בית » עצמאות כלכלית » למה הפסקתי את הביטוח הסיעודי שלי

למה הפסקתי את הביטוח הסיעודי שלי

סגנון החיים שלי מאפשר לי לנהל תיק ביטוח רזה במיוחד.

כשאין לך רכב פרטי, דירה בטאבו, משכנתא או אחריות כלשהי כלפי לקוחות, נושים או יורשים, את יכולה לחסוך אלפי שקלים בחודש על ביטוחים מיותרים ולהגדיל בעקביות את ההון העומד לרשותך.

כשמדובר באירוע קיצון בעל פוטנציאל הרסני במיוחד, שתוחלת הנזק שלו עולה בהרבה על המשאבים שלי, אני מעדיפה לגלגל את הסיכון לחברת הביטוח ולא לנסות “לבטח את עצמי”. ההחלטה לרכוש ביטוח בריאות פרטי, למשל, התבססה על ההבנה שאם אדרש לממן מכיסי תרופה שאינה נכללת בסל הבריאות או השתלה דחופה בחו”ל, סביר להניח שאאבד את עצמאות הכלכלית.

תקופה ארוכה הנחתי שמצב סיעודי נכלל בשורת הקטסטרופות הפיננסיות שיש להתגונן מפניהן באמצעות ביטוח סיעודי.

הטיעונים בעד המוצר – היום חלק אינטגרלי מכל נאום מכירות של סוכן ביטוח מתחיל – הספיקו בשעתו כדי לשכנע אותי בנחיצותו, גם אם המשמעות הייתה הקרבה חלקית של שיעור החיסכון שלי:

  • כל אדם עשוי להפוך לסיעודי בכל עת.
  • הסיכוי להפוך לסיעודי עולה ל-25% עבור בני 65 ומעלה.
  • משך הסיעוד עלול להיות ארוך מאוד ויקר מאוד – כ-7,000 ש”ח בחודש לטיפול סיעודי בבית, ועד 20,000 ש”ח בחודש לטיפול סיעודי במוסד.
  • המענה הסיעודי שניתן היום דרך הביטוח הלאומי ומשרד הבריאות חלקי ביותר ומותנה במבחני תפקוד והכנסה מחמירים. עיקר הנטל הוא על החולה ומשפחתו.
  • הביטוח הסיעודי של קופות החולים הנו אמנם זול יותר, אך הוא קבוצתי ולא אישי, תחום בזמן ובגובה התשלום, מיועד בעיקר לטיפול סיעודי בבית החולה ותנאיו משתנים לעתים קרובות.
  • האפשרות להנות מביטוח סיעודי קולקטיבי זול  דרך מקום העבודה בוטלה על ידי האוצר

הלקוח המבוהל,  שבשלב זה יסכים לעשות הכל כדי להציל את עצמו ומשפחתו מפני חורבן נפשי ופיננסי,  מובל אחר כבוד לפתרון האידיאלי: ביטוח סיעודי פרטי.

ביטוח סיעודי, בתמצית, הוא חוזה המחייב את חברת הביטוח לשלם פיצוי כספי (גמלה חודשית) לכל מבוטח שנקלע למצב סיעודי.

אדם נחשב לסיעודי אם מצבו הבריאותי לא מאפשר לו לבצע שלוש מתוך שש פעולות היום-יום: 1) להתרחץ 2) להתלבש ולהתפשט 3) לאכול ולשתות 4) לקום ולשכב 5) לשלוט על הסוגרים 6) לנוע ממקום למקום.  תשושי נפש, חולי דמנציה ואלצהיימר – יוכרו אף הם כסיעודיים.

הביטוחים השונים הם מודולאריים ומקנים חופש בחירה למבוטח. ככל שתשלום הגמלה יהיה מיידי, גבוה וממושך יותר, כך הפרמיה החודשית (דמי הביטוח) תהיה יקרה יותר.

ההמלצה הטיפוסית ללקוחות היא לרכוש את הביטוח הסיעודי בגיל צעיר ככל האפשר. כך ניתן יהיה לקבע פרמיה נמוכה לכל החיים, להנות מערכי סילוק במקרה של ביטול הפוליסה, ולהבטיח שקט נפשי מתוך ידיעה שהטיפול היקר מכוסה, נכסי המבוטח מוגנים, ומשפחתו לא תהיה חשופה לעול הפיננסי הכרוך בטיפול בו.

אז למה ביטלתי פוליסה כל כך מושלמת, אתם שואלים? ובכן, המשיכו לקרוא.

מקום לדאגה

הבעיה הגדולה ביותר עם ביטוחי הסיעוד הפרטיים – בעיה שלא הייתי ערה לה די הצורך בעת שרכשתי את הפוליסה — היא שחברות הביטוח עדיין לא מצאו את הנוסחה שתאפשר להן לתמחר את המוצר באופן ראוי,  כך שיתאפשר להן 1. למשוך מבוטחים חדשים  2. לעמוד בהתחייבויותיהן כלפי המבוטחים ו-3. לשמור על רווחיות עסקית.

דמי הביטוח הסיעודי התייקרו באופן השוואתי ביותר מ-200% מאז תחילת העשור הקודם. זינוק שכזה לא מאוד מפתיע בחברה שבה קצב הגידול השנתי במספר הקשישים הוא מהגבוהים במערב. לאור העלייה בתוחלת החיים, בתוחלת הסיעוד, ובעלות שירותי הסיעוד,  אפשר לצפות להמשך מגמה של ייקור הפרמיות גם בעתיד.

מה תעשה חברת ביטוח ששואפת להגדיל פרמיות בשוק שרק הולך ומתייקר? תציע ביטוחי סיעוד מוזלים קולקטיביים לארגונים, כמובן. הרי לכם מיליון עובדים צעירים יחסית בעלי סיכון נמוך מאוד להפוך לסיעודיים. הבה נבטח אותם בביטוח סיעודי מוגבל בזמן, נגבה פרמיות אטרקטיביות ונגדיל את מאגר המבוטחים. כסף קל בסיכון אפסי!

מטבע הדברים, לקוחות רבים קפצו על המציאה, עד כדי כך שב-2011 מספר המבוטחים בפוליסות סיעוד קבוצתיות עלה פי 2.5 על מספר המבוטחים בפוליסות הפרט.

החגיגה הסתיימה רק ב-2013, כשבאוצר הבינו שהפוליסות הקבוצתיות פשוט זולות מדי ביחס לסיכון הביטוחי, וקיים חשש אמיתי שחברות הביטוח יתקשו בבוא העת לשלם תביעות. התוצאה היא שנכון להיום אסור לחברות הביטוח לשווק או להאריך פוליסות סיעוד קבוצתיות.

מהתסבוכת הזו אני לומדת דבר אחד: ישנה כאן תעשיה שלמה שמתקשה לאזן בין שיקולים שיווקיים להתחייבויות.

תעשיה שלא יודעת לתמחר כראוי את המוצר שלה היא לא תעשיה שמסוגלת להבטיח “שקט נפשי” ללקוחותיה, במיוחד נוכח חוסר הוודאות במערכת, הזינוק הצפוי בתוחלת החיים, מספר המבוטחים שיש לשלם להם, והתשואה הנמוכה שמשיגה חברת הביטוח על הפרמיות בסביבת הריבית האפסית.

במצב העניינים הזה, אני מאמינה שהביטוח הסיעודי במתכונתו הנוכחית טומן בחובו שלושה סיכונים:

1) התייקרות הפרמיה 

בתרחיש (הלא בלתי-סביר, כאמור) שחברות הביטוח יגלו בדרך הקשה שהחישובים שלהן היו אופטימיים מדי (כלומר, הסכום שהן משלמות על תביעות > הסכום שהן מכניסות מפרמיות), לא יהיה מנוס מהעלאת דמי הביטוח גם עבור מבוטחים קיימים.

כן, גם צעירים תמימים כמוני שהתפתו “לנעול” ביטוח סיעודי ב”פרמיה קבועה לכל החיים” עלולים לגלות שהפרמיה שלהם התייקרה לאורך זמן באופן משמעותי, ולא רק בגלל הצמדה למדד.

חברות הביטוח שומרות לעצמן את הזכות לייקר את דמי הביטוח מדי 5 שנים בכפוף לאישור המפקח על הביטוח. בחוזר של המפקח משנת 2005, הקובע את התנאים לייקור פוליסות עבור מבוטחים קיימים, נכתב כך:

“תכניות לביטוח בריאות, ובהן תכניות לביטוח מחלות קשות וביטוח סיעודי, הן תכניות לתקופות ארוכות, ומשכך לחברת ביטוח קיים קושי להתחייב לפרמיה שלא תשתנה לאורך השנים, בין היתר, עקב מוגבלות הנתונים הקיימים ואי ודאות בדבר התפתחויות עתידיות שעשויות להשפיע על רמת הסיכונים. מסיבות אלה ניתנת לחברות הביטוח, במסגרת פוליסת הביטוח, האפשרות לא להתחייב לפרמיות למשך כל תקופת הפוליסה, ולשנות את טבלת הפרמיות למבוטחים קיימים, בכפוף לאישור של המפקח על הביטוח.” (הדגשות שלי – הסולידית)

אחלה.

לא רק שאני משלמת מראש עבור מוצר יקר שלא אשתמש בו ב-40 השנים הקרובות; מתברר שהפרמיה ה”קבועה” שלי אינה מובטחת כלל.

זאת אומרת שאין לי שום דרך להעריך באופן אפקטיבי את השווי האמיתי של הפוליסה. בעיני, די בכך כדי לפוצץ את העסקה.

2) סיכון אי תשלום תביעות:

ככל שמצבה של חברת הביטוח יהיה גרוע יותר, כך סביר להניח שהיא תערים קשיים רבים יותר על המבוטחים בבואם לתבוע פיצויים.

לא צריך להתנדב בבתי אבות כדי לגלות שחברות הביטוח לא ששות לשלם תביעות ביטוח סיעודי.  די בקריאת מדד השירות שפורסם לאחרונה (מאי 2015) על ידי הממונה כדי להבין ששיעור התביעות ששולמו בביטוח הסיעודי נמוך יותר מבכל ענף ביטוחי אחר. למעשה, רק 61% מהתביעות בפוליסות הפרט שולמו, כאשר הנתון הזה כולל בתוכו פשרות ותשלומים חלקיים.

במילים אחרות, 1 מכל 3 מבוטחים בביטוח הסיעודי לא יזכה לתגמול הביטוח. הסיבות לכך מגוונות: יתכן שיואשם בכך שהסתיר פרטים במעמד החתימה, שמסר פרטים חלקיים בלבד, או שהוא פשוט “לא סיעודי מספיק”.

המחשבה על הצורך לנהל קרב משפטי אכזרי מול חברת ביטוח, דווקא בנקודה שבה מצבי הפיזי והקוגניטיבי בשפל שלא היה כמותו מאז גיל שנתיים, גורמת לי לבחילה עזה. ולאור הבעייתיות שתוארה לעיל, אני חוששת ששיעור אי-התשלום רק יעלה לאורך זמן.

3) סיכון היעדר רלוונטיות

כשקניתי את הפוליסה הייתי משוכנעת שאני מגלה אחריות לעתידי. אני נועלת פרמיה קבועה נמוכה יחסית ומבטיחה לעצמי כיסוי לשירותי סיעוד אם וכאשר אזדקק להם.

בדיעבד, זו הייתה טעות. לא רק משום שמדובר בכסף שהייתי יכולה לחסוך ולהשקיע בעצמי, אלא גם, ואולי בעיקר, שעוד 50-30 שנה הפוליסה שבידי עשויה להיות בלתי רלוונטית בעליל למציאות המשתנה של שוק שירותי הסיעוד.

בפרספקטיבה היסטורית, אפשר לומר שביטוחי הסיעוד הם מעין “מטרה נעה” שמשתנה ללא הרף (קראו על השינויים ההיסטוריים בתחום במחקר הזה). האם באמת יש טעם להמר כל כך הרבה שנים מראש על כך שהכיסוי שרכשתי יישאר הגיוני בתנאיו ובהיקפו, או שהחברה המבטחת תישאר בסביבה ביום שבו אדרש לשירותיה?

