הגעתי לעצמאות כלכלית. מה עושים עכשיו?

[Edward]

מעניין לשמוע ממי שבאמת הגיע לעצמאות כלכלית מה הוא עושה עכשיו: לכאורה הוא חופשי לעשות כרצונו כי הוא עצמאי כלכלית. האם הוא ממשיך כרגיל? האם הוא משנה את מסלול חייו? האם, במבט לאחור, הוא באמת נהנה מהעצמאות הכלכלית שאליה שאף וגם הגיע?

אצלי החיים מתחלקים לשניים, לפני ואחרי גיל 30. לפני גיל 30 הייתי עסוק בלחסוך ולבנות את עצמי, בגיל 27 הקמתי עסק שלאחר מספר שנים התפתח למשהו שמספק את צרכיי הכלכליים ומאז זה עיסוקי העיקרי. אין לי כוונה לפרוש ממנו לעולם כי אני לא מרגיש שאני עובד ועושה את מה שאני אוהב לעשות כתחביב. זה משהו שהייתי עושה גם אם לא הייתי יכול להרוויח מזה אגורה.

לאחר גיל 30, החיים נראים אחרת. אני קם בבוקר וצריך להחליט הכל בעצמי, אין שום מקום שבו אני חייב להיות, אין מטלות דחופות להגיש, האחריות למלא את חיי היא 100% שלי. זה אתגר גדול מאוד שאני לא ממליץ לאף אחד להתמודד איתו במכה אחת, אלא בהדרגה. מי שמתכנן את פרישתו, טוב יעשה אם יירד מ-100% משרה למשרה חלקית, ימלא את זמנו בפעילות בהדרגה עד למצב מספק, ורק אז ישקול אם הוא רוצה לפרוש לחלוטין מעבודה.

האתגר הוא לא רק למצוא תעסוקה ראויה (לפחות כמו קנדי קראש), אלא גם לטפח מעגל חברתי רלוונטי לשינוי בסגנון החיים. החברים ממקום העבודה יהיו פחות רלוונטיים למי שפורש בגיל מוקדם. במקרה שלי, יש לי את מעגל ה"סולידיים" מהפורום שלי (long.co.il) שרובם בדרך המלך לפרישה מוקדמת, ואנחנו גם מארגנים מפגש חברתי אחת לחודש. בנוסף, יש את המשוגעים מפורום רכבי אספנות בקארספורום ומועדון החמש שחולקים איתי את התחביב. אני גם הולך למפגשים של התנועה הליברלית החדשה ומכון איין רנד. כל הדברים הללו לאט לאט סוגרים לי את החורים בלו"ז ומביאים משמעות לחיי.

 

[FIYaacov]

אני יכולה בעצם לראות את עצמי כעצמאית כלכלית כבר עכשיו: יש לי בן זוג עם קביעות שלא מעוניין לפרוש ואנחנו מוציאים פחות מההכנסה שלו, וחוץ מזה יש גם חסכונות שמאפשרים כרית בטחון רצינית וגם להגדיל את ההוצאות מעבר להכנסה שלו. אבל אין לי רצון להפסיק לעבוד כל עוד אני חייבת ממילא לגור בישראל (בגלל הבנזוג והילדים) ולקום בבוקר (בגלל בית הספר של הילדים). כי זה רק אומר שאצטרך לעבוד בלטפל בבית במקום. מעדיפה לעבוד בעבודה שלי. מה שכן, שנינו משתמשים בעובדה שאנחנו לא ממש צריכים להרוויח המון כדי לאפשר לעצמנו לעבוד במה שאנחנו יותר אוהבים ולא לעבוד יותר ממה שאנחנו רוצים (למשל לסרב לשעות נוספות ולא לקחת עוד פרויקטים מהצד כמו שאנשים סביבנו עושים). בנוסף, תמיד מרגיע לדעת שאם יום אחד לא ארצה לעבוד יותר, או לא אוכל לעבוד במה שאני רוצה, לא אהיה חייבת. אני מאמינה שכשלא יהיו ילדים קטנים שמרתקים אותנו למקום המגורים הנוכחי האפשרות של פרישה תהיה יותר אטרקטיבית כי נוכל לטייל בעולם.

למה לא לעשות מו"מ עם העבודה למעבר ל40-ו60 אחוז משרה במצב כמו שלך?
עריכה: לא שופט ולא כלום. רק מתעניין כי זה משהו שאני חושב לעשות במקרה של עצמאות כלכלית (עוד 10 וקצת שנים)

 

[MMM]

קראתי עכשיו את "סעיד" שזה בעצם סיפור חייו של רן כהן, מי שעלה כילד מעירק, התחנך בקיבוץ גן שמואל, היה מפעילי השמאל היותר קולניים, וכיהן בכנסת ובממשלה מטעם מר"צ.
ספר יפה, אבל מה שאני רוצה לספר זה דווקא מה הוא כותב על אבא שלו.
אבא שלו למד הנדסה ועבד בעירק כל השנים כמהנדס בחברת הרכבות. כאשר הם עלו לארץ הוא נקלט ברכבת ישראל ועבד שם כל השנים. העבודה הזו כמהנדס ברכבת הייתה עיקר חייו. האיש לא החמיץ אף יום בעבודה. כשהוא הגיע לגיל פרישה הוא לא ראה את עצמו מפסיק לעבוד וביקש להמשיך. הרכבת איפשרה לו להמשיך לעבוד עוד מספר שנים ואז הגיע הזמן שאילצו אותו לפרוש. בשבילו זה היה סוף העולם. ביומו האחרון בעבודה הוא קיבל התקף לב ומת.

 

[לנצח נתהה]

מיקור חוץ למשמעות החיים ובמיוחד משמעות כזו שתלויה בזמן (עבודה התחומה בפרישה בשלב כזה או אחר) היא אכן קטלנית.

 

[עש לילה]

מיקור חוץ למשמעות החיים ובמיוחד משמעות כזו שתלויה בזמן (עבודה התחומה בפרישה בשלב כזה או אחר) היא אכן קטלנית.

אין תחום עיסוק או תחביב שהזקנה לא תכריח אותך לזנוח בשלב כזה או אחר של החיים.
כל עוד אתה נהנה ממה שאתה עושה ולא מסתכל אחורה בחרטה, זה לא משנה אם קוראים לזה עבודה או פנסיה.

 

[MMM]

האינטרנט מביא לנו סיפורים מהסרטים. אחד מהם הוא הסיפור של Paul Vicki terhorst. בני הזוג פול וויקי טרהורסט, אמריקאים, פרשו מעבודה בשנת 1984 בגיל 35 ומאז, כבר יותר מ 30 שנים, הם מסתובבים בעולם. זה היה המון שנים לפני הטרנד של עצמאות כלכלית ופרישה מוקדמת. אפשר לומר שהם היו החלוצים של FIRE שנות דור לפני MMM ו ERE. הם פרשו עם הון של חצי מיליון דולר אותו הם הפקידו בבנק וחיו מהריבית שהיתה אז באיזור ה 8%. עם השנים הריבית ירדה והם עברו להשקיע במניות.
הזוג הזה מגשים את החלום האמריקני לפרוש ולטייל בעולם אבל לוקח את זה ממש רחוק. בנובמבר האחרון הם הגיעו מתאילנד למלזיה והיעד הבא שלהם הוא ארגנטינה. הם כבר ממש לא צעירים, אפילו התחילו לקבל גמלת ביטוח לאומי מארה"ב, אבל נכון לעכשיו הם עדיין חוגגים את החלום ואין להם כוונה לעצור. אין להם לא בית ולא אוטו. הם קוראים לעצמם הומלסים מבחירה.לדבריהם הם ביקרו כבר ביותר מ 80 מדינות. בכל מקום הם שוהים מספר שבועות או מספר חודשים ואז מתקדמים הלאה. הם נהגו לשהות הרבה בדרום אמריקה אבל בשנים האחרונות הם טוענים שהמצב לא משהו מבחינת הביטחון האישי שם ונכון לעכשיו המקומות האהובים עליהם הם בעיקר צ'אנג מאי בתאילנד , פריז ולבוב שבאוקראינה.

