שוקולד מריר – ביצועי התיק ב-2018

שבעה פוסטים.

זהו ההספק המביש שלי בשנת 2018.

כן, אפשר לטעון שעצמאות כלכלית היא בעיה פתורה. שהכל כבר נכתב ונאמר. שמי שיקרא את 300~הפוסטים שכתבתי כאן מאז 2013 יקבל את מלוא הכלים כדי להשיג את השליטה הכלכלית בחייו, להימלט מעבודה משמימה ואפילו לפרוש מוקדם מעולם העבודה, אם בכך הוא מעוניין.

אבל לא. לא סיימתי. אני אוהבת לכתוב את הבלוג הזה, ועצובה –  כמעט מתייסרת – על כך שאינני כותבת כבעבר. יש לכך הרבה סיבות, כשהעיקרית שבהן היא ענייני האישיים – הטובים והרעים – שתובעים חלקים הולכים וגדלים מזמני. לכן יש לי פחות זמן לכתוב. אם יש לי משהו מעניין לומר בימים אלה, אני בדרך כלל מעדיפה לדחוס אותו ל-140 תווים.

אני לא מאמינה בהצבת מטרות לשנה החדשה – התחייבויות כאלה נוטות לדעוך מאליהן כעבור חודשים ספורים – ובכל זאת  מטרה חשובה שהצבתי לעצמי ב-2019 תהיה להפוך כמה שיותר ציוצים, שרשורים בפורום ומיילים מהקוראים לפוסטים חדשים.

בתור התחלה, בואו נבדוק מה עלה בגורלו של "שוקולד מריר", תיק ההשקעות המתודי שפתחתי כאן לפני מספר שנים.

כזכור, בשנה החולפת נמנעתי מלפרסם עדכונים רבעוניים של התיק. הסיבה לכך היא שתיק השקעות פסיבי נבנה בפרספקטיבה של שנים, ואפילו עשורים. אין שום סיבה למדוד אותו במונחים רבעוניים (ויש שיאמרו שאפילו בדיקה בתדירות שנתית היא  מיותרת). אנחנו רצים כאן ריצת מרתון. לא ספרינט. ערך השוק של התיק נעשה רלוונטי רק כשאנחנו מחליטים למכור.

אילו הייתי כותבת עדכונים רבעוניים, סיפורה של 2018 היה נפרס כאן במלוא הדרו. בשלושת הרבעונים הראשונים נראה היה ש"השוק השורי השנוא בהיסטוריה" עומד לרשום שנה נוספת של עליות בשיעור דו-ספרתי, ובכך להמשיך את הרצף הפנומנלי שהתחיל מאז 2009.  חברות אמריקניות אחדות אף נגעו – לראשונה – בשווי שוק של טריליון דולר.

השור המשיך לשעוט עד ספטמבר 2018, אז ה-S&P 500 רשם שיא של כל הזמנים. אלא שמאז ועד סוף השנה החל מהלך ירידות אלים יחסית, שבסיכומו המדד מחק את כל הרווחים שהשיג במהלך השנה והשיל כמעט 20% מערכו – מה שמוגדר בארצות הנכר באופן רשמי כטריטוריה דובית או שוק דובי.

בסך הכל, לאחר שרשם את אחד הרבעונים הגרועים ביותר בתולדותיו, ה-S&P 500 סיים את 2018 עם תשואה שלילית של 6.59%-.  רצף התשואות החיוביות הגיע לסיומו.

בסיכום השנה, שוקולד מריר, בהיותו תיק השקעות בעל חשיפה מנייתית גבוהה יחסית (65%), תכווץ בשיעור של 3.52%-.  השילוב של התחזקות הדולר מול השקל, יחד עם התוספת של הפלח האג"חי בתיק, סייע לגדר את התיק ולמתן במקצת את התנודתיות שלו.

מה קרה? מה הבהיל את המשקיעים? הסיבות רבות מספור – מלחמת הסחר בין סין לארה"ב; הטלטלה הפוליטית הפנימית בארה"ב; לכל אלה אפשר להוסיף את המו"מ סביב הברקזיט, מחאת האפודים הזהובים בצרפת, המעורבות הרוסים בפוליטיקה האמריקנית ועוד.