קיצורו של דבר, במקום לתת לי שקט נפשי ולדאוג לעתידי, יצא שאני דואגת יותר לעתידו של הביטוח שקניתי:

  • האם הביטוח מותאם לטיבו המדויק של המצב הסיעודי אליו אקלע?
  • האם הקצבה שאקבל תספיק למימון הטיפול?
  • האם הקצבה מופרזת, ואני בעצם מבזבזת כסף?
  • האם, באיזה שיעור ובאילו נסיבות יעלו את דמי הביטוח ?
  • מה מבטיח לי שחברת הביטוח עדין תהיה בסביבה כשאזדקק לה?
  • מאיפה בדיוק תממן חברת הביטוח את הוצאות הטיפול בי, אם בנוסף אלי יהיו עוד מיליוני קשישים סיעודיים ומעט מאוד מטפלים?

מכיוון שנותרתי ללא מענה לרוב השאלות הללו, ומאחר שאני הרבה פחות מוטרדת לגבי היכולת *שלי* לבטח את עצמי, החלטתי להפסיק את הביטוח הסיעודי שלי.

ביטוח סיעודי

צילום: Sima Dimitric. ברשיון CC.

לסעוד את עצמי

יהיו שיאמרו שוויתור על ביטוח סיעודי בגיל צעיר הוא צעד פזיז הגובל בחוסר אחריות. אחרי הכל, כשאדם “מבטח את עצמו” משמעות הדבר היא שהוא מוותר מראש על גלגול הסיכון לחברת הביטוח כך שהוא נוטל את מלוא הסיכון על כתפיו.

ברמה האישית, אני חושבת שאני מסוגלת לקחת את הסיכון הזה.

ראשית, סגנון החיים שלי עוצב מתוך כוונה מודעת להפחית את הסיכון ללקות במחלות כרוניות. אני אוכלת מזון שאני מבשלת בעצמי. אין לי רכב, כך שאני הולכת, רצה או מדוושת כמעט לכל מקום. אין לי עבודה מלחיצה, חובות, אויבים, קרובי משפחה סוררים או מחוללי סטרס אחרים, כך שלא פיתחתי תלות התמכרותית בסיגריות, אלכוהול או רעלים אחרים.

אני יודעת שלא אשאר בריאה לנצח – ההידרדרות בוא תבוא וכך גם אובדן הכשירות התפקודית. לצד זאת, אני בהחלט מקווה להימנע ממחלות כרוניות שניתן למנוע (סרטן, סוכרת, מחלות לב…) שתדרדר אותי לשיעבוד סיעודי שימצוץ את לשד נשמתי. העובדה שאין לי היסטוריה משפחתית של מחלות ניווניות גם היא מאפשרת לי לקחת סיכון גדול יותר בהקשר זה.

הנקודה השניה היא שאין לי יורשים או “סמוכי שולחן”, כך שאני לא מרגישה חובה מיוחדת להגן על נכסי בתרחיש שבו אזדקק לטיפול סיעודי. בתרחיש קיצוני, כל הכסף שחסכתי יופנה למימון הטיפול.

הנקודה השלישית, והמשמעותית ביותר, היא שאני צופה שאוכל לממן את הטיפול הסיעודי מכיסי אם אזדקק לו.

אני לא מתייחסת כאן לחצי מיליון השקלים שאוכל להעמיד היום לטובת טיפול סיעודי בן 3 שנים (תוחלת החיים הממוצעת של מאושפז סיעודי). כוונתי לסכום שיעמוד לרשותי בגיל 70 ומעלה, שבו הסיכון להפוך לסיעודית עולה בחדות.

מהנדסי החשמל שביניכם שמעו בוודאי על המושג “בריחה תרמית“. זהו כינוי לתהליך בו אירוע מסוים גורם להתחממות של אחד הרכיבים במערכת; החום שנוצר בעקבות התהליך רק מעצים את האירוע הראשוני, עד שהמערכת כולה עולה בלהבות.

זה מה שאני צופה שיקרה, פחות או יותר, עם תיק ההשקעות שלי — רק שבמקום התלקחות, אני צופה “פיצוץ נכסים”.

קונקרטית, אני מעריכה שבגיל 70 השווי הנקי שלי יחצה את ה-8 ספרות.

ההערכה הזו נשענת על שלוש עובדות:

א) אני ממשיכה לייצר הכנסה פסיבית ממקורות שונים.

ב) אני ממשיכה לשאוף לאופטימיזציה של אורח החיים שלי ושואפת כל הזמן להקטין את מידת התלות הכספית שלי במערכת.

ג) ה-% שאותו אני מושכת מתיק ההשקעות שלי כדי לממן את הוצאותי נמוך מהתשואה השנתית הממוצעת שהתיק שלי מניב.

על יסוד זה, אני מניחה באופן אופטימי-אך-מפוכח, שתיק ההשקעות שלי יצמח באופן אקספוננציאלי, שעה שהרווחים ימשכו להניב רווחים וחוזר חלילה.

באופן אירוני, בכך שאני מבטלת את תשלומי הביטוח הסיעודי, ובמקום זה חוסכת ומשקיעה את הכסף בעצמי, אני מגדילה את הסכום שיהיה זמין עבורי לטובת מימון הוצאות סיעוד בגיל מבוגר.

בלי תקופות המתנה, בלי לחשוש מקריסתה של חברת הביטוח ומבלי לנסות להוכיח שאני סיעודית “די הצורך” כדי לקבל פיצוי.

חלופות לביטוח סיעודי (לאנשים נורמליים)

הבחירה לוותר על ביטוח סיעודי היא בחירה אישית, המתחשבת בסגנון החיים שלי, בפרופיל הגנטי שלי, במצבי המשפחתי והפיננסי הייחודי שלי, בהשקפות העולם שלי ובסיבולת הסיכון שלי.

אני דמות קצה, ולכן מה שמתאים לי עלול שלא להתאים לאחרים.

ובכל זאת קיימות בשוק מספר אלטרנטיבות מעניינות, שמשקפות לדעתי עסקה טובה יותר מהביטוח הסיעודי הפרטי הסדנטרטי, ומתאימות באופן כללי גם לאנשים “נורמליים”.

רכישת אנונה בגיל 60

חלופה טובה אחת לביטוח סיעודי היא רכישת אנונה מיד אחרי גיל 60.

אנונה היא מוצר ביטוחי המותאם בעיקר לגיל השלישי.  הרעיון כאן פשוט: עם הגיעו של המבוטח לגיל 60 הוא מפקיד סכום חד פעמי גדול בידי חברת הביטוח, ומקבל התחייבות לתשלום קצבה חודשית תמורתו, עד סוף חייו, עם מקדם קצבה מובטח להגנה מפני התארכות תוחלת חייו.

בפועל, זה מעין “ביטוח עצמי” לאנשים שלא מעוניינים לנהל את המשיכה מתיק ההשקעות בעצמם, וחוששים שמא הכסף לא יספיק להם עד יומם האחרון.

אדם בעל אנונה יכול להיות רגוע שהכסף ישולם לו בכל מקרה, מדי חודש בחודשו, מבלי שיהיה עליו להתייצב מול רופא ולהוכיח שליטה על סוגרים אלה ואחרים.  אם ייקלע למצב סיעודי, תשלומי האנונה יכסו לפחות חלק מעלות הטיפול.

דוגמאות למוצרי אנונה הקיימים כיום בשוק: “הכנסה חודשית לכל החיים” (הראל),  “TOP קצבה מיידית” (מנורה מבטחים), “חיים חדשים לכל החיים” (מגדל), “עתיד 60 פלוס לעצמאיים” (הכשרה), “מסלול לזמן פרישה” (הפניקס), ועוד.

רכישת ביטוח סיעודי משלים

אם הרעיון של ויתור על ביטוח סיעודי נשמע לכם פזיז מדי, הנה אסטרטגיה מעט ממותנת יותר, המשלבת בין מימון עצמי לבין רכישת ביטוח סיעודי זול.

הקונספט המרכזי הוא להשתמש בביטוח הסיעודי כפי שאמורים להשתמש בכל ביטוח – הגנה מפני מקרי קיצון נדירים עם השפעה דרמטית.

הדרך לעשות זאת היא לרכוש ביטוח סיעודי עם תקופת המתנה ארוכה, המכונה גם ביטוח סיעודי משלים.

פוליסות מסוג זה, המשלמות לכל החיים, מתחילות לשלם את הפיצויים רק לאחר שהמבוטח היה במצב סיעודי במשך 36 חודשים (קיימת חלופה זולה אף יותר עם תקופת המתנה של 60 חודשים). דמי הביטוח של הביטוחים המשלימים זולים בכ-50% מהביטוחים הרגילים.

ביטוח סיעודי משלים שקול לביטוח עם השתתפות עצמית גבוהה (מאוד). המשמעות היא שאת 36 חודשי הסיעוד הראשונים תממנו מכיסכם. כאמור, זה עניין של כחצי מיליון ש”ח – סכום גבוה, אך לא בלתי סביר עבור חסכנים אגרסיביים בני 60 ומעלה.

רק אם תנצחו את הסטטיסטיקה ותשרדו מעבר ל-36 חודשי הסיעוד הראשונים, או אז הביטוח הסיעודי המשלים ייכנס לפעולה ויכסה את הוצאות הסיעוד מנקודה זו ועד למותכם.

במצב זה, ההסתברות לכך שאי פעם נגיש תביעה נגד חברת הביטוח תצנח פלאים, שהרי כאמור, רוב האנשים לא שורדים יותר מ-36 חודשים במצב סיעודי. מצד שני, זוהי בדיוק המטרה – להעביר את הסיכון להתממשותו של תרחיש הקיצון החמור ביותר לחברת הביטוח.

אסטרטגיה כזו עדיין תחייב אתכם לחסוך ולהשקיע כמויות גדולות של כסף כדי לשבת על ערימה מכובדת סטייל הסולידית, אבל מצד שני תוכלו לישון בשקט בתרחיש שבו הערימה תאזל מהר מהצפוי לפני מותכם.

רכישת ביטוח סיעודי מגיל 50 ואילך

אם אתם “נעולים” על ביטוח סיעודי פרטי מלא, אני חושבת שלכל הפחות יש טעם להמתין עד גיל מבוגר יותר לפני רכישתו.

אדם שרוכש ביטוח סיעודי בגיל 20 למעשה משלם מראש עבור שירותי סיעוד. הוא לא רוכש הגנה מפני המקרה הסיעודי הקיצוני. לדעתי, אנשים צעירים צריכים לחסוך ולהשקיע כל שקל אפשרי העומד לרשותם ולהנות מהכוח האמיתי העומד לרשותם – עשרות שנים פוטנציאליות של צבירת ריבית דריבית.

נדמה לי שגיל 50 הוא מועד סביר יותר לרכישת ביטוח מסוג זה. בגיל זה רוב האנשים עדיין בריאים מספיק כדי לעבור חיתום רפואי ללא החרגות, והפרמיה עדיין סבירה פחות או יותר. מגיל 50 ואילך ישנה התייקרות משמעותית בפרמיות הביטוח כפונקציה של גיל, והעסקה הופכת ליקרה ביותר.

בשורה התחתונה

טיפול סיעודי הוא שירות יקר במיוחד המשקף סיכון פיננסי משמעותי, קל וחומר בקונטקסט של חתירה לעצמאות כלכלית. מהיותו כזה, אני חושבת שראוי בהחלט לבטח כנגדו. לצד זאת, לדעתי האישית, רכישת ביטוח סיעודי בגיל צעיר היא לא הדרך המיטבית להתמודד עם הסיכון הזה. לטעמי, חיסכון אגרסיבי של סכום גדול לגיל מבוגר הוא אסטרטגיה ביטוחית עדיפה בהרבה. 

ג”נ: הכותבת איננה אשת מקצוע בתחום הביטוח. יש להיוועץ באנשי מקצוע (ולא בבלוגרים אקראיים) לפני כל שינוי בתיק הביטוח.



אזהרה: אני משקיעה חובבת. אינני בעלת רישיון ייעוץ השקעות או כל רישיון פיננסי אחר. התכנים באתר אינם מהווים ייעוץ מקצועי או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם. כל המסתמך על המידע באתר מבלי להיוועץ באיש מקצוע עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד. אלא אם צוין אחרת, אני מחזיקה או עשויה להחזיק בניירות הערך הנדונים בפוסט. גלישתך באתר מהווה הסכמה מפורשת לתנאי השימוש.


רוצים לעזור?
אתם מוזמנים לשתף ולעקוב אחרי בטוויטר או בפייסבוק, או להירשם כדי לקבל את הפוסטים שלי ישירות למייל. בנוסף, תוכלו להשתמש בקישורי השותפים הבאים כדי לקנות באמזון, להוריד ספרי שמע, או להקים אתר אינטרנט משלכם (מדריך מפורט - כאן). תודה על תמיכתכם באתר. 

111 תגובות

  1. יש דבר אחד קריטי שלא התייחסת אליו: בלי בן משפחה או חבר מסור, הביטוח הזה לא שווה כלום נקודה. כשצריך להפעיל את הביטוח, אז צריך תמיד גם להאבק בחברת הביטוח ובאופן פרדוקסלי אדם שהוא במצב סיעודי לא יכול להאבק כדי להפעיל את הביטוח. לכן לאדם שאין בני משפחה (רצוי ילדים, אחים צעירים או בני זוג) או חברים מסורים (לצערנו, דווקא במצבים כאלה משלל סיבות פסיכולוגיות חברים נוטים לנטוש אדם שמדרדר פיזית-בריאותית) אין סיבה לשלם על הביטוח הזה.

    • אכן, זו נקודה משמעותית. אנונה (זרם תשלומים אוטומטי) עשויה לפתור את הבעיה הזו.

    • כל הכתוב יתכן ונכון אך הביטוח הסיעודי הוא הרבה מעבר למה שתיארת,
      היתרון בביטוח סיעודי פרטי הוא בערכי הסילוק הנצברים עם השנים ומתאים בעיקר לצעירים לדוגמא צעיר בן 34 (גיל יחסית מבוגר להתחיל ביטוח סיעודי לטעמי) ישלם היום על ביטוח סיעודי פרטי של 10,000 ש”ח לכל החיים (תקופת המתנה של 45 יום) 285 ש”ח בפרמיה קבועה לכל החיים וצמודה למדד.
      לאחר 20 שנות תשלום (תשלום של 68,400 ש”ח או אם ניקח לצורך ההמחשה השקעה של פרמיות אלו בריבית נטו של 5% לאחר מס 117,145 ש”ח).
      יזכה לערכי סילוק של 54% כלומר גם אם הוא מפסיק את הביטוח הסיעודי בגיל 54 הוא מבוטח על 5400 ש”ח לכל חייו והפלא ופלא סכום הביטוח צמוד למדד ולכן מבוטח חינם אין כסף מפני אינפלציה לכל חיוו!!!!!!.
      אז מה הרווחנו כאן:כיסנו את עצמנו מפני מקרה סיעוד לכל חיינו כאשר על 20 השנים הראשונות שיש לנו ילדים להאכיל ולפרנס וקיים לנו גם כיסיו לאובדן כושר עבודה (למי שעובד) 10,000 ש”ח לכל חודש וקרוב לגיל הפרישה ללא צורך בתשלום כלשהו אנו מבוטחים על 5400 ש”ח בחודש ללא כל תשלום נוסף כולל הצמדה למדד שמבטחת אותנו מפני האינפלציה וכל זאת בעלות של 68,000 ש”ח בפריסה ארוכה מאוד.

      דבר נוסף שאני רוצה להבהיר לכולם פה הוא שחיסכון קל יותר למשוך לכל מיני צרכים שונים ומשונים אבל לבטל פוליסת ביטוח לאחר שמבינים את המשמעות קצת פחות (פסיכולוגי לחלוטין).
      לכן אני ממליץ לכל צעיר שיש טיפת שכל בראשו ומעוניין לעשות את ההחלטה הפיננסית הכי טובה בחייו היא לרכוש ביטוח סיעוד לכל משפחתו תוך התחשבות בערכי הסילוק.
      והחישובים כאשר עושים את הביטוח הנ”ל לילדים הוא כלכלי הרבה יותר ובעבור 115 ש”ח לחודש ניתן לרכוש לבן 5 כיסוי זהה של 10,000 ש”ח לכל החיים ותוך 25 שנים הוא צובר 51% ערכי סילוק ויהיה מבוטח לכל חייו לאחר סיום התשלום לאחר 25 שנה על 5100 ש”ח וכל זאת בעלות של קצת פחות מ-35,000 ש”ח בעבור תקופה זו או אם מחשבים ריבית דריבית של 5% נטו מדובר על קצת פחות מ-70,000 ש”ח (שהם 13 חודשי סיעוד עם קצבה חודשית של 5100 ש”ח).
      חומר למחשבה לאנשים “רגילים” ולא לחסכנים קיצוניים ללא תלויים או נתלים.
      גילוי נאות הנני סוכן ביטוח וביטוח סיעודי הוא מוצר הביטוח שאותו אני מוכר יותר מכל מוצר אחר מפני שאני באמת מאמין שזוהי השליחות שלי בעולם הביטוח.
      כי ביטוח חיים אכ”ע ובריאות כולם מוכרים וכולם יודעים שעליהם לרכוש (באופן פנסיוני דרך מקום העבודה או שהטלפנים שאין להם מושג בביטוח ולא יודעים מי נמצא בצד השני של השפורפרת כבר ידאגו לזה.
      אבל אף אחד לא קם בבוקר ואומר לעצמו היום אני חייב לרכוש ביטוח סיעודי.

  2. “באופן אירוני, בכך שאני מבטלת את תשלומי הביטוח הסיעודי, ובמקום זה חוסכת ומשקיעה את הכסף בעצמי, אני מגדילה את הסכום שיהיה זמין עבורי לטובת מימון הוצאות סיעוד בגיל מבוגר.”

    משפט המפתח לכל המאמר הנ”ל. האירוניה חוגגת בעולם הביטוח

  3. לא מומחה גדול אבל אינטואיטיבית נשמע לי הימור גדול מדי לצערי… מה עם תרחישים של תאונה עם שיתוק לכל החיים? או קטסטרופות אחרות לא עלינו? למה כן לבטח קטסטרופות בביטוח בריאות פרטי ולא לבטח קטסטרופות אחרות?

    • השאלה היא איך אתה מגדיר את הקטסטרופה.
      אם יש לי סרטן עור מתקדם והדבר היחיד שיכול להציל אותי זה קיטרודה אבל אין לי מספיק כסף כדי לקנות מספיק מנות – זו קטסטרופה.

      בהקשרים של ביטוח סיעודי, מקובל לומר שהקטסטרופה היא עלות אשפוז שחורגת בהרבה מעבר לנכסיו הפיננסים של המבוטח.

      כאן אולי היה המקום להעיר נקודה נוספת, רביעית במספר, הנוגעת להשקפת העולם האישית שלי.

      אני מתנדבת בבתי אבות כבר כמה שנים. הרושם האישי שלי הוא שרובם המכריע של החולים הסיעודיים ששורדים לאורך זמן (>3 שנים) הם “תשושי נפש” – חולי אלצהיימר ודמנציה. מבחינה פיזית הם בסדר. קוגניטיבית, הם קליפות-אדם.

      אין לי עניין להתקיים לאורך זמן במצב זה.

      מבחינתי, הקטסטרופה האמיתית היא לא מימון עלויות האשפוז הסיעודי — אלא העובדה שלקיתי באלצהיימר מלכתחילה.

      למרבה הצער, זה לא סיכון שאפשר לגלגל לאף חברת ביטוח. אם אני לא יודעת להבחין בין מזון להפרשות, גם הטיפול הסיעודי היקר ביותר לא יעזור לי.

      לעניות דעתי אין שום “קדושה” בחיים כאלה. אני מקווה שעד אז מדינת ישראל תאפשר להעניק לאזרחיה מוות מכובד ושקט מהסוג שאנו מעניקים לחיות המחמד שלנו.

      אם לא, האסטרטגיה תהיה לנהוג במידה הולכת וגוברת של חוסר אחריות מיד עם הופעת התסמינים הראשונים של האלצהיימר. מי יודע, אולי אשתמש במשאבי העתק שלי כדי להזמין צניחה חופשית מדי חודש. אם אהיה חלשה מכדי למשוך את המצנח, או אם אהיה סנילית מכדי לזכור לעשות זאת, הבעיה תיפתר מאליה.

      כך או כך, טיפול סיעודי במקרה זה יהיה מנוגד למטרותי, ולכן אין לי (באופן אישי) עניין ברכישתו.

      • לדעתי באותה מידה שמשקיע פסיבי אינו בעל כדור בדולח החוזה את הנולד בתחום ההשקעות לטווח קצר או ארוך גם בתחום הבריאות קשה לבצע את התחזית (כמו שעולה מ התשובות של חברת הביטוח) היכולת האישית לחזות סיכונים בריאותיים ל 40 שנה קדימה אינה סבירה למרבית האנשים וגם מי שמאמין שמצבו ב אחוז העליון של העקומה יכל לגלות שהוא נמצא באופטימיות יתר עקב הטיית גילו הצעיר ומצבו הבריאותי המעולה למרות שידוע ש”אין תשואות העבר מעידות על העתיד”.

        התפיסה שאין כוונה להאחז בחיים בכל מחיר היא לגיטימית אבל משום מה אנשים אינם מקובעים ברצונותיהם , לעיתים רבות
        תפיסות עולם בגיל 20 משתנות בגיל 30 ובוודאי בגיל 60, יש זקנים שמשוועים נפשם למות ויש שנאחזים בחיים בכל כוחם, וחלקם שינו את עמדתם המוצהרת בין גיל 30 עד גיל הזיקנה
        כמו שחלקם נעשים פתאום דתיים עם הזיקנה.

        אם בגיל 30 אדם מחליט בוודאות מה יהיה מצבו הבריאותי בעוד 40 שנה או שבכל מקרה לא יתחרט בגיל 70 על הפעולות שנקט בגיל 30( שיהיו בילתי הפיכות )
        אז הוא בעל מידע עצמי נדיר
        אפשרויות אחרות הן אופטימיות קיצונית או חוסר רגישות לסיכון.

        דרך ביניים לשאר בני האדם:
        הערך את עלויות הביטוחים הסיעודיים השונים
        ובדוק באיזו מידה זה מרחיק אותך מעצמאות מול הסיכון
        הפיננסי , לזכור שגם הטעמים שלך לגבי סיכונים ו איכות חיים נסבלת עלולים להתהפך ב 40 שנה

      • בפעם האחרונה שבדקתי את הנושא, ראיתי שהפוליסה מחריגה באופן מפורש תאונות דרכים. כלומר, הביטוח הסיעודי בכלל לא מגן על “המבוטח” ממקרי קיצון אלא רק מהמקרה הכמעט מובטח של מצב סיעודי בעת זקנה.

        • גם סרטן מוחרג, לפחות בביטוח הסיעודי הקולקטיבי, אם אינני טועה.

    • התאונה הנפוצה ביותר להיפגע בה היא תאונת דרכים. במקרה כזה, כל עוד נפגעת מרכב אחר (מה שלרוב יקרה כשמדובר בתאונה קשה) את מסודרת, ביטוח החובה שלו מכסה הכל והוא בין היחידים שאינו מוגבל כלל בסכום או בהיקף.

      במקרה של פיגוע או אירוע לאומני, המדינה תפצה.
      במקרה של תאונה מסוג אחר, לרוב יהיה איזה גורם אחראי שיהיה אפשר לדרוש ממנו (או מחברת הביטוח שלו פיצוי).

      אז נכון, אפשר ליפול בבית במקלחת והיפגע מאוד קשה אבל תאונות כאלה הן נדירות למדיי עבור אלה שאינם ילדים או קשישים.

      • יש הרבה סיבות להיות סיעודי שלא מכוסות על ידי הגורמים שציינת,
        דרך אגב היה את הסיפור של האצנית האתיופית שנדרסה
        (אומנם לא סיעודית אבל איבדה את הקריירה שלה)
        והנאשם יצא זכאי מחוסר הוכחות (נדמה לי) אז מי יפצה אותה ?

        • זה לא משנה אם הוא יצא זכאי או לא, את הפיצוי על פגיעות הגוף היא מקבלת בכל מקרה.
          לפי חוק הפלת”ד אין משמעות לאשמה בתאונות דרכים בכל הנוגע לפגיעות גוף, בתאונה בין שני רכבים כל אחד תובע את הביטוח שלו לפגיעות גוף במקרה של תאונה בין רכב להולך רכב או רוכב אופניים הוא תובע את הביטוח של הרכב.

          כמובן שיש גם דרכים להיהפך לסיעודי ובלי שיהיה שום גורם אחראי (כפי שכתבתי, למשל ליפול במקלחת) אבל מדובר באירועים מאוד נדירים.

          • יואב,
            כלומר גם במקרה של “פגע וברח” כשחא מוצאים את הפוגע והנפגע הולך רגל יש ביטוח ?
            בנוגע לנדירות , החישוב שלך היסתברותי, והיסתברותית אין הגיון בשום ביטוח
            אבל הסיבה לביטוח היא גידור הנזק
            האם האדם יעמוד בנזק באופן פרטי
            ו כמובן עלות הגידור

          • כן, גם במקרה של פגע וברח, גם במקרה שלנהג הפוגע אין ביטוח. יש גוף שנקרא קרנית שכל חברות הביטוח מחויבות להפריש אליו כספים המיועד בדיוק למקרים האלה.
            דווקא המקרה הכי בעייתי הוא אם הנהג יצהיר שפגע בך בכוונה, אז חברת הביטוח תתנער מהמקרה ותטען שלא מדובר בתאונה וצפויים לך הליכים משפטיים ארוכים של תביעת נזיקין ובעיה לא קטנה אם לפוגע אין מספיק כסף לשלם אבל זה באמת נדיר.

            בנוגע לגידור הנזק, הנדירות אף יותר גדולה כי גם במקרה של אירוע, הדרך להכרה כסיעודי ארוכה ולא תמיד בטוחה.

  4. ועוד דבר, מנסיוני, הדרמיניזם של מצבך הנוכחי והרגלייך השונים לרבות גנטיקה על הסיכוי שלך לחלות בעתיד, הוא מאוד מאוד בעייתי. ואני כמובן מאחל לך אריכות ימים ובריאות שלמה!! 🙂

    • יתכן. איש לא חי לנצח. ובכל זאת, אני מעדיפה להיצמד לנתונים.
      סיכוייו של אדם מעשן להיות סיעודי גדולים ב-56% משל אדם שאינו מעשן.
      סיכוייו של אדם שאינו מבצע פעילות גופנית להיות סיעודי גדולים ב-40% מאדם שכן מבצע פעילות גופנית.
      סיכוייו של אדם שמן להיכנס למוסד סיעודי גדולים ב-31% בהשוואה לאדם שאינו סובל מהשמנת יתר
      סיכוייו של אדם סוכרתי להיכנס למוסד סיעודי גדולים פי 2 בהשוואה לאדם שאינו סובל מסוכרת.
      סיכוייו של אדם הסובל מיתר לחץ דם להיכנס למוסד סיעודי גדולים ב-35% משל אדם שאינו סובל מיתר לחץ דם.

      “רובד הביטוח הבסיסי שלי” הוא העובדה שאני לא מעשנת, מבצעת פעילות גופנית בעצימות גבוהה, נשארת רזה, ולא אוכלת הרבה סוכר ומלח.

      אני מודעת היטב לכך שלמרות כל זה מחר עלול להיות יומי האחרון. אולי אחטוף שבץ מסיבי, אולי אתפוצץ בפיגוע, אולי אדרס על ידי רכבת.

      איכשהו, סיבת פטירה בסגנון “נדרסה על ידי משאית בעודה מדוושת בכביש 443″ נשמעת לי טוב יותר מ”מתה מהתקף לב בעודה מנסה לפתוח שקית תפוצ’יפס מול הטלוויזיה” או “נפטרה מפצע לחץ בישבנה בעודה מרותקת למיטה במחלקה הסיעודית.”

  5. בנוגע לאנונה בתור מוצר פרטי של חברת ביטוח אני לא אתפלא אם הוא יקר בדומה ל ביטוחי מנהלים, בנוסף אם המקדם שלו יעמוד על 200 והקצבה הסיעודית היא כ 5000 שח אז צריך לשמור בגיל 60 מליון שח מעל החסכון לקיום הרגיל
    בנוגע לביטוח סיעודי משלים למיטב זכרוני הוא אפקטיבי רק אם קיים רובד בבסיסי
    של 36/60 חודשים לרכוש אותו ללא הרובד הנל לפי הסברים ששמעתי לא הגיוני
    כנראה. שרובד קולקטיבי של קופח + משלים זו האפשרות היחידה , אבל אולי יש טעות
    בנוגע להיסטוריה המשפחתית , יש מספיק
    מחלות ניווניות ו/או תאונות (לא דרכים)
    שאינן קשורות למטבוליזם דיאטה ואורח חיים
    בצד שלנו ספרתי 5 מקרים של חולים סיעודיים בגילאים 14 עד 80 שאין בניהם קורלציה גנטית, בנוסף לרוע המזל ההיסטוריה המשפחתית שלי ושל אישתי לא באמת ידועה
    מאחר ו ב50 100 השנים הקודמות רבים מהמשפחה לא עברו את גיל 40
    בגלל מחלות/תאונות ויהדות
    אני מניח שזה לא ארוע שיחודי רק לנו אבל כל מי שמחליט חייב לקחת בחשבון את זה

    • אני זוכרת שקראתי פוליסות אנונה עם דמי ניהול סבירים במונחים ישראלים (0.5% מהצבירה). אני מודה שאני צריכה להעמיק בנושא.

      לגבי סיעודי משלים, אז בוודאות, מנורה, הפניקס, הראל ומגדל מאפשרות לרכוש אותן באופן עצמאי. מנורה מתנים בכיסוי מינימלי של 2500 ש”ח, מגדל – 2000 ש”ח. רק בביטוח הסיעודי המשלים של כלל מחייבים בנוסף כיסוי של קופ”ח.

      • רוב התושבים בבני ברק לא משלמים. לא ארנונה ולא אנונה.
        וגם לא אוכלים אנונה.

  6. מאמר מצוין תודה.
    אני ואשתי הצטרפו לביטוח סיעודי בפרמיה משתנה (כשעוד אפשר היה).
    היתרון הוא שתעריפים עד לגיל 65 הם סבירים ואח”כ מבטלים.
    הרציונל הוא שחיים ארוכים כסיעודי שכיחים יותר בגיל צעיר ורוצים להימנע מלפול נטל על משפחה צעירה. זאת הקטסטרופה הכי גדולה. בגיל מבוגר יותר מסתמכים על חסכונות לתקופת הפרישה בתקווה שהביטוח הסיעודי מקופת החולים ייתן מענה מספיק אם חלילה נקלעים להיות סיעודיים.
    ביטוחים בפרמיה קבועה עם ערכי סילוק הם יקרים להחריד במיועד בהתחשב בספק הגדול שישלמו את הכספים במקרה הצורך.
    לפיכך, לדעתי, ביטוח סיעודי בפרמיה משתנה שווה לשמר.

  7. יהושפט הפיקי

    דורין
    שכחת..
    אב ל 2 ילדים
    אין לי כוונה להיות סיעודי לאורך זמן
    אין לי כוונה לשרוף את ירושת ילדי על מיטה לצמח או על צרכי קשיש שסובל. סבל יש לסיים. לא להאריך.

    1. מכין את בני מראש לתמוך בסיום חיי בשעת הצורך. כמובן בצורה שלא תפלילו.
    2. חותם מראש בגיל 70 על טופס אי הארכת חיים משפטי ואי חיבור למכשירים במקרה ו.. כולל הכנת בני כשומר הסף.
    3. גיל 80 פלוס ורואה את המצב מתחיל להדרדר .. מסיים את החגיגה.
    4. מכין מראש עזרים לסיום החגיגה.
    5. עבודה מנטלית מכינה כדי להכין את המסוגלות למהלך. כולל הילדים.
    6. ברגע האמת לא אהיה מסוגל? תשאלו את עדי טלמור. מוטה גור ועוד ועוד.. רבים.. הכנה נקדימה..
    7. יתכן ואהיה סיעודי פתאום בגיל 60. יתכן. לכן מכין את בני מראש שאם זה נמשך יותר משנתיים אז הוא עוזר לי.. בצורה לא מפלילה.
    8. נניח גיל 60 בום תאונה צמח.. חוברתי למכונות.. צמח.. אסור לנתק – דורש ברור משפטי! הרעיון.. מסמך משפטי מוכן מראש אצל עו”ד שאם מצב זה נמשך ייותר משנתיים ואם עלי לממן מכספי ולא קופח. אז מסרב לשלם לטיפול זה. שינתקוני מצידי (אסור..) או שישלמו. יצכן ומצריך העברת נכסים על שם הילדים מראש. דורש ברור. אסור להם לתבוע כסף מילדיי. הכנה נפשית וחוזית עם ילדי שלא ישלמו למימון מצב זה.

    הכנה נפשית ומשפטית לי ולילדי.. שורש העניין

    • צוואת אי החייאה DNR
      מתייחסת למצב החייאה , לאדם סיעודי לא בהכרח נמצא במצב צמח

    • יהושפט
      דרך של חשיבה נכונה. גם אני שקרובה לגיל 60 בדיוק פועלת בדרך הזאת.
      היא נראה הדרך ההגיונית וההגונה ביותר כלפי המשפחה ובעיקר כלפי עצמי.

    • 1. בצורה לא מפלילה? – ואם הראש של הבן שלך לא עד כדי כך קרמינלי ויתפסו אותו?
      2. המצב מדרדר אז מסיים את החגיגה? – ואם לא תצליח ורק תהפוך לסיעודי מהר יותר?
      3. דורש בירור משפטי בנושא של צמח? – לא יעזור לך, חבל על הכסף אפילו במוות מוחי – ברגע שחיברו למכונות אי אפשר לנתק בארץ, בית משפט לא יכול להחליט אחרת. בקיצור תתפלל שאם זה יקרה לא יקרה בארץ – ינתקו גם בלי שתבקשו
      4. שילדך לא ישלמו על מצב כזה? – לא משנה איזה איזה חוזה תעשו בינכם – זה לא תופס, ביטוח לאומי ישלם את העלות ויתבע את הילדים שלך, החוק אומר שעל הילדים לסעוד את ההורים שלהם אם יש להם את היכולת הכלכלית (יש הגדרות מדוייקות בחוק מה זה “יכולת כלכלית” – בכלליות זה אם הם חיים מעל קו העוני), המקרים היחידים שבית המשפט פסק לטובת הילדים ו”שחרר” אותם מחובתם זה אם ההורה נטש את הילדים בילדותם.

      לסיכום – אם יש לך ילדים ואין לך את היכולת הכלכלית לעמוד במצב סיעודי – כדאי לעשות ביטוח סיעודי, לא עשית אתה “תיפול” כלכלית על הילדים שלך

  8. אם חלילה תהפכי לסיעודית, הכי טוב לשים קץ לחיים.
    1. לא תוכלי להילחם משפטית בחברת הביטוח שתעשה הכל כדי לא לשלם. 2. איזו איכות חיים יש לאדם סיעודי, מה גם שיתרת החיים שלו קצרה?

    • אני נוטה להסכים עם הלך הרוח הזה, ועדיין, אני מכירה בעובדה שיש כאן מידה רבה של גאוותנות צעירה (גם שלי). אי אפשר לדעת מראש איך נגיב כשהמשבר יקרה וכמה חזק יהיה הרצון לחיות ברגע האמת.
      אישית, אני לא מוכנה להתמודד עם שחיקה מנטלית או קוגניטיבית. זה גרוע ממוות או מכל כאב פיזי.

  9. אני כן משלמת ביטוח סיעודי פרטי לכל החיים וזה עולה לי היום 395 ש”ח שזה די הרבה אבל אני מעל הגיל שדורין ציינה שזה אפשרי ואף פעם אין לדעת .עשיתי אפילו ביטוח סיעודי לשני הבנים שלי שהיום הם בני 16 ו20 בעלות של85 ש”ח בערך וניתן להפסיק את התשלום אחרי 20 שנה בערך והביטוח תופס ,אני רואה בזה מתנה לילדים וסוג של הגנה מפני ברבור שחור.לדעתי חברות הביטוח עצמן מבוטחות כדי שתוכלנה לשלם כך שבינתיים איני דואגת.

    • לפי חוק ה 3% את מקריבה בערך 160 אלף שח מ החסכון לפרישה
      זה הרבה אבל מטפל סיעודי בבית יעלה כ 6k לחודש ול 60 חודשים זה יעלה 360 אלף
      יגידו האומרים ש360 אלף שח בעוד 20 שנה לפי תשואה של 3% זה הרבה פחות
      והם צודקים זה פי 1.8 פחות כלומר
      כ 200 אלף שח,
      כלומר אם יש לך 200 אלף שח ו ההוצאות יהיו בדיוק כך, ויקרו רק תוך 20 שנה ותשרדי עד חמש שנים אז אפשר לוותר על הביטוח
      הצרה שזה יותר מידי אימים על סכומים כמעט זהים
      ולכן ההחלטה שלך אינה ביליתי כלכלית
      אפשר תמיד להשתמש ברובד של קופות החולים + משלים סיעודי להוזלת עלויות
      ואז התחשיב משתפר

  10. משה אופניק

    פגיעות בעמוד שדרה יכולות להתרחש בכל גיל. שימי לב שזה סיכון שאת לוקחת על עצמך (מספיק שתפרצי דיסק בצוואר או בגב בשיעור פילאטיס ובתרחיש קיצון את בבעיה)

    • אכן יכולה רק קח בחשבון שסיכון גדול למדיי שלא תיחשב סיעודי מבחינת הביטוח.
      סתם כדוגמא, רוב האנשים הכיסאות גלגלים עקב שיתוק הרגליים אינם נחשבים סיעודיים. מצד שני, אם אתה כבר באמת נחשב סיעודי, כפי שכתבה הסולידית, רוב הסיכויים שלא באמת תרצה להמשיך לחיות.

  11. אני חושש שאני מאוד חולק עלייך

    כל הנימוקים טובים ונכונים. אבל אם מחר (טפו טפו) את נמחצת ביאזשהו אירוע והופכת סיעודית (וזה קרה גם לנער בן 17)- מה אז?

    מקרה פרטי: בעלה של האקסית המיתולוגית שלי (אחד מהם) קיבל ארוע לב ומוח לפני 3 שנים. אפילו את הטובה של למות הוא לא עשה לה. מה אז? ממה משלמים את חשבונות הענק כשהוא מחוסר הכרה כל השנים?

    הטיעון העיקרי שאני רואה בדברייך הוא הסיכון שחברות הביטוח לא יעמדו בחוזה שלהן. זה נכון, אבל תיאורטי למדי. הנסיון מלמד שכאשר יש צורך בשינוי, המפקח על הביטוח לא כל כך ממהר לאפשר לחברות “לדפוק” את המבוטחים הותיקים

    אגב- האם כתבת צוואה בחיים שבה את מורה לא לחבר אותך למכשירים מאריכי סבל לחינם?

    • יהושפט הפיקי

      יוסי
      הגבתי מעלה בנושא..
      יש לחתום על מסמכים מראש
      ילדים מעל גיל 20 יש להכינם מראש ולקבוע את התרחיש.. פלוס הכנת עזרים טקטיטיים. רצוי עם הבן.. עצוב.. אבל זה המצב..

    • אבל היא הסבירה לך שהיא חיב חיים מאד בריאים, ולכן לא צופה שתיקלע לאירוע כזה בגיל צעיר. חבר’ה, אורח חיים יש לו השלכות סטטיסטיות, זה אינפורמציה שלוקחים בתחשיב, פשוט מאד.

      • קצת משעשע שמ שחוזרת ומצהירה שאינה יכולה לחזות כיון שוק ו/או מניות יכולה לדעת בדיוק סטטיסטי מדהים בדיוקו שלא תגיע מעולם (בריאותית) למצב סיעודי, שזה כדור בדולח יפה מאוד

  12. ביטוח 9מ”מ…

  13. אני לא מצליח להבין מהיכן בכלל את מושכת 4% דיבידנדים בשנה כדי להתקיים.
    תשואת הדיבידנד של VT היא 2%. וזה רק רבע מהתיק כלומר הוא מספק 0.5% תשואה לכל התיק.
    אג”ח 0142 משלם 5.5% ריבית נקובה וזה רק רבע מהתיק כלומר הוא מספק 1.37% תשואה לכל התיק.
    זהב ומזומן לא מייצרים הכנסה חודשית.
    כלומר יש לך רק 0.5+1.37 = 1.87% דיבידנד שנתי.

    • הנתונים שלך מדויקים, אך אני לא מתקיימת אך ורק מדיבידנדים. אני מוכרת ניירות ערך לפי הצורך (מייצרת את הדיבידנד בעצמי). כמו כן, שיעור המשיכה האישי שלי הוא לא 4% בשנה, אלא נושק יותר ל-2%.

    • רציתי להבין:
      מה זה “תשואת הדיודנד של TV”? ומה זה TV?

  14. שירי הדרך של לא גולדברג
    דוגמא לשינוי ראיה על הדרך..

    הַדֶּרֶך יָפָה עַד מְאֹד – אָמַר הַנַּעַר.
    הַדֶּרֶך קָשָׁה עַד מְאֹד – אָמַר הָעֶלֶם.
    הַדֶּרֶך אָרְכָה עַד מְאֹד – אָמַר הַגֶּבֶר.
    יָשַׁב הַזָּקֵן לָנוּחַ בְּצַד הַדֶּרֶך.

    צוֹבְעָה הַשְּׁקִיעָה שֵׂיבָתוֹ בְּפָז וָאֹדֶם,
    הַדֶּשֶׁא מַבְהִיק לְרַגְלָיו בְּטַל-הָעֶרֶב,
    צִפּוֹר אַחְרוֹנָה שֶׁל יוֹם מֵעָלָיו מְזַמֶּרֶת:
    – הֲתִזְכֹּר מַה יָּפְתָה, מַה קָּשְׁתָה, מָה אָרְכָה הַדֶּרֶך?

    אָמַרְתָּ: יוֹם רוֹדֵף יוֹם וְלַיְלָה – לַיְלָה.
    הִנֵּה יָמִים בָּאִים – בְּלִבְּךָ אָמַרְתָּ.
    וַתִּרְאֶה עֲרָבִים וּבְקָרִים פּוֹקְדִים חַלּוֹנֶיךָ,
    וַתֹּאמַר: הֲלֹא אֵין חָדָשׁ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ.

    וְהִנֵּה אַתָּה בָּא בַּיָּמִים, זָקַנְתָּ וְשַׂבְתָּ,
    וְיָמֶיךָ סְפוּרִים וְיָקָר מִנְיָנָם שִׁבְעָתַיִם,
    וַתֵּדַע: כָּל יוֹם אַחֲרוֹן תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ,
    וַתֵּדַע: חָדָשׁ כָּל יוֹם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ.

  15. יהושפט הפיקי

    דורין
    אבקש התייחסותך
    לפי כלל 3-4%…
    3-4% ריאלי נטו, אחרי אינפלצ ודמנ ועמלות ומס, זה כלל לא טריוויאלי בסביבבת הריבית הנמוכה של השנים האחרונות. ועבור השקעה סולידית.
    אז אומנם את מצמצמת דמנ ועמלות ומס, והאינפלצ לאחרונה נמוכה, אך עדיין זה רחוק מאפס דמנ-עמלות-מס-אינפלצ
    אינפלצ ממוצעת ארוכה – 2-3% בשנה

    אבקש התייחסות

    • התייחסותי בטבלה שלהלן. התבונן בה היטב. אתה מוזמן להתבונן בביצועיו של מודל הארי בראון כפי שאני מעדכנת אותם באתר. העדכון האחרון הופיע כאן.

      • תודה דורין
        להבנתי את אומרת כי צריך תשואה פחותה אם אוכלים את הקרן במשך הזמן.
        מכיוון שברצוני להוריש את מרבית הקרן לילדיי אז אצטרך כן לכוון ל 3% ריאלי לפחות. פרישה בגיל 55..
        שזה כ 6% ברוטו נומינלי. לא טריויאלי

        • תשואה גבוהה יותר מצריכה נטילת סיכון גבוה יותר.

          • ברור.
            אני אומר שגם התסריט הסולידי הוא לא טריויאלי בהנחה שברצוני להוריש את מרבית הקרן בסוף. או לפחות מחציתה.
            אם אני אוכל מהקרן כך שתתאפס בגיל 90 נניח, אז ברור שצך פחות תשואה. אך זה לא המצב להורים

  16. שני נתונים נראים לי חשודים:

    1. ״את יכולה לחסוך אלפי שקלים בחודש על ביטוחים מיותרים.״
    נראה לי שהכוונה לאלפי שקלים בשנה. או מקסימום אלף שקל בחודש. וגם זה אם ממש ממש התפרעת עם הרכב הפרטי.

    2. ״אני מעריכה שבגיל 70 השווי הנקי שלי יחצה את ה-8 ספרות.״
    זה נשמע כמו יותר מ 99 מליון שקל. בהצלחה. והלוואי על כולנו. אבל זה נשמע לי ממש רחוק. אולי לא הייתי צריך לחתום ויתור על העתודה בהנדסת חשמל #בריחה_תרמית

    • 1.יאפ
      2. ניסוח לא מוצלח. “יחצה” צ”ל “יסתכם ב-…”

      • תודה משכיל מאוד. מה עם ביטוחים של קופ”ח מה חשוב לבדוק בהם תודה

    • 8 ספרות זה עשר מיל…
      אם בהנדסת חשמל חא תמשוך קהש ופיצויים עד הפנסיה ותחסוך עוד טיפה בצד לא בבזבזנוצ אז גם אצה צגיע בגיל 65 לעשר מיל שווי.
      אבל..
      זה לא כולל חול כל שנה וגיפ בליסינג וכו.. בחירה שלך..

  17. איפה את משקיעה את הכסף ונהנת מריבית דריבית?

    לצערי אני רואה בכל אפיק רק ריבית אפסית או שלילית.

    האירי נא את עיני. תודה

  18. בואי נודה שביטול הפוליסה נובעת מקמצנות נטו, ואת עוטפת את זה במלל אינסופי מתוחכם.

    • אני מתוך בחירה ביטלתי את פוליסות הביטוח הסיעודי לפני מספר שנים אחרי שקראתי וראיתי כתבות המדברות על התחכום בו נוקטות חברות הביטוח על מנת לפטור עצמן מתשלומי הביטוח הסיעודי ואיזה תהליך מייגע עוברות המשפחות של המקרה הסיעודי על מנת לנסות ולהוכיח שהוא אכן סיעודי.
      משפחות נאלצות לשלם אלפי שקלים לרופאים ולהליך משפטי על מנת לנסות להוכיח שהמקרה שלהן זכאי לקצבת סיעוד – מה גם שההליך המשפטי הוא ארוך ויקר אין כל ערובה שבית המשפט יקבע לטובתכם בסופו.
      מידי פעם יש כתבה על מעללי הביטח ב YNET ושם מתואר בפירוט רב על “שיטת מצליח” ממנו נהנות החברות כשמערימות קשיים רבים ודוחות תביעות באופן לא הגון ומי שטורח להוציא אלפי שקלים ולהביא מומחי ביטוח והצהרות רופאים ומומחים ולעבור תהליך ארוך הוא אולי בסופו של ההליך יקבל את המגיע לו ללא כל פיצוי או עונש לחברת הביטוח. כבר מזמן הורדתי למינימום האפשרי את כל הביטוחים הכפולים והמיותרים שהיו לי. יש לי ולמשפחתי ביטוח בריאות מורחב מקופת החולים וביטוח פרטי במימון מקום העבודה עם תוספת סמלית ממני להרחבה. זהו.

      • אם אתה לא מתנגד לביטוח סיעודי מטעמי “לי זה לא יקרה” (תמיד אהיה בריא או שאדאג לא להיות סיעודי מראש….)
        אז ההתנגדות שלך היא מטעמים של חשש מהצורך לתבוע משפטית את חברת הביטוח
        לפי הבנתי כל מי שתבע וצדק ניצח וקיבל את התגמולים וזה הרבה יותר טוב מלא להיות מבוטח.
        המבוטח הממוצע שחי 5 שנים הסיעודי במוסד “לא כיפי” ישלם כ 300 אלף שח
        מבוטח שירצה מוסד מעולה יצטרך 900 אלף שח

        החישוב שעשיתי למשפחה הראה שהנזק הכלכלי גבוה מדי והעלות היא שולית מבחינת השפעה על החסכון
        (200 שח ל מנת ביטוח של 5000 שח לכל החיים לכל המשפחה)

        אז אם חברת הביטוח תשלם מייד או בעוד 5 שנים זה מטרד אבל לא סיבה לביטול האופציה.

  19. ואם את רוצה עוד להוריד את הסיכוי לאלצהיימר (וגם לסכרת ומחלות לב): הורידי בתזונה לגמרי מוצרים מן החי (זה גם יוזיל את סל התזונה). והוסיפי הרבה ירקות ופירות טריים (זה מייקר את סל התזונה…).
    ראי למשל פה:
    http://nutritionfacts.org/2011/11/29/alzheimers-disease-up-to-half-of-cases-potentially-preventable-with-lifestyle-changes/

  20. שלום דורין,
    האם את מתכוונת לביטוח הסיעודי של קופות החולים “כללית מושלם” וכדומה, או ביטוח שהיה לך מעבר לזה? האם את חושבת שצריך לוותר גם על הביטוחים האלו של קופות החולים ( מושלם, פלטינום וכדומה )?
    תודה.

