כלכלנים ופרשנים ברובם הם קיינסיאנים או מונטריסטים, כלומר מאמינים בתיאוריה כלכלית שגויה לפיה ניתן להפעיל כלים מתמטיים על הבעיות הכלכליות, ניתן להסיק חוקים אמפיריים מהיסטוריה כלכלית ושאר פרכות. מכאן הם מגיעים לכל מני מסקנות בקשר לכלכלה שאינן קשורות למציאות.
העקרונות של הסולידית אמורים ללמד אותנו לעשות ההפך מהעדר- כלומר, אם רוב הפרשנים והכלכלנים בטוחים שהשוק רק יעלה והכל טוב, זה זמן טוב להתחיל לחשוש..
ניתן, באמצעות הבנה כלכלית סדורה ולוגית (שבאה מהתיאוריה האוסטרית) להבין שהדפסת כסף ועיוות שער הריבית בהכרח מנפחים בועת נכסים ויוצרים עיוות בהקצאת המשאבים ביחס למה שהצרכנים רוצים. זה מצב לא בר קיימא, שדינו להתפוצץ.
הבעיה היא כמובן בתרגום ההבנה הזו למדיניות השקעה קונקרטית. מאחר וכיום קשה מאוד להעריך איך הבנקים המרכזיים, הממשלות והשוק יתנהגו בתגובה למשבר, אני לא מנסה "לתזמן" את השוק בסקאלות זמן מדויקות יותר מ-5 שנים. מה שכן, אני בהחלט מעריך שהנפילה שתהיה עומדת להיות הגדולה ביותר שהייתה אי פעם, כולל 1929 ו 2008, זאת פשוט מההבנה של התהליכים היוצרים את הבועה והבנה שלא נתנו להקצאת המשאבים השגויה מהעבר לעבור תיקון עצמי. זה כמו בלון שהממשלות מנפחות ומנפחות- מדי פעם בורח קצת אוויר, אבל מיד הן ממשיכות לנפח עוד יותר. באיזשהי נקודה הבלון חייב להתפוצץ.
נערך לאחרונה ב:
