אני נוסעת ברכבת מהרצליה לתל-אביב בערך פעם בשבוע. בדרך כלל אני יוצאת בשעות סבירות (נניח, 14:00-10:00). אתמול, מסיבות פרוזאיות, עליתי על הרכבת שיצאה בסביבות 07:30 לפנות בוקר. כך הזדמן לי, לראשונה מזה זמן רב, לחכך כתף, מרפק ואגן בגופם של המוני בית ישראל, שעשו את דרכם לעוד יום עבודה במשרד שבעיר הגדולה.
הבטתי בעשרות האנשים שמילאו את הקרון בו עמדתי. רובם ככולם היו טרוטי עיניים, שפופים וחיוורי פנים. מתים מהלכים הלכודים במבוך שקירו האחד תרבות הקריירה וקירו האחר תרבות הצריכה. מוכרים את שנותיהם היפות, הבריאות והפרודוקטיביות ביותר תמורת כסף — שספק לכמה ממנו הם באמת זקוקים.
נזכרתי פתאום למה פרשתי.
האנשים שנסעו לצדי היום ברכבת לא היו צריכים להגיע לעבודה היום. אני לא רופאה, וכנראה שאין שום בסיס רפואי להערכתי, אבל האנשים הללו נראו לי חולים – כל אחד ואחד מהם. ומי שמגיע לעבודה חולה הוא לא רק מטורף לחלוטין – הוא גם מזיק לעצמו ולסביבה שלו.
לעובד הממוצע בישראל יש מכסה שנתית של 15 ימי חופשה בשכר. 360 שעות שלא ישובו עוד לעולם, שאותן הוא יכול לקבל חזרה ממעבידו ללא עלות. הקונספט, שעדיין גורם לי לצמרמורת, עובד.
מכיוון שאנחנו בחודש דצמבר, סביר להניח שרוב הנוסעים לצדי כבר ניצלו כבר את מכסת הימים השנתית המותרת. למרבה המזל, יש דרכים פסיביות-אגרסיביות אחרות לקחת בעלות על הזמן שלכם בכל מחיר, גם אם לא נותרו לכם ימי חופשה.
העובד המתחלה
השתעלו כהוגן, צלצלו למנהל, והסבירו לו בקול חלוש כי אתם סובלים משפעת וכאבי ראש ושבכוונתכם לפנות לרופא אם מצבכם לא ישתפר בעוד מספר שעות. מקרה חירום דנטאלי, בדיקות מביכות (קולונסקופיה), ונשק יום הדין – קלקולי קיבה – כולם בעלי רקורד מוכח. רוב האנשים נוטים להתחלות דווקא בסופי שבוע, אבל אני מציעה לעשות זאת דווקא באמצע השבוע (שני-שלישי-רביעי) ולהגיע לעבודה ביום חמישי, כשאתם טריים ורעננים, שעה שעמיתיכם לעבודה יהיו כבר על על סף עילפון. חשוב: כדי לייצר רושם אמין, נסו לחבר מספר ימי מחלה יחד, ולא יום פה ויום שם.
העובד ההיסטרי
התקשרו למשרד בשעות הבוקר ודווחו על תקלה מכאנית חמורה מספיק (אבל לא חמורה מדי) שמונעת מכם להגיע לעבודה, למשל: הצפה בשירותים, נחש ארסי בבית. מומלץ במיוחד לשלב כאן טון דיבור לחוץ עד היסטרי, ולהסביר שאתם ממתינים לאיש המקצוע ושלא תוכלו להגיע לעבודה עד שיסיים את התקלה. התקשרו שוב אחר הצהריים וציינו שאיש עדיין לא הגיע או שהבעיה חמורה מכפי שחשבתם מלכתחילה.
העובד המתפוגג
היעלמו מהמשרד בלי לומר דבר לאף אחד. אם מישהו שואל היכן הייתם, ציינו שהיה לכם תור דחוף אצל רופא השיניים, או פגישה מקצועית במקום אחר.
