• התכנים בפורום אינם מהווים ייעוץ מקצועי מכל סוג, לרבות ייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו המיוחדים של כל אדם.
    השימוש בפורום כפוף לתנאי השימוש. עצם השימוש בפורום מהווה הסכמה מלאה לתנאים אלה.

פרדוקס הצעיר השמרן

  • פותח הנושא פותח הנושא c881
  • פורסם בתאריך פורסם בתאריך
יכול להיות שצריך לדבר על השקעות.
חייבים לדבר על חזון (מושג מפוקפק מתחום הקמת חברה). אם בפגישה הראשונה מדברים איתם על מטרה מלהיבה, זה נותן הרבה יותר אמביציה מאשר רק להגיע לאיזון. רוב האנשים חולמים על מטרות גדולות ואפשר לתכנן איתם איך להגיע,נניח, למטרה אחת תוך 3 שנים (או אפילו פחות אם יש מטרה מתאימה).
ברגע שיש מטרה אז צימצום, סגירת חובות ואיזון הם רק מטרות ביניים. הם כשלעצמם לא באמת מלהיבים. אני חוששת שגם אנשים שהצליחו לבצע דיאטת צרכנות לפרק זמן מסויים, בסוף נשברו בגלל שאין בזה שום כיף או תחושת סיפוק. חייבים משהו מעבר לזה.
גם תיק השקעות הוא רק חלק ממטרות הביניים. הוא נועד להתממש בדרך זו או אחרת. אבל דרך השקעות מתאימות אפשר להגיע למטרה ואז, יש לקוות, הם כבר יהיו מאומנים בשביל להגשים את המטרה הבאה.
 
@בת העמק מדברים על חזון, חלומות הזוג, מטרות קצרות טווח, בינוניות...
הבעיה היא ש"לסגור את המינוס" - קל לעשות - ניקח הלוואה בריבית טובה יותר מהריבית של המינוס - "זבנג וגמרנו" שהם עושים כבר כמה שנים.
להחליף רכב, שיפוץ, טיסה... שוב את הכל הם עושים כבר ב"זבנג וגמרנו", רק להוציא אותם לכיוון של לעשות את זה לאט לוקח זמן.
עכשיו בואו נדבר על איפה תהיו עוד 3 שנים... ברחוב.
אהה, לא רוצים? אז בואו ננסה לשנות הרגלים.

אנשים רוצים לדבר על השקעות ונכסים...
אני צריך קודם להוציא אותם מ"לא נוגעים בחסכון לילדים", "אני לא אגיד לילד שלי לא", "הביטוח הלאומי זה של הילדים".

נ.ב.
היה לי זוג שהבעל היה מדריך להשקעה בשוק ההון. היה לו תיק של 100,000 ו-100,000 במינוס והלוואות.
לא משנה מה, הרוויח 12% בשנה והמשיך לשלם 15% על ריביות, חודש למעלה, חודש למטה והריבית דופקת כמו שעון...
הוא לא מוכר עכשיו.

בכלל יש אחוז מסויים של רואי חשבון/ מנהלי חשבונות שמגיעים לפעמונים.
בעבודה הם שפיצים - שקל לא חומק מהם והם באמת מעולים.
אבל בבית... חוזרים לפסיכולוגיה.
לילד/ה שלא קיבל/ה מה שרצה ליום ההולדת, שראה אצל השכן ועכשיו הוא לא מסוגל להתמודד עם הילדים שלו/עם בן/ת הזוג.
 
בבקשה.

לא דיברתי על יעדים מספריים. אבל אם אין יעדים, דוגמאת להנחיל לתלמידים ידע, יכולת, או כישורים מסויימים, אני לא מבין איך מורים אמורים לתפקד.

מצד אחד, מודל תעשייתי לבית ספר זה זוועה. אבל גם הניגוד, של בית ספר שאנטי זה לא פחות זוועה.
 
