ווטרן-טירון
משתמש רגיל
- הצטרף ב
- 16/11/21
- הודעות
- 805
- דירוג
- 426
ערב טוב,
אז בזמן שהסולידית הפגינה בבני-ברק, לפחות עפ"י הציוץ שלה בטוויטר, הרגשתי שלאחר כמה שנים של תהיות, הגיע הזמן לכתוב אותם ואולי לצאת נשכר ומלומד יותר על העולם.
כבר תקופה לא קצרה שהסולידית מציינת מפעם לפעם את חששותיה מפני איזשהו איום דמוגרפי-כלכלי-דתי-יהודי.
ראשית, הייתי שמח מאוד אם פעם אחת @הסולידית תכתוב בצורה מעט מפורטת מדוע דווקא האיום הדמוגרפי-כלכלי-חרדי מוציא אותה מכליה, ולא היבטים חשובים אחרים. אולי אף תגובה המסוגלת להביע אינטרוספקציה בשילוב מבט חטוף אל ההיסטוריה?
כעת אשחרר את התהיות שלי לגבי חששותיה והתייחסותה לקבוצה זו, באופן אסוציאטיבי לגמרי:
1. כאשר אנו רגילים לחילוקי דיעות, לצעקות ועשן מחדרי דיונים, לדרישת אנשי החינוך שלנו שנהיה ביקורתיים וסקפטים לגבי כל דבר, לבקשות לבסס את דברינו, פתאום זה מאוד מפחיד ומצמית לפגוש קבוצה מאוד הומוגנית, אחידה, דמוית מערך טקטי "פָלַנְקְסי", ואחד כזה שהוא יעיל ברמות מטורפות בקרב, בייחוד בזה הפוליטי. אני באופן אישי מייד מתפתה לשאול את עצמי "מה לא עובד אצלי? איזה סוד הם יודעים שאני לא? לשם מה להתאמץ בכלל כשניצבת מולי קבוצה כה הומוגנית וחזקה שכזאת?".
2. זה לא פשוט למהר לשנוא קבוצות שאינן מפגינות אוריינות כלכלית אך הן חיות בקריבי, גם לא נעים או מנומס כלכך לתפוס בקלקלתם את אלו שהוריהם ייבשו ביצות או אלו שתורמים לכלכלת המדינה (ויש על מה למתוח ביקורת, בראייה היסטורית ודטרמניסטית). הרבה יותר קל, פשוט ואף מפתה להמטיר את הפחדים, הקנאה והאיבה שלי על קבוצה שרוב הזמן משתדלת להיות מכונסת בתוך עצמה, שדואגת באופן פעיל ליצור סממנים ויזואליים המבדילים ביני לבינה, כזאת שאיני מתערה איתה בחיי היומיום ושמחזיקה בהשקפת עולם מאוד מסוימת שלא מתחברת עם השקפות מערביות-מודרניות. למרות שזה קל ומתבקש, אין לי הזכות להתפתות ולעשות זאת.
הסתייגות - ברור לי שלמודל הכלכלי-חרדי יש מחירים שכולנו נשלם, ושבלי הסקטור היצרני הוא אינו בר-קיימא. אני עדיין לא חושב שיש לי הזכות לבוא אליהם בטענות או בדרישות לפני שאביט על הדבשת שלי ואף אשאל את עצמי היכן אני מוכן "לוותר" ואולי אף לפצות בגין תפיסתם היהודית של אלו שהיו כאן לפני (העניין יצוין באסוציאטיביות, בסעיף 5).
3. יתכן שאני בעצמי פריווילג בהרבה מאוד דברים, גם אם איני מודע להם עדיין. כאשר המנטאליות שלי, סגנון החיים והעדפות שלי עלולים לכפות ולעצב תרבות ומסגרתיות על אנשים אחרים שכלל לא מעוניינים בהן, יתכן ויהיה לי הרבה יותר נוח להתמקד בבעיות שקבוצות אחרות יוצרות, במקום להתמודד עם הצרות שאני בעצמי יוצר ואולי כופה. זאת לא חוכמה להתגאות בה, זאת תפיסה שטחית של העולם ושל עצמי.
