ואם כבר עלה נושא הגיל, אני רוצה לכתוב משהו לא ממש תקין-פוליטית:
בני 20 יכולים להיות חכמים מאוד, ועדיין לא הייתי רוצה לראות בכנסת מפלגה של צעירים כאלו.
1. באופן סטטיