מסודר כלכלית ואלהורי - מתקשה למצוא משמעות בחיים

[half-solid]

במקום מסוים, אולי העובדה שהעלית את הדברים על הכתב ופירטת את השיקולים שלך, גרמו לך בעתיד להרהר/לערער על נכונותם.

ולפעמים זה בדיוק להיפך
כשנותנים למשהו גושפנקא ממשית (כותבים ברשת, אומרים בפרהסיה) - האגו גורם לנו לפעמים קצת פחות לערער ולחזור בנו.

 

[גרהם]

(לא בקשר לפותש או לסולידית)
ספציפית לאל הורות, זו החלטה שמאד קשורה לחצי השני, לטוב ולרע ולכן נתונה לשינויים יותר מהחלטות אחרות שאדם מקבל בקשר לעצמו.

 

[optimum]

ולפעמים זה בדיוק להיפך
כשנותנים למשהו גושפנקא ממשית (כותבים ברשת, אומרים בפרהסיה) - האגו גורם לנו לפעמים קצת פחות לערער ולחזור בנו.

הבעיה פה היא הפרסום, לא הכתיבה עצמה.
אתה יכול לכתוב לעצמך. אתה לא חייב לפרסם את כתביך.

 

[שנקל]

רילוקיישן. אבל אמיתי, לא סתם להגיע פיזית לנקודה אחרת בגלובוס ולהמשיך באותו אורח חיים שאתה חי עכשיו. ממש להתנתק. להתחבר לקהילה ולתרבות המקומית, ליצור חברויות חדשות עם בני המקום, ללמוד את השפה על בוריה מעבר למילים בסיסיות ותקשורת יומיומית, להכיר את המערכת המקומית, הרשויות, המוסדות, הספר הירקן האופה והמכולת, אפילו לעבוד בחלטורות מזדמנות פה ושם, לא בשביל הכסף כמובן אלא בשביל החיכוך עם המקום. מרגיש שמיצית? הלאה למדינה הבאה.
זו אחת החוויות המעשירות והמרחיבות דעת שיש לעולם הזה להציע ואפשר להעביר חיים שלמים בין מדינות ותרבויות.

ולמרות שאמרו את זה לפני - התפתחות אישית. למצוא תחום שאתגר אותך בעבר, אפילו בילדות, ולא מימשת בו את הפוטנציאל האמיתי הטמון בך. יכול להביא לסיפוק של ממש.

בהצלחה

 

[optimum]

רילוקיישן. אבל אמיתי,

מגבעתיים למצפה רמון

 

[דאניל]

שאתה לא אמור להביא ילדים או לעבוד בשביל עצמך,

אצלי הילדים לגמרי בשביל עצמי. העבודה בשביל המשכורת, בעיקר.

 

[ווטרן-טירון]

אצלי הילדים לגמרי בשביל עצמי. העבודה בשביל המשכורת, בעיקר.

מעולה! תקן אותי אם אני טועה, אבל לפי הגישה הקפיטליסטית מה שטוב לך במובן הצר, טוב לציבור במובן הרחב.

כך שאם תרצה ואם לא, במובן מסוים, אתה עושה את כל זה למען משהו גדול ממך..

 

[גרהם]

מעולה! תקן אותי אם אני טועה, אבל לפי הגישה הקפיטליסטית מה שטוב לך במובן הצר, טוב לציבור במובן הרחב.

כך שאם תרצה ואם לא, במובן מסוים, אתה עושה את כל זה למען משהו גדול ממך..

נקודה מעניינת.
החברה יכולה להכיל אלהוריים כל זמן שזו תופעה אזוטרית, כי האלהורי בעצם נהנה בזקנתו מדור העתיד בלי שהוא השקיע בו באותה רמה כפי שמשקיעים הורים. קצת דומה לסיפור של עניים מבחירה שמעל רמה מסויימת לחברה קשה להכיל.

