“איפה האחריות הכלכלית שלי?” שואל רענן שקד בטורו האחרון ב”שבעה ימים” (ע’ 24, 19/12/14), מעין וריאציה קלילה ומרוככת יותר של הרשומה הוויראלית-פורנוגרפית “אני עני” הזכורה מלפני מספר חודשים.

“שוק המניות הוא לכל היותר הסחת דעת ענקית.” – ג’ון בוגל

במוסף “הארץ” פורסמה היום כתבה מקיפה על “מר שפם הכסף” (MMM) — בלוגר אמריקני פופולארי העומד כיום בראש הזרם המטיף לעצמאות כלכלית ולפרישה מוקדמת דרך התנגדות לתרבות הצריכה. למעשה, “שפם הכסף” הוגדר כיורשו של ג’ייקוב פיסקר — האיש מאחורי Early Retirement Extreme — רגע לפני שהאחרון חדל לכתוב באופן פעיל בבלוג שלו ב-2012.

עבור חלק גדול מקוראי הסולידית, ההוצאה החודשית הכבדה ביותר היא החזר המשכנתא. מסקר שערך כלכליסט בשעתו עולה ש-61% מהישראלים נטלו הלוואה כזו, עדות נוספת לכך שתרבותנו מוטרפת הנדל”ן מקדשת בעלות על ארבעה קירות כפסגת שאיפותיו של מעמד הביניים הצרכנו-קרייריסטי. למרות המשכנתא הכבדה, קוראים קבועים של הבלוג הזה מדווחים לאורך זמן על תופעה מעניינת. ההתנהלות הצרכנית שלהם כבר לא מזכירה התפוצצות סופרנובה...

2.13% בשנה, לפני מס ולפני אינפלציה. זוהי התשואה השנתית שתשלם לכם ממשלת ישראל בתמורה להלוואה בת 10 שנים (בהסתמך על נתוני אג”ח ממשלתי שקלי 0324, שמועד פדיונו מרץ 2024).
הנתון הזה מספר את סיפורו של שוק האג”ח הממשלתי בשנים האחרונות. אחרי שנים של מדיניות ריבית אגרסיבית, התשואות מאגרות החוב הללו, כמו בכל העולם המפותח, נושקות כעת לשפל של כל הזמנים.

בכל פעם שהמדינה מוצאת לנכון לקבל החלטות אישיות עבור אזרחיה, אפילו כשהדבר נעשה לכאורה כדי להציל אותם מעצמם, הליברטריאנית שבי רוצה להתפוצץ. תסכימו איתי בוודאי שאדם אחראי נדרש לצרוך מזון בריא ולהתעמל באופן סדיר. סביר להניח שאילו כולם היו נוהגים כך, רמת התחלואה הייתה יורדת, ההוצאה הציבורית על בריאות הייתה פוחתת ואפילו מס הבריאות שכולנו משלמים היה קטן.  ועדיין – מה היה קורה אילו כדי לממש זאת, הממשלה...

“האם ידעת שסטטיסטית, סיכוייך ללקות ב-X ב-Y השנים הקרובות הם Z? האם ברגע האמת תעדיפי להסתמך על שירותיהן קופות החולים הגרעוניות, או חלילה, על מערכת הבריאות הציבורית המקרטעת? אני יכול להבטיח לך, גברת, שאם לא תשדרגי – תתחרטי על כך.”