כשאדם מתנתק מהמטריקס הצרכני ומפתח מיומנויות המאפשרות לו לפתור בעיות מבלי להשתמש בכסף, ניתן לומר שדרכו לעצמאות כלכלית סלולה. בנקודה זו הוצאותיו מצטמצמות באופן ניכר, כך שכל שנותר לו לעשות הוא לחסוך את חלקה הארי (>50%) של הכנסתו ולהשקיע אותה בתבונה לטווח ארוך. 

כסף, מבחינת חלקים גדולים בציבור הישראלי, הוא לכל היותר דלק – חומר בערה שתפקידו להזין ללא לאות את כבשני “רמת החיים”. כשאדם גדל בצל הרעיון הזה הוא הופך לחלק בלתי נפרד מהתנהגותו הפיננסית בבגרותו. הרעיון שכסף יכול לשמש גם כחומר בניין, או שיש לאגור עוד ממנו, נתפס ככפירה בעיקר. זהו, בעיני, הנימוק ההגיוני היחיד שמסביר מדוע ישראלים רבים כל כך מנהלים את חייהם בכאוס פיננסי מוחלט, מבלי...

סחורות נחשבו עד לפני מספר שנים לנכס השקעה אקזוטי למדי, בין היתר מפני שלמשקיע העצמאי לא הייתה דרך פשוטה להיחשף אליהן.

אחת השאלות / התנגדויות הנפוצות ביותר שמעורר הבלוג הזה מנוסחת במונחים של “מה יקרה אם כולם ינהגו כמוך”. כך, אני נשאלת לא פעם מה יקרה לחברה ולכלכלה הישראלית – ובמשתמע, לסגנון החיים הקפיטליסטי-רנטירי שאימצתי לעצמי, אם “כולם”: 1) יפסיקו לצרוך ג’אנק מיותר, ילמדו לחשוב ולפעול בכוחות עצמם ויקטינו את הוצאותיהם באופן דראסטי 2) יחסכו הרבה כסף וישקיעו אותו 3) ינהגו כך במשך מספר...

שוק ההון הוא סביבה חסרת ודאות.
ככזו, איש אינו יכול לתזמן את השוק (היינו, לדעת מראש אם זהו הזמן לקנות מניות או שמא הגיעה השעה להיפטר מהן), או להעריך במדויק מה תהיה התשואה שתניב ההשקעה. התשואה, בהיותה פועל יוצא של חוסר וודאות, היא נעלם שאינו נמצא בשליטתנו. 

בסוציולוגיה ובפילוסופיה, המונח סוכנות (Agency) מתייחס למידת יכולתו של אדם לפעול באופן עצמאי, כזה שאינו עולה בקנה אחד עם תכתיבי החברה. לעומת זאת, המונח “מבנה” (Structure) מתייחס לכל אותם משתנים מערכתיים שמגבילים לכאורה את מידת יכולתו של הפרט להשפיע על חייו ולשלוט בגורלו.

מדי שלושה חודשים אני מפרסמת כאן את ביצועיו של “שוקולד מריר” — תיק השקעות עצל (פסיבי) אשר נבנה במטרה להדגים כיצד יכול כל אדם להרכיב תיק השקעות בכוחות עצמו, תוך יישום עקרונות ההשקעה הנדונים כאן באתר. התיק מבוסס על מוצרים עוקבי מדד (תעודות סל וקרנות מחקות) המקנים פיזור גאוגרפי מרבי בעלוּת מזערית.