לגבי נצחון במלחמות, המטרה שלי במלחמה היא הישרדות וכיסוח את היריב, מטרתי היא לא לממש תאוריות של היסטוריונים ו"תאורטיקנים". ניצחון פירוס הוא ניצחון מסוג שאי אפשר לחזור עליו, כי אז נקרוס. האם זה המצב בניצחונות שלנו? ממש לא. יש לנו אנרגיה וכוחות לעוד הרבה נצחונות כאלו.
לגבי ערביי א"י (נקווה שתאהב יותר את הביטוי הזה) , אין ספק שזכותם להגדיר עצמם כרצונם. אבל כל עוד הגדרתם היא על פי שלילת האחר (התנועה הציונית) וכל עוד מערכת השיקולים שלהם מוכתבת על ידי העדפת גרימת נזק לנו על פני הטבה עם עצמם, אני בבעיה. מה היית אומר על אורגניזם בטבע שזו כל מטרתו? להשמיד יצור אחר, אפילו על חשבון רווחתו וחייו? האם זה יצור שהיית מתייחס אליו באופן נורמלי כמו כל יצור אחר? לכן יש לי בעיה עם הגדרתם כעם ככל העמים. הם הומצאו על ידי הליגה הערבית ב 1948 והונצחו במחנות פליטים ניצחיים כדי להילחם בישות הציונית (אין עוד מחנות פליטים כאלו בעולם, למרות שהיו עשרות מיליונים של פליטים מאז בקפריסין, יוגוסלביה לשעבר, אפריקה וכו'). עד שהם לא יפתחו מודעות ויבינו שהם נשק בידי אחרים (שכבר נטשו חלקית את אותה הדרך), זה מה שאראה בהם - צבא - שיושב במחנות פליטים בלבנון-ירדן-סוריה ומחכה לחזור ולפלוש לארץ ישראל, גם עוד 100 שנה, לצפת, חיפה ויפו. הם לא ויתרו על זה. תקשיב למה שהם אומרים. לא להרהורי ליבך.
ולגבי ההשוואה שעשית לביבי? כל עם בוחר במי שיטיב את מצבו. בישראל בחרו ביבי. הם בחרו בחמאס (אבו מאזן שורד בזכות הכידונים הישראלים). מי במצב יותר טוב?
אני לא אומר שלא יכלנו להתנהל יותר חכם מולם, ושהם לא זכאים לזכויות אדם שוות. אני טוען שיש לנו הצדקה מוסרית מלאה לראות בהם אויב ולהילחם בהם. כל עוד הם לא נכנעים. כניעה פירושה הסכמה למדינה בתנאי ישראל (פירוז , חילופי שטחים , פשרה כלשהי בירושלים וכו').
אגב, אם היינו נותנים לאנשי תורת המשחקים "לשחק" את הצדדים, היית רואה באופן מובהק שערביי א"י עושים בחירות לא רציונליות שמטרתם השמדת היריב על פני שגשוג עצמי, וההתוצאה היא כשלון מתמיד. ואילו אצל היהודים היית רואה בחירות רציונליות לאורך כל הדרך (כולל ביבי\בנט) שמטרתם שגשוג עצמי , ותוצאתם המשנית היא גרימת נזק עצומה ליריב.
איזה ארגון\ישות עושה בחירות לא רציונליות שמטרתם השמדת היריב על פני שגשוג עצמי? התשובה היא צבא. תסיק מזה את המסקנות שלך.