אבל אם אין יעדים, דוגמאת להנחיל לתלמידים ידע, יכולת, או כישורים מסויימים, אני לא מבין איך מורים אמורים לתפקד.
המורים יתמקדו לבד בצורה טובה יותר מאשר אם פוליטיקאי פטרנליסט ינחית עליהם יעדים.
אני מסכים עם הטענה שעדיף בית־ספר תעשייתי על בית־ספר שאנטי, אבל הבעיה היא בהתקרבות לתעשיית חינוך־מפלגתי־מהפכני במקום תעשיית ידע תועלתני (כן, כולל Liberal arts, לשאלתך שם).
הייתי מקבל את טענותיך עבור בית־ספר פרטי.

אני עדיין נהנה מהמחמאות הכוללניות המזדמנות שלך.
 
אני עדיין נהנה מהמחמאות הכוללניות המזדמנות שלך
3> 3>

המורים יתמקדו לבד בצורה טובה יותר מאשר אם פוליטיקאי פטרנליסט ינחית עליהם יעדים.
נוטה להסכים. למרות שמערכת חינוך ציבורית וכו'.

הנקודה שלי היא שבתחילת השנה מישהו צריך להגיד לתלמידם ולהורים: "הסימסטר אנחנו נלמד..." , ואח"כ לעמוד מאחורי ההצהרה.
 
אני מרגישה שעבור צעירים רבים (אני ביניהם), הקונפליקט הוא שהשקעה במניות ברמת הסיכון הרלוונטית משמעותה ויתור על רכישת דירה למגורים לפרק זמן שקשה לדמיין (15-20 שנה). במיוחד באקלים החברתי הקיים בישראל, קשה לקבל החלטה ש"לא קונים דירה בעשרים שנה הקרובות" ולכן הלך החשיבה הוא "אני מניח שאצטרך את הכסף לדירה מתישהו ב10-5 שנים הקרובות", מה שלא בהכרח הולך ביחד עם השקעה לטווח ארוך. הרי "כולם" אומרים לי שאשנה את דעתי כשיהיו לי ילדים. ואולי הם צודקים? כל עוד אין לי ילדים, לא אדע. לכן גם יוצאי הדופן שמעוניינים להשקיע נמצאים בלימבו כזה של התלבטות ואולי לכן פונים לאסטרטגיה של "לא להחליט" ולשמור את האופציה של דירה פתוחה.

אני מתייחסת אל עצמנו כאל ניסוי. מעניין אם עוד עשר שנים נשנה את דעתינו ונרצה דירה, ועוד יותר מעניין אם כשיגיעו ילדים ישתלם יותר לקנות "כי צריך יציבות. ובמילא שכר הדירה עולה" וכו. בינתיים שלמים עם ההחלטה להשקיע, ואפילו יותר קל לי להתמודד עם הביקורת הסביבתית ככל שעובר הזמן.
 
אני מרגישה שעבור צעירים רבים (אני ביניהם), הקונפליקט הוא שהשקעה במניות ברמת הסיכון הרלוונטית משמעותה ויתור על רכישת דירה למגורים לפרק זמן שקשה לדמיין (15-20 שנה). במיוחד באקלים החברתי הקיים בישראל, קשה לקבל החלטה ש"לא קונים דירה בעשרים שנה הקרובות" ולכן הלך החשיבה הוא "אני מניח שאצטרך את הכסף לדירה מתישהו ב10-5 שנים הקרובות", מה שלא בהכרח הולך ביחד עם השקעה לטווח ארוך.
אפשר להשקיע במניות גם לטווח קצר.

אני מחזיק במניות (מגודרות) לטווח קצר מאד (פחות מעשר שנים), בין השאר כדי לשמור על האפשרות לקנות בית למגורים. כשיגיע הזמן שרכישת בית כזה תבוא בחשבון (בהשוואה עם האלטרנטיבות), אבדוק אם יש לי מספיק כסף. יהיה - אקנה; לא יהיה (אחרי נפילה של השוק) - אמתין. הסטורית, האסטרטגיה הזו הצליחה. אינני יודע אם היא תתמיד.

לא מומלץ.

לכן פונים לאסטרטגיה של "לא להחליט" ולשמור את האופציה
לדעתי, ההחלטה להחזיק מזומן הינה מסוכנת יותר מאשר ההחלטה להחזיק מניות, אפילו לטווח של פחות מעשור.
 
קשה לקבל החלטה ש"לא קונים דירה בעשרים שנה הקרובות".
היינו באותה סירה.
החלטנו להשקיע בתיק דפנסיבי יחסית את ההון הראשוני, ואת יתר הכסף שחסכנו ב1-2 שנים הראשונות לחיים המשותפים ניתבנו לקניית דירה (במחיר שמייצג תשואה של יותר מ4%).

אנחנו שואפים לעצמאות כלכלית, אבל לפטור את "בעיית הגג מעל הראש" ב4-5 שנים בגיל צעיר יחסית, נראה לי עדיף בשלב הזה מאשר להשקיע את זה בסנופי.
אז אולי זה יעכב את העצמאות, אבל יהיה לנו איפה להניח את הראש כל החיים קדימה.
 
נערך לאחרונה ב:
אני מחזיק במניות (מגודרות) לטווח קצר מאד (פחות מעשר שנים), בין השאר כדי לשמור על האפשרות לקנות בית למגורים.

אתה מתכוון למגודרות מטבע?
האם ע"י קרן מחקה ישראלית על מדד מניות חו"ל?
אשמח אם תוכל להרחיב יותר על הנ"ל ולהסביר כיצד ניתן לבדוק את הנתונים לבד כדי להשתכנע שאסטרטגיה כזו הצליחה היסטורית.
תודה
 
אני מרגישה שעבור צעירים רבים (אני ביניהם), הקונפליקט הוא שהשקעה במניות ברמת הסיכון הרלוונטית משמעותה ויתור על רכישת דירה למגורים לפרק זמן שקשה לדמיין (15-20 שנה).
נגעת בנקודה חשובה מאוד מאוד. רציתי לפתוח על כך שרשור ולא הצלחתי לנסח את שאלת הדיון, אבל בגדול הטענה שלי היא שבתוחלת, כדאי להשקיע בשוק ההון גם כסף שמיועד לרכישת דירה בטווח הקצר-יחסית (5-10 שנים), כאשר ברוב המקרים תצא מורווח, ובחלק קטן מהמקרים, תאלץ לדחות את רכישת הדירה או לקחת משכנתא טיפה גדולה יותר ולשלם יותר ריבית (וגם לנעול הפסדים...). כלומר: זה הימור ואף אחד לא מבטיח לך הצלחה, אבל בתוחלת אתה מרוויח, והמקרה הגרוע הוא לא כל כך גרוע (בעיניי).
 
אתה מתכוון למגודרות מטבע?
לא. על ידי גיוון נכסים.

האם ע"י קרן מחקה ישראלית על מדד מניות חו"ל?
אתה מוזמן לראות את התיק שלי (ראה קישור בדף הפרופיל שלי).

כיצד ניתן לבדוק את הנתונים לבד כדי להשתכנע שאסטרטגיה כזו הצליחה היסטורית
  1. תיק 100% מניות ארה"ב היה ירוק ב95% מהמקרים אחרי עשר שנים.
  2. עבור תיק 70% מניות ו30% אג"ח ארוכות, התקופה קצרה יותר.
 
@TunaGolem @Johnson
סילחו לי. ואני מתייחס פה גם לסימולציות מונטה קרלו על סנופי לאורך 6 שנים.

1. תשואות עבר וגו'
2. 2008
3. 2000
4. ראוי להתייחס למה הם התרחישים הגרועים, מה הסבירות שהם יתרחשו.
5. ראוי שאדם יתחשב בתרחישים האלה, ויהיה מוכן אליהם.
6. מרפי.
 
תשואות עבר וגו'
הסטורית, האסטרטגיה הזו הצליחה. אינני יודע אם היא תתמיד.


נכלל

נכלל

ראוי להתייחס למה הם התרחישים הגרועים
לא יהיה (אחרי נפילה של השוק) - אמתין


מה הסבירות שהם יתרחשו
ב95% מהמקרים
+מקדם על ההסטוריה

ראוי שאדם יתחשב בתרחישים האלה, ויהיה מוכן אליהם.
אבדוק אם יש לי מספיק כסף. יהיה - אקנה; לא יהיה (אחרי נפילה של השוק) - אמתין.


אמ"ל.

אתה רואה? התשובות לכל השאלות שלך כבר הופיעו בגוף ההודעות שלי.
שים לב לכך שכתבתי על התיק שלי והאסטרטגיה שלי להתמודדות עם הבעיה של אופק בר, ולא המלצה לאחרים:
 
@TunaGolem
בסדר בסדר....
הבנתי את האסטרטגיה שלך. אני מבין מאיפה האמון שלך מגיע. ואני מבין מה ה contingency שלך. ואני מבין ש 2000 ו 2008 כלולות בסימולציה ובשיקול. שלך.

ועדיין ב20 השנים האחרונות ראינו שני משברים שמחקו כחצי מהשוק. ובמיוחד לאור רמות המחירים, והריבית. אני חושב שנכון, במסגרת ההמלצות שאינן המלצות, להאיר את האפשרות שהפיזדץ עשוי לבוא, ושצריך לדעת מה הסיכוי, ואיך זה יראה.

תחשוב על האדם המסכן שנכנס בשיא ב 2000 . התיק שלו קרס. ובדיוק כשהוא החזיר את שוויו לרמות שבהן הוא נכנס ב 2007, נפלה לו טונת לבנים על הראש. ונשארה שם עד 2013.

בנוסף,
ככל שאני לומד את הנושא יותר, אני מפתח חיבה לתיקים פשטניים בסגנון 60-40 (ודומיהם) אבל אם מסתכלים על תשואות האג"ח, והריבית, וקוראים את הקשקשת בעיתונות הכלכלית, מתעוררים ספקות לגבי היכולת של התיקים האלה לתפקד כפי שהם תפקדו בעבר....
 
ככל שאני לומד את הנושא יותר, אני מפתח חיבה לתיקים פשטניים בסגנון 60-40 (ודומיהם) אבל אם מסתכלים על תשואות האג"ח, והריבית, וקוראים את הקשקשת בעיתונות הכלכלית, מתעוררים ספקות לגבי היכולת של התיקים האלה לתפקד כפי שהם תפקדו בעבר.
הכוונה לטענה שנראה פחות תשואה ממניות לעומת העבר?
במקרה זה מה האלטרנטיבה לצעירים? אולי זה מה שדוחף זוגות צעירים לבחור בנדלן כלאיים כזה, בין השקעה למגורים (כי "הנדלן תמיד עולה. ואפילו אם יתרסק ולא נמצא שוכרים/לא נמכור ברווח, נגור בדירה ויהיה לנו נכס ביד")

בנוגע לטענה שאפשר למכור את התיק שלא בהפסד אחרי עשור, מסכימה. אפשר לגדר את הסיכון הזה לגמרי אם גמישים בפרק הזמן (" לא נקנה עכשיו דירה ,נחכה עוד שלוש שנים שהשוק יתאושש ולא ננעל הפסדים").
אבל אם מוכרים את התיק אחרי עשור מפסידים את האפקט של הריבית דריבית שהוא המשמעותי לבחירת אסטרטגיה של שוק הון לעומת דירה למגורים.

בנוסף, התרשמותי היא שרוב הצעירים לא באמת רוצים לקנות דירה בעוד עשר שנים אלא מניחים שירצו. זה חוזר בסיפורים אישיים בפורום של בני עשרים וקצת, וגם אנחנו כאלה. על העשור הקרוב אנחנו יודעים בוודאות סבירה שלא מתאים לנו נכס (הקריירה שלי מחייבת כמה שנים בחול) אבל אחרי זה? לכן אולי הנטיה של אחרים שבמצבינו לשמור את כל האופציות פתוחות.

בספר של דן אריאלי הוא מראה בסדרת ניסויים שדווקא הנסיון לשמור על כל האופציות פתוחות גורם להפסד יותר גדול מאשר בחירת כל אחת מה אסטרטגיות, כולל זאת שבדיעבד הייתה פחות מוצלחת.
 
הכוונה לטענה שנראה פחות תשואה ממניות לעומת העבר?
במקרה זה מה האלטרנטיבה לצעירים? אולי זה מה שדוחף זוגות צעירים לבחור בנדלן כלאיים כזה, בין השקעה למגורים (כי "הנדלן תמיד עולה. ואפילו אם יתרסק ולא נמצא שוכרים/לא נמכור ברווח, נגור בדירה ויהיה לנו נכס ביד")

בנוגע לטענה שאפשר למכור את התיק שלא בהפסד אחרי עשור, מסכימה. אפשר לגדר את הסיכון הזה לגמרי אם גמישים בפרק הזמן (" לא נקנה עכשיו דירה ,נחכה עוד שלוש שנים שהשוק יתאושש ולא ננעל הפסדים").
אבל אם מוכרים את התיק אחרי עשור מפסידים את האפקט של הריבית דריבית שהוא המשמעותי לבחירת אסטרטגיה של שוק הון לעומת דירה למגורים.

בנוסף, התרשמותי היא שרוב הצעירים לא באמת רוצים לקנות דירה בעוד עשר שנים אלא מניחים שירצו. זה חוזר בסיפורים אישיים בפורום של בני עשרים וקצת, וגם אנחנו כאלה. על העשור הקרוב אנחנו יודעים בוודאות סבירה שלא מתאים לנו נכס (הקריירה שלי מחייבת כמה שנים בחול) אבל אחרי זה? לכן אולי הנטיה של אחרים שבמצבינו לשמור את כל האופציות פתוחות.

בספר של דן אריאלי הוא מראה בסדרת ניסויים שדווקא הנסיון לשמור על כל האופציות פתוחות גורם להפסד יותר גדול מאשר בחירת כל אחת מה אסטרטגיות, כולל זאת שבדיעבד הייתה פחות מוצלחת.
אגח הבעיה קודם כל באגח
 
תחשוב על האדם המסכן שנכנס בשיא ב 2000 . התיק שלו קרס. ובדיוק כשהוא החזיר את שוויו לרמות שבהן הוא נכנס ב 2007,
הוא מכר וקנה דירה (לא כל כך מסכן). על זה מדובר: על חסכון לטווח קצר עד שתהיה הזדמנות לקנות דירה. כשיש מספיק כסף – מוכרים את התיק. אין מספיק כסף – מחכים.

במסגרת ההמלצות שאינן המלצות
אתה רומז לכך שאני ממליץ אבל מתכסתח. אני באמת רק מציג אלטרנטיבה אחת, ויודע שלהרבה אנשים עדיף להחזיק מזומן. הבעיה היא שאנשים חוזרים על המנטרות "מניות הן לטווח ארוך בלבד" ו"בטווח הקצר הבורסה היא קזינו", בלי לבחון את העובדות.

שצריך לדעת מה הסיכוי, ואיך זה יראה.
אתה חוזר על הטענה שצריך לדעת מה הסיכון. אני אחזור על הטענה שאני יודע בדיוק מהו הסיכון: נפילה של 10% לכל היותר, ובסבירות כוללת של 5% לכל היותר. לא כל כך נורא (כולל כל המקרים הכי גרועים בהסטוריה).

מתעוררים ספקות לגבי היכולת של התיקים האלה לתפקד כפי שהם תפקדו בעבר...
  1. אילולא היו ספקות, לא היה פוטנציאל תגמול לסיכון.
  2. בסדר. אני לא מצפה מהתיק לתפקד כמו בעבר. אני מצפה ממנו לתפקד יותר טוב מהזנב הגרוע ביותר.

אולי זה מה שדוחף זוגות צעירים לבחור בנדלן כלאיים כזה
לא. מה שמרחיק אנשים משוק ההון היום, הוא בדיוק אותו הדבר שהרחיק אותם לפני שלושים שנה – התנודתיות הקיצונית.

אבל אם מוכרים את התיק אחרי עשור מפסידים את האפקט של הריבית דריבית
לא נכון. ריבית דריבית יש גם בהשקעה לשלושים שניות. אין שום דבר מיוחד בריבית דריבית, ובוודאי שלא
הוא המשמעותי לבחירת אסטרטגיה של שוק הון לעומת דירה למגורים.
ישנן שלל סיבות לבחירת שוק ההון אל מול דירה:
  1. תוחלת תשואה גבוהה יותר.
  2. סיכון מערכתי נמוך יותר (תנודתיות וצידוד לטווח של כמה שנים).
  3. פיזור קל ונגיש.
  4. עלות השקעה נמוכה מאד.
  5. יעילות השוק (אחרים מנתחים את הנכסים שלי בשבילי, ואני מרוויח).
  6. מינוף זול יותר ונגיש יותר.
  7. נזילות כמעט מיידית.
  8. שלל מידע ושקיפות.
  9. (במכשירים מסוימים המיסוי נמוך יותר)
  10. לא צריך לצאת מהמיטה.

בנוסף, התרשמותי היא שרוב הצעירים לא באמת רוצים לקנות דירה בעוד עשר שנים אלא מניחים שירצו.
מחזק את הטענה שכדאי להשקיע בכל זאת.


אגח הבעיה קודם כל באגח
  1. אם אתה כל כך חושש מאג"ח, למה לא 100% מניות?
  2. בניגוד לטענות שהוזכרו כאן בפורום, לא כל המשקיעים באג"ח הם מוסדיים. מספיק ש5% ממחזיקי האג"ח יהיו משקיעי ערך, כדי שהשוק יהיה יעיל.
ג"נ: מחזיק באג"ח הארוכות ביותר, ושוקל להתמנף עליהן, בלי קשר למצב השוק הנכחי. הפסדתי כסף בהשקעה זו, ואני יודע שאמשיך להפסיד בהזדמנויות אחרות בעתיד, אבל אני לא ממצמץ.
 
אתה רומז לכך שאני ממליץ אבל מתכסתח. אני באמת רק מציג אלטרנטיבה אחת, ויודע שלהרבה אנשים עדיף להחזיק מזומן.
הטענה היא לא ספציפית נגדך. כולם פה, כולל אני, מציגים את דעותינו, תפישותינו, וכד'. אין לי ספק ב intellectual honesty שלך. בוודאי כשאתה שם כספך על דעותיך. אני כן חושב שצריך להציג את הצד השני, או את הסיכונים. בתכלס גם יותר קל להתמודד עם נפילה של 50% אחרי שעיכלת את האופציה הזאת, ואיך היא תיראה.

