• התכנים בפורום אינם מהווים ייעוץ מקצועי מכל סוג, לרבות ייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו המיוחדים של כל אדם.
    השימוש בפורום כפוף לתנאי השימוש. עצם השימוש בפורום מהווה הסכמה מלאה לתנאים אלה.

פערים בזוגיות כלפי כסף

  • פותח הנושא פותח הנושא מורן ניר
  • פורסם בתאריך פורסם בתאריך
כשאתה בא לקשור את חייך עם מישהו/י בקשר שהוא בסגנון נישואים, אתה מביא בחשבון מראש שזה גם שותפות כלכלית ושצריך להגיע לאיזושהי הסכמה בהקשר הזה לפני ובמהלך הנישואים.
אתה מתייחס לנישואים של סיר עם מכסה, אני מתייחס לנישואים של שני סירים עם מכסים שבוחרים לחלוק את החיים.

אם צד אחד עושה מה שהוא רוצה בלי לדבר בכלל עם הצד השני או אם הצד השני לא עבר תהליך בו הוא הסכים לכך, בפועל אין פה ממילא שותפות
צד אחד יכול להחליט על עצמו, וזה לא משנה אם זה הבגד שהוא ילבש לעבודה ועד כמה הוא ישקיע בה, והוא לא צריך להשאר בעבודה רק בגלל שלא הגעתם להסכמה, זו לא תקופת העבדות. בהחלט צריך לדבר על זה, אבל זה לא דורש הסכמה של הצד השני ועדיין יש פה שותפות, פשוט אחת שלא כוללת את החיים האישיים של כל אחד מבני הזוג.
אם פתאום מישהו מגלה שהוא לא מסוגל נפשית לעבוד יותר וחייב להישאר עם הילדים, הוא ידון בזה עם בת הזוג ואו שיגיעו לאיזו פשרה או שאם הוא לא מסוגל לוותר על החלום המלא או היא לא מסוגלת לקבל את הצורך הזה, אז ממילא אין פה שותפות ממשית.
אם צד אחד לא מסוגל, אז הוא הוא לא מסוגל, חוץ מלדברר את זה ולהתייעץ הוא לא צריך לקבל הסכמה כי הוא לא מסוגל.

הצד השני בהחלט יכול לעזוב או להחליט שבגלל עליו כל העול הכלכלי עליו , גם כל העול על דרך ההשקעה שלו, הצד שמנגד יכול לעזוב בעקבות כך, אבל הוא לא יכול לדרוש בעלות על כסף שהוא לא הרוויח כי הוא לא יכול לעבוד ובטח לא להמר עליו בהשקעות ספקולטיביות.
ככה זה בנישואין. לפעמים מישהו/י משתנה באופן קרדינלי והצד השני צריך להחליט אם הוא מקבל/ת את המשוואה החדשה או לא. אם הוא לא מקבל/ת, אין כאן בפועל נישואין של ממש. אבל אם הוא או היא קיבלו את המצב החדש, אין מקום להגיד זה הכסף שלי, גם אם היא/הוא היו מעדיפים שהצד השני יעבוד
הכסף הוא שלך, אתה יכול להפנות אותו לאיזה חשבון שתבחר, כח אדם לא ידרוש אישור מאשתך לאן לנתב את הכסף. אתה יכול להחליט לבחור לשתף אותו (חשבונות משותפים וכו'), או לבחור לא לשתף ולהחזיק חשבונות נפרדים וחשבון נוסף רק להוצאות משותפות. בשני המקרים מדובר על נישואים, רק בשני הכסף שלך לא מתחתן אם הבן זוג שלך ובראשון כן.
אם מישהו עובר תאונה איבד כושר עבודה ואין לו עדיין תקופת אכשרה בביטוח או בקרן הפנסיה - אישתו תצטרך להחליט אם היא מקבלת את המצב או לא. אם קיבלה את המצב החדש, הכסף שהיא מרוויחה שייך לנכה בדיוק כמו לה. זו משמעות של קשר ברמה של נישואין.
הוא לא. בדיוק שהכסף שלך לא שייך לילדים שלך שלא עובדים. אין שום דבר הנישואים שמחייב או דורש שכסף של אחד יהפוך לכסף של השני.

אתה יכול לבחור לשתף עם בן הזוג הנכה מתוך האהבה חמלה או הערכה, אבל זה לא אומר שהוא יכול לבזבז חצי ממנו איך שבא לו או לקבוע לסכן אותו בזמן שהוא יודע שהוא לא יוכל לחסות חובות שינבאו מהסיכון.

בסופו של יום, כמעט בכל המקרים אנשים מתחתנים בידיעה ברורה מי מולם, מה כושר ההשתכרות שלו, מה החלומות שלו, כמה קשה הוא מסוגל או רוצה לעבוד ויש פה הסכמה במשתמע לאחד את הכספים לא משנה אם אחד ספרן שעובד חצי משרה והשניה הייטקיסטית.
על זה נאמר האדם איתו אתה מתחתן הוא לא האדם ממנו אתה מתגרש. אתה לעולם לא תדע עם מי אתה מתחתן כי לא חיית את חייו, כל אחד ישתנה לאורך חיי הנישואים. אם אתה לא רוצה סתם להתגרש בגלל שינוי פתאומי ביחס של כסף של אחד מבני הזוג, רצוי מאוד שתבנה מנגנון שמוציא את הכסף כמה שיותר רחוק מהמשוואה של הזוגיות ביניכם.
 
נערך לאחרונה ב:
חולקת עליך בעניין הזה, אלא אם מדובר על זוג שהכיר והתחתן רק בשנות השלושים שלו. וגם אז זה מוטל בספק (לפחות בימינו חלקם עדיין מתבחבש עם חייו).
אני מקבל את ההערה אך כי הם יודעים מה כושר ההשתכרות בטווח הזמן המיידי ומה השאיפות. או שהם יודעים שכרגע המצב זמני. החיים אכן דינמיים, אבל הכוונה שלי היא שאם מתחתנים במצב ההתחלתי מאד, אז יש פה גם הסכמה מודעת שדברים יכולים להשתנות ולוקחים את הסיכון של לפחות לנסות לחיות בשיתוף גם אם ישתנו.
 
אתה מתייחס לנישואים של סיר עם מכסה, אני מתייחס לנישואים של שני סירים עם מכסים שבוחרים לחלוק את החיים.

אתה צודק. אנחנו רואים את הנישואים בצורה אחרת.

בעיני המהות של נישואין הוא שותפות. שותפות גורל, כלכלית, פיננסית. מתחלקים בכושר העבודה וגם בהכנסות שהם מייצרים, כמו שהחובות והמטלות שוות.

בעיני לא נכון טרמינולוגית לקרוא למודל שאתה מציע בתור נישואים. אפשר לקרוא לו זוגיות, אפשר לקרוא לו שותפות כזו או אחרת, בעיני נישואין הוא איחוד מלא בין 2, בכל הרכוש, ההתחייבויות וההנאות.

מניח שיש מי שיגיד שגם מגורים דרך קבע בשתי ארצות נפרדות, כשאין שיתוף במטלות ובחובות כנישואים. בעיני מבחינה מהותית אין כאן נישואים.
 
  • אהבתי
Reactions: YPV
אתה צודק. אנחנו רואים את הנישואים בצורה אחרת.

בעיני המהות של נישואין הוא שותפות. שותפות גורל, כלכלית, פיננסית. מתחלקים בכושר העבודה וגם בהכנסות שהם מייצרים, כמו שהחובות והמטלות שוות.

בעיני לא נכון טרמינולוגית לקרוא למודל שאתה מציע בתור נישואים. אפשר לקרוא לו זוגיות, אפשר לקרוא לו שותפות כזו או אחרת, בעיני נישואין הוא איחוד מלא בין 2, בכל הרכוש, ההתחייבויות וההנאות.

מניח שיש מי שיגיד שגם מגורים דרך קבע בשתי ארצות נפרדות, כשאין שיתוף במטלות ובחובות כנישואים. בעיני מבחינה מהותית אין כאן נישואים.
זה נהדר ואני לא שולל.

אבל מה שאתה מציע נראה לי סיוט, זה אומר שזכותו של כל אחד מבני הזוג להכנס לחיים של האחר ודורש "הסכמות" על כל שטות שהאחר "המציא" לעצמו בחייו האישיים והתסכול הזה מוצג בהרבה שירשורים בפורום, לא לדבר על גירושים על כל הסכמה שלא התקבלה, בטח עם כל השינויים שכל אחד יעבור.
.
 
נערך לאחרונה ב:
מפוזר יותר מדירה 1 בודדת זה בטוח.
ההגדרה המקובלת לפיזור היא הרצון להקטין "סיכון", כאשר סיכון נמדד בסטיית תקן של המחיר.

מה המשמעות של פיזור בנדל"ן לפי תפיסתך?

דירה 1 בה מושקע הון רב מרגיש לי יותר הימור וכבול.
תלוי בהון, לא?

נשאל ככה: אם סך נכסיך בעולם הם שני מליון שקלים, איפה תרגיש יותר בנוח שישבו - בשכונה חדשה בעיר גדולה (למשל בית שמש, כמו זאת שהייתה לך) או במדד ת"א נדל"ן?

אני לא חושב שאני מכיר מישהו שיגיד ת"א נדל"ן.
 
ההגדרה המקובלת לפיזור היא הרצון להקטין "סיכון", כאשר סיכון נמדד בסטיית תקן של המחיר.

מה המשמעות של פיזור בנדל"ן לפי תפיסתך?


תלוי בהון, לא?

נשאל ככה: אם סך נכסיך בעולם הם שני מליון שקלים, איפה תרגיש יותר בנוח שישבו - בשכונה חדשה בעיר גדולה (למשל בית שמש, כמו זאת שהייתה לך) או במדד ת"א נדל"ן?

אני לא חושב שאני מכיר מישהו שיגיד ת"א נדל"ן.
פיזור מבחינתי זה שהכסף מושקע ב89 חברות נדל"ן ולא בדירה 1.

הנה הכרת. מעדיף מדד ת"א נדלן ובנייה על פני דירה 1.

אולי לא את כל 2 המיליון אבל סכום נכבד.

אוהב גם את מדד הפיננסים והביטוח שרותח בשנים האחרונות.
 
תכל'ס, לא הרבה אנשים כותבים הודעה אחת שצומחת מאליה לאשכול ארוך בכזו קלות :)
 
אבל מה שאתה מציע נראה לי סיוט, זה אומר שזכותו של כל אחד מבני הזוג להכנס לחיים של האחר ודורש "הסכמות" על כל שטות שהאחר "המציא" לעצמו בחייו האישיים והתסכול הזה מוצג בהרבה שירשורים בפורום, לא לדבר על גירושים על כל הסכמה שלא התקבלה, בטח עם כל השינויים שכל אחד יעבור.
מה ללבוש ומה לאכול אלו למשל נושאים שבדרכ רוב האנשים מבינים שלא צריך הסכמות אלא אם זה בנפשם. השקעות לרוב האנשים הן עניין משמעותי.

כשהתחתנו היינו מתייעצים לפני הוצאות של כמה מאות שקלים. היום אני קונה משהו בחמש מאות ש״ח ולא רואה צורך להתייעץ לפני (כן מיידע, אבל יותר בתור שיתוף במה שעבר עלי וכדאי שנהיה מסונכרנים על יתרת עו״ש) כי זה כבר לא משהו מהותי בעיני שנינו.

התסכול בדרך כלל נובע או מצד שתלטן שבאמת נותן לזוטות מעמד נכבד או בגלל שהם לא יודעים או לא מצליחים איך לדבר אחד עם השני ולהגיע לפתרון שאפשר לחיות איתו - וזה יושב בדרך כלל על עניינים עמוקים יותר וכלליים ולא על הנושא הספציפי שיש עליו ריב או אי הסכמה.
 
מה ללבוש ומה לאכול אלו למשל נושאים שבדרכ רוב האנשים מבינים שלא צריך הסכמות אלא אם זה בנפשם. השקעות לרוב האנשים הן עניין משמעותי.

כשהתחתנו היינו מתייעצים לפני הוצאות של כמה מאות שקלים. היום אני קונה משהו בחמש מאות ש״ח ולא רואה צורך להתייעץ לפני (כן מיידע, אבל יותר בתור שיתוף במה שעבר עלי וכדאי שנהיה מסונכרנים על יתרת עו״ש) כי זה כבר לא משהו מהותי בעיני שנינו.

התסכול בדרך כלל נובע או מצד שתלטן שבאמת נותן לזוטות מעמד נכבד או בגלל שהם לא יודעים או לא מצליחים איך לדבר אחד עם השני ולהגיע לפתרון שאפשר לחיות איתו - וזה יושב בדרך כלל על עניינים עמוקים יותר וכלליים ולא על הנושא הספציפי שיש עליו ריב או אי הסכמה.
הבעיה שאנשים ותפיסות עולם משתנות. אתה עכשיו ,לדוגמה (שמבוססת על מקרה אמיתי של חבר), חושב שעד 500 שח לא צריך להתייעץ ומחר אשתך תחליט שלדעתה הגעתם למצב כלכלי שעל 5000 שח כברלא צריך להתייעץ . אם אתה לא תסכים לזה ולא תגיעו להסכמות או שתתגרשו או שאחד מכם יצטרך לעבור "הסכמה בכפיה" שרק תצטבר אצלו אם שאר "ההסכמות" שתצטרכו לעבור.
 
  • אהבתי
Reactions: MMM
הבעיה שאנשים ותפיסות עולם משתנות. אתה עכשיו ,לדוגמה (שמבוססת על מקרה אמיתי של חבר), חושב שעד 500 שח לא צריך להתייעץ ומחר אשתך תחליט שלדעתה הגעתם למצב כלכלי שעל 5000 שח כברלא צריך להתייעץ . אם אתה לא תסכים לזה ולא תגיעו להסכמות או שתתגרשו או שאחד מכם יצטרך לעבור "הסכמה בכפיה" שרק תצטבר אצלו אם שאר "ההסכמות" שתצטרכו לעבור.
הנפוץ בנישואין תקינים הוא שיש דו-שיח והסכמות. זה עובד יותר בקלות אם לפחות תנאי אחד מתקיים:
מטרות ואופי דומים
גמישות
אכפתיות
תקשורת טובה
בדרך כלל זה שילוב עם משקל שונה של כל גורם.

אנשים נשואים מקבלים הרבה מאוד החלטות במהליך החיים וסביב רובן המוחלט אין דרמה. יש בדיחה של ציפי שביט ובעלה הם הסכימו לפני החתונה שהוא יכריע בכל ההחלטות הגדולות והיא בכל הקטנות. ואז הם אומרים שברוך השם לא היו אף פעם החלטות גדולות.
 
הנפוץ בנישואין תקינים הוא שיש דו-שיח והסכמות. זה עובד יותר בקלות אם לפחות תנאי אחד מתקיים:
מטרות ואופי דומים
גמישות
אכפתיות
תקשורת טובה
בדרך כלל זה שילוב עם משקל שונה של כל גורם.
הנפוץ שכמעט 50% מהנישואים מסתיימים בגירושים ועל זה כמובן צריך להוסיף לא מעט אנשים שחיים חיי נישואים לא מאושרים, אבל לא מתגרשים מסיבות שונות.

כך שבגדול ניתן להגיד שרובנו לא באמת יודעים לראות את העתיד, אולי הנפוץ זה לא משהו לשאוף אליו.
 
נערך לאחרונה ב:
הנפוץ שכמעט 50% מהנישואים מסתיימים בגירושים ועל זה כמובן צריך להוסיף לא מעט אנשים שחיים חיי נישואים לא מאושרים, אבל לא מתגרשים מסיבות שונות.

כך שבגדול ניתן להגיד שרובנו לא באמת יודעים לראות את העתיד, אולי רצוי לשנות את מה שנפוץ.
אבל בממוצע אנשים נשואים מאושרים יותר מגרושים (לא יודע מה הביצה והתרנגולת כאן).

לדעתי הבעיה היא לא בחוסר יכולת לחזות את העתיד אלא בחוסר יכולת להתחייב ולהשקיע בקשר.
בקיצוניות יש אנשים שתופסים נישואים כמו כמו הסכם שירות או מוצר, כמו חברת תכני טלוויזיה. בפועל נישואים טובים זאת עבודת צוות וברית. בהלכה מי שיוזם את הגירושין גם נפגע במימוש הכתובה, כדי שיעשה את זה באופן שקול ובכובד ראש. וגם צריך הסכמה מסויימת של שני הצדדים בשביל להתגרש.
 
שני בני הזוג עמלים להביא כסף, כמו ששניהם עמלים לתחזק את הבית. הכסף הוא של שניהם באותה המידה. אם יש זוג שיש שצד אחד שלא תורם במידה שראוי ויכול לתרום ודיברו על כך ולא הגיעו לפתרון, אני עוד איכשהו יכול להבין את הגישה של ״שלי״ ״ושלך״- אבל בדר״כ כשהופכים לזוג מכירים את היכולות ואת הכישורים של כל אחד, מה הוא מעדיף, מה הוא יכול, מה הוא מסוגל והופכים בנסיבות האלו ליחידה כלכלית אחת.
אני לא מסכים עם הקביעה ולא עם המסקנה.
זה בכלל לא נכון ששניהם עמלים תמיד. לפעמים זה מעניין רק אחד. כמו שאמרת, אם יש צד שלא תורם.
וגם אם כן - למה ההנחה שזה אומר שהכסף של שניהם? אני עשיתי משהו, לא היא. היא עשתה משהו, לא אני.

כששי לי שינדלר עשתה את סרט הדוקו על האקזיט של בעלה, זה היה הרבה לרלורים על איך היא מרגישה עם האקזיט.
אחת הסצינות הייתה על ההבדל בתפיסת העושר שלה מול בעלה. והוא אמר לה חד וחלק - עליי זה לא נפל סתם ככה, אני עבדתי על זה. ועלייך כן. זה לא ציטוט מדוייק, אבל זו האמת.

אם בזוג של פות"ש עסקינן, אז כן, פות"ש לא יושב בבית ולא עושה כלום. נכון.
יחד עם זאת, כשמדובר על הבדל משמעותי, אם באמת אשתו עושה פי 3, והוא מבקש לפעול בפי 3 הזה כאילו הוא עשה אותו -
באופן יחסי זה דומה מאוד לאדם שלא עושה כלום, אבל רוצה את כל השליטה, בניגוד לדעתו של מי שעשה כמעט הכל. איך זה הגיוני?
לא הגיוני שצד אחד אחראי לפרנס והשני לבזבז ולא משנה אם זה להוציא כסף על ימין ועל שמאל או להשקיע כסף בצורה לא יעילה ומטומטמת
 
זה קיים היום בפלח הולך וגדל במגזר החרדי.
בוודאי, זה המיינסטרים. האישה מפרנסת, הגבר עוזר (מענק כולל וכו'). התהפכו היוצרות.
וזה גורם לים חיכוכים.

בדרך כלל מתגברים על זה עם שטיפת המוח הרגילה - גבר שלומד רק תורה הוא גבר נחשק חברתית, הוא גבר חכם, הוא כנראה יודע מה הוא עושה בהשקעות וכו' וכו'.
אבל מה קורה כשלא מצליחים? על כל מקרה של הצלחה של המודל, יש מקרה של כשלון. מה קורה כשהגבר הולך ומשקיע את הכסף שהגיע ב90% מהאישה, ומפסיד אותו?

לא חסר מקרים, זה גורם למלא מתחים, כשהאישה רואה שהיא טוחנת, מרוויחה, והוא, בהיעדר תפיסה של הכסף והעמל שנדרש לייצר אותו - העלים אותו ברגע.
היא גם כנראה משכילה יותר, בעלת יותר אופציות כלכליות. באיזשהו שלב האיזון יכול להיות מופר.

אז בוודאי - אם הגבר מבין בהשקעות, שישקיע. אם החוזה הלא חתום אומר שהגבר ילמד והאישה תעבוד, והגבר הלומד ישקיע, בוודאי.
אבל אין היגיון שמי שלא עשה את הכסף, אין לו הערכה אליו, לא תרם דבר, ישתמש בכסף של מי שעמל, כנראה מבין קצת יותר, וכנגד דעתו - ומסתכן בלהפסיד אותו.
וגם למה להקצין? הפות"ש מכניס פרנסה למשק הבית גם, פשוט לא באותה מידה כמו האישה.
חוץ מזה, נראה לי שיש לך ערבוב בין המושג עבודה למושג פרנסה. אפשר לעבוד קשה בלי לקבל כסף על זה (טיפול במשק הבית, בילדים ובהורים וגם התנדבות).
אני מקצין רק קצת כי זה משרת את השאלה. היא מרוויחה 75%, באופן יחסי הוא יכול מחר לא לעבוד, זה לא מאוד משנה.
והוא רוצה לקבל שליטה מלאה, זאת אומרת 200%.

אני לא מערבב בין עבודה לפרנסה - שוב, אם האישה רוצה שהוא יטפל בכסף שהיא הרוויחה, זה מעולה. אבל היא לא רוצה. איזה היגיון יש לשדל אדם אחר לטפל לו בכסף שעשה?
מניסיוני האישי והאנקדוטלי, וגם מהשנתיים האחרונות בישראל - אני חולקת עליך.
אני נמצאת בזוגיות הזאת כבר יותר מ-40 שנה ובהחלט יש התמוססות חלקית של האינדיבידואל אצל שנינו.
אנשים יצאו מביתם בשביעי באוקטובר להציל חיים בלי לחשוב על בריאותם האישית. כנ"ל אנשים שהתנדבו לחזור למעגל המילואים גם כדי להחזיר חטופים.
הסיבה להסבר על מסיכת החמצן במטוס היא - כדי להציל את ילדך אתה חייב לנשום בעצמך.
אני לא חולק עלייך. הדברים האלה קיימים. אבל אלה מצבי האידיאל, או הנפוץ.
אנחנו מדברים על מצב שמתקרב לסטייה מהנורמה - בכמה זוגות הבעל מרוויח רבע מהאישה, רוצה להשקיע, והיא לא רוצה?
זה נחמד לדבר על המצב הנפוץ, אבל זה לא המצב הנפוץ. אם זה היה המצב הנפוץ - בכלל לא היה אשכול.

להמשיך את האנלוגיה - אין היגיון לשים מסיכת חמצן על מישהו אחר, לפני שאתה שם על עצמך. אין היגיון שמישהו אחד ירוויח, והשני יבזבז, רק על מזבח השותפות.
אנחנו אומרים, להשקיע זה לא לבזבז. אלא שזה יכול בכל רגע להשתנות. לא את ולא אני נבוא לנחם את האישה אם יקרה מחר 2008 וחצי מהכסף שלה יעלם.

הסיבה שמשכנעים להשקיע לבד - היא אחריות אישית. אין לך ברוקר לצרוח עליו, אין אבא ואמא שאחראים עליך - אתה מבין את הסכנות כמו את הסיכויים.
אבל מי דיבר בכלל על צד אחד שמחליט? להיפך, דובר על שיחות בין בני הזוג כדי להגיע להסכמה הדדית.
אבל הם לא מסכימים. דובר על "בוא נשכנע אותה למה כן כדאי להשקיע". זה פטרנליסטי ולא רואה את האחר, זה לוקח בחשבון שלהשקיע זה נכון ועו"ש זה שגוי. זה לא נכון.
אני אומר - אם אין הסכמה, מסיבות פסיכולוגיות, בהחלט כדאי להגיע להסכמה - אבל אם אין כזאת, ההיגיון אומר שכל אחד מחליט על עצמו כראות עיניו.
אם לא מחליטים איזה סדרה בנטפליקס לראות, אפשר להתפשר על מה שהבנזוג רוצה. אפשר גם לראות בנפרד - זה לא אסון.
 
הוא לא. בדיוק שהכסף שלך לא שייך לילדים שלך שלא עובדים. אין שום דבר הנישואים שמחייב או דורש שכסף של אחד יהפוך לכסף של השני.
החוק בישראל לא מסכים איתך. הרכוש של זוג נשוי הוא משותף, ואין לך זכות למנוע מהאחר גישה לחלק מהרכוש המשותף, גם אם אותו חלק הוא פרי עבודתך בלבד.
יכול להיות שחתימה מראש על הסכם ממון יכולה לשנות את זה, אבל בברירת מחדל הכל משותף.

אתה יכול לבחור לשתף עם בן הזוג הנכה מתוך האהבה חמלה או הערכה, אבל זה לא אומר שהוא יכול לבזבז חצי ממנו
לא, זה אומר שהוא יכול לבזבז את כולו.
בן זוג אחד לא מחויב חוקית לקבל את הסכמת האחר להוצאות.

מי שזה לא מתאים לא, שלא יתחתן, או שישלם לעו"ד לערוך הסכם ממון שיעגן את הזכויות שחשובות לו.

כל זה לא אומר כלום על איך ראוי להתנהל בין בני זוג. השיתוף המלא עובד רק אם יש מידה סבירה של הסכמה בין הצדדים.
 
למה ההנחה שזה אומר שהכסף של שניהם? אני עשיתי משהו, לא היא. היא עשתה משהו, לא אני.
בדיוק כמו שמי שעובד יותר על טיפול וחינוך הילדים לא הופך אותם ליותר שלו מאשר של ההורה השני. ככה זה משק בית מתפקד.
אני חוששת שהדעה שאתה מבטא כאן (היא כמובן לא בלעדית שלך) מובילה ליחסים רעועים מאד ואולי אף להיפרדות.
תחזוקת זוגיות ומשפחה היא אינסופית, ולשיחות לצורך הסכמה/פשרה/הבנה/הכלה יש חשיבות גדולה מאד לתחזוקה.
 
לדעתי כל הדיון המעניין שמתקיים כאן לגבי מידת השותפות/העצמאות בין בני זוג לא מתאים למקרה הזה.

קודם כל, יש סבירות גבוהה לדעתי שמדובר פה על מקרה לא אמיתי שמוצג כדי לעורר דיון סוער ("rage bait").
גם בגלל ששם המשתמש נראה אמיתי (לא כינוי), ומאוד לא סביר שאדם יכתוב את המשכורות שלו ושל אשתו בצורה גלויה כמו שנכתב בשרשור השני.
ויותר מזה - נראה לא סביר שאדם יטרח לפתוח משתמש חדש, יעלה 2 שאלות וייעלם בלי להגיב, כולל לאנשים שדי תוקפים אותו (ובצדק).

דבר שני, גם אם אכן מדובר על מקרה אמיתי -
נשמע שהאישה בסך הכול ניסתה להגן על עצמה.
היא מן הסתם עובדת קשה תמורת הסכום שהיא מקבלת,
ובן הזוג תוקף אותה במילים קשות (אם זה מה שהוא מפרסם בציבור, תארו לעצמכם מה הוא אומר לה פנים אל פנים...),
ועוד נשמע שהוא רוצה להכריח אותה להמר על הכסף שהיא עבדה עליו קשה
(מן הסתם אין לו צורך בקורס בשביל להשקיע לטווח ארוך בקרן סל עולמית...).

לדעתי האישית לא נשמע שמדובר כאן על אלימות כלכלית של האישה (כמו שכתבו בשרשור השני),
או אפילו חוסר רצון לשיתוף (כמו שנכתב כאן),
אלא על שתלטנות מהסוג הישן והרע שבו בן הזוג מעוניין להחליט מה יעשו בכל הכסף (גם אם האישה עובדת יותר), והדעות והרצונות שלה מבוטלים ומתוייגים כ"התנגדות ופחד".
 
כמו שיש התאמה מינית, פוליטית, דתית, צריכה להיות גם התאמה זוגית מסוימת מבחינה פיננסית (יעדים כללים ודרך). היה כדאי שכל זוג היה מדבר על כך לפני החתונה לפני שמקבלים החלטות שקשה להתחרט עליהן.

יש דברים שנהוג יותר לדבר עליהם לפני הנישואים כמו כמה ילדים רוצים, באיזה מסגרת חינוך, איפה לגור, האם אחד מבני הזוג יישאר בבית וכו. כנראה שכדאי להרחיב את זה.

רוב הזוגות בארץ לא מרוויחים אותו דבר, וזה מאוד נפוץ שאחד מרוויח יותר (זוג של הייטקיסטית ולא הייטקיסט, משפחות חרדיות שרק האמא עובדת וכו). אם רק בעל המאה הוא בעל הדעה (אפילו רק לכספו שהרוויח - זה אותו דבר), אז שותפות הגורל פה היא בעייתית והסיכוי להשיג יעדים משותפים קטנה וייוצרו בהכרח מאבקי כוח ומתחים.
 
בדיוק כמו שמי שעובד יותר על טיפול וחינוך הילדים לא הופך אותם ליותר שלו מאשר של ההורה השני. ככה זה משק בית מתפקד
הם כן, גם כי לרוב הילדים יהיו מחוברים רגשית יותר להורה שמגדל אותם, גם כי משפטית במקרה של גירושים זה בהחלט טיעון לצורך קבלת חזקה על הילדים ובעיקר שמי שנמצא עם הילדים זוכה לגדל אותם בדמותו כי הוא רוב הזמן איתם.

אם מקבילים לנושא הכלכלי, זה דומה לכך שלהורה שלא מגדל מותר לקבוע להורה המגדל מתי וכמה עונשים לתת ומתי לתת חיבוק למרות שהוא לא שם. הוא יכול לייעץ או להמליץ ולעזור, אבל בסופו של יום ההורה המגדל הוא זה שצריך להתמודד עם הילדים ולכן גם הוא זה שצריך להחליט.
 
נערך לאחרונה ב:

פתחו חשבון למסחר עצמאי

פסגות טרייד

ישראל: 0.06% מעסקה (מינימום ₪2 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה)
דמי ניהול: ללא דמי ניהול
מינימום: ₪10,000
פתיחת חשבון

מיטב טרייד

ישראל: 0.08% מעסקה (מינימום ₪4.65 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה או $5 ב-IBKR)
דמי ניהול: פטור לשנתיים, אח״כ ₪15
מינימום: ₪5,000
פתיחת חשבון

אקסלנס טרייד

ישראל: 0.07% מעסקה (מינימום ₪3 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה או $5 ב-IBKR)
דמי ניהול: פטור לשלוש שנים, אח״כ ₪15
מינימום: ₪10,000
פתיחת חשבון
פסגות טרייד
מינימום לפתיחת חשבון: ₪10,000
⌄
ישראל: 0.06% מעסקה (מינימום ₪2 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה)
דמי ניהול: ללא דמי ניהול
פתיחת חשבון
מיטב טרייד
מינימום לפתיחת חשבון: ₪5,000
⌄
ישראל: 0.08% מעסקה (מינימום ₪4.65 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה או $5 ב-IBKR)
דמי ניהול: פטור לשנתיים, אח״כ ₪15
פתיחת חשבון
אקסלנס טרייד
מינימום לפתיחת חשבון: ₪10,000
⌄
ישראל: 0.07% מעסקה (מינימום ₪3 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה או $5 ב-IBKR)
דמי ניהול: פטור לשלוש שנים, אח״כ ₪15
פתיחת חשבון
גילוי נאות: האתר מקבל תגמול בגין פתיחת חשבון דרך הקישורים. אין באמור משום ייעוץ השקעות או שיווק השקעות.
כל תיאוריית ההשקעה במדדים היא טובה ויפה על הנייר, אך איך בת הזוג עשויה להגיב כשהיא תראה שתיק ההשקעות שבנית יצנח בכ 20-50 אחוזים?
הביטוי השגור: "אל תדאגי, זה לטווח הרחוק וזה עוד יעלה..."
יחזיק מים?
או שהיא תבהל והיא תצפה ממך למכור הכל.
 
נושאים דומים
פותח הנושא כותרת פורום תגובות תאריך
N פערים במחירי ביטוח דירה בין חברות שונות נדל"ן 1
ה פערים בהגשת בקשה להחזר מס צרכנות פיננסית 9
א איך פערים כל כך קטנים בין קרן צוברת ללא צוברת שוק ההון 7
נ האם יש פערים בדרישות הקבלה בין אונבריסטאות שונות באותו חוג? פוסטים מאיכות נמוכה 9
מומו הברווז קרנות אג"ח מדינה - פערים שוק ההון 4
E פערים בין קרנות מחקות של s&p500 שוק ההון 3
S פערים בפיצול הפרשות - שאלות צרכנות פיננסית 0
ל אחריות כלכלית בזוגיות מינימליזם, חסכנות ואנטי-צרכנות 32
ס מחפשים פתרון למעקב הוצאות בזוגיות (בלי להשתגע מפירוט האשראי) צרכנות פיננסית 13
מ כספים בזוגיות התפתחות אישית 16
N זכאות לדירה בהנחה עבור יחיד מעל 35 לא נשוי, בזוגיות בדירה משותפת נדל"ן 16
ס התנהלות כלכלית בזוגיות צרכנות פיננסית 9
C פסק דין חדש: גידופים חוזרים כלפי משכיר יכולים להצדיק פינוי של שוכר נדל"ן 27
ש התנהלות של עוסק פטור כלפי מס הכנסה מיסים 8
ב שאלה למבינים בתחום - חובות עו"ד כלפי מוכר הדירה נדל"ן 15
mudale222 האם אתם רציונאלים כלפי הסיכון כפי שאתם כלפי הסיכוי? שוק ההון 21

נושאים דומים

Back
למעלה