  21. *(הערה מקדימה: אין לי שום קשר לעסקי ביטוח, חוץ מהיותי לקוח לכמה פוליסות 🙂 )
    ** ויש גם עצה מעשית ואופטימית בסוף 🙂

    אני מעט מתפלא על הגישה הנאיבית שמפגינים כאן כמה מגיבים.
    הייתי רוצה לומר להם: אתם חיים באשליות.

    האמת העצובה היא, שכעת, נכון לעכשיו, המצב הוא שאינכם יכולים לסיים את חייכם ואין מי שיכול לעשות זאת עבורכם, אלא אם כן הוא מוכן להיות מואשם ברצח.

    ( יש כאן מי שבטוח שהבנים שלו ירוצו לקחת על עצמם סיכון כזה, מה יש לומר, אהבה משפחתית כזאת בימי כולרה, ראוייה להערצה. במציאות, מרבית הילדים מתענינים “בפגר” השוכב במיטה מעט מאוד. ובכל מקרה לא ברמה המדומיינת על ידי רבים וטובים)

    יתרה מזאת, ובמיוחד לאלו המסתכלים על גופם/ן השרירי והגמיש, שמשרת אותם/ן כל כך נהדר, ושגם חושבים בצורה בהירה ומייצרים תוצרים אינטלקטואלים נאים, ובכן…………… הכל נראה בשליטה, אבל השליטה על חייכם עשויה להלקח באבחה קצרה ומהירה, פשוט תוכרזו כחסרי כשרות….
    וההכרזה הזאת עוד תקבל תאוצה כאשר אם בכלל יישאר לכם כושר מנטלי, ככל שתכריזו על רצונכם למות …

    הכרזה על חוסר כושר מנטלי, זה ממש לא הליך מורכב…. שלושה רופאים, אישור במ”ש (ונראה מה יגידו שם מי שאמורים להיות קרבה ראשונה או אפוטרופוסים לשופטת מול “החלטה של הוועדה הרפואית” )

    ובקיצור, פוף. ומה שיישאר מכם, מעטה מתפורר של בשר לעיתים קרובות בלי יכולת מנטלית, יחליטו אחרים. והם לא יכולים ולא יחליטו לסיים את חייכם, כי אין משבצת כזאת לסימון היום 🙂 וגם מחר לא תהיה.

    כן, לאכול בריא להתעמל לא לעשן וכו’, זה מצב נפלא, עד שלוקחים ממכם את היכולת להחליט על גורלכם.

    אנשי “אין לי עינין לחיות …..”

    החוק נגדכם.
    לאחרונה נרשמה הקלה זעירה, בתיקון “חוק החולה הנוטה למות” ובסדרה ארוכה של תנאים, כגון שהטיפול לא החל, טיפול, טיפול מאריך חיים, נניח מכונת החיאה, רק אז ובהתקיים מספר תנאים מותר לא לתת לחולה שתוחלת החיים שלו כולל !!!! טיפול נקבעה לשישה חודשים לכל היותר….

    ועדיין, חובה להאכיל במזון נוזלים וטיפול מקל בכל מקרה ועל אף כל הוראה שהיא……
    כולל באמצעים מלאכותיים.
    רוצה לומר, זוכרים האבסת אווזים בתעשיית הפטה כבד אווז? ובכן, האווז הוא אתם. ואין שום דרך להימנע מכך למעט אולי עצה אופטימית בסוף הפוסט

    סעיף האווז – אתם תואכלו בכוח. כולל עם מכונות.

    (ב) (1) בסעיף קטן זה, “טיפול נלווה” – טיפול רפואי בחולה הנוטה למות, שאינו קשור כלל לבעייתו הרפואית חשוכת המרפא, לרבות טיפולים שגרתיים הנחוצים לטיפול במחלות בו-זמניות או במחלות רקע וטיפול מקל, וכן מתן מזון ונוזלים אפילו באמצעים מלאכותיים.
    (2) אין להימנע מטיפול נלווה בחולה הנוטה למות כאמור בסעיף קטן (א), והכל אף אם רצונו של החולה כפי שנקבע לפי סעיף 5(ב) או (ג) הוא להימנע מקבלת טיפול כאמור.

    וראוי להסתכל גם:

    סימן ד’: פעולות אסורות
    19. אין בהוראות חוק זה כדי להתיר עשיית פעולה, אף אם היא טיפול רפואי, המכוונת להמית, או שתוצאתה, קרוב לוודאי, היא גם גרימת מוות, בין שהיא נעשית מתוך חסד וחמלה ובין שלא, ובין לבקשת החולה הנוטה למות או אדם אחר ובין שלא.
    20. אין בהוראות חוק זה כדי להתיר עשיית פעולה, אף אם היא טיפול רפואי, שיש בה סיוע להתאבדות, בין שהיא נעשית מתוך חסד וחמלה ובין שלא, ובין לבקשת החולה הנוטה למות או אדם אחר ובין שלא.
    21. אין בהוראות חוק זה כדי להתיר הפסקת טיפול רפואי רציף בחולה הנוטה למות, העלולה להביא למותו, בין שהוא בעל כשרות ובין אם לאו; ואולם מותר להימנע מחידוש טיפול רפואי רציף, שנפסק שלא במכוון או שלא בניגוד להוראות כל דין וכן מותר להימנע מחידוש טיפול רפואי מחזורי, והכל בכפוף להוראות סימן ג’.
    22. נודע לרופא אחראי, כי קיימת מחלוקת בנוגע להחלטה או קביעה לגבי חולה הנוטה למות, וכי פנה אדם לוועדה מוסדית או כי בכוונת אדם לפנות לוועדה מוסדית לצורך הכרעה במחלוקת, יפעל הרופא האחראי באופן שיאפשר את המשך חייו של החולה הנוטה למות ובלבד שאם קיימת אפשרות לעשות כן באמצעות טיפול שאינו טיפול רציף, ייעשה הדבר כך.

    עלות השהות בבית ונזקים שגרמו ארגוני השמאל

    עלות השהייה בבית מוערכת ב 8000 שח לחודש.
    מדוע המחיר כה יקר?

    ובכן, בחקיקה שהובלה על ידי ארגוני השמאל, נקבע כי על עובדים זרים יחולו חוקי השכר בישראל, ולא במסגרת של משא ומתן חופשי בין המטפל הזר למטופל.

    עובדים זרים, שמרווחים בקושי, 400 ש”ח לחודש (כל המספרים בדוקים, אני שהיתי לא מעט במקומות המוזכרים)
    ו400 שח זה כשמצבם טוב, עיין ערך הודו, ועוד פחות מזה נפאל וסרילנקה, והפיליפינים, מקבלים כאן פי 14 ויותר ממה שאי פעם חלמו לקבל וזאת עוד עם מגורים חינם אוכל ומזון.

    בדרך מדינת ישראל מרוששת עם החקיקה הזאת את החלשים ביותר בחברה הישראלית או מונעת מהם בכלל את האפשרות לסיעוד……..

    1500 שח שהם פי ארבע מחלומו של אותו הודי נפלי פילפיני, היו מסדרים כלכלית את הפילפיני ומקלים משמעותית על שכבות נוספות לקבל טיפול סיעודי הולם.

    מה אפשר לעשות?
    היות ואני מאמין קטן מאוד ביכולת של מישהו סיעודי ליטול את חייו, הבה נזכר שוב באירוע לא עלינו של רכיבה על אופניים תאונה עצמית שמסתיימת בשיתוק 4 גפיים, כעת נראה כיצד אתם מזמינים לכם אמצעי למות….

    והיות ואני מאמין קטן עוד יותר שבן משפחה יסיים את חייכם בתוכנית לבקשתכם, וייקח על עצמו האשמה בעבירת רצח, יותר סביר שיכריזו על “הזקן” כלא כשיר, ומשם התוכניות הגדולות שרקמתם יעלו בעשן,

    ישנה דרך מוצעת אחת סבירה – לא להגיע לבית חולים.

    למות בבית.

    כך עשו אלפי שנים. עשרות אלפי שנים. וזהו הדבר המכובד ביותר שאפשר לעשות.

    בבית אין מכונות החייאה, ואין שפע אמצעים שישאירו אתכם מתים, אבל נושמים, ואם אתם מתים ליד המשפחה, אין ספק שהיטבתם להיות אנשי משפחה למופת.

    ועל מנת למנוע הגעה לבית החולים, רשמו בצוואה ושלחו העתק לכל המוגע בדבר ” אין לפנות אותי לבית חולים בשום מקרה ובשום מצב רפואי. ברצוני למות בבית. המפנה אותי לבית חולים מאבד את חלקו בירושה, וחלק זו יועבר לעמותה (שם העמותה 🙂

    ואם יש לכם מטפלת פילפינית, רשמו לה 50,000 (היא תקנה בזה את כל הכפר שלה, לא חצי כפר)
    והיא תקבל אותם רק אם תלכו לעולמכם ללא שום פצע לחץ, (היא כבר תהפוך אתכם כל שעה, אפילו שצריך כל שלוש שעות) וכיוצא בזה סימנים של טיפול טוב.

    זה הכל.

    רוצים למות בכבוד ובלי הארכה סיעודית של מתים חיים, תמותו בבית.

    וכל זה, לא פותר את המקרה של נפילה מאופניים בגיל צעיר 35? ושיתוק בארבע גפיים. זה מצב סיעודי, עם תוחלת חיים ארוכה מאוד. לזה צריך ביטוח….

    עד המצב הסיעודי, מומלץ כל אחד ואחת, פשוט להינות מהחיים. אם אפשר, בכמויות גדולות.

    • איש(3718)

      שי,

      אם המדינה מכריחה אותי להישאר בחיים, האם היא יכולה להכריח אותי גם לשלם על זה?

      כלומר, האם יתכן שישאירו אותי בחיים בכח , ויחרימו רכושי לצורך זה?

      ומה אם אעביר הרכוש לילדים קודם?

      הרי בפוסט הזה מדובר בסופו של דבר על מקור התשלום.

      • כן היא יכולה
        עלות אישפוז היא על המבוטח וילדיו,
        אם הילדים מסרבים לשלם
        אז המדינה תעקל את רכושו
        המוסדות הנל אינם מלון 5 כוכבים

        • “עלות אישפוז היא על המבוטח וילדיו” – מצוין. כל מה שיש לעשות הוא להוריש את כל הנכסים לצד שלישי, כגון איזו עמותה שהיא בעד המתות חסד, ולערוך איתם חוזה שהם מעבירים אליך תשלומים שוטפים כבקשתך, עד לאותו אירוע מצער של אישפוז, בתמורה לכך שנניח 10% יישאר אצלם בכל מקרה (מה שמכונה תרומה) והיתרה מועברת לילדים עם הפטירה.
          באופן כזה (0 ש”ח לכסות את עלויות האישפוז) אתה מבטיח שמהר מאוד הוא יסתיים, ולא באשמת אף אחד 🙂 פשוט האחיות/הרופאים ישכחו מרוב עומס (וצורך לטפל בחולים אחרים שכן ממנים כל מיני טיפולים, ועוד פרטיים) להחליף לך אינפוזיה שנגמרה וכד’. או שפשוט התור לטיפול המיוחד יהיה פנוי רק בעוד 8 חודשים (כי 7 חודשים תפוסים כבר באנשים שכן ממנים עלויות..) בצורה זו החוויה המצערת, תהיה קצרה ככל שניתן, עם כמה שפחות טראומה לנשארים.

          שורה תחתונה – הרושם שלי מהתבוננות מסביב:
          ככל שממנים יותר עלויות טיפול ואשפוז – כך החיים במצב המאושפז/סיעודי ארוכים יותר.
          לא לחינם תוחלת החיים באזורי הפריפריה קצרים יותר. לאנשים יש פחות לשלם על תרופות וטיפולים, והרופאים פחות מיומנים מהרופאים המומחים שבמרכז (שמאריכים במיומנותם את חיי החולים שיש ביכולתם הכלכלית להגיע ולהיות מטופלים על ידם).

  22. אם כך מה עליי המבולבלת לעשות? אני בת 42, בריאות טובה. עד עכשיו לא הקדשתי מחשבה מיוחדת לנושא.
    חיפוש קצר בגוגל – הרבה הצעות מבטיחות , בצד סיפורי אימים על התנהלות חברות הביטוח בנושא. מה על הדיוטית כמוני, בתחום זה, לעשות?

    • יש יועצים פרטיים בתחום הפנסיוני שנותנים יעוץ גם לנושא הסיעוד.
      אני יכול להגיד מה אנחנו עשינו(זוג + ילדים)
      רכשנו ביטוח סיעודי בסיסי דרך קופת החולים לכולנו, הוספנו ביטוח משלים לכולנו
      הוספנו הרחבה לביטוח הבסיסי כך שכולנו מכוסים בפועל ל 10 אלף שח לכל החיים
      העלויות לא פוגעות בחיסכון שלנו בצורה דרמטית.

      יכל להיות שבגיל 60-65 נבצע שינוי בתוכניות , אולי האנונה תהיה פתרון טוב יותר אבל יש מספיק זמן עד אז

      • הפתרון שלכם נשמע לי כמו הפתרון הבטוח ביותר, קצת קיצוני, אבל בהחלט מאפשר לישון בשקט. אבל רציתי לדעת: כמה עולה ביטוח על סכום יחסית גבוה ועוד לכל החיים?

        • ביטוח סיעודי בקופח
          ל משפחה כ 65 שח
          לחודש כ 5000 שח
          בביטוח פרטי ל זוג + 3 ילדים בסביבות גיל 40
          בדחייה של 60 חודש
          מדובר על פרמיה חודשית של כ 110 שח
          אז סהכ לכל החיים
          סדג של 175 שח
          קצבה של 5000 שח
          זו רק דוגמא. כל אחד
          והצרכים ו/או החיתום הרפואי שלו

          יש כאלה שיש להם תקציב ל 5 שנים וצריך רק השלמה ,
          ויש כמובן את הפסימים
          (לא החזיק יותר מחמש שנים מספיק קופח)
          את הסופר אופטימיים והסופר פסימים (לא נהיה סיעודים או שנדאג לא להיות סיעודיים) שלא זקוקים לביטוח סיעודי בכלל

          אם אתה מעוניין, תעשה שופינג ושווה להתייעץ עם יועץ אוביקטיבי
          יש תעריפים קבועים ומשתנים ויש שונות בין התוכניות למרות הדמיון הבסיסי

  23. אני רוצה לחזק מנסיון אישי את מה שאמרו כאן בקשר להפעלת הביטוח. אם אין מי שמוכן לקחת על עצמו את הטיפול בתיק של תביעת הביטוח אז אין כל צורך בביטוח. הדבר נכון גם לביטוחי בריאות ואובדן כושר עבודה. אני מביע דעתי מנסיון אישי.
    דבר נוסף. אם חברות ביטוח אמורות להרוויח מהפרש הסכום שבין הפרמיה שקיבלו ובין הפיצויים ששילמו, והן בד”כ מצליחות בכך, הרי שהצעד המשלים של ביטול הביטוח הסעודי הפרטי הוא שימוש בכסף הנחסך לקנות מניות של חברות ביטוח וכך להיות בצד השני של המשוואה. המהדרין יקנו את המניות של החברות שיוצאות הכי גרוע בסקרים של תשלומי תביעות…
    תהיו בריאים
    אבי

    • אם הנהלת החברות מרמה את הלקוחות שלהן, למה אתה חושב שהיא לא מרמה את בעלי המניות?

  24. דורין שלום,

    לדעתי זו טעות עבור אנשים צעירים ובריאים להתייחס לביטוח סיעוד כ”נעילת תנאים” עבור גיל מבוגר.
    הסיבה העיקרית (מנקודת מבטי) לרכישת פוליסה כזו היא הגנה מפני אירוע קטסטרופלי כגון פציעה קשה, שיכול לקרות בכל רגע. במקרה כזה, אדם יכול למצוא את עצמו במצב סיעודי למשך עשרות שנים, כאשר הוצאות הטיפול בו מהוות נטל כלכלי כבד על בני משפחתו (כולל הורים).

    לטעמי, השאלה לא צריכה להיות “האם אוכל לממן טיפול סיעודי ל 3-5 שנים בעוד 30-40 שנים מעכשיו?” אלא “האם אוכל לממן טיפול סיעודי ל 30 שנים החל ממחר?”.
    כמו כן, הסיכון לא מוגבל לאלצהיימר וסרטן. קיים גם הסיכוי להיפגע בעת החלפת נורה בבית או בעת רכיבה על אופניים, למשל כתוצאה מנפילה או מחוסר תשומת לב רגעית של נהג.

  25. דרדוסאל הייבוסי..

    ע. מדי
    אדם סיעודי בהכרה שאינו צמח
    יכול לקחת את גורלו בידיו אם הוא צלול ואם הוא חושב שהסבל רב מדיי והעול על ילדיו רב מדיי. לשם כך הוא גם מגייס את בנו מראש (בנו, לא ביתו) מנטלית ומעשית כדי לעזור בשעת הצורך, בוודאי אם אינו צלול (אך בצורה שלא תפלילו ברצח חוח). עצוב אך הכרחי.
    תעדיף שאביך חו”ח יסבול במיטה ללא יכולת לברוח? דימעה.
    הכנה מנטלית, שיחות, עזרים טקטיים, צוואה, חוזית עו”ד וכו וכו
    ההכנה המנטלית הכי חשובה עמ ליצור מסוגלות. עם כל הכאב שבעניין

    • אני כיום לא מעוניין להתאבד אם אהיה סיעודי, אולי בעתיד אשנה את דעתי
      מה שבטוח שהשימוש בכלי הביטוח הסיעודי מאפשר לי את הגמישות המחשבתית והאופרטיבית.
      מי שנוקט בשיטה שלך ומתחרט ב הגיעו למצב סיעודי דן את עצמו למצב שבו (אלא אם כן הוא מאוד עשיר) הוא נסמך על ילדיו ו/או המדינה ….
      אז מי שלא בטוח ב 100% שזה הפתרון או שלא בטוח ב 100% שלא ישנה את דעתו
      שלא יכרות ברית התאבדות בין עצמו בן ה30 לעצמו בן ה60 , יכל להיות שמישהוא יתחרט בדרך..

      • דרדוסאל החיטי

        יפה דרשת
        עם זאת יש לזכור שאדם שנמצא כאן אמור להגיע לגיל 60 עם נכסים של מליונים (השקעות + דירה + ק.פנסיה ++) שהם בעצמם ביטוח חלקי.
        כמובן שאין רצון להפסיד את הכל עקב מצב סיעודי, אך גם אין צורך להפסיד את הכל לצורך תחזוק סיעודי עד אינסוף

        • לא עשיתי הצהרת הון לקוראים, ואני אפילו לא יכל להתחייב לעצמי מה יהיה מצבי הפיננסי והמישפחתי בגיל 60 למרות שאני מאוד אופטימי.
          אחת מהכותבות אמרה שעשתה ביטוח חודשי ב 400 שח אני מניח שניתן להוזיל את ההוצאה אבל אם זה לא אפשרי עדיין
          קשה להאמין שזה מה שמונע מהנוכחים להגיע ליעד פרישה או לחסוך סכום משמעותי בגיל הפנסיה החוקי

  26. קטנוני

    לא ״תוחלת הנזק״ אלא התממשות הנזק או הסיכון. תוחלת הנזק היא עלות הנזק כפול ההסתברות לנזק..

  27. קצת צניעות לא תזיק לך.
    החיים אינם בדיוק קובץ אקסל עם נוסחאות שאת כל כך אוהבת.
    אי אפשר לדעת מה יהיה המצב הבריאותי עוד 40 שנה, גם לא עם מודלים מתמטיים וסטטיסטיקות, ואת פשוט מהמרת כמו אחרון סוחרי היום.
    הבעיה היא שהם מהמרים רק על כסף, בעוד שאת מהמרת על בריאותך.

    • ממתי בריאות קשורה לביטוח?
      כשאדם קונה ביטוח הוא לא מקבל בריאות בתמורה. לפעמים מקבל כסף במקום חלק מהבריאות שאיבד

      • אבי – לא כתבתי שכסף קונה בריאות. היא החליטה חד משמעית שבמשך 40 שנה לא יקרה לה כלום. הביטוח נועד לסייע במצבים קשים והיא החליטה מראש שהכול יהיה בסדר 40 שנה כי היום היא רזה וחטובה. נו באמת.

  28. אריסטובולוס ההורקני

    לשי הכותב מעלה
    יש אינספור מקרים של אנשים שעשו את המעשה
    מוטה גור, עדי טלמור וכו וכו
    כמובן שיש חתימה מראש על אי הארכת חיים(סבל) מלאכותי וחיבור למכונות.
    הילדים צריכים להיות שומרי הסף. לא לירות לו בראש.. לא חסרים אמצעים פשוטים וזולים שפשוט ניתן להנגיש (שלא כדוגמת ע.טלמור ומ.גור). ללא הפללה כמובן. הכי חשוב שילד לא יבצע החייאה להוריו בני ה 80 שמאסו בסבל…

    זוג קשישים התאבדו בנתניה: “לא רוצים להיות נטל”
    http://www.haaretz.co.il/news/education/1.1694745

    טרגדיה בצפון: בני זוג התאבדו ביחד ברכבם
    http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/336/422.html

    וגז בישול ועוד ועוד… לא מומלץ,,, אז מסתבר שקורה למרות כל הפחד

  29. ומה עם התייחסות להתפתחויות עתידיות בתחום הטיפולים הרפואיים למצבים המובילים למקרים סעודיים כמו אלצהיימר ואחרים. לדוגמא –

    https://www.facebook.com/Neuronix.neuroAD

    ופיתוחים רבים נוספים?

    האם ההנחה שסל הפתרונות או הטיפולים והתרופות שיוצעו בעתיד ע”י מדע הרפואה לא ישתנה משמעותית כמוה כניסיון להכות מדד בורסה כלשהו שהרי הטיפולים והפיתוחים היעילים ביותר שיפותחו יזכו לתמיכה ולמימון המשך ניסויים ופיתוח כמודל עסקי פוטנציאלי. אם כך, ניתן לראות בביטוח סיעודי כמדד דפנסיבי שעוקב אחרי הכסף לפיתוחים רלוונטיים למצב במדעי הרפואה.

    האם למדע הרפואה לא מגיע קצת יותר קרדיט?

  30. יפה אמרת שי:

    “ישנה דרך מוצעת אחת סבירה – לא להגיע לבית חולים.
    למות בבית.
    כך עשו אלפי שנים. עשרות אלפי שנים. וזהו הדבר המכובד ביותר שאפשר לעשות.
    בבית אין מכונות החייאה, ואין שפע אמצעים שישאירו אתכם מתים, אבל נושמים, ואם אתם מתים ליד המשפחה, אין ספק שהיטבתם להיות אנשי משפחה למופת.
    ועל מנת למנוע הגעה לבית החולים, רשמו בצוואה ושלחו העתק לכל המוגע בדבר ” אין לפנות אותי לבית חולים בשום מקרה ובשום מצב רפואי. ברצוני למות בבית. המפנה אותי לבית חולים מאבד את חלקו בירושה, וחלק זו יועבר לעמותה (שם העמותה 🙂
    ואם יש לכם מטפלת פילפינית, רשמו לה 50,000 (היא תקנה בזה את כל הכפר שלה, לא חצי כפר)
    והיא תקבל אותם רק אם תלכו לעולמכם ללא שום פצע לחץ, (היא כבר תהפוך אתכם כל שעה, אפילו שצריך כל שלוש שעות) וכיוצא בזה סימנים של טיפול טוב.
    זה הכל.
    רוצים למות בכבוד ובלי הארכה סיעודית של מתים חיים, תמותו בבית.”

    ולכן יש להכין את הילדים מראש… כולל שיחות ומסמכים חתומים והפנמה וכו..
    וחשוב אף יותר כשרואים את המדרון החלקלק בגיל 75-80-85.. לנקוט פעולה לפני שיהיה חלק מדיי ולפני שלא נשלוט בסוגרים.
    זה נקרא כבוד לחיים. למות בכבוד.
    תמיד יהיו עוד מקרים מחוץ לשליטתנו, לפחות נחשוב על מה שכן בשליטתנו.

    שאלה:
    והיה ואושפזתי כצמח,
    מי משלם על כך? קופ”ח? אני? ואם “אין לי” רכוש או חסכונות (כי העברתים לילדיי)? וילדיי “מסרבים” לממן אישפוז (כי כך הוריתי להם, +נישול מהירושה אם ו..)…

    מה אז?

  31. האם בי”ח, קופח וכו יכולים לעקל מרכושי מכיוון שאנוכי מוטל כצמח שאין לו הופכין, ללא ביטוח מתאים לכיסוי האשפוז..?
    (נניח ואין לי ילדים או ילדי מסרבים לשלם (אם כי הוריתי להם כך מראש או שלא)).

    נניח ואני בהכרה, אך חסר ביטוח מתאים, מסרב לשלם ובסכנת חיים..
    אומר כי אני רוצה הביתה, לא מוכן לשלם אקסטרה, אך בסכנת חיים, מותר להם לשחרר אותי?