ושלא יהיה ספק, אני מאוד מעריך את הדברים שאתה כותב פה, ומאוד נהנה ללמוד מהם. אני מאמין שכל הפורום.
אני אחזור על הטענה שאני יודע בדיוק מהו הסיכון: נפילה של 10% לכל היותר, ובסבירות כוללת של 5% לכל היותר. לא כל כך נורא (כולל כל המקרים הכי גרועים בהסטוריה).
אני לא סגור על איזו סימולציה אנחנו מדברים?
אבל לטעמי הסיכון המקסימלי הוא מישהו שנאלץ לממש במהלך הקריסה, בגלל פיטורין לדוגמה.
חלק מהשאלה היא מה יכול להיות ה Max Draw down ובאיזו סבירות. או, כמה זמן יקח לתיק להשתקם וכד'.
אגב, לא ברור לי מאיפה ה 10% 2000 עד 2006 (ינואר) יוצא ירידה של 15%, לדוגמה.
  1. בסדר. אני לא מצפה מהתיק לתפקד כמו בעבר. אני מצפה ממנו לתפקד יותר טוב מהזנב הגרוע ביותר.
כן.
הייתי מאוד שמח אם התיק שלי יתפקד יותר טוב מרוב האלטרנטיבות.

  • אם אתה כל כך חושש מאג"ח, למה לא 100% מניות?
אני לא חושש מנפילות באג"ח, לפחות לא נורא. אני חושש שהן לא ישאו מספיק תשואה.

חוץ מזה, אני מחזיק אג"ח ארוך כאיזון למניות, ככל שקניתי את האיגרות שלי במחיר יותר גבוה, כך היכולת שלהן להוות משקל נגד פוחתת.
 

פתחו חשבון למסחר עצמאי

פסגות טרייד

ישראל: 0.06% מעסקה (מינימום ₪2 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה)
דמי ניהול: ללא דמי ניהול
מינימום: ₪10,000
פתיחת חשבון

מיטב טרייד

ישראל: 0.08% מעסקה (מינימום ₪4.65 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה או $5 ב-IBKR)
דמי ניהול: פטור לשנתיים, אח״כ ₪15
מינימום: ₪5,000
פתיחת חשבון

אקסלנס טרייד

ישראל: 0.07% מעסקה (מינימום ₪3 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה או $5 ב-IBKR)
דמי ניהול: פטור לשלוש שנים, אח״כ ₪15
מינימום: ₪10,000
פתיחת חשבון
פסגות טרייד
מינימום לפתיחת חשבון: ₪10,000
⌄
ישראל: 0.06% מעסקה (מינימום ₪2 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה)
דמי ניהול: ללא דמי ניהול
פתיחת חשבון
מיטב טרייד
מינימום לפתיחת חשבון: ₪5,000
⌄
ישראל: 0.08% מעסקה (מינימום ₪4.65 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה או $5 ב-IBKR)
דמי ניהול: פטור לשנתיים, אח״כ ₪15
פתיחת חשבון
אקסלנס טרייד
מינימום לפתיחת חשבון: ₪10,000
⌄
ישראל: 0.07% מעסקה (מינימום ₪3 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה או $5 ב-IBKR)
דמי ניהול: פטור לשלוש שנים, אח״כ ₪15
פתיחת חשבון
גילוי נאות: האתר מקבל תגמול בגין פתיחת חשבון דרך הקישורים. אין באמור משום ייעוץ השקעות או שיווק השקעות.
- אני נהנה לקרוא את הפוסטים של רוב חברי הפורום, חבל שלעיתים קרובות נוטים לגרור את השיח מהנושא המקורי.

הסולידית מתייחסת למצב האבסורד בעיניה.
אי אפשר לפתור כל דיון בנושא בטענות נוסטלגיות ובכך שהדור שלנו בכיין (והוא באמת כזה).

אני חושב שהדורות הקודמים לא התמודדו עם בעיות כאלה כי לא היתה להם האפשרות (טכנית) בגיל צעיר כזה.
לדעתי לצעירים היום יש הרבה יותר שליטה על העתיד הפיננסי שלהם מאשר בעבר וזה דורש חינוך, אחרת הדור הזה ימצא את עצמו במצב מאוד לא טוב בגיל הפרישה.
ג.נ
בן 22
 

נושאים דומים

Back
למעלה