בית » חיים פשוטים » איך להפוך למיליונר עם שכר חציוני

איך להפוך למיליונר עם שכר חציוני

אחת הטענות החוזרות הנשמעות כאן (וביתר שאת בימים האחרונים) נוגעת למידת הישימות של מודל הפרישה המוקדמת (ERE) לגבי הישראלי הממוצע.

את העצמאות הכלכלית שלי אני מייחסת בראש ובראשונה לעובדה שחסכתי (והשקעתי) למעלה מ-75% מהכנסתי בתקופת היותי שכירה.

יחד עם זאת, אין להתעלם מהעובדה ששכרי באותה תקופה היה גבוה מזה של הישראלי הממוצע. ג'ייקוב פיסקר, עצמו, האיש שהגה את המודל וחי על פיו (על 7500$ לשנה, לדבריו), הרוויח בשנה שקדמה לפרישתו 69,000$ בשנה – שכר טיפוסי לאיש אקדמיה בארה"ב.

איפה זה שם אתכם? האם המודל אכן ישים אך ורק לבעלי הכנסה גבוהה מהממוצע? האם שכיר ישראלי טיפוסי יכול להיות מיליונר ולהגיע לעצמאות כלכלית לפני גיל 40?

כדי לענות על השאלות הללו, נסתייע בדמותה של ליהי, חיילת משוחררת בת 21.

נגד הזרם

ליהי תמיד שחתה נגד הכיוון.

כתיכוניסטית מעולם לא מצאה אושר ממשי בהוצאות על מותגים, מועדונים וחופשות אלימות באיה נאפה. הוריה ממילא לא יכלו לממן עבורה את תענוגות הנעורים הללו, והיא עצמה העדיפה להשקיע את זמנה בתחביבים אחרים — גם במחיר התחמקות לא פופולארית ממפרסמים ומעושי דברם בין כותלי בית הספר.

בצבא שירתה בצוות מחשוב, ואף חתמה חצי שנת קבע. התפקיד היה משעמם למדי, אבל איפשר לה לצבור די ניסיון על מנת להתקבל לעבודה בצוות Helpdesk בחברה קטנה ביוקנעם עילית.

השכר – 6,541 ש"ח ברוטו בחודש – הוא שכר הבסיס למשרות מסוג זה. במקרה או שלא במקרה, מדובר גם בשכר החציוני לשכירים במדינת ישראל (2012): 50% מהשכירים במשק מרוויחים יותר, 50% מרוויחים פחות.

את הכסף שחסכה בחודשי הקבע הספורים שחתמה סגרה בפק"מ – כדי שישמש אותה לכל צרה או בלת"ם. וכך, בעוד רוב בני גילה עסוקים בבזבוז שארית כספם (או כספי הוריהם) על "הטיול שאחרי הצבא", "קורס פסיכומטרי", "דירה בכיכר המדינה" או פרק צפוי אחר בתסריט הנדוש של חייהם, ליהי בחרה לארוז את מטלטליה ולעבור לדירה שכורה ביוקנעם, סמוך למקום עבודתה החדש.

היא לא חיפשה דירת פאר גדולה, נחשקת ומעוצבת אדריכלית. היא לא הרגישה שהיא "חייבת" או ש"מגיע לה" לגור דווקא בתל אביב. היא בסך הכל רצתה מקום שיענה על הצורך האנושי הבסיסי למקלט: מקום שאפשר לישון בו, לאכול בו ולהתרחץ בו, ומעל לכל – שיהיה במרחק הליכה ממרכז קניות סביר וממקום העבודה שלה.

כשנקרתה בדרכה ההזדמנות לגור עם שותפה בדירת 2 חדרים תמורת 1,700 ש"ח לכל אחת (כולל ארנונה, חשמל, מים, גז ואינטרנט), היא לא היססה.

אוכל, מבחינתה, מעולם לא היה מותרות – אלא דלק. במקום לשרוף חצי משכורת על מסעדות ומשלוחים, היא בחרה להחזיק מלאי מתחדש של מזון יבש בבית, ולבשל בעצמה ממוצרים לא מעובדים. החלטה זו, כמו גם הבחירה להימנע ממוצרי חלב ובשר אדום, אפשרה לה להגביל את הוצאות המזון שלה ל-350 ש"ח בחודש בלבד (במזומן, הרי אין לה צורך בכרטיס אשראי).

התפריט שלה נקבע על ידי בעל המכולת הסמוכה לדירתה: היא תמיד קונה מוצרים שבמבצע ומאלתרת מהם תבשילים פשוטים ובריאים בכמויות שיספיקו להזין אותה במשך שבוע.

אנשים טובים ששמעו שהיא עוברת ליוקנעם המליצו לה לקנות רכב קטן, כדי שבכל זאת תוכל לקפוץ לעיר הגדולה מדי פעם, אבל היא ויתרה.  העלות הכספית האסטרונומית הכרוכה בבעלות על רכב פרטי (ירידת ערך / ליסינג, דלק, ביטוח, חניה, דו"חות וקנסות) הייתה רק השיקול המשני להחלטתה. העלות הבריאותית הכבדה הנובעת מישיבה ממושכת על ההגה הטרידה אותה הרבה יותר.

ליהי הבינה, שעל מנת להגיע מנקודה א' לנקודה ב' היא לא צריכה רכב. היא בסך הכל צריכה זוג רגליים מתפקדות. היא ידעה מה קורה לקרייריסט הטיפוסי אחרי גיל 25 – כושרו הגופני הולך ומידרדר, במידה רבה בגלל התלות הגוברת ברכב.

היא ידעה שאם תניע עצמה בכוחות עצמה, ולא בכוחות מנוע בנזין, תוכל לחסוך כסף על חדר כושר, לשמור על בריאות תקינה, להקטין הוצאות רפואיות עתידיות, להמריץ את קצב חילוף החומרים בגופה ולהיעשות רגישה פחות לקור ולחום. אם תידרש לצאת מחוץ לעיר – תיקח אוטובוס או רכבת. העלות לא תעלה על 150 ש"ח בחודש.

במקום להשתעבד לחבילת סלולארי, היא פשוט מודיעה לאן היא יוצאת ומתי היא תחזור. במקום טלוויזיה רב ערוצית, היא משקיעה זמן בתחביבים אקטיביים שממלאים את מוחה בתוכן, ולא בזבל. במקום להחזיק תקציב ייעודי לבגדים כדי לציית לצו האופנה העדכני, היא משקיעה במעט בגדים איכותיים ולא מתייחסת אליהם כאל מוצר צריכה מתכלה. היא יודעת שמעט חפצים איכותיים עדיפים על הרבה חפצים מיותרים.

היא שומרת מרחק מטיפוסים "נורמליים", מהסוג ששופט אחרים לפי רמת השכר ורמת ההוצאות שלהם, וגודעת קשרים אנושיים התלויים בכסף. במקום זה היא מתחברת למספר קטן ומצומצם של חברים קרובים החולקים את השקפת עולמה. יחד הם מבלים את זמנם הפנוי בהתנדבות, בתחביבים משותפים ובשיחות מלאות תוכן. הם לא צריכים לשלם לבעל פאב — או לכל אדם אחר — כדי להיפגש ולשוחח.

ליהי חיה את חייה באופן עצמאי ככל הניתן, מבלי לשלם לאחרים על דברים שהייתה יכולה לעשות בעצמה. המיקוד הוא בייצור פתרונות, לא בצריכת פתרונות.

מיליונרית בהתהוות

 ליהי מכניסה כאמור 6,541 ש"ח, שהם 5,715.75 ש"ח נטו (68,589 ש"ח בשנה), ומוציאה 2,200 ש"ח.

מדי חודש היא חוסכת 3,515 ש"ח, שהם 61.5% מהכנסתה.

שכרה של ליהי עולה מדי שנה בהתאם לוותק שהיא צוברת בתפקיד, אולם הוצאותיה עולות במקביל בגין האינפלציה (2% בשנה).

את הכסף שהיא חוסכת היא משקיעה בתיק השקעות עצל, פסיבי ופשוט, הכולל שתי קרנות מחקות בלבד:

  • קרן מחקה מנייתית העוקבת אחר מדד ת"א 25. לפי נתוני הבורסה, מדד זה השיג למשקיעים תשואה ריאלית שנתית ממוצעת של 7.7% בעשרים השנים האחרונות.
  • קרן מחקה אג"חית העוקבת אחר מדד אג"ח ממשלתי צמוד-מדד. לפי נתוני הבורסה, מדד זה השיג למשקיעים תשואה ריאלית שנתית ממוצעת של 2.5% בעשרים השנים האחרונות.

כידוע, לא ניתן לחזות מראש את התשואה שיניב תיק ההשקעות, אולם הנתונים ההיסטוריים מאפשרים לנו להעריך הערכה סבירה באשר לתשואה הצפויה.

לשתי הקרנות דמי ניהול אפקטיביים של 0%. ליהי רוכשת את הקרנות פעם ברבעון, ומשלמת מדי שנה עמלות קנייה על סך 80 ש"ח.

הקצאת הנכסים בתיק של ליהי מושתת על כלל האצבע שקבע ג'ון בוגל: החזק באג"ח לפי גילך.

כלומר, אם ליהי בת 21, הרי ש-79% מהונה יוחזק בקרן המנייתית ואילו 21% בקרן האג"חית. בכל שנה ליהי תקצה 1% נוסף מהכסף החדש לפלח האג"ח הדפנסיבי בתיק ותמשיך לעשות זאת עד גיל 40, אז הרכב התיק שלה יתקבע בתצורה של 60/40 מניות/אג"ח.

להיות מיליונר שכר חציוני

על בסיס הנתונים, ליהי תהיה מיליונרית ביום הולדתה ה-39, ותגיע לעצמאות כלכלית במונחים של כלל ארבעת אחוזים בגיל 44.

הווה אומר, בגיל 44, הסכום שצברה יספיק לכלכל את רמת החיים שלה עד יומה האחרון מבלי שהיא תצטרך לעבוד עוד יום בחייה, ובלבד שלא תמשוך יותר מ-4% מתיק ההשקעות שלה מדי שנה (אחרי מס).

חשוב להדגיש – החישובים לעיל הם במונחים ריאליים, בניכוי אינפלציה. מיליון השקלים שלה בגיל 39 שווים לכוח הקנייה של מיליון שקלים בשנת 2014.

המקטרגים יצהלו ויאמרו שליהי לא תוכל לפרוש מעבודתה תוך עשור, ושהבלוג הזה, ומודל ERE עליו הוא מתבסס, אינו אלא בלוף שמתאים לעשירים בלבד.

שיהנו.

בהתחשב בעובדה שבמדינת ישראל גיל הפרישה "הלגיטימי" לנשים הוא 62+, האפשרות לפרוש 18 שנים "לפני הזמן" היא עדיין בגדר לוקסוס, שאפילו משרתי הקבע לא נהנים ממנו עוד.

מה זה אומר לגביכם? ובכן, אם להאמין ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה, יש סיכוי של 50% שאתם מרוויחים יותר מליהי. זה לא אומר שאתם צריכים לבזבז יותר ממנה. יש סיבה שהתקופה שלכם כ"סטודנטים תפרנים" בני עשרים פלוס הייתה, בראייה לאחור, אחת המאושרות בחייכם.

אם תכניסו יותר ותוציאו פחות, שיעור החיסכון שלכם יעלה. ההשפעה הכלכלית תהיה דרמטית. למשל:

  • אם תכניסו מגיל 21 7,000 ש"ח נטו בחודש ותוציאו 2200 ש"ח (שיעור חיסכון של 68.6% בחודש), תגיעו למיליון ש"ח בגיל 35, ולעצמאות כלכלית בגיל 36.
  • אם תכניסו מגיל 21 8,500 ש"ח נטו ותוציאו 2200 ש"ח (שיעור חיסכון של  74.1% בחודש) תגיעו למיליון ש"ח בגיל 32, ולעצמאות כלכלית באותו הגיל.

אם אתם מרוויחים בדיוק או קצת פחות מליהי, יתכן שיהיה לכם קל יותר להגדיל את שיעור החיסכון באמצעות קיצוץ בהוצאות, ולא באמצעות הגדלת הכנסות. לדוגמה:

  • אם תעברו להתגורר כשותף שלישי בדירה, תוכלו לקצץ את  הוצאתכם ל-1,500 ש"ח בחודש ואף פחות מכך. כך תוכלו להיות מיליונרים בגיל 37 ולהגיע לעצמאות כלכלית הרבה לפני כן, בגיל 32.

זה לא הוקוס פוקוס ניו-אייג'י. זו מתמטיקה פשוטה, הנובעת מבחירה לחיות אחרת.

תתווכחו עם המספרים.  



אזהרה: אני משקיעה חובבת. אינני בעלת רישיון ייעוץ השקעות או כל רישיון פיננסי אחר. התכנים באתר אינם מהווים ייעוץ מקצועי או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם. כל המסתמך על המידע באתר מבלי להיוועץ באיש מקצוע עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד. אלא אם צוין אחרת, אני מחזיקה או עשויה להחזיק בניירות הערך הנדונים בפוסט. גלישתך באתר מהווה הסכמה מפורשת לתנאי השימוש.


רוצים לעזור?
אתם מוזמנים לשתף ולעקוב אחרי בטוויטר או בפייסבוק, או להירשם כדי לקבל את הפוסטים שלי ישירות למייל. בנוסף, תוכלו להשתמש בקישורי השותפים הבאים כדי לקנות באמזון, להוריד ספרי שמע, או להקים אתר אינטרנט משלכם (מדריך מפורט - כאן). תודה על תמיכתכם באתר. 

76 תגובות

  1. השכר החציוני כולל את כל מקבלי השכר בהם גם משרות חלקיות. לפי הנתונים שלקחתי מאתר למטההמשרות החלקיות בישראל הם בין 15 ל 28 אחוז מסך המשרות.
    יש בעייתיות מה עם ההגדרות ( בין שעה ל34 שעות שבועיות) . בכל מקרה זה דבר שכנראה מעלה את השכר החציוני למשרה מלאה למשהו בסביבות ה 7000 שקל.

    ויותר חשוב מזה יש היום חוק פנסיה חובה שבו מפרישים העובד והמעסיק 17.5 אחוז מהשכר לפנסיה דבר שמגדיל את החסכון! את חלק הפיצויים אפשר כנראה למשוך בזמן הפרישה המוקדמת בלי קנס! שוב מגדיל את החסכון.
    כך שהנתונים שהציגה דורין הם מאד שמרניים ופחותים מאשר הנתונים בפועל ואפשר יהיה לפרוש אף לפני.

    http://orikatz.wordpress.com/tag/משרות-חלקיות/

  2. יפה מאוד.
    אך היכן הבעיה? [ולא בדבריך]
    מרבית הקוראים כאן כבר שכחו מה הם עשו או איך הם הרגישו כשהם היו בני 21.
    מרבית בני ה-21 לא יקראו את הבלוג הזה.
    מה המסקנה?
    אין חדש תחת שמש וול-סטריט.

    מי שחי כך או בצורה דומה מסכים איתך ויודע שזה אפשרי בקונסטלציה כזו או אחרת.
    מי שמעולם לא חי כך וגם לעולם לא יסכים איתך, ימשיך ברוטינת החיים וברוטינת השתו לי לקחו לי דפקו אותי.

    שורה תחתונה, מי כאן יכול להזכיר לי איך נשמע הצלצול של שעון מעורר? תודה לעונים.

    • הדר שלום. אם היה בלוג כזה ב1992 כשהשתחררתי מהצבא היה נחסך לי עשור בשוק העבודה!!!!!
      ועל זה אני לא סולח לדורין!!! 🙂 🙂 🙂
      (חסכתי אבל לא כמו שהייתי יכול)

      ואני אומר אם נציל נפש אחת בגילאים הללו כאילו הצלנו עולם ומלואו!!

      • גיא שלום,
        צר לי לומר לך, אך זו הברירה הטבעית.
        דורין עושה עבודה חשובה, אפילו עבודת קודש הייתי אומר, אך אם אני הייתי בהלך מחשבתי נורמאלי לגיל 21 והייתי קורא את מה שדורין כתבה כיום, כנראה שלא הייתי מבין מה היא מבלבלת לי את הוובוס.

        אני הבנתי הרבה לפני גיל 21 שצריך לשמור כסף לבן ליום שחור, וזאת בעיקר מכיוון שנסיבות חיי לימדו אותי את עובדות החיים על פי כללי עוגת השכבות..
        ותודה לאל שאחד המונולוגים הגדולים בתולדות הקולנוע הבריטי מתארים זאת טוב ממה שהדמיון שלי היה יכול לתאר:
        https://www.youtube.com/watch?v=2U4aCMIBYSY:

        השאלה הגדולה היא, האם שנות ה-90 העליזות יחזרו לעולם הבורסה..קטונתי

        • הפוך גוטה הפוך!
          בקשר להוובוס (המונולוג נפלא).
          יש טיפוסים שנולדים זקנים . ראה הטיפוס הרציונלי שמתאר ג'ייקוב פריסקר.
          וגם האחרים יתכן שאוזנם קשובה.
          וגם אתה כנראה לא חיית בווקום לפני גיל 21 ( אני מקווה) כשבא לך האור. כנראה שמישהו אי שם רמז לך על קיומו.

          לגביי לפחות זה כמו ששר דילן –
          Ah, but I was so much older then
          I’m younger than that now
          🙂

    • שכחת לציין שאותה חיילת בוחרת:
      לא להתחתן לעולם
      לא להביא ילדים לעולם
      לא להתקלח במים חמים
      כי אז המודל לא יעבוד והיא תצטרך חס וחלילה לעבוד..

      • מה מונע ממנה להתחתן? אדרבה, אם תהיה לה ולבעלה הכנסה כפולה הם יגיעו לעצמאות כלכלית מהר יותר.

        באשר לילדים – נדמה לי שילדים בפני עצמם דורשים מעט מאוד כסף, ורוב הכסף שאנשים שופכים עליהם הוא פיצוי מיותר על היעדר זמן/יכולת להביע חיבה הורית בדרכים אחרות (שאינן חומריות). מצד שני, אני לא אמא, אז לדעה שלי בעניין אין ערך מוסף מיוחד.

        לקחת קשה את עניין המקלחות הקרות – נדמה לי שאחת כזו תואיל לך מאוד מאוד.

        • נראה לי שזה קצת מאוחר מדי כדי להעביר אותו את שלב ה"מכין" בשייטת..רק שלא יגיע לקו המים עם חלוק רחצה..

        • כן, ניתן לגדל ילדים עם בערך אפס עלות כספית. נראה לי שמתודולוגיות כמו חינוך ביתי, הורות טבעית, ותיאוריית הרצף יכולות לעבוד טוב במיוחד עם ERE בגלל הדגש שלהן על השקעת זמן הורי במקום הוצאת כסף.

          הבעיה היא שבשביל חינוך ביתי צריך לא לעבוד (בלי גן, מטפלת, או בייביסיטר). זה אומר שליהי לא תוכל להתחיל להביא ילדים לעולם לפני גיל 44 — לא פרקטי.

        • נדמה לי…. נראה לי….
          ספרי את זה להורים לתינוקות שמוצאים מאות ש"ח בחודש רק על חיתולים ותחליפי חלב אם.

          ולעצם העניין. את כרגיל חוטאת באי דיוקים רבים: האם הבחורה ליהי שבדוגמא לא צריכה לשלם: דמי קופת חולים, תרופות לפעמים שחולים, טיפולי שיניים, ועד בית, לקנות ביגוד (גם אם משומש), כלי בית, נסיעות שצריך וכו'. ויש עוד הרבה הוצאות קטנות יותר או פחות שלא התייחסת אליהן כאן. לעיתים רחוקות "צריך" לבלות עם חברים ורוב הבילויים עולים כסף (או שאולי את מציעה לה לחפש חברים עם אותה גישה לחיים כמו שלה, אם בכלל תמצא כאלו). נראה לך שאפשר לחיות בבונקר 20 שנה?! ואני אומר את זה בתור אדם שחי מאוד בצמצום. אבל מידי פעם חוטא בהוצאת כספים על "מותרות" כמו ללכת לסרט או לאכול במסעדת חומוס תמורת 30 ש"ח למנה (כולל שתייה)/ גלידה ב 20 ש"ח.

          ונניח והיא תחייה בבונקר 20 שנה. התשואות שבחרת כל לא מייצגות. תשואה נטו ריאלית משוק המניות שיש לצפות אליה היא 4% בלבד (לאחר דיבידנדים). ראי קישור שהבאתי בעבר אבל בחרת להתעלם ממנו:
          http://www.nytimes.com/interactive/2011/01/02/business/20110102-metrics-graphic.html?_r=0

          בשורה התחתונה. ואני אומר את זה עוד פעם – את צריכה לרכך את המסר שלך בכדי שאנשים לא יגידו לעצמם – "גם אני יכול" ולבסוף ימצאו עצמם מספר שנים מחוץ לשוק העבודה בלי יכולת לחזור אליו. זאת כי התקדמותם המקצועית נעצרה והקשרים שתוו במהלך עבודתם כבר לא יהיו קיימים. יש לזכור גם כי מעסיקים לא כ"כ ממהרים להעסיק (בעבודות משמעותיות) אנשים מעל גיל 40.

          המסר צריך להיות – חיו בצימצום, בצניעות, לימדו לעשות דברים בעצמכם, קבלו החלטות נכונות בחיים ואולי תוכלו לעבוד פחות בעתיד ולחתור לעצמאות כלכלית. אל תציגי זאת כ"תוכנית עבודה", בייחוד שהנתונים שאת מסתמכת עליהם רחוקים מהמציאות.

  3. לא אתווכח אם המספרים,אולי הם נכונים.
    אתווכח אם הרעיונות:
    ליהי תצטרך במשך כ20 שנה לחיות מ2000 שח זה לא ישים כלכך מהסיבה הפשוטה שהיא: הו צ ע ו ת בלתי צפויות.. את יוצאת מנק' הנחה שכלום לא ישתנה בחייה במשך 20 שנה…זה כלכך לא הגיוני..הלוואה ויכולנו להיות רובוטים בלי מחשבות,חלומות,רעיונות,שיגעונות,והתפנקות. אנחנו בני אדם,ואת מציגה את פעולת החיסכון כעינוי .
    אגיד לך למה עינוי : את מגיבלה את עצמך.
    לליהי אין אוטו,היא נמצאת באיזור הצפון הרחוק,שבו מעט מקומות להנות ולבלות, האדם הוא יצור חברתי ולכן רוב הסיכויים שתרצה לבלות בחברת אנשים(ועדיף בני גילה) לאן תלך? מידי פעם רוצים לצאת לסרט,לפארק,לפאב,לקניון.. היא מגבילה את עצמה מאוד מאוד. ככה נכנסים לדכאון. הגבלה נוספת גרה ביוקנעם וכמעט ולא יוצאת לערבים אחרות ז"א כל החוג החברתי שלה יהיה ביוקנעם,ואם לא? שוב הגבלה.. אין לה בכלל אפשרות בחירה כאן..כי אפילו נסיעה לחיפה תיקח באוטובוס שעה\שעה וחצי לא שווה.. ז"א בחורה בת 21 ניתקה את עצמה מיוזמתה מהעולם..העיצות שלך הן אוטופיות..ישים לסבתא בת 70 לא לצעירה..

    • ליהי לא קנתה בגד,לא הלכה מעולם לים,לא יצאה מעולם לבר או מסעדה.ליהי לא שתתה או עישנה מעולם.אין לה בשמים ומוצרי טיפוח והיא אף פעם לא הייתה אצל הספר.אין לה אינטרנט,פלאפון וכבלים.אין לה ביטוח בקופ"ח או שום ביטוח אחר.הכיצד ליהי תכיר מישהו כך? ומי המשוגע שיסכים להתחתן איתה? וגם על חתונה אין מה לדבר כי זה לא בתקציב.שמלת כלה? החלפת זוג נעליים פעם ב-10 שנים…..ליהי נשמעת לי קצת אומללה.וגם,מה יש לעשות בבית כל היום?…..את הטיולים שעשיתי אחרי צבא אני לא מחליף גם במיליון דולר היום,באמת…..מה שכן,אין ספק שהצעירים היום מבזבזים הרבה על שטויות אך לחיות כך זה בלתי הגיוני בעליל.

      • שגיא, אני איתך. לא הייתי מחליפה את השגעונות שלי בשנות העשרים בשום הון שבעולם, אבל מה שאני לא מבינה זה את א', חברה שהיתה לי בתיכון, שחיה בדיוק, אבל בדיוק כמו ליהי, חוץ מהעובדה שא' עדיין חיה עם ההורים (בגיל 37) ופעילות הפנאי שלה היא ללכת כל יום אחה"צ עם אבא שלה לסבא וסבתא שלה (נשבעת לך שזה סיפור אמיתי). א' היא מזמן מיליונרית! עם אפס ניסיון חיים והכי גרוע, העבודה היא כל חייה וכששאלתי אותה לא היה לה ספק שהיא הולכת לצאת משם לפנסיה.

        • תפרנייה

          שווה להיות אחיין של א'.. 🙂

        • שירה כסף זו אכן אנרגיית חיים וצריך לשמור עליו ואת זה הצעירים של היום לא יודעים לעשות,זה נכון.הייאוש מחוסר היכולת להגיע לדירה מחסכון גורם להם לחיות את הרגע.אני דווקא ממש לא שונא לעבוד זה סה"כ די חשוב….את החוויות וחהזכרונות האדירים שיש לי מהמזרח הרחוק ודרום אמריקה אי אפשר לקנות בכסף ואי אפשר לעשות את זה בגיל מאוחר.אלה היו שנותיי היפות ביותר.כסף זה לא הכל בחיים.יש גם חיים.לי באופן אישי נראה די פאטתי לחיות כך.גם החיים החברתיים דורשים ממך ללכת לאירועים חברתיים וזה עולה מה לעשות,אלו החיים היום……מה שכן דורית מראה כאן סקאלה של קיצוניות מסוימת,אך נכונה כך סבי וסבתי חיו….השאלה היא אם אנחנו מתקדמים או נשארים מאחורה?

          • שלום שגיא.
            למי שלימד אותנו שיש מתקדמים ונשארים מאחור הייתה אגדנה מאד ברורה
            לשלוט בנו על ידי דירוג – ואני נזהר מאד ממקומות כאילו שלוקחים את העניין ברצינות
            . לצערי ההתקדמות היחידה היא בכלוב סנאי
            – אתה מוציא את כל האנרגיה ונשאר במקום (במקרה הטוב).
            עם זאת אני בהחלט לא נגד הטיול הגדול ואין בעיה להתחיל לחסוך בגיל 22.

          • שיט! ושכחתי בכלל להגיד שהרומאים היו אלופים בעניין הזה. ככה הם בנו אימפריה.
            זאת הייתה אחת החברות המודעות לסטטוס חברתי אפילו יותר מהחברה המערבית של ימינו.

  4. 23.12

    לגבי הצעתך לעשות קורס בבנייה
    1. אם את בת אין לך שום סיכוי בעולם
    2. עבודות מאד רעילות/סבלות

    ככה שבאמת, אני לצערי בת 21 (זה כבר גיל מופלג) ואין לי שום התנגדות למה שאת כותבת אדרבא, אבל המספרים האלה פשוט לא מתאימים למציאות, את אומרת שכל אחד יכול אם הוא מתחיל בזמן וחוסך המון אבל האנשים שמתחילים במשכורות שאת מציגה הם מיעוטים עם מזל/שכל נעורים שזה בכלל נדיר.
    מה אני יכולה לעשות אם אין לי ידע בתכנות ו… לא גב לסחוב?
    רק להסתפק ב25 שקל לשעה. כמו כולם אין דרך אחרת כמו שאת מציגה את זה. אחרת הייתי מחר הולכת להתחיל

  5. אפרופו הקישור לכתבה על ה"מפרסמים ועושי דברם" – הנה קישור לסרט "משפחת ג'ונס" שלוקח את הצרכניזם עוד יותר רחוק… הסיפור אמנם דימיוני לכאורה אבל אין מניעה שיקרה במציאות… הקישור הוא לאתר "ויאוז" ושימו לב בבקשה שאם קופצים חלונות של פירסומות (מכל כיוון שהוא) תעיפו אותם מייד כי זה לא בריא למחשב. תהנו…

    http://viooz.co/movies/1988-the-joneses-2009.html#

  6. אינפלציה ממוצעת של 2% ב20 השנים הבאות? אכן אוטופיה. אקסטרפולציה פשוטה תראה שהממוצע האינפלציוני הממוצע החזוי ל 20 השנות הבאות קרוב יותר ל 4% לשנה. כך שליהי תגיע לעצמאות כלכלית בגיל 50 בערך ובינתיים תבלה את השנים הכי יפות של חייה בהתכלבות טוטאלית.

    • נצמדתי כאן ליעד האינפלציוני של בנק ישראל, ולא בכדי ליהי משקיעה חלק נכבד מהונה באג"ח צמוד מדד. באשר ליכולתך לחזות את האינפלציה החזויה ב-20 השנה הקרובות, ספר לי עוד בבקשה, נדמה לי שכולנו נוכל לעשות הון עתק מידיעותיך

  7. מצטער אך ככל שאת מנסה להוכיח כך זה נראה לא רלוונטי ומלא חורים

    את מציעה לעבוד 20 שנה, לחיות כל החיים מ 2500 שקל ולהאמין שמילון שקל יספיקו לך לא לעבוד,

    וכל זה בהנחה שתצליח להגיע למיליון בידיעה שהתיק שהצעת הוא בעל סיכון גבוהה וסיכוי לא קטן שתשאר ללא חסכון

    את מציעה חיי עוני ואומללות עם סיכון עצום לחסכן ות ואני לא מאמין שאת מאמינה לעצמך

    עוד נקודה חשובה, אין לך מושג מינימלי מה ההוצאה לגידול ילד, ההתייחסות שלך לנושא רק מוכיחה לי שאת חיה בסיסמאות מה שמאיר את שאר דברייך בחוסר אמינות

    אפשר לחיות כמו שאת מציעה אם גם היית מציעה איך למצוא הזדמנויות לעשות הרבה כסף כדי שתהיה הכנסה פנויה לחסכון. אפשרי בהייטק, בפתיחת עסק מצליח, אולי רב מכר..אפשר לעבור לברלין שם מההכנסה הפנויה תוכלו בעשר שנים לקנות שתי דירות…..

    תפתחו את הראש איך ואיפה הכישרון שלכם יכול לעשות כסף ותלמדו קצת על השקעות לפני שאתם שמים את מיטב כספכם על קרן הצבי

    תבדקו היטב לפני שאתם מאמצים שיטות מבלוג כזה או אחר שחותם ואומר שהוא לא מתחייב ואסור לו לייעץ.

  8. well said
    אכן המסר צריך להיות ברמה של הלך רוח השואף לחסכנות, אני כן מאמינה שעם תכנון נכון ניתן לרדת לחצי משרה לאחר כעשרים שנות עבודה, אבל להפסיק לגמרי לעבוד זו בעיה למי שמרוויח סכומים נמוכים מלכתחילה, ועוד נדרש לחסוך כ75% ממשכורותו (דבר שהוא בלתי אפשרי במציאות בה אני חיה עם משכורת יפה, בעל וילד (לא רוצה לחשוב מה יהיה בילד הבא…) המספרים לא משקרים, החישוב שדורין מציגה הוא נכון תאורטית, אבל השאלה היא האם ניתן לחיות מהסכום שנותר (בהנחה שחוסכים באופן עליו היא ממליצה), לדעתי התשובה היא לא, ולכן היציאה לעצמאות כלכלית אינה פה פשוטה כפי שמוצג כאן. הדרך היחידה אולי כן לעשות זאת, אבל ממש אינה מתאימה לכולם (גם לי לא), היא לחסוך בשיעור נמוך יותר ולאחר תקופה לעבור לגור באזור זול יותר משמעותית בארץ או בחו"ל. בתור מי שגדלה וחיה בתל אביב, הרצון לעצמאות כלכלית אינו חזק מספיק בשביל להעביר אותי לפריפריה הרחוקה למשל. בקיצור – הלך הרוח נכון ונותן השראה, היישימות לעומת זאת מעט מוטלת בספק… יום טוב חברים! 🙂

  9. יש לי תוכנית אחרת:
    יש הרבה מאוד דרכים כיצד לעשות את זה, אבל חשוב להבין, שזה הכל צד הטכני. החלק החשוב ביותר, זה לקחת אחריות ולהגיד לעצמי "אני רוצה חופש פיננסי". זה מתחיל מהמשפט הזה. כל השאר – זה באמת לא חשוב. באמת, יש הרבה דרכים בחיים שמובילים לאותם תוצאות. אבל חוק מספר 1 אומר להבין מה אתם רוצים בחיים.

    אני מאמין שכל אחד יכול לחסוך 20 או אפילו 30% מהשכר שלו בקלי קלות. מגיל 20 אפשר לחסוך נגיד 3000 אלף שקל בחודש (בממוצע). במידה ומשקיעים אותו ל5% שנתית למשך 20 שנה, זה יהיה 1.2 מיליון (לקחתי מחשבון מהאינטרנט ריבית דריבית). נסכים, 3 אלף שקל בחודש זה לא הרבה. אני פועל לפי העקרון של חופש פיננסי מגיל 24 ואפילו כשהיה לי משכורת של 5 אלף, היתי שוכר דירה, חוסך 1000-1500 שקל בחודש ואף נוסע 3 פעמים בשנה לחו"ל. כן, כן. אפשר לנסוע לחו"ל בזול. נסיעה לאילת עולה יותר מאשר כרטיס טיסה לאירופה, והמחירים באירופה יותר זולים מהארץ. אבל זה לא עניין.
    זה תוכנית פשוטה, אבל בדרך אפשר לשפר אותה ולהוסיף דברים מסביב למשכורת כמו:
    1. קרן השתלמות
    2. דמי הבראה
    3. פנסיה
    4. פיצויים
    5. השקעות יותר מ5% שנתית. אפשר חלק מהכסף להשקיעה עם קצת סיכון ולקבל נגיד 7%
    6. עם אתם רציניים, אפשר תמיד להתקדם ולבקש העלאת שכר. זיכרו "זה לא עבודה בוחרת אותכם, אתם בוחרים את העבודה"
    7. להוסיף עוד מקור הכנסה.
    ביחד עם התוכנית הפשוטה אפשר לקצר את התהליך הזה מ20 10-15 שנים.
    אפשרות שניה: לצאת באמצע של עבודה לעבודה חלקית ולהספיק לחסוך. הכסף שנצבר בריבית יגדל. אחרי מספר שנים יהיה שם כמות מסויימת של כסף שתוביל לעצמאות.

  10. יבגני – מה קורה כאשר יש לך ילדים? כל ילד עולה כמה אלפים טובים בחודש… (רק גן באזור המרכז עולה לפחות 3000 ש"ח – וזה עוד מחיר מציאה, אנחנו משלמים יותר), ואם אתה רוצה להמשיך לעבוד – הילד צריך להכנס למסגרת… (גן זו האופציה הזולה, מטפלת כבר עולה סביב 7000). אני לא מנסה להגיד שאי אפשר לחסוך כשיש ילדים – עדיין אפשר, אבל להמשיך ולשמור על אותו שיעור חסכון שהיה בשנות העשרים פחות סביר לדעתי… מה דעתך?

    • תפרנייה

      לנו יש ילד במשפחתון, ואנחנו מצליחים לחסוך 20%..
      צריך גם לקחת בחשבון שילד לא עולה כך לנצח. בגיל 3 הוא נכנס לגן עירייה, והעלויות יורדות.
      לקמצנים במיוחד מגיל אפס אפשר כבר להכניס אותו לגנים של התמ"ת – לנו זה לא התאים.

      החיסכון המשמעותי מגיע מסעיפים אחרים. אנחנו למשל מצטופפים בכיף בדירת שני חדרים במיקום מאוד מרכזי, ונהנים מאוד מהסביבה, ונמצאים במרחק קצר מהעבודה. החשבונות שלנו נמוכים.
      אם היינו לוקחים דירה גדולה יותר באזור פריפריאלי יותר, הזמן והכסף שלנו היה מתבזבז על נסיעות לעבודה.
      אנחנו כמעט ולא קונים חפצים או בגדים חדשים.
      הרוב מגיע מיד2, אגורה, ולאחרונה אפילו מהמרקט של המאמאזון.
      את מעט הדברים החדשים שכן קנינו, עשינו את זה כי הם מיועדים לחסוך לנו זמן ועיסוק במטלות שנואות (מייבש, רומבה).

  11. פוסט מאוד יפה.
    האקסל שלך לא ברור, לי יצא שנדרשים הרבה פחות שנים :
    בהנחת שכר נטו קבוע ריאלית (5716ש"ח), חיסכון 61.5%. היא צריכה להגיע להון ריאלי של 660,198ש"ח לפי כלל 4% ללא מיסים ו- 880,264 עם מס 25%. זה יוצא אחרי 13.5 שנים (גיל 34.5).

  12. נניח שמצאתם דרך לחסוך 70% מההכנסה שלכם, ולכן לפי נוסחאות הריבית דריבית, אם תשמרו על אורח החיים שלכם עד אינסוף, תוכלו לפרוש תוך מספר שנים לא גדול (אם תצליחו לשכנע את עצמכם שאתם נהנים מאורח החיים הזה זו שאלה אחרת, והתשובה תלויה באישיות שלכם).

    עכשיו נניח שחלק מאורח החיים שלכם כולל מגורים עם שותף, אבל אתם צריכים לממן לשותף את כל ההוצאות שלו. ההוצאות שלכם מוכפלות ואחוז החיסכון יורד ל-40%. אם תוסיפו עוד שותף על חשבונכם, לא תחסכו כמעט בכלל. המחשבות על פרישה מוקדמת בתמורה לויתור על אורח חיים נהנתני נעלמו. גם תעבדו קשה, גם תוותרו על "פינוקים" וגם לא תחסכו מספיק כדי לראות את האור.

    אם יש לכם ילדים, יש לכם שותף שאתם צריכים לממן את ההוצאות שלו, במשך לא מעט שנים, ובמיוחד בשנים הקריטיות כדי שנוסחת הריבית דריבית תעבוד. זוג עם שני ילדים ושתי משכורות הוא זוג שכל אחד מהם מממן שותף אחד. אם יש רק מפרנס אחד, הוא מממן שלושה שותפים. בנוסף, מדובר בשותף עם צרכים מיוחדים שמאוד שונים משלכם ולא ניתן "להעמיס" את ההוצאות שלו על שלכם. האוכל שהוא אוכל לרוב שונה משלכם, הוא צריך ציוד לימוד משלו, הבגדים שלו כל הזמן נהיים קטנים וצריך לקנות אחרים, ואלו שהגיעו מהילד הגדול (ה"שותף" של בן הזוג) מלוכלכים ומרוטים. את השותף שלכם אי אפשר להשאיר לבד בשנותיו הראשונות, ואם אתם רוצים לצאת מהבית (למשל, כדי לעבוד), תצטרכו לשלם למישהו אחר לא מעט. בנוסף, לשותף שלכם יש מגבלת ניידות ומדי פעם תצטרכו להסיע אותו למקומות מרוחקים, על חשבון הזמן הפנוי שלכם ועל חשבון הדלק של האוטו שתהיו חייבים לקנות. נכון, אם אתם יכולים לרוץ 10 ק"מ, תוכלו לתת ל"שותף" לרוץ גם, אבל אז תגיע עובדת סוציאלית ותמסור אותו למשפחה אומנת. זה אמנם יקטין את ההוצאות שלכם, אבל גם ישאיר חור בלב.

    בקיצור, מי שלא רוצה ילדים, זו זכותו ושיהיה בריא. אבל שלא יטיף לאלו שכן רוצים ויטען טענות שטותיות כמו שילדים הם לא הוצאה גדולה, ויאשים הורים שמתקשים במימון הילדים בכך שהם זורקים כסף על שטויות. יש לטיעון כזה אותו עומק כמו להגיד שמנתחי מוח הם מיותרים ואת מה שהם עושים גם אני יכול לעשות עם אזמל ופלאייר. עכשיו, מי מוכן שאנתח אותו?

    אני בעד מודעות צרכנית וידע כלכלי, אבל נגד הגישה המתנשאת שמניחה שכל מי שלא מתאים לו לאמץ לתמיד את אורח החיים של הכותבת הוא מפונק שמכור לניהליזם צרכני. אני ממליץ על הבלוג (באנגלית) thesimpledollar.com, שמתאר אדם "סטנדרטי", עם משפחה של חמש נפשות, בית בבעלותו ואוטו, שמדי פעם יוצא לארועים חברתיים, שעבר בתוך שנים בודדות מקריסה כלכלית לחופש ללא חובות. מצד שני, הוא גר במדינה מערבית מתקדמת שלמרות כל הבעיות בה, עדיין יש סיכוי למשפחה צעירה לקנות בית ורכב, ולא במדינה שבה מטיחים באנשים כאלו האשמות של פינוק וכינויי גנאי סטייל "אנארכו-סוציאליסטים" ושאר ירקות כמקובל בבלוג הזה.

    • מוטי רודשטיין

      חברים, זו מדינה דמוקרטית.
      מישהו הכריח אתכם לקרוא את דברי החוכמה של דורין? ברור שלא. הרי לא מדובר פה בפרסומת שהיא שמה לכם מול העיניים ארבע פעמים בשעה, או בשלט חוצות. אתם בחרתם לקרוא את הפוסט.
      לאן שלא מסתכלים יש כל כך הרבה פרסומות. כל סרטון שני ביוטיוב, כל בוקר וכל ערב באוטובוס, כל חיפוש בגוגל. הפכתי כל כך אלרגי לאינטרסים, שאני כבר לא מסוגל להקשיב לשום אמצעי תקשורת המוני בלי להתעצבן. כאילו כל רבע שעה מתיישב לידך רוכל וצורח לך באוזן.

      עד שסוף סוף, מבין כל המסרים שטופי האינטרסים, נתקלים במסר חדש ומרענן מבחורה אמיצה, שלפי כל אמת מידה אפשרית, באמת רוצה לעזור לקוראיה, מה אתם עושים? מתיחסים בביטול ונטפלים לקטנות. בסדר, אל תתקלחו במים קרים, אבל מה רע בהמלצה לחסוך? אני באמת לא מבין.
      ממה נובע הפחד הזה מחסכון? אמרתי לאימי היקרה שאני מתכוון לחסוך יותר, ומה קרה? במקום לשבח את הבגרות שהפגנתי, היא נכנסה לפאניקה. נאלצתי להקשיב לסיפורי אימה על אנשים שחסכו וחסכו ובסוף באה הממשלה, או איזה גנב אחר, ולקחה להם הכל. כאילו, עד כמה שטופי מח אפשר להיות?

      אם לא הייתי כבר בבאסה מקסימלית מחיי שלי, הייתי מתבאס מכם. בחיי! (המבאסים), אי אפשר לתת עצה בארץ הזאת בלי שיקבלו את זה כביקורת?

      • "אפילו עם פנס לאור היום, אינני יכול למצוא אדם כן." דיוגנס.

        טוב. נראה שמצאנו!

        תתעודד חבוב! ואל תפסיק להגיב! 🙂

  13. יש הרבה הנחות גלויות וסמויות בדרך הזו ודורין די אומרת במפורש, צריך לעשות בדיוק כמוה,בלי ילדים בלי "נהנתנות" בלי בזבוזים מיותרים, בלי בשר אדום (למה???) בלי מוצרי חלב (שוב, למה???) אחרת זה לא יספיק.
    קודם כל דורין, את מתעלמת מדבר מאוד חשוב, ולמרות שאני חלקית מסכים איתך בנושא הספורט, זה שתלכי כל יום 20 ק"מ לא הופך אותך לסופרמן וחסין בפני מחלות, במיוחד בגיל 40+. יצאת מנקודת הנחה שאדם בגיל 40 יצטרך את אותו הסכום המינמאלי בכל שנה כמו בגיל 20.
    ואגב אני חייב לציין שזה די מצחיק לראות אותך "מטיפה" אורח חיים כזה ומתקיימת ממנו בו זמנית. את תקבלי קופונים מחוב שנלקח ברוב המקרים כדי להגדיל עסקים או תשתיות כדי שלאנשים יהיו יותר נוח להגיע לקניון או לשדה תעופה. וכמובן דיבדנדים ממניות של חברות שיכולות לשלם לך את הדיבדנדים רק בגלל שהעסקים פורחים מאחר ואנשים ממשיכים לקנות דברים.
    מה יקרה אם כולם יהיו כמוך?

    • מה יקרה אם כולם יחליטו להמיר דתם לנצרות מחר? לא יישארו יהודים! מה יקרה אם כל עובדי מאורות יחליטו לעבור לקוקה קולה? יהיו קולה בברזים!

      השיטה הצרכנית חזקה מכדי שבלוג קטן בארץ הקודש יפיל אותה פיליפ, אני מעריכה שאתה מבין זאת. התרחיש שאתה מעלה בלתי סביר.

  14. דובי קננגיסר

    דורין, השכר הממוצע (ממוצע, לא חציוני) של נשים בגילאי 15-24 עם עד 12 שנות לימוד הוא כ-3,300 ש"ח. בגילאי 25-34 היא עולה לגבהים מדהימים של 4,400 ש"ח לחודש. כדי להגיע לשכר החציוני שאת מדברת עליו בגילאי 25-34 (בממוצע, לא בחציון) צריך להיות עם 16 שנות לימוד. את חיה בעולם משלך, בלי שום קשר למציאות הכלכלית. הגיע הזמן שתכירי בזה.

    • איש (3718 )

      "יש 3 סוגי שקרים. שקרים רגילים, שקרים ארורים , וסטטיסטיקה" (מיוחס לבנימין ד'יזראלי)

      יש לי 2 ילדים אחרי צבא ולפני אוניברסיטה. שניהם מרויחים מעל 4000 שקל לחודש בעבודות מלצרות\מוקד טלפוני שהשיגו אותם כמעט ללא מאמץ והם ממש לא מתאמצים להחזיק בהן. אז מאיפה המספרים ההזויים האלו?
      זו כנראה סטטיסטיקה שסופרת מי שעובד בחלקי משרה מבחירה. הרי ברור שמשהו פה לא הגיוני אם שכר המינימום מעל 4000 שקל.

      • אורן שץ

        נכון, עבודה חלקית מבחינה, כי ברור שכל מסעדה מעסיקה במשרה מלאה את כל המלצרים שלה.

        • אורן – כידוע לך, אנשים רבים מחזיקים במשרה נוספת אם אחת המשרות שלהן לא מאפשרת להם לעבוד במשרה מלאה. במסעדה שבה אני עובדת כמעט כל חברי הצוות עובדים במקום נוסף כי ברור שהמסעדה לא תוכל לספק להם מספר משמרות שיקרב אותם למשרה מלאה. אין שום סיבה שאדם שעובד סדר גודל של כ-40 שעות עבודה שבועיות ירוויח 3,300 שקלים לחודש (כששכר המינימום החודשי למשרה מלאה עומד על 4,300).

  15. הגולשים פה מתחלקים לשניים
    1. עדת מעריצים של דורין – סהרורים ואנשים שנמאס להם מעבודה, וכל בריחה מהמציאות ורביצה על שפת הים קוסמת להם
    2. אנשים ריאליים עם שכל – מבינים שצורכי האדם ומצבו המשפחתי משתנים ואי אפשר לחיות כעני מרוד כל החיים

    • "סהרורים," אמרה, בעודה עובדת וצורכת, עובדת וצורכת, ממירה חלומות לרצונות, רצונות לצרכים וצרכים לשיעבוד אין קץ. מזל שיש טלוויזיה שאפשר לקרוס מולה בשעות הפנאי המעטות שבין העבודה לשינה.

      במחילה מכבודך יעל, יחסית לאדם ריאלי עם שכל, נדמה לי דווקא שסגנון החיים שלך הוא שמנותק מהמציאות.

      • תפרנייה

        מאיפה לך מה סגנון החיים של יעל?
        אולי בכלל אין לה טלווזיה?

  16. לצערי המאמר הזה מחזק, את אלה שאומרים שזה בלתי אפשרי. ומוכיח שהתנאים בארץ הם קשים יותר
    מאשר מקומות אחרים בעולם וקשים יותר ממה שהם היו לפני 30-40 שנה. אני באופן אישי לא מוכן לעבוד 20 שנה שהחיים שלי ולחיות בצורה מצומצמת כלכך, רק בשביל להסתפק בסכום שהוא בשביל רוב האנשים הוא לא יותר מתוספת שכר. 4-5 שנים כן. 20 שנה לא.

    כשה אתה מנסה להיכנס דרך הדלת, ואתה רואה שהיא סגורה על תדפוק את הראש בדלת, כנס דרך החלון.

    הפתרון הכי ריאלי, זה לחסוך סכום התחלתי שבריבית דריבית, יהיה מספק על מנת לקיים אותך בגיל הפנסיה, ולמצוא עבודה חלקית כפרילאנס אם שכר גבוה לשעה.

    עצמאות כלכלית מלאה זה לבעלי שכר גבוה בלבד.

  17. הדרך היחידה באמת לקזז שנים משמעותית היא השגת תשואות גבוהות יותר. זה אפשרי אבל כרוך בחשיפה לסיכון גבוה יותר של הפסד. יש שיטות פאסיביות שיכולות להשיג תשואות טובות יותר מהארי בראון (25% מזומן בימינו זה זריקת כסף לפח). כל שיפור של אחוז בתשואה השנתית שווה שנות עבודה. מה שכן זה דורש לימוד וזמן ולא מתאים למי שלא מסוגל לראות תנודתיות ( כלפי מטה, כן? עוד לא פגשתי את המשקיע שעצוב שהמניה שלו זינקה).

  18. +1

    התיאוריה של עורכת האתר מלאה חורים כבגבינה שוויצרית.
    אבל כפי שאמרתי בעבר, כוונתה טובה… פשוט צריך לקחת וליישם מה שאפשר ולא לשגות באשליות ופנטזיות לא ראליות.

    • תפרנייה

      חלכאי צריך לפתוח בלוג..

      באופן אישי, אני חייתי על תקציב נמוך משל דורין קרוב לשמונה שנים מחיי, באסטרטגייה הפוכה משלה.
      עבדתי באופן מזדמן ולמדתי, הרווחתי מעט מעבודה ומעט יותר ממלגות, והוצאתי שום כלום.

      היום אנחנו זוג בעשירון השביעי, עם ילד מהמם (אני לא מאמינה בלהימנע מילדים כדי לחסוך כסף) ולא בא לנו להתכלב יותר.
      לא תראו אותנו ממהרים לקנות מותגים או רכב חדש.. אבל אנחנו בהחלט נהנים מכל רגע בדירתנו המהממת סמוך לכיכר המדינה (!!), אנחנו לא ממשכנים את עצמנו ל-30 שנה קדימה בשביל דירת 4 חדרים בשפלה חדשה מקבלן ובמקום זה רכשנו דירה קטנה וזולה, נוחה להשכרה, אנחנו לא נוותר על מסעדות מעולות מפעם לפעם אבל אנחנו גם יודעים לקנות במבצע ולבשל ממה שיש. 90% מהחפצים שלי הם יד שנייה ותרומות, אבל בכיף אני משלמת 50 ש"ח לשעה למנקה שלנו. אני גם יודעת לגדל עגבניות באדנית.. תראו מה זה.
      אנחנו חוסכים 20% מההכנסה שלנו בכל חודש (וזה עוד לפני שקיבלנו את "הבוכטה"), וחיים מעולה, בלי לדווש על אופניים השכם וערב.

      בתכלס, אני פה כדי ללמוד קצת יותר על שוק ההון ולהנות מהתגובות. 🙂

      בקיצור – כותבת הבלוג לא מחדשת לי שום דבר.
      היא סובלת מפובייה קשה משוק התעסוקה, והבוז שהיא רוכשת לאנשים עובדים סה"כ די משעשע.

      מבחינתי עדיף להיות תפרן כשעוד יש לך את היכולת לישון על ספסל בתחנת רכבת באירופה, ולקום בבוקר כמו חדש ולא לבזבז את השנים היפות על לעבוד כמו חמור.
      היא עשתה בדיוק את ההיפך – רק שעכשיו בגילה יורוטריפ בטרמפים וקאוצ'סרפינג זה כבר לא נוח בברכיים, אז עכשיו היא מנחמת את עצמה בכך שלפחות היא פרשה מוקדם.

  19. דורין, לא אמרתי שהתרחיש סביר, אמרתי שאני מוצא את העובדה שאת חייה אורח חיים מסויים ומתקיימת מהניגוד של אותו אורח חיים. ללא אנשים שיצרכו שטויות שאפשר להסתדר בלי, ללא ממשלות לא יעילות, אורח החיים שלך לא יוכל להתקיים.
    וכמובן התעלמת מהעובדה שאדם מבוגר צורך יותר כסף גם כשכל יתר הגורמים נותרו כשהיו,ולו רק בגלל שמצבו הבריאותי מדרדר.
    בסופו של דבר את צודקת, אדם צריך להיות מחושב עם ההוצאות שלו ולא לקחת הלוואה על כל שטות, ולטוס 4 פעמים בשנה לחו"ל אם אינו יכול להרשות לעצמו, או לקנות דירה אם אין לו את הכסף. מצד שני, להתנהל בצורה שאת מתנהלת בה,לדעתי האישית, קיצונית בשביל מרבית האנשים שכן רוצים לחסוך.

  20. אורן שץ

    ויכוח עם המספרים:
    1. ליהי לא מרויחה 6500 בחודש, כי ליהי היא אישה ואישה חציונית מרוויחה (עפ"י הלינק שנתת) פחות מ-6000. יתרה מזאת, ליהי היא בת פחות מ-30, ואמנם אין בהישג מיידי לוח שכר לפי גילאים, אבל אם היא לא עובדת בהייטק סביר מאוד שהיא מרוויחה גם פחות מהחציון הנשי.
    2. ליהי לא מגיעה ממקום למקום באופניים כי אין שבילי אופניים מיקנעם לשום מקום. ליהי לא יוצאת מהיישוב בין שישי בצהריים לשבת בערב כי אין תחבורה ציבורית (במחירים שפירטת. מוניות שרות זה כבר סיפור אחר לגמרי). למעשה ליהי סגורה ביישוב שלה, שהוא לא גדול, בקרב קומץ החברים שמצאה שם. את האנשים שהייתה עמם בקשר טרם עברה ליקנעם היא לא פוגשת יותר מפעם בשבוע במקרה המצוין. לא ב-150 ש"ח לחודש.
    3. ליהי לא שוכרת חדר בדירה זוגית ב-1700 כולל הכל. כי מאז ש-50 אלף בנות בשם ליהי עברו למקומות כמו יקנעם שכר הדירה עלה משמעותית ביקנעם ושכמותה.
    4. ההוצאות של ליהי לא עולות ב-2% לשנה. ההוצאות שלה עולות באזור ה-4-7%. למה? כי בעל הבית שלה לא שמע על המושג "אינפלציה" ובעל המכולת שלה לא שמע על המושג "אינפלציה" וחברת האוטובוסים שלה לא שמעה על המושג "אינפלציה". רק בעלי בלוגים לכלכלה, משרד האוצר והלמ"ס שמעו על המושג הזה, והם נהנים להשתמש בו כאוות רוחם.
    5. השכר של ליהי לא עולה. למה שיעלה, מישהו חייב לה משהו?!

    איחלתי לליהי הצלחה בהמשך דרכה.

    • אורן שץ

      אגב הסיכוי של ליהי להרוויח קרוב לחציון הוא לא מבוטל אבל גם לא בשמיים. בסיכוי לא רע היא מרוויחה פחות מהחציון פשוט בגלל "המתמטיקה", מישהו חייב להרוויח פחות מהחציון, ואלה האנשים שמממנים את ההשקעות של ליהי כלשהי בעודם חולמים לפרוש בגיל 67.

  21. תגובות מגעילות. ניתן לומר את דעתכם אני בדרך! נעימה יותר. מר רודשטיין צודק. אף אחד לא הכריח אתכם להיכנס לבלוג. כנראה שהיא לוחצת על נקודות רגישות אצלכם. דורין, את מקסימה. תודה רבה על הבלוג.אולי בזכותו כעבור מחסכון שלילי לחיובי…

  22. היי תפרנייה 🙂 כל הכבוד לכם (בלי ציניות), גם אנחנו חיים בדירת שלושה חדרים ומתכננים להשאר בה גם עם ילד שני בשנים הקרובות. עם זאת, הדירה שלנו במיקום יחסית יקר ולכן החשבונות בשמיים (ארנונה, ועד בית). בחרנו במיקום הזה כדי להיות קרובים להורים שלי שעוזרים לנו על בסיס שבועי ולפעמים גם יומי. לא קונים כמעט בגדים אבל כשכן קונים, אז בחנויות טובות יחסית (בקניונים). מצליחים לחסוך יפה אבל אין מה להשוות לתקופה בה היינו זוג ללא ילדים. בכל מקרה – כל הכבוד, יישר כוח! נתת לי עוד כמה דברים לחשוב עליהם

    • תפרנייה

      קרן, אנחנו גם נעבור קרוב להורים כשהדירה תקטן מלהכיל.. בינתיים עם ילד אחד אנחנו מסתדרים.

      בנתיים יש לי עוד כמה רעיונות בשבילך לחיסכון.
      להפסיק לקנות בגדים בקניונים. אפשר למצוא הכל בזול ואיכותי דרך היצרנים הסיניים באתרים כמו אי-ביי ועליאקספרס. אני קונה שם רק מה שאני לא מצליחה למצוא ביד שנייה, מזמן זה לא קרה.
      יש קבוצות פייסבוק שמתמחות בהמלצות e-ma-bay.
      הסכנה היא כמובן להתפתות לקניות לא נחוצות, אבל בגדול, בצרכנות נכונה אפשר לחסוך 50% בתקציב הלבוש.
      מוצרים לתינוק (בקבוקים מוצצים וכו') אפשר לקנות דרך האתרים הבריטיים בסגנון echemist במקום לתת כסף מתנה לשילב או מוצצים.
      תוספי תזונה, ויטמינים וקוסמטיקה אפשר לקנות דרך iherb או vitacost בחצי מחיר מהארץ.

      אני לא מאמינה בלוותר על תענוגות העולם לטובת חיסכון, אבל אני בהחלט אעשה עוד חיפוש קטן בנט כדי למצוא מוצרים שאני צריכה בזול.

  23. מעניין- אבל: בעל הדירה של ליהי מעלה את שכר הדירה ב-75 שקלים בשנה בממוצע (המינימום של המינימום, בתכלס, 100 בשנה). 500 ש"ח על מזון בחודש? במכולת שכונתית? תכפילי. ברמי לוי זה יהיה 500. וגם זה, יעלה ב-5% בשנה לפחות, ואת זוכרת מה קורה ל"ריבית דריבית". מעבר לזה, ליהי מנותקת חברתית, ליהי לא הביאה ילד לעולם (לרוב האנשים זה יותר חשוב מכסף). בקיצור – צריך שכר של 10K חודשי כדי שהמודל יהיה ריאלי במדינה שלנו, וגם זה, התחלתי. זה חייב לעלות עם הזמן בגלל שהמחירים עולים כל הזמן.

  24. מעניין

    זה מעניין ומעורר מחשבה, אך קשה לי להאמין שזה אמיתי. יש לי הרגשה שאת מצפה לסכום כסף נכבד בעתיד!

    אחרת זה הימור על העתיד שהוא על גבול הטירוף: לשים את כל הביצים על הון קטן שלא יספיק היום כדי לרכוש דירה חדשה בהרצליה. האם את לא חושבת שזה מסוכן לבסס את עתידך על הון כה קטן? מה יקרה אם הנחות הבסיס שלך לגבי תשואה שנתית לא יתגשמו ותצטרכי להתחיל "לאכול" את הקרן? מה עשית בשנת 2008 כאשר הבורסה בת"א איבדה כמעט מחצית משוויה, מה תעשי בעתיד כשיתרחשו משברים דומים או אולי גרועים יותר, ממה תתקיימי?

    כמובן שככל שיותר אנשים ינהגו לפי הדרך שלך, הכלכלה תיחלש, והתשואות בשוק ההון יהיו נמוכות יותר (אולי שליליות)

  25. שאלה לדורין אם אפשר. נראה לי שפיספסתי.
    האם בחישוב התשואה הראלית על ההון הופחת מס הכנסה על רווחי הון בשיעור של 25%?

  26. כל מה שכתבת נכון…אבל:
    1 – איפה בדיוק נכנס פה הוצאות של ילדים? ( 3000 שח לחודש במשך 3 שנים רק לגנים) ומה עם ביגוד משחקים צעצועים ספרים וכל השאר.
    2 – מה עם תקציב לבילוי? אוכל בחוץ טיולים סרטים תחביבים.ביגוד (ולא יד שניה!)
    3 – אי אפשר להסתדר בארץ מתחבורה ציבורית! וכל מי שאומר אחרת משקר לעצמו.
    4 – באמת מצטער אבל אני כן קונה חלב וגבינה ונקניק וגם חס וחלילה סטייקים מידי פעם, תקציב הקניות שלי קרוב ל 2000 שח לחודש.
    5 – לא רוצה לגור בשותפות ביוקנעם! רוצה דירה/בית שגורמים לי להרגיש בבית (ועולים בין 4000-6000 שח לחודש לצערי).
    6 – מה עם רהיטים, מיטה, מוצרי חשמל, טיול לחול?

    בקיצור סך ההוצאות שלי בגדול הינו:
    5000 שכד /1500 שח חשבונות / 3000 ילד / 1500 שח קניות /2000 שח רכב /1500 שונות (בילוי תחביבים וכו) סה"כ 13000 וזה מבלי להוסיף הוצאות חד פעמיות כגון ריהוט טיול שנתי ועוד ועוד ועוד.
    סה"כ בחישוב שנתי יוצא בערך 16000-18000 לחודש! ואני ממש לא פזרן בזבזן או רודף מותגים, אני פשוט חי במדינת ישראל.

    לא רוצה לפגוע ב"קהילה" שלכן/ם אבל מדובר בחבורה של אנשים שחיים באופן שאני לא יכול לקיים!
    ללא ילדים ללא אפשרות לניידות (גם בשבת / גם בלילה) ללא מסעדות ללא ביגוד ללא טיולים לחול ללא אפשרות לרכוש שום דבר בעצם.
    כאלה שסופרים כל שקל שיוצא להם מהארנק, כאלה שלא יכולים להנות מלשבת במסעדה כי הם כל הזמן חושבים על החשבון שיגיע…דיברת על איכות חיים, מבחינתי איכות זה הדבר האחרון שאורך חיים זה מקיים.

    אבל העיקר שזה טוב לחלק מהאנשים, בעיני זה די פאתטי…לא שאנשים חיים ככה,אלה שהם מוכרים לעצמם שהם עושים את זה מבחירה ולא מהכרח.

  27. תודה ענקית! חושבת ברצינות על מימוש של התוכנית הזו – אני בגיל המתאים וכמעט במצב של ליהי

  28. פריכיהו

    אז אם תחסוך 3500 בחודש תהיה מיליונר תוך עשרים ומשהו שנים. עד כאן מתמטיקה פשוטה. אבל התסריט הזה נשמע קצת יותר מדי אופטימי. לליהי יש חתיכת מזל – גם נפלה על תפקיד טוב בצבא, גם לקחו אותה לקבע, גם מצאה מקום עבודה שמוכן לשלם לה שכר גבוה למרות שאין לה לא השכלה אקדמית ולא ניסיון (ועוד בפריפריה!) בחברה שטורחת לשלם תוספות וותק לעובדים שלה ולא פושטת את הרגל גם אחרי 20 שנה, וגם מצליחה להתמיד בשירות לקוחות יותר מ-5 שנים בלי לחתוך ורידים.
    חוצמזה לא ברור למה ליהי בחרה לעקור דווקא ליקנעם עילית, לא היה עדיף לה להישאר לגור עם ההורים כדי לחסוך שכר דירה? או שמבחינתה שווה להוציא 1700 ש"ח (או יותר) בחודש רק כדי שלא תצטרך לפגוש כל יום את האנשים שהביאו אותה לעולם?

  29. שלום לך, אנא קראי את המסר שעובר מאלו שעזבו אותנו לעולם שכולו טוב כפי שכותבת המדיומית הכי מפורסמת בארה"ב גב' אליסון דובאה שהועסקה כמעט עשור שנים ע"י התובע המרכזי בארה"ב ומצאה מאות ילדים נעדרים ובזכותה הרבה פושעים יושבים בכלא, המסר המרכזי שלהם הוא שהזמן שלנו צריך להיות מושקע במשפחה , בילדים , הם הגן עדן של החיים ושל אלו שעברו מהעולם….ולכן כדאי לך מאד להביא ילדים לעולם כי על זה אני מבטיח לך שתצטערי מכיוון שאצל כל מי שעלה בתיקשורים דבר אחד היה משותף והוא שהם הצטערו על זמן שלא בילו עם המשפחה והיו עסוקים בלעשות עוד כסף ..במובן הזה את צודקת , הטלויזיה מזהמת את התודעה, המירוץ אחר העבודה שלא נגמרת רק כדי לממן מותרות הוא מיותר , אבל לעשות ילדים זה לא מותרות זה המהות…וילדים עולים כסף …אם כי החכמים מבינינו יחנכו אותם להיות צנועים מאד…אז אני ממליץ לך לקרוא את הספר " בשבילם אנחנו גן העדן" של אליסון דובאה בהוצאת אור עם…ממליץ לכולם…ואז אולי משהו ישתנה אצלך כי הרי אם יהיו לך ילדים כל המודלים שלך קורסים…

  30. ראשית, בלוג מצוין ומעניין. בהחלט חריג בנוף. אני נהנה לקרוא בו.
    עם זאת, לצערי, הרבה מהחישובים המובאים מתבססים על מתמטיקה, אבל לא על החיים.
    הרשומה הזו היא דוגמא מצוינת לכך.
    הרשומה הזו מוכיחה מתמטית איך ליהי יכולה להיות מליונרית לפני גיל 50, אבל מתעלמת מכך שהחיים משתנים.
    ע"פ הרשומה, ליהי נותרת בת 21 כל חייה.
    ליהי לא מתחתנת, אין לה ילדים, היא לא מחליפה מקום עבודה למקום עבודה רחוק יותר, היא לא מסיעה את הילדים לחוגים, לא משלמת על השכלתם, לא משלמת לבייביסיטר ואין לה הוצאות פתע כמו דוח תנועה.
    היא חיה חיים סטרילים על הנייר.
    על הנייר, מתמטית, היא אכן תהיה מיליונרית לפני גיל 50.
    במציאות האמיתית, אין לה סיכוי.
    לצערנו, אם המציאות האמיתית הייתה כה פשוטה ומוחלטת, אחוז המיליונרים היה גבוה בהרבה. נכון, לא כולם (כי עדיין הרוב משועבד לצרכנות) אבל היינו רואים אחוז גבוה יותר של אנשים שפורשים בגיל 40 מעבודה.

  31. הגעתי לבלוג שלך רק היום. מרתק!

    מצטרפת לאלה פה שאמרו שאת לא לוקחת בחשבון את הקפיצות במחיר הדיור בארץ (בשנתיים האחרונות המחירים עלו בכל הארץ). ולפני שתגידי שליהי עוברת מיקנעם ל(הכניסי שם עיירה עם מחירי שכירות נמוכים), חשוב לזכור שזה לא יעבוד אם היא תעבור למקום ללא מקומות פרנסה.

    איפה ההתיחסות שלך לנושא הדיור? מעט מופתעת שאת לא משקיעה בכלל בנדל"ן.

  32. לליהי אין הורים שהיא צריכה לסעוד, לעולם לא מפטרים אותה, היא לעולם לא נזקקת לרפואה פרטית/משלימה' לעולם לא צריכה לעבור דירה…
    חיים טובים יש לליהי הזו.

  33. "או פרק צפוי אחר בתסריט הנדוש של חייהם"….

    את מתנשאת, קיצונית, סגפנית, יהירה.

    את יודעת מה הדרך הכי טובה להגיע לעצמאות כלכלית? לעבור לגור במערה!! לא ביוקנעם – אלא בהרים…בלי חשמל, מים, קשר לאנשים אחרים, בילויים, בגדים…איזה חופש נפלא! בלי מסיבות, בלי בילויים, בלי מסעדות, בלי קניות, בלי ארוחות, בלי שמפו מהסופר, בלי לקנות לעצמך שום דבר לעולם ובלי ובלי ובלי. אורח החיים הכביכול נזירי שאימצת נשמע כמו כלא בודד ושומם. אני מאמינה גדולה במינימליזם, אני מגדלת את הירקות שלי, אני לא קונה הרבה, אני ממחזרת. אבל בשונה ממך, אני לא מתנשאת על אחרים ואני מכבדת את כל צורות החיים.
    אולי את חושבת שאורח החיים הפלאי שאימצת מרומם אותך מיתר האנשים, אולי את חושבת שגילית את בודהה ושיש לך מיקוד פנימי ואת נעלת מאותם "עכברים" שאוהבים לקנות ולצרוך ולעבוד בשביל זה. לי נשמע שאת אדם אגואיסט, סגפן, קר רגשית ואנטיפט…לא מפתיע אותי שאת לא רוצה ילדים, אני לא בטוחה שיכלת לטפל בישויות אחרות, שיש להם רצונות וצרכים, והם מביעים שמחת חיים וחשק לקנות, לטעום, לראות, לגעת…נשמע שסגרת את עצמך בכלא מבודד. להשקות צמחים ולרקוח שמפו כל היום לבחורה בת שלושים זה בית כלא. אני מעדיפה לעבוד (גם מתוך צורך ולא בחירה) כל חיי כדי לממן לעצמי הופעות אומנות, נסיעות לחול, שמפו מהסופר ועוד. הכי חבל הוא שאם לא היית כה מתנשאת ומגעילה הייתי ממש נהנית מהבלוג ומודה לך עליו, ואני בטוחה שעוד רבים. אבל הגישה הקיצונית, המזלזלת שלך מעוררת פשוט גועל. אז לדעתי החיים שלך פתטיים, נדושים, מבודדים. אולי את עושה משכורת (בטח עלובה ) מתיק ההשקעות שלך אבל לא הייתי מתחלפת איתך לעולם…..

    • אני מצטערת שאת מרגישה כך ושהבלוג עורר אצלך תגובה ייצרית כל כך. 🙁 אני מעריכה שבמקום מסוים פגעתי בציפור נפשך, ולכן את מרגישה צורך לפגוע בגופו של אדם במקום להתייחס לגופו של עניין.

      תאמיני או לא, הבלוג הזה קיים כדי לעזור לאחרים. יש לי תיקיה קטנה במייל שריכזה בשנה החולפת כמעט 300 מכתבי תודה מאנשים שאני לא מכירה. חלק גדול מהם טוען שהבלוג הזה שינה להם את החיים. יש סתירה מסוימת בין הממצא הזה לבין הדברים שאת מעלה.

    • הלן,
      אני מסכימה עם רוב דברייך אבל ממש לא עם הסגנון.
      ניתן להתבטא בצורה מכובדת. אף אחד לא הכריח אותך לקרוא את הפוסט הזה.

  34. אני אשמח לדעת אם תיאורטית ה-4% שליהי שואבת כל שנה מתיק ההשקעות שלה יספק לה את אותה הוצאה שאליה התרגלה בעת שעבדה, או שמה יהיה נתך שהולך וגדל?

  35. – עובדת Helpdesk באזור המרכז תרוויח כ 6,500 שח, אולי אפילו 7,000 – אך ביוקנעם המשכורות נמוכות והיא תרוויח כנראה 5,800 בתור התחלה (מוזמנת לבדוק משרות בפריפריה) – וזה לא נכלל בחישוב שלך

    – "אם תידרש לצאת מחוץ לעיר תיקח אוטובוס או רכבת": בכיף. אוטובוס יקנעם-חולון לבקר את סבתא (קו 826 ואחכ לחוולון) יעלה 73 שח, ורכבת מחיפה לב"ש הלוך חזור לבקר את אמא תעלה לה 110 שח – וזה לא נכלל בחישוב שלך

    – אין "תוספת 2% שנתית" לשכר, זה רק בתחומים מסויימים אחחמ אחחמ.. כדי להשתדרג בעבודה צריך ללמוד – וזה לא נכלל בחישוב שלך

    – ברוב המקרים והמקומות לא ניתן להתקדם לתפקידים של 8,000+ בלי תואר, אפילו סתם תואר, זה מעצבן, זה מפגר, אבל ככה זה – וזה לא נכלל בחישוב שלך

    – מה ליהי עושה כשיש לה חור בשיניים ? זה עולה המון – וזה לא נכלל בחישוב שלך

    – "היא משקיעה במעט בגדים איכותיים", מעולה אבל גם נעליים ותחתונים וגרביים מתבלים עד לרמת טוטאלוס ולפתע נצטרך להשקיע (כמובן בשוק ובזול) כמה עשרות שקלים לנעליים או חמישיית תחתונים – וזה לא נכלל בחישוב שלך

    – כשליהי תהיה חולה היא לא תקבל תגמול מלא בגין ימי המחלה שלה, כך שאם היא חולה 4 ימים היא תקבל תגמול רק עבור 2 ימי מחלה (0-50-50-100). הורדה של 2 ימים בחודש משמעה פחות 650 שח בברוטו (6541*19/21; FYI המשכורות אינן גלובליות אלא מנכים את החיסורים) – וזה לא נכלל בחישוב שלך

    – כיצד ליהי מכבסת את בגדיה ? במינ' היא צריכה לקנות סבון, גיגית, מתלה לייבוש, וכו – וזה לא נכלל בחישוב שלך

    – ליהי צריכה להתאוורר קצת, אנחנו לא מפונקים, פעם בשנה בכינרת. אלא שסק"ש וגזיה להעביר לילה בכינרת יעלו לה (הוצאה חד פעמית) 300 שח – וזה לא נכלל בחישוב שלך

    זה לא הוקוס פוקוס ניו-אייג'י.
    זו מתמטיקה פשוטה.
    הנובעת מבחירה להתחבר למציאות 😉

    אנחנו רואים שההוצאה היא לא 2,200, ואיך אנחנו אוהבים לאמור – "ריבית דריבית" – התוספות האלה משנות את כל החישוב. לפי החישובים המשוקללים עם ההוצאות הנוספות ליהי תגיע לעצמאות כלכלית רק בגיל 52, אחרי 30 שנים של עבודה (בתחום Helpdesk מאוד מתסכל ושוחק) – סהכ במרחק של 10 שנים מהפנסיה… לא כזה שווה.

    אין בכך כדי לפסול את המודל, אלא את הנחות היסוד העומדות מאחוריו, כיוון שאינן מעוגנות במציאות. המודל ראוי לחיקוי, והמרדף המיותר אחרי הבית הגדול, הטלויזיה הגדולה, הרכב החדש, הנסיעות לחול, וכו מיותר. זה לא אושר, זה אשליה. האושר הוא למלא את זמנך בדברים/אנשים משמעותיים היוצרים תחושת ערך וסיפוק. מדעית. מחקרית. חד וחלק. אבל .. את מגחיכה את כל הקונספט כשאת הופכת אותו (בתום לב) למנותק מהמציאות, ולמסע רווי אנטגוניזם בנורמות המעוות את תפיסתך (ליהי יכולה לגור אצל ההורים ולחסוך עוד יותר; גם בת"א יש דירות שותפים ב 1700 שח – וחסכת נסיעות; לעיתים ההשקעה בפסיכומטרי ולימודים כדאית). מנותק מהמציאות גם שלך עצמך – את לא ליהי, לא משנה כמה תנסי להיות, לא הרווחת 6 אלף, וגם בשיא המינימליזם לא הוצאת 2,000 שח. קל מאוד לבצע חישובים עבור ליהי-ים כשבאת מפוזיציה של תואר ביד ו- 20,000 שח בחודש ואז אפשר לשחק בתרחישים. וקל לעבור לאורח החיים הזה כשבאמת אפשר לחסוך 75%, וכשבאמת רואים כל חודש אלפי שקלים נכנסים לחסכון – ורואים את המטרה מתממשת ללא סיכון מהותי בעתיד הקרוב.

    { אגב הרבה נשען ונשאב מ- "התקופה שלכם כסטודנטים תפרנים הייתה אחת המאושרות בחייכם". לא בהכרח, לא למי מאיתנו שלמדו 8 שעות ביום ואז עבדו 8 שעות ביום.. אבל אחרי כמה שנים נחתו לחיי רווחה ורוגע – בניגוד לליהי .. }

  36. יש משהו אחד שעד עכשיו לא הבנתי.
    על פי איזה חישוב את יודעת בוודאות שאותו סכום יספיק לך מהרגע שאת יוצאת לפנסיה עד ל… סוף החיים?
    הבנתי את ה4%… המחשבה שאם במקרה חיים עד גיל 100 נכללת בחישוב?
    אם רעיון הגיל עלה איפשהו ופיספסתי- סורי.

  37. לא הספקתי לקרוא את כל התגובות לכן אולי כבר מישהו כתב את זה לפני, בכל מקרה הופתעתי שלא כתבו את זה יותר אבל, בעוד שיש משהו מעניין בשיטה של להשקיע כפי גילך במנייתי ואז כל שנה להעביר 1אחוז מההון לאפיק סולידי יותר הוא מעניין, אבל זה נכון רק כל זמן שיש עלייה במדד ה 25 שנה אחרי שנה אחרי שנה, מה שבפועל אינו המצב, וההנחה שלך שכך שנה תהיה לה תשואה חיובית באוזר 6% הינה אולי בגדר חלום שכל אחד מאיתנו היה שואף אליו בהשקעות, אבל מצפייה במדד 25 ברור שאין זהו המצב.

  38. נהניתי לקרוא את המודל והתגובות, הדיון מרתק. כמו רבים מהמגיבים אני מסכימה שהמודל באופן בו הוצג הוא לא ישים למשפחות והוא אינו לוקח בחשבון הוצאות לא צפויות שסביר שיתרחשו. אך עקרונות המודל שהם חסכון, השקעת הכספים באפיקים מניבים ומשיכת כספים מבוקרת הם כן ישימים ויכולים להביא לפרישה מוקדמת. אני יכולה לתת דוגמא על אבא שלי שפרש בגיל 47 (ויש לו 4 ילדים). בשנות ה-30 לחייו הבין כי הוא לכוד במירוץ העכברים והחליט לרכוש נכסים שיוציאו אותו משם. חיפש הזדמנויות מתאימות במשך שנים בתחום הנדל"ן ובסוף מצא. היום בבעלות הוריי 5 דירות שמהן יוצאת הכנסה חודשית של כ-16 אלף ש"ח. לאחר שהתחילה לחזור תשואה מהשקעות בנדל"ן החל להשקיע גם בשוק ההון. כמובן שגם ההוצאות על הילדים במגמת ירידה מתמדת כך שיותר כסף נשאר אצלם. הם בני פחות מ-60, חיו חיים ממוצעים ולא נהנתניים. הסכום שיש בידם היום כן מאפשר להם לטוס, לבלות ולהנות מהחיים. ויש להם כסף ליום שחור חס וחלילה. בקיצור, יש דבר כזה לחיות מהנכסים, צריך להאמין בזה ולמצוא את הדרך לכל אחד מאיתנו להגשים את זה.

  39. לידיעתך. חרדים וכך גם בערי הפריפריה משלמים על גן פרטי כ400 שקל לחודש בלבד. יש לי 3 ילדים ומגיל 3 הם בגני עיריה שעולה כלום.אשתי לא עובדת ואני קורע את עצמי ומכניס 12000 שקל בחודש. יש לי חובות רק כי אישה שלא עובדת מבזבזת…

  40. מה שהכי מעניין אותי באופן שבו מסופר הסיפור של ליהי הוא הדיסוננס המסוים בין ההפניה ל"מהותם" של הדברים – פגישה עם חברים לא צריכה לעלות כסף, לא חייבים לגור בפאר, אפשר לחיות גם בלי מותגים וכו' – לבין הרעיון שמה שיעשה את ליהי מאושרת זה X כסף בבנק.
    אם ליהי תעסוק בחיפוש אחר התשוקה שלה בחייה, תעבוד בעבודה מספקת ובעלת משמעות ותדע לקחת את החיים באופן טוב, היא תוכל לחיות ברווחה נפשית ובשמחה גם בלי פרישה בגיל 42, 48 או 53.5. ועל הדרך גם לקחת חופשות יפות, לינות מדי פעם מארוחה במסעדה ואפילו, רחמנא ליצלן, לקנות מפעם לפעם בגד יקר או מוצר צריכה "מיותר" וכיפי.

  41. מה שרוב האנשים שוכחים הוא ששכר חציוני כולל אנשים שעובדים במשרה חלקית, אנשים שעובדים בעבודות שלא דורשות ניסיון, אנשים ללא ניסיון ואני לא בטוח בנוגע לזה אבל נראלי שזה כולל חיילים, תלמידי ישיבות ופנסיונרים שמרוויחים משכורות אפסיות.
    מי שחושב שבגלל שהיא אישה היא תרוויח פחות טועה בעיקר בגלל שנשים מעדיפות משרות חלקיות בגלל ילדים וגם באותה צורה אפשר גם להסתכל על משכורת חציונית לחילונים יהודים שהם רוב הקוראים ושהיא הרבה יותר גבוהה.

    בנוגע לתחבורה אפשרי לגור בבאר שבע שהיא עיר מרכזית תמורת שכר דירה נמוך, להגיע לכל מקום בעיר באופניים ולחיות כמו כל הסטודנטים שאין להם רכב.
    גם לי יש חברים רבים שיש להם רכב אך עדיין מעדיפים לרכב למקומות מסוימים באופניים לפעמים מרחקים גדולים כמו 10-30 קילומטרים בשטח מה שיכול לחסוך כסף על תחבורה, על מכון כושר ויכול לשמש כתחביב נחמד ובריא.

    בנוסף מצחיק אותי שדווקא אלו שטסים לחו"ל כמה פעמים בשנה לא מסתכלים איך חלק גדול המאנשים בעולם חיים ללא מזגן, טלוויזיה, רכב, תחבורה ציבורית, בית ענק מבטון, טלפון, מים זורמים, מקרר, בשר, טבלט, מחשב, מסעדות, מכונת קפה, בגדים חדשים וממותגים ועוד המון דברים שבלעדיהם אפשר לחיות משנת עבודה אחת (בישראל אפשר גם להתקיים מקצבאות בלבד).

השאר תגובה