כשאדם או בעל חיים ניצב בפני איום או סכנה מיידית, מנגנון ההישרדות הפרימיטיבי בגזע המוח שלו נכנס לפעולה, וקובע כיצד יתמודד עם האיום: האם ילחם או יברח?
ההחלטה הזו, המתקבלת בהרף עין, היא פועל יוצא של הערכת סיכון למול תועלת: האם, למשל, שווה לקטוף את פרי הקוקוס הזה גם במחיר של הכשת נחש? האם כדאי לנסות להילחם עם הצ’יטה או שמא לברוח ולהסתכן בגוויעה ברעב?
אף שמדובר במנגנון אבולוציוני שבלעדיו המין האנושי היה נכחד בוודאות, הבריחה נתפסת בחברה המודרנית כהתנהגות מגונה, פחדנית ותבוסתנית. מנגד, האדם הלוחם – זה ששורד וזה שמת מות גיבורים – זוכה לשבחים על האומץ שהפגין נוכח הסכנה.
לא לחינם מעודדים אותנו מגיל צעיר להיאבק ולא להיכנע. אנו בזים לפליטים, ליורדים ולמהגרי העבודה, ומהללים את הלוחמים, הגיבורים והחללים.
אין ספק שבמצבים רבים הבחירה הנכונה היא לעמוד איתן ולהילחם עד כלות. בתחום הפיננסי, לדוגמה, צריך פעמים קרובות “להילחם” ולקחת סיכונים. אדם שחרדת הסיכון שלו גורמת לו להתחפר בחסכונות בנקאיים חושף את עצמו להפסד ריאלי ודאי.
ויחד עם זאת, נראה שלעתים אנו מרגישים מחויבים להיאבק גם כשאין בכך כל צורך, או גם כאשר ברור לנו שהדבר הנכון לעשות הוא לברוח כל עוד נפשנו בנו.
“החלום לדירה” הוא ביטוי מושלם לזירת קרב מיותרת שכזו.
כל זוג צעיר בישראל חולם על דירה משלו, או ליתר דיוק, כל זוג בישראל התרגל לחשוב שכל זוג בישראל צריך דירה משלו.
זהו חלום שהעדר מצפה מכל אדם נורמלי להגשים. הוא מחויב, תרבותית ונורמטיבית, להפוך את החלום למציאות. החובה הזו מופיעה אי שם בין סצינה 9א (“אוניברסיטה”) לסצינה 12ב (“ילדים”) בתסריט חייו.
וכך, מאחר שרוב האנשים התרגלו לחיות את חייהם בהתאם לציפיות שקובעים אחרים, המוני צעירים נוהרים לבנקי המשכנתאות, מתחייבים להלוואות ענק ומשעבדים את העשורים הבאים כדי להשיבן. בין אם הם מבינים זאת ובין אם לאו – חייהם יוקדשו מעתה לעבודה, למחשבה על עבודה, לנסיעות לעבודה ולהחלמה מעבודה.
אפשר כמובן “לנצח” בקרב על הדירה ולהחזיר בסופו של דבר את המשכנתא. אבל הניצחון הזה הוא ניצחון פירוס. העלות, במונחים של זמן, חירות, כסף ואיזון נפשי, פשוט אסטרונומית.
אדם שבוחר בחיי קריירה ותעסוקה נקלע לקרב סיזיפי, ארוך וקשה. תדמיתו, כבודו העצמי וחלומותיו היצירתיים ביותר נופלים חלל בלחימה הזו, שייעודה מימון את ארבעת הקירות שרכש בשותפות עם הבנק
הקרייריסט הטיפוסי נדרש להשקיע תשומות אדירות כדי לשמר את מעמדו בפירמידה – זמן, אנרגיה, כוח רצון, כסף ובריאות. משאבים אלה נמצאים כמעט תמיד בחסר, ובאים על חשבון דברים אחרים: שקט נפשי, משפחה, חברים, תחביבים ותרומה לקהילה.
לקוחות היסטריים, בוס מטורף, דד-ליינים, מצגות, פלורוסנט מרצד, שעות נוספות, סכינאות משרדית, מתח נפשי, עיגולי פינות, חוסר שעות שינה, דילוג על ארוחות, מרכזי הערכה, חנופה וליקוקים, איומי פיטורין, משימות פקידותיות מבישות, כושר גופני גרוע ומוות מקריש דם בגיל 55 — אלה רק חלק מהעלויות האמיתיות של הבחירה “להילחם”.
למה לכם לסבול.
ברחו. הימלטו. נוסו על נפשותיכם באומץ.
יבוזו לכם, יגדפו אתכם, יראו בכם בוגדים. מי אתם שתתכחשו לייעודכם כבורג במכונה הקרייריסטית-צרכניסטית?
החברה הסובבת לא מאירה פנים למי ששוחה נגד הזרם ומפסיק להילחם – אפילו אם ברור לכל שמדובר בקרב אבוד מראש, שעתיד לרסק את הגוף והנפש.
אל תתנו לעדר להחליט בשבילכם. אמרו לא לאתגר הקריירה. אמרו לא לאמביציה. בחיקה של החסכנות המינימליסטית לא תידרשו עוד לעבוד כדי לממן צריכה חומרית. הבריחה מהמרוץ תאפשר לכם להשקיע את זמנכם במה שחשוב לכם, ולא לאף אדם אחר.
יתכן שאתם מיחידי הסגולה שנהנים מעבודתם. אם אתם כאלה – אשריכם כי זכיתם. אני נוטה לשכוח, אחרי מספר שנים “מחוץ לחומה”, שרוב האנשים שמעדיפים להישאר בין החומות עושים זאת מישיקולי “נוחות“.
אבל אם, כמו רבים אחרים, אתם נאלצים לסבול בעבודה מתוך כורח, ולא מתוך ברירה — אל תמתינו שלושים שנה עד שממשלת ישראל תתן לכם את הפטור המיוחל מהשעון המעורר. הימלטו עוד היום. זמנכם על פני האדמה רק אוזל, ועלות ההזדמנות רק מתייקרת.
אני ברחתי – ואני לא מצטערת לרגע.
הסולידית ממליצה
המידע במאמר זה מבוסס בין היתר על דעותיה האישיות של הכותבת כמשקיעה חובבת. מטרתו לספק מידע בסיסי וראשוני בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ מקצועי מכל סוג, לרבות ייעוץ מס, ייעוץ פנסיוני, שיווק פנסיוני, ייעוץ משפטי, שיווק השקעות ו/או ייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו המיוחדים של כל אדם, ו/או תחליף לייעוץ כאמור מטעם בעל הרישיון המתאים על פי דין. התייחסויות במאמר זה לניירות ערך ו/או נכסים דיגיטליים ו/או לביצועיהם, ככל שישנן, נועדו לצורך המחשה בלבד ואין בהן כדי להוות המלצת השקעה, הצעה לרכישה, ייעוץ לקנייה או מכירה, הבטחת תשואה או רווח ו/או הנעה לפעולה כלשהי בקשר עם אותם נכסים. הכותבת אינה אחראית לתוצאות השימוש ו/או היישום של האמור במידע ואין באמור בו משום התחייבות לנכונותו, דיוקו, עדכניותו, ו/או מידת התאמתו לנסיבותיו וצרכיו המסוימים של כל אדם.
מי שמבין שמסביב מתנהל מירוץ עכברים מטורף – כבר עשה חצי מהעבודה.
אף פעם לא מאוחר מדי להתחיל לשחות נגד הזרם. אפשר להתחיל בקטן ולהתקדם לכיוון היבשה בצד השני – בכל יום צעד נוסף.
צריך כוחות – כי בהתחלה כל הקהל ינסה להחזיר אתכם לזרם, בכל הזדמנות. לאט לאט זה יפחת – או בגלל שיחשבו שאתם קצת מטורללים או בגלל שכבר ייתיאשו, או – עדיף אבל נדיר יותר – ישתכנעו שיש דרך אחרת.
בסופו של דבר יתרגלו לדרך שלכם.
וחוץ מזה, גם בשביל עצמנו, תמיד אפשר להשתפר ולחיות חיים פשוטים יותר.
