בית » חיים פשוטים » כמה שבירים החיים שלך?

כמה שבירים החיים שלך?

שבירות היא תכונה המתייחסת לסיבולת נמוכה לכוח.

חפצים שבירים, מעצם הגדרתם, נוטים להתפרק בקלות בתגובה להפעלת כוח מוגבל. מנגד, חפצים שאינם נשברים בקלות נחשבים לעמידים או רובוסטיים, היות שהם “אדישים” לכוח המופעל עליהם ומסוגלים לשוב לצורתם המקורית תוך זמן קצר.

נהוג לחשוב ש”עמיד” הוא ההיפך מ”שביר“, אולם זה לא המצב — בדיוק כשם ש”אפס” אינו ההיפך מ”שלילי”.

הפילוסוף נאסים טאלב הצביע על קיומה של קטגוריה שלישית: אלמנטים שנוטים דווקא להתחזק או להשתפר בתגובה להפעלת כוח. טאלב מכנה את התכונה הזו “אנטי-שבירות“: תחליף קליט לביטוי “מה שלא הורג מחשל”.

דוגמאות למערכות אנטי-שבירות קיימות למכביר. מערכת השרירים בגוף האדם, למשל, חייבת לעמוד תחת כמות מסוימת של עומס כדי להתחזק. ללא הפעלת כוח, הגוף נוטה להיחלש לאורך זמן ולעמוד בפני סכנת אטרופיה.

טאלב טוען שרוב המערכות מפיקות את עיקר התועלת כאשר העומס / כוח מופעל באופן אקראי, בלתי סדיר, אפילו כאוטי.

הבעיה היא שכבני אדם אנו מתעבים כאוס, אקראיות ואי-וודאות. לרובנו יש נטייה טבעית לצמצם את אי הוודאות ככל האפשר ולהקטין את הזעזועים הפוטנציאליים, ועל ידי כך להפוך את החיים לנוחים, קלים ונעימים יותר.

אך הקטנת זעזועים במערכת לא יוצרת יציבות. לכל היותר, היא יוצרת יציבות מדומה. ללא עומסים, המערכת נחלשת ומתנוונת ונותרת חשופה למה שטאלב מכנה “ברבורים שחורים” — אירועים נדירים, בלתי צפויים ובעלי השלכות מסיביות ומרחיקות לכת.

קחו לדוגמה את סגנון החיים הצרכנו-קרייריסטי הטיפוסי. הצרכן-שכיר לומד מגיל צעיר שעליו לשאוף לעתיד נוח, צפוי ונטול זעזועים ככל האפשר. אבני היסוד של סגנון החיים הזה הן ג’וב מכניס ויוקרתי, בעלות על דירה ענקית (ב-60% מינוף) והחלפת רכב חדש מדי שנתיים (בליסינג פרטי, אלא מה).

לנוחות המפנקת הזו יש מחיר. כשאדם קונה משהו בכסף שעדיין לא הרוויח הוא נכנס לחובות. חוב, מעצם הגדרתו, הוא התחייבות קשיחה. מקום העבודה משמש לפיכך בתור המקור העיקרי למימון החוב. על פניו העסקה פשוטה מאוד — התייצבו במשרד, המתינו 8 שעות * 365 יום בשנה (לא כולל חגים, סופי שבוע ועוד 20 ימי חופשה) — ותקבלו בתמורה תזרים מזומנים חודשי שבאמצעותו תכסו את כלל הוצאותיכם.

בפועל, ככל שהצרכן-שכיר צורך יותר וממנף עצמו לדעת (ראו: מרוץ ההנאה), כך מתחזקת תלותו במקום העבודה. הוא נדרש לעבוד קשה יותר ולתקופות ממושכות יותר. הוא יכול אמנם להחליף מקומות עבודה, אך הוא לא יכול להרשות לעצמו להפסיק לעבוד כליל.

הצרכן-שכיר חייב אפוא לבטוח במערכת. הוא חייב לבטוח בכך שלא יפטרו אותו. הוא חייב לבטוח בכך שהמדינה תדאג לו אם יפוטר. שיהיה מישהו שידאג לו בעת זקנה. שהרפואה המודרנית תציל אותו מנזקי אורח החיים המודרני. שיהיה מישהו שיבשל לו, יתקן לו, יטפל בו וינגב לו.

האמונה העיוורת הזו במערכת היא שהופכת את סגנון החיים הצרכנו-קרייריסטי לשביר ביותר. “ברבור שחור” אימתני, שעלול להחריב את המערכת הקיימת ולהותיר את הצרכן-שכיר ללא פרנסה, מרחף מעל ראשו כמו חרב דמוקלס. המשכורת היא עורק חייו. בלעדיה, הוא עלול למצוא עצמו שקוע בחובות, ללא שמץ של חסכון אישי, ומבלי שנותרה לו ייכולת לדאוג לעצמו — לאחר שבמשך שנים התרגל לבצע מיקור חוץ של כל מיומנות אפשרית מלבד התחום הצר בו התמחה.

משביר לבלתי-שביר

כדי להיעשות בלתי-שביר, האדם צריך לצמצם ככל הניתן את מידת את התלות שלו במערכת. בשונה מהאדם השביר, אשר תלוי בעיקר בנסיבות חיצוניות שאינן בשליטתו, האדם הבלתי-שביר תלוי בעיקר בעצמו — במשמעת עצמית ובמידת יכולתו לדבוק במטרה.

חתירה לעצמאות כלכלית, בהקשר זה, היא אחד המהלכים האנטי-שבירים ביותר שאדם יכול ליזום.

בחברה המודרנית הון פיננסי — כסף — הוא ביטוי העוצמה המובהק ביותר.  כסף מייצר הזדמנויות ואפשרויות בחירה, ונותן מרחב נשימה חיוני בתקופות של משבר כלכלי. כל כסף שתצילו ממלתעות החוב הצרכני הוא כסף שתוכלו לחסוך, להשקיע ולבסס באמצעותו בסיס כלכלי — פאק-יו מאני בלעז — שיאפשר לכם לחיות את חייכם כראות עינכם ללא הסחות דעת ומבלי לרצות אחרים.

אבל כסף — מה לעשות — הוא דבר שביר לכשעצמו. השקעה בשוק ההון, מעצם טבעה, היא פעילות מסוכנת, ו”ברבור שחור” שיכה בשווקים עלול למחוק חלק ניכר מההון, אפילו אם תיק ההשקעות שלכם רובוסטי ביותר וערוך להתמודד עם כל תרחיש מאקרו-כלכלי.

לתיק השקעות גדול אין משמעות כל זמן שהמשקיע נעדר מיומנויות וכישורי חיים אלמנטריים הדרושים כדי להקטין את מידת התלות שלו בעת משבר (בכסף ובאנשים אחרים). מיקור פנים הוא המפתח לחוסן: זו הסיבה שבמקביל לצבירת ההון הפיננסי שלי הפכתי לטבחית של עצמי, למאמנת הכושר של עצמי, לאינסטלטורית של עצמי, לחובשת של עצמי, לשיפוצניקית של עצמי, לתופרת של עצמי, ליועצת המס של עצמי, ליועצת ההשקעות של עצמי ואפילו לבדרנית של עצמי.

אנשים בעלי הון הון פיננסי (תיק השקעות גדול) והון אנושי (צבר רב-תחומי של מיומנויות) עדיין נדירים יחסית בחברה הצרכנית המודרנית. לרוב האנשים אין לא את זה ולא את זה. לחלק קטן יש רק אחד מהשניים.

מבחינתי האישית, השילוב הזה הוא ההגנה הטובה ביותר מפני ברבור שחור. אם המשק יוסיף לשגשג בעתיד – תיק ההשקעות שלי ינסוק ויניף אותי על כפיו. אם אנו עומדים בפני משבר — המיומנויות שלי יאפשרו לי לשרוד טוב יותר מאחרים.

כשהברבור השחור מכה בשיא כוחו, עדיף להיות עני עם הכנסה נמוכה, מאשר להיות חסר-כל ללא הכנסה.

מבלתי שביר לאנטי-שביר

כסף ומיומנויות הן בסיס לעמידות ולחוסן. הם שמאפשרים את המעבר מגישת “פאק מי” (אני אומלל, תלוי באחרים, פגיע ופועל מתוך חובה), אשר רווחת כל כך בשורות מעמד הביניים היבבן, לגישת “פאק יו” (אני לא אומלל, לא תלוי באחרים, חסין ופועל מתוך בחירה).

ולמרות זאת, הגם שהם הופכים אותי לבלתי-שבירה, כסף ומיומנויות עדין לא הופכים אותי לאנטי-שבירה. ככלות הכל, השאיפה לחוסן היא סופית ומוחלטת, בעוד שהשאיפה לאנטי-שבירות היא מטבעה אינסופית ומחייבת שיפור מתמיד.

אחת הסכנות הגדולות ביותר עבור אדם הפורש בגיל צעיר היא סכנת הרגרסיה. עם שפע של זמן פנוי ואפס מחויבויות, קל מאוד לרבוץ יום שלם מול הטלוויזיה, להתנוון ולהשמין מנחת. חיים נטולי חיכוך הם חיים מסוכנים מאוד. כדי להפוך לאנטי-שבירה, עלי לייצר את החיכוך בעצמי, ואגב כך להתמודד עם האויב הגדול ביותר: ההתמכרות לנוחות.

נוחות היא עגל הזהב של תרבות הצריכה. רוב המוצרים והשירותים המוצעים לנו כיום נועדו להקטין למינימום את חוסר הנוחות.

בעיני, ההתמכרות לנוחות היא המכשול האמיתי שמפריד בין השביר לאנטי-שביר. אדם המכור לנוחות יתקשה לפתח סיבולת פיזית (התמודדות עם רעב, קור, חום, כאב ומאמץ גופני) או מנטאלית (דחיית סיפוקים, היכולת לומר “יש לי מספיק”, או היכולת להשתנות). תשוקתו הבלתי נלאית למותרויות חומריות תכניע אותו. הוא יישקע בבוץ הטובעני של מנעמי תרבות הצריכה, וייאלץ לעבוד כל חייו כדי לממן אותם.

מאז שפרשתי אני נוהגת להרגיל את עצמי לפרצים חזקים של מתח גבוה ואי-נוחות. שאלו את עצמכם: כמה זמן אתם מסוגלים לשבת ביום אוגוסט חם מבלי להדליק מזגן? מתי לאחרונה ניסיתם להלך יחפים על המדרכה? מתי ניסיתם להתקלח במים קרים? מתי צמתם או דילגתם במכוון על ארוחות? מתי התאמנתם עד כדי קוצר נשימה?

ההרגלים הללו מאפשרים לי לדחוק את עצמי עד הקצה, להרחיב את אזור הנוחות שלי, ובמקביל להקטין את החשש מפני אי-נוחות פוטנציאלית שעלולה להיגרם לי בעתיד. בנוסף, הם מאפשרים לי להעריך את הקיים – ברוח הפילוסופיה הסטואית.

יש מי שיקרא את הדברים ויחשוב שאיבדתי את זה לחלוטין; אבל ההקשר של הדברים חשוב. התפשרות על נוחות מבחינתי היא במובנים רבים ביטוי לחולשה, שמוסיפה מימד בלתי-רצוי של שבירות לחיי. מנגד, בהסתגלות החיובית לאי-נוחות יש משום הישג: אני יודעת שאצליח לתפקד טוב יותר מאחרים בסביבה משברית.

בשורה התחתונה

ככל שחולף הזמן מתחוור לי יותר ויותר שהבלוג הזה איננו בלוג השקעות. הוא גם לא בלוג פילוסופי ולא עוסק במה שמכונה בנכר “עיצוב סגנון חיים” א לה טים פריס.

מעל לכל, זהו בלוג שקורא תיגר על השבירות. הוא מציע מסגרת רעיונית ופרקטית — מבוססת צבירת הון פיננסי, הון אנושי וגמילה מנוחות – שתסייע לקוראיו להפוך לבלתי-שבירים, ובמידה מסוימת גם לאנטי-שבירים.

לא לחינם הוא נקרא הסולידית.



אזהרה: אני משקיעה חובבת. אינני בעלת רישיון ייעוץ השקעות או כל רישיון פיננסי אחר. התכנים באתר אינם מהווים ייעוץ מקצועי או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם. כל המסתמך על המידע באתר מבלי להיוועץ באיש מקצוע עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד. אלא אם צוין אחרת, אני מחזיקה או עשויה להחזיק בניירות הערך הנדונים בפוסט. גלישתך באתר מהווה הסכמה מפורשת לתנאי השימוש.


רוצים לעזור?
אתם מוזמנים לשתף ולעקוב אחרי בטוויטר או בפייסבוק, או להירשם כדי לקבל את הפוסטים שלי ישירות למייל. בנוסף, תוכלו להשתמש בקישורי השותפים הבאים כדי לקנות באמזון, להוריד ספרי שמע, או להקים אתר אינטרנט משלכם (מדריך מפורט - כאן). תודה על תמיכתכם באתר. 

101 תגובות

  1. בנימין

    או, סוף סוף.
    כבר הרבה זמן שאני חושב לעצמי שמשם זה מגיע, ועכשיו העלית את זה על הכתב.
    אולי עכשיו עוד אנשים יבינו מאיפה זה מגיע, ויפסיקו להיטפל לזה.
    אני מרגיש שהתשוקה הזאת ל’אנטי שבירות’ מגיעה מהרצון העמוק בחופש, וסביב זה כל הבלוג סובב.

    • חירות, בבסיסה, היא מיקסום אפשרויות בחירה. האדם עם אפשרויות הבחירה הרבות ביותר הוא האדם הכי פחות שביר.

      • בהקשר הזה כדי לצפות בהרצאה של Barry Schwartz באתר TED, על פרדוקס הבחירה החופשית:

      • אם המטרה הינה מקסום אפשרויות הבחירה והגברת ה’אנטי שבירות’, הרי ששימור כישורי העבודה שלך היה צריך להיות בראש מעינייך. הרי אם יגיע הברבור השחור, סביר מאוד שתיק ההשקעות שלך לא יוכל לקיים אותך יותר (כן, הוא אמור להיות עמיד לכל תנאי שוק וכו’, אבל הרי הברבור השחור אינו צפוי…) במצב כזה, יכולתך לבשל, ללכת יחפה או להתקלח במים קרים תהיה מועילה הרבה פחות מיכולתך לשוב לשוק העבודה על מנת לקיים את עצמך ואף לצבור מחדש את ההון שאבד. מכאן שבחירתך להתבודד מחברת רוב בני האדם ולהימנע מעבודה שכירה, דווקא מגבירה מאוד את שבירותך.
        לסיכום, ידע עתיק הוא כי אין גרוע מחטא היוהרה. מי שמעז לחשוב כי הוא “בלתי שביר” “אנטי שביר” או באופן כללי חכם יותר מהאלים ולא ניתן להכנעה, האלים נוטים להוכחי לו אחרת.

        • נכון, אלא אם כן כבר אין באפשרותך לעבוד, ואז שימור כישורי העבודה כבר לא יהיה רלוונטי אלא אם כן תמצא כישורי עבודה לתחום בו כן תוכל לעבוד שוב.
          ואם מראש תכין את עצמך ליום שחור, הסיכוי שתיפול שם יהיה נמוך יותר.

  2. מה שיפה גם באנטי-שבירות זה שבכל את היא מצריכה גם מקום לנוח (מנוחה ולא נוחות) ורגיעה אחרי אתגר קשה, כמו שני צעדים קדימה אחד אחורה. וזה מה ששומר על היכולת להתמודד לטווח רחוק.

  3. “ברגע שאתה חושב שאתה יותר טוב מאחרים, אתה מפסיק להיות כזה”

    דני גלבוע

  4. פוסט יפה מאוד. גם הרעיונות וגם הכתיבה.
    דווקא אימהות מתאימה למה שתיארת פה: יציאה מאזור הנוחות, התמודדות פיסית ומנטלית עם דבר חדש גדול, בנית חוסן מנטלי מול מצבים חדשים והסיפוק הנובע מעמידה במכשולים הנל תוך יצירת חיים חדשים וקשר עוצמתי שלא ניתן לשחזרו עם מישהו אחר.הלא כן?

    • Quercus Robur

      קלעת בול. אימהות או הורות זה בדיוק זה. כל עוד לא מעבירים את הילדים למיקור חוץ, כמובן. 🙂

  5. בעוד האריסטוטלים (וגם קהלת) דוגלים ב”שביל הזהב” (דרך האמצע) הסטואים שואפים להשתחרר מתשוקות ולכן יש קונפליקט מה בניהם.
    בתור סקפטי אף פעם לא הבנתי כיצד ההשתוקקות להשתחרר מתשוקות אמורה להצליח.

    • החושים מסלפים את המסרים שהם מעבירים אלינו, והתבונה משועבדת לתשוקה(בייחוד התשוקה להשתחרר מהתשוקה).
      אמר פירון מאליס

      בבודהיזם קיים משל בו נמשל האדם לנופל מצוק גבוה על גבי סלע. בעודו נופל הוא חושב שאם יאחוז בסלע
      (חפצים או רעיונות)חזק הוא יהיה בלתי שביר, אנטי שביר אור יו ניים איט. החופש האמיתי מושג כאשר הוא משחרר את אחיזתו מהסלע ומחבק את מצבו.

    • דורין, אחלה פוסט. כתיבה רהוטה, כייף לקרוא

      גיא – אהבתי את התגובה שלך

      • תודה, איליה. אתמול הגבתי קצת שטוית אז הרגשתי צורך לכפר(נראה לי שאולי
        אשקול לוותר על ענין התגובות אחרי כמה בירות )

        CICS – בהחלט מסכים .. ההלכה הולכת ועימה “השביל הממצע”.

        אייל, לא קראתי את הספר הנוכחי של טאלב אבל קראתי ביקורת שכנראה תמנע ממנה לקרוא
        אותו – חפש אנטי-קריא בדעת מיעוט – הבלוג של אורי כץ. נהנתי מהספרים הראשונים של טאלב אבל יש גבול לטעמי למידה שאדם יכול לעוף עצמו.

        דורין , ברור שאת כותבת רהוט ומעניין גם אם אני לא מסכים עם חלק מהרעיונות. מכאן אני נוטל לעצמי את החירות לא לציין את המובן מאליו לפחות עד 2015.

        אחלה תגובות היום ואני מסכים עם עדו קאליר ומוסיף את עניין ההטיה ההדוניסטית שלא זוכר לי אם כתבת עליו.
        אנשים חוזרים לרמות אושר בסיסיות לאחר תקופות זמן קצרות וזאת לאחר אירועים משמחים
        ואותו כנ”ל אירועים מעציבים אני מניח שזה כולל לחלק מהאנשים מקלחות קרות.

          • צודקת. גם הגבתי לא מעט לפוסטים הללו.
            אבל הדגשת לדעתי את הצד הזה יותר–>” המשמעות, אם כן, היא שאנשים נוטים להתרגל לרמות עולות של נוחות, מותרויות והוצאות.”

            מה עם הדגשת החצי השני במיוחד בענין השבירות?

            בשחיקה ההדוניסטית ישנה נחמה וניתן לראות בה מערכת חיסון פסיכולוגית שהרי אנו
            מסתגלים למצבים שלילים(בין השאר מה שהרבה אנשים רואים כחוסר נוחות) באותה מהירות כמעט שאנו מסתגלים לנוחות.
            אז האם החיפוש של האי נוחות זהה באיזשהו מקום לחיפוש של הנוחות?
            כמו שאני מבין הסיכויים של שניהם לשפר את מצבנו תמידית נמוכים.

  6. “יש מי שיקרא את הדברים ויחשוב שאיבדתי את זה לחלוטין”

    ואני קורא אותם ומרגיש שאת מתארת אותי. מדהים.

  7. הפלשתינים בעזה הם אי שבירים, רגילים לחיות בזבל ויצליחו להתאושש מהחורבן. הישראלים מפונקים יותר אך בהחלט יתמודדו עם משבר.

    השאלה היא האם יש צורך לחיות בזבל או לאתגר את עצמך פעם בחודש כדי להיות מוכן לצונמי.

    מיותר, אנחנו בנויים להסתגלות. הגנטיקה השאירה רק את הטובים לשרוד.

    או. פשוט צא לעבוד בג׳ונגל שוק העבודה ובהחלט תהיה מוכן.

  8. מקלחות קרות את עושה גם בחורף?

  9. יקירתי, כרגיל אני שומעת את עצמי דרכך וברמה הפילוסופית מזדהה לחלוטין וחיה ככה.
    כשאת מדברת פרקטיקה: ערוצי השקעות ותורות כלכליות בשניה אני אבודה ולא מבינה כלום לצערי
    מאחלת לי ולשאר ההדיוטות שאוהבים את מה שנאמר שנבין ונוכל גם ליישם
    בתכלס חשבתי שאם אצור הכנסה חודשית פאסיבית זה יאפשר לי סוג חירות או אנטי שבירות אבל אני רחוקה מאוד משם

  10. נאסיב טאלב סיפר בראיון שהוא נוהג לצום אחת לשבוע, כדי לאתגר את הגוף ולהכינו לברבור שחור. לדבריו, השאלה היא לא אם יגיע ברבור שחור אלא מתי הוא יגיע.

  11. חובב שעונים

    מזדהה מאוד עם הרעיון. אני נוהג לקרוא לזה :”לפתח את הרמבו שבך”.

  12. לא איבדת את זה לחלוטין, אבל לטעמי יש כאן סוג של סטייה מהדרך.
    הגישה האבולוציונית הקלאסית אומרת שמי שמסתגל טוב יותר ומותאם יותר לתנאי הסביבה – הוא בעל כושר השרידות הגבוה יותר, על המשתמע מכך (מה משתמע מכושר שרידות גבוה כשאין ילדים? זו שאלה). יש טעות נפוצה מאד באמירות כמו “החזק שורד” וכדומה. התאוריה האבולוציונית הקלאסית לא אומרת דבר כזה בשום מקרה ואופן. לפעמים החזק שורד אך זה ממש במקרה כמו שלפעמים החלש שורד ולפעמים בכלל הבינוני זה ששורד או ההוא שלא קשור שרד וכל השאר מתו.

    ללכת על מדרכה לוהטת יחפים, להתקלח במי קרח בחורף או להזיע ביום הכי חם בשנה בבית בלי מזגן הם מסוג הנסיונות שעושה אדם צעיר פעם או פעמיים כדי להוכיח לעצמו שהוא מסוגל. ולא כל אחד זקוק לעידוד החיצוני הזה לחוזק נפשו ורוחו – שהרי, אם נחשוב על זה, זה קצת ילדותי להגיד שאם אני מסוגל לשרוד ביער במשך 3 ימים ללא אוכל ולמצוא לעצמי את מקורות המים – משמע שאני מותאם יותר ובעל סיכויי שרידות גבוהים. זה פשוט לא נכון בימנו.

    קודם כל כי אנחנו גרים בעיר. כמו רוב בני האדם (או כמעט כולם במערב). אין סיבה שנאלץ להתמודד עם תנאי מדרכות חמות ורגליים יחפות או מקלחות קרות. ואם כן, נמצא דרך חכמה לעקוף את זה. בכלל, לא ברור למה צריך להתקלח כל כך הרבה. אם אתה לא מסריח ולא התפלשת בבוץ, אתה נקי.

    הסביבה האורבנית היא סביבת הלהקה הגדולה החיה בצפיפות והכחמה השרידותית האמיתית והחזקה ביותר היא לשפר את המעמד החברתי שלך. כסף, אגב, הוא המניפסטציה הכי ריאלית לקבלה ומעמד חברתי. כסף הוא בעצם התרגום הגשמי לעד כמה אתה קשור לחברה. ככל שיש לך יותר, כך אתה קשור אליה יותר. אדם בלי כסף יכול לגור במשק אוטרקי במדבר או ביער או בעיר. הקשר שלו עם אחיו בני האדם הוא חלש והוא נדרש בעיקר לעצמו. למי שסוחר ונותן במטבע כסף, מי שתלוי איך שהוא בכסף לקיום עצמי – קשור קשר גורדי במעמדו ויחסו בתמהיל האזרחי-אנושי בו הוא חי.

    ללכת על מדרכה חמה או לרחוץ במי קרח בחורף לא יעשו אותנו אנשים טובים יותר או שורדים טובים יותר. הם לכל היותר יעשו אותנו לאותו הדבר בדיוק רק עם מסוגלות גבוהה יותר להליכה על מדרכות חמות והתקלחות בצוננין – אבל מתי בפעם האחרונה בחיים שלנו עמדנו בסיטואציה כזו שבה היינו חייבים ללכת יחפים על אספלט רותח או לשבת בלי מזגן ביום הכי חם בשנה – מבלי למצוא אלטרנטיבה קרירה יותר?

    כסף אמור לקנות למשקיע הסולידי השואף לעצמאות כלכלית – זמן. כסף קונה זמן חופשי. בזמן הזה תוכל לעשות רק מה שכיף לך לעשות (בגבולות הסביר) ולא תאלץ לבזבז זמן במפעל העורות או בשדה. להתקלח במים קרים לא קונה זמן. גם לא להתנסות בבישול עצמי ללא מזגן בלב אוגוסט. זה פשוט לאבד עוד זמן על נסיונות להוכיח לעצמך שאתה מסוגל שוב ושוב לעשות משהו שכבר הוכחת לעצמך פעם אחת שהיית מסוגל לעשות.

    ראו את המסכנים בסוריה, שם יש כאוס כבר 3 שנים. האם כל אלו שלא התקלחו בקרים משלמים היום מחיר כבד יותר מאלו שכן הכינו את עצמם והתקלחו בקרים? האם היחפים של פעם נמצאים במצב טוב יותר אל מול היחפים החדשים? ובתוך כל הכאוס הגדול הזה, מה עוזר לך הכסף במיוחד? אם הצלחת לברוח יחד איתו, ייתכן שעוזר. אבל ההמון לא יכול לברוח עם כספו. בעת קריסה כלכלית גדולה או קטסטרופה או ברבור שחור מטורף – כל אותם נסיונות בעינוי עצמי לא יעזרו היות והתנאים הקטסטרופליים לא ניתנים לצפייה מראש. לא בכמות ולא באיכות וכמובן שלא במועד.

    היה אדם סביר. היה מסוגל לכלכל את עצמך ושמור רזרבות מכובדות למקרי ברבור שחור. כשאתה נער, נסה על עצמך כל מני דברים שיפים עבור בני נוער. אחר כך צא מזה והבן שאין משמעות שרידותית ליכולת שלך לטפס על הר גבוה או לקיים את עצמך במדבר גובי. יש משמעות שרידותית ראשונה במעלה לשמור ולהעלות את מעמדך החברתי-כלכלי, כי זו הסביבה האמיתית שבה אתה מתמודד בשיא העוצמה. ואם תבוא קטסטרופה פיזית? תעבור אותה – או שלא. עשיר כעני. מוכן מראש כלא מוכן מראש. מי עם סבל גדול יותר ומי עם סבל קטן יותר. במקרה הזה בעל הסבל הגדול יותר יהיה גם בעל הסיבולת הגדולה יותר. הוא יזכה לזמן ממושך יותר בשואה הגרעינית הבאה בעוד שעדיני הנפש שלא מסוגלים להתקלח בלי סבון או במים קרים, מזמן יתאבדו או ישתגעו.

    • היתרון במקלחת קרה למשל הוא לא הכנה למצב שאין מין חמים אלא בשידור לעצמך שאתה מסוגל לעשות דברים שכרוכים בחוסר נוחות ובהתגברות על קושי,מה שיכול לתת לך מוטיבציה לפעילות מאתגרת גם ביום יום,כזאת שבלעדיה תשאר לדשדש במקום ואיתה תוכל לשנות ולהגיע למקומות חדשים

      • ניצחון הרוח על הנפש יוגשם ביום בו האדם לא יצטרך מקלחות קרות כדי להוכיח לעצמו את חוסנו הנפשי ויכולתו להתגבר על קושי. למה לעצור בכלל במקלחות קרות? מה עם ריצות מרתון? איפה מסלול איש הברזל? מקלחת קרה זה מותרות! זו מקלחת!! רוצים חוסן נפשי? נסו לא להתקלח שנה כלל. זה גם ישפר את החוסן הנפשי של בני הזוג שלכם, אם ישרדו.

        ההיאחזות בדברים פיזיים וחיצוניים לבחינת הנחישות העצמית היא אחיזת עיניים. בסוף, מקלחות קרות מכינות אותך הכי טוב למקלחות קרות. הן לא מוכיחות או מדרבנות לשום דבר מעבר לכך. וגם הן בגדר מותרות מערבית נוחה (אפשר לחשוב על איזה איש מערות בצפון גרמניה שלא חי בעיר ואין לו חשמל. להתקלח? בתוך בית? כל המים הללו? בחדר לבד? מוגן? והמים בכלל זורמים, לא היה צורך להביא אותם על הגב… ושום חיה לא יכולה לטרוף אותך כשאתה רוחץ במי הנהר הקפואים באמצע פברואר. יותר תענוג מזה? שלא לדבר על כך שברגע שאתה יוצא יש לך קומקום שמחמם לך תה ובמקרה הכי גרוע אתה יכול לחכות עד מחר בבוקר כדי לקנות כיכר לחם מסובסדת במכולת.

        לא ידידי, מקלחת קרה איננה מקנה יתרון בהכנה למצבי קיצון. היא סיפור כיסוי שאתה יכול לספר לעצמך שבעקבות התנהלות שכזו אתה מוכן יותר למצבי קיצון. זו תודעה כוזבת.
        מי שצריך מוטיבציה לפעילות מאתגרת ביום יום נמצא בבעיה. ואם מקלחת קרה היא זו שנותנת לו את המוטיבציה היום יומית למציאת אתגרים – אז הבעיה חמורה אף יותר.

        • אתה שוב מעלה את הטעון שמקלחת כזו מקנה יתרון למצב קיצון, ומתווכח איתה למרות שבכלל כיונתי למקום אחר, מאיפה אתה יודע מה נותן למי מוטיבציה? ועוד מאבחן בעיות על סמך משפט וחצי, קצת פרופורציה ותמשיך להתקלח ידידי

    • חוסן נפשי אל מול שינויים הוא נושא שקשה להעריך את חשיבותו כאשר אינך במצב קיצון.

      -מה אעשה כאשר תיק ההשקעות שלי יאבד 30% מערכו בזמן קצר ? (התגובה בפועל שונה מהתכנון מראש)
      -מה אעשה כשיודיעו לי שאני מפוטר ? (התחושות הן כאלו שקשה לשער אותן)
      -כשאבין שעלי לערוך שינויים באורח חיי על מנת להסתגל למצב החדש ?

      עמי, תגובתך רציונלית ואני מזדהה עם רוב דבריך, (“היה אדם סביר”!) אך יש משהו בברבורים שחורים שתמיד תופס אותך עם המכנסיים למטה. אחרת הם סתם אירועים עם סבירות נמוכה להתרחש. אולי מי שמפתיע את עצמו כל יום מחדש יחייך אל מול הברבור השחור לכשזה יופיע, ואולי יופתע כמו כולם. לטעמי העיקר הוא בהבנה שאיננו חיים ב”ממוצעיסטן” בהמתנה למשכורת החודשית אלא משלבים מוכנות כלשהי להפתעה.

      דורין, תודה רבה על ההזדמנות ללמוד דבר חדש.

      גיא, אתה – עוד באירופה היית סקפטי.

      • יוני אני מסכימה איתך לגמרי..יש ועוד איך משמעות שרידותית לפיתוח היכולת להתמודדות נפשית מגיל צעיר. עצבים זה משהו שניתן לאמן אותו, ואין ספק שאדם שעצביו חזקים יותר מסוגל להתפתח יותר , לקחת על עצמו יותר סיכונים, להכיר דברים חדשים להכנס להרפתקאות וכו. אדם שרואה ערך בפיתוח הסיבולת העצמית והאישית יטה בחייו לקחת על עצמו אתגרים גדולים יותר בכדי לחשל את עצמו ולהשאיר את עצמו “בכושר”. היכולת להתמודד עם יותר מפתחת בנו את הבטחון העצמי ואת התעוזה להתמודדות הבאה. אני ממש לא מסכימה עם עמי שמטרת הכסף היא קנית מעמד חברתי כלכלי כדרך חיים. קבוצות שלמות (ומתרבות ) בישראל חיות חיים קהילתיים מאד וצנועים מאד , חברות, רעות, נתינה, גמילות חסדים, צדקה, הן חלק בלתי נפרד מחיי קהילות אלו. הטענה של עמי היא בדיוק הפוכה ממה שכותבת הבלוג מנסה להבהיר- לצאת כנגד תרבות הצריכה שמנסה לקנות לך מעמד ולהפוך אותך באותה הזדמנות לעבד מנוון.

    • תגובה מצויינת.

      • כן יוני,בעוני נורא!
        גם המשפחה היתה סקפטית ואפילו אמרו את זה ברדיו.
        לפחות אני לא מגיב לעצמי 🙂

        טוב, חוץ מפעם אחת כשזה התבקש.

    • מחזיראור

      אהבתי..

  13. “אנטי-שביר” – של נסים ניקולס טאלב הוא אחד הספרים הכי טובים שקראתי בחיי. אני חכם בערך פי 4 מאז שקראתי אותו, ודורין אולי נוגעת בעיקר הספר, עיקר הרעיון. אך יש בו בספר הזה הרבה הרבה הרבה יותר מזה. ממליץ לכל מי שרק יכול לרכוש את הספר ולקרוא אותו.
    לדורין, את אישה מופלאה משכמתה ומעלה, אשמח לעוד פוסטים הקשורים בנושאים המועלים בספר; בין היתר, טעויות מודל, שבירות של מערכות פוליטיות, תכנון מלמעלה למטה במקום ההיפך וכן הלאה…

    תודה מראש,
    עומר

  14. ההשקעה אנטי שבירה היא מטבעות זהב אמיתיים, חלקת שדה לגידולים ו… נשק.

    תמהיל השקעה בלתי שביר הוא איזון תיק ההשקעות באופן דינמי

  15. שלום,
    לא כל צעד ושעל בחיים אמור להכין אותך לברבור שחור, לא כל החיים סובבים סביב “מתי יגיע ברבור שחור” כשם שלא בכל טיסה לכל אורכה אתה מחפש את מסלול החירום, ממש לא.
    כלכל צעדיך בתבונה (נפשית, כלכלית וחברתית), השתדל להסתפק במועט גם אם יש לך תועפות (לא זאת לא מילת גנאי), טעם מן החיים אך רסן את נפשך לעוד עוד עוד, תהליך זה יגרום לשיפור תכונות הנפש ומוסריות האדם.
    גיא – בכל זאת “שביל הזהב” או “השביל הממצע” הוא טוב למרבית בני אנוש (לא לכולם). השביל הזה משתנה ללא הרף, “שביל הזהב” היום אינו “שביל הזהב” של חצי מאה שחלפה ובוודאי לא “השביל” של הרמב”ם.

    • סולומוניקו

      למה להסתפק במועט?
      זה חולני כמו ה”מעושרות”.
      שביל הזהב – מה שצריך בגבולות הסביר.

      להסתפק במועט נולד מתוך המצב הכלכלי הקשה של הרבה אנשים – ז”א זה כורח ולא התנהלות מיטבית לתמיד.

  16. ראשית, אני מתוודה שמצאתי את הספר של טאלב מעצבן בלתי קריא לחלוטין, ואני מצטער על הרגע שלחצתי buy באמאזון – אשמח לדעת מה חושבים על כך אחרים כאן. הדוגמאות היפות ביותר בעיני בספר הן אבולוציה או מסעדות, שבהן התחום/המין משגשג על חשבון חולשת האינדיבידואלים. קשה לי לראות איך להחיל רעיון שכזה, שהוא טוב לקבוצות, על יחידים. דורין – אני טוען שמה שאת מתארת על עצמך הוא מה שטאלב קורא לא robustness – דבר רצוי מאד, אך לא מה שטאלב קורא לו antifragile – מה דעתך?. ולמותר לציין שכרגיל את כותבת נהדר וכיף לקרוא אותך.

  17. אני מסכים רק עם עניין הכושר גופני. זה באמת חשוב להעלות את הדופק לב כמה פעמים בשבוע בשביל שהגוף יהיה בריא וחזק וכדי לא להרגיש עייף במהלך היום, אבל מקלחות קרות וצום זה כבר סתם נראה לי מוגזם. ואם זה לא מוגזם, אז לא ממש הוסבר למה. איפה היתרון במקלחת קרה? המושגים המופשטים לא ממש מסבירים את זה.

    אני דווקא מאוד נהנה מהנוחות בבית, כמו המזגן, ואני נהנה מזה הרבה יותר אחרי ריצה בחוץ. פה אני יכול להבין את מקור ההנאה בריצה לדוגמא, כי יש ניגוד מאוד ברור בין הדברים. ההבדל היחסי הוא מה שעושה את המזגן, או המקלחת החמה, או ארוחה טעימה, כל כך שווים.

    • יש הרבה יתרונות למקלחת קרה. וגם לחיים ללא מזגן. יש גם יתרונות למקלחת חמה. וגם לחיים עם מזגן. אפשר לשלב…
      אבל העניין הוא, שזה ממהש לא משנה, חם או קר.
      הכל סביר. אין אושר.

      • מחזיראור

        אתה נשמע נורא מלנכולי.. בא לי לחבק אותך.

        אני מתקלח במים חמים.. אבל מפעם לפעם מזדמנת לחיי מקלחת קרה ואז מבחינתי זאת לא טרגדיה. לפעמים זה אפילו מרענן.
        אני גם עובד למחייתי, מה שנקרא… וגם כאן.. מפעם לפעם מזדמנת לחיי אבטלה (יזומה או כפוייה) ואז אני חי מ 1.90 ליום.

        אני מאמין שהאושר הוא בנו, ולא באופן בו אנחנו מתקלחים.. 🙂

    • סולומוניקו

      מולי,תבדוק צום מים ותגלה דברים מעניינים.

  18. לדעתי זהו פוסט חשוב ומשמעותי מכיוון שעם פוסט זה יכולים להזדהות גם אלו שעובדים סביב השעון, מרוויחים הרבה, ושקועים בהתחיבויות כספיות.

    כל מה שצריך לעשות זה לקבל חלק מהטיפים שלך לחסכון ולהקטין את ההוצאות המטורפות. התמדה בדרך זאת תהפוך אותם לפחות שבירים.
    ברגע שיהיו להם חסכונות שיגדלו כל חודש, וההוצאות יהיו קטנות מההכנסות, מצבם ישתפר.
    לטווח הארוך הם יוכלו ליישם את דרך החיים שאת חיה לפיה.

  19. סופר-עצלן

    אכן, דברים כדורבנות, גם הפוסט וגם התגובות.
    אני לא אדם דתי בכלל, אבל יש משהו בקללה/ציווי של אלוהים כשזרק את אדם וחווה מגן העדן “בזיעת אפך תאכל לחם”. במלים אחרות, מה שלא תעשה, אין ארוחות חינם. למעט כמה לאקונות בודדות כמו אצולה אירופאית, מעולם לא היתה לאדם אפשרות לא לעבוד במשהו. לאו דווקא כפרנסה תמורת משכורת (השיעבוד עליו דורין מדברת), אבל גם דורין עובדת לא מעט בשביל אורח החיים שלה. בישול, נקיון, אינסטלציה, גינון וכו’ – אלה דברים שדורשים זמן רב, אולי פחות מ-8 שעות ביום, אבל כנראה שלא הרבה פחות.
    אני מסכים לגמרי שמיומנויות הן ערך חשוב ומועיל ביותר, המחזק את האדם בגוף וברוח. אין ספק שרמות הצריכה שהגענו אליהן הן בלתי סבירות בעליל, ויש להפחיתן. אני רק מציין שגם דורין עובדת במשרה מלאה פחות או יותר, רק שהיא עובדת עבור עצמה ולא שכירה אצל מעסיק.
    חישול זה חשוב, אבל מה אם אותו משבר לא יגיע בכלל בימי חיינו? אולי לא תהיה שואה גרעינית? אם החיים ימשיכו פחות או יותר כפי שהם, אולי זה לא הימור כזה גרוע להנות ממנעמי החיים? האמריקאים אומרים Hope for the best, prepare for the worst – אולי דורין מושכת קצת חזק מדי לצד השני במשוואה הזאת?
    ועוד מילה לגבי מיקור חוץ: נכון שאנחנו נוטים להגזים בזה (ע”ע גני ילדים שפועלים מ-7:00 עד 19:00), אבל מידה מסוימת של מיקור חוץ היא נכונה וחיובית, כי היא מאפשרת התמחות, יעילות, מקצועיות. אני מאד אוהב לבלות זמן עם הילדים שלי, אבל לא כל היום. אם מישהו שונא לנקות, נראה לי לגיטימי להעדיף לבלות עוד זמן בעבודה כדי לממן מנקה, מאשר לנקות בעצמו. עבודת נקיון דורשת מעט מאד מיומנות, שאותה יוכל לרכוש בקלות ובמהירות אם יעלה הצורך, אבל בינתיים אפשר קצת להנות בלי, לא?

    • סופר-עצלן: אתה צודק באומרך שדורין עובדת בשביל אורח החיים שלה, אבל לדעתי אין לראות זאת כחפירת מקלט אטומי להגנה מפני ברבור שחור, אלא כמשק אוטרקי, כמעט אוף-דה-גריד, שישרוד טוב יותר גם כשמעלינו תדאה להקת ברבורים שחורים.

  20. “אני יודעת שאצליח לתפקד טוב יותר מאחרים בסביבה משברית”.
    אני מסכימה עם מה שכתבת, שתוכלי לתפקד טוב, רק לא ברור לי למה חשוב לך להשוות את עצמך לאחרים – למה בגישה תחרותית?
    הטון התחרותי קצת צורם לי.
    כי אם זה משחק סכום אפס – זה אומר שאם אחרים יוכלו להסתדר טוב יותר את תוכלי להסתדר טוב פחות.
    למה לא לשאוף למצב שבו כולם יוכלו להסתדר טוב, נקודה? לא טוב יותר בהשוואה לאחרים.

    • ואילו אני דוחה את הקביעה הנ”ל ואף קובע שהיא לוקה בהיבריס. יכולתו של אדם להתמודד עם סביבה משברית תלויה באופי הסביבה המשברית, וזה מטבעו אינו ניתן לחיזוי. לצורך הדוגמה, יתכן כי הסולידית תייטיב להתמודד בסביבה משברית של הפסקת חשמל, סגירת כלל המסעדות או מחסור עולמי בנעליים. אך כיצד תתמודד עם סביבה בה תאלץ להיות מרוכזת עם אנשים רבים נוספים בצפיפות, להתמודד על מקורות המזון, לכרות בריתות ולשתף פעולה (נגיד במחנה פליטים)? בסביבה כזאת היתרון יהיה בידי בעלי הכישורים החברתיים ואלו שלא גזרו על עצמם בידוד חלקי מהחברה הסובבת אותם.
      הסולידית מתרגלת התמודדות עם אי נוחות פיזית מסוימת, שנראית קשה יחסית לתנאי החיים המודרניים אך למעשה היא די קלילה יחסית לטבעו של העולם. כל פליט בסוריה עובר קשיים גדולים פי עשרות מונים ממנה, והרעיון כי התרגול הזה “מכין” אותה ל “דבר האמיתי” הוא אינו יותר מאשליית שליטה.
      אני מסכים עם הרעיונות של הסתפקות במועט, הפחתת הצריכה וכו’, אבל לנסות ולהלביש על זה איזו הילה הישרדותית זה ווישפול ת’ינקינג.

      • מחזיראור

        נקודה מעניינת..
        רינגו, אהבתי!

      • ראה נא תגובתי לדבי.

        • בתגובתך את מתייחסת לנושא צבירת המיומנויות שהיא כמובן מועילה מאוד מבחינה הישרדותית ועל זה אין ויכוח.
          הויכוח הוא על תרגילי הסבל הקטנים שאת מתארת- אני טוען שהם חסרי ערך מכיוון שלא באמת יכינו אותך לשום מצב אמיתי. שום מקלחת קרה, דילוג על ארוחה או ריצה של שעה לא יכינו אותך למצב של רעב, קור ותנאים פיזיים קשים הנמשכים זמן רב.
          בספר “עולם חדש מופלא” מתואר עולם בו כל סוג של אי נוחות, לחץ ומצוקה הוכחדו. אלא שבני האדם זקוקים למעט אקשן, ועל כן פעם בכמה זמן מקבל כל אחד מהם זריקת אנדרלין על מנת לדמות באופן מלאכותי מצב של סטרס והתרגשות.
          נשמע לי שהסולידית חווה משהו דומה – היא הכחידה מחייה כל סוג של לחץ, קושי והתמודדות עם הדברים השנואים עליה, ועל כן חשה מחסור באותו אנדרנלין, אותו היא משיגה באמצעות תרגילי הסבל שתוארו.
          אין בכך כל רע, אבל אין בכך גם שום טעם מעבר לזה.
          אגב הספר הוא מעולה…

      • +1.
        רואים את זה גם בסביבות בתי כלא. בסביבות כאלו יש מנצלים ומנוצלים, חזקים וחלשים. לא בהכרח מי שחזק פיזית הוא השולט. יכול להיות אדם צנום למראה, אבל עם כושר לשכנע לתחמן, להפחיד ולהניע אנשים אחרים בשביל צרכיו – הוא יהיה השורד והשולט בסביבה כזו. במקרה זה עמידותו לחום, קור, מעט מזון לא רלוונטית – הוא מנצל את הכישורים שלו בשביל לנצל טוב יותר את המשאבים הקיימים בסביבתו על חשבון אנשים אחרים.

        • כן נכון, אבל כריזמה קצת יותר קשה ללמוד.
          אבל לנסות לשכנע , לתכמן ולהניע אנשים אחרים? איכס! אני מעדיף לגעת בגדר!
          על להפחיד לעומת זאת יש על מה לדבר. מישהוא יודע איפה לומדים את זה?

          • לגעת בגדר, זוהי השבירות במיטבה לא?
            למה לא לקחת סכין ולבצע צעד הירואי אחרון עם נניח אוייב?
            יש שיאמרו, למה לא לעשות את הכל להישרד…
            צודק רינגו, שהכל תלוי במשבר. והאופי יותר מכל. לא דווקא זה שחושב על הצלת עצמו ישרוד אחרון. יש והכוחות באים מסיוע לאחרים. ראה ויקטור פרנקל.

          • לא בהכרח, אתה יכול לשאול את הנסיך מדנמרק וגם את הנסיך הקטן.
            לפי אלבר קאמי זאת השאלה הבסיסית של הפילוסופיה. בכל אופן בלי האפשרות
            הזאת אין ממש חופש.

          • מה? 🙂 מקלחות קרות. אתגרי אכילה, לימוד מלאכות יד, אימוני אומנות לחימה.. ובסוף לגעת בגדר ? 🙂

          • לא,לא. אני מדבר בשם עצמי בלבד (לשם שינוי).
            לגעת בגדר זאת ההעדפה הנוחה שלי.
            פה בבלוג זה באקסטרים וחתירה להסתמכות עצמית
            -נראה לי שפה הולכים על אכילת זכוכית.

        • חלכאי, אפשר אגב להחליף בתגובה שלך את המילים “בתי כלא” ב “מקומות עבודה”
          והנכונות של המשפט תשאר על כנה. יתכן שאפילו יותר כי אלימות של אקדמאים יכולה אף להיות מסוכנת יותר.

  21. עדו קאליר

    מחקרים (על שבויים בויאטנם , במיוחד) העלו שאין שום מתאם בין ההכנה , לכאורה שאדם עבר – למשל בין כאלו שבאו מעוני ורעב יחסיל לשבעים, בין “כפריים קשוחים” לעירוניים וכו’ ליכולת לשרוד בפעל תנאי מצוקה אמיתית. אני שמח שאת נהנית לבשל אוכל בריא לעצמך. גם אני נהנה לבשל אוכל בריא לי ולמשפחתי. זו סיבה מספיק טובה ואפשר להסתפק בה. (הסתפקות במועט וכו’)

  22. אני דווקא, מקשר את המושגים אנטי שבירות/ברבור שחור גם אם מחלות
    שונות סכרת,סרטן,מחלות לב וכו’.

    אלה מחלות שמתפרצות בבת אחת ובהפתעה ובאופן לא צפוי.
    אצל אנשים שמעדיפים נוחות וניזונים מאוכל גרוע.

    ברבור שחור מסוג כזה יכול לרושש כלכלית ולשבש את החיים בצורה משמעותית. הרבה יותר מכל משבר כלכלי.

  23. דורין את מאתגרת .. בדרך כלל אני מסכימה מאוד עם דעותיך אבל הפעם, הפוסט הכתוב להפליא שלך עורר בי אי נוחות. נקודת ההנחה שלך היא, שבעת משבר תצטרכי לסמוך רק על עצמך כדי לשרוד. לדעתי בעת משבר קיצוני, זה לא ישנה עד כמה את חכמה, מוכשרת, יודעת לבשל, לתקן גרביים, לנסוע 40 ק”מ על אופניים, לתקן סתימה בכיור ולהכין לעצמך חומרי ניקוי…זה אף פעם לא יספיק. אדם אחד (או שניים) מוכשרים ככול שיהיו, לא יוכלו לספק לעצמם את כל צורכי החיים שלהם לאורך זמן בעת קריסת מערכות כללית. לגדל לעצמם את האוכל, לאגור מים, ליצור מקור אנרגיה, לבשל, לתפור, לטפל, לבדר את עצמם, ועוד. בעת קריסת מערכות כללית, אדם אחד יוכל להתנהל לבד רק לזמן קצר, ולא כדרך התנהלות ארוכת טווח. לדעתי הדרך להתמודד עם מצבי משבר תהיה חיים בקהילה. ולכן הדרך להבטיח לעצמך יכולת של התמודדות עם משברים עתידיים, היא יצירת קשרים חברתיים אמינים ובני קיימא עליהם אפשר לסמוך גם בטוב וגם בעת משבר. גם אנשים שסולדים מאינטראקציות חברתיות צפופות מדי, יצטרכו ללמוד כיצד לתקשר בצורה טובה עם מספיק אנשים כדי לספק לעצמם סביבת חיים הולמת. אם מסתכלים על ההיסטוריה של המין האנושי הפרטים ששרדו בעת משבר קיצוני היו אלו שהיו מאורגנים יחד בקבוצות שבהם הייתה עזרה הדדית. שבטים, חמולות, קהילות וכד’ בארץ הדוגמה הרווחת לכך הם הקיבוצים, שבשנות הקמת המדינה חיו בתנאי חיים קשים מאוד, במקרים רבים על קוו הגבול, ויכלו לשרוד כך רק בזכות הערבות ההדדית שהייתה ביניהם. אם יש משהו שיכול בעיני לקדם את היכולות שלי לשרוד במצבי קיצון, מעבר לפשטות, הסתפקות במועט, ואורך חיים סולידי באופן כללי, זו היכולת לשתף פעולה עם מגוון של אנשים, וליצור קהילות שתומכות בחבריהן.

    • אני מסכימה שבעת משבר לקבוצה מלוכדת יש סיכוי טוב יותר לשרוד מאשר לאינדיבידואל. אני לא רואה איך זה סותר את הנאמר בפוסט. האדם המיומן הוא נכס לקהילה, שכן הוא יכול לתרום לה ביותר מדרך אחת. הוא יכול לפדות את מעמדו זה בכסף, בהגנה, או בכל מטבע אחר. מנגד, האדם חסר המיומנות הוא נטל על הקהילה.

      • יש גם מיומנויות שחורגות מהתחומים שציינת, (עמידות פיזית, יכולת גידול מזון, בישול וכד’) – למשל רופא, שהתמחה בשנות הקרירה שלו – אינו יכול להיות בעל ערך לקהילה? כנ”ל אנשים בעלי מיומנויות פסיכולוגיות- יכולת לעודד אנשים, להדריך אנשים, להנהיג אנשים – יכולים להיות בעלי ערך רב לקהילה.
        בכלל, מיומנויות טכניות וגופניות ניתן ללמוד תוך זמן קצר יחסית – כל אחד יכול ללמוד אותן בתוך מס’ מועט של ימים עד שבועות.
        בניית אמינות חברתית, רשת קשרים, יכולות פסיכולוגיות ומנהיגותיות – לוקחות הרבה הרבה יותר זמן, או שהן פשוט פונקציה של כשרון מולד.
        אז נכון שזה לחלוטין לא מזיק להיות בכושר גופני מעולה ולדעת לספק לעצמך צרכים בסיסיים. אבל לבנות על זה בתור תוכנית הישרדות? נראה לי קצת מוגזם.
        על מנת לשרוד כל אדם יהיה חייב לסגל גמישות ויכולת הסתגלות מעולות, יכולת ללמוד במהירות מיומנויות חדשות. ואלה אולי תכונות הליבה שכדאי לעבוד עליהן – בלי קשר למהות המיומנויות עצמן.

      • אבל השאלה היא אם פרט מיומן, בכושר, ועתיר עוד יכולות, יצליח לתפקד עם החברה. או שמה יווצר קונפליקט, אולי קטלני (מה שלבטח לא יבטיח אי שבירות)…
        אם אין לו היכולת לתפקד ימים. חודשים. שנים. נניח באווירת צוללת, מה יועילו הכישורים? הוא בהחלט עלול להיקלע לתגובה לא טובה של החברה הסובבת אותו.

  24. אני מקווה שלא תצטרכי גם להפוך לרופאה של עצמך…

  25. אם המטרה היא דרך חיים מחשלת, אז אחת הדרכים המצוינות להשיג אותה היא הורות לילדים קטנים. עומסים חריפים, פיזית ורגשית, שמגיעים בצורה אקראית, ללא שליטה וללא אזהרה – ובכן, זה תיאור מאוד קולע של חווית ההורות לילדים קטנים. החל מהלידה עצמה שמביאה את הגוף לשיאים של מאמץ פיזי וכאב שלא ידעת שבכלל קיימים ובטח לא דמיינת שאת מסוגלת לשאת (בלידה טבעית כמובן, בלי חומרי הרדמה סינתטיים). הורות לתינוק: להצליח לתפקד חודשים שלמים על שינה חטופה בלבד (ולגלות שהפלא ופלא אבל זה אפשרי, והגוף מסתגל להכל כשאין ברירה). מחלות ילדות: לקום בבוקר ואף פעם לא לדעת מה יילד יום, האם מצפה לך שגרה ברוכה רגילה או ילד שמקיא בלי הפסקה ו/או משלשל מדי 5 דקות ברמה שהוא לא מספיק להגיע לשירותים – בימים כאלה ״לדלג על ארוחה״ זה משהו שאפילו לא שמים לב שקורה לך. מדלגים גם על כל הארוחות בערך, וגם על שנת הלילה, ואפילו לא שמים לב לזה כי למי יש זמן בין החלפת המצעים מדי שעה, לניגוב הרצפה, לטיפול בילד ההתשוש שאפילו לא מצליח להחזיק בפנים את המים שהוא שותה, לדאגה, להמתנה בת 3 שעות במוקד ו/או מיון עם ילד חצי מעולף. וימים כאלה של עומס שיא קיצוני, בחיים עם ילדים קטנים, מגיעים באופן לחלוטין מפתיע ובלתי ניתן לחיזוי (חוץ מקורלציה כללית עם עונות השנה. בחורף יותר גרוע).
    מבחינה רגשית: הורה לילדים קטנים נאלץ לדחות את הסיפוקים של עצמו בערך מדי רבע שעה. הוא לומד להתמודד עם עוצמות כעס שלא ידע שהוא מסוגל להם (ילדים יודעים להוציא אותך מהכלים כמו אף אחד אחר). עם עוצמות צער (כי אין משהו ששובר את הלב יותר מאשר כאשר פוגעים בילד הקטן שלך, או מלראות אותו סובל). עם שיאי שיעמום שאולי רק השירות הצבאי שלי יכל להתחרות בהם (כן, טיפול בילדים קטנים, במיוחד בשלב שהם עוד לא מדברים ואין מהם הרבה פידבק, זה מאוד רוטיני ותכל׳ס נורא משעמם). ועם עוצמות שמחה ואושר – גם זה משהו שקורה לפעמים כאשר מגדלים ילדים – כאשר אחרי שנה של הלילות ללא שינה הללו, ומחלות הילדות, והשעמום, פתאום הוא עושה צעדים ראשונים, או כמו אחרי שרצת יומיים תמימים אחרי האופניים שלו בעודך מחזיק את המקל הזה של המטאטא, ואז אתה עוזב והוא פתאום רוכב לבד :-). בקיצור, לא יודעת האם מומלץ, אבל בהחלט מחשל מצויין מכל הבחינות וגורם לך לגלות בעצמך עוצמות שלא ידעת שיש בך

    • אפשר לשווק את הטקסט הזה בתור אמצעי מניעה.. ((-:

      • LOL
        אבל הנקודה היא שהבחירה שלא להיות הורים, גם היא סוג של בחירה בחיי נוחות.

        (לא שאני חושבת שזה רע, אישית אין לי בעיה עם חיי נוחות. אבל זה סותר את יתר משנתה של הסולידית…)

    • סולומוניקו

      תמי את פשוט אמא לא טובה.
      היית צריכה ללמוד הורות לפני שילדת.
      כ”כ הרבה טעויות,בטח שאת עובדת כמו חמור גרם.

      ובכל מקרה גם בהורות אופטימלית המסירות וההשקעה בילד היום היא אדירה ולכן מורידה הרבה מהחופש.
      רק מי שממש יש לו הרגשה חזקה שהוא רוצה ילד שיעשה.

  26. כקורא ותיק שלראשונה בחייו מגיב בבלוג המאתגר ( לחיוב ) הזה :

    פוסט מרגש ומעניין – הפצתי במשפחה והוא פתח דיון מעניין, גם תפס אותי בדיוק באמצע הקריאה של “בלתי שביר” (ממליץ באנגלית – קראתי את ברבור שחור בעברית ובאנגלית ויש ערך מוסף יפה לדעתי בכתיבה שלו…)

    אנקדוטה מעניינת : ב”ברבור השחור” טאלב מספר שבעקבות כך שסיפר למכריו שהוא מתוסכל לפעמים מכך שאינו מצליח להעביר לאנשים באופן בהיר את רעיונותיו, יוסי ורדי (הוא ולא אחר…) נתן לו פעם אתגר מעניין במסיבת קוקטייל בניו יורק: להסביר את הרעיונות שלו לכל מי שהוא מעוניין לדבר איתו במסיבה תוך שהוא עומד על רגל אחת (ואינו יכול להמשיך אם הוריד את רגלו השניה) …

    דורין – אני חושב שאת בהחלט יכולה לעזור לידידנו הנכבד במשימה לאור הפוסט הנ”ל 🙂

  27. הפוסט הזה מאתגר את המחשבה, ביחוד אהבתי את השורה התחתונה.
    הרבה מהדברים בהם את מאתגרת/מלמדת את עצמך נשמעים קשים מנשוא ובלתי אפשריים עבור רוב האנשים. העניין של מקלחות קרות הזכיר לי את ה Ice bucket challenge שפשט עכשיו כאש בשדה פייסבוק. הכל כנראה עניין של שיווק, ״ללמוד תוך כדי משחק״, או אתגר שסבבה לדווח עליו בפייסבוק. ככה אפשר ללמד אנשים הרבה דברים מועילים ((-:

  28. בוקר טוב מסכימה עם המאמר זו דרך חיי אבל לפעמים קשה עד מאוד להסביר לאנשים ולסביבה את הדרך הזאת ,ולראות פרצוף מופתע ,כשרואים אותי מטפלת ברכב ,או שומו שמיים מחליפה פנצר ( מה את יודעת להחליף גלגל? )או עוזרת להניע עם כבלים. (המוסכניקים ממש לא סובלים אותי, מה לעשות מבינה מעל הממוצע ברכבים) .צובעת את ביתי בצורה מקצועית( בת של צבע) , או להשאר עם פה פעור כשאני מספרת שניגרתי את ארון המטבח שלי ועוד כמה דברים( כן אני גם נגר עם תעודה); תופרת ,סורגת ,רוקמת ,ממחזרת משפצת ( מה את צריכה את הזבל הזה?למה לך?) ,שומרת על עולם ירוק ,ומבלה כמה שעות כל יום בקאנטרי (מה את עושה שם כל יום? לא נמאס לך? לאאא). לא אני לא מתרחצת במים קרים ,אני די אוהבת את הסאונה היבשה והרטובה ואת הגקוזי, ולשחות, חוץ מהחוגים כמובן,ואכי חשוב אני חד הורית עם שני ילדים בתחילת גיל ההתבגרות ( הם התחילו בקטן ,כמובן) ,מבשלת ,אופה ,מכבסת תולה ,השוטר הטוב ,והשוטר הרע , לא לא קיבלתי ירושה , לא לא התחתנתי טוב ,אני לא מקבלת דבר מהמדינה ,ולא חסכתי מליונים ,והתקציב שלי עם שני ילדים, די מתקרב לתקציב של הסולידית,( הדירה שלי, גם הרכב) ,אז לכי תתחילי להסביר ( אימא שלי), את דרך חיי ( גם אלא שיקראו את תגובתי ,ודאי יצקצקו בלשונם ,ינודו בראשם ויפלטו היא סתם מקשקשת ,ובגלל זה אני משתדלת לא לדבר יותר מידי.
    לכן כל הכבוד לסולידית ,שהחליטה ללכת ראש בראש ,ולנסות להסביר לעולם שיש גם דרך אחרת לחיות, אני מזמן החלטתי לשתוק, ובודאי יש רבים כמוני ,אני פשוט חיה את חיי.

  29. ברלינאית,

    פוסט מפתיע ומרענן תגובות באמת מעניינות.
    כשמשרטטים תסריטים קיצוניים לא חייבים ללכת רחוק.. המציאות בה אנו חיים מספקת לנו מספיק דוגמאות מאד זמינות לענות על השאלה מה יעזור להתמודדות בעת משבר.
    לכו לחברה בעוטף עזה שנאלצו לחיות מחוץ לבית כמעט חודשיים… תחשבו מי מהם הצליח לעמוד במשימה באפקטיביות.. ממה שראיתי אלו שעמדו במשימה הכי ביעילות הם אלו בעלי הכישורים הבין אישיים והרשתות החברתיות הכי מסועפות. אלו שהתארחו אצל חברים לתקופות ( ולא סבלו ואף חיזקו את הקשרים הקיימים עמם ) אלו שנעזרו בקשרים בינן אישיים מכרים וידידים כדי לאתר דירות ריקות או להשיג עזרה נחוצה. וכו..
    יש גם אפשרויות אחרות להתמודדות ( לשלם על מלון\ צימר\ חו”ל עד יעבור זעם.. או להישאר באזור מסוכן או לתרגל סיבולת לב ריאה בדרך למקלט כי אתה לא רוצה או לא יכול להסתמך על רשת חברים ובני משפחה בתקופה הקשה שאתה עובר) לדעתי אלו דרכים פחות יעילות..
    לדעתי שיוף היכולות הפיזיות לסוגיהן הוא מאד פשוט.. אבל ביסוס רשת תמיכה חברתית ומיומנויות חברתיות שיסייע והוא מורכב לאין ערוך.. וחשוב הרבה יותר.
    .ממה שראיתי המקושרים ( לחיוב ..) ובעלי היכולות החברתיות המצוינות מסתדרים מעולה במצבי משבר..
    אני בשלב יחסית מאוחר בחיי החלטתי להפסיק להפוך את המגבלות האישיות שלי ( מופנמת ,וכל המסביב שקשור לזה ) לאידאולוגיה ולהתמקצע במספר מיומנויות חברתיות חשובות שממש לא שלטתי בהן אבל הבנתי שהן קריטיות לרווחתי במצבי שגרה ומשבר כאחד רשימה חלקית ( לא את כולה השגתי במלואה)
    1. ניהול סמול טוק ( למדתי בסביבות גיל 30 )
    2. לזכור שמות של אנשים
    3. לשמור קשר עם חברים וידידים
    4. משא ומתן ודיאלוג בנסיבות ביורוקרטיות ( בנק, ביטוח לאומי קופת חולים עבודה תור בדואר וכו..)
    ועוד ועוד..

    כמו שלומדים להתקלח במים קרים שווה גם לתרגל גם את זה ולדעתי הרבה יותר יעיל להישרדות בכל מצב.

    • ברלינאית, לא לציטוט יש טעם רב בדבריך.
      למי שבכל זאת זה קצת קשה יכול למקר חוץ את הכישורים הללו לבן\בת הזוג ( טו איץ היז אוהן) ולנסות
      לא להפריע.

    • ניו-יורקית

      ברלינאית, אהבתי מאוד את תגובתך. תוכלי לפרט איך שיפרת את המיומנויות הללו? למקרה שאני מוותרת על העצה של גיא ובוחרת בהישענות עצמית 😉

  30. או שאני פספסתי אותך או שאת פספסת את נסים טאלב. בלתי שביא ואנטי שביר הם הפכים גמורים. עמידות ואנטי שבירות הם הפכים גמורים על פי טאלב. אם אני קורא נכון את הבלוג שלך יש לך עמידות יוצאת דופן. כל ההתעסקות הזו בהשקעות ובהגנות מסיכונים וניתוק מתלות באחרים וממחוייבויות – כל אלה הם סממנים של עמידות יוצאת דופן. אנטי שבירות זה בדיוק ההיפך מזה – זה דווקא להיות מחובר ותלוי ומחוייב, ועדיין להיות בעל יכולת להתמודד עם כל דבר למרות אותן תלויות. לא ניתוק מהתלויות אלא התמודדות איתן.
    בלתי שביר ואנטי שביר הם שני כיוונים שונים מאד ושתי אסטרטגיות שונות להתמודדות עם המציאות ועם אי וודאות. לא עוברים מאחד לשני. עושים או את זה או את השני. רוב הרעיונות שאת מעלה בבלוג שאני מאד אוהב לקרוא בו הולכות לכיוון הבלתי שביר.

  31. מכיוון שאין לנו שליטה על ברבורים שחורים ואין לנו אפשרות לחזות אותם ולחמוק מהם מה שנשאר לנו לעשות זה להתכונן לבואם אבל גם זה בדרך כלל לא ממש מצליח ולכן כדאי לנו לחיות את היום ועכשיו, לממש את רצונותינו ללא דחיות, לממש את החלומות הקטנים וגם הגדולים, לחיות חיים מלאי משמעות ולזכור כל זמן שהברבורים בדרך אלינו…

  32. איזה תזמון בדיוק אני קורא את בלתי שביר של טאלב
    במידה מסויימת זה כמו התרגלות לנוחות של קוצר ראיה במשקפים שרופאי עיניים מרגילים את העין לראות ממרחק מלאכותי והעין על מנת להימנע מסטרס ובחתירה לנוחות מתרגלת ונפתח מעגל קסם שיש לעוסקים בדבר אינטרס לתחזק
    בכל מקרה דורין אשמח לדעת איך את למדת להיות אינסטלטורית או יועצת מס של עצמך כי אלה דברים שמאוד קשה ללמוד בהתכתבות ומספרים וצריך מסגרת כלשהי ללמוד אותה כדי לא להשתעמם ולהיקלע למלכודת של חוסר פרקטיות ואי נוחות שלימוד עצמי גובה
    תודנ

    • יו טיוב וגוגל.
      יש גם פורומים וקבוצות פייסבוק לכל נושא.

    • אינסטלציה – בעיקר ניסוי וטעייה, ותקלות שמזמנת לי הדירה הישנה בה אני גרה. נעזרת המון במדריכים באינטרנט בסגנון instructables, diynetwork ועוד.

      לגבי מיסים, הגעתי למסקנה שרוב הדו”חות שיש להגיש — ובכלל ההתנהלות השוטפת מול רשויות המס — היא לכל היותר ברמה של פתרון בעיה מילולית במתמטיקה של כיתה ט’.

      • דורין שלום,
        אני קוראת את התגובה שלך ומחייכת. כל פעם באפריל אחרי היום הולדת אני ממלאה את דו”ח מס ההכנסה הצרפתי בחיל וברעדה. שנה ואף שנתיים אחרי תמיד יש התאמות, הפתעות ועדכונים.
        ניסיתי 2 רואי חשבון, העברתי את המלאכה ליקירי שהוא מנהל פיננסי בכיר, ואף ישבתי/נו עם מפקחי המס. גם השנה סוף השבוע הזה אנסה לא ליפול באף סעיף, אבל אני בטוחה שב2017 אקבל תיקון על אחד הסעיפים מ-2014. למשל השנה קיבלתי תיקון ל2013. התברר ששכחתי הכנסה של 1079€ . למרבה הפתעתי ההבדל בתשלום הוא 480€.
        אין קורלציה בין האחוזים!
        כשבקשתי לראות את החישוב הראו לי משהו ושלחו אותי להשלים שעורי בית בסימולטור שלהם. נכשלתי. תמיד אהבתי מתמטיקה ופיזיקה ולאחרונה אפילו השלמתי תואר ראשון בתמחור בנייה. הנה ברבור שחור שרודף אחרי מ2005 .למרות כל ניסיונותיי לחזות כמה יעלה לי כל שנה השותף השקט שלי אני נכשלת בצורה מביכה.
        שלך בחיוך ובחן,
        דפנה אלשיך

  33. בעגה המקצועית קוראים לזה (“אי שבירות”) דה-קמודיפיקציה. עבור כלכלנים ניאו-מרקסיסטים זוהי אסטרטגיה חשובה של מאבק במשברי הקפיטליזם. היא יכולה להתבצע ברמת הפרט (כפי שמטיף הבלוג הזה) על ידי רשתות בטחון חברתיות (למשל משפחה או קהילה תומכת) או ברמת מדינת הרווחה. ורצויוי שתבוצע בשלושת הרמות גם יחד (דנמרק די מתקרבת לאידיאל הזה).

  34. ברבור שחור מפסיק להיות כזה אם אנחנו מוכנים לבואו. ואם יש דרך להתכונן לברבורים שחורים אז אין ברבורים שחורים. לכל אחד הברבור השחור שלו מקלחת קרה לא תכין אותי בכלום לאובדן כל חסכונותי למשל

    • עם מקלחת קרה תוכל להירגע מהשוק 🙂

      וודאי שאין אפשרות להתכונן לברבור השחור עצמו, אפשר להתכונן בכללי למצבי סטרס.
      האם זה מה שיציל את המתכונן ביום הפקודה? ייתכן. זו גם שאלה גדולה של מזל.
      להיות במקום הלא נכון בזמן הלא נכון, והמשחק נגמר.

      מועיל להיות בריא, בכושר ועם יכולות בסיסיות לסדר, לארגן ולאלתר פתרונות, הכל ברמה ממוצעת, של נניח 70% מהאוכלוסיה, זה מספיק בהחלט, אין שום צורך להיות באחוזון ה 90% של האוכלוסיה על מנת להיות עם יכולות טובות להסתדר מצויין במצבי סטרס.

      בדרך כלל מול המציאות, ההכנות רק מנסות לדמות את המצב.
      והרבה תלוי באופי ובאישיות. וזה ממש לא אם סיימת קורס טירור בהצטיינות. זה מועיל. אבל זה לא מרכזי.
      אדם ששמר על הכושר הסביר ובריאות סבירה ויכולת לאלתר, נניח שהוא מרבה לעשות קמפינגים או טרקים, יש לו את כל מה שצריך בתחום ההכנה למצבים כאלה.

      לצרוך בתבונה, ולבנות חוסן פיננסי שיאפשר לכל אחד לעמוד בפני השאלה, מה תעשה בלי 6 חודשי הכנסה? זה בהחלט נהדר.

      מכאן ועד סגפנות קשה ומשחקי שליטה הדרך ארוכה.

      שום משחקי שליטה ברצון לא מגיעים כמו שציינו יפה לפני ליום אחד בעיר סורית מופגזת או בעיר רוסית במלחמת העולם השנייה…

      וסיפור אמיתי לסיום, שהוא נקודה למחשבה, בברית המועצות, בחבל בו לא נורתה יריה אחת במלחמת העולם השנייה, ואף לא הפצצה אחת, (אורל למי שתוהה), התרכז ייצור הנשק הסובייטי.
      היה מחסור חריף באוכל, ואני מניח מראש שמי שהכין עצמו לכך, יעמוד בכך. בעובדה היה רעב אבל האוכלוסיה עמדה בזה.
      אבל, האוכלוסיה גוייסה לעבודה בבתי החרושת לנשק.
      והייתה שם משמעת נוראית. איחור להגעה למשמרת, תהה הסיבה אשר תהה, עלה לעיתים בשבע שנות מאסר עם עבודת פרך.
      עבודה יום יומית חד גונית תחת משמעת ברזל, של 15 שעות ביום תחת פקודות,
      בחלק הפיסי אני נותן למי שהתכונן מראש את ההנחה שהוא יעמוד בזה, מה עם להתרגל לעבודה דחוסה עם אנשים, והרבה…. באווירה שאין בה מקום קטן לגילוי אידיבידואליות…
      יעמדו בזה אלא שאינם אוהבים/בעלי כישורים להתסדר עם החברה?

      אמרו יפה לפני, דרך האמצע היא הטובה ביותר.

  35. פוסט מבריק יישר כח.

  36. לסמוך על המיומנויות האישיות שיסייעו בשעת משבר (וגם יגרמו לקהילה לרצות לאמץ אותך) – בעייתי. מה אם חלילה יש מצב של חולי או פציעה או.. זקנה והמיומנויות לא יכולות לבוא לידי ביטוי. אם לא השקעת במהלך חייך במשפחה/קהילה כבר אין בך “תועלת”

    הסיכוי הטוב ביותר הוא כחלק מקהילה מלוכדת – רצוי חמולה משפחתית שתסייע להישרדות של כל פרטיה גם החלשים יותר. (כמובן בשילוב עם מיומנויות אישיות, חוסר פינוק, יכולת לחיות בתנאי קצה וכו’)

    דאגה לחלש עוזרת גם לחזק לשרוד / למצוא בעצמו כוחות, להבנתי. (יש הרבה סיפורים בנדון)
    וזו גם הדרך הערכית יותר בעיני

  37. לא איבדת את זה כאן בפוסט. איבדת את זה בפוסט על הכנת מוצרי הניקוי לבד…..

    ואת זה אני אומר עם כל זה שעם הכיוון והרעיונות שאת מעלה אני מסכים. למרות שברור שהתפסיה שלך וסגנון החיים שלך מתאימה לסוג מאוד מאוד ספציפי של אנשים עם יכולת ורצון להצטמצמות עד רמה חולנית כמעט.

    אגב, אם לכאורה כולם יצטרפו לאג’נדה שלך ולחיים שאת מטיפה ויעזבו את חיי העבודה השכירה והקיוביקלים לחיי החופש, איך תרווחי בעולם ההשקעות מחברות שמחזיקות וזקוקות לאותם עובדים (במירוץ העכברים) בקיוביקלים? לא יהיה לך במי להשקיע…

    יתרה מזה, החברות והאנשים שמאפשרים לך טכנית להשקיע (הבורסה, חברי בורסה, מנהלי תעודות הסל השונות וכדומה) כולן מעסיקות אנשים כעובדים שכירים בקיוביקלים ובמרוץ העכברים.

    אז איך תשקיעי עם כולם יצטרפו לחזון שלך?

    אמנם אפשר לחזור לתקופת האבן אבל האנושות שמה לה מטרה להתקדם ולהשתפר בחיים ולשפר את רמת החיים. ולשפר את רמת החיים פירושה להתקלח במים חמים בחורף או להדליק מזגן אם חם, או לקנות חומר ניקוי. זה לא עולה מיליונים

    ואם אנחנו בענייני חיסכון והרצון להצטמצם. הכי זול בעצם זה למות, לא? רק לא לשכוח לעשות ביטוח חיים שנה לפני לפחות. שמישהו קצת ירוויח מזה…

  38. פוסט מעולה! תודה

  39. שלום לך~
    כרגע נרשמתי לבלוג שלך וקודם כל אני חייבת לאמר לך תודה!! משני הפוסטים שקראתי עד כה אני מוצאת בך כוחות מעצימים נדירים כל כך בחברה המקטינה והמייאשת שלנו, ועוד מפי אישה! כלומר להיות מאושרת (לא מעושרת!!!) ולא להתבייש בזה אלא אף יותר מכך: לתת את הכלים, את התמיכה המנטאלית והחברתית גם לאחרים לעשות כך, להמשיך בכך! זה נהדר! ואני יודעת שאת לא סוציאליסטית ולא פמיניסטית וזה מאוד ברור למה כשקוראים את דברייך הכל כך עצמאיים, לא כנועים ולא מוכנים לשום סוג של קורבנות!
    נהדרת והמון תודה על כך! אני מסכימה עם דרך חייך ועם דברייך ואת נותנת לי השראה להמשיך בדרכי – אפילו לחדד אותה!
    גם עבורי החירות היא ערך עליון ואני מובילה על פיה את חיי.
    אני מגיבה לפוסט הנוכחי בגלל שדברייך נתנו לי השראה, אופק חדש למימוש החירות שלי כבת אדם: מחוסר שבירות לאנטי שבירות!
    תמיד מצאתי טעם בחיכוך שבחיים – ראיתי סוג של קסם במצב בו לא הכל נוח איך לפתע הכל טעון יותר במשמעות – אבל עד שקראתי את דברייך, לא שמתי לב עד כמה נכון וכדאי באופן מודע ליצור את מצבי החיכוך הללו — מילותייך הגיעו אליי ברגע מתאים במיוחד!
    שוב תודה ~
    אילת

  40. מלבד התכלית הטכנית של הישרדות ביום הברבור השחור, אני לא רואה סיבה לחיות ב-mode החשיבה הזה. מדוע לחיות כל הזמן במחשבה של “צריך כל הזמן להתכונן לאסון שוודאי יגיע בשלב כלשהו”?
    אשמח לשמוע מה את חושבת, דורין.

  41. דודו גבאי

    מה הועילו חכמים בתקנתם..?
    המוטו של הבלוג “רוצה לצאת ממרוץ העכברים – תפסיק להיות עכבר” לא כל כך עומד במבחן ההטפה לדחוק את עצמך עד הקצה של הפוסט הזה.. עוד סתירה אחת מיני רבות ברעיונות שמוצגים בבלוג הזה.
    גם ההימנעות מהורות של בעלת הבלוג הוסברה עד כמה שזכור לי ממניעים של נוחות (או ניסוח אחר שמעיד על אי הרצון בהתמודדות עם הקושי והאתגרים של גידול ילדים).

    אם רוצים תמיד לשמר את המתח ולחיות עד הקצה – למה צריך כל כך לשאוף לעזוב את העבודה, לא להביא ילדים ולגנות בכל הזדמנות את מעמד הביניים שבחר במרוץ העכברים בו הוא נמצא?

    מי שבוחר לא לעבוד ולסגל את עצמו למצבים קשים כמו מקלחות קרות או הליכה יחפה על המדריכה – זה נחשב למצבי קיצון ראויים שיקדמו אנטי שבירות, ואילו מי שבוחר לעבוד קשה, להקים משפחה ולפרנס אותה בכבוד (וכן – גם לרכוש קורת גג ולהחזיק כלי רכב כדי לשמור על חופש התנועה) – זה מצבי קיצון לא ראויים?!

    שכל אחד יעשה את הבחירות שלו. חיי ותני לחיות.

  42. לגבי מיסים והגשת דו”ח שנתי, יש להם סייענים שעוזרים למלא את הדו”ח בחינם, מנסיוני הם מאד נחמדים, התהליך הוא קצר, וגם באופן מפתיע – ההמתנה לא ארוכה.

  43. מתוך הפוסט: “….מאז שפרשתי אני נוהגת להרגיל את עצמי לפרצים חזקים של מתח גבוה ואי-נוחות. שאלו את עצמכם: כמה זמן אתם מסוגלים לשבת ביום אוגוסט חם מבלי להדליק מזגן? מתי לאחרונה ניסיתם להלך יחפים על המדרכה? מתי ניסיתם להתקלח במים קרים? מתי צמתם או דילגתם במכוון על ארוחות? מתי התאמנתם עד כדי קוצר נשימה?”

    כל אלה הן בחזקת זוטות וניסויים ילדותיים שלא מקדמים במאומה את האנטי-שבירות. האם את רואה בדמיונך אסון פוטנציאלי המורכב כולו ממדרכות חמות ומחסור חמור בנעליים המתרחש באוגוסט?

    בעת הצורך האדם משתנה במהירות ומרגיל את עצמו לאי נוחות פיזית. הקושי הגדול ביותר הוא לשמור על מתח אינטלקטואלי ולמנוע שקיעה בתהומות של טמטום ממאיר ושעמום – וזה נכון גם לפני פרישה וגם לאחריה.

  44. אני בסוף שנות ה-30 שלי, נשואה ואמא. בשנים האחרונות זכינו בנזוגי ואני לקבל מהחיים מתנה כספית נדיבה מאד. כיסינו כמעט את כל המשכנתא, יש כסף בצד, עתידנו מובטח פחות או יותא ואני יכולה, מבחינת האפשרויות הכלכליות שלי, להפסיק לעבוד כבר מחר.
    אני ממשיכה לעבוד במקצוע שלי, שאותו אני מאד אוהבת. למרבה הצער, גיליתי שהביטחון הכלכלי הופך אותי לעובדת סוג ב’: אני לא תלויה בעבודה, לא חייבת לקבל כל שיגעון וכל תכתיב של הבוס, ועלולה מבחינתו לעוף עם הרוח בכל זמן נתון למקום הבא שיתן לי סיפוק רב יותר (גם אם הכנסה משמעותית פחות). לעומת עובדים אחרים, אלה שחייבים לשלם את המשכנתא ולהמשיך במרוץ העכברים, אני עובדת פחות מועדפת.

    • מושמושי

      יכל להיות שגם שידרת את זה, וגם אם לא זה די רגיל
      יום אחד גיליתי במילואים שאני כבר לא מתאמן אלא מבצע כל מני עבודות לוגיסטיקה (ולא היתה הצדקה בריאותית או מבחינת כושר)צר
      לאחר מספר אימונים כאלה הפעלתי את זכותי להשתחרר (מבחינת גיל) ואז הופעלו עלי לחצים להתנדב
      כאשר מפק’ היחידה מודה שזה היה בגלל “אופק השרות הקצר”
      לא שווה לצבא להשקיע במילואימניק “זקן” אלא בצעירים שיש להם 20 שנה לפניהם
      הם היו מוכנים לחתום לי שאעשה תפקיד מקצועי אבל הזכרתי להם שאופק השרות שלהם מבחינתי הוא עד 3 שנים ואז שוב יגיע פרעה חדש שלא הכיר את יוסף.
      בקיצור העמדתי את עצמי לבית דין צבאי קרעתי לי את הדרגות ושברתי לי את החרב וגרשתי את עצמי בחרפה מצהל (טוב קצב דרמטי , לא ממש דרייפוס, פשוט צהל ואני כבר לא ביחד)

      אז לפעמים ככה זה, עובד רעב או שלא עלול להעלם כל רגע עדיף בעיני המעסיק.

  45. קצת חבל, כי זה הופך את מקומות העבודה לשדות קרב, מה שלא היה עד לפני כמה שנים (עשר בערך, למיטב זכרוני). או שאתה מוכן לכל גחמה של הבוס שלך (שגם הוא, כמובן, חלכאי מדוכא) או שלא תהיה לך עבודה..
    בכל מקרה אני מבינה היטב שאלו הן צרות טובות והלוואי על כולם.
    לא הבנתי מה שייכים המילואים אבל ניחא..

    • מושמושי

      אני מבין את האכזבה, אבל זה כנראה המצב
      הדוגמא על המילואים הראתה שבכל מקום אפילו בצבא במילואים אם אתה משאב “נדיף” אתה יורד בעדיפות
      במקומות עבודה זה מתבטא בכסף אחריות
      בצבא זה בסוג התפקיד. ברגע שאני התקרבתי לגיל שבו הצבא יודע שאני עלול להפסיק לשרת באופן כמעט לא מודע דחפו אותי החוצה זה ממש נבואה שמגשימה את עצמה.

  46. אני קורא את הבלוג מזה זמן רב, ונראה לי שזאת הרשומה שצריכה להופיע בשער – הרי בסופו של דבר, ובנוגע לכל שאר הפוסטים (שיטות השקעה בשוק ההון, למה לוותר על הרכב, איך לחסוך בהוצאות חודשיות, היתרון במופנמות לעומת מוחצנות, ועוד) – הרושם שלי (ואשמח לשמוע אם טעות בידי) הוא שכל אלו נועדו להביא אותך למטרה אחת – חוסר שבירות, בדיוק כפי שמתואר פה.

    אני נוקט בתפיסה הזאת מזה שנים רבות, רק שבמקום להתמקד בשיטה שלך, שלטעמי מותירה אותי שביר מדי, וחשוף ליותר מדי בלת״מים (ובמיוחד מאחר ואני בוחר כן להביא ילדים, לפחות בעתיד הקרוב), אני מתמקד ביצירת מספר מקורות הכנסה שונים, מה שמאפשר לי לנדוד ביניהן ולהבטיח מקסימום מגוון והנאה בתחומים שמטבעם מעניינים אותי, וכך אין לי כלל תלות במעסיק\לקוח בודד. כמובן שאני מתנגד מטבעי להתמכרות הצרכניסטית, ומשכך בוחר שלא לקנות אוטו לדוגמא, אבל זה העניין השולי יותר מבחינתי.

    אפילו שאני מסכים לחלוטין עם הרעיון הכללי שלך, הבעיה שלי עם מה שכתבת בפוסט היא שהשיטה שלך אינה משתלבת בפועל (לדעתי) עם השאיפה לאי-שבירות, ובמילים אחרות – הומאוסטזיס. וזה מאחר ובחישוב שלך, את למעשה דנה את עצמך למצב של ״קיפאון״, הגורס שמה שהיה הוא שיהיה. כלומר שהרצונות שלך היום יוותרו כפי שהם לעוד 80-70 שנה לפחות (בתקווה שיותר כמובן). זאת מאחר ומצבך הכלכלי העתידי מבוסס באופן מוחלט על היצמדות לדרך חיים שגרתית ומתוכננת, מה שמונע ממך בפועל את מרביתם המוחלט של התחביבים\תחומי העניין הקיימים בעולם, אשר דורשים השקעה כספית מסויימת (בניגוד למיעוט החינמי). גם אם כרגע אלו לא מעניינים אותך, השאלה היא מה יקרה בעתיד.

    מסיבה זו, ומאחר והעיקרון הראשון במסגרת הקיום היציב של החיים, הוא היכולת והפוטנציאל להתפתח לכיוונים נוספים, אני חושש שאת בפועל בנית לעצמך ״קונכיה״ מאובזרת היטב, שכרגע בהחלט מספקת אותך. אבל בעתיד, ובמסגרת השינויים הטבעיים שכל אדם עובר במרוצת השנים, הקונכייה עלולה להפוך לצרה מדי, אבל אז יהיה כבר מאוחר מדי לעשות שינוי, ומבחינה כלכלית הדבר לא יתאפשר מבלי לפגוע מהותית בשאר תחומי ההתנהלות. במצב כזה, האפשרות היא להמשיך ולחיות חיי אומללות, או לבצע חישוב מסלול מחדש, ולצלול לתוך שוק העבודה לאחר שנים מחוצה לו, מצב לא קל בכלל.

    זאת הסיבה שלטעמי, פתרון טוב היה להמשיך ולקיים עסק צדדי כלשהו, אשר הכנסותיו לא יכללו בתקציב המלא, הנדרש לקיום, ומשכך סכום זה לא ייחשב כעבודה, ותמיד ניתן יהיה לוותר עליו (וכך לצאת ולהיכנס מהמקצוע, מבלי לאבד את החיבור הבסיסי אליו). עם זאת, הכנסה תקופתית מצומצמת בסגנון זה (שיהיה אפשר להגדיר אותו כ״פוליסת אי-שבירות״), יאפשר לך חופש פעולה עצום בכל הנוגע לאפשרויות הפעולה הקיימות בידייך, ולהבטיח כי גם בעתיד, תוכלי לפעול תמיד בהתאם לרצונותייך, מבלי שכסף יהווה אי פעם מכשול מצד אחד, ומבלי שתשעבדי את עצמך פעם נוספת לעבודה מצד שני.

    לזה אני קורא אי-שבירות.

    אשמח כמובן להתייחסותך, ייתכן כמובן שאני טועה.

  47. החופש הכלכלי מאפשר חקירה עצמית מעמיקה אל גבולות איזור הנוחות ומעבר להם.
    אך אל תטעו לחשוב כי החופש הכלכלי הינו תנאי מקדים לכך. ככל שנרגיש בטבעיות מחוץ לאותו תחום כך יקל אלינו לעשות אץ הויתורים והשינויים הנדרשים. לקריאה נוספת על פילוסופיה סטואית בקרו בבלוג של טים פריס.
    בבלוג שלנו יש מספר התייחסויות לנושאים דומים.

  48. הכי טוב לעניין החיכוך זה לעשות מילואים קרביים.
    בלי קשר לדרגתוך, עיסוקל, הכסף שאתה מרוויח, תקפא מקור ותצלה מחום עם כל החברה.
    אי נוחות, לפעמים קיצונית, תוך תרומה למדינה. הרכב מנצח

השאר תגובה