 

[דאניל]

נקודה מעניינת.
החברה יכולה להכיל אלהוריים כל זמן שזו תופעה אזוטרית, כי האלהורי בעצם נהנה בזקנתו מדור העתיד בלי שהוא השקיע בו באותה רמה כפי שמשקיעים הורים. קצת דומה לסיפור של עניים מבחירה שמעל רמה מסויימת לחברה קשה להכיל.

מצד שני, בצעירותו הוא תורם יותר לחברה, כי הוא לא צורך שירותי חינוך וכאלה, ויש לו יותר זמן לעבוד ויותר כסף לבזבז.

 

[האזרח הקטן]

נקודה מעניינת.
החברה יכולה להכיל אלהוריים כל זמן שזו תופעה אזוטרית, כי האלהורי בעצם נהנה בזקנתו מדור העתיד בלי שהוא השקיע בו באותה רמה כפי שמשקיעים הורים. קצת דומה לסיפור של עניים מבחירה שמעל רמה מסויימת לחברה קשה להכיל.

אם חצי מהאנשים יחליטו להיות אל-הוריים וכל השאר יביאו בממוצע 4 ילדים, זה לא יאזן את עצמו?

 

[גרהם]

מצד שני, בצעירותו הוא תורם יותר לחברה, כי הוא לא צורך שירותי חינוך וכאלה, ויש לו יותר זמן לעבוד ויותר כסף לבזבז.

זה לא באותו קנה מידה בעיני.
בפרט שלאלהורי פחות חשוב להעביר עושר לאחרים ולכן יכול לעבוד הרבה פחות במהלך חייו. רוב האנשים יעדיפו לעבוד פחות קשה אם הם יכולים להרשות לעצמם.

 

[גרהם]

אם חצי מהאנשים יחליטו להיות אל-הוריים וכל השאר יביאו בממוצע 4 ילדים, זה לא יאזן את עצמו?

עקרונית, כן. במקרה כזה הירידה בגודל האוכלוסיה תהיה קטנה יחסית.
נראה לי שזה מצב לא יציב - שינוי מהר בתרבות (בהנחה שהקבוצות שייכות לתרבויות שונות), עומס אדיר על מערכת הרווחה ומתח פוליטי בין קבוצות עם אינטרסים שונים לגמרי.
אבל כלכלית גרידא, אתה צודק. אם לחצי מהאנשים 4 ילדים, אז גם בדור הבא יהיה מי שיביא ציד לזקנים.

 

[האזרח הקטן]

אם לחצי מהאנשים 4 ילדים, אז גם בדור הבא יהיה מי שיביא ציד לזקנים.

ואותם אל הוריים גם יסבסדו את המשפחות ההוריות.

 

[גרהם]

ואותם אל הוריים גם יסבסדו את המשפחות ההוריות.

תלוי באיזה שלב ובנסיבות הפוליטיות (כלומר, למי יהיה יותר כוח).
כשאין הוצאות על ילדים די קל להגיע לפרישה מוקדמת בגיל 50, כלומר, כמחצית מהחיים הבוגרים לא לעבוד ולשלם הרבה פחות מס.
בנוסף, לא הכל אפשר לקנות בכסף. אני לא יודע איך אנשים מאד מבוגרים מסתדרים בלי ילדים שיעזרו להם, אבל אם יש קהילה שכך היא בנויה, הם זקוקים להרבה עזרה מאנשים צעירים יותר כדי להסתדר.אם מדברים על הדוגמה הקיצונית עליה דיברנו - חצי מהאנשים הצעירים אלהוריים, אז מחיר שירותי הסיעוד יהיה בשמים כי הביקוש אדיר, ולקהילה לא תהיה ברירה אלא להתגייס לטובת הדור המבוגר, כי פשוט אין ברירה אחרת.

 

[האזרח הקטן]

תלוי באיזה שלב ובנסיבות הפוליטיות (כלומר, למי יהיה יותר כוח).
כשאין הוצאות על ילדים די קל להגיע לפרישה מוקדמת בגיל 50, כלומר, כמחצית מהחיים הבוגרים לא לעבוד ולשלם הרבה פחות מס.

ראשית, מעטים האנשים באוכלוסיה שפורשים בגיל 50 (למרות שבפורום זה עלול להיראות כאילו הדבר נפוץ).
שנית, תקציב משרד החינוך הוא הגבוה היותר מבין משרדי הממשלה (כנראה שחלק מהוצאות הביטחון לא נספרות ישירות על משרד הביטחון ובפועל תקציב הביטחון הוא גבוה יותר, אבל משרד החינוך הוא עדיין משמעותי בעוגת התקציב).
חלק לא מבוטל מתקציב הבריאות הולך על רפואת ילדים.
הורים מקבלים קצבאות ונקודות זיכוי שאל הוריים לא מקבלים.
אני לא מצליח לחשוב על תקציב כלשהו שאל הוריים נהנים ממנו יותר מאשר הורים.

 

[גרהם]

ראשית, מעטים האנשים באוכלוסיה שפורשים בגיל 50 (למרות שבפורום זה עלול להיראות כאילו הדבר נפוץ).

מדברים על אלהוריים לא על כלל האוכלוסיה. זו תת קבוצה עם מאפיינים מאד ייחודיים מבחינה כלכלית.

אני לא מצליח לחשוב על תקציב כלשהו שאל הוריים נהנים ממנו יותר מאשר הורים.

סביר שבגיל מבוגר, אל הורי יזדקק ליותר סיוע ממערכת הרווחה והבריאות בדברים שמי שיש לו ילדים, נעזר בהם.
בנוסף, אם מסתכלים על כלל הקבוצה ולא על כל פרט ופרט, אז ההשקעה ההורית מסייעת למדינה, כולל האלהוריים, כשהילדים מתבגרים. כשאני משקיע היום המון זמן וכסף על חינוך ילדיי, ברור שאני עושה את זה לטובתם (כפי שאני רואה זאת), אבל גם מעלה את הסבירות שהמדינה תהנה מההשקעה זו בעתיד.

 

[מרקר]

מדברים על אלהוריים לא על כלל האוכלוסיה. זו תת קבוצה עם מאפיינים מאד ייחודיים מבחינה כלכלית.

סביר שבגיל מבוגר, אל הורי יזדקק ליותר סיוע ממערכת הרווחה והבריאות בדברים שמי שיש לו ילדים, נעזר בהם.
בנוסף, אם מסתכלים על כלל הקבוצה ולא על כל פרט ופרט, אז ההשקעה ההורית מסייעת למדינה, כולל האלהוריים, כשהילדים מתבגרים. כשאני משקיע היום המון זמן וכסף על חינוך ילדיי, ברור שאני עושה את זה לטובתם (כפי שאני רואה זאת), אבל גם מעלה את הסבירות שהמדינה תהנה מההשקעה זו בעתיד.

המדינה מקצה משאבים בהתאם ליכולות שלה. אם כולם יהיו אל הוריים זה יהיה בסדר גמור אם הם צברו הון כדי למממן את עצמם והמדינה פשוט תעזור פחות או לא תעזור בכלל או אפילו תקשה עליהם (ואז חלקם יהגרו). בהינתן שתמיד יש מדינות שמביאות יותר מדי ילדים (כמו יבשת אפריקה) שיצטרכו עבודה, אני לא רואה למה תהיה בעיה לאל הוריים לממן את עצמם.

בנוסף, התקדמויות בטכנולוגיה והכלכלה הגלובלית מאפשרות בעתיד מצב של עלות מינימלית (או אף חוסר עלות) במצב שהאוכלוסיה בעולם בירידה. המשאבים המוגבלים יכולים להספיק לכולם לחיות לפי הסכום שהם חסכו בהתאם. רב התשתיות כבר יהיו קיימות (כמו למשל מספיק דירות לכולם) והצורך בשירותים אנושיים יפחת ויעבור לרובוטים. לא מן הנמנע שהציביליזציה תוכל להתקיים בדרך זו.

יש גם את האופציה שהמדינות עצמם יביאו ילדים בצורה מלאכותית ללא הורים. בשיטה זו, יווצר פול גנטי מותאם לצרכי האוכלוסיה.

ההשקעה ההורית אולי מסייעת ולמדינה ואולי לא, זה תלוי בכל הורה. יש הורים שהחינוך שלהם משאיר נזקים למדינה (למשל, לחנך את הילדים לגנוב מהמכולת או לזרוק אבנים על מכוניות) ויש כאלו שחינוכם תורם לה. למדינה יש אינטרס בחינוך על מנת לשפר את ההון האנושי, אך לא תמיד המדינה מסוגלת או מצליחה לעשות זאת (למשל, עקב חובות גדולים שגורמים לבריחת המוחות של המדינה, או עקב כישלון בצורת ושיטת החינוך הכללית). חינוך לטעמי הוא כמו השקעה, יש השקעות שמצליחות ויש שמפסידות (אם המדינה משקיעה בחינוך של ילד ובסופו של דבר הוא מהגר או נפטר המדינה בזבזה הרבה משאבים). יש מדינות שמשקיעות פחות בחינוך (כמו למשל ארה"ב שלא מסבסדת תארים) שמצליחות יותר ממדינות שמסבסדות יותר את החינוך (כמו למשל צרפת שמסבסדת תארים כמו עוד מדינות באיחוד האירופי). זה מאוד תלוי בתהליכי מאקרו של הכלכלה האם ההשקעה בחינוך היא הכי נכונה וטובה למדינה. ואם כמו שאתה אומר אנשים (נניח בשכבה סוציו-אקונומית מסוימת) בכל מקרה משקיעים בילדים שלהם, אז מה האינטרס של המדינה לממן אותם? המדינה בכללי צריכה לתמרץ את מה שלא מתומרץ מספיק בעצמו.

באופן יותר כללי יש פרדוקס בנושא החינוך. ככל שהאוכלוסיה יותר משכילה => היא מביאה פחות ילדים => הם צריכים לתמוך באוכלוסיה הפחות משכילה והמהגרת שמתרבת בקצב יותר גבוה מה שמעלה את נטל המס עליהם => הם עוזבים למדינות אחרות והמדינה מאבדת מוחות. זו שאלה של חלון זמנים מתי עדיף למדינה אוכלוסיה יותר משכילה ומתי פחות כנראה.

 

[השואל]

אשמח לשמוע את דעתכם, והאם יש לכם עצות כיצד למצוא משמעות בחיים.

אולי יש דרך נוספת לחשוב על העניין הזה: מה יותר משמעותי מלחפש את המשמעות לחייך?
במישור הלוגי- אם אתה מאמין שלחיות חיים בעלי משמעות זה הדבר הנכון (ונשמע לפי השאלה שלך שזאת אמונתך), ואם כרגע אתה לא יודע מה הדרך להגיע לחיים בעלי משמעות מבחינתך, אז הדבר הכי משמעותי שאתה יכול לעשות כרגע זה לחפש את המשמעות הזאת. ונשמע שאתה עושה זאת, ולכן יש לך משמעות.
ובמובן קצת יותר רוחני, אולי החיפוש הזה הוא המשמעות בעצמו.

 

[half-solid]

ובמובן קצת יותר רוחני, אולי החיפוש הזה הוא המשמעות בעצמו.

+1

 

[deussex]

אני יכול להזהדהות במובן מסויים - אני קצת אחרי 40, וללא ילדים עדיין. תמיד עשיתי הכל מתוך צורך פנימי, הקשבתי לקול הפנימי שלי.

בשנות ה 20 זה היה זוגיות, ממש בער בי. בשנות ה 30 זה קריירה ולעשות סדר בכסף.

לאחר שאני קרוב ליעדים של עצמאות פיננסית (לפחות בסקאלה של הסולידית), מי שקרא את המסע שלי, שפירסמתי הרבה דברים דומים אליך.

אני חושב שכנראה המשפחה אכן נותנת הרבה, מה שאני ואתה לא מכירים - הילדים נותנים משמעות, להתפתח עם הבת זוג וכו' - כנראה אתגרים שממלאים את החיים.

לדעתי האישית, בתור מישהו שיכול להזדהות איתך - רצנו אחרי יעד כלכלי, לגלות שהוא אינו התשובה. כולנו נמות, וכל מי שאנחנו, כל ה"יעדים הכלכליים" ששמנו ככתר לראש, ימחקו. כל מה שהשגת ונותן לך ביטחון יתפזר בין סובביך, ולא ישאר ממך דבר. סליחה שאני בוטה, זה פשוט נותן פרופורציה.

אני קראתי ספר של גורו הודי, שאומר - תזכיר כל יום לעצמך שאתה הולך למות יום אחד, למה זה חשוב ? כי אתה מבין שהבית שבו אתה גר, הרכב, הכסף, העבודה, הסטטוס -יעלמו כלא היו. לתת דוגמאות ? סטיב ג'ובס, המתופף של גאנס אנד רוזס שנפתר לא מזמן בגיל 50. פרדי מרקיורי, מייקל ג'קסון, אלביס, הסולן של לינקין פארק, איימיי ווינהאוס (29), הכדרוסלן האגדי של LA קובי בריינאט שהיה שווה מיליארד במותו. אנשים הרבה יותר מבוססים מתו בגיל צעיר ואיבדו את הכל - אז אל לנו, אנשים שמשיגים כמה מיליונים, ומרגשים שזאת כל מהות החיים, לנפח את החזה ולהרגיש שהזשגנו את מהות החיים. ממש לא.


מה כן ? אני חושב שהבעיה אצלך נובעת - שאתה לא משחרר את הרגל מהגז, כשאתה יכול. אתה ממשיך לעבוד בקריירה שלא מעניינת, רק בגלל שאחרים כן. אתה שוכח שהם לא במצב שלך - יש להם משפחה, ילדים, והם לא הגיעו לעצמאות. אתה רץ כשאתה לא צריך, ולכן אתה בהחלט מרגיש מאולץ. אתה לא משתמש בחופש שהגעת אליו וממשיך.

לדעתי אתה לא נותן לעצמך, מתוך פחד, לשחרר שנה, שנתיים ואולי לצמיתות ללכת רק על מה שאתה רוצה. אתה ממשיך להתסכל על אחרים, ולקום לעשות את מה שאתה לא רוצה לעשות.

אני עוקב אחרי בחור, ש 3 שנים אחרונות, כל מה שהוא עושה זה לנסוע ברחבי העולם, וללמוד איך להכיר נשים. זה הכל. תוך כדי מפרסם תמונות וסרטונים לגברים אחרים מה הוא חווה. כל כמה שבועות במקום אחר בעולם, מסיבות, כל הזמן מכיר נשים ואנשים אחרים. אני מתמלא קינאה - כי אני בעיקרון הייתי יכול לעשות משהו דומה, (אם כי אני עדיין לא לגמרי הגעתי לעצמאות, כנראה כמוך). אתה בהחלט יכול לעשות משהו כזה.

מה שהבחור הזה עושה, אני הייתי רוצה לעשות אבל אני לא נותן לעצמי רשות, לי יש תרוץ שאני עדיין לא 100% הגעתי לעצמאות. אבל לך אין תירוץ כזה. אתה פשוט עושה קופי פייסט מאנשים אחרים שקמים לעבודה. כשאתה יכול לקום ולעשות רק מה שבא לך.

לדעתי לכולנו יש משהו כזה שהיינו מתים לקום יום יום לעשות אותו, ולא נותנים לעצמנו את החופש. אתה שם, אתה כן יכול, תעשה.