4. כאשר בן-גוריון וחבריו לאידאולוגיה התייחסו לשומרי מצוות כאל איזושהי תופעה צדדית או כשארית ארכאית של היהדות שלא תחזיק מים, וכשהשלטון בארץ לא סיפק ייחס שוויוני אמיתי (במחילה) לעולי שנות ה-50, אז יתכן שלמעשה נוצר חוב חברתי שבשלב זה או אחר נצטרך לשלם אותו. אני מניח שזה גם מתקשר למילה "יהודית" מהמגילה. גם לא סגור שכל עולי שנות ה-50 ידעו מי זה בן-גוריון ביומם הראשון בארץ, אני דיי בטוח שכולם ידעו מי היה משה רבנו. אפילו הרצל וויתר על אוגנדה. אולי גם צריך להזכיר את שיטת הזרמים בחינוך והגישה של בן-גוריון לגבי העניין. בכל מקרה, נראה שעד כה הצלחנו "לגלגל" את תשלום החוב הזה, אם קיים, לדורות הבאים. כעת, אנשים נזכרים לחשוש ממנו לאחר שהחרדים השכילו להשתמש בחוקי המשחק לתועלתם ביד רמה? לא ציפיתי שאפילו פאקינג ה-סולידית לא תהיה מסוגלת להביט על ההיסטוריה הארוכה הזאת (שכעת דורשת תיקון/פיצוי?).
5. קרב העידנים בין ישראלים "מתאימים יותר" לשיטה (כמו הסולידית), לבין הרבה ישראלים ש-"פחות מתאימים" לשיטה, מקבל עוד צללית על קיר המערה בצורת רפורמה משפטית. מדוע הסולידית בוחרת להתמקד דווקא על תת-מלחמה ספציפית מהסיפור הגדול הזה, במקום להתייחס לעיוותים שהמדינה והסקטור היצרני מבוססים בין השאר גם עליהם? מדוע העניין החרדי למעשה מקבל קדימות על הכל?. במילים אחרות, האם מלבד האיום המוחשי על האידאלים ועל אורח החיים הספציפיים של הסולידית, יש מעבר לזה או שרק בכך העניין מסתכם?
אשמח להבין היכן איני מדייק או שוגה לחלוטין, היכן הפערים, היכן הנקודות שציינתי בכל זאת מתחברות לדעות של מבקרי החברה החרדית ומנהיגיה.
גילוי נאות - אני בטוח שיש לי חורים לגבי ההיסטוריה הישראלית שעשויים להסביר את הפערים אם קיימים.
בתקווה לדיון מחכים :]
אז בזמן שהסולידית הפגינה בבני-ברק, לפחות עפ"י הציוץ שלה בטוויטר, הרגשתי שלאחר כמה שנים של תהיות, הגיע הזמן לכתוב אותם ואולי לצאת נשכר ומלומד יותר על העולם.
כבר תקופה לא קצרה שהסולידית מציינת מפעם לפעם את חששותיה מפני איזשהו איום דמוגרפי-כלכלי-דתי-יהודי.
ראשית, הייתי שמח מאוד אם פעם אחת @הסולידית תכתוב בצורה מעט מפורטת מדוע דווקא האיום הדמוגרפי-כלכלי-חרדי מוציא אותה מכליה, ולא היבטים חשובים אחרים. אולי אף תגובה המסוגלת להביע אינטרוספקציה בשילוב מבט חטוף אל ההיסטוריה?
כעת אשחרר את התהיות שלי לגבי חששותיה והתייחסותה לקבוצה זו, באופן אסוציאטיבי לגמרי:
1. כאשר אנו רגילים לחילוקי דיעות, לצעקות ועשן מחדרי דיונים, לדרישת אנשי החינוך שלנו שנהיה ביקורתיים וסקפטים לגבי כל דבר, לבקשות לבסס את דברינו, פתאום זה מאוד מפחיד ומצמית לפגוש קבוצה מאוד הומוגנית, אחידה, דמוית מערך טקטי "פָלַנְקְסי", ואחד כזה שהוא יעיל ברמות מטורפות בקרב, בייחוד בזה הפוליטי. אני באופן אישי מייד מתפתה לשאול את עצמי "מה לא עובד אצלי? איזה סוד הם יודעים שאני לא? לשם מה להתאמץ בכלל כשניצבת מולי קבוצה כה הומוגנית וחזקה שכזאת?".
