לרסן את אינפלציית הזמן

ל

“את כל אוצרותי אתן עבור רגע זמן”  –אליזבת הראשונה.

זמן הוא משאב מוגבל.

מבט חטוף על לוחות התמותה בישראל (גברים, נשים) מגלה שהחיים כאן אכן קצרים באופן ברוטאלי, ושהסיכויים למות לפני גיל הפרישה הנהוג אינם קטנים כלל.

מכסת הימים שהופקדה ב”בנק הזמן” שלכם ביום בו נולדתם עומדת על כ-30,000 ימים, פלוס מינוס. בכל יום שחולף החשבון הזה מתכווץ בקצב של N-1.  כשתמה מכסת הימים – הסיפור נגמר ואתם מתים. בלי מסגרת אשראי, בלי מינוס, בלי הלוואות ובלי רחמים.

יש מי שמפרש את קוצר החיים כאישור לחיות כל יום ברהב רצוף אדרנלין, תוך העדפת ההווה המוחשי על פני העתיד חסר ודאות. “אכול ושתה כי מחר נמות,” הם אומרים, “קרפה דיים“!

בחברה צרכנית, המנטליות ההדוניסטית הזו בדרך כלל מוצאת ביטוי ברעיון שכדי למצות את החיים עד תום יש להוציא כמה שיותר כסף. אדם שנמנע מלבזבז כסף נתפס במקרה הטוב כמי שמשחית את זמנו לריק, ובמקרה הרע בתור קמצן או סגפן מאזוכיסט שנהנה להזיק לעצמו.

מאחר שרוב האנשים מעוניינים “לחיות טוב” בזמן המועט שהוקצה להם, רובם מעוניינים להיות עשירים (“עושר” כאן נמדד במונחים של כסף). אנשים ששואפים להיות עשירים מאוד לא יתנגדו לעבוד 60, 70 ואפילו 100 שעות בשבוע כדי להשיג את מבוקשם – והחברה בדרך כלל תתייחס לכך בהבנה ואף בהערצה.

כך נוצר מצב אבסורדי, שבו חברה הסובלת גם כך ממצוקת זמן מעודדת אנשים למכור את זמנם המועט ממילא בתמורה לכסף שאותו יוכלו לבזבז על מוצרים וחוויות. מפאת קוצר זמן, הם דוחסים את “החיים הטובים” לסופי שבוע עמוסים, לחופשה שנתית בת שבועיים, או ל-15~ שנות חיים שנותרו להם אחרי גיל הפרישה.

כיף גדול.

זוהי אולי הסתירה הפנימית המשונה ביותר בהתנהלותם של הצרכנים-קרייריסטים. מצד אחד הם מכירים בחשיבותו ובסופיותו של הזמן (“חיים רק פעם אחת”); מצד שני, במקום להגדיל את הזמן הפנוי העומד לרשותם, הם לא מחמיצים כל הזדמנות למכור אותו, להמיר אותו בכסף, בעוצמה, בתהילה. מבחינתם, הערך השולי של כל יחידת זמן קטן יחסית.

בדיוק כמו אנשי ה”קרפה דיים”, גם אני מושפעת מאוד מקוצר החיים. ההבנה שזמני קצוב ושיום אחד אמות הייתה ועודנה גורם מרכזי בעיצוב התודעה, הפילוסופיה וסגנון החיים שלי.

אלא שבמקום לנסות להיפטר מהזמן הפנוי שלי, אני שואפת להחזיק בכמה שיותר ממנו. מבחינתי, הערך השולי של כל יחידת זמן גבוה מאד. גבוה יותר מכל יחידת מטבע. גבוה מכדי שאבזבז אותן על שהות בקיוביקל אפוף ניחוחות מיקרוגל, סכינאות משרדית ופלורוסנטים מרצדים.

החירות הכלכלית שלי מתבטאת בראש ובראשונה בכך שאני לא צריכה למכור את זמני לאחרים. מאחר שאני מעדיפה להיות עשירה בזמן, ולא בכסף, אני מסרבת לסחור בזמן (כלומר, להשתמש בזמני כדי לעשות דברים שאינני אוהבת רק כי מישהו משלם לי) על מנת לממן דברים שאינני צריכה.

זמן > כסף. לכן עסקה כזו, בעיני, מטבעה אינה הוגנת.

זמני עלי אדמות אמנם מוגבל — אך מכסת הימים שנותרו לי שייכת לי בלבד. אני יכולה לעשות בה כל העולה על רוחי – לעבוד אם מתחשק לי, לא לעבוד אם לא מתחשק לי.

זו הסיבה שחסכתי כל כך הרבה והשקעתי את חסכונותי. ארגנתי את תזרים המזומנים שלי כך שכספי יעבוד במקומי וייצר את ההכנסה הדרושה לי למחיה במקום שאצטרך להתייצב במשרד ולצפות לתלוש משכורת כתגמול על צייתנותי.

הזמן טס כשלא נהנים

ועדיין, לפעמים אני צריכה להזכיר לעצמי שגם מי שששולט ב-100% מזמנו אינו בן אלמוות.

כשהיצע השקלים במחזור גדל (למשל, בעקבות צמיחה כלכלית או הדפסת כסף), ערכו של כל שקל קטן. זאת אומרת שכל שקל קונה פחות. התופעה הזו נקרא אינפלציה, והיא מסבירה מדוע המחירים עולים לאורך זמן.

על אותו משקל, אם T מייצג את סך כל הזמן שעברתי בחיי, או את “היצע הזמן” שחלף, הרי שככל ש-T גדל, כך כל יחידה של T שווה פחות. זוהי אינפלציית הזמן.

שעה אחת בגיל 35 “קונה” לי פחות ממה שאותה שעה “קנתה” לי כשהייתי ילדה בת 10.

ואכן, כתלמידה בבית ספר יסודי זכורים לי ימים שנראו כמו שבועות. חופשת הקיץ שארכה חודשיים בלבד דמתה בעיני הצעירות לעידן נצחי.

היום, ממרום שנותיי, אם אני לא עושה משהו שמרתק אותי, חודשיים עשויים לחלוף כהרף עין. פסיק תמים על ציר הזמן.

המשמעות היא שערכה היחסי של שעה היום תמיד יהיה שווה יותר מערכה של אותה השעה מחר. אם תרצו, זהו ערך הזמן של הזמן. זו הסיבה שככל שאנחנו מתבגרים אנחנו מרגישים שהזמן היקר שנותר לנו חולף מהר יותר.

אינפלציית הזמן היא תהליך טבעי. אי אפשר לעצור אותה בעזרת כלים מוניטריים. אבל אפשר לנסות לרסן אותה.

השלב הראשון בתהליך, כאמור, הוא לנסות להשיב לעצמכם כמה שיותר בעלות על זמנכם דרך עצמאות כלכלית ופשטות מרצון.  200 הפוסטים בבלוג הזה אמורים לסייע בכך.

השלב השני הוא לסגל את תפיסת הזמן הסובייקטיבית שלכם ולהאט אותה, כך שהזמן שנותר בידכם לא יאזל בן רגע.

אחד ההסברים לכך שתפיסת הזמן בילדות איטית יותר הוא שמוח הילד נמצא בתהליך מתמיד של גירוי ולמידה. התהליך הזה מתרחש במקביל להיווצרות בלתי פוסקת של קישוריות בין נוירונים חדשים.

ללמדך, שכשהמוח נמצא בשימוש פעיל ואינטנסיבי, קולט ומעבד מידע רב, הוא פועל בקצב מהיר יותר מהזמן הכרונולוגי. כתוצאה מכך, שבוע עשוי להרגיש כמו חודש תמים.

מנגד, כשהמוח נמצא בעיקר ב”מצב המתנה” ורק “הורג זמן”,  התחושה היא שהזמן טס. “מה, כבר אפריל!? מה לעזאזל עשיתי בשנה החולפת?  הממ, לא זוכר, כנראה שלא עשיתי שום דבר חשוב.”

אינטואיטיבית יהיה מי שיטען שהמצב דווקא הפוך, הרי “הזמן עובר מהר כשנהנים” ואילו דווקא כשמביטים כל רגע בשעון מתוך שיעמום  “הזמן לא זז”. זה אולי נכון בקבועי זמן קצרים, אבל כשמגדילים את קנה המידה, התמונה מתהפכת. את הזכרונות המהנים אנחנו נוצרים לאורך זמן ואף חווים מחדש, בעוד שאת תקופות השיעמום האיטיות אנחנו שוכחים כלא היו, והן נרשמות כזמן אבוד.

במבט לאחור, התקופות המעניינות ביותר בחיי היו אלה בהן רכשתי ידע חדש  – הלימודים, חלקים מסוימים בשירות הצבאי, הפרישה המוקדמת. התקופות הללו הרגישו כאילו נמשכו עשורים. אני זוכרת אותן במדויק, באופן חי ומוחשי, ברמת הצלילים, הריחות והמראות.

מנגד, שנים של שגרת עבדות-משכורת תאגידית בקושי נחקקו בזכרוני. אני זוכרת במעומעם עיסה אמורפית הנגרסת לאיטה במטחנת זמן, מתעוררת, מתלבשת, אוכלת, פקקים של בוקר, קוראת מיילים, נכנסת לישיבה, מכניסה טאפרוור למיקרוגל, דו”ח שבועי, מתעפצת, פקקים של ערב, רואה טלוויזיה, הולכת לישון. הימים נמסו לשבועות, השבועות לחודשים, החודשים לשנים. אילולא הייתי מתעוררת בזמן, הייתי מוצאת את עצמי בת 62 ועל סף בעיטה / פרישה כפויה, כמו צפרדע בסיר מים שחוממו בהדרגה עד לרתיחה.

כשאנשים נכנעים להרגלים, מתבצרים באזורי הנוחות ושוקעים באותה שגרה יומיומית קבועה, חד-גונית ורפטיטיבית, המוח מפסיק להשתנות. הם מפסיקים להתפתח, מפסיקים ללמוד דברים חדשים, לפתח מיומנויות חדשות, לשנות סביבות מחייה או להכיר אנשים חדשים.  זמנם הולך ומתקצר – לא רק  כרונולוגית, אלא גם סובייקטיבית.

כדי להימנע מגורל זהה, אני  משתדלת למלא את הזמן שלי בפעילויות מגוונות – פיזיות, חברתיות, התנדבותיות, אינטלקטואליות, פרקטיות  ויצירתיות. אני משלבת ביניהן לסירוגין. הרעיון הוא לגרות כמה שיותר אזורים במוח שלי, וליצור מה שיותר הזדמנויות ללמוד דברים חדשים.

כך אני מנסה להאט כמיטב יכולתי את תחושת הזמן הסובייקטיבית שלי. באופן יחסי לתקופה בה עבדתי, הזמן אכן עובר לאט יותר.

סנקה צדק

 לפני כ-2,000 שנה כתב לוקיוס אנאיוס סנקה, סטויקאן רומי ומהפילוסופים המבריקים שידעה האנושות, מכתב לחברו פאוליניוס. “על קוצר החיים” הייתה כותרתו.

טענתו של סנקה הייתה פשוטה: החיים אינם קצרים. ניתן לנו, למעשה, שפע זמן, אך אנו בוחרים לבזבז חלק ניכר ממנו על זוטות, ובכך אנו מקצרים את חיינו במו ידינו.

ככל שאני חושבת על כך, אני מבינה עד כמה סנקה צדק.

“החיים ארוכים דיים בעבור מי שיודע לעשות בהם שימוש נכון.” –סנקה. צילום: ויקיפדיה, ברישיון CC

לשם המחשה, נסו להעלות בדעתכם כמה דברים משמעותיים יכול אדם לעשות, למשל,  בפרק זמן של חמש שנים בלבד.

אותו אדם יכול להתחתן, להעמיד צאצאים, להתגרש ולהתחתן מחדש. הוא יכול לסיים תואר והתמחות.  הוא יכול ללמוד לדבר שפה זרה באופן שוטף. הוא יכול להצטיין בכל תחום שיעלה על דעתו. הוא יכול להקים סטארט אפ ולמכור אותו. הוא יכול לכתוב ספר. הוא יכול לעלות ולרדת 50 קילו. הוא יכול לטייל בכל מדינה בעולם.

במילים אחרות, גם אם תוחלת החיים של כולנו הייתה מסתכמת ב-40 שנה בלבד, עדיין היינו יכולים לעשות 5 או 6 מהדברים הללו. זה הרבה מאוד, אם נתחשב בכך שרוב האנשים יעשו לכל היותר דבר או שניים מהרשימה הזו במהלך 80 שנות חיים.

