בית » השקעות » עדיין מחפשים מניות מומלצות? אשכרה?

עדיין מחפשים מניות מומלצות? אשכרה?

קשה לו, למשקיע הפסיבי, כשהוא קורא את פרויקט "המלצות 2016" של כלכליסט.

כמדי שנה, העיתון פונה לבנקים ולבתי ההשקעות הגדולים בישראל ומבקש מכל אחד מהם לבחור 5 מניות מומלצות להשקעה בשנת 2016, לא לפני שהוא בוחן את התשואה שהניבה החמישיה שבחרו בשנה החולפת.

התוצאות, יש לומר, מרשימות למדי. 

קחו למשל את ההמלצה של מגדל שוקי הון על חברת התעופה אל על. המניה "טסה" (סליחה על הקלישאה) לא פחות מ-343%  בשנת 2015, מה ש"סחב" את החמישיה שלהם לתשואה כוללת של 68%.

בית ההשקעות מור השיג 35% על המלצותיו; החמישיה של אפסילון רשמה תשואה כוללת של 18%; ואילו זו של תמיר פישמן הניבה 16.3%.

בהתחשב בתשואה הצנועה שרשם השנה מדד ת"א 100 (2.1%), יהיה מי שיטען שהביצועים הללו גורמים לקרנות המחקות "הטיפשות" שאני מהללת כאן להחוויר.

גרוע מכך, משקיעים טריים שייחשפו לפורנו הפיננסי הזה עלולים להגיע למסקנה המוטעית, שאין כל סיבה להסתפק בתשואה ממוצעת שמניבה קרן "טיפשה", שמחזיקה את השוק כולו; במיוחד כשהוכח כשאפשר להרכיב תיק השקעות ממספר מצומצם ביותר של מניות איכותיות, שיניבו תשואה פנומנלית.

מטרת הפוסט הזה היא להסביר, בכל זאת, למה השקעה בקומץ מניות, מומלצות ככל שתהיינה, היא רעיון גרוע.

להפסיד בתחרות המידע

משקיעים רבים טועים לחשוב, שכדי להצליח בבחירת מניות,  כל שעליהם לעשות הוא לזהות חברות רווחיות שצפויות לצמוח בקצב מהיר מהשוק.

אלא שביצועי החברה, קצב הצמיחה שלה והרווחים שהיא גורפת בפועל הם רק חלק זניח מהמשוואה.

מה שחשוב באמת לעניין השינויים במחיר המניה, הוא היחס בין ביצועי החברה בפועל לבין ציפיות השוק מביצועיה.  

אם רווחי החברה בפועל תואמים את תחזיות השוק, המניה תניב תשואה פחות או יותר זהה לתשואת השוק.

אם רווחי החברה בפועל נופלים מתחזיות השוק, המניה תניב תשואה נמוכה מתשואת השוק.

ואם רווחי החברה בפועל עולים על תחזיות השוק, רק אז, המניה "תכה את השוק".

זאת אומרת שעל מנת לבחור מניות ש"יכו את השוק", לא מספיק לדעת אם החברה רווחית או לא. למעשה, מנקודת מבטו של המשקיע, למידע הזה כמעט שאין לו ערך לכשעצמו; כולם הרי יודעים שגוגל, מקדונלד'ס, בנק הפועלים וטבע הן "מכונות כסף" רווחיות.

מה שבאמת צריך לדעת זה  1) מהן תחזיות השוק לגבי רווחי החברה, ו-2) האם התחזיות הללו גבוהות מדי או נמוכות מדי.

זאת אומרת שלא מספיק למצוא חברה שלדעתכם תצמח במהירות. צריך למצוא חברה שלדעתכם תצמח מהר יותר מכפי שהשוק חוזה שהיא תצמח.

כדי להבין את הנקודה (הקריטית) הזו, נסו לחשוב על יחסי ההימורים בווינר.

מכבי תל-אביב מארחת את הפועל ג'לג'וליה. לא צריך להיות גאון כדי לדעת מי הפייבוריטית. המידע על פערים באיכויות הסגל, מאזני הקבוצות, יתרון הביתיות – כולו משוקלל ביחסי ההימורים. כך, מכבי תקבל יחס של 1.10 (כלומר, 100 ש"ח על מכבי יניבו 10 ש"ח בלבד), ואילו ג'לג'וליה תקבל יחס של 10.00 (100 ש"ח על ניצחון של ג'לג'וליה יניבו  1,000 ש"ח).

זאת אומרת שהידיעה שמכבי תל אביב היא הקבוצה הטובה יותר כמעט שאין לה ערך כספי, מכיוון שהמידע הזה ידוע לכולם. כדי לעשות כסף בווינר, צריך לדעת מידע שאינו ידוע לשוק – במקרה זה לקובעי היחסים  (ומאחר שהמידע אינו ידוע לשוק, הוא לא שוקלל כראוי ביחס ההימור).

מידע לפיו מניית אל על הולכת לזנק גם בשנה הבאה הוא חסר משמעות. למה? משום שהמידע הזה ידוע לכל שאר השחקנים בשוק. מספיק לקרוא את ההמלצות האורגזמיות של האנליסטים כדי להגיע למסקנה הזו. על-מנת להצליח במשחק הזה, אתם צריכים להשיג מידע שלשאר השוק אין.

האם יתכן שבמהלך חייכם כמשקיעים תיתקלו במידע ייחודי שהשוק עדיין לא הגיב לו ולא שיקלל במחירי המניות? בהחלט. במצב הזה, בהחלט ניתן יהיה לומר שיש לכם יתרון מובהק על פני השוק, שאתם יכולים לתרגם לרווחים (ובלבד שלא מדובר ב"מידע פנים" שהשימוש בו אסור על פי חוק).

אלא שספק רב אם תיתקלו במידע כזה לעתים קרובות מספיק כדי לבנות תיק של קומץ מניות שיכה את השוק על בסיס עקבי.

האתגר קשה שבעתיים בהתחשב בעובדה, שהיריבים הישירים שלכם ב"תחרות המידע" הזו הם משקיעים מוסדיים עתירי ממון ומשאבים, שמעסיקים צבא המונה מאות כלכלנים ואנליסטים סופר-אינטליגנטים. אנשי המקצוע האלה חיים את שוק ההון, מנתחים חברות שתי וערב, ומפעילים מסה של כוח עיבוד וחישוב שהמשקיע הפרטי יוכל רק לדמיין – הכל במטרה לאתר את אותם פערי מידע ייחודיים שיאפשרו להם להשיג תשואה גבוהה מהממוצע.

זו הסיבה שמנקודת מבטו של המשקיע העצמאי הפרטי, בחירה סלקטיבית של מניות היא משחק שאפשר רק להפסיד בו. אתם מתמודדים מול צבר אינטליגנציה אנושית ומלאכותית שמטה את הסיכויים נגדכם מראש.

ריק פרי כותב שיש רק שתי דרכים להכות את השוק בטווח הארוך: להיות בר מזל, או להשיג מידע שאין לאחרים. בנסיבות לעיל, הרבה יותר סביר שהמזל יאיר לכם פנים, מאשר שתשיגו מידע שאין לאחרים.

מניות מומלצותצילום: Travis Juntara, ברישיון CC BY 2.0

כמויות של סיכון רע

להשקעה בקומץ של מניות נלווית כמובן בעיה נוספת: זה מסוכן. בטירוף.

"מה הבעיה בסיכון", יתהה הקורא הנבון, "הלא לימדת אותנו שבלי סיכון, אין תשואה!"

ובכן, זה נכון, עד גבול מסוים. כמשקיעים בשוק המניות אנו חשופים לשתי קטגוריות של סיכון:

  • סיכון שניתן להקטין באמצעות פיזור, הידוע בשם סיכון לא-שיטתי
  • סיכון שלא ניתן להקטין באמצעות פיזור, הלא הוא סיכון שיטתי.

עכשיו, נניח שנאמץ את המלצות האנליסטים לעיל ונקנה את מניית אלעל במיטב כספנו.

הסיכון הלא-שיטתי הוא הסיכון הנובע מהאפשרות שחברת אל על לא תעמוד ברף הציפיות של השוק. אולי המנכ"ל יתפטר. אולי מחירי הדלק ינסקו. אולי יהיה משבר תעופתי לא עלינו. כל אלה יביאו לקריסת מחיר המניה.

הסיכון השיטתי הוא הסיכון ששוק המניות בכללותו עלול להתרסק, בלי קשר למצבה המסוים של חברת אל על.

את הסיכון הלא-שיטתי אפשר להפחית, ואפילו לנטרל כליל. הכיצד? באמצעות פיזור. אם נוסיף לתיק ההשקעות שלנו, בנוסף לחברת אל על, עוד מאות ואלפי חברות נוספות, נוכל להבטיח שבשום שלב כספנו לא יהיה חשוף לסיכון ייחודי לחברה, תעשיה או מדינה ספציפית.

מנגד, הפיזור לא יגן עלינו מפני סיכון שיטתי. לא משנה כמה חברות נכלול בתיק, לעולם נהיה חשופים לסיכון ששוק המניות כולו ירד בערכו.

ולמרות זאת, כמשקיעים, הסיכון השיטתי הוא הסיכון הטוב, בעוד שהסיכון הלא-שיטתי הוא הסיכון הרע.

מדוע? משום שהשוק "מפצה" אותנו אך ורק עבור נטילת סיכון שיטתי, שלא ניתן להקטין באמצעות פיזור.

חשבו על כך: אם ניתן היה לנטרל סיכון באופן מוחלט דרך פיזור בלבד, כולם היו מוכנים לקחת סיכון! כתוצאה מכך, הביקוש למניות היה עולה, מחיריהן היו עולים בהתאם,  ותוחלת הרווח מהן הייתה יורדת.

במילים אחרות, השקעה במניות ספציפיות מגדילה את הסיכון מבלי להגדיל את תוחלת התשואה. זה סיכון שפשוט לא שווה לקחת. האתגרים ההתנהגותיים והאמוציונליים הכרוכים בהשקעה בשוק ההון מורכבים ומאתגרים ממילא; אין צורך לסבך אותם עוד יותר באמצעות נטילת סיכון עודף שאינו מפוצה כראוי.

על סמך זה טוען לארי סווידרו בכלל מס' 17ב"רשימת הכללים להשקעה זהירה" המופיעה בספרו המעולה The Quest for Alpha:

 "בעלות על מניות ספציפיות […] דומה יותר לספקולציה מאשר להשקעה. השוק מפצה משקיעים עבור נטילת סיכונים שלא ניתן להקטין באמצעות פיזור, כמו הסיכון הנלווה להשקעה בשוק המניות. אסור למשקיעים לצפות לקבל פיצוי עבור נטילת סיכון שניתן להקטין באמצעות פיזור, כלומר, אותם סיכונים ייחודיים הנלווים לרכישת מניות בחברה אחת, בתעשייה אחת אחד או במדינה אחת. משקיעים זהירים נוטלים סיכון רק אם ישנו סיכוי לקבל פיצוי הולם בדמות תשואה גבוהה יותר." (הדגשה שלי-הסולידית)

הטרגדיה בסיפור הזה היא שכתבות כמו "פרויקט ההמלצות" של כלכליסט, שמאירות באור זרקורים תשואות פנומנליות שהשיגו משקיעים ממניה זו או אחרת (בדרך כלל כפונקציה של מזל גרידא), מעוררות  יצרים קמאיים כמו תקווה וקנאה, שמאפילים על השכל הישר. זה נורא במיוחד, משום שסיכונים לא-שיטתיים הם אמיתיים, מוחשיים, ומתרחשים כל הזמן.

קחו לדוגמה את הסיפור הזוועתי של GT Advanced Technologies. באוקטובר 2013 החברה, שהתמחתה בייצור רכיבים לתעשיית האופטיקה, השיגה את הלקוח החלומי ביותר שאפשר לדמיין: חברת אפל בכבודה ובעצמה. לפי העסקה, GTAT הייתה אמורה לייצר את זיגוגי המסך לאייפון-6 ול-iWatch. כתוצאה מכך, GTAT הפכה ללהיט בקרב פורומי לקטי המניות, שרבים מהם בחרו להמר "על כל הקופה" ולהשקיע במניית החלום הזו את כל כספם.

שנה לאחר מכן, העסקה התפוצצה, אפל ברחה, ו-GTAT פשטה רגל. זה מה שקרא למחיר המניה:

GTAT

מה שמחריד עוד יותר הוא תגובת המשקיעים לידיעות הראשוניות על פשיטת הרגל.

אגב, אם אתם חושבים שהדברים האלה מתרחשים רק אצל היאנקיז, חשבו שוב. ושוב. אנשים לא לומדים. משקיעים שוב ושוב נגררים להאמין שהם – דווקא הם – יצליחו לזהות מראש את הגוגל הבאה. שיש ברשותם מידע שאין לאחרים. שאם יקטינו את מספר המניות בתיק, יצליחו לשפר את רמת היכרותם עם כל חברה וחברה, ובכך יוכלו לנהל את הסיכון באופן טוב יותר. הם מתמכרים לתחושת השליטה המדומה, לאמונה שהמוכר הוא הבטוח.

המסקנה ברורה: המשקיעים אינם מפוצים עבור נכונותם ליטול את הסיכונים ההרסניים הללו, ולכן ההבחירה הרציונאלית תהיה לא לנסות לבחור מניות בפינצטה. לא לאפשר לתקווה לדרוס את התבונה.

ויליאם ברנשטיין מסכם את הנקודה היטב בעמ' 102 ב-Four Pillars of Investing: "…ריכוז תיק ההשקעות שלך במספר קטן של מניות מגדיל את סיכויך להתעשר. למרבה הצער, ריכוז זה גם מגדיל את סיכוייך להתרושש. קניית השוק כולו – דרך קרנות אינדקס – מפחיתה הן את סיכויי ההתעשרות והן את סיכויי ההתרוששות בכך שהיא מבטיחה לך את תשואת השוק."

תשכחו מעקומת הפעמון

יש נקודה נוספת, מעט מורכבת יותר, שציידי המניות נוטים להחמיץ.

התשואה משוק המניות לא מתפלגת נורמלית.  לא נמצא כאן "התפלגות פעמון". זה לא שרוב המניות מניבות תשואה ממוצעת, ורק מקצתן – בקצוות – מניבות תשואה גבוהה מאוד או נמוכה מאוד. זה פשוט לא עובד ככה.

בכל שוק מניות לעולם נראה קומץ מניות שמשיגות תשואה פנומנלית, הרבה הרבה מעבר לממוצע (כמו אל על בשנת 2015). הקומץ הזה הוא ש"סוחב" את תשואת השוק (=הממוצע) כלפי מעלה.

מכיוון שלמניות יש אפסייד בלתי מוגבל, אבל דאונסייד מוגבל (אף מניה לא יכולה לרדת יותר מ-100%), אפשר להסיק שלמעלה מ-50% מהמניות בשוק בהגדרה ישיגו תשואה נמוכה מהממוצע, וזאת כדי לאזן את התשואה הפנומנלית של המניות שהכו את השוק.

לדוגמה: אם השוק (=הממוצע) טיפס ב-100% במשך 10 שנים, ומניה ABC זינקה ב-10,000% במהלך אותה תקופה, המשמעות היא שכדי לאזן את הביצועים הפנומנליים של ABC, מניות רבות מאוד הניבו ביצועים נמוכים מהממוצע.

מחקר שבחן את ביצועי שוק המניות האמריקני בין השנים 2006-1983 מצא שבערך 2 מכל 5 מניות (39%) ירדו בערכן במהלך כל התקופה, מניה אחת מכל 5  (18.5%) הפסידה לפחות 75% מערכה, וכמעט שני שליש (64%) מכל המניות בשוק השיגו תשואה נמוכה מהממוצע. רק 25% מהמניות "סחבו" את השוק כלפי מעלה.

במילים אחרות, בתור לקטי מניות, יש לכם סיכוי של 2 מתוך 3 שלא תצליחו להכות את המדד, וסיכוי של 1 מתוך 5 שתפסידו לפחות 75% מכספי ההשקעה.  מוכנים לקחת את הסיכון?

הנקודה שיש לזכור היא שמספר מצומצם של חברות ענק (ע"ע גוגל) יכולות לגרום ללתשואת השוק הממוצעת להיות גבוהה בהרבה מתשואת השוק החציונית.   זאת אומרת שבכל תקופה נתונה, רוב המניות ישיגו ביצועים נמוכים מהממוצע.

מכאן מתחייבות שתי מסקנות. האחת היא שבחירת מניות ספציפיות היא לכל היותר הימור. יש אפשרות להשיג בוננזה, אבל ההסתברות שכל מניה נתונה תשיג את ביצועי השוק נמוכה מ-50%.

השניה היא שהדרך היחידה לוודא שכל המניות הטובות באמת יכללו בתיק ההשקעות שלכם היא באמצעות פיזור מאסיבי, מהסוג שמתאפשר דרך שימוש בקרנות מחקות.  נכון, זה אומר שגם המניות הגרועות ייכנסו פנימה, אבל עדיין יבטיח לכם את התשואה הממוצעת – שרוב הסיכויים שלא תקבלו אם תדבקו במניות ספציפיות.

חוכמת הקרנות הטיפשות

קרן מחקה לא יכולה לקרוא על ממצאים מדעיים חשובים, או על סיכונים גאו-פוליטיים, או על הזדקנות האוכלוסיה. היא לא ניחנת בזיק הגאונות שמאפיין את מומחי התעשייה הפיננסית. לכל היותר, היא מחזיקה את כל המניות בשוק לפי משקלן היחסי. היא מוצר "טיפש".

אלא שלמעשה, אין בה שום דבר טיפשי.

קרנות מחקות פועלות בגלל הידע הפיננסי האדיר שנצבר בקרב המומחים שמעסיקים בתי ההשקעות והבנקים הגדולים.

המומחים הללו יושבים 10 שעות מול המסך, מדי יום, בניסיון לזהות אנומליות והזדמנויות השקעה אטרקטיביות. כאשר הם מזהים הזדמנות כזו – הם קונים. כשהם מגלים משהו שהם לא אוהבים – הם מוכרים.

וממי לדעתכם הם קונים, או מוכרים, את אותן מניות?

בדיוק – למומחה אחר – ממחלקת ההשקעות של מיטב דש, או אפסילון, או מגדל, או אקסלנס, או אלטשולר שחם, או כלל, או איביאי, או פסגות, או אינפיניטי, או מנורה מבטחים, או כל אחד מהבנקים הגדולים – שמבלה אף הוא 10 שעות ביממה מול המסך, בניסיון לאתר הזדמנויות השקעה אטרקטיביות מהסוג שתיארתי לפני רגע.

כאשר אתם קונים או מוכרים מניה, הצד השני לעסקה לא מוכר או קונה "סתם". הוא עושה זאת משום שהוא מניח שיש לו ידע עדיף. הוא טוען במשתמע שאתם קונים סחורה פגומה, או מוכרים סחורה ששווה זהב.

כשאתם קונים קרן מחקה, מנהלי הקרנות, יחד עם סוחרי המניות, עושים את העבודה במקומכם. המשקיעים האקטיביים מתחרים זה מול זה. הטובים מצליחים, הגרועים קורסים. התוצאה של ה"עימות" ביניהם היא תשואת השוק הממוצעת.  זו התשואה שאנחנו מקבלים כמשקיעים פסיביים.

לאורך זמן, הנכונות "להתפשר" על תשואה ממוצעת, תוביל לביצועים עדיפים בהשוואה למשקיע שחותר לרסק את השוק באמצעות איתור מניית החלום הבאה.



אזהרה: אני משקיעה חובבת. אינני בעלת רישיון ייעוץ השקעות או כל רישיון פיננסי אחר. התכנים באתר אינם מהווים ייעוץ מקצועי או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם. כל המסתמך על המידע באתר מבלי להיוועץ באיש מקצוע עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד. אלא אם צוין אחרת, אני מחזיקה או עשויה להחזיק בניירות הערך הנדונים בפוסט. גלישתך באתר מהווה הסכמה מפורשת לתנאי השימוש.


רוצים לעזור?
אתם מוזמנים לשתף ולעקוב אחרי בטוויטר או בפייסבוק, או להירשם כדי לקבל את הפוסטים שלי ישירות למייל. בנוסף, תוכלו להשתמש בקישורי השותפים הבאים כדי לקנות באמזון, להוריד ספרי שמע, או להקים אתר אינטרנט משלכם (מדריך מפורט - כאן). תודה על תמיכתכם באתר. 

90 תגובות

  1. באנגלית סיסטם זה לא רק שיטה אלא גם מערכת.

    "סיכון סיסטמי" זה סיכון שנובע מהסיסטם, מהמערכת, ובעברית: סיכון מערכתי (ולא שיטתי).

    אין צורך להציג תגובה זו. עדיף פשוט לתקן (אם השתכנעת).

    תודה

    • דבריך אינם מדויקים. ר' מילון מעות: http://www.maot.co.il/lex6/glossary/g_3031.asp

      • בוויקיפדיה באנגלית יש ערך בשם systemic risk ובו הם כותבים ש- systematic risk זו טעות.

        אז מסתבר שבנוגע למונח הזה מילון מעות טועה אפילו בבחירת המונח האנגלי שהוא בוחר לתרגם…

        אבל… בחירה שלך.

      • כאשר רשום כי אף מנייה לא יכולה לרשום תשואה הנמוכה מ 0, הכוונה כנראה כי אף מנייה לא תרשום תשואה הנמוכה מ 100%.

    • אלברט,

      בקורסי המימון באוניברסיטאות פה כולם מדבר על סיכון שיטתית ולא שיטתית כפי שהסולידת כתבה, אז למה לסטות מהנוסח האקדמי?

  2. מסכים עם כל מילה.
    מחכה לפוסט המסכם את הרבעון האחרון של 2015 בביצועי שוקולד מריר ותיק הנרי בראון למרות ההפסדים.

  3. מסכים לגמרי… הבעיה היא שזה כל כך משעמם… צריך להשאיר קצת "כסף משחקים" חוץ מהקרנות המחקות

  4. מושמושי

    לא משקיע ערך
    אבל משקיע ערך יטען
    1. שהוא משקיע בשווקים ומניות שלא נסקרות על ידי הגדולים ולכן הוא לא חשוף לגחמות המוסדיים

    2. הוא משקיע במניות שהם נסקרות על ידי בתי השקעות אבל הוא משקיע לטווח ארוך ולכן השוק בסוף יתכנס להערכת השווי ובגלל שקנה בזול הוא ירוויח

    כמו באפט ..

    • לאחשוב

      הוא יטען גם שבית ההשקעות מנהל כסף של אחרים, מתפרנס מדמי ניהול, וחושש מפדיונות עקב פיגור זמני אחר השוק. ולכן, הוא לא משקיע באופן שיניב תוצאות עדיפות בסוף הדרך אלא בזה שיגרום לו להיראות סביר לאורך הדרך.

  5. אבל בשורה התחתונה, למרות הנימוקים הפילוסופיים-סטטיסטיים, לפי מה שאת מציגה, ארבעת בתי ההשקעה על חמישיותיהם הנבחרות היכו את תשואת השוק בשנה לא פשוטה.
    מבחינת תוחלת התפלגות הדגימה זה כמובן לא בלתי אפשרי אבל בכל זאת איך את מסבירה את זה?

    • ההסבר פשוט: כל אחד מבתי ההשקעות האלה מנהל שלל קרנות נאמנות, שחלקן עושות תשואה מעל הממוצע וחלקן מתחת. ככל שיש לבית ההשקעות יותר קרנות, כך גובר הסיכוי שלפחות אחת מהן תיתן תשואה פנומנלית. כמובן שבמאמרי סיכום השנה כל בית השקעות מציג רק את הקרנות שלו שהצליחו במקרה מעל הממוצע.

      • לאחשוב

        מדובר בהמלצות על מניות ספציפיות ולא על קרנות. ההמלצות ניתנו בסוף 2014, והתשואה הושגה במהלך 2015.

        • יותר מזה, 13 מתוך 15 בתי השקעות השיגו תוצאות טובות מהמדד, ורובם עקפו אותו בהרבה. שניים פספסו אותו במעט.

  6. מה שנקרא דבר אל הרוח….
    אנשים "משקיעים" בברמלי,(קרן קלע) ו"משקיעים" בעוד אחד שנעלם לפני ימים ספורים, לרוע מזלם לא עם הרוח אלא עם כל כספם… (יוטרייד), ומשקיעים, הפעם עם פחות מרכאות, במניות ואגרות חוב של חברות שרשומות באיי הבתולה……

    והסולידית מקווה שיסתפקו במדד ….

    טוב. על חלק זה פועל. חבל שהחלק הזה קטן מידי….

    והתחזית, הוא גם לא יגדל בהרבה, כי תאוות הבצע היא רגש קדום וקשה מאוד לשליטה …
    אז העולם ימשיך בכאלה שמצאו את הדרך, "לשבור את השיטה"

  7. קרן נאמנות מחקה מול קרן נאמנות ת"א100, ת"א25 וכו' (לא מחקה). קניתי ומכרתי אחרי כשנה (הכל דרך הבנק) קרן מחקה. הופתעתי מאוד לא לטובה מגובה העמלות (רכישה ומכירה!). מאז אני מעדיפה להתעסק רק עם קרנות נאמנות לא מחקות. האם אני עושה טעות, אם כן, למה? תודה.

    • הבנקים אינם גובים עמלות הפצה מהקרנות, וכתוצאה הן מגלגלות אותה למשקיעים הפרטיים. קרנות מחקות עדיין עדיפות לטעמי, משום שעל עמלות קניה ומכירה אפשר להתמקח עם הברוקר/בנק, בעוד שעל דמי ניהול האסטרונומיים שגובים הקרנות המנוהלות – אי אפשר להתמקח.

    • גליה, על קרן לא מחקה את משלמת דמי ניהול גבוהים בזמן שיש קרנות מחקות עם דמי ניהול/נאמנות של 0.03%.
      פשוט תעבירי את תיק ההשקעות מהבנק לבית השקעות עם מסחר עצמאי.

  8. ליקווידי

    למה קרן מחקה חסינה מהסיכון השיטתי שהגדרת?

    • קרן מחקה אינה חסינה מסיכון שיטתי. אין אף מוצר מנייתי שחסין מפני סיכון שיטתי. גם אם תחזיק קרן עם מניות של כל חברה ציבורית עלי אדמות, עדיין תהיה חשוף לסיכון ששוק המניות יקרוס. על עצם נכונותך להיחשף לסיכון הזה, ולסיכון הזה בלבד, אתה עשוי לקבל פיצוי.

  9. ישראל ישראלי

    בלי לחשוב יותר מדי על המחקר המוזכר לגבי תוצאות השוק, ההגיון שאומר שיש סיכוי של 2 מתוך 3 לא להצליח להכות את השוק לא מתייחס לכמות המניות בפיזור ולכן הוא נכון באותה מידה למניה יחידה ולאלף מניות.

    וזאת אלא אם כן הכוונה שזה נכון למניה בודדת ואז אין פה איזו בשורה כי זה נכון לכל אסטרטגיית השקעה במניות (עם פיזור או בלי).

    מעבר לכך אני שמעתי בעבר (ולכן לא מצטט או בודק) על מחקר שאומר שאין הרבה טעם בפיזור גבוה מ-20 מניות.
    משתמע מזה (תוך ההנחה שאם לא יודעים להכות את השוק כלפי מעלה אז גם לא יודעים כלפי מטה) שגם מי שעושה סטוק פיקינג על 20 מניות יכול במקרה הגרוע לבזבז זמן אבל לא יכול לאבד תשואה.

    בכל מקרה מי שמאמין שצריך פיזור צריך להגדיר מתי הפיזור מספיק – כלומר המשתנה שהוא הממוצע של התשואה של המניות קרוב מספיק לתשואה הממוצעת.

    אגב אני חושב שזה מעניין לציין שלא התייחסת למחקרים משנות ה-90 וה-2000 של אנשים כמו FAMA ו-FRENCH שמדברים על כך שיש קבוצות ספציפיות של מניות (למשל שווי שוק נמוך ומניות עם מכפיל הון נמוך) שבאופן קבוע מנצחות את השוק (דהיינו הממוצע על כל השוק). אם זה לא סטוק פיקינג אני לא יודע מה כן.

    [[כהערת צד – לא חושב שסטוק פיקינג יצליח וכמעט בטוח שלרוב האנשים הוא לא יצליח אבל להגיד שהוא אף פעם לא יצליח זה דבר בעייתי]]

    • אם יצא מחקר שמראה שקבוצה מסוימת של מניות מנצחת את השוק, תוצאות המחקר הפכו להיות לא-תקפות מיד ברגע פרסום המחקר, כי אין סיבה שהשוק לא יתאים את עצמו לידע החדש ויתקן את עצמו מיד.

      זה כמו "אפקט ינואר".

      חוץ מזה, כתבת "גם מי שעושה סטוק פיקינג על 20 מניות יכול במקרה הגרוע לבזבז זמן אבל לא יכול לאבד תשואה". "לא יכול" זה צמד מילים חזק.

      • ישראל ישראלי

        זה לא כזה חזק אם מוסיפים "בממוצע מעבר למשקיע בסל". בדיוק כמו שמשקיע ממוצע בסל אחד מספיק גדול לא אמור להיות מסוגל להפסיד או להרוויח למשקיע בסל שני באותו גודל (ונניח בבחירה רנדומלית).

      • לאחשוב

        יש סוג מסויים של עיוותים שבהם השוק מתקן את עצמו במידת מה ואח"כ חוזר לסורו.
        זה כמו דיאטה שנוחלת הצלחה מסויימת ואפילו מרשימה אבל לא לזמן רב.

        • ישראל ישראלי

          יש רק כמה בעיות עם התיאוריה הזו:
          1) אין הוכחה לתיקון ה"עיוותים".
          2) אין הגדרה למה הוא עיוות ומה הוא חלק מהשוק. למשל למה אתה לא אומר שכל המניות והאג"ח שייכות לאותה קב' השקעה, הממוצע של הקבוצה (סתם זורק) 5% והמניות הן עיוות של השוק?

    • לגבי מספר לפיזור- זה סביב ה-50.
      לגבי פרמיית הערך, הגודל וכו' שאתה מדבר עליהן- אז צריך לזכור שזה בא עם מחיר של סיכון מוגבר (=תנודתיות מוגברת),וזה ממש לא סטוק פיקינג.

      • לאחשוב

        האם אתה מדבר על סיכון שגילו אותו במחקר או על סיכון מדומיין שהניחו את קיומו כדי להציל את התאוריה מפני העובדות?

        תנודתיות מהווה סיכון רק בסיטואציות מאוד מסויימות:
        1. כשאתה ממונף וחוטף מארג'ין קול.
        2. כשאין לך קרן חירום ואתה נאלץ לממש חלק גדול מהתיק בטרם עת.

        האם המחקרים מראים שתיק של 20 מניות שעונות על התנאים הנ"ל (ערך, גודל) הוא יותר תנודתי מתיק של 20 מניות שלא עונה על התנאים הנ"ל?

          • מושמושי

            רק תיקון קטן, התייחסתי לתיק שמושקע כולו ב S&P , עבורו רשת הבטחון היא כ 4-5 שנים של משיכה תחת אותו תרחיש (ולא אמרתי שהוא מייצג או לא אלא שפשוט קרה)

          • לאחשוב

            מושמושי, שיניתי מעט את הבדיקה כדי שתהיה רלוונטית. התוצאות הפתיעו אותי.

            אורן טען שמניות קטנות ומניות ערך הן מסוכנות. אז השוויתי לתיק של 100% small cap value, שזה הדבר הכי קרוב שמצאתי שם. (מדד שארפ גבוה זה דווקא טוב, לא?).

            https://www.portfoliovisualizer.com/backtest-asset-class-allocation?s=y&portfolio3=Custom&portfolio2=Custom&portfolio1=Custom&benchmark=^SPXTR&annualOperation=3&initialAmount=10000&endYear=2014&mode=2&SmallCapValue1=100&inflationAdjusted=true&annualAdjustment=0&startYear=1999&rebalanceType=1&annualPercentage=4.0

        • אני מדבר על הסיכון של התנודתיות, שהוא הסיכון הכי אמיתי ומהותי בהשקעות. רוב האנשים שמאבדים את הכסף עושים את זה כי נבהלים ובורחים מהשוק כשרואים את הנפילות. על זה פרמיית הסיכון במניות.

          ולגבי האם מניות ערך/קטנות יותר תנודתיות- דההה, ברור!!

          • לאחשוב

            אורן, השאלה הרלוונטית בעיני היא לא אם מניית ערך טיפוסית תנודתית יותר, אלא אם X מהן תנודתיות יותר מ-X רגילות, כקבוצה.

            בנוגע לסיכון שאדם ייבהל מהירידות וימכור, אני חושב שאדם צריך לחוות פעם אחת ירידה משמעותית ואם הוא לא מוכר בירידה כזאת יש לו סיבה טובה להניח שהוא עשוי מהחומר הנכון.

            במלים אחרות, הסיכון שאליו אתה מתייחס הוא לא סיכון שוק אלא סיכון אופי, והוא פוחת מאוד לאחר שהאופי עמד במבחן פעם אחת.

            שים לב שגם השקעה במדד מניות כללי מפוזר צפויה להעמיד את האופי במבחן. אין מנוס מהמבחן הזה.

            (גודל החלק המנייתי בתיק זה עניין אורתוגונלי, שלא קשור לשאלה אם משקיעים את החלק הזה במדד כללי או בקטנות או במניות ערך וכו').

        • שלום לאחשוב,
          לגבי טענת "תנודתיות אינה סיכון" (או בסיטואציות מסויימות וגו')
          אני רוצה להזכיר שהיא תלויית הצופה , כמו בארץ הפלאות זה תלוי אם אדם הוא חתול או כלב.
          ————————————
          "ואיך אתה יודע שאתה מטורף?"
          "נתחיל מזה", אמר החתול, "שכלב אינו מטורף. את מסכימה?"
          "נניח", אמרה אליס.
          "ובכן", המשיך החתול, "את יודעת שכלב רוטן כשהוא כועס, ומכשכש בזנבו כשהוא מרוצה. אבל אני רוטן כשאני מרוצה, ומכשכש בזנבי כשאני כועס. לכן אני מטורף".
          ————————————
          רוצה לומר שקשה יהיה להסביר לאדם שקפץ מבניין האמפייר סטייט ב 1929
          או למשפחתו ש"תנודתיות אינה סיכון".(**)

          (**) יש להודות ביושר שייתכן שלא היה סיכון בקפיצה מהאמפייר סטייט ב1929 משום שהוא רק החל להיבנות
          מכספים שגויסו מהתרוממות רוח בלתי רציונלית.

          • ישראל ישראלי

            אני הייתי אומר שמדד מתקבל על הדעת לסיכון צריך לחזות במידה מספקת את הסיכוי של חברה (לאחד מאלו או שילוב שלהם):
            1) לאבד מערך השוק שלה ולהישאר שם לטווח ארוך.
            2) לעלות או לרדת ברווחים [[זה מדד יותר הגיוני בהנחה שמאמינים שחברה שווה בדיוק כשיעור התשואה הפנימי שלה לכל אורך חייה]]
            3) להיכנס לפשיטת רגל.

            יש איזושהי הוכחה ששונות חוזה אחד מאלו ? כי אני לא ראיתי.

            אגב היוונים העתיקים היו משתמשים בציפורים בשמיים כדי לחזות את התוצאות של מעשים שיקרו. אני חושב שגם זה יכול להיות מדד מעניין לסיכון.

          • לאחשוב

            גיא,

            1. הקופצים מבניינים היו ממונפים. והרי ציינתי שתנודתיות מסוכנת במקרה של מינוף.

            2. בנוגע לשאלה מאיזה חומר המשקיע עשוי, ראה תגובתי לאורן. (בתמצית: סיכון-אופי פוחת משמעותית לאחר שהאופי עומד למבחן פעם אחת).

          • ישראל ישראלי ולאחשוב בגדול אני מסכים אבל עם [כן , אבל …. ]
            1.) הערה , לא יודע אם מדגם על ה[שוק האמריקאי] של 150-200 באמת מספיק לקבוע אבל אני לא מבין בזה יותר מדי.
            2.) מהמעט שקראתי יש הוכחות ששונות גבוהה משפיעה על [הצופה] גם אם הוא סוחר ותיק. אני לא בטוח שבאמת "סיכון-אופי פוחת משמעותית" עם הניסיון (כמו שציין – לאחשוב) . כך שיתכן בהשאלה ממטפורת ארץ הפלאות לעיל שיש מחיר שנגבה מהחתול אם הוא משחק אותה בעל תכונות אופי של כלב. בטבע אין ואקום.
            Even veteran traders with a reputation for logical cold decisions had heart palpitations during volatile events, and less experienced traders reacted emotionally to a broader swath of market behavior, Lo and Repin reported.
            (ניתן לחפש הקטע בגוגל)

            לסיום אציין שמידה לא קטנה של וירטואוזיות נדרשת להשקעת ערך מוצלחת.ווירטואוזיות קצת קשה ללמד ולשחזר.לדעתי כל אחד ששוקל אם ביכולתו לנצח את השווקים הסמי יעילים לאורך זמן לשאול את עצמו ולענות בכנות מה היתרון שלו שיהפוך אותו לכזה?

            אהבתי את האגב על היוונים (אגב , גם הרומאים) והציפורים. העניין שהם [באמת] האמינו בשיטת הציפורים לחיזוי ומתוך כך לתוצאה שהתקבלה היתה השפעה מורלית חוזרת.

          • תיקון : יש לומר – הטבע אינו סובל ריק.

          • ישראל ישראלי

            רציתי להגיב לתגובה השניה אבל אגיב פה (כי אי אפשר בשנייה). יש בעיה עם הטיעון של "מה הסיכוי שלך לנצח את השוק".
            אם הייתי מפעיל את אותה לוגיקה למשל על הקמת עסק מצליח או על הקמת סטארט אפ מצליח או אפילו על לימוד במקצוע נחשב באונ' לא הייתי עושה אף אחד מהם.

            בכל אחד מהמוזכרים הסיכוי להצליח מתוך כלל העסקים נמוך. האם זה אומר שלא צריך להקים עסק או ללכת לאוניברסיטה?

            בגלל זה אני אומר שצריך לנתח את זה באופן לוגי. באופן לוגי יש תשואה ממוצעת לשוק כל המניות (וזה דבר מדיד). אם השונות לא גבוהה מדי ויש פיזור גבוה מספיק אז הכי גרוע שאמור לקרות בהשקעת ערך הוא ריחוף סביב הממוצע בדומה לכל מדד אחר.

            אם אין דרך לנצח את השוק אין סיבה לקרוא ל-SP500 מדד ולסתם בחירה רנדומלית של 500 מניות לא מדד.
            אגב הדאו זה 30 מניות והוא מתנהג בטווח ארוך בדומה לSP500 שהוא 500 מניות.

            מעבר לזה יש פה מין פרדוקס שלא ברור מה הגודל המספיק לייצג שוק והוא לא נראה תלוי בשום דבר. למשל טוענים שה-500 של ה-SP מתנהגות כמו השוק. אז אם ה-500 של הSP מתנהגות (בקירוב מאוד מאוד טוב) כמו השוק למה אני לא יכול לקרוא להן 'תת-שוק' ולעשות מדד על ה-SP500?

          • ישראל ישראלי ,
            מאחר וראיתי שאין התנגדות שיכתבו כאן דברים שוב ושוב ומדי תקופה אציין
            שאני מפעיל את הלוגיקה שלי לפי 2 עקונות :
            1.)
            מאחר ומדובר ב[היפותזת] השוק היעיל (שמטרתה לפי הבנתי לסבר את האוזן ולא דיוק מוחלט) ולא ב[תיאוריה] וגם עקרונות השקעת הערך אינם עומדים או מעמידים עצמם בצורה נאותה בפני הפרכה מדעית(אשמח לתיקונים אם יש בנמצא). ידועה למשל העובדה ששני משקיעי ערך יכולים לתת הערכות [מנוגדות] לאחר ניתוח מניה.
            בבחירה בין היפותזות מומלץ להשתמש בתערו של אוקאם שעוזר להיפטר מהסברים מסובכים שלא לצורך ולבחור בהסבר הפשוט. אין זה כמובן אומר שהאמת תהיה תמיד לצד אוקהם אך מי שמתעסק עם אוקהם בד"כ נחתך.

            2.)
            כשעושים תעודת סל ממוצעת מפנים של אנשים מקבלים פנים יפיפיות בהרבה מהממוצע.
            אם בצורה פאסבית, ללא מאמץ, של תעודת סל על השוק אני מקבל תשואה יפיפיה(אומרים שמנצחת 90% ויותר משיטות השקעה אחרות) אז מדוע עלי להסתכן? במיוחד אם איני חפץ שתחום ההשקעות יהיה מרכז חיי או איני בטוח ביכולתיי להיות וירטואוז? אם תציע לי עכשיו כזו שיטה להצליח בעסקים או באוניברסיטה אני לוקח עכשיו גם אם לא אהיה בעשירון העליון ויותר.

          • ישראל ישראלי

            עכשיו אתה מביא טיעונים שונים לגמרי – הגיוניים, וחשוב מזה פרטניים למקרה דנן. אתה אומר שיש אי ודאות גבוהה לגבי הרווחים מהשיטה, שההשקעה גבוהה והתמורה לא תהיה משתלמת. זה ניתוח ספציפי לפעולה שאתה בוחן ולכן ההסבר הגיוני ולא חל על השאר.

            אגב:
            1) אני בטח שלא דוחף אף אחד להשקעות ערך. אם מישהו היה אומר לאחר להיכנס להשקעות ערך סביר שהייתי מציג את טיעוני הנגד (לדוג' סיכוי ההצלחה נמוך, יש הרבה בעלי ידע שכבר מנצלים הרבה בעיות בשוק וכו'). הנקודה שלי היא שאסור לדחות השקעות באופן קטגורי (ובטח שאסור לקבל באופן קטגורי).
            2) מה שמעניין במיוחד (והוא הטיעון החזק ביותר) בנוגע לכל השקעה שמנסה לנצח את השוק הוא שהגבול הוא לא רק אמפירי אלא ממש תיאורטי – נניח ויש אסטרטגיה המנצחת את השוק. אז השוק (כלומר החברות) היה מפעיל אותה על עצמו ומגדיל את ערכו באופן מלאכותי. לכן בהכרח אם יש דרך לנצח את השוק רק מעטים יצליחו ולא כולם – זה ממש בהגדרה.
            3) גראהם בעצמו (ג"נ: זוהי דעה אישית בלבד) מרמז בספריו לחסרון מובנה זה בכך שהוא דווקא ממליץ לרוב המשקיעים לא לעסוק בהשקעות ערך. נוסף על כך הוא (לדידי) הבין שלא יכול להיות שכולם יצליחו ולכן הוא ניסה כן לתת איזשהו כלי כדי למדוד את סיכויי ההצלחה של משקיע ערך. אני הבנתי מהספרים שהוא באמת בכלליות מותח קו בין הזמן שתשקיע בהשקעות ערך לסיכוי שלך להצליח להכות את המדד.
            4) עוד חלק מאוד מעניין בסיפור הוא שהשקעה פשוטה במניות ערך בסינון פשוט היכה את השוק. זה כבר בכלל דבר שקשה להסביר כי גראהם המליץ בעצמו על סינון פשוט של מכפיל רווח (נצחון השוק נמצא גם עבור מכפיל רווח נמוך וגם עבור מכפיל הון נמוך – הגם שבד"כ מציינים את התוצאה הזו עם מכפיל הון נמוך), מה שסותר את התיאוריה שאם תשקיע מעט זמן לא תוכל להרוויח הרבה 🙂

            לסיכום: לא ממליץ להשתמש באף גישה, אבל מתנגד לדחיית גישה באופן קטגורי.

            לקינוח עוד סתירה מעניינת: נניח ויש עיוות בשוק. אם כולם היו משתמשים בטיעון של "העיוות איננו אמיתי כי יש יותר מדי שחקנים והסיכוי שאתפוס אותו הוא אפס" אז אף אחד לא היה תופס את העיוות ולכן הוא היה נשאר בשוק.
            מן הצד השני ברור שהוא לא ישרוד זמן רב אם כולם יעוטו עליו.
            לכן התיאוריה של השווקים היעילים (כדי שתהפוך למציאותית יותר) חייבת לכלול איזשהו מרכיב של התכנסות בדומה לשווקים המוכרים לנו במציאות שבהם כשיש חוסר איזון בין ביקוש והיצע אנו מצפים שייכנסו שחקנים חדשים ויאזנו אותה, ובטח לא אומרים שאם יש חוסר איזון אז זה רק דמיון כי מישהו אחר היה כבר מנצל אותו.

            מתנצל על החפירה 🙂

          • ראשית כל , כלל ידוע הוא שאין מתנצלין בפני החפרן על חפירה 🙂
            שנית , אני חושב שהטיעונים שאני הבאתי בדיון עיקביים.
            שלישית , נראה לי שהגענו להסכמה –>
            "הנקודה שלי היא שאסור לדחות השקעות ערך באופן קטגורי (ובטח שאסור לקבל באופן קטגורי)."
            רביעית,
            אני חושב שחשוב לחזור ולטעון
            ש[השערת] השוק היעיל הינה השערה והינה אינה בנויה להפרכה.
            לא נעלם מעיני שיש הלוקחים אותה לקיצון,מנסים לעשות לה אובר-אנג'ניירינג ,שוכחים שמדובר
            במפה טובה ולא בטרטוריה ואת הקיצוניים בהם ניתן להמשיל לאדם שמתעקש לאוכל את התפריט במסעדה.
            ( 🙂 , ברוח טובה – אין טעם שאף אחד יעלב).

    • היא לא מדברת על אלף מניות אלא מדברת על כלל המניות החזקות בשוק מסויים (קרן מחקה).
      הסיבה שהיחס של 2 ל-3 אינו ניתן להכללה על כלל המניות הוא שהתפלגות הרווח אינה מתפלגת גאוסיאנית כפי שהסולידית הסבירה – מעט מאוד מהמניות עושות הרבה מאוד רווח ואם תהמר על כולן אז בטוח תתפוס גם אותן ותתנהג כמו ממוצע השוק.
      באופן כללי – פוסט מאוד מעניין!

  10. תותחית. כיף לקרוא!

  11. 2 נקודות ושאלה אחת

    ראשית, מאוד קשה להשתחרר מאפקט אגם וובגון (שאנו טבים מהממוצע). כולנו מדי פעם חשים ש"כאן" אנו יודעים יותר טוב…

    הדרך לטפל בתחושה זו (לפעמים נכונה לפעמים אשליה) היא על ידי זה שנרשה לעצמנו סכום קטן להשקיע לפי דעתנו. על בסיס אותו הגיון שמדי פעם אני רוכש כרטיס לוטו בסכום קטן. כדי שאם אזכה, אוכל להסתובב עם תחושת ה"ידעתי" 🙂

    שנית, כלכליסט (כמה מפתיע) עשה עבודה מאוד חלקית בכך שציין את כוכבי השנה שעברה. בוא נראה אם אותם גאונים בשנת 2015 הפגינו גם את אותה גאונות ב 2014? 2013?. אפשר לעשות בדיקה כזו בגמלנט על קופות / קרנות ולגלות שכוכבי השנה מקרטעים בשנה האחרת ובממוצע רב שנתי, מעטים ההבדלים המהותיים בין בתי ההשקעה

    ולגבי ההשקעה הפסיבית בקרן "טפשה"- שאלה

    לאחרונה נחשפתי לשיטת קרנות במשקל שווה. המדדים הנפוצים נותנים משקלות שונים למניות שונות. אבל יש שיטות בהן לוקחים את המדד, ונותנים משקל שווה לכל מניה.

    האם יש לך דעה על שיטה זו בהשוואה למדדים המקובלים והמשקללים?

    • בתכל'ס, קרנות במשקל שווה הן לא יותר מניסיון להגדיל את משקלן של חברות midcap ו-smallcap באופן לא פרופורציונלי למשקלן בשוק, מתוך הנחה שדרך השקעה בחברות קטנות יותר ניתן להשיג תשואה עודפת. זה עשוי להיות נכון (ע"ע המחקרים של פאמה-פרנץ' על פרמיית הגודל), אבל אני חושבת שכל יתרון מתאיין לנוכח דמי הניהול הגבוהים (0.5%+ כמדומני) שקרנות כאלה גובות.

      • מושמושי

        הסולידית,
        את התכוונת שקרנות מחקות על MIDCAP ו SMALLCAP I VALUE
        הן בעלות דמי ניהול יקרים מידי ? או שהתכוונת ל קרנות אקטיביות ?

        • לאחשוב

          לדעתי היא התכוונה לקרנות שמחזיקות את כל המניות במשקל שווה.

          מטבע הדברים, החזקת כל המניות במשקל שווה נותנת למניות הקטנות (מבחינת שווי שוק) משקל גדול יותר מאשר המדד הרגיל נותן להן.

  12. מה לגבי מניות שברור שהן נסחרות במחיר גבוה? הרי די סביר למשל שאמזון ונטפליקס יתנו פחות מתשואת השוק בעתיד עפ"י המחירים בהם הן נסחרות היום והתחזית שנגזרת מהם. יש הרבה זבל בשוק שאפשר להפטר ממנו אם את הפיזור מבצעים לבד ולא עפ"י איזה מדד טיפש. הדוגמה הקלאסית תהיה כמובן בועת האינטרנט בה ברור היה שהשוק לא יעיל.

  13. מעניין ממש. תודה רבה.

    שאלה: עד היום לא השקעתי במניות, אבל יש כמה חברות מסויימות מאוד – דווקא מהגדולות כמו מיקרוסופט, פייסבוק ולינקדאין – שאני מאוד מאמין שהם ימשיכו לעלות. ברור לי שהתשואה תהיה נמוכה כפי שאת כותבת כי כולם מכירים אותם ודרכם לא ניתן ״להכות את השוק״. אבל לא מעניין אותי להביא את המכה, אלא אני בסדר עם תשואה יציבה ונמוכה יותר לאורך זמן. אני גם לא מתכנן למכור את המניה כל כך מהר. מבחינתי לקנות לשנים קדימה (נאמר, אם השוק נופל, בטח ארצה אפילו לקנות עוד ואין לי תוכניות לצאת בבהלה) . האם יש לך דעה על מהלך כזה?

    תודה!

    • מבלי להמליץ דבר: חתיכה מפייסבוק עולה היום 102.22$. זה המחיר שאנשים מוכנים לשלם פר יחידת בעלות בחברה הזו תמורת הזכות להנות מרווחיה. המחיר הזה משקלל את כל הידע הזמין למשקיעים – הטובים והרעים – באשר לחברה. השאלה הקריטית שאתה צריך לשאול, היא מה אתה יודע על פייסבוק, שמיליוני משקיעים אחרים בעולם לא יודעים?

      • לאחשוב

        אולי הוא יודע משהו שעוד רבים יודעים, אבל מספר היודעים קטן ביחס למספר הלא יודעים, ולכן המחיר נשאר שגוי.

        הטענה שהוא חייב לדעת משהו שאף אחד אחר לא יודע, מוגזמת.

        • מושמושי

          יתכן שהמידע גלוי אבל לא שמים לב אליו (נעלם ברעש הכללי) או שהוא לא מובן נכון (למרות שאם הוא רלבנטי אז יש מספיק חכמים שיבינו את זה) או שהמניה היא זניחה (לא המיקרה של פייסבוק) או שיש כאן מצב של "דילמת האסיר" אומנם על האנליסטים יודעים מה היה צריך לבצע אבל עקב הערכה דומה למומנטום ולכך שכולם יתנהגו האופן דומה הם כולם ממשים את התחזית לגבי הכיוון של המניה (ולא בהכרח לגבי הרווחיות)
          השאלה היא מתי ה"מציאות" ה"אמיתית" של משקיע הערך תיפגש עם התנהלות השוק,
          הסובייטולוגים חזו את התמוטטות ברית המועצות כבר מסוף שנות ה 60 אבל עדיין נדהמו כשזה קרה באיחור של 20 שנה …

  14. כ. בראון

    קראת את הטור הזה במקרה? https://assafzim.wordpress.com/2015/10/27/emh/
    "… אולי מחירי הנכסים משקפים את כל האינפורמציה הזמינה, אבל הם משקפים גם הרבה מאד חוץ מזה! מחירי הנכסים מגיבים לא רק לאינפורמציה, אלא, כך נראה, לעוד דברים. ואולי, מטריד מכל – לאופנות? לשגעונות חולפים? לבועות? "

    • מושמושי

      אבל זה בדיוק העניין -כל אינפורמציה שנתפסת כרלבנטית ונקלטת על ידי הסוחרים היא רלבנטית.
      בשעתו שמעתי הרצאה על מהלכי הונאה במלחמות, ומסתבר שאחד התנאים המקדימים להונאה מוצלחת היא שהיא תיקלט אצל גורם היעד !!!
      זה נשמע מצחיק אבל אם אתה רוצה להטעות את החט/מפקד גייב/רמטכ"ל/מנהיג מדינה שמולך כדאי שיקלוט את ההטעיה !!!
      אם הסוחרים קונים את האופנות אמונות תפיסות אז לפחות באותו זמן זו המציאות.
      בגלל זה גם אם אתה מעריך מכון את השווי האמיתי של החברה אז זה לא אומר שאם 90% מהשוק חושב אחרת אתה תרוויח כי הם "טיפשים" אלא שיש סיכוי שלטווח מאוד-מאוד ארוך אתה תפסיד

      ומצד שני היפוטזת השוק היעיל נישברת כאן מכמה כיוונים, כי הליכת האקראי מניחה שבין שני ארועים אינפורמטיבים המסחר הוא אקראי (נכון) מצד שני יש כל הזמן ארועים אינפורמטיבים בצורה ישירה ועקיפה
      וגם לפעמים התובנה שהגיעה אינפורמציה מהותית מגיעה באיחור ביחס למציאות
      (לדוגמא הזמן שלקח לשוק להפנים שיש משבר משכנתאות ב 2008 היה בין 3 חודשים לחצי כשהבנקים קרסו זה היה הרבה אחרי המידע שכבר זרם, מזכרון אישי מאז ינואר-מרץ 2008 דובר על המשבר בתחום הסאב-פריים וה CDO, זה שבספטמבר בנקים קרסו זו היתה הנקודה שבה המשבר היה בילתי ניתן להכחשה, כלומר עבר את סף התודעה של 99% מהסוחרים)

      • זו השאלה האמיתית, לא?
        כמה זמן אפשר לעבוד על רוב האנשים? או יותר נכון, כמה זמן אנשים מוכנים לקבור את ראשם בחול.

        אני מסכים מאוד עם הרעיון שלך לגבי תרגילי הונאה במלחמה, השאלה היא איך יודעים מתי האויב קלט שיש פה הונאה, ואיך יודעים שהגענו קרוב לנקודה הקריטית.

        הרעיון בהשקעת ערך (לפחות, איך שאני מבין אותו) הוא להסתכל על חברה, לקבוע מה שוויה (האמיתי, לא זה שמשוקף בשווקים בהכרח), לבדוק מה מרווח הביטחון שלך מהמחיר האמיתי ואז להחליט אם לקנות או לא בהתאם למחיר הנוכחי.

        גרהם למשל, החליט שמרווח הביטחון שלו הוא לפחות 30%.

        אתה יודע מה, חכה רגע, הסתכלתי עכשיו על סנופי מאז 2007.
        סנופי הגיע לשיאו באוקטובר 2007, מה שאומר שהשוק ידע על הבעיה וגם תמחר אותה, כי אחרי אוקטובר היו ירידות עד מרץ 2008 ואז שוב עלייה עד מאי ומאותו רגע זה רק ירידות עד מרץ 2009.
        זה אומר שחלק גדול מהשוק לא תמחר את הבעיה נכון, אבל עדיין תמחר אותה, ובזה אתה צודק, השוק לא ידע עד כמה הבעיה הזו קריטית עד שכבר היה מאוחר מדי.

        רק בספט' 2008 הבינו כולם שהבעיה קריטית – האם יכולת אתה לדעת את זה ? עובדה שרוב העולם לא ראה את זה.

        • מושמושי

          אני חייב להודות שעד סביבות ינואר 2008 לא ידעתי מה זה סאב פרים ומה זה cdo
          בהתקף של בהלה עברתי לתיק מאוד הגנתי
          שהתברר כנכון בדיעבד (לא שאני ממליץ על עצמי כאוראקל) החזרה שלי היתה באיחור ניכר אז הפסדתי את חלק מהרווח של העליה בחזרה אבל גם את הנפילה …
          פשוט היה לי מזל.
          אני מניח שלמרות שהמידע לא היה מוסתר היו הרבה מאוד כמוני כולל מומחים גדולים יותר.
          השקעת ערך מכילה בתוכה מיומנות לא אוטומטית אפשר ללמוד תארים מתקדמים אבל אין שיטה לחזות את מחיר המניה בעתיד .
          תמיד הפילפל הנוסף הוא המעריך
          ואיך הוא מבין את הנתונים וזה תבלין שהופך את השיטה ללא אמפירית.
          זה קצת כמו הערכות מודיעין…
          נכון שלוקחים שלייקס על מחיר הכניסה
          אבל עדיין אם המניה לא נכנסת לטווח המחירים אחרי פרק זמן x אלא אחרי 2x
          הכדאיות השתנתה לגמרה.
          היכולת לחזות שנה או שנתיים או שלוש קדימה היא מופלאה עד לא קיימת
          ולרוב משקיעי הערך היא כנראה לא קיימת
          ואלו שמתחילים לא באמת מספרים איך או שהם לא יודעים איך הם עושים את זה
          (אני לא בטוח שאיינשטיין ידע להסביר איך הוא מפתח את התיאוריות שלו)

        • מושמושי

          הערה
          הדוגמא על הטעיה או הונאה לא היתה לטעון שכל מהשקעים או רובם טועים אלא שגם מידע חשוב צריך להיקלט בתודעה כדי להשפיע
          בין אם מדובר בהונאה (היוזם צריך לדאוג שהמידע נקלט אצל היעד ) או ניתוח מודיעיני ( האות צריך להיקלט לא להתפלטר כרעש ולהיות מוערך נכון כדי לקבל תמונה עולם נכונה)
          ולכן במקרה של השקעה גם אם המשקיע יודע את הערך האמיתי של החברה ומבין שיש לה אפסיד רציני כי היא נסחרת ב 50% מתחת לשווי אבל הפער לא יסגר תוך שנה אלא תוך 5 שנים אז פתאום מדובר בא חזקה מאוד ארוכה ואם גם יש שגיאת מעריך
          אז יחס התועלת לסיכון הופך את העיסקה בדיעבד ללא כדאית

  15. אבל די ברור שיותר ויותר אנשים הם בדיעה שלך: אחרת, איך את מסבירה את זה שאחוז הכסף המנוהל בניהול פסיבי הולך ועולה בעולם?
    אם זה המצב, על מה את בעצם "מקטרת"? יש עדיין אנשים שמאמינים באסטרולגיה וקוראים בקפה, אבל מספרם הולך וקטן. מה שחשוב הוא המגמה, והמגמה היא בכיוון הניהול הפסיבי.

  16. אני מסכים איתך לחלוטין שעבור 99.9% מהאנשים אין שום יתרון ידע יחסי שנותן להם להשקיע במניות מסויימות, אבל אני חולק עלייך לחלוטין לגבי מחלקות המחקר השונות, לדעתי הן שוות לתחת ולא קשה לנצח אותן, הייתי עושה את זה בעצמי בלי המון קושי לדעתי, לו זה היה נראה לי ניצול טוב של הכישורים שלי.

    מצד שני כן יש לנו יכולת להסתכל על המחירים הממוצעים של המניות יחסית לרווחי החברות, ולראות שהתשואה בעשור הקרוב תהיה נמוכה, אלא אם כן קצב הצמיחה יגדל משמעותית או שאנשים יהיו מוכנים לשלם יותר ויותר על מניות יחסית לרווחי החברות (למשל הניתוח של שילר מצביע על זה). אם הטעם של אנשים לגבי מכפיל הרווח הממוצע שהם מוכנים לשלם על השוק יחזור למספרים ההיסטוריים שלו, והצמיחה לא תגדל משמעותות, ניתן לצפות לתשואות נמוכות מאד בעשור הקרוב, או להפסד.

  17. טעות הקלדה – שלאמספיק

  18. תענוג לקרוא ולהחכים. תודה.

    • פוסט מצויין, היישר מהספר: Fooled by Randomness של נסים ניקולאס טאלב. רק תוספת קטנה לסיפא. כתבת ״הטובים (במשקיעים) מצליחים, הרעים קורסים״. התוספת שלי: ״כל שנה הטובים מתחלפים״. אחד הפרופסרים מהארוורד העיר את תשומת ליבי שמנהלי הקרנות המדורגים גבוה ביותר בוול סטריט, אף פעם לא שומרים על מיקומם יותר משנה או שנתיים ברציפות. שוב הוכחה שהשוק יודע טוב יותר גם מה ״טובים״.

  19. מאמר טוב, אך הכללה לא טובה. אכן, עבור רוב מולחט של המשקיעים, השקעה פאסיבית תעבוד מצויין.
    אך משקיע ערך מנוסה יוכל לעשות עבודה טובה יותר (מה שכן, הסיכוי לזה נמוך אך קיים).
    לכן מגיש כקונטרה קטנה את המאמר של באפט בנושא: http://www.tilsonfunds.com/superinvestors.pdf
    אגב, אני בעצמי משקיע פאסיבי

  20. תקון טעות:

    "… למעלה מ-50% מהמניות בשוק בהגדרה ישיגו תשואה נמוכה מהממוצע…"

    יש להבחין בין ערך ממוצע (AVERAGEׂׂ) לבין חציון ׁ(MEDIAN).

    החציון מוגדר כערך שמחצית מהמדגם נמצאת מעליו ומחצית נמצאת מתחתיו.

    לכן, במשפט המצוטט יש לכתוב חציון ולא ממוצע.

    כאשר צפיפות הפלוג (PROBABILITY DENSITYׂ) איננה סימטרית, כמו במקרה של פלוג התשואות, החציון שונה מן הערך הממוצע.

  21. אברמלה

    תואר ראשון במימון בכתבה אחת.
    כתיבה מעולה

  22. שלום סולידית. טור ראוי ביותר. גם אם צריך לכתוב אותו שוב ושוב מדי תקופה… טוב, בזה את עובדת.
    א. לטעמי העברת המסר היתה יותר אפקטיבית אם היית משתמשת בתוצאות האמת של . נניח מגדל… יש להם קרן נאמנות שנתנה 68%? 40? 30%? 20%? לא באמת…ממוצע קרנות הנאמנות המניתיות שלהם הוא חד ספרתי , ומזה עוד צריך לגזור דמי ניהול של 2.5% . אאוץ. לא נדבר על תשואות 2014…
    ב. תוצאות ארוכות טווח הן הדרך הנכונה למדוד. בטווח של חודשים ,ואפילו שנה שנתיים , תמיד יהיו מנהלים אקטיביים שיכו את המדד – בפרט בשוק עולה. כמה מהם עושים זאת לאורך זמן ? בין 5% ל10% – וכמובן לא ידוע מראש מי…אם תרצי מחקר לצטט או אפילו "טור אורח" בשמחה.
    ג. את ההסבר על ההתפלגות כדאי לערוך. התשואות לאורך זמן TIME SERIES דווקא כן מתפלגות נורמלי. משרע התשואות התקופתי (יומי נניח) מתפלג עם קורטוזיס (זנבות שמנים- כפי שתארת)

  23. מושמושי

    ישראל ישראלי
    אכן השקעת ערך היא מיומנות מקצועית
    ולא כל מי שילמד יצליח
    כלל משקיעי הערך נעים סביב הממוצע אבל אף אחד לא מבטיח שמשקיע ערך מסויים לא יאבד את התחתונים במקבץ השקעות גרועות להפליא…
    האם כל אחד יכול להיות בעל רשת בגדים מצליחה ? או נגר טוב ? והאם אין מצב שנגר טוב לא יפשוט רגל רק בגלל שנגרים ממוצעים מרוויחים ?

    • ישראל ישראלי

      1. אף אחד גם לא מבטיח שה-SP500 לא ייפול (אגב בעבר כבר קרה לא פעם שהשוק נפל ב-50% ופעם אחת אפילו ב-90%). אז אתה בדעה שצרת רבים חצי נחמה?
      2. (לגבי נגרות) יש מצב כזה. האם אתה מציע אפילו לא לנסות לעשות משהו בעל סיכוי נמוך כמו להיות נגר או להקים עסק? למזלם של רוב האנשים החברה די דוחפת אנשים לאונ' אבל אם לא הייתה דוחפת אותם סביר להניח שהיו מפעילים את אותו הגיון ולא היו מנסים ללכת אליה.
      3. מה שמעניין בטיעון שהשקעת ערך היא מיומנות מקצועית היא שסינון פשוט ל-10 חלקים של השוק ובחירת העשירון הנמוך כאסטרטגיה הצליח לנצח את השוק במשך 20 שנים (ובכך הושגה תשואה העולה בקנה אחד עם זו המצוטטת (הממוצעת) ע"י באפט למשל במאמר שלו על הסופר משקיעים (Buffet's superinvestors) ואני חושב שגם על החברה שלו).
      זה מרמז שלמעשה זה לא בהכרח כזו מיומנות מסובכת.
      4. אגב אני בעצמי לא יודע אם השקעות ערך יצליחו ובטח שלא טוען את זה. אני פשוט מאמין בזה ואני אומר שתיאוריית השווקים היעילים היא לא סיבה מספיק טובה כדי להפסיק לעשות את זה (להבדיל ממשהו כמו למשל לנסות לרבע את המעגל שם יש הוכחה שזה בלתי אפשרי).

  24. אהבתי את המאמר שלך אבל לא לשכוח שיש צד שני והוא השורטים

    בשורטים אני מרוויח כפול יותר מבלונגים , מניה שהיא עולה עולה במדרגות ושהיא יורדת היא יורדת במעלית

    לכן 70 אחוז מהזמן השוק נמצא בימים אדומים ורק קומץ ימים שנקראים ימי הזהב השוק עולה לכן אני מצליח יותר

    להכות את השוק בשורטים , כמובן שהנוכלים פה בארץ לא מאפשרים למשקיע הפשוט לבצע שורט על מניות לכן

    צריך לפתוח חשבון מסודר אצל ברוקר נורמאלי בחו"ל

    • משום מה יותר שורטיסטים קפצו מהגגות מאשר אלו שנמצאים בלונג. מוגש כחומר למחשבה

    • אייסמן

      70 אחוז מהזמן השוק נמצא בימים אדומים…
      מעניין על איזה שוק אתה מדבר

      ב-S&P:
      200 ימים אחורה, 96 ימים ירוקים (48%)
      500 ימים אחורה, 261 ימים ירוקים (52%)
      1000 ימים אחורה, 536 ימים ירוקים (54%)
      5000 ימים אחורה, 2663 ימים ירוקים (53%)
      10000 ימים אחורה, 5299 ימים ירוקים (53%)

      ואומרים שלונגיסטים הם פנטזיונרים

  25. יש כאן פרדוקס רציני.
    מצד אחד את כותבת שבחירת מניות זה למעשה טמטום.
    מצד שני, אחד הדיונים הפופולאריים ביותר בפורום הוא מניות דיבידנד של Daat99, שאני לא מוצא בהן פסול. מה יכול להיות גרוע בסל של 20 חברות ענק גלובליות שמגדילות את הדיבידנד כל שנה, שמוחזק לצורך קבלת תזרים מזומנים יציב בכל תנאי שוק בלי קשר למחירי המניות. בחירת המניות האלה לא נעשית במטרה להכות את השוק אלא לצורך תזרים דיבידנדים.
    אולי כדאי להתגמש ולצאת מהדעה הקיצונית שרק קרן סל פסיבית היא הכי טובה.

    • מושמושי

      לפי מספר לא גדול אומנם של מאמרים מדעיים שבדקו את אסטרטגיה הנל
      במקרה הטוב השיטות הנל חוזות הגדלה בין שנה ל 3 שנים קדימה
      כלומר השקעה לטווח הארוך אינה אפשרית
      יכול להיות שבזמן הנוכחי יש תנאים שמתודלקים על ידי ריבית אפס ודוחפת למעלה גם חברות אלו אבל לומר ש 20 או 50 מניות שנבחרו ביד במדיניות קבועה
      זו שיטה שמבטיחה תזרים מזומנים לטווח של מעל 15 שנה זה קצת יותר מידי
      Leap of faith ללא הוכחה
      (לקחת את השיטה על חלונות אקראיים של 20 שנה ולבדוק מה קצב התזרים וכמה מניות התחלפו ו/או שרדו)

  26. אבל איזו תשואה את בדיוק מקבלת עם הארי בראון, חצי תיק בכלל לא מייצר תשואה. בסוף עוד 20 שנה תגלי שהתיק כמעט לא גדל ותשאלי את עצמך למה עשרות שנים נדבקת לאיזה מודל שלא מתאים לאנשים צעירים. אולי לקשישים הוא מתאים.

    • מושמושי

      זו הנקודה הארי בראון זה תיק שמיועד לשמר ערך תחת משיכה של 4% ברוטו
      ללא הפסדים גדולים
      זה תיק של פנסיונרים והסולידית היא בדיוק במצב זה, יותר מכך כל מי שנכנס למצב של פרישה מוקדמת בטווח של פחות מ 15 שנה
      רצוי שכמו במודל הציליאני יוריד סיכון על חשבון תשואה או שיחזיק רשת בטחון של X שנים ועצבים מברזל

      • בשביל לצאת לפנסיה תיק השקעות צריך לגדול עם השנים, או שכולם פה כבר בני 50- 60 .

        • מושמושי

          התיק של הארי בראון מאז 1973 עשה בממוצע כ 8% נדמה לי ועם משיכה של 4% בניכוי אינפלציה כ 1.6% כאשר הנפילה הגדולה שלו היתה 2% לכשנתיים
          אז התיק הזה בתאוריה (כי מדובר ב ביצועים על סמך העבר) עומד בדרישות של "פנסיונרים" בין אם הם בני 60 או 35 (כמו הסולידית)
          זה התיק שלה כל אחד רשאי להמציא תיק מזלו עם רמת סיכון וסיכוי אישיות
          לדוגמא תיק מנייתי עם 15 – 10 שנות מזומן
          ועצבי פלדה כנגד תקופות שבין 1999 והיום (תסתכל ה sp500 לעומת האתי של הארי ותבין)
          ג"נ אני לא מחזיק את התיק של הארי

        • מושמושי

          אני מצרף לינק
          https://www.portfoliovisualizer.com/backtest-asset-class-allocation?s=y&portfolio3=Custom&portfolio2=Custom&portfolio1=Harry+Browne+Permanent+Portfolio&benchmark=%5ESPXTR&annualOperation=0&TotalStockMarket1=25&initialAmount=10000&endYear=2015&mode=2&inflationAdjusted=true&SmallCapValue2=100&annualAdjustment=0&startYear=1972&Gold1=25&rebalanceType=1&annualPercentage=4.0&LongTermBond1=25&TBills1=25

          1. הארי בראון עשה כ 6.7% משנת 72 לפני אינפלציה אחרי אינפלציה כ 4% כך שהתיק שימר את ערכו ואפשר משיכה של 4%, הנפילה הגדולה שלו קרתה ב 2015 שבה הוא הפסיד 3% , אם אתה פורש מוקדם או מאוחר ותזרים מזומנים יציב עם שמירת ערך ההשקעה חשוב לך זה פתרון אפשרי

          לגבי דיון על small cap value (לאחשוב כתב על זה)
          נכון, המדד הנ"ל "מכה" את ה SP500 ב 1% מאז 1972, אבל היו הרבה תקופות שהם היו בקורלציה גבוהה ובתקופות שהם בקורלציה הפוכה היו גם מיקרים שבהם SP500 היכה וגם תקופות שה small cap היכה
          לדוגמא מאז 2011 הם כמעט בקורלציה מושלמת

          אם היתה שיטה ברורה להכות את השוק האמריקאי בעזרת אינדקס חלופי האם "השוק" לא היה מאמץ את זה ?
          נכון שלפי התוצאות המדדים הם כמעט ברי תחלופה אבל בהתחשב בהבדלי דמי ניהול וחוסר וודאות אמפירית
          שלא לדבר שמדובר במניות הן קטנות ולא מוערכות אז זה לא ממש קריטי, עדיף כבר להשקיע 20% מתיק המניות בתל אביב 100 כדי להשיג את האפקט 🙂

          וכאן מומחי השקעת הערך יתקנו אותי ש stockpicking ממדד ה small cap value עדיף
          אני לא מתווכח – מי שיודע (ולא רק חושב שהוא יודע) לבחור מניות מצליחות יעשה הרבה כסף.

  27. השבוע ראינו בעיה אפשרית בהשקעה פסיבית: מניית מנקיינד אשר נכנסה לת"א 100 וירדה בלמעלה מ- 30%. אשמח לתגובת הסולידית על מקרים שכאלה.
    אישית אני חושב שעדיף השקעה במניות דיבידנד אבל זה אכן דורש זמן, לימוד הנושא ומעקב מסוים.

  28. לאחשוב

    גיא, מושמושי,

    אתם מציגים התלבטות בין שתי אפשרויות: מדד שוק כללי ובחירת מניות עצמאית.

    יש אפשרות נוספת והיא השקעה במדד שנותן לכל המניות את אותו משקל, או במדד כמו small cap value, או מדד שהמשקל של כל מניה נקבע לפי נוסחת ערך כלשהי.

    השערת השוק הרועש אומרת שמדדים כאלה צריכים להכות את השוק, ואני חושב שהנתונים תומכים בכך.

    מושמושי, תבצע השוואה בין תיק שכולו S&P500 ובין תיק שכולו Small Cap Value, באותה תקופה שציינת קודם (החל מ-1998). האפשרות השניה נותנת תוצאות טובות יותר גם מבחינת תשואה, גם מבחינת הירידה השנתית המקסימלית, וגם (אם הבנתי נכון) מבחינת תשואה מתואמת תנודתיות.

    המדדים הללו גובים דמי ניהול גבוהים יותר, וזה חיסרון. לדעתי אפשר להתייחס לדמי הניהול הללו כאל פרמיית ביטוח: משלמים קצת יותר כדי להפחית את מידת ההשתתפות בבועה הבאה.

    כשסקטור מסויים בבורסה הופך לבועתי, הוא מקבל ייצוג מוגדל ומנופח במדד הרגיל, שבנוי לפי שווי שוק, אך לא במדדים שציינתי.

    אני לא ממליץ ולא מייעץ, ולא מצפה לבצע המרת דת מוצלחת באף אחד. רק רוצה לרשום שנחשפתם לטיעונים הנכונים, כדי שלא תעמוד לכם טענת "לא שמעתי, לא ידעתי" כשתישפטו בשערי השמיים. 🙂

    • מושמושי

      נדמה לי שהסולידית כתבה על השקעה מוטת גודל וערך וציינה שפרמיית העמלה בינתיים לא שווה את המאמץ
      אז כרגע בין capm l ff היא נוטה לcapm
      אני בהחלט אבדוק את ההצעה שלך
      למרות שלפי מה שקראתי האלוקציות הנל משתנות עם השוק והזמן כך שצריך כל הזמן לעדכן אותם כדי להגיע לתיק היעיל

  29. מספיק עם ההתפלספויות האינסופיות. זהו פוסט של מירמור.
    את פשוט מקנאת באלו שעשו מאות אחוזים השנה במניות כמו אל על, פרוטרום ועוד.
    לא היית מתחלפת איתם השנה? את באמת מעדיפה הארי בראון שלא זז, ואפילו יורד?

  30. אלכס ג.

    לצד הדברים הרבים והטובים שניתן ללמוד בבלוג הזה, משקיע ערך פוטנציאלי יכול להפנים את הרעיון השגוי שאין לו שום סיכוי למעשה.
    אני בכל זאת סומך יותר על דברי החוכמה של גרהאם, באפט, לינץ', שני ה-פישרים, גרינבלט וכו' וכו'.

    "אלא שביצועי החברה, קצב הצמיחה שלה והרווחים שהיא גורפת בפועל הם רק חלק זניח מהמשוואה.
    מה שחשוב באמת לעניין השינויים במחיר המניה, הוא היחס בין ביצועי החברה בפועל לבין ציפיות השוק מביצועיה."

    ראשית, ביצועי החברה, קצב הצמיחה שלה והרווחים שהיא גורפת בפועל הם ממש לא חלק זניח במשוואה.
    ואילו היחס בין ביצועי החברה בפועל לבין ציפיות השוק הוא החלק הבאמת זניח במשוואה.
    מוזר, אגב, שלא ציינת את הדבר הבסיסי שאמור להילקח בחשבון ולהיות משוקלל בהחלטה "לקנות או לא לקנות?" וזה: מחיר המניה!
    מי שקורא את הפוסט יכול בטעות להאמין לכל המידע שאת מוסרת מבלי לדעת שחלק ממנו אינו נכון וחלק אחר פשוט חסר.
    (תופעה שדניאל כהנמן תיאר בספרו Thinking Fast and Slow כ: WYSIATI – What You See Is All There Is)

    באפט (במשך יותר מ-5 עשורים) מדבר על שלושה דברים בסיסיים שהוא מתלשב בהם לפני קניית חברה (או בעלות חלקית על חברה, כלומר מניות) וזה: ביצועי החברה (החלק ה"זניח" שציינת), מחיר המניה/חברה וטיב ההנהלה.

    ברור שמי שקונה מניה ומעוניין למכור אותה בסוף רבעון, חציון או סוף שנה – חשוב לו היחס בין הציפיות לבין הביצועים. ברגע פרסום הדו"ח המניה תעלה/תרד בהתאם להאם החברה הכתה את הציפיות ב 0.001 ש"ח למניה או לא השיגה את המכירות ב 0.0003 ש"ח למניה כפי שציפו שתעשה.
    במקרה זה, הספקולטורים והאלגו-טריידרים נכנסים לפעולה ומייצרים את התנודיות הכה אופיינית מיד לאחר פרסומי הדו"ח. משקיע ערך לא אמור להסתכל על רבעון ספציפי ואפילו לא על שנה ספציפית.

    אפשר להרחיב עוד ועוד על הנושא ועל דוגמאות הקריסה שציינת, אבל נראה לי שאסיים את החפירה בציטוטים של באפט (אל תתפסו אותי ברמת המילה) ממכתביו לגבי תאוריית השוק היעיל:
    "אין יותר טוב מלהיות בסביבה עסקית שבה מלמדים את כל היריבים שלך שאין טעם לחשוב"
    ו-
    "מסיבות אנוכיות בלבד, אני חושב שכדאי לי ולצ'ארלי לספק כיסאות למוסדות אקדמאיים בכדי שאלה ימשיכו ללמד על תאוריית השוק היעיל"

  31. אלכס ג. ביג לייק! מה דעתך על Rule 1?

  32. Sasha Kalmanovich

    הטיעונים בפוסט מאוד חזקים, אבל אני שואל את עצמי לגבי התשואות של בתי ההשקעות שהוצגו בהתחלה -איך ניתן להסביר אותן (הם הרי פורסמו ברבים) ? לכולם היה מזל ?

השאר תגובה