2. זה לא פשוט למהר לשנוא קבוצות שאינן מפגינות אוריינות כלכלית אך הן חיות בקריבי, גם לא נעים או מנומס כלכך לתפוס בקלקלתם את אלו שהוריהם ייבשו ביצות או אלו שתורמים לכלכלת המדינה (ויש על מה למתוח ביקורת, בראייה היסטורית ודטרמניסטית). הרבה יותר קל, פשוט ואף מפתה להמטיר את הפחדים, הקנאה והאיבה שלי על קבוצה שרוב הזמן משתדלת להיות מכונסת בתוך עצמה, שדואגת באופן פעיל ליצור סממנים ויזואליים המבדילים ביני לבינה, כזאת שאיני מתערה איתה בחיי היומיום ושמחזיקה בהשקפת עולם מאוד מסוימת שלא מתחברת עם השקפות מערביות-מודרניות. למרות שזה קל ומתבקש, אין לי הזכות להתפתות ולעשות זאת.
הסתייגות - ברור לי שלמודל הכלכלי-חרדי יש מחירים שכולנו נשלם, ושבלי הסקטור היצרני הוא אינו בר-קיימא. אני עדיין לא חושב שיש לי הזכות לבוא אליהם בטענות או בדרישות לפני שאביט על הדבשת שלי ואף אשאל את עצמי היכן אני מוכן "לוותר" ואולי אף לפצות בגין תפיסתם היהודית של אלו שהיו כאן לפני (העניין יצוין באסוציאטיביות, בסעיף 5).
3. יתכן שאני בעצמי פריווילג בהרבה מאוד דברים, גם אם איני מודע להם עדיין. כאשר המנטאליות שלי, סגנון החיים והעדפות שלי עלולים לכפות ולעצב תרבות ומסגרתיות על אנשים אחרים שכלל לא מעוניינים בהן, יתכן ויהיה לי הרבה יותר נוח להתמקד בבעיות שקבוצות אחרות יוצרות, במקום להתמודד עם הצרות שאני בעצמי יוצר ואולי כופה. זאת לא חוכמה להתגאות בה, זאת תפיסה שטחית של העולם ושל עצמי.
4. כאשר בן-גוריון וחבריו לאידאולוגיה התייחסו לשומרי מצוות כאל איזושהי תופעה צדדית או כשארית ארכאית של היהדות שלא תחזיק מים, וכשהשלטון בארץ לא סיפק ייחס שוויוני אמיתי (במחילה) לעולי שנות ה-50, אז יתכן שלמעשה נוצר חוב חברתי שבשלב זה או אחר נצטרך לשלם אותו. אני מניח שזה גם מתקשר למילה "יהודית" מהמגילה. גם לא סגור שכל עולי שנות ה-50 ידעו מי זה בן-גוריון ביומם הראשון בארץ, אני דיי בטוח שכולם ידעו מי היה משה רבנו. אפילו הרצל וויתר על אוגנדה. אולי גם צריך להזכיר את שיטת הזרמים בחינוך והגישה של בן-גוריון לגבי העניין. בכל מקרה, נראה שעד כה הצלחנו "לגלגל" את תשלום החוב הזה, אם קיים, לדורות הבאים. כעת, אנשים נזכרים לחשוש ממנו לאחר שהחרדים השכילו להשתמש בחוקי המשחק לתועלתם ביד רמה? לא ציפיתי שאפילו פאקינג ה-סולידית לא תהיה מסוגלת להביט על ההיסטוריה הארוכה הזאת (שכעת דורשת תיקון/פיצוי?).
5. קרב העידנים בין ישראלים "מתאימים יותר" לשיטה (כמו הסולידית), לבין הרבה ישראלים ש-"פחות מתאימים" לשיטה, מקבל עוד צללית על קיר המערה בצורת רפורמה משפטית. מדוע הסולידית בוחרת להתמקד דווקא על תת-מלחמה ספציפית מהסיפור הגדול הזה, במקום להתייחס לעיוותים שהמדינה והסקטור היצרני מבוססים בין השאר גם עליהם? מדוע העניין החרדי למעשה מקבל קדימות על הכל?. במילים אחרות, האם מלבד האיום המוחשי על האידאלים ועל אורח החיים הספציפיים של הסולידית, יש מעבר לזה או שרק בכך העניין מסתכם?
אשמח להבין היכן איני מדייק או שוגה לחלוטין, היכן הפערים, היכן הנקודות שציינתי בכל זאת מתחברות לדעות של מבקרי החברה החרדית ומנהיגיה.
גילוי נאות - אני בטוח שיש לי חורים לגבי ההיסטוריה הישראלית שעשויים להסביר את הפערים אם קיימים.
בתקווה לדיון מחכים :]
נערך לאחרונה ב: