הפוסט שעוסק בסיכון מטבע מתייחס בין היתר לנקודה שהמוסדיים כפופים למדיניות ניהולים סיכונים מחמירה שמחייבת אותם לגדר את סיכוני המט”ח בעצמם.
נשמע מכאן שבגלל אותה מדיניות המשקיע הישראלי תמיד יהיה בתשואת חסר למול העולם, לצד היתרון שבזמן משבר בשוק האמריקאי הדולר יתחזק מאוד ולכן הנפילה תיבלם.
יש הגיון במדיניות הזו? זה קורה גם במדינות כמו גרמניה או בריטניה?
על פניו נראה לי שהמדיניות הזו יוצרת שיווי משקל מלאכותי במט״ח
לכן, כשמדדי המניות בארה”ב מזנקים, מיליוני דולרים נמכרים בעת ובעונה אחת על ידי המוסדיים, וההיצע העצום הזה של דולרים לוחץ מטה את שער הדולר/שקל. מנגד, כשהשוק בארה”ב יורד, גם פוזיציית הגידור קטנה, והמוסדיים מוכרים שקלים וקונים דולרים, מה שמחליש את השקל ומחזק את הדולר.
נשמע מכאן שבגלל אותה מדיניות המשקיע הישראלי תמיד יהיה בתשואת חסר למול העולם, לצד היתרון שבזמן משבר בשוק האמריקאי הדולר יתחזק מאוד ולכן הנפילה תיבלם.
יש הגיון במדיניות הזו? זה קורה גם במדינות כמו גרמניה או בריטניה?
על פניו נראה לי שהמדיניות הזו יוצרת שיווי משקל מלאכותי במט״ח