העצוב הוא שלא רק מי שרוצה לקנות דירה צריך להקדיש את כל חייו לעבודה, אלא כל אחד שרק רוצה לחיות ושלא בחר במקצוע מכניס. אני במקצוע שלי ארוויח כמו מורה מה שלא מאפשר לי לצאת לפנסיה מוקדמת אם אגור בארץ, זה שיקול גדול בשאלה אם לגור בחו”ל או בארץ. ולגבי הדירה. אני עדיין לא מרגישה שזה צורך כוזב שנכפה עלינו מבחוץ. מה יותר בסיסי מלרצות שהבית שלך יהיה באמת שלך? בארוחת ערב עם קולגה (שמרוויחה המון) היא סיפרה שבעל הדירה שלה כל הזמן מזכיר לה שהוא לא מוכן שהנעליים שלהם ישארו בחוץ (הם משאירים את הנעליים בימים גשומים מחוץ לדלת)… קרא עוד »
העלות הכרוכה ב”החלפת” בעל בית נמוכה הרבה יותר מהעלות הכרוכה בהחלפת משכנתא
🙂
גדול! ואת כמובן מספרת לילדיך, שהבית שלכם שייך לבנק. וכל חודש אמא נותנת שבוע עבודה בשביל לממן בנקאי וריבית משכנתא. מזעזע!
הדס, ה”הבית” שאת מדברת עליו קודם כל של הבנק (עד שהחזרת את כל המשכנתא). ועכשיו, בתור בן אדם שלא צריך משכנתא כדי לקנות בית, אני יכול להגיד לך שזה בזבוז כסף לקנות בית. תמיד אפשר למצוא בעל הבית נורמלי, רק צריך לחפש טוב. לי לא תהיה בעיה להגיד לילדים שלי כאשר יגדלו שהבית לא שלנו ושאת שכר הדירה משולם מכסף שהכסף שלי עשה. הכל עניין של השקפה וחינוך. לא משנה כמה כסף יש לך אם אתה לא פורץ את המעגל צרכניזם-קרייריזם, הוא אף פעם לא יספיק. אני אישית לא מסכים עם מינימליזם הקיצוני לדעתי של דורין אבל הגישה שלה היא… קרא עוד »
הבעיה היא שכבר מגיל צעיר מחנכים אותנו לציית ולא לחשוב “מחוץ לקופסה”. אנחנו הולכים לביה”ס שמעודד חינוך לצייתנות ולבורות חברתית וכלכלית כשיש רק דרך אחת להסתכל על הדברים. לכן, אין זה מפתיע שמורה שמציג גם טענה נגדית חוטף ביקורת נוקבת עקב ערעור הסולידריות החברתית שבה אנו תמיד צודקים והאחר תמיד טועה. כמובן שהמנצחים על התזמורת הם אנשי השיווק שמחדירים לנו למוח לקחת הלוואות כדי לקנות איזו מכונית משפחתית, לצרוך ולצרוך כאילו אין מחר ולהשתעבד לאותה מכונה משומנת שחוגגת על חשבוננו. ולמי שלא מאמין שאנחנו חלק ממערכת מתוחכמת שעושה לנו שטיפת מוח – ממליץ לו לראות את הסרט “קפיטליזם – סיפור… קרא עוד »
דווקא האקדמיה הינה מוסד מוביל ללימודי צייתנות והכנה לשוק העבודה ועוד בתשלום!
החשיבה ביקורתית הנלמדת הינה לצרכי המעסיק ולא לצרכי הפרט.
למה? – ״ככה זה והחיים זה לא דבש ״ 🙂
ודרך אגב – פירוס שחק אותה – על כל ניצחון אחר או הפסד לא היינו זוכרים אותו 🙂
חסר ככפתור LIKE 🙂
רוברט קיוסקי אמר ‘The people with the most security are in prison’
👍
האמונה שברגע שאת לוקחת משכנתא וקונה דירה, הדירה שייכת לך, היא אשליה. הדירה שייכת קודם כל למדינה[ארנונה] ואז לבנק[משכנתא]-נסי לא לשלם להם ותראי מה יקרה. מה שכן “בעל הדירה” יותר נחמד ואפשר לשפץ 🙂 . בן אדם שקונה דירה גם צריך לקחת בחשבון.שמעבר להגברת התלות במקום העבודה, יהיה לו יותר קשה להתנייד ממקום למקום, מה שיאריך את זמן הנסיעה לעבודה ובמקרה של פיטורים, בעלות על דירה תקשה על מציאה של מקום עבודה חדש. מכיוון שהחיפוש יסתיים רק במקומות עבודה במרחק נסיעה סביר.
תודה פרוג’קצ’ו 🙂 התגובה שלך בהחלט עוזרת לי לראות את הדברים לפחות חלקית בצורה אחרת. אבל בכל זאת, קשה לי עם הרעיון של לא להיות בעל דירה אף פעם. יש הרבה דברים שאני רואה איך הם בעצם צרכים “כוזבים” שמונחתים עלינו מלמעלה אבל במקרה הזה לא לגמרי. קשה לי בעיקר עם המחשבה לגדל ילדים בתחושה שהבית שלהם לא באמת שייך להם ויש מישהו שיכול להגיד להם איך לנהוג בבית שלהם ושיש לו מפתחות אליו.. זו תחושה לא נעימה בעיני ואולי אפילו זה מונע מילדים תחושת בטחון בסיסית. אולי, אני רק תוהה בקול רם.
כשהבנק בא לקחת את הבית, זה הרבה יותר לא נעים מהמקרה בו בעל הבית מבקש להעלות את שכר הדירה ב-%X או מבקש לפנותה לטובת אחד מילדיו.
–
ד”א, גם לדירה/בית שכור יש מפתחות..:-)
–
מעבר לשתי ההערות הנ”ל, דעתי עם דעתו של פרוג’קטיו
בנימין אתה מכיר הרבה אנשים שהבנק בא לקחת להם את הבית? אני לא. בד”כ בשלב כלשהו מפסיקים לשלם את המשכתנא והבית באמת שלך.
לגבי המפתחות – זה לא אם יש מפתחות או אין זה שלזר יש את המפתחות לבית שבו אתה גר, גורם לי לחוש אי נוחות.
הדס, אני כן מכיר כאלה.
האם את מוכנה לקחת הימור כזה רק בשביל ההרגשה. וכדי לממש את ההרגשה הזאת לא תהיה זמינה נפשית לילדים שלך?
הדס, אולי הפיתרון הוא להוריד את המשמעות שאת מייחסת לבית וכך ישתקף בעיני הילדים של”בית” במובן של 4 קירות, אין משמעות ערכית. היום אתם פה ומצייתים לכמה חוקים קטנים (ובבית “שלכם” יהיו חוקים אחרים, שכנים שצריך להתחשב בהם), מחר אתם לא חייבים לאף אחד כלום ובשניה אורזים ועפים למקום אחר. זה מה שאני הייתי מסבירה לילדים, שאולי יש כמה מגבלות קטנות אבל בגדול זה חופש.
אגב, אני תמיד דואגת לשכור במקומות שידי על העליונה (פריפריה, אזורים שנחשבים פחות “טובים” ואז כל מיני קריזות מצד בעל הדירה שהיו לי בעבר כשגרתי בת”א נחסכות ממני).
רעיון טוב
אם הבטחון שלהם קשור למי שייכים המפתחות של הבית הייתי מציעה לך לעבוד איתם על הבטחון העצמי שלהם.
יש בזה משהו
תגובה להדס
אבא שלי שאכל הרבה מאוד חרא לפני שיצא לפנסיה (בתפקיד מאוד בכיר) והעבודה פשוט עיוותה את אישיותו, החליט שהוא מעניק מענקים כספיים (יש לציין שהוא חסכן כפייתי ויש לו מה לתת) אך ורק לילדים שיצייתו לחוקים הבאים: מביאים לו נכדים ועובדים בעבודה בכירה מסודרת. אני היחידה שלא מקבלת כלום, חוץ מיחס גרוע. עד לפני שנה, שניתקתי איתו את הקשר. לצערי יצא לנו להפגש בחתונה משפחתית לפני כמה ימים. השאלה הראשונה שהוא שאל היתה: נו, את עובדת?
שירה – ממליצה לך להשמיע לכל אחד את מה שהוא רוצה לשמוע וככל שמדובר באדם מוגבל יותר כך זה נכון יותר. כנות זה מותרות שהרבה מאוד אנשים לא רוצים, לא צריכים ולא יכולים להכיל ולכן בתמורה לזה הם יחרבנו לך על הראש. בהתאם לזה מציעה לך לנסות לענות לאביך משהו כמו – “כן, אני עובדת” ולהמציא עיסוק פרילאנס שאי אפשר לעקוב אחריו ולספר לו שאת משתוקקת לילדים אבל זה לא הולך לצערך. אם הוא ישוכנע שבעניין ילדים (ובכלל…) את פשוט מוכת גורל (ולא שחלילה ככה מתאים לך) אולי תזכי ממנו למענק רחמים… ואם זה מה שיהיה, קחי את המענק המזורגג… קרא עוד »
בנות – אתן אלופות!
אורלי, בעצה שאת נותנת נפלאה ואני בהחלט אתחיל ליישם אותה, רק שקודם אני צריכה לעבוד על לנתק אותו ממני רגשית כך שלא יהיה אכפת לי לשקר לו. במילים אחרות, להפסיק לאהוב אותו כפי שהוא מזמן הפסיק לאהוב אותי. תודה רבה על העידוד והעצה המעולה.
שירה, דיי עצוב לקרוא את מה שכתבת.
אישית לא הייתי מסוגל לשקר בשביל הכסף כי כבוד העצמי שלי יותר חשוב לי…
אורלי , זו אכן עצה למתקדמים… לפעמים במצב רוח “משחקי” אני מיישמת אותה.. לדעתי להגיד לאנשים מוגבלים כגון אבא של שירה ודומיהם שאינם מסוגלים לעכל זוית ראיה או גישה ששונה משלהם את מה שהם רוצים לשמוע זו עצה גאונית ממש , התבונה האמיתית היא לעשות זאת בלי להזדקק לשקר לשם כך.. עם מעט גמישות מחשבתית וריכוז אני חושבת שניתן לעשות זאת.. צריך לנסות למצוא את גרעין האמת בדבר שאת מספרת לאותו אדם ולהדגיש רק אותו… ( כלומר לומר אמת.. אבל אולי לא את כולה.. ) ובאמת לומר.. “אני משקיעה בשוק ההון” כהסבר להכנסותיך. ואורח חייך . ( כמו שדורין סיפרה… קרא עוד »
לאיליה וברלינאית – דווקא בגלל שמטבעי אני יצור שנוטה לחשוב בקול רם נאלצתי ללמוד לעיתים בדרך המכאיבה שלא תמיד אנו מחוייבים לדווח עובדות כהוויתן ושלעומקו של עניין מושגים כמו “כבוד” ו”אמת” הם יחסיים מבחינות רבות. לדוגמא: במקום וזמן כלשהו – דני הוא מנהל חשבונות מוכשר ביותר, יעיל, אמין, בעל יחסי אנוש טובים והמלצות חמות ממעסיקים קודמים. דני הוא גם הומו. הוא בראיון עבודה והתקבלותו כמעט ודאית. נשארה רק פינה אחת לסגור – המעסיק שלו לא סובל הומואים. דני (שכבר יודע על זה) נשאל על ידי המעסיק מה נטייתו המינית. דני משיב בלי להניד עפעף שהוא סטרייט, מתקבל לעבודה וכולם מרוצים.… קרא עוד »
נפלא!.
אני מוסיף את תרומתי הצנועה בהצעה לשם לחברת הפרילאנס עם כבוד ואמת ברוח ובכיוון שאורלי הציעה
Fleneur Planning Company
איליה, אני שנים חשבתי כמוך. איבדתי את הירושה של אמא שלי כבר מזמן ועכשיו כשאני רואה איך האחים שלי מלקקים לו ומבקשים (ומקבלים) סכומי עתק, זה לא משהו שאני מתכוונת לוותר עליו, עם כל הקושי שבכך.החיזוק שאורלי נתנה לי, בא בדיוק בזמן.
שירה. לדעתי בהמשך לכיוון שהברלינאית הציעה תעשי את ההצגה בשבילו ולא כנגדו . את לא צריכה בשביל זה להתנתק רגשית או להפסיק לאהוב. את נותנת לו את מה שהוא רוצה את ההצגה החיצונית מאחר מסיבותיו קשה לו או שאולי כבר שכח להביט פנימה אל תוך עצמו ולאחרים. תוך כדי שתעשי זאת את מוותרת בעצם על הקבלה שלו אותך – וכך מעשה הויתור בא מתוך אהבה וגדולה.
בנוסף לתמורה שתקבלי אני מאמין שיש כאן גם עניין רגשי ולא רק ציני.
הי!
בכתבה בגלובס http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000915240#fromelement=hp_daily_news יש שתי ביקורות עיקריות:
– טענה שאת מפונקת ולמעשה ההורים מממנים אותך
– טענה שאת עושה לא מעט כסף מפרסומות בבלוג
מה דעתך?
מה דעתי? דעתי היא ש-haters gonna hate. עבדי-משכורת קוראים על מישהי שהפסיקה לעבוד שלושים שנה לפני הזמן. תחשוב מה זה עושה להם במונחים של חרדת מעמד. הם משעבדים את חייהם בשביל “צרכים” (קרא: רצונות) חומריים. באה מישהי ומנפצת להם על הראש את המיתוס שהם צריכים לעבוד כדי לממן את אותם רצונות. הדיסוננס גדול מדי. לא יכול להיות שהיא הרוויחה כסף פשוט כי היא חסכה 75% ממנו. זה לא הגיוני. חייב להיות הסבר אחר! אז לעצם העניין: 1) לא, לא נולדתי למשפחה עשירה. אמא שלי הייתה גננת, אבא שלי עבד בדואר ישראל. אני מממנת את עצמי מאז שסיימתי צבא. 2) כן,… קרא עוד »
משקיע, לא ראיתי בכתבה את מה שאתה אומר. הכתבת הציגה את העולם הזה של פרישה מוקדמת עם סקפטיות מסוימת, אבל לא ראיתי שם את הטענות שכתבת.
מה ?! אין גם היום פוסט!?
אם אבא שלי היה עובד בדואר הייתי יכול לכתוב כל יום פוסט 🙂
אני בדיוק נמצא בנקודת המפנה ועומד בלחצים שציינת כל כך יפה.
אבל מה את אומרת במקרה שאוכל להשיג הון ראשוני מההורים רק לצורך רכישת דירה, ואז יצא שהתשלום החודשי של המשכנתא שווה למחיר השכירות?
זו לא ההשוואה הנכונה. קח בחשבון עלויות כמו ביטוח דירה, ביטוח משכנתא, שכ”ט עורך דין, שכ”ט מתווך, מס קנייה, מס שבח, דמי רישום בטאבו, ארנונה, שיפוצים מהותיים – אלה הוצאות / סיכונים כבדים שנחסכים מהשוכר ומוטלים על על בעל הבית.
אולי יקל עליך לקבל החלטה אם תשווה בין מצבך הפיננסי כקונה לבין מצבך הפיננסי כשוכר פעם אחת בתקופה שבה תשלם משכנתא ופעם שניה בתקופה שתסיים לשלם את המשכנתא. בתקופה הראשונה אתה מוציא בכל חודש כקונה, יותר מאשר מי ששוכר (ביטוחים, שיפוצים מהותיים וכן הריבית והפרשי הצמדה על המשכנתא) וגם מפסיד את התשואה על ההוצאות העודפות האלה שהיית יכול לחסוך ולהשקיע. בתקופה השניה אתה אמנם מוציא בשוטף פחות ממי ששוכר (וזו התשואה על הנכס שרכישתו מהווה סוג של השקעה מהסיבה שהוא מאפשר להקטין הוצאות), אבל עדיין ישארו לך הוצאות של בעל דירה (ביטוחים ושיפוצים מהותיים ) וגם אין לך הכנסה מהסכומים… קרא עוד »
שירה, מצער שאביך אוהב אותך על תנאי שתרצי אותו ועל ידי כך הוא פוגע בזכויותיך הרגשיות כבת; יום יגיע והוא יכה על חטא, למעשה גם להיוולד להורים
המתאימים זאת זכייה.
פאטיה, נכון. ובזה לא “זכיתי” אבל בהרבה דברים אחרים כן. ובגיל 37 יותר חשוב לי בעלי וחברים מאשר שני הורים מזדקנים, כמעט פסיכים.
אנשים מרגישים בטוחים יותר כשיש להם נכסים ורכישות לצרכי השקעה במהלך חייהם, אמנם בסיומו של גלגל אנחנו לא לוקחים איתנו מאומה, והנשאר עובר ליורשים החוקיים או בצוואה. כך או אחרת החיים הם מלחמה מתמדת – להישאר בהם, בידיעה שאין מנוס מהכלייה, זה במובן הפשוט של הענין. האינדיבידואליסט , בדרך כלל בולט ונראה כביכול חריג, לעומתו, בזורמים עם הכלל, “שוחר החרות הזה”, מפריע להם, כאילו הוא מבלבל אותם ומשנה את הסדר החברתי המקובע מזה תקופות ועידנים והם מרגישים את הקרקע מתנדנדת להם מתחת לרגליים, חחח… מאז ומעולם האינדיוידואליסטים לא רוו נחת מהכלל (בלשונו של ניטשה “העדר”; וגם דוסטויבסקי בעצמו, כתב שרוב… קרא עוד »
תוספת קטנה: רוב החברות האנושיות מעודדות את הפרטים להילחם ולא לברוח. זה בגלל האינטרס ההישרדותי של החברה – קבוצת אנשים (בעת העתיקה – שבט, היום – מדינה) שמרבית חבריה מעדיפים לברוח ולא להילחם, לא תחזיק מעמד הרבה זמן. ייתכן שהפרטים שהיו חברים בה ישרדו, אבל היא תפסיק להתקיים כחברה מהר מאוד, כי החברים בה יתפזרו לכל עבר או יישחטו. לאורך ההיסטוריה רוב הקבוצות הבורחות נעלמו, ונשארנו רק או בעיקר עם חברות שמעודדות לחימה, הקרבה וגבורה על מנת להבטיח את הישרדותן הן. אנחנו היהודים מהווים דוגמה מצוינת – אחרי הגלייה כפויה היינו מיעוט זר בכל מקום אליו הגענו, ומחוסר ברירה נקטנו… קרא עוד »
מסכים חלקית עם מה שנאמר עם מספר תהיות. יש לי מספר שאלות לדורין: 1: איך את מכניסה לכל החישוב הזה ילדים? בהנחה שזה מאסט. זה נראה לי פוגע בהנחה שאפשר לחסוך 50%+ מההכנסה. 2: נניח ולקחת משכנא, ופתאום מצאת סכום כסף שיכול לכסות לך חלק משמעותי במשכנא (בין אם לקצר את זמן ההחזר או את הסכום) – האם תעדיפי תמיד להחזיר את המשכנתא? בכל מצב? האם את לא חושבת שניתן להשיג תשואות גבוהות יותר על החסכון במצבים מסויימים? ואם כן, אז זה לא אומר שבמצבים מסויימים כדאי לקחת משכנתא? (שאלה שלא קשורה ישירות לפוסט אבל אשמח לתגובתך). 3: נניח ואני… קרא עוד »
1. אני משתדלת כבר לא להתייחס לנושא בין היתר מפני שאני אלהורית מבחירה. התייחסתי לנושא בעבר וקיבלתי תגובות צוננות (בסגנון “דברים שרואים מכאן לא רואים משם”) – כנראה שבצדק. ברמת העיקרון אני טוענת שילדים לכשעצמם צורכים מעט מאוד כסף ושחלק גדול מהסכומים שנשפכים עליהם הם לא פונקציה של צורך, אלא של עומק הכיס של ההורה, שמרגיש לא פעם חובה לפצות על היעדר הקשב ההורי באופן חומרי (עיין ערך רפש). 2. חוב בעיני הוא מצב חירום. הוא הביטוי המודרני החד ביותר לשיעבוד. כל סכום פנוי שיכול להגיע לכיסוי החוב – צריך להגיע לשם, בעדיפות על פני כל הוצאה לא-הכרחית אחרת. כשאני… קרא עוד »
היי דורין
יש לי בקשה לפוסט שאני חושב שיכול לעניין הרבה מאוד אנשים.
הטיעון הקלאסי לקניית דירה הוא שבכל מקרה צריך לשלם 3000-4000 דמי שכירות חודשיים, למה לשלם את זה לשכירות ולזרוק את הכסף לפח, אם אפשר לשלם את זה למשכנתא ואחרי איקס שנים נהיה פטורים מהתשלום הזה.
את יכולה בבקשה לכתוב פוסט שסוקר את שתי האפשרויות.
תודה רבה!
התייחסתי לנושא כאן
לדורין שלום, כנגד כל טיעון שהצבת בגנות לקיחת משכנתא, ניתן להציב הנגדה בזכות לקיחת משכנתא. ראי הנגדות להלן, אך לפני כן שכחת להבליט את התובנה הפשוטה: לוקח המשכנתא מחזיר אותה במשך X שנים, ובסופן הוא נותר עם נכס שלו, ובלשון אחרת – הוא למעשה חוסך, והוא חי בתוך הנכס, בתוך “תכנית החיסכון” שלו מן היום הראשון של לקיחת המשכנתא. לעומתו, זה שמשלם שכירות ישלם אותה כל ימי חייו, ~ שנים, לבסוף יישאר ללא נכס, שלא להזכיר את כל התלאות הידועות שמזומנות לו בתקופת השכירות. להלן ההנגדות – 1. שכר דירה: כסף שנזרק לפח? /// כנגד – משכנתא: כסף שנזרק לפח?… קרא עוד »
היי יוני ודורין, לגבי ההתייחסות לחוב כמצב חירום – זה נכון חוץ מבמקרה בו עלות החוב (ריבית) נמוכה יותר מרווחים שניתן לייצר מהכסף הפנוי (אותו כסף שיסגור את החוב או לחילופין ישמש כקרן השקעה). מסכימה איתך עם זאת שאצל האדם הממוצע כנראה שעלות החוב תהיה גבוהה יותר מהכסף שיוכל לייצר מאותה קרן. מה גם שהוצאת הריבית על המשכנתא היא ודאית לעומת רווח פוטנציאלי שכמעט לעולם אינו ודאי.