העובד המתראיין
הודיעו לבוס שיש לכם ראיון עבודה בחברה אחרת. הצהרה כזו לא רק שתעלה את שווייכם כעובדים מבוקשים, היא גם עשויה להפתיע / לזעזע אותו עד כדי מתן יום חופשה בו במקום. אם שואלים באיזו חברה מדובר, ציינו שהראיון תואם דרך צד שלישי ואין לכם מושג.
העובד הרוצח
טכניקה מצוינת למי שזקוק לחופשה מיידית, אפילו אם כבר הגעתם למשרד, היא ללבוש במהירות את המעיל, לקחת את המפתחות ולהכריז על "מקרה חירום במשפחה". הבוס הממוצע יכבד את פרטיותכם ויתן לכם ללכת, אבל אם לא, יתכן שתיאלצו להקריב דוד או דודה. זכרו – דודים ובני דודים הם תאורטית אינסופיים. לעומת זאת, אבא, אמא, סבא וסבתא באים בדרך כלל במהדורות מוגבלות יותר.
העובד המתחלה בריבוע
דרך אופטימלית לקחת בעלות מחודשת על זמנכם היא לקבוע תור אצל הרופא ולהתלונן על מתח, לחץ נפשי או דיכאון. חשוב שתצרו זיקה בין התופעות הנפשיות הללו לשגרת היום יום במשרד. בסופו של דבר, טענות כאלה אינן משוללות יסוד. אם אתם סובלים מתופעה פיזית שיכולה לתמוך בטענה הזו, כמו גירוד או פריחה, הביאו אותה לידי ביטוי. הרופא שלכם יכול לתת חופשת מחלה של שבועות עד חודשים. אחר כך תוכלו לנופף באישור המחלה מול הבוס ולומר לו "אני חולה, וזו אשמתך!"
אם הנ"ל גורם לכם לחוש אשמה או כשל מוסרי, זכרו מדוע אתם עושים זאת מלכתחילה. ככלות הכל, אתם מקריבים פרודוקטיביות תמורת חוסר פרודוקטיביות. אתם מתייצבים כמו זומבים במשרד כדי לכלות את זמנכם בבהייה בחלון, בשעון, בפייסבוק או בשלושתם גם יחד. ותאמינו לנוסעת הרכבת הזו כשהיא אומרת שאתם נראים נורא על הבוקר.
מוטב לכל הצדדים – לכם ולבוס – שלא תגיעו כלל.
באשר אלי, האשמה היחידה שאני מרגישה בעקבות הפוסט הזה היא שלא לקחתי את המיקרופון של נהג הקטר היום בבוקר והקראתי את הדברים לציבור הנוסעים.
הרושם שמתקבל מהדברים שלך זה שעבודה זה דבר נורא – בכל מצב – תמיד. יש אנשים שנהנים מעבודתם. יש אנשים שמרגישים תחושת שליחות בעבודה. יש אנשים שמוצאים סיפוק, ויש אנשים שהעבודה מחיה אותם. סבא שלי התייצב לעבודה במוסך בקיבוץ עד גיל מופלג מאוד, עד שהוא לא יכל פיזית להגיע. לא סתם הוא הגיע לגיל מופלג. אני מכיר עובדים סוציאלים ואחיות שנהנים ואוהבים את העבודה שלהם, ועוד דוגמאות מאנשים ומקצועות שונים. אני יודע על עצמי שגם כשעבדתי ולא אהבתי את העבודה (סטודנט כרגע), עדיין בחרתי להתמקד בצדדים המעניינים והחיוביים בעבודה, וככה להפוך אותה ליותר מעניינת ומספקת. בתור הבלוג הפילוסופי שאני הכי… קרא עוד »
יונתן שלום. מניסיון – אף אחד לא יכול ל"הכניס" לך "משמעות לחיים" . זה נמצא בתוכך.
המונח "משמעות לחיים" מסתיר בתוכו הרבה הנחות מוצא לא בדוקות. בשביל פילוסופיה טובה צריך לחפור במאורת הארנב …. אז בהצלחה … גם ככה דיברתי יותר מידי.
הכוונה הייתה איך אתה בעצמך בונה לך חיים בעלי משמעות, או הופך אותם לכאלה.
השורות כאן קצת קצרות מדי בשביל דיון פילוסופי.
בגדול הנחת מוצא מרכזית שלי זה שהחיים חילקו לך קלפים מסוימים, ולך נשאר לבדוק איך אתה משתמש בהם. -מה תחום הפעולה שלך במסגרת הדבר הזה שנקרא מציאות-.
עדיין גם אם תבדוק חיים שונים של אנשים שונים, תגלה מוטיבים חוזרים, ונקודות שתוכל לאמץ לחיים שלך.
הבעיה שבעבודה כולם נחשים, אתה לא נמצא שלושה ימים וכבר מישהו משתלט לך על הסמכויות ודואג ללכלך איזה גרוע אתה…
אז קצת קשה להיעלם לכמה ימי מחלה.
אני חושב שהמיקרופון לא בקטר, אלא באחד הקרונות ליד היציאה, וכל אחד יכול לגשת אליו.
תנסי את זה בפעם הבאה. יכול להיות מאד מעניין.
אלה השיטות של טים פריס, לא?
מעבר לכך, אלא אם כן יש לך נסיבות מיוחדות כמו היותך עובדת שלא ניתן לוותר עליה, או וותק מסוים, תרגילים כאלה ייתנו לך בסופו של דבר את החופש האולטימטיבי – פיטורים.
אני מקווה שהכול בסדר ולא נסעת חלילה בבוקר לראיון עבודה ? 🙂 אז ברוח מדעית. – אני אציין מראש שאני לא אוטוריטה (מי שמע עליך? – אידיוט) אבל אני מומחה הידוע במומחיותו במספר מכרות עבודה. אז תיקון קטן לגבי "העובד המתחלה" – אם מקום (מכרה) העבודה משלם על ימי המחלה על פי חוק אז עדיף לעובד דווקא לגרור את המחלה על פני סוף השבוע (שישי – שלישי , חמישי-ראשון וכו..) כך הוא יקבל תשלום מלא על מחלתו. (הרחבות לנושא ניתן לחפש באתרי ביטוח הלאומי). תוספת קטנה לגבי העובד המתפוגג – למקרה שעובד זה יתקל בנוגש העבדים במהלך התפוגגות. כדאי לדעת… קרא עוד »
הכל בעיני המתבונן, חבל
People are strange when you're a stranger
Faces look ugly when you're alone
Women seem wicked when you're unwanted
Streets are uneven when you're down
When you're strange
Faces come out of the rain
When you're strange
No one remembers your name
When you're strange
When you're strange
When you're strange
היי דורין, אני מאוד אוהבת את האתר ומתחברת להשקפת עולמך באופן כללי. עם זאת, חייבת להגיד שהפוסט הזה מסתכל על עולם העבודה בעין מאוד צרה, ישנם המון אנשים שאוהבים את עבודתם. יתרה מכך, גם מי שלא מרגיש שהוא מגשים את עצמו, ינסה לראות את הצד החיובי בעבודתו (לדעתי). אני חושבת שהתחושות הקשות שקיבלת בנוגע לחברייך לקרון (הרכבת) הן מאוד סובייקטיביות והינן נטו פרשנות שלך. אולי אדם אחר שהיה מתבקש לתאר מה ראה באותו בוקר היה מספר סיפור אחר בתכלית… היות ומהות הבלוג היא סובייקטיבית אני מקבלת את זה שכך בחרת לתאר את הדברים.
יום טוב (אני חוזרת לעבוד :-))
יפה רון! עשית לי את היום! DOORS OF PERCEPTION!
קו אחד מחבר בין ויליאם בלייק , אלדוקס האקסלי וג'ים מוריסון.
המחמאה הכי טובה שיכולתי(וגם דורין אני חושב 🙂 ) לקבל.
עכשיו אני הולך לבכות.
חחחחחח, לפעמים אדם מגיע ליעפת כזאת שחייב לנוח יום יומיים, כדי למלא את המצברים מחדש, מסוג האנשים ששואפים למצויינות בעבודה.
אם מתאפשר, אני בעד יציאה לפנסייה מוקדמת, ועל ידי כך יתחלפו אנשים ויהיה שיפור גדול במקומות עבודה פנויים, מצד אחד ומצד שני יעשירו את שעות הפנאי שלהם, במה שחביב עליהם.
אביחד עם זה, תמיד יש אנשים שחייבים את המסגרת הקבועה;לקום להתרחץ, להתלבש, ללכת לעבודה יום יום, אנשים
ששמבחינה פסיכולוגית מרגישים בטוחים יותר בשיגרה הבלתי משתנה ולמעשה לא יודעים מה לעשות עם החירות שניתנת להם בחינם.
ידוע זה שנים רבות שאנשים שהמשיכו בעבודתם ולא פרשו חיו למשך זמן ארוך יותר. נכון שזה נובע מכך שאנשים לא מתכננים לעצמם את הפרישה ואז מרגישים חסרי תועלת בפרישה, אבל העובדה היא שלהרבה אנשים השגרה הזו עושה טוב. בלי קשר, ב-7:30 בבוקר אני לא מכיר הרבה אנשים שמחים ועליזים וזה לא משנה אם הם בדרך לעבודה או בדלת אמותיהם.
האמת שנראה לי די מיותר.
אם עובד כל כך לא רוצה לעבוד, אז שלא יעבוד וזהו.
למה צריך את כל השיטות להמנע מעבודה אם אפשר פשוט לא לעבוד שם?
גיא אתה חייב להגמל!!!!!…תגובת הדוקטור!!!!…חחחחחחחחחחח
גיא איך יוצרים קשר אחד עם השני פה?!?…אין אמצעיי זיהוי?…דורין?…נראה אולי נתחתן פה!!!!…(-:
אלון ידידי!
תשמע ! כשלא היה פוסט קיבלתי קריז. אז ביודעך שאני אופורטוניסט נסיתי פוסטים באתרים אחרים. אבל לשווא! במקרה הטוב השפעתם הייתה כשל אדולן. אין כמו החומר האיכותי כאן!
קבל – guyrlevin@gmail.com
אבל עכשיו אני בעבודה ואין לי כל כך גישה למייל.
אלון. בדקתי עם אשתי. היא לא מוותרת עלי בקלות.
באמת לא ברור למה. גם הילדים לא ….. :).
את יורה לעצמך ברגל עם הפוסט הזה. מי שחי על רווחי השקעות בחברות יעדיף שהעכברים ימשיכו לרוץ במבוך, לייצר ולצרוך.
לדעתי יש רבים שיבחרו לעבוד גם אם הבררה תיהיה בידם. תלוי כמובן מה קורה בעבודה. אנשים שעובדים לבד כמו נהגי קטרים לדוגמה, זה לדעתי בעיה, אבל בהרבה מקרים המשרד הוא גם מקום חברתי, כמה רומנים (חוקיים או סודיים) נוצרים במקומות העבודה. למעשה בתוספת לעבודה יש חברה למשך שעות היום. רבים לא יודעים להעסיק את עצמם ומקום העבודה הוא ברכה עבורם. את בחרת בדרך מסויימת, כל הכבוד, זה לחלוטין לא מחייב שכולם מרגישים כמוך, יש כל מיני סוגים של בני אדם וצרכים שונים. נכון שיש גם כאלו שהולכים שפופים לעבודה, היא בעבורם מאין מאסר יום, אבל יש כאלו שהולכים בחפץ לב… קרא עוד »
איך אמר לי הברוקר האמריקאי:אלה שעובדים,אין להם זמן לעשות כסף!..(-"…הם רצים סביב זנבם.
ומה עם המשפחה המתחלה?
גם להם מגיע!
