נתחיל מהסוף. אני לא מאד אופטימית לגבי היכולת של חינוך פיננסי להוביל להתנהגות פיננסית אחראית – ודאי כשמדובר בקלחת האמוציונלית של שוק ההון. אחרי הכל, משקיעים לא מתרסקים בגלל פערי ידע או בורות פיננסית – וגם לא בגלל מושגים, גרפים או טבלאות אקסל. משקיעים מתרסקים בגלל הורמונים כמו דופאמין וקורטיזול. 80% מההצלחה כמשקיע היא פועל יוצא של התנהגות; לא של ידע מושגי או הבנה כמותית. Having said that, ויסלח לי...
נדמה לי – אם נתעלם לרגע מדעותיהם של מלומדים חשובים כמו רינה מצליח ורינו צרור – שרוב הציבור יסכים לטענה שכהונתו של משה כחלון במשרד האוצר הייתה קטסטרופלית.
כשיאיר לפיד, סתיו שפיר ואפילו אבי ניסנקורן מטיפים פתאום לשמרנות פיסקאלית, סימן שנחצה רף חדש של חוסר אחריות ציבורית.
“אם אתה שולח אותי להשיג קרטון חלב – אני יודע לעבור ממצב שאין לי את זה למצב שאני הולך למכולת ומשיג את זה. אם אתה שולח אותי להשקיע בשוק ההון, אין לי שמץ של מושג איך לעבור ממצב שאין לי את זה למצב שיש לי את זה.”
הבלוג הזה חוגג היום את שנתו השישית.
לרגל המאורע, ועל רקע אינפלציה מחודשת בכתבות על תוגתו הכלכלית של דור ה-Y, הנה מקבץ תובנות, החלטות, דברים שהייתי שמחה אילו מישהו היה מספר לי, ודברים שיש לי לומר לאנשים בתחילת שנות העשרים לחייהם.
האסטרטגיה הפסיבית היא אחת הדרכים הפשוטות ביותר להשקעה עצמאית בשוק ההון.
התזה הבסיסית היא שאם נקנה ונחזיק סל מייצג ומבוזר של מניות, נחזיק בו לאורך עשרות שנים בדמי הניהול הנמוכים ביותר ונמשיך להזרים אליו כספים מבלי למכור אותו גם כשהשוק נכנס למוד “אשרת קוטלר” — נוכל לקצור את תשואת השוק, גם מבלי להיות גאונים פיננסים ומבלי להקדיש לעניין יותר מדי זמן ואנרגיה.
ג’ון (ג’ק) בוגל — מייסד בית ההשקעות ואנגרד, מחלוצי פילוסופיית ההשקעה הפסיבית ומייסד הקרן המחקה הראשונה — מת לפני שבועיים. בן 89 היה במותו.
אומרים שאי אפשר לעמוד על טיבו של אדם על פי גודל חשבון הבנק שלו. במקרה של בוגל, איכותו בהחלט יכולה להימדד על פי גודל חשבון הבנק שלכם.
באופן טבעי, האתר הזה מושך אנשים בעלי ידע ואוריינות פיננסית, ששואפים לבצע אופטימיזציה למצבם הקיים (המזהיר בדרך-כלל) בדרך לחופש כלכלי. נדמה שאין היבט בחייו הפיננסים של אדם שלא נדון לעומק בפורום הסולידית ברמת “מתקדמים”: איך להרכיב תיק השקעות אופטימלי, איך לגלח עוד כמה שברירי אחוזים מדמי הניהול, איך לנצל הטבות מס שונות ועוד. אלא שזו, כמובן, מעין הטיית בחירה. עצרו לרגע והסתכלו על האנשים...
שבעה פוסטים.
זהו ההספק המביש שלי בשנת 2018.
כן, אפשר לטעון שעצמאות כלכלית היא בעיה פתורה. שהכל כבר נכתב ונאמר. שמי שיקרא את 300~הפוסטים שכתבתי כאן מאז 2013 יקבל את מלוא הכלים כדי להשיג את השליטה הכלכלית בחייו, להימלט מעבודה משמימה ואפילו לפרוש מוקדם מעולם העבודה, אם בכך הוא מעוניין.