דורין, לגבי 3- כ- 30%, כ-45%, וכ-5%.
דורין קראתי את הפוסט שכתבת בנוגע לשאלה האם לקחת משכנתא או לשכור דירה רציתי לבקש שתתייחסי לשאלה בהנתן שני פרמטרים חשובים שנדמה לי שהתעלמת מהם בפוסטים קודמים: 1. העליה בתוחלת החיים , מה שאומר שמי שיקח משכנתא אחרי 20 שנה יהנה ממגורים חינם לעוד 80 שנה בערך (יש גם תאוריות שתוחלת החיים צפויה לקפוץ עוד יותר מזה אפילו ) 2. הגידול באוכלוסיה – היום יש ריבוי טבעי גבוה מאד בעיקר של דתיים חרדים וערבים , אבל גם גידול כללי במספר התושבים בעולם . המשמעות היא שיהיו פחות דירות ויותר מבקשי דיור . איך את נערכת לקראת מצב שבעוד 20 שנה… קרא עוד »
נדמה לי שהסולידית מדברת על רכישת דירה למטרת צריכה, ולא על רכישת דירה למטרת השקעה (גם אם אתה גר בה). מכל מקום לא נסקרים בכתבה רוב הגורמים שמעודדים אנשים ליטול משכנתא לצורך השקעה. הריביות על המשכנתאות כרגע נמוכות מאוד, בראיה היסטורית. בהשוואה להשקעות של הסולידית – התשואה על רכישת דירה בכמה שנים האחרונות הייתה די גבוהה. השורה התחתונה היא שלקחת משכנתא ולרכוש דירה בשנים האחרונות הייתה השקעה כדאית. אפילו בהנחה של תשואה ריאלית משכירות של 3% (ואפשר להשיג הרבה יותר מזה אם מתאמצים) – זה אפיק השקעה טוב ביחס לאפיקים סולידיים בעלי רמות תנודיתיות דומות. התשואה הופכת גבוהה באופן משמעותי… קרא עוד »
להדס – ממליצה על הספר “פיפ הקטנה רוצה הביתה”, אם הילדים קטנים. זה ספר על פינגווינית שהולכת לאיבוד וההורים שלה בסוף מוצאים אותה. המסר שלו זה שהבית הוא איפה שהם נמצאים, ולא בחוף ספציפי אחד.
מתחבר לרוח הדברים שכתבת אבל את חוטאת לרוב האוכלוסיה שאין לה חסכונות משמעותיים שמאפשרים לפרוש ממרוץ העכברים ולחיות על חסכונות שלהם או ירושות של הוריהם.. עשית רומנטיזציה לנושא כאוב שכרוך בעבדות המודרנית עבור מרבית העובדים חסרי הזכויות בישראל שאין להם ברירה אלא לעבוד מרבית שעות היום כדי לממן שכר דירה וצרכים בסיסיים, שלא לדבר על מותרות אותם הם אינם יכולים להרשות לעצמם, ולא מתוך אידיאולוגיה אלא מתוך צורך קיומי.
דורין שלום, גיליתי את הבלוג שלך לפני שבוע בערך ומאז אני קוראת אותו כמו ספר טוב. עוד לא קראתי את כל הפוסטים אבל בקרוב… זו פעם הראשונה שאני קוראת בלוג. אף פעם לא התחברתי ללקרא משהוא שאנשים כותבים מתוך חיפוש תשומת לב. שמחתי לגלות שאני לא היחידה שחושבת שכמה שפחות קונים כך החיים יותר טובים. לפני 4 שנים סיימתי את התואר והתקבלתי לעבודה שמשלמת יותר ממינימום…. סוף סוף 🙂 ולפני שנתיים וחצי זכיתי במשרה שמשלמת ממש טוב. יחד עם זאת רמת החיים שלי נשארה כהיותי סטודנטית , לא הרגשתי צורך לעבור לדירה גדולה יותר או לקנות רכב מפואר (כן יש… קרא עוד »
תודה רבה כמו תמיד על עוד פוסט מופת שכל כך נהניתי לקרוא.
אין מילים. מתחבר למסר ולמלל.
תדהמה.
שוב תודה. תודה.