אם זכרוני אינו מטעני מדובר בכ 7 ימי מחלה משפחתיים שמותר לעובד לקחת בשנה
הרי בשביל מי אנחנו לא עובדים
תהיו בריאים
או רון…ידעתי שיש פה אנשים איכותיים!..אך לא עד כדי כך!…JOM MORRISON LEGGEND..דרך אגב גרתי ליד הבית קברות בו הוא קבור בפאריס!..רובע ה-16 אם זכרוני אינו מטעה אותי!…
אה גיא מה אתה אומר?…נפתח פה פוסטים על רוק קלאסי!!!…LONG LIVE AC-DC+ZEPPELIN חחחחחחחחחחחחחח
פחחחחח רמת המופרכות של העצות האלו גורמת לי לפקפק שלכותבת יצא אי פעם לעבוד באיזה שהוא מקום עבודה בכלל. אין חיה כזו להיעדר מעבודה בלי לקחת יום חופש, כי בכל מקרה יורידו לך את ההיעדרות מיתרת ימי החופש שלך, או מהמשכורת אם אין לך. אז ככה: היתחלות – אתה יכול לעשות למנהל קולות של חולה בטלפון עד מחר אם מתחשק לך, אבל בשביל להוציא ימי מחלה צריך להביא אישור מרופא שאשכרה היית חולה בזמן הזה, וגם אז לא משלמים לך על היום המחלה הראשון ורק 50% על שני הימים הבאים. היסטריה – זכותך לזייף היסטריה, וזכותו של המנהל להוריד לך… קרא עוד »
הזדעזעתי (פלוס) לקרוא את זה,
אדם משלם כסף ומחובתך לתת לו תמורה. נכון, שאם אין משמעות לעבודה, אזי את צודקת וחבל שיש עבודות כאלה, אבל, לרוב, יש תמורה ועשייה מאוחרי העבודה.
מקצועות מסגר, בנאי, טבח, ביביסיטר, אחראי משמרת לא עובדים? אדריכל לא עובד? מה שאת אומרת נשמע ממש מוזר וחריג.
נכון שהרבה אנשים זומבים ושונאים את עבודתם, אבל עדיין מבצעים אותה, מי שביעילות גם לרו מתקדם והשאר נשארים למטה
D:
איזה כיף שבמדע אין את הבעיה הזאת.
ניסיתי והכל עובד, מלבד העובד ההיסטרי. במקרה כזה ייגבו ממני יום חופש, אז עדיף לקחת עוד יום מחלה 🙂
חחחחח איזה אלופה אין אין דברים כאלה
נו, אחרי 4 שנים גם אני מגיע לפה בכדי להגיב 🙂 פוסט מעולה. מבדר, ציני, משועשע מעצמו, מתריס ומתנשא בו זמנית, משתלח. האמת?… מותר לך. את כבר ממזמן במקום שבו את יכולה לצחוק על ההמונים מגבוה. קל, לפעמים אפילו קל מדי לצחוק עליהם מגבוה. ועדיין, זה לא אומר שצריך להתבייש מלעשות זאתל. לעזאזל הציבור ושישלם על הטימטום שלו ועל הטימטום שהוא בוחר בו כל פעם מחדש (בוחר לאכול זבל, לשתות זבל, לצרוך זבל, לקרוא זבל, לצפות בזבל, להתנהג זבל, לחשוב זבל, לזלזל בהשכלה ובחוכמה ועוד ועוד). זכית בגנטיקה ובסביבה שהכתיבה לך אינטילגנציה כל כך גבוהה ויכולות שכאלו. כל הכבוד לך… קרא עוד »
כותרת מטעה, חשבתי שבאמת יש פה משהו שאפשר להשתמש בו! מי שעובד במקום עם ימי מחלה ע"ח המערכת (שזה פינוק, הטבה) סביר שגם נמצא בעמדה שכל היעדרות רק גורמת לו לחץ ונזק בדברים שהוא צריך לבצע. לשאר האנשים, כמוני- אין קשר בין המנהל הישיר שמאשר שלא תגיע היום ןבין חשב השכר שרואה בתוכנת נוכחות שלא הייתה נוכחות היום ומוריד לך יום חופש/ שעות שירדו מהשכר. יום מחלה גם אם הוא באישור זה יום ללא תשלום! בתרגום לשפת הסולידיים: יהיה צריך להוסיף את זה לטבלת האקסל בעמודת ההוצאות.
איזה כיף שאני עובדת בבית אם בכלל ולא צריכה להמציא שום תירוץ מהתירוצים הנ"ל D=
🤣🤣🤣🤣
חחחחחחחחח פוסט מהאגדות הרגת אותי דורין