הבעיה האמיתית אם כן איננה “קוצר החיים”.

כשאנשים מלינים על כך ש”החיים קצרים מדי”, כוונתם לומר שבחייהם אין מספיק הזדמנויות לעשות דברים משמעותיים. זה מובן לגמרי אם אתה קבור במטחנת ה-8:00 עד 17:30. הטרגדיה היא שאנשים אינם מודעים לכך שבמו ידיהם הם מעצבים את חייהם באופן שיבטיח מינימום הזדמנויות. רובם, למרבה הצער, פשוט כובלים את עצמם לשורה אינסופית של התחייבויות שכופות עליהם לומר “לא”.

משך החיים לא נמדד בחיסור מתמטי של שנת הלידה משנת הפטירה. אורכם של החיים נמדד בתוכנם – במערכות יחסים, מעשים, סיפורים, הצלחות, כישלונות וזכרונות.

 אם אדם חי עד גיל 200 ומבלה 90% מחייו בשגרה מנוונת, הרי שאפקטיבית, תוחלת החיים שלו היא 20 שנה בלבד. לעומתו, אדם שחי עד גיל 100 ומשקיע 70% מחייו בפעילויות שיש בהן כדי לפתח ולגרות אותו, הרי שתוחלת החיים האפקטיבית שלו היא 70 שנה.

אם אינכם מצליחים לזכור הרבה מהשנים האחרונות, יתכן שהמוח שלכם פשוט לא חווה גירוי אינטלקטואלי או מנטאלי חזק מספיק. במקרה זה, הצורך בשינוי נעשה אקוטי.

ככל שאדם דואג לאפשר לעצמו הזדמנויות להתפתח, כך אפשר לומר שהוא חי זמן רב יותר. אחרת, הוא פשוט קיים.

avatar
  הירשם  
החדש ביותר הישן ביותר המדורג ביותר
הודע על
עמוס
אורח
עמוס

זה כל כך נכון .אני זוכר רק את השינויים שעשי תי בחיים העבודה במשך ה3 שנים האחרונות מתמצה ליום אחד.

דימה
אורח
דימה

יפה, התגעגעתי לפוסטים האלו.

גיא
אורח
גיא

כן , גם אני.
לגבי הזמן יש לזכור שהוא לא קיים באמת אלא כקונבנציה.
ככזה כמו בכסף יכולה להיות בו אינפלציה. כלומר תחילה כל קונבנציה מועילה וסופה להיות מנופחת ביתר.
ביקום יש מקצב.
מקצב מולטיטוני נעים יותר לאוזן מאשר מונוטוני.
מומלץ כמובן לזכור שכל שיא במקצב מודגש ע”י השפל והם באים ביחד.

Ben Ohayon
אורח
Ben Ohayon

אמנם השעון מתקתק שונה (באופן משמעותי) בעבור גופים הנעים במהירות יחסית מסדר גודל של מהירות האור, אבל לכל צורך מעשי (מתי פעם אחרונה נעתם קרוב למיליארד קמ”ש ביחס למישהו אחר?) הזמן אינו קונבנציה מועילה אלא תצפית עובדתית מאוששת היטב בדיוק כמו המרחב.

זה לא בא להוריד מעצמת המטאפורות וכו’, אבל כדאי להעמיד דברים על דיוקם, לפחות מדי פעם

גיא
אורח
גיא

כנראה שנשאר חלוקים שחבל על הזמן.
הזמן הוא תצפית משום ששמים סרגל( Ruler – רגולציה) כמו שעון אל מול מקצבים בטבע.
אפשר לומר למקצב כיצד הוא נראה מבחינה חיצונית ולכן “מעשית” ופרגמטית אבל מומלץ
למי שחווה דברים בצורה אינטואטיבית להתיחס ולזכור שאילו הרוצים לדייק גם חפצים לשלוט ב[מרחב] הפנימי האוטונומי.

שי
אורח
שי

אני כל כך מסכים! בתור חייל בצה”ל המצב הזה שאתה רק “קיים”  בלי שום גירוי מחשבתי או למידת דבר חדש מתאר במדויק את רוב השירות שלי.. אחת התובנות העיקריות שלי מהשירות הצבאי היא שאין לי שום כוונה לחיות בצורה כזו של עבודה-קניות-משכנתא-לחכות בסבלנות לפנסיה.. אני רוצה להיות חופשי לעשות דברים שאני אוהב ומאמין בהם מבלי להיות כבול כל חיי למשרד נורולייטס ועדיין להמשיך את העבודה בבית.. אני רוצה להיות אם הילדים שלי, להשקיע בזוגיות, להתפתח כאדם, ללמוד לחקור ולא להיות חייב לתת חשבון לאף אחד חוץ מעצמי! הבלוג הזה הוא ללא ספק אור בקצה המנהרה בשבילי! מקום לחיזוק והכוונה מקום… קרא עוד »

יואב
אורח
יואב

שלום לך, אני מוצא עצמי מסכים עם הרעיונות שלך (עם רובם). ואולם הסכמתי עם הרעיונות (ודוקא היא) מביאה אותי למסקנה הפוכה משלך. מדוע שאכלה את מיטב שנותי (השנים הצעירות יותר) בעבודה ע”מ לצבור הון ממנו אוכל לחיות בהיותי מבוגר יותר? עדיף לעבוד מעט מאוד רק בקרים או רק אחה”צ להרויח מעט ולחיות ממשכורת זו בפשטות מרצון כך יותרו לי שעות רבות מדי יום.

סמדר
אורח
סמדר

^^^ זו בדיוק המחשבה הראשונה שעלתה לי לראש… לא לצבור כסף ולהשתמש בו כדי שאוכל להגיע למצב של פרישה מוקדמת, אלא פשוט לעבוד בעבודה קלילה שהיא תגרום לי סיפוק ונחת בחיים הנוכחים, וביתר הזמן להתפתח בתחומים שמעניינים. ללמוד להינות ולנצל את העכשיו והקיים, ואת המשאבים שקיימים בנו, כמו שנאמר “איזהו עשיר השמח בחלקו”. ולא לנסות לצבור עוד ועוד כסף לחיים שמי יודע אם הם יגיעו, ובאיזה מצב נהיה בהם. ועוד ציטוט חשוב:”החיים בעיקרם אינם אוסף הדקות והשניות העוברים עלינו במהלך חיינו היום יומיים אלא התוכן והמהות שאנו יוצקים לתוכם..” (יוני נתניהו) שנזכה למלא את חיינו בתוכן, תוך התחשבות ועזרה לזולת,… קרא עוד »

עומר
אורח
עומר

אבל לא הסברת למה יש אינפלציה של הזמן. לי זה לא ברור. למה בגיל 35 הזמן “עובר יותר מהר” מאשר בגיל 20.
אני כן מקבל את זה, שכשאתה יותר עסוק (לאו דווקא בעבודה: בללמוד לנגן, ללמוד לצייר, ללמוד שפה וכו’): הזמן יותר יקר לך. מאד הגיוני. אבל למה זה קשור לגיל? אם בגיל 60 אני יושב ובוהה בטלוויזיה, אז הזמן לא יקר לי. איך זה קשור לגיל?

mgtow
אורח
mgtow

אני לא יודע אם זו אכן כוונתה, אך כך אני מאמין: האינפלציה של הזמן נעה על פי האתגרים האינטלקטואליים שאתה מספק לעצמך (באינטלקטואליים אני לא מתכוון לכאלה של קריאה בלבד, אלא שגם מיומנויות טכניות יכולות להיתקל באתגרי חשיבה); היינו, אם תפסיק לדחוף מעלה ומעלה, האינפלציה תמשיך והזמן שלך ירד באיכותו ומכך לא תזכור אותו ולכן תחוש שהוא “עובר מהר מדי”. לעומת זאת, אם תנסה לאתגר את עצמך עוד ועוד, לדחוף את עצמך לכדי האדם הכי טוב שאתה יכול להיות ומקצוען בכל מה שאתה מתעניין בו, הערך של הזמן שלך יעלה – ולא במובן הכלכלי גרידא – אלא שגם הביו-פיסי, שכן… קרא עוד »

גיא
אורח
גיא

i beg to differ
לגבי
—————————————————————-
“לעומת זאת, אם תנסה לאתגר את עצמך עוד ועוד, לדחוף את עצמך לכדי האדם הכי טוב שאתה יכול להיות ומקצוען בכל מה שאתה מתעניין בו ……”

ו ….
“התמקדות שלפחות על פי מסורות מהמזרח אותן אני חוקר, מספקות סוג מסוים של חירות ושחרור עמוק.”
—————————————————————-
לדעתי לפי חלק ממסורות המזרח האיתגור המתמיד לא מוביל לחירות ולחופש.
למשל , מתחת לכל תרגילי הזן יש את הרעיון שככל שהתלמיד ינסה יותר הוא יהיה יותר מזויף
ומצד שני גם [לא לנסות] זה סוג של לנסות.
קיצור , אי אפשר לתפוס את זה ואי אפשר להיפטר מזה.

כמו סכין שמנסים לחדד יתר על המידה נהיה קהה.

mgtow
אורח
mgtow

דבר ראשון, מה שכתבת – “לפי חלק ממסורות המזרח…” – כבר כלול במה שכתבתי, כי כתבתי שלא לפי כולן, אלא לפי חלק מסוים, בו אני מתעניין.
הזן מאמינים בחופש מוחלט, מצב של נירוונה או איך שלא תבחר לקרוא לזה. מה שדיברתי עליו זו תפישת חופש שונה שיש, המכוונה בסנסקריט jivanmukti או jivanmukta ופירושו הוא חופש ביומיומיות, בלי צורך בלהפוך לנזיר ולהתנקות מ”זיופים”, אלא למצוא את האמת בתוך מה שכביכול מזויף. גם האמונה של האשליה והזיוף שיש לבודהיזם זה לא משהו שקיים במסורות שמעניינות אותי. אבל זה לא המקום לעסוק בפילוסופיה הודית.

גיא
אורח
גיא

ראשית , לפני ההברה שלך לא היה מובן כלל שדיברת על [חלק] ממסורות המזרח. “התמקדות שלפחות על פי מסורות מהמזרח אותן אני חוקר” ניתן להבין מהמשפט ואני הבנתי שאתה חוקר מסורות מהמזרח . ההקשר היה בנוסף לאסכולה הסטואית שהסולידית ציינה שמטרתה בין השאר להשתוקק שלא להשתוקק ושע”י האתגר המתמיד להגיע לידי המידה הטובה החכם הסטואי נהיה חסין מפני אסון. נראה כאילו אתה רוצה לסגור מעגל מערב-מזרח – נגד זה מחיתי בעדינות. ” זה לא המקום לעסוק בפילוסופיה הודית”. – זאת כבר קביעה , אני לעומת זאת חושב שיש מקום לדיעות בזירת התגובות וכך היה כאן מאז ומעולם במיוחד אם בפוסט… קרא עוד »

tov
אורח
tov

הפוסט הטוב ביותר שלך עד כה. אל תעצרי בו. כל הכבוד.

עוזי
אורח
עוזי

Millions long for immortality who don’t know what to do with themselves on a rainy Sunday afternoon.

Suzan Ertz

רן
אורח
רן

אחד הפוסטים הטובים שקראתי, הוא מתאר היטב את ההרגשה שלי בחיים.

קרן
אורח
קרן

פוסט מקסים, מעניין, נותן זוית חשיבה שונה. שאפו לסולידית, אהבתי מאוד!

אור
אורח
אור

כל כך כיף לקרוא! דברים שחשבתי עליהם בעבר, אך את נתת למחשבות הסבר במילים ברורות.. תודה!

שלומי שלום
אורח
שלומי שלום

אז לא הבנתי, מתי את מוציאה את הספר?

מולי
אורח
מולי

מרשים! פוסט מעמיק ומצוין!
בתור אחד שכבר בפרישה, הייתי שמח לראות יותר פוסטים כאלה בסגנון פילוסופי, מאשר הפוסטים היותר “פרקטיים”. אני חושב שזה גם יעזור הרבה יותר לאנשים. הרי אדם שיש לו סיבה ‘למה’ לחיות יכול לסבול כל ‘מה’.. או משהו כזה 😛
הפילוסופיה היא זאת שמעצבת את המטרות וההתנהגות, ואני מאמין שאם לאנשים תהיה מטרה ברורה יותר וסיבה לנהוג בצורה אחרת, הרי החלק של הלימוד על “איך” להגיע לזה יהיה פשוט יחסית (יש מספיק מידע באינטרנט ובפרט בבלוג הזה).

עובדיה שיקרצי
אורח
עובדיה שיקרצי

חצי מהחיים אנו אומרים מוקדם מדיי בחציהשני מאוחר מדיי,מאז שגיליתי את עכשיו אני מאושר!
מצורף שירו של פבלו נרודה על הנושא

גלעד
אורח
גלעד

ועדיין את מניחה שמשמעות החיים היא לעשות דברים שאין להם שום תוחלת. מה זה משנה מה למדתי, או עשיתי בחיים אם בעוד X שנים הכל ייעלם ויהיה כאיננו. מה זה שווה? האם כל מה שאנו עושים בעולם זה לחיות? ליהנות? לנצל זמן? או שאולי דווקא אותו אדם שעובד במקום משמעותי, ותורם לעולם גם אם עבודתו היא “משעממת” הוא זה שלחייו ישנה משמעות גדולה יותר. או שאולי אותו אדם שמתנדב בזמנו החופשי, או אותו אדם שמגדל מספר ילדים ומפיץ את המאגר הגנטי שלו לדור הבא, ועושה “חיים” במובן רחב יותר. אולי יש מה שחשוב בעולם זה פיתוח האישיות והמידות, אולי לימוד… קרא עוד »

דג
אורח
דג

אתה לא חושב שהיא יצרה בלוג מאד משמעותי שעוזר לזולת?

אסתר
אורח
אסתר

וואלה.
אני לא יכולה להסכים עם המשפט “את מניחה שמשמעות החיים היא לעשות דברים שאין להם שום תוחלת”, עדיין הבלוג הזה עוזר הרבה לעולם וזה ע”פ הערכים שלי דבר שיש בו הרבה מאוד תוחלת.
אבל אתה (גלעד) צודק שאם התוחלת המתמצה במיצוי ההנאה מהחיים, וכאן אין הבדל בין מיצוי ההנאה מהבחינה האינטלקטואלית או מיצוי ההנאות הפיזיות, אז באמת אין לזה תוחלת.

טל
אורח
טל

מסכים, אבל:
איך זה מסתדר עם תחבורה ציבורית שמבזבזת זמן יקר כשיש אלטרנטיבה (ובמקרה אין פקקים)?
איך זה מסתדר עם לנקות את הבית לבד (רק אני שונא את זה במיוחד?)
איך זה מסתדר עם קניות שאינן באינטרנט (שגם חשופות לפיתויים של חנות) מול התקורה הקטנה של דמי משלוח?
ברור שבהנחה שיש לך את הכסף להרשות את זה לעצמך בלי לפגוע ב- FU MONEY…
פשוט צריך לכוון טיפה יותר גבוהה ולחסוך עוד קצת כדי לחיות בניצול זמן מייטבי!

mgtow
אורח
mgtow

למרות הבזבוז המחפיר של מולטיטסקינג בימינו, בכל זאת ניתן לחשוב על צורות בהן אתה “דוחס” את הזמן כך שהערך שלו עולה, למשל: תחבורה ציבורית – זמן טוב לקריאה ולמידה. בדרך הביתה זה גם עושה חשק להמשיך כשמגיעים. לנקות את הבית – זמן טוב להאזין למוזיקה חדשה או לaudiobook כלשהו, או סתם הרצאה; בנוסף, זה מסיח את הריכוז מהפעולות שאתה שונא – הניקוי. תחשוב על זה כמו כריך: יקח לך יותר זמן לאכול לחם ומרכיבים בנפרד, וגם חלקם יהיו פחות “מעניינים” בפה כשתאכל אותם. לעומת זאת, אם תאכל אותם יחד בכריך, תהנה מהשילוב של הטעמים, וגם תחסוך בזמן. אז אותו הדבר,… קרא עוד »

mor
אורח
mor

הי נעצר לי הפוסט. חייבת לסיים במה כן עושים.

dorset
אורח
dorset

פוסט מעולה ונכון!

Avni
אורח
Avni

“… לא יימצא אדם השש לחלוק את עושרו – אבל את חייהם מחלקים כולם לכל דורש! הם קופצים ידיהם בשמירה על נכסי אבותיהם – אבל כשהדבר מגיע לבזבוז זמן הם מתגלים כפזרנים הגדולים ביותר בעניין היחיד שבו הקמצנות ראויה לכל שבח…”
(סנקה, “על קוצר החיים”)

השילוב המושלם בעיניי הם חיים של משמעות בתקופת החיים הקצרה שקיבלנו יחד עם יצירת חופש מקסימלי. האדם המתכנן את חייו היטב יכול להגיע לנקודת השילוב הזאת, לרוב אתה זוכה באחד מהשניים (או באף אחד מהם) – או שאתה יוצר דבר בעל משמעות וימיך חולפים בעבודה, או שאתה בחופש, אך אינך יותר דבר משמעותי.

פוסט מאיר מחשבה. תודה.

אפי
אורח
אפי

סולידית יקרה.
את חייבת להוציא ספר. מקבץ של מיטב הפוסטים הקיומיים שלך (אני מתחבר אליהם יותר מאשר אל הכלכליים בלבד) כמו הנוכחי, יכול להיות רב מכר, לא פחות מספרי הגות פופולריים אחרים. במקומך, הייתי גם שוקל תרגום לאנגלית. ואני כותב לך את זה כאחד שקורא הרבה (מאד) ספרים.

שי
אורח
שי

החיים חושבים אחרת…. 1. גיל התמותה בישראל הוא גבוה. מאוד. ואינו “קצר” “מבט חטוף על לוחות התמותה בישראל (גברים, נשים) מגלה שהחיים כאן אכן קצרים באופן ברוטאלי, ושהסיכויים למות לפני גיל הפרישה הנהוג אינם קטנים כלל.” ישראל בין המדינות בעלות שיעור תוחלת החיים מהגבוהים בעולם. מפתיע? זה המצב. 2. אם המדובר, על אנשים שעובדים בשכר נמוך, ואז רצים לקנות קשקושים ולכלות את כספם על מירוץ המינוס, אולי יש מקום לתיאורי עכברים ופלורסנטים…. 3. המחקרים שמוכרים כיום, הם שהאושר, ההגשמה העצמית,שמחת החיים, באים מ…………. א. משפחה ב. עבודה. ג. מעגל חברתי. 4. כן כן, בדומה לעולם ההשקעות שאת המיסתורין שלו קורעת… קרא עוד »

יפעת
אורח
יפעת

אני מסכימה איתך שי

מיכל
אורח
מיכל

יפה! יצירת הזמן היא על יד יצירת יותר אירועים משמעותיים בחיינו, ויצירת אירועים בחיינו היא ע”י מודעות ושימת לב למה שקורה לנו בכל רגע ורגע. אנשים ההולכים ופניהם נעוצות בסמארטפון מאבדים את כל המפגשים והמראות עם אנשים אחרים. אנשים אחרים הם האוצר הגדול ביותר שיש לנו בעולם הזה. עוד על “בנק הזמן” בסיפור “מומו” של מיכאל אנדה.

דרורה
אורח
דרורה

בגלל פוסטים כאלו הגעתי לכאן.. אחד התמרורים שנתקלים בהם ויכולים לשנות חיים.

לא לגמרי הבנתי את ההבדל מבחינתך בין להתפתח אינטלקטואלית בזמן שלך לבין להתפתח אינטלקטואלית בעבודה מהנה במשרה גמישה לצורך העניין.

כמו כן משהו לא מסתדר לי. הילדות דווקא זכורה לי כזמן איטי ולא מלא בפעילות והספק. כמו בשיר של זלדה

הָיָה לָנוּ אוֹצָר סָמוּי שֶׁל פְּנַאי

עָדִין כַּאֲוִיר הַבֹּקֶר,

פְּנַאי שֶׁל סִפּוּרִים, דְּמָעוֹת, נְשִׁיקוֹת

וְחַגִּים.

פְּנַאי שֶׁל אִמָּא, סַבְתָּא, וְהַדּוֹדוֹת

יוֹשְׁבוֹת בְּנַחַת בְּסִירָה

שֶׁל זִיו,

שָׁטוֹת אַט-אַט

בְּדוּגִית הַשָּׁלוֹם

עִם הַיָּרֵחַ וְעִם הַמַּזָּלוֹת.

אולי יש כל מיני מימדים של זמן וחוויתו.

המחפשת
אורח
המחפשת

“תפוס במערבולת העסקים וההתחייבויות, כל אחד צורך את חייו.
תמיד בחרדה מפני מה שיקרה ומשועמם ממה שבידיו.
מי שלעומת זאת מקדיש כל רגע מזמנו לטיפוח גדילתו,
מי שמתכונן לכל יום כאילו מדובר בכל חייו,
אינו ממתין בתקווה למחר
ואף אינו חושש ממנו”

(סנקה)

ענבל
אורח
ענבל

מ

איילה
אורח
איילה

תודה רבה על תובנות מחכימות ומפליאות .
בזכותך התוודעתי לסנקה.

אלון
אורח
אלון

פוקח עיניים.

ולפחות כשאני קורא את הפוסט הזה לאור הפלורסנטים המרצדים אני מרגיש שטיפה החזרתי לעצמי את הזמן…
עד שבסוף הוא גם יחזור להיות שלי.

רועי
אורח
רועי

כל מילה בסלע. תודה על פוסט מרגש

בלומה
אורח
בלומה

שאפו לשי. …וגם , או(עם זאת), תוחלת החיים המתארכת יוצרת חיים שלרובנו אחרי 80 -90 קשה להעריך או להנות מהם, מרוב מכאוב ומגבלות. המדע והרפואה מחזיקים בחיים אנשים שחלקם קץ בחייו ולא מעז להודות . על אחת כמה וכמה במדינת היהודים בה החיים קודש . אני מחכה לפוסט שיתמוך בצמצום הילודה מחד ובאפשרות ההומנית לסיים חייך מבחירה ולאו דווקא לחולים סופניים ,מאידך .זהו לדעתי, מותר האדם.

איליה
אורח
איליה

מדוייק!

nirstern
אורח
nirstern

נפלא, תודה!

קפבלנקה
אורח
קפבלנקה

פוסט אש.
מורכב, מורכב.

מיכל רון
אורח
מיכל רון

אהבתי!
אחלה תגובה (:

Oren Haas
אורח
Oren Haas

מרתק ומדויק ביותר.
תודה רבה על שיתוף התובנות.

מאיר
אורח
מאיר

קראתי את הפוסט.
קמתי מהכסא, הודעתי במשרד שאני יוצא, והלכתי לרכב על אופניים ביער בן שמן.

גיא
אורח
גיא

חחח! גדול! מניסיון כשאתה חוזר למשרד והכל בסדר – זה לא באמת קרה 😉

eyal
אורח
eyal

שלום לך שאלה על ira בררתי במיטב ואינני מבין איך את מושכת סכום למחייה בכל פעם מקופת ה ira כי לדבריהם אם מושכים סכום כלשהו בניסויים מהקופה הזו. היא נסגרת ואז נפתחת חדשה במקומה!!! מה ככה את עובדת עם ה ira שלך? אולי תכתבי פוסט שיעשה סדר אמיתי עם איך באמת עובדת הקופה הזו כי בבתי ההשקעות יש בלגאן בהסברים שלהם כי את כותבת משהו אחד והם אומרים משהו הפוך!! נכון שכתבת פוסט בעבר אבל במבחן המציאות זה לא כך

פאטיה
אורח
פאטיה

פוסט מבריק של הסולידית; אהבתי מאד, ואני אוהבת את זלדה, וכמו-כן את הדיון הפילוסופי.
כדאי לזכור שראשית הרעיון, כלומר הפילוסוף-הוגה דעות ואחריו המעשה; גם לפי חז”ל “סוף מעשה במחשבה תחילה”.
הרעיון קורם עור וגידים והופך למעשי\פרגמטי.
יש הרבה סוגי בודהיזם, עקרונית יש קווים דומים אבל לא מדויקים בין הסטואה לתורת הזן; בשני המצבים “האני” נדרש להתפשט מהאגו שלו, ולהתאחד עם הקוסמוס\החוויה המיסטית, אורח חיי היום יום של המאמינים דומה.
בודדים מגיעים לחוות את החוויה המיסטית, אם בכלל, ומתאמנים כל ימי חייהם כדי להגיע לאיחוד עם המטאפיזי .

