הסולידית עצמאות כלכלית דרך פשטות מרצון, חיסכון אגרסיבי והשקעה סולידית

שבעה פוסטים. זהו ההספק המביש שלי בשנת 2018. כן, אפשר לטעון שעצמאות כלכלית היא בעיה פתורה. שהכל כבר נכתב ונאמר. שמי שיקרא את 300~הפוסטים שכתבתי כאן מאז 2013 יקבל את מלוא הכלים כדי להשיג את השליטה הכלכלית בחייו, להימלט מעבודה משמימה ואפילו לפרוש מוקדם מעולם העבודה, אם בכך הוא מעוניין.

לפני מספר שנים נערך בבוטסוואנה שבאפריקה הדרומית מחקר שבחן עד כמה חינוך מיני, ובפרט הקניית ידע בדבר חשיבות השימוש באמצעי מניעה, עשוי להוביל להתנהגות מינית אחראית יותר.

מתברר שישנו מעמד חברתי-כלכלי נסתר בישראל: העניים החדשים. העניים החדשים הם מי ש”רוצים לחיות, לא רק לשרוד”. אלה אנשים נורמטיביים שמנקודת מבטם עשו הכל נכון: רכשו השכלה אקדמית ומקצוע, עובדים במשרה מלאה, אך עדיין, באורח פלא, נותרים עניים.

שוב סוער בשוק המניות – או לפחות, סוער מספיק כדי להעיר את הבלוג הזה מרבצו. 🙂

את החשיפה הראשונה לקונספט של חופש כלכלי — לא כגימיק שיווקי שעוטף מיזם השקעה מפוקפק, אלא כיעד כמותי, מדיד ובר-השגה – אני יכולה לתאר כרגע של הארה. התובנה הבסיסית הייתה שיש קשר ישיר בין דפוסי הצריכה שלי לבין מספר השנים שבמהלכן אהיה תלויה בתלוש משכורת ממקום עבודה מעיק כמקור העיקרי למימון המחייה שלי.

אילו היו רק שתי דרכים להגיע לעצמאות כלכלית בתוך שנים ספורות — חיסכון אגרסיבי או השקעה אגרסיבית בציפיה לתשואה גבוהה יותר על החיסכון — נדמה לי שרוב האנשים היו בוחרים באפשרות השנייה.

מודל העבודה המסורתי מעודד את כולנו, בדרגות משתנות של כפייה, לרכוש מקצוע, לאתר מקום עבודה יציב, לעבוד קשה במשך ארבעה או חמישה עשורים ולחסוך מעט (כ-10% עד 20%) מההכנסה השוטפת.

שבועיים תמימים לתוך 2018… נראה שכדאי שאכתוב כאן כמה מילים, לשם שינוי. סקירה תקופתית של ביצועי “שוקולד מריר” – תיק ההשקעות הפאסיבי (והמתודולוגי בעליל) של הבלוג – תהיה סיפתח הולם.