המשפט השני כנראה נכון, אבל הוא עדיין לא מעיד שרוב הרכבים בני ה - 3-4 שמוצעים למכירה בעייתיים.
קראתי איפשהו שכל שעה עולים בישראל בממוצע כ - 200 רכבים חדשים על הכביש. זה סדר גודל של 150,000 בשנה, לא כולל שבתות וחגים.
למה כולם רצים לקנות חדש, אני לא יודע ולא מבין. כנראה שיווק אגרסיבי, הצעות אשראי מפתות, סמל סטטוס יוקרה ובורות, בעיקר.
הדבר גורם למחירים בשוק המשני (יד 2) לצנוח. היום אף רכב כמעט לא נמכר במחירון או קרוב לכך, והפחת גם ככה קטלני ולא משקף מהימנה את אבדן הערך האפקטיבי. היום יש רכבים פצצה. אתה יכול לקחת בכיף גם רכב בן 7-8 (יפני למשל) רכב עם היסטוריית טיפולים מסודרת, של בן אדם פרטי שפוי שלא קרע אותו, עם נניח 120,000 קילומטר, ולדעת שבסבירות גבוהה מאוד הוא ישרת אותך עוד 7-8 שנים עם קרוב ל - 0 תקלות.
שאני קונה רכב אני מסתכל קודם כל על הבנאדם. מה הסיפור שלו, למה הוא מוכר. אולי הוא קיבל רכב חדש מהעבודה, אולי הוא ואשתו החליטו שהם לא זקוקים יותר לשני רכבים, אולי הוא קונה חדש, אולי הוא מפסיק לנהוג כי הוא בן 80, אולי הרכב היה של הבת והיא נסעה ללמוד בשיקאגו. אבל הכי חשוב אינטואיטיבית אם אני מרגיש שאני יכול לסמוך עליו. ואם הנתונים היבשים טובים - דגם יעיל, קילומטראז' נמוך, מספר ידיים שהחליף הרכב לא עולה על 2 ומעולם לא השכרה, היסטוריית טיפולים מתועדת ורצוי במוסך מרכזי, אני אקח את הרכב לבדיקה במוסך ובהנתן אור ירוק אקנה בלב שלם.
יש אחלה סחורה בשוק יד 2, ואני אומר את זה מניסיון שלי כאחד שנוסע כל החיים על רכבים משומשים ואמינים.