גיא
אורח
גיא

היי פאטיה.
אם כבר יצאתי טרחן בפוסט הזה ארשה לעצמי לציין שבזן (לפי הבנתי ,כמובן) “האני” לא נדרש להתפשט מהאגו שלו מאחר ולמעשה אותו “אני” לא קיים אלא לצרכי קונבנציה. מאחר והוא לא באמת קיים קצת קשה לדרוש ממנו דברים.
ההנחה היא שמראש ה”אני” הוא חלק בלתי נפרד מהקוסמוס אלא שה”בעיה” (*) שהאובייקט בדרך כלל
לא מודע לעצמו כפי שהאש לא יכולה לשרוף את עצמה והתער לחתוך את עצמו.

(*)בעיה במובן של לא באמת בעיה 🙂
כלומר אם ה”אני” יתעקש להתפשט מהאגו של ולהתאחד עם הקוסמוס אף אחד לא יפריע לו 😉

אל ניניו
אורח
אל ניניו

פוסט נהדר!! תודה! אחד הטובים בבלוג…

blackestonian
אורח
blackestonian

יש חוליה חלשה אחת בהשקפה שאת מציגה. עם רוב הדברים אני בסה״כ מסכימה, אבל הנקודה האחת שבעיני לא מחזיקה מים היא הדגש על ״פעילות מרתקת״. ממרומי 35 שנותיי שלי, הדברים שהכי פיתחו, גירו, וקידמו אותי כאדם – לא בהכרח היו מהנים, או מרתקים (בזמן אמת). למעשה ההפך הוא הנכון. לפעמים הדרך לשלב המרתק חייבת לעבור בתקופה ארוכה של אימונים משמימים של טכניקה בסיסית. לפעמים הלמידה של עולם חדש שלם כרורכה בלא מעט דם יזע ודמעות – בדיעבד אתה מבין כמה צמחת מתוך זה, אבל בזמן אמת אתה רק צורח ״תעצרו את הרכבת אני רוצה לרדת״ :-). התקופה בחיי הבוגרים שבה… קרא עוד »

משוטט
אורח
משוטט

זאת נקודה מעניינת וחשוב להבין אותה. את אומרת שחוויה מסויימת לאחר תקופה רוטינית/שיגרתית היא שחוקקה אירוע בזכרון שלך. אפשר לראות את זה מהצד השני – אולי אירוע שונה לחלוטין ממה שהיית רגילה אליו הוא שנחרט אצלך בזכרון. יש מצב ? אני חושב שאצל רוב האנשים, חוויות ששונות מחיי היום יום הן שייזכרו למשך שנים ואולי אפילו למשך כל החיים. אצלי ללא ספק חוויות חד פעמיות, מרגשות ובלתי שיגרתיות ייזכרו לשנים, ויש מצב שאפילו יותר – כמו למשל נסיעה בטרמפ עם חבורת טרוריסטים מהחיזבאללה, צמח שהציל את חיי בשנייה האחרונה ושיתוק שרירים במרכז יער טרופי. אלה אירועים קצרים ואולי בגלל שהם… קרא עוד »

מאיר
אורח
מאיר

אני מפיץ שינוי שאומר במקום “חבל על הזמן” להגיד חבל על הפנאי

ברלינאית
אורח
ברלינאית

יש מצב שנקרא flow שחוקר בשם ( הלא יאומן ) של csikszentmihaliyi כתב עליו מספר ספרים … זה מצב בו אתה שקוע לחלוטין בעשייה וחווה הנאה מאד גדולה ..ותחושה של היותך אחד עם העשייה… לענייננו הוא חקר וראיין אנשים מצליחים בתחומים שונים ( מדע, אמנות פילוסופיה וגם ספורטאים מטפסי הרים וכו…) וגילה שאחד המאפיינים של מצב זה הוא דווקא זרימה מאד מהירה של הזמן בעת הפעילות המאתגרת.. בזמן flow אנשים מרגישים שהזמן טס.. שעות חולפות מבלי שישימו לב אליהן..הם שוכחים לאכול ולשתות אדישים לגירויים חיצוניים וכו…. זה לא בהכרח סותר את הטיעון של הפוסט.. כי את מציינת שתחושת זרימת הזמן… קרא עוד »

elevy2015
אורח
elevy2015

יש ויכוח האם תקופה משעממת חולפת סובייקטיבית לאט או מהר ולהיפך. לדעתי ומניסיוני האישי בחלק מהשירות הצבאי ובעיקר מרוב שנות העבודה, כאשר יש חזרתיות ואין למידה של דברים חדשים והתנסויות חדשות אז תוך כדי הפעולה המתמשכת הזמן נמתח כמו מסטיק ויש תחושה לא נעימה של בזבוז משווע של זמן יקר. לאחר מעשה התקופה הזו כנראה מתויגת כלא נעימה בעליל ולכן מגירתה נסגרת והחוויות שלה לא נזכרות בקלות, כנראה כדי להקל, ולכן סובייקטיבית יש התכווצות מהירה שלה כאילה הייתה ימים אחדים. קצת מזכיר את עבודת יעקב עד שזכה ברחל. “והיו בעיניו כימים אחדים…” כלומר תוך כדי הוא חשב על רחל ולכן… קרא עוד »

galgal21
אורח
galgal21

אם לדעתך אין כלום אחרי החיים האלו, אס “אכול ושתה כי מחר נמות” נשמע הכי הגיוני, לא כן?
למה ללמוד מהימנויות חדשות אם מחר נמות עם כל המהימנויות שלנו?

אחד שעוקב
אורח
אחד שעוקב

מעבר לחשיבה הפילוסופית המופשטת, בתכלס מה שנקרא – לא הבנתי איך קדושת הזמן מסתדרת עם קו המחשבה של הפורום של הסתמכות עצמית וחוסר היעילות שזה מביא. אם בשעה אני יכול להרוויח מספיק בשביל חצי יום של מנקה, לא עדיף לי לעבוד שעה ולתת למישהו אחר לנקות חצי יום? עדיין ישארו לי 4 שעות פנויות. כנ”ל לגבי תחבורה ציבורית שמבדינת ישראל לפחות היא בזבוז זמן נוראי, הכנת חומרי ניקוי בבית ושאר דברים בכיוון הזה, אשר כשלעצמם הם אולי הגיוניים אבל אם שמים אותם אל מול אלטרנטיבה “יעילה” יותר מונחי זמן וכסף הם כבר ממש לא הגיוניים. אשמח לתשובה