מעל האירועים הגאו-פוליטיים הללו חולשת מגמת העלאת הריבית בקרב הבנקים המרכזיים וארה"ב בראשן. העלאת ריבית משפיעה לרעה על שוק המניות בשני מובנים. ראשית, היא מביאה לכך שחברות תידרשנה לשלם יותר למימון החובות שנטלו. שנית, העלאת ריבית מביאה לכך שהתשואה על נכסים דלי-סיכון כמו אגרות חוב ממשלתיות מטפסת ומתחילה להוות חלופה אטרקטיבית (בהתאמה לסיכון) ביחס לשוק המניות. בסוף 2017, אג"ח של ממשלת ארה"ב ל-10 שנים שילמה ריבית של 2.4%. היום היא משלמת כבר 3.1%. משקיעים מסוימים עשויים להעדיף לקנות אג"ח כזו, בסיכון כמעט אפסי, במקום לסכן את כספם בשוק מניות תנודתי.

אפשר להעלות עוד הסברים רבים נוספים. האמת היא שאף אחד לא באמת יודע מה גרם לתנודות האחרונות בשווקים. באותה מידה, איש לא יכול לומר בוודאות מה השוק יבחר לעשות מכאן – האם יתאושש בדרך לשבירת שיאים נוספים, או שמא יוסיף לרדת בעשרות אחוזים נוספים. כל התרחישים אפשריים.

התפקיד של השוק, ככל שוק, הוא לתמחר את הנכסים הנסחרים בו: למשל, כמה שווה, ברגע נתון, חתיכה בחברה A, B או C?  אנשי מימון יסבירו שהדרך לחשב כמה שווה כל חברה היא לנסות לחשב את תזרים המזומנים העתידי שהחברה צפויה לייצר כשהם מהוונים לערך נוכחי.

אלא שבפועל, אין לנו דרך טובה להעריך מה יהיה תזרים המזומנים של חברה כלשהי בעתיד. זה תלוי באלפי משתנים שונים. בפרקטיקה, היחס בין מחיר המניות בבורסה לבין הערך הפונדמנטלי של החברות שהנפיקו אותן הוא במידה רבה פונקציה של רגש. התנודות בשוק לא משקפות את המציאות כהווייתה, אלא את התגובות, התחושות והציפיות הקולקטיביות של מיליוני משקיעים בכל רגע נתון, כשלכולם יעדים שונים, אופקי השקעה שונים, סיבולת סיכון שונה ומזג שונה. הפסיכולוגיה של העדר השועט עלולה לגרום לירידות חדות גם כאשר אין לכך הצדקה כלכלית-פונדמנטלית. אין אף אחד בעולם שיכול לשלוט בתנועתם של מיליוני החלקים הנעים במכונה הזו, כל שכן לצפות אותם.

חוסר הוודאות הזה כבר הוביל פרשנים ומשקיעים מסוימים להסיק שהנה, החולשה בשוק המניות מבשרת  שידור חוזר של קטסטרופת 2008.  הפסימיזם הזה מובן. אף אחד לא נהנה לראות את ערך השוק של חסכונותיו מתכווץ משנה לשנה, גם אם ההפסד הוא רק על הנייר.

אך ירידות חזקות, ואפילו שוק דובי ממושך, אינם מבשרים בהכרח על התרסקות מוחלטת של המערכת הפיננסית העולמית. התנודתיות בשוק היא טבעית. אחת הסיבות שמניות מניבות למשקיעים (בתוחלת) תשואה גבוהה יותר מפיקדונות בנקאיים או אגרות חוב ממשלתיות היא בדיוק מכיוון שהן עלולות לקרוס 20% תוך שלושה חודשים ללא אזהרה מוקדמת. התנודתיות במחירי המניות היא ה"מחיר" שאנו נדרשים לשלם תמורת האפשרות לקצור תשואה גבוהה יותר מהריבית חסרת הסיכון.

בסיכומו של דבר, הירידות החדות הללו ישרתו אותנו בטווח הארוך. אי-אפשר לצפות ששנה כמו 2017 תחזור על עצמה כמו שעון – זה פשוט לא בר-קיימא. לפעמים השוק זקוק לניעור טוב כדי להזכיר למשקיעים שהמאפיין הקבוע היחיד בשוק המניות הוא הסיכון. ככל שאתם ממשיכים לחסוך ולהשקיע באופן סדיר, שיטתי וסולידי, במועדים קבועים ובהתאם להקצאת נכסים שקבעתם מבעוד מועד, הירידה במחירי המניות צפויה רק לשרת אתכם. הכסף שלכם, הרי, קונה סחורה רבה יותר.