מה צופן העתיד? מבקשת את עצתכם

[יעלי]

@גיא ל לייק לתגובה (הבודהיסטית?) אכן שאלות פילוסופיות שיש לשאול, ואני גם לעיתים שואלת את עצמי ואפילו מלקה את עצמי על כך שהנה אני חותרת לראש הפירמידה של מאסלו כשישנם אנשים רבים בעולם שהיו מתחלפים איתי כהרף עין (ע"ע עובדי קבלן ושאר אוכלוסיות מקופחות להחריד בארץ). אני תוהה אם זה לא פינוק מצידי בכלל לרצות להגיע למקום הזה. אין לי תשובה אבל בפועל יכולה רק לפעול לפי התחושות האמיתיות שלי של חוסר שביעות רצון מהמצב הקיים (התעסוקתי). כפי שציינתי פה בתגובות אני באה ממשפחה שבה רוב המבוגרים שליוו אותי בחיי דווקא כן השיגו הגשמה עצמית במגוון רחב של עבודות (הקמת עסק, עזרה לזולת וכו') לכן כנראה הנושא בתודעה שלי תמיד. אני רואה את עצמי כאדם עם המון כישורים ומרגישה מבוזבזת. זה בהחלט נאיבי ואני מודעת לכך, אבל זו הרגשתי - מבחינתי הייתי יכולה לתת יותר לעולם ולהביא את היכולות שלי לידי מיצוי כנראה בעיסוק שונה מכיום. כבר לפני שנים שמתי לי למטרה לתת מעצמי איפה שניתן, ולכן כנראה תחושת התסכול שלי. אל תשאל אותי למה יש לי כאלה מן מטרות, אני אפילו לא יודעת להסביר לעצמי (בלי ציניות). ואם אפסיק רגע לחפור ואייחס לתשובתך / המלצתך - אולי באמת עם עבודה עצמית אדע להיות יותר מרוצה מהמצב הקיים, בסוף כל אחד מספר לעצמו סיפור מסוים על חייו בראש וממנו נגזרים הרגשות המעורבים. אגב האם היית אומר שאתה מגשים את עצמך? (בהתחשב בהלך הרוח שהצגת בתשובתך), אני באמת שואלת ובמיוחד אותך היות וציינת כי אתה עובד במשרה חלקית שאינך נהנה ממנה אבל מנגד יש לך הרבה זמן פנוי (וכמובן אהבות מחוץ לעולם התעסוקתי היינו משפחה חברים וכו').

 

[יעלי]

חידוד קטן נוסף - בשיחותי הרבות עם חברותי הטובות, שגם הן רואות חשבון אני יכולה להגיד בפה מלא שכולן לא נהנות מהעבודה בדיוק כמוני אבל רובן פשוט משלימות עם המצב ומתרצות זאת בכך שהשכר הגבוה יחסית מאפשר להן רמת חיים גבוהה, תחביבים שעולים כסף (כגון קורסים למיניהם). כך שבהחלט ישנן גישות שונות לפתרון אותה הבעיה...

 

[קפבלנקה]

אני לא מאמין בלוקש הזה של לאהוב את המצב כפי שהוא, באשר הוא. גם אם תצליחי לשכנע את עצמך להאמין במשהו שאת לא באמת מאמינה בו, כלומר להדחיק את מחשבותיך האמיתיות לחלוטין ולהציף את קדמת הבמה בסיסמאות אוטוסוגסטיות, בסופו של דבר תשארי עם אותה עבודה שבתוך תוכך את סובלת בה, עם אותה תחושת פספוס וחוסר הגשמה שתבעבע מבפנים ותתפוצץ לך בפרצוף בדיוק בתקופות הכי קשות בחייך.
והנה עובדה: בהתנדבות שלך את כן מגשימה את עצמך, כלומר, לא רע לך בכל מקום, רע לך איפה שרע לך, לא בגלל טבע האדם, מכיוון שיש תחומים שפחות מתאימים לך מאחרים, טבעי.
ואת הרי כבר עובדת בחינם כשאת מתנדבת, את כ"כ נהנית מזה שאת מוכנה לעשות את זה ללא כל תמורה. אם כך, מדוע שלא תחפשי עבודה בשכר בתחום בו את מוכנה לעבוד אפילו בחינם ולזנוח לחלוטין השתתפות במכירה פומבית של נשמתך לשטן לכל המרבה במחיר?
אם את מוכנה לעבוד בחינם, את לא באמת עובדת, את מתפרנסת מתחביבים שאת אוהבת. אם כך, אין לך גם צורך בפרישה מוקדמת. אם כך, אולי גם לא תרוויחי פחות, תרוויחי אותו דבר נניח, אבל ביותר שנים.

 

[Sailor]

הולכת לצאת פה תגובה מזה מבולבלת .... זהירות!
טוב ,אני שולח .... אולי אתקן בהמשך .....
יעלי , אני לא נתתי תשובות או המלצות אלא רק שאלתי שאלות.
אני כמובן לא יודע כי אני לא את. מה שאני רוצה להצביע עליו הוא השימוש שאת עושה בשפה שאולי את לא מודעת לו.

כששאלתי "אולי את שם כבר עכשיו?" אני מדבר על [דרך],​

את מדברת על מטרות(

לפני שנים שמתי לי למטרה

) .....כאילו שמה שחשוב הוא מה קורה בסוף(אפרופו "הגשמה") ואם לא! אז

מרגישה מבוזבזת

.....

לא יודע למה אבל לא נראה לי שציפורים ופרפרים מרגישים מבובזבזים.​

אולי אולי תחושת המטרה שצריכה להיות בסוף הורסת לך את הדרך? ( אני באמת שואל)
יכול להיות בהחלט שעבודה סוציאלית יותר מתאימה לך אך אולי עם הגישה של מטרה לא תהני גם שם מהדרך?

בסוף כל אחד מספר לעצמו סיפור מסוים

זה כל כך נכון - אז תעשי בדיוק את זה ותספרי סיפור שמתאים לך וגם תלמדי את ילדיך לעשות אותו דבר.

זהירות חפירות
---------------------------

האם היית אומר שאתה מגשים את עצמך?

אם אענה לך שוב ברוח בודהיסטית אז הבעיה נמצאת בשאלה(ובשפה) מכמה סיבות.
א.) זה כמו לשאול מה משמעות החיים? אבל משמעות היא מילים , היא לא המציאות היא רק ייצוג של המציאות ומצביעה אליה.
אז מי ששואל מתעניין בהצבעה אל המציאות ולא בחוויה של המציאות בעצמה. בזן בודהיזם אומרים שזן היא
אצבע המצביעה אל הירח , אל נתבלבל בן האצבע לירח.
או במילים אחרות אני לא מתעסק עם הקונספט של הגשמה אלא רק בעצמי (בזה אני מעולה- את יכולה לשאול את אשתי )

ב.) בשביל ל[הגשים את עצמי] אני צריך קודם כל לפצל את עצמי לאני מגשים ואני מוגשם.( אני יכול להמשיך בטיעונים ,
כשעשיתי כך עם איליה באחד מהפוסטים הקודמים הוא קרא לי החתול מהשטן במוסקווה )
​

אוהה , אני רואה שקפבלנקה אמר "אני לא מאמין בלוקש הזה של לאהוב את המצב כפי שהוא, באשר הוא."
אז הגישה של היין ויאנג לא אומרת לעשות אוטוסוגסטיה ולספר שהכל טוב אלא שהרע הכרחי בשביל להדגיש את הטוב.

​

 

[יעלי]

@גיא ל .... תודה על התשובה, אנסה לענות..
לגבי הנאה מהדרך - ברור שאני גם נהנית, הכל שאלה של מינונים - אם למשל היום אני נהנית 50% מהזמן ובעיסוק אחר הייתי נהנית 80% מהזמן אז כנראה שעיסוק זה יותר מתאים לי. הנאה מהדרך היא לא שאלה של כן או לא, אלא של כמה, והיות ולכל אחד מאיתנו אופי אחר והעדפות אחרות אותה דרך תחווה אחרת אצל כל אדם.
לגבי הצבת מטרות - אתה צודק שיש לי טבע כזה ואולי באמת אם אוריד הילוך במובן הזה הדרך תראה יותר נעימה. מנגד, דווקא בגלל שהעניין שלי בעבודתי הוא בינוני אני מצרה על כך שאין לי שאיפות לכבוש עוד פסגות בתחומי. זאת אומרת - דווקא בגלל היותי אדם שאוהב להציב מטרות ולעמוד בהן, קשה לי להיות במקום נפשי בו השאיפות שלי נמוכות - זה מנוגד לטבע שלי. הזכיר פה באחד הפוסטים @aziz את היופי והשלמות במיצוי הפוטנציאל האישי - למה להסתפק בפחות?
לגבי הפיצול שלך לאני מגשים ואני מוגשם אהבתי את הפילוסופיה ואני מבינה מדבריך שזו לא שאלה שאתה שואל את עצמך, או לפחות אם אתה שואל זה בניסוח אחר. חוץ מזה... מסכימה קצת עם איליה .

 

[קפבלנקה]

@גיא ל
כל המשפטים הפרחוניים בצבעי סגול ורוד שכתבת הם בעיני שיר. שיר יפה מאוד אמנם אבל עדיין שיר.
כשאחד מאזין לשיר יפה הוא יכול להתחבר לגרעין רך באישיותו, הוא יכול לבכות ולהנות מהחוויה, הוא יכול לחוש אופטימי לזמן חולף או לשאוב השראה. זה כיף.
אבל..
כשאדם מבקש עצה מעשית בעולם קפיטליסטי קר שבהגדרה עומד בסתירה לאותו אני עצמי רך וענוג, לענות לו בשיר זה מבחינתי FOS. הוא יוכל לשמוע את השיר באוטו שיקח אותו לעבודה משרדית שהוא מתעב, ספק אם הוא ימצא בו נחמה.

 

[Sailor]

היי קפבלנקה, אני הראשון שטוען שאני FOS.
הייתי גם מציע לך להיזהר מאנשים שטוענים אחרת.
מהראשונים אתה לפחות יודע למה לצפות ומהאחרים שלא מודים ומודעים זה תמיד מגיע בהפתעה.

אני גם שמח שאהבת את השירה ומזכיר לך ששירה טובה היא לומר במילים את מה שאי אפשר לומר בהן.
אגב , בשירה ובמוזיקה רוב האנשים נהנים מהדרך ומעטים מחכים תוך כדי לסוף.
באנגלית גם אומרים You play the music
ולא You Work the music.


כמו שאמרה יעלי ==> "בסוף כל אחד מספר לעצמו סיפור מסוים"

נראה לי שאתה נהנה לספר לעצמך סיפור שהעולם הוא כל הזמן קר ומנוכר חוץ מהחמש דקות בדרך למשרד. זה בהחלט לגיטימי רק קצת חבל.

 

[Sailor]

ראיתי עכשיו שהזהרתי בתגובתי הראשונה שאיני רוצה להציק ולהיכנס לעניין 'הגשמה עצמית' - אם כך מצפוני שקט.
אז אחזור ברשותך למצוא טיעון טוב נגד ה .....

החירות שלי עומדת מעל לכל חוץ מדבר אחד - הילדים שלי

אני מאמין שאם את ב[אמת] את רוצה ומאמינה בשינוי שהעלית אבל מתוך תחושות נאצלות תקריבי את עצמך
סביבתך תחוש זאת במעין תהליך של אוסמוזה רגשית. מכאן הדרך למשפט הפולני של ..... "מה אני הרי עשיתי את
הכל בשבילכם ! אם זה היה תלוי בי הייתי הולכת לים! " קצרה ביותר.

מצד שני , כמו שהברלינאית אמרה אם העצמאות הכלכלית היא במרחק של 10 שנים אני בכלל לא הייתי מתלבט.
לדעתי להתנדב פעם ב זה לא כמו עבודה ולא נדבר על בוסים מהגיהנום שיכולים לצוץ לך במשך 30 שנה ( כן , אני מהמר שדווקא
בעבודה סוציאלית יכולים להיות לא פחות כאלו) במקום 10 שנים. אני הייתי עובד 10 שנים ואז מחליט אם להתנדב או לא.

טוב , אני מניח שלא עזרתי בשיט.
צטער , באמת ניסיתי .

 

[יעלי]

עזרת @גיא ל תודה
עדיין לא גיבשתי החלטה אבל תחושת הבטן שלי היא שלא אחכה 10 שנים, כנראה אמשיך במקצוע לשנים מועטות ועם קצת יותר עתודות אצא לדרך חדשה... או לחילופין עד שימאס לי ברמת הבלתי נסבל...
שיקול נוסף שהוא פועל יוצא של "אמא ממורמרת" וכד' הוא נושא הבריאות. אני מאמינה גדולה בהקשר גוף-נפש וחויתי בעצמי בשתי הזדמנויות בחיים מחושים למיניהם שהגיעו עקב לחץ נפשי. הפעם השניה היתה באותה עבודה תובענית בה עבדתי בשנות העשרים שלי. ערב אחד קיבלתי כאבי אוזניים חזקים מאוד ומפה לשם הגעתי לרופא פרטי באופן בהול כי ממש סבלתי. הוא שאל אותי האם הייתי בלחץ לאחרונה ואמרתי שכן (תקופה לחוצה בעבודה), אז הוא אמר לי שכשאנו לחוצים או עצבניים אנחנו באופן לא מודע סוגרים את הלסת חזק והשריר שמאחורי הלסת נתפס לי, מה שהקרין כאבים לאוזניים. באורח פלא באותו הרגע קרו שני דברים - הראשון היה שהכאב חלף כלעומת שבא, השני היה שהחלטתי לעזוב את העבודה... מה שאכן עשיתי בתוך מספר חודשים. סתם נקודה למחשבה....

 

[Ayelet582]

תודה @דגגגג אהבתי את הכתבה והיא מאירת עיניים אפילו
@ברלינית תודה רבה על התגובה המפורטת, אתייחס לנקודות שהעלית:
1. אנחנו כבר היום בתקציב "סולידי" ולכן חיים מסכום דומה לזה שנכניס במידה והשינוי האמור יתממש. החשש שלי נובע בעיקר מהוצאות עתידיות שקשה לאמוד אותן מראש. היום עם ילדה קטנה אני אמנם משלמת לגן 3500 ש"ח בחודש אבל אין חוגים, טיפולי שיניים, שיעורים פרטיים וכו'. אגב ממה שאני שומעת משיחותי עם אנשים, אצל רוב האוכלוסיה הילד השני הוא זה שמביא את המינוס ואכילת חסכונות. ברור לי שלא נגיע למקום הזה כי אנחנו מאוד מחושבים, אבל עדיין תוהה לגבי הוצאות עתידיות שיגדלו. דרך אגב בתקופת המשבר ב2008 נתקלתי בתכנית טלוויזיה בה המנחה הפציר בצופים ללמוד לחיות על חצי מההכנסה כהכנה ליום סגריר. היתה לכך השפעה עמוקה עלי ושמתי לי כמטרה להגיע למקום הזה. היום אנחנו כמעט שם בחודש "סולידי" מוציאים כחצי מההכנסה, בחודשים בהם מוזמנים לארועים, או שיש תיקון לאוטו וכד' מוציאים יותר.
2. אנחנו אכן דנים בנושא החסכון באופן שוטף, גם בגלל הרצון להגיע לעצמאות כלכלית וגם בגלל האפשרות שאני ארוויח משמעותית פחות בעתיד. בגדול אנחנו כמעט ולא מוציאים על מותרות בסגנון מסעדות, חדר כושר וכו'. כן קיימים מקומות של מחלוקת לגבי סדרי עדיפויות, למשל חופשה שבעלי מאוד רוצה ואני מעדיפה לחסוך כמה שיותר כרגע ולדחות ככל שניתן מותרות מסוג זה (מעדיפה קמפינג למשל). הייתי אומרת שבשוטף אני ובעלי באותו ראש, אבל מדי פעם עולות מחלוקות, וזה בסדר וגם הגיוני מבחינתי.אוסיף ואומר שלמרות אורח החיים הסולידי (יחסית לחברים ולסביבה שלנו) ברור לי שיש לנו עוד לאן להשתפר.
3. תודה על העצה. לגבי השלמת מיומנויות לקראת המסלול החדש, אני מקווה שההתנדבות שלי תחשב כנסיון מקצועי באיזשהו אופן, בהחלט אחשוב על אפשרויות נוספות ל"הכנה".
4. תודה על התשובה. אני היום מוציאה יותר על גן פרטי אבל מקווה שזה מצב זמני ולאחר כניסה למערכת העירונית ההוצאה תפחת משמעותית.

בתור אמא לשני ילדים בגני עירייה אני חושבת ש-3,000 שח לחודש לילד זו בהחלט הערכה טובה. אנחנו שני בני זוג שעובדים ועדיין מצליחים לחסוך לפחות 30% ולהנות מרמת חיים גבוהה

 

[ברלינית]

הי יעלי.. אני הולכת לסתור את עצמי.. ולבלבל אותך עוד קצת..( גיא זהירות יש לך מתחרה (: )
מקריאה של המשך השרשור אני מבינה שאת לא " סתם " טיפה משועממת ומעט מתלבטת לגבי המסלול הנוכחי שלך.. וכמו כן שיש איזו בערה מתמדת של רצון להגשמת ייעוד ותחושה די ברורה של הכיוון הרצוי לשינוי .. ושני אלו מטים עוד קצת את הכף לכיוון אחר..
אבל מה שהכריח אותי לכתוב לך שוב הוא ההתייחסות שלך למצב הבריאותי נפשי.. לדעתי אם הגופנפש שלך מאותתים על קריסה אפשרית אין בכלל התלבטות...
עושים הפסקה ועושים הכל כדי לחיות חיים טובים .. ( שלא לדבר על פשוט לחיות...)
אני מכירה את זה טוב.. אצלי ההתחלה של השינוי היתה בקריסה גופנית בגלל סטרס.. שנפתרה באורח פלא כשהתפטרתי.. ( לא שהמצב היה פשוט לדעתי הייתי סיעודית היום אלמלא חתכתי..) האילוץ הכלכלי הראשוני הביא אותי לחיפוש אחרי פתרונות מחוץ לקופסה לשאיפה שלי לעצמאות כלכלית.. ובסופו של דבר מסתבר שההתפטרות רק הועילה וקיצרה את משך הזמן .לשם בחצי.. )
יעלי- השאלה שמעניינת אותי היא למה הגעת למקום של עודף סטרס...מצב כזה יכול לקרות גם במסלול החדש לא?..
נניח למדת.. התקדמת..את טובה במסלול החדש.. ומציעים לך משרת ניהול.. או משרה מאתגרת אחרת.. ( הדרכה\ הנחיית קבוצות\ ריכוז פרוייקט.להרצות איפשהוא...או סתם הגדלת משרה ועוד מטופלים) את אדם שאוהב להציב לעצמו מטרות ולעמוד בהן.. ובנוסף את נהנית בטרוף מהעבודה בחדשה ועושה אותה מצוין... מנסיוני הסטרס במצב כזה לא פחות מכל משרה אחרת.. והיכולת להתנגד לפיתוי קטנה במיוחד כי כל הדברים מפתים וכולם נפלאים בעינייך..
כמו שאת מציגה כאן כסף ועצמאות כלכלית חשובים לך... אבל משפחה בריאות והגשמה עצמית הרבה יותר..והפתרון החלקי שהצעת של למשוך עוד טיפה ולהתארגן כלכלית תוך כדי נראה לי מאד הגיוני..

 

[Sailor]

יעלי , הנה יש כאן בלוגר מצויין שגם מדבר על הדרך
http://*******.com/pewh8pt
וגם

-3,000 שח לחודש לילד זו בהחלט הערכה טובה

מגיל 0 עד 6 .... אח"כ זה יורד אפשר לחשב 1500שקל לילד עד הצבא לדעתי....
כמובן שאחרי זה זה עניין של בחירה.

 

[איליה]

@גיא ל שמח שחזרת לסורך
לגבי שהרעה הכרחי כדי לראות את הטוב, גם על זה יכולתי להגיב עם המילים של וולנד מ"השטן במוסקווה"

@יעלי בתור אבא לשני ילדים קטנים ושלשנינו יש משכורות לא רעות (שנינו מהנדסים בהייטק):
אני אתן פחות חפירות מגיא (לא שאני לא נהנה מהחפירות שלו ) (אין מה לעשות, אני אמפיריסט):
1. חסכון עם ילדים קטנים: ניתן להגיע ל30-40% חסכון עם שני ילדים קטנים. אם כרגע יש לכם 10 שנות מחייה והם מושקעים נכון זה אומר ששיגרתם את הטיל של ההצלחה הכלכלית שלכם (ריבית דה ריבית) וכמו שאת מבינה, כמעט כל סכום שתחסכו עכשיו (הכוונה לחיסכון ממשכורת) יהיה פחות משמעותי (אפקט המשקיע המוזר ע"ע ריבית דה ריבית). כלומר גם 30-40% חסכון יביא אותכם תוך פחות מעשור לעצמאות כלכלית. כלומר, רק תשמרי על אותה רמת חיים
2. עניין בעבודה: כפי שכבר @איש(3718) ציין, יש עוד דרכים. אני ואשתי מצאנו דרל אחרת: אנחנו עובדים ומעניין אותנו העבודה (לא ברמת תחביב בפנאי אלה ברמת תירגול מוחי טוב ופתרון בעיות מעניינות במהלך שעות העבודה). מה שכן, שנינו לא מתעסקים בפוליטיקות\שיחות מסדרון\ליקוקוים בשביל קיודם וכו ופתאום מעניין בעבודה כי אתה לא מודאג משטויות. שנינו תכלס מתעסקים במה שמעניין אותנו ותכלס בגלל הרוגע הנפשי יוצא שמעניין בעבודה ונותנים לך להתעסק הרבה בpath finding כי אתה בזון/זן .
3. ילדים: עצם זה שאתה רגוע בעבודה ולא מחפש קידום מאפשר לך להיות יותר זמין (כי יש לך זמן ורוגע נפשי) לילדך אז עניין של שיעורי עזר והצפה בחוגים פחות רלוונטי. מספיק חוג אחד טוב

ובסוף קצת חפירה
מצטרף לדעה של גיא: הדרך חשובה כמו המטרה וכדאי להנות ממנה. אחרת זה נהפך למרדף בלתי פוסק

דרך אגב: אני מוצא שאני נהנה מלהגיב בנושאים כלכליים פה בפורום, גם נהפך לסוג של תחביב אז כן, לפעמים מגלים עוד תחביבים זולים ומעניינים

 

[עצמאית]

הי יעלי,
הדילמה שלך והתגובות שהגיעו בעקבותיה היו מעניינות ומורכבות. יש לי רק דבר אחד להוסיף.
לדעתי אסור לוותר על סיפוק מעבודה יוסיק@ אני במקצוע שלי כבר 18 שנה וזה חלק מספק ומשמעותי מאוד מהחיים שלי. לדעתי כל אחד יכול למצוא במה הוא טוב ובסופו של יום גם יוכל להרוויח משכורת מכובדת....
בהצלחה!

 

[ofiri]

היי יעל,
גם אני רו"ח ועזבתי את המקצוע, המקצוע לדעתי משעמם עד מאוד.
עובד בתחום מערכות המידע וחיי השתנו ללא הכר.
אני מבין היטב את הבעיות שלך כי אני גם הייתי שם.
מציע לבחון את הנושא של לעבור לחצי משרה. זה מפנה לך זמן לדברים נוספים להעשרת הנפש אבל עדיין משאיר אותך ב"משחק" אם התנאים ישתנו.

 

[יעלי]

תודה על התגובות בשיא הכנות - אתם מאוד עוזרים לי עם מגוון הדעות, כל תגובה גורמת לי לדוש שוב בנושא עם עצמי ולבחון אותו ממגוון נקודות מבט, ואני מקווה שכך מקדמת אותי עוד צעד בתהליך שאני עוברת עם עצמי
@ברלינית נתת לי חומר למחשבה, ואני מסכימה שצריך לדעת לעצור כדי לא להכנס למירוץ שמוביל ללחץ גם בעתיד. כרגע אני רוב הזמן דווקא לא בסטרס בעבודה, בניגוד לעברי המקצועי של לפני מספר שנים. המחשבה שלי על גוף-נפש כרגע היא בעיקר בגלל אמונה שקיימת אצלי שהגשמה עצמית / הנאה מהעבודה היא תרופת מנע נהדרת ולא הייתי רוצה לוותר עליה.
@איליה תודה, מסכימה עם דבריך. כבר היום אני בתפקיד שיש מעליו תקרת זכוכית מכל מיני סיבות שאינן רלוונטיות כאן, כך שאני לא מחפשת להתקדם בתוך הארגון, וכרגע גם לא מחוצה לו. מסכימה איתך שהקפיאה על השמרים במובן הזה מאפשרת פניות רגשית לדברים אחרים. עם זאת, כנראה שהבעיה שלי היא יותר עמוקה עם העבודה עצמה, שבניגוד למצב שאתה מתאר של אתגר מנטאלי - אצלי לצערי יחסית משעמם
@עצמאית תודה
@ofiri תודה, כייף לשמוע קולות הזדהות גם בעולם הוירטואלי של הבלוג (שומעת גם ביומיום מחברותיי שעוסקות בתחום...). אשמח לשמוע לאחר כמה שנים כרו"ח החלטת לשנות כיוון והאם נעשה כהחלטה מודעת או "התגלגלות" של הדברים.
@גיא ל תודה, מכירה את הבלוג הנ"ל

 

[aziz]

אני מצטער לשמוע כל כך הרבה השמצות על מקום העבודה. אני עובד במקום העבודה שלי מ1978 וזה המקום המעניין ביותר שאני מכיר ובהחלט מקום של הגשמה עצמית. גם כשאגיע לגיל פנסיה אמשיך לעבוד שם כי אני לא מכיר משהו יותר מעניין. צר לי על כל מי שאיתרע גורלו לעבוד במשהו שהוא שונא.

 

[ליברל]

כולנו פה חיים לפחות בעשירון העליון. האחוז מהמשכורת שאחנו צריכים להוציא כדי לקנות מים ואוכל שלא יישלחו אותנו לאישפוז מיידי, והנגישות של אישפוז במקרה שנצטרך, הוא כמה רמות מעל מה שרוב בני האדם בעולם זוכים לו. ועדיין אנחנו לא מאושרים. גם מי שבעשירון העליון בארץ, או במאיון, מרגיש צורך לשאוף להגשמה עצמית. כבני אדם תמיד נרצה יותר, ולא רק במובן של דברים שניתן לקנות בכסף.

יש חשיבות גדולה בעיניי להבין את דבריו של גיא. אם רק נעצור ונתבונן לרגע, נגלה שאנחנו מאושרים כבר עכשיו.

כנראה שתמיד נצטרך לשטוף כלים ולקפל כביסה בעצמנו. אפשר להתעצבן שבגלל זה אין לנו זמן להגשים את עצמנו. או שאפשר פשוט לשטוף כלים, לקפל כביסה, ולהיות מאושרים.

 

[ofiri]

בעקרון, פשוט התגלגלתי. בחיים לא חשבתי שאעסוק במה שאני עוסק כעת.
אני די חזק באקסל ובמסגרת עבודתי היה לי אינטראקציה רבה עם מערכות מידע (ביצוע שאילתות, ניתוח מידע )
ועם הזמן התחלתי ליצור לעצמי סוג של נישה במקום העבודה של הבחור שאחראי על מידע, עשיתי קצת קורסים באינטרנט וקורס פרונטלי,
חיפשתי עבודה שלא תמחק את כל הידע שצברתי כרו"ח ואני עובד בתחום המידע החשבי.
ראית חשבון משיקה להרבה תחומים : יעוץ כלכלי, עסקי, הנה"ח, מערכות מידע, יעוץ מימוני, ועוד.. אז אפשר לראות איפה את מרגישה יותר בנוח.
הייתי רו"ח 3 שנים + שנתיים התמחות, אני חושב שכבר לקראת סוף ההתמחות הבנתי שזה לא בשבילי והתחלתי לעשות צעדים אקטיבים לשינוי המצב.