פאטיה
אורח
פאטיה

כל עוד בן אדם חי, צריך לשאוף לחיות את חייו באיכות חיים הכי טובה שאפשר, אין לזה חוקים, כל אחד על פי הנטייה או הטבע שלו והנקנה , זה מה שמחזיק מהתחלה ועד הסוף, אחרת הוא עשוי למצוא את עצמו, משועמם, לא מסופק, קנאי, רודף כבוד, עבד לכסף, עבד לאוכל, עבד לתשומת לב, למשאלות ליבו וכדומה. אכול ושתה, כי מחר נמות, זה פתרון שלא מחזיק סיפוק ועניין, אלא לטווח של תענוג לרגע אשר מתנדף מיד, ונשכח כלא היה, וככל שמתאמצים לבלוע את כל העולם בבת אחת, כך העולם בורח מאיתנו, וזה מתסכל מאד, לחוש תסכול תמידי בלי יכולת להגיע לסיפוק… קרא עוד »

פאטיה
אורח
פאטיה

גאי, קודם כל אתה לא טרחני, שנית האמירה שלך זן ואין בו מקום לאגו או לאני.
הסתבכתי 🙂

מייקל
אורח
מייקל

ואו. תודה רבה. הפוסט הפילוסופי שלך שהכי נהניתי ממנו

גבי
אורח
גבי

פוסט מדכא לאללה, הזמן טס, אנחנו מזדקנים, כולנו נמות בסוף, לא צריך להזכיר את זה כל הזמן. הרבה יותר נחמד כשאת כותבת על קרנות נאמנות, אג”חים וזהב, מסיט את המחשבות לכיוונים אחרים.

אליקא
אורח
אליקא

יחי הפוסטים הפילוסופיים.
לא השתכנעתי באשר לאי שיוויון זמן וכסף, הגם שבכתיבה הכיפית לקריאה, האנלוגיה בין זמן לכסף (אינפלציה כמשל) רק מוכיחה כי יש שיוויון מסויים כלומר זמן = כסף , כסף עושה/מייצר כסף משמעותו גם השקעת זמן (בתאגיד x , לפני כן בהשכלה כלכלית , לימוד והתמקצעות) , מייצרת עוד זמן (בתמורה לכסף שהושקע בתבונת הסולידית עשה או ייצר עוד זמן) מכאן נובע :
כסף = זמן

מיכאלה
אורח
מיכאלה

תודה! מאוד מעניין! כמי שעובדת במשרה בהייטק אני מוצאת עצמי מהרהרת שאין תאימות בין קצב הארועים בחיים: עבודה+בית לבין הקצב הפנימי שלי שהוא איטי. יש תקופות שאני טסה לחו”ל, חוזרת ויש ארוע לילדים, כנס, פגישות, פרוייקטים, ספורט והתנדבות שאני לא מוותרת וכו. הזמן יכול להיות מלא בדברים מענינים ומאתגרים אבל לא נותר זמן לעכל את החוויות, להפנים וליהנות מהן מספיק כשהן קורות וגם מהזכרונות..

eyal
אורח
eyal

היי סולידית חשובה לי מאוד תשובתך בבקשה להמשך התנהלותי לפי מה שלימדת אנא הואילי לענות בבקשה …..לפי הבנתי זאת אומרת שיש לך קופת גמל או קרן השתלמות מנוהלות עצמאית דרך ira בהן אינך נוגעת, ובנוסף יש לך חשבון השקעות רגיל בבנק או בחברת השקעות מסויימת שהוא כן חייב במס רווחי הון שמנוהל לפי שיטת הארי בראון, שיטת ארבע הפלחים .ולפני כל משיכה ממנו את מעבירה את הסכום הדרוש לפלח של הקרן הכספית שממנה המס נמוך יותר. אבל ….אם מכרת למשל אגח ברווח אז בחשבון הזה את תשלמי מס רווחי הון! ואז לשם מה להעביר הכסף לפלח הכספי לפני משיכתו החוצה… קרא עוד »

Lali
אורח
Lali

טוב, אני לא ממש מסכימה איתך. אני לא חושבת שהזמן עובר מהר כשמשתעממים. בעיני הזמן עובר מהר כשאני שקועה בעניין מסויים. עם זאת, כפי שכבר כתבו לך, עבודה לא שווה בהכרח למשהו מאוס. אני מאד נהנית ממה שאני עושה, ואני בתפקיד שמאפשר לי עבודה יצירתית וגמישה, שבה אני לומדת כל יום משהו חדש ויכולה לכוון את נושאי העבודה שלי. השקעתי הרבה בלבחור עבודה כזו, שהיא למעשה התחביב העיקרי שלי. יש לי תחביבים נוספים אחרים, ומשפחה. אם מחר אצא לפנסיה, בטח אתגעגע לעבודה שלי. אני לוקחת חופשות, ארוכות וגם חצאי ימים, ובאופן עקרוני מרגישה שיש לי חיים מלאים. אני חושבת שלכל… קרא עוד »

הגיוני
אורח
הגיוני

אם לאחר המוות אין משמעות לחיים שקדמו להם, אז גם אין משמעות לחיים במהלך התרחשותם.

לכן, כל מאמץ הוא מיותר

סמדר
אורח
סמדר

לכן, כנראה לאחר המוות יש משמעות לחיים שקדמו להם

גיורא
אורח
גיורא

אין שום ספק כי ככל שאדם משקיע חלק גדול יותר מזמנו בדברים משמעותיים בעיניו כשהוא מביא את יכולותיו לידי מימוש כך הוא מאושר יותר. (אמרו ובדקו את זה חכמים ממני). הטעות הבסיסית בעיני היא התיזה כי במקום העבודה עושים דברים שאינם משמעותיים ואילו פנאי יתורגם לעשייה משמעותית ומימוש עצמי. אין שום קשר בין הדברים. ישנם בטלנים רבים לא מאושרים המכלים את זמנם הפנוי, ומצד שני רבים אחרים שתודות לפלטפורמה שמקום עבודתם מעניק להם מצליחים להגשים את עצמם, להשפיע ולהרגיש משמעותיים. לכל הסובלים והמפנטזים על פרישה – אולי פשוט תחליפו בוס או מקצוע? זה הרבה יותר קל, ויחסוך לכם את הצורך… קרא עוד »

הצטרפו לרשימת התפוצה

אנא המתינו

תודה שנרשמתם!

עקבו אחרי

תגובות אחרונות בבלוג

RSS מהפורום