    • תקבל טיפול ורכושך יעוקל

      • ואם איני מעוניין בטיפול ואני בהכרה ויכול לחתום ש רצוני בשחרור מבי”ח על אחריותי?
        ואם אין לי רכוש?

        תודה

        • תשוחרר לביתך
          אבל מי יטפל בך ?
          מי יביא לך אוכל ירחץ אותך ?

          • בדיוק העניין.
            אם זה מצבי אז איני רוצה לחיות או להיות לעול או לשרוף את כסף ילדיי. אשוחרר אז אוכל לפעול.

  32. הרעיון של התחלת הביטוח הסיעודי בגיל 60 הוא בעייתי.

    חברות הביטוח לרוב יסרבו לבטח בני שישים בטענה שמצבם הבריאותי אינו תקין ובמקרה הטוב יחריגו מצב רפואי קיים.

    ביטוח עושים כשבריאים.

  33. מומחה לקנוניות

    יפה,פיצחת את הקנוניה הזאת.

    תמיד חשדתי בפרמיה הנמוכה כי אם אי אפשר להבטיח מחיר לביטוח לאורך זמן אז אי אפשר לחשב את התוחלת שלו.

  34. ראיתי שיש הרבה מאד תגובות לפוסט. מכיוון שאינני לקוח לביטוח מסוג זה, אספר סיפור ישן, שעשוי לעזור למי שרוצה להיעזר.
    אשתי המנוחה היתה משפטנית וכאשר סיימה ביטוח חיים _(מסיבות אישיות) הציע לה הסוכן לעשות ביטוח סיעודי. הוא הביא לה פרוספקט מהודר והיא לא הסתפקה בכך וביקשה את הפוליסה המלאה. כשקראה את הפוליסה אמרה לו (ולי): כדי לזכות בהטבות הביטוח בן אדם צריך להיות כמעט שכיב מרע. אז היא לא עשתה ביטוח סיעודי.
    כעבור שנים ספורות, ביקשה סוכנת לעשות לאשתי ביטוח סיעודי ושוב הציעה את הפרוספקט המהודר. אשתי לא הסתפקה בכך וביקשה את הפוליסה. הסוכנת לא חזרה אליה.
    מסקנתי: מי שיכול, שיבקש את הפוליסה וישאל איש מקצוע אם יש ממש בביטוח זה.

    • נכון, למרות שמאז התחום עבר רגולציה

    • פריכיהו

      לפני כמה זמן התקשרו להציע לי איזשהו ביטוח (תאונות אישיות נדמה לי), כמובן ביקשתי לקבל את הפוליסה אבל לא הסכימו לתת לי מראש אותה בשום פנים ואופן אלא רק אחרי שאצטרף… ואז “אם זה לא נראה לך אפשר תמיד לבטל”. ממש נחמד מצידם…

  35. דורין שלום

    לא כל כך פשוט לבטל את הביטוח סיעודי של קופ”ח כללית (דיקלה )

    לפני שנה התקשרתי לבטל את זה והם הערימו עליי קשיים הם אמרו אמרו לי שזה קשור לביטוח מושלם שיש לי

    ואי אפשר לבטל את זה הם קושרים את הביטוח סיעודי עם המושלם קרי עם אני מבטל את הביטוח הסיעודי עלי

    עליי לבטל גם את המושלם

    • נשמע די נורא. באופן מעניין, שיעור תשלומי התביעות בדיקלה הוא 30% בלבד. (מקור). למיטב זכרוני הם קשורים לכללית, אולי מעבר קופה יפתור את הבעיה

    • אולי הם אמרו את זה אבל זה ממש לא נכון
      כשהורי הגישו בקשה זה היה בנוסף למושלם
      מכתב אחד למפקח ותשתחרר

  36. אולי אני מנותק, אבל מעולם לא חשבתי לעשות לעצמי ביטוח סיעודי. הרעיון לא עלה במוחי.

  37. כדאי לקרוא כתבה על הביטוח הסעודי http://www.calcalist.co.il/money/articles/0,7340,L-3660582,00.html

  38. שאלה קשורה לנושא הסיעודי.

    קודם כל ברור לך שדרך החיים שלך במקסימום מתאימה לך ולעוד 0.001% מאוכלוסיית העולם אבל ניחא.

    אמרת שאת מתקיימת מ-3000-4000 ש”ח בחודש כמדומני.

    מה אמור לעשות (וגם מה את אמורה לעשות) מי שמישהו מבני משפחתו נהייה סיעודי ונזקק לשהות במוסד סיעודי והוא נדרש להשתתף בתשלום עבור הוריו למשל. לא יודע אם את יודעת אבל במדינת ישראל משרד הבריאות מבקש לדעת את ההכנסות והנכסים של בני המשפחה ברגע שמישהו במוסד סיעודי שעולה בין 10,000-20,000 לחודש, ואין לא את הסכומים (ולרוב אין) ובני המשפחה נדרשים להשתתף בסכומים שנעים לפי ההון שלהם והשכר שלהםיכולתם.

    אני מכיר למשל מישהו שכל חודש נדרש לשלם 1,500. בהנחה שדבר כזה יכול לקרות זה הרי משבש את כל תחשיבי השיטה שלך הן מבחינת % המשיכה שאת תאלצי למשוך כל חודש/שנה ו/או את הסכום שצריך לחסוך.

  39. שלום. את מדברת על צמיחה של תיק ההשקעות עם השנים. אבל תיק השקעות עולה ויורד בהתאם למצב השוק/הבורסה. זה לא כמו פקדון (בזמנים בהם מתקבלת ריבית סבירה) ששוויו רק עולה וניצברת בו ריבית דה-ריבית. איך תיק ההשקעות אמור לגדול במשך השנים?

  40. תוכלי בבקשה לפרט לגבי אפשרויות ההכנסה הפסיבית? אולי מאמר בנושא?

  41. עניין החלק האחרון של חיינו, במידה ולא נתמזל מזלנו, להגיע למצב סיעודי, הבעיה רודפת אותי מאז שאמי ז”ל נעשתה סיעודית למשך 6 שנים של אשפוז, מאחר ולא היה לה מספיק ממון נזיל להחזיק את עצמה, לקחנו על עצמנו, אני ובעלי להשתתף בהחזקתה, בני המשפחה האחרים סרבו להשתתף כספית בהוצאותיה.

    מקווה שמדינת ישראל, עד אז, תתקדם כדי כך שתאפשר ותעזור לאנשים לסיים את חייהם, על פי רצונם ובצורה מכובדת.

  42. כיסוי של סביב 100 ש”ח לחודש לזוג עם ילד….ממש לא מדגדג לי.

    ככה זה כשמרוויחים, ואפילו עובדים במה שאוהבים…

    היות ואני נשוי אני יודע שחלילה ויהיה אירוע ביטוחי ואני לא ביטחתי….מכל מיני סיבות הגיוניות, אני כבר אשמע ממנה עד יומי האחרון…..אז כן דורין, ישנם עוד שיקולים. ככה זה כשנשואים. מצד שני יש ילדים….ומה ההגיון בכלל בלהתחתן ולעשות ילדים? לכן מתחתנים צעירים. החיים אינם טבלת אקסל.

    נסיון לחסוך כל גרוש רלבנטי למי שיש לו בעיה באם יצטרך להכניס קצת יותר…..

  43. הכל טוב ויפה, רק שההסבר שלך למדוע הופסקו הביטוחים הקבוצתיים ע”י האוצר אינו נכון כלל. הביטוחים הופסקו מכיוון שישנה הבנה שביטוח סיעודי הוא מוצר שנרכש מראש לטווח ארוך, בעוד שהסכם קבוצתי נערך לתקופה קצובה וקצרה של בד”כ 5-8 שנים. אין כל ודאות שחברת הביטוח תחדש את הביטוח בסוף התקופה, או שהקבוצתה תהיה קיימת אפילו. מכיוון שמדובר בסבסוד צולב בין חברי הקבוצה, מצב שבו צעירים לא מצטרפים יותר יביא לעליית פרמיה במועד החידוש הבא. לכן, למבוטח אין כל ודאות מה תהיה הפרמיה שלו לאורך השנים, ואם בכלל יהיה לו ביטוח עוד 30 נה כשיזדקק לו.
    זאת הסיבה שהביטוחים הופסקו – הם לא עונים לצורך שלשמם נרכשו. ההסבר הוא הפוך ממה שרשמת – בגלל שחברת הביטוח לעולם תתקשר רק בהסכם רווחי לה, אין ודאות שתחדש לעד את הביטוח ובמחיר זמין.

  44. גם אני כבר לא עושה ביטוחי בריאות וסיעוד משיקולים דומים אלא אם דרך עבודה אם אני לא טועה יש משהו, בעיניין ביטוח בריאות למקרה אסון בישראל, מעניין אם יש מחקר כלשהו עד כמה הוא עוזר ועד כמה פשוט לקבל במקרה של צרה את הכסף לטיפול רפואי ואם הכסף מספיק ואין השתתפות עצמית גדולה מידי שאולי תמנע ממבוטח להפעיל את הביטוח? כל זה מעניין אותי, כי אני שוקל לעשות את הביטוח המצומצם אבל לא יודע מה קורה בפועל במקרה של אסון רפואי. אולי זה משהו אצלי לא בסדר וצריך לבטוח במערכת ולא לפחד, אבל מה לעשות יש לי ספקות משום מה, יתכן ואין שום בסיס רציונלי בספקות האלו, אין לי מידע כלשהו בעיניין ואני מאוד מעוניין לקבל את המידע.

  45. דרך אגב אני חושב שמעולם לא עשיתי ביטוח סיעודי אבל היה לי ביטוח מושלם שביטלתי וכעת אני חושב על ביטוח למקרה אסון, האם כדאי? האם יש לכם מידע עד כמה פשוט לקבל כסף במקרה של אסון רפואי ועד כמה זה באמת מועיל?

  46. בת 40 ללא שום מחוייבויות. עשיתי חיפוש בגוגל ונתקלתי בכתבה של הסולידית. עדיין לא החלטתי, במיוחד בשל עוגמת הנפש והלחץ בעת חולי ומצוקה שנגרמה לאימי ז”ל שחלתה בסרטן מחברת הביטוח שהתנערה ממנה בשלל טיעונים מגוחכים. אך יש כאן הנחות שלא מתאימות לרובינו. הראשונה – הבחירה למות בבית. אין לי בית! ובנוסף ה’אני’ היום לא יכול להחליט על האדם שאהיה בעתיד. גם תינוק הוא מוגבל מאוד ועדיין מרוצה מהחיים…וגם אין לנו שליטה על גורלינו גם אם ננסה לחיות “בריא”…
    אם אעשה ביטוח זה יהיה דרך הקופה שם אני מתרשמת יש יתרון לכמות המבוטחים ולכן עלות נמוכה יותר, אבל שוב לא בטוחה, צריכה עוד ללמוד את הנושא, או להמתין לחקיקה להסדרת שערוריית הביטוח בארץ, או להחליט לדחות את הביטוח לעוד מעט שנים…נראה…

  47. מה דעתכם על ביטוח סיעוד של הילדים ( ולותר על הבטוח מגיל 30 ומעלה) .
    הפרמיה מאד נמוכה – שקלים בודדים לחודש .
    הסיכוי נמוך להיות סיעדי וכמובן התוחלת שלילית כמו בכל בטוח
    אבל נותן שקט במחיר מאד נמוך ונותן חלק מהעלויות למשך 5-6 שנים ראשונות ?
    גם הרעיון של לסיים את החיים פחות מתאים אצל צעירים כי יש תקוה.

  48. אז על אילו ביטוחים אינך מוותרת?

  49. נראה לי שאנחנו מפספסים משהו חשוב בניתוח הצרכים והכספים המתקבלים במקרה סיעודי. למיטב הבנתי, כשאדם מגיע למקרה סיעודי לפני גיל הפרישה הוא מיד גם נמצא במצב של אובדן כושר עבודה ולכן זכאי גם לכספים של ביטוח זה. מדובר על 75% מהשכר המבוטח וברוב המקרים זה כמה אלפי ש”ח. בנוסף, בחלק מביטוחי הבריאות הפרטיים (לא של קופות החולים) כוללים מרכיב של למקרה סיעודי: לרוב זה משהו מצומצם יותר מביטוח סיעודי ייעודי אבל עדיין משמעותי: כמה אלפי ש”ח למספר שנים (בטח רק 3).
    אשמח אם מישהו שמבין יותר יוכל להגיב על כך. תודה.

השאר תגובה