם לא שמחה! ילדים הם משכנתא שאי אפשר לבטל, על בית שלא קיים.
      אני בטוח שישנן עצות רבות ומגוונות לחסכון ופרישה מוקדמת, אבל מה לגבי העצה הברורה ביותר, הנדרשת, שיכולה לפתור חלק גדול מהבעיה? פשוט, לא לעשות ילדים.
      אם בוחנים את המשאבים הקיימים כיום במדינת ישראל, מים (ארץ מדברית), אדמה (ארץ קטנה), אוויר נקי (רק בירושלים), חופש תנועה (מישהו הזכיר פקקים?), וכו’, אזי ברור שהדבר האחרון שישראל צריכה, הוא אזרחים נוספים. ישראל מדינה צפופה, והולכת להיות צפופה יותר לפי קצבי הילודה והתמותה הנוכחיים.
      נכון, אני לא אבא, ואולי לעולם לא אבין את המשמעות של חיבוק, או של צעד ראשון, אבל אני בהחלט מבין את המשמעות של אוברדראפט בבנק. מבחינה חוקית הורים הם עבדים. אי אפשר להתפטר, וחייבים להמשיך לעבוד בתחזוקת הילד, אחרת הולכים לכלא.
      מעטים הם הדברים עבורם אתן שמונה עשרה שנה של עבודת פרך ומיליון שקל. הקמת עסק, כן, השגת שיא אולימפי, כן, כתיבת ספר, אולי, פיתוח טכנולוגיה חדשנית, אולי. יצור אזרח נוסף, בטח שלא.

      זהו, סיימתי להתהולל.

      • מוטי, תקרא את התגובה שלך שוב אחרי הילד הראשון. אשמח לקרא את מה שיהיה לך להגיד….

      • מוטי אתה גאון! רק שכחת שהעולם כן זקוק לקורבנות ילודה על מנת שיהיה אפשר להמשיך לקיים את החיים העתידיים על הפלנטה ולדאוג לצרכים של כולנו כשנהפוך לאלצהיימרים זקנים ונכים 🙂
        בתכ׳לס, אנשים מייצרים צאצאים כהשקעה לעתיד בתת מודע למטרות האלה בדיוק.

      • לאנשים יש צורך להתרבות בדיוק כמו לאכול, לנשום וכו’, אחרת איך האנושות הייתה שורדת?
        בתור אמא לילד אחד בינתים, אני מאמינה שזה לגיטימי, וילד הוא יותר מתסבוכת כלכלית.
        ההורים שלי גידלו אותי ואת אחי בדרך הסולידית ממשכורות מינימום (לצערי אינם בקיאים בהשקעות) וגדלנו כך שלא היה חסר לנו כלום כך שאני יודעת מהי דחיית סיםוקים בכל מה שנוגע לצרכנות יתר.
        הקמת משפחה דורשת ארגון תקציב מחדש, ילד הוא השקעה מעולה לעתיד 🙂 הכל עניין של פרספקטיבה.
        כבר ראינו כאן פוסט של אמא ל-6 שמסתדרת מעולה ומרוצה מחייה. מזדהה איתה מאד, הכל עניין של חינוך וערכים.

  5. כתבה זאת עיצבנה אותי מאוד מאותן סיבות ומתרבות “מגיע לי”.
    אולי תכתבי מאמר דעה לYNET?

  6. דורין,
    הדברים שאת כותבת נכונים ב- 100% וזו הדרך הנכונה לחיים טובים ומאושרים באמת,
    גם אני פועלת כבר תקופה די ארוכה בדרך הזו ובקרוב גם אהיה חופשיה מעבודה, אעבוד רק אם ארצה.
    בזמנו חשבתי שאני היחידה שרואה את כל זה ויפה לראות שיש עוד אנשים עם מודעות והבנה של המערכת הפיננסית וששמו לעצמם מטרה להעביר את הידע הזה הלאה לכלל האוכלוסייה

    עם זאת יש משהו שכדאי לשים אליו לב והיא עלות המחייה המינימלית המאפשרת לאדם להתקיים. עלות זו כוללת את הדברים הבסיסיים לקיום, לדוגמא קורת גג, מזון, לבוש, הנעלה, תרופות, מיסי חובה וכו’ (שוב מדובר רק על הדברים הבסיסיים ביותר ולא מעבר (כמובן ללא רכב)). שמסתכמים סביב ה- 3500 ש”ח בחודש וזה כאשר האדם רווק, ללא ילדים, ללא חברים וללא קשרים עם אנשים אחרים מלבד עצמו.
    קשרים חברתיים הם צורך בסיסי של האדם וחשוב להביא צורך זה בחשבון, כלומר יצירת קשרים חברתיים דורשת גם השקעה כספית לא מועטה שיכולה להגיע ל -1000 ש”ח בחודש לאדם החסכן הממעט במפגשים.
    אם נסכם את הכל נגיע לכך שההוצאה הבסיסית המינימלית מסתכמת בכ- 4500 ש”ח
    אדם המרוויח את השכר החציוני שהוא כ- 5500 נטו ופועל על עקרון הצריכה המינימלי יצליח לחסוך בדרך זו כ- 1000 ש”ח מקסימום. אדם המרוויח שכר מינימום לא יוכל לעולם לחסוך, כי כל הכנסתו תלך לצריכה.
    לפיכך ניתן לשאול את השאלה, מהו הזמן לחיסכון שיוכל אדם כזה (המרוויח את השכר החציוני) לפעול לפי המודלים להשקעה כדי להגיע לחופשי ולהשתחרר מכבלי השיעבוד?
    כמה זמן יצרך האדם לחסוך כדי שיוכל להחזיק משפחה ולגדל ילדים
    התשובה לכך בהנחה והתשואה השנתית הממוצעת שלו היא כ -10% לאורך כל התקופה היא:
    עבור צריכה מינימלית של 4500 שקל האדם יצטרך להגיע לתיק השקעות בסך של כ- 600,000 ש”ח
    עבור צריכה משפחתית עם ילדים (הוצאה של כ- 6500 בחודש) האדם יצטרך להגיע לתיק של כ- 800,000 ש”ח
    לפיכך הזמן לחיסכון:
    עבור הצריכה המינימלית יהיה 216 חודשים -> 18 שנים
    עבור הצריכה המשפחתית יהיה 246 חודשים -> 20.5 שנים

    כך שהרעיון לכשעצמו אפשרי וישים, אבל בפרק זמן מאוד ארוך (כאשר מדובר באדם הממוצע)

    אז למה לא כולם פועלים לכיוון הזה ולכאורה מעדיפים משכנתא וחובות?
    אולי, בגלל שמדובר בפרק זמן ארוך ומשמעותי מהחיים במיוחד כאשר מדובר בצעירים בגילאי ה- 20 שרוצים להתבלט בחברה, להראות מצליחים ואטרקטיביים בעיני המין השני, והאפשרות הזו נראית רחוקה מידי לאותו זמן.
    לאחר מכן אותם צעירים מתחתנים מביאים ילדים ונכנסים למערבולת של הוצאות שרק עולות ועולות, החוב שלהם טופח והשכר נשאר זהה. כעת האפשרות הזו של השקעה נראית בעיניהם בלתי אפשרית ולא ראלית.

    או אולי, אנשים מטבעם קצרי סבלנות ורוצים הכל כאן ועכשיו, הם לוקחים היום משכנתא ומחר יש להם דירה, (כמובן שבפועל זה לא ממש נכון, כי הדירה תהיה באמת שלהם רק לאחר שישלמו את מלוא הקרן והריבית המטורפת לבנק). בנוסף הדירה מצטיירת בעיניהם כנס מוחשי לעומת תיק השקעות שנראה בעיניהם מסובך ולא משהו ממשי. שמתי לב שרוב האנשים מעדיפים משהו מוחשי ביד כאן ועכשיו גם אם הם מפסידים עליו במקום משהו אחר שיכול לספק להם רווחים עתידיים, כי אותם (את הרווחים) הם לא יכולים לראות או להרגיש וזה מדבר אליהם פחות.

    או אולי בגלל שאנשים כל כך מקובעים במה שחינכו אותם מגיל צעיר: לימודים, עבודה, חתונה, משכנתא שהם פשוט “עיוורים” למציאות, וכל אחד שינסה לומר להם אחרת פשוט יעורר גיחוך מצידם.

    תשובה לכך עדיין, אבל במידה וכן יתרחש שינוי כזה, כל המערכת המוניטרית, הכלכלית של היום תחדל מלהתקיים

    • הסכום של 3500 ש”ח כולל בתוכו גם צ’ופרים – ובכלל זה קשרים חברתיים. סכום הבסיס שלי הוא בערך 2,600 ש”ח.
      אני תמהה כיצד הגעת למסקנה שקשרים חברתיים עולים בממוצע 1000 שקל בחודש? על מה את נסמכת כאן? אם את מרגישה צורך לשלם 1000 שקל כדי לקיים קשרים חברתיים, הייתי מציעה לבדוק טוב מיהם בדיוק החברים שאיתם את מתרועעת… טיול אופניים בשבת, פיקניק בטבע, ג’ונגינג משותף, משחק שחמט, מועדון קריאה… כל זה עולה בדיוק 0 ש”ח.

      לעניין פרישה בשכר מינימום, התייחסתי כאן.

  7. קראתי וכולי צמרמורת .. כל מילה בסלע! .. כתבת בדיוק את מה שאני חושב כבר תקופה ארוכה. לאתר YNET יש אג’נדה פוליטית ברורה וזו הסיבה לפרוייקטים שלהם.

    אנשים, בבקשה, קחו אחריות על החיים שלכם, פתחו גליון אקסל ותתחילו לנהל תקציב, דאגו לעתידכם ועתיד ילדכם.

    דורין, אני מחכה לפוסט הבא שלך 🙂

  8. כל הכלכלה בנויה על תחרות וצמיחה. המרוץ לדירה, לתואר, לחתונה, להקמת משפחה, לקריירה ועוד. מודלים כלכליים בנויים על כך שכולם או לפחות הרוב עושים את אותם הדברים לאורך החיים. חפשו בגוגל looking through the demographic window. במסמך ניתן לראות את החלוקה של האדם לשלבי החיים בגיל 46 לרוב האנשים מוציאים הכי הרבה כסף – בין היתר על הילדים שלומדים לתואר ראשון ועל המשכנתה. הם מייצרים צמיחה.
    ניתן לראות שהכלכלה המודרנית גם מעצבת את העולם ברמה הדמוגרפית – ביפן, גרמניה ומדינות מפותחות אחרות אנשים מתרבים פחות – למה? כי זה לא כדאי ואנשים מתחילים להבין. ילדים נשארים ילדים עד גיל 35 לפחות ובאוכלוסיה בה ה-WAP גבוהה ביחס לאוכלוסיה הצעירה והמבוגרת יש יותר צמיחה – ומהצמיחה נהנה רק המאיון העליון ואת זה ציין גם לאחרונה נשיא ארה”ב.

    לאדם הממוצע עדיף לא להשתתף במרוץ כי הוא לא נהנה מפירות הצמיחה.
    אפשר לחיות טוב מאוד בלי דירה בבעלות, בלי תואר, בלי להתחתן, בלי להביא ילדים כך להישאר ברמת הוצאות האופיינית בעולם הכלכלה לגיל 18-22 וגם 60+ וליהנות באופן אישי מפירות הכלכלה בעולם החופשי.

    בנוסף ל-PDF המומלץ ראו גם:
    http://www.investorsinsight.com/blogs/john_mauldins_outside_the_box/archive/2012/09/11/a-decade-of-volatility-demographics-debt-and-deflation.aspx

    http://www.theguardian.com/world/2013/oct/20/young-people-japan-stopped-having-sex

    http://www.taipeitimes.com/News/editorials/archives/2011/01/08/2003492953

    ישראל מ-1995 ועד 2015 נמצאת בחלון הזדמנויות דמוגרפי – המשמעות היא יותר אנשים עובדים בתחרות על משרות לכן עלייה בכמות אנשים שלומדים לתואר, עלייה בכמות אנשים אשר נמצאים בתחרות על דירות – המשמעות היא כוח עבודה זול ומחירי דירות גבוהים – במיוחד שמצרפים לזה את הריבית הנמוכה במשק.
    אדם המשועבד לבנק ישאר גם במקום עבודה דפוק בשכר נמוך – כי יש לו חובות להחזיר.

    כל עוד אנשים ימשיכו להיות פריירים ויבנו את חייהם לפי המודלים המקובלים – יהיו החכמים שיגזרו את הקופון ויהנו מפירות העבודה של הפראיירים.

  9. אלכסיי

    הכתבה של דורין זו דוגמה קלסית איך אפשר להצדיק כל פשע… זה גם בדרך כלל משרת את האינטרסים של בעלי עיניין מסוימים (אלה שרוצים לעשות קצת כסף על המחירים המופרזים של הדירות)…
    לכן, סליחה, לא קונה.

  10. היי דורין, אני רואה שזה פוסט שתפס הרבה פופולריות ואני גם יכול להבין למה.. נהנתי מאוד לקרוא, הוא חד ומושחז, ונוגע בנקודות כואבות כמו שאנשים צריכים לפעמים..

    ברור לי שכל מה שאת כותבת בבלוג שלך בכלל ובפוסט הזה בפרט, אני צריך לקחת בעירבון מוגבל ושזו דעתך בלבד.

    אם כי דבר אחד אני מתקשה להבין, ואשמח להתייחסותך. עניין הנסיעה לחו”ל. זה ממש רלוונטי לגביי, שכן ממש בימים אלה אני נמצא בשלבים של חיסכון וצבירת סכום מסויים לתחילת השקעה, ואני עדיין לומד את העולם הזה.
    יחד עם זאת, אני מעוניין לטוס לחו”ל לכמה ימים עם החברה שלי. נוצרת כאן סתירה די קשה בין הדברים.

    אין כאן שאלה ספציפית שאני רוצה לשאול.. אלא יותר מחשבה שאשמח אם תתייחסי אליה.. מה, לא לטוס לחו”ל עם החברה ? כן, אני מסכים עם כל עניין החיסכון. אבל.. האם טיסה לחו”ל לכמה ימים, זה גם נחשב “בזבוז” חסר אחריות ?

  11. שלום,
    אשמח לשמוע את דעתך. מה עדיף, לשלם 2800 שח על שכירות ולחסוך/ להשקיע 4000 שח כל חודש או לקנות דירה ולקחת משכנתא שהחחזר החודשי שלה הוא 3500 ולחסןך/ להשקיע 3200 כל חודש?
    אני לא מצליחה להימנע ממחשבות על הבזבוז בתשלום על דירה שאינה שלי.
    העניין הוא שקניית הדירה “מאפס” את תיק ההשקעות הקיים – שזהו בצעם ההון העצמי לדירה.
    אני אמנם בת 30 אך כבר חושבת על כך שאיני מעוניינת לשלם משכנתא קרוב מדי לגיל הפרישה ואני מעדיפה שיהיה נכס להוריש לבני :-), כמובן שזה לא שולל את עניין החסכון וההשקעה , אך קניית דירה תפחית מכמות הכסף שאוכל להפקיד לשם כך.
    מה דעתך?

    • תנסי לחשב מה עולה לך יותר:
      1. אבדן תשואה אלטרנטיבית על ההון המקורי שלך.
      2. להמשיך לשלם שכר דירה מרווחים שמייצר תיק השקעות.

השאר תגובה