 

[עש לילה]

שודר אתמול בחדשות - זוג הייטקיסטים ישראליים שעזבו את העבודה, קנו יאכטה, ויצאו למסע של תשע שנים ברחבי העולם (עם בערך אלף דולר לחודש):
http://www.mako.co.il/news-israel/local-q4_2016/Article-3093947a0103951004.htm

 

[קלאוזביץ]

עדיין עובד בעסק כי הוא עדיין רווחי מאד, טיפה מוריד את הרגל מהגז כי כסף פחות חשוב עכשיו,
מתרכז בשיפור ופיתוח עצמי..
יש כך כך הרבה דברים שהייתי רוצה לעשות אבל יש מחויבויות שצריך למלא..

וכרגע למרות שיש מעל ומעבר קורע את התחת ומנצל את ההזדמנות כל עוד היא תקפה..

אחרי זה אולי אקח שנת שבתון בגיל 30..
אולי אעבוד יום יומיים בשבוע..
אולי אעבוד כמו משוגע על מה שמעניין אותי..

בגדול עצמאות כלכלית זה לא שאין אתגרים יותר והחיים נהיים יותר קלים.. עדיין יש רצונות אכזבות וקשיים בחיים..

לא חסר אנשים שכסף הרס להם את החיוך והאושר ולא חסר אנשים עניים מאושרים..

זה כיף אבל יש עוד מלא פסגות לכבוש

 

[Waler]

אין תחום עיסוק או תחביב שהזקנה לא תכריח אותך לזנוח בשלב כזה או אחר של החיים.

אני חושב שהתחביב שלי של לשבת ולבהות בקיר יכול להחזיק אותי עד יומי האחרון.

 

[הנועזת]

לעשות כסף מבחינתי, זה סוג של משחק או אומנות.
כל החושים, יכולת הניתוח ויכולת האילתור, נקראים לדגל ונדרשים לתוצאות.
לעשות כסף מעשייה פיננסית עצמאית, זה הכיף שלי.
הפרישה מאפשרת תקופות דגירה, לא חייבים להיות יצרניים כל הזמן.

 

[קפה שחור]

זה כיף אבל יש עוד מלא פסגות לכבוש

יותר קל לכבוש אותם שלא נושפים לך בעורף כל מיני לקוחות, עובדים, וכו'

 

[קלאוזביץ]

יותר קל לכבוש אותם שלא נושפים לך בעורף כל מיני לקוחות, עובדים, וכו'

חוסר הסיפוק המתמיד, שהעובדים והלקוחות יעלמו יבוא משהוא אחר במקומם..

 

[פשוט]

[המשך דיון שהתפתח כאן, מתכנת]

לדניאל כהנמן יש כמה מחקרים על אושר. ב"רציונליות הוגנות ואושר" נמצאים מאמרים שלו.
ספר פופלרי ומומלץ שלו הוא "לחשוב מהר לחשוב לאט" (הוא מתיחס גם לנושא האושר עם הפניות למחקרים שלו ושל אחרים).
יש כמה הרצאות בטד בנושא אושר של דניאל גילברט ועוד כמה פסיכולוגים (נקודת התחלה למי שרוצה הכרה של הנושא).

לגבי התועלת השולית והעלות האלטרנטיבית צריך להביא בחשבון לא רק כמה אדם נהנה בעבודתו אלא גם את האלטרנטיבה שיכולה להיות עבודה או עיסוק אחר מהנים יותר.

 

[גרהם]

לדניאל כהנמן יש כמה מחקרים על אושר. ב"רציונליות הוגנות ואושר" נמצאים מאמרים שלו.
ספר פופלרי ומומלץ שלו הוא "לחשוב מהר לחשוב לאט" (הוא מתיחס גם לנושא האושר עם הפניות למחקרים שלו ושל אחרים).
יש כמה הרצאות בטד בנושא אושר של דניאל גילברט ועוד כמה פסיכולוגים (נקודת התחלה למי שרוצה הכרה של הנושא).

לגבי התועלת השולית והעלות האלטרנטיבית צריך להביא בחשבון לא רק כמה אדם נהנה בעבודתו אלא גם את האלטרנטיבה שיכולה להיות עבודה או עיסוק אחר מהנים יותר.

ובנוסף לדברים הנכונים שכתבת חשוב לזכור שלצד ההנאה אנשים מחפשים גם משמעות. לא קל למצוא משמעות בעולמנו ובלי עבודה קשה עוד יותר.

 

[בת העמק]

לא קל למצוא משמעות בעולמנו ובלי עבודה קשה עוד יותר.

אתה מתכוון שצריך לעבוד קשה על חיפוש המשמעות? או שהעבודה היא היא המשמעות?
ששש... שלא ישמעו. אין משמעות לקיומנו אבל איזה חוסר משמעות נפלא הוא עולמנו

 

[Benjamin W]

ובנוסף לדברים הנכונים שכתבת חשוב לזכור שלצד ההנאה אנשים מחפשים גם משמעות. לא קל למצוא משמעות בעולמנו ובלי עבודה קשה עוד יותר.

דיי קשה להנות מעבודה שאתה לא מוצא בה משמעות... אם כי יש יוצאי דופן... ומצד שני, סתם ככה לחפש משמעות בעבודה, נידון לכישלון...

חש אני בדילמה אקזיסטנציאליסטית....

 

[גרהם]

אתה מתכוון שצריך לעבוד קשה על חיפוש המשמעות? או שהעבודה היא היא המשמעות?
ששש... שלא ישמעו. אין משמעות לקיומנו אבל איזה חוסר משמעות נפלא הוא עולמנו

השני, במובן שבעבודה נחשפים לאפשרויות לעשות דברים ולנצל כישורים שקשה להשיג במסגרות אחרות.

 

[מתכנת]

בעבודה נחשפים לאפשרויות לעשות דברים ולנצל כישורים שקשה להשיג במסגרות אחרות.

ניצול אותם הכישורים במסגרת התנדבותית למשל?
דוגמה מהעולם שלך,
עו"ד עצמאי כלכלית שהכסף כבר ממנו והלאה, מסוגל להינות לא פחות אם יעניק יעוץ וסיוע משפטי (חינם או בעלות סימלית) לאנשים חסרי יכולת שהסתבכו?

 

[Ron B]

עו"ד עצמאי כלכלית שהכסף כבר ממנו והלאה, מסוגל להינות לא פחות אם יעניק יעוץ וסיוע משפטי (חינם או בעלות סימלית) לאנשים חסרי יכולת שהסתבכו?

זה בניגוד חמור לאתיקה של עורכי דין

 

[גרהם]

ניצול אותם הכישורים במסגרת התנדבותית למשל?
דוגמה מהעולם שלך,
עו"ד עצמאי כלכלית שהכסף כבר ממנו והלאה, מסוגל להינות לא פחות אם יעניק יעוץ וסיוע משפטי (חינם או בעלות סימלית) לאנשים חסרי יכולת שהסתבכו?

תלוי ממה הוא נהנה בעבודתו.
התרומה לזולת ראויה לכל שבח אבל היא נותנת פחות סיפוק אינטלקטואלי מעיסוק בתיקים גדולים ומסובכים. שלא לדבר על בני התמותה שאינם כותבים בפורום הזה כמובן שמפיקים סיפוק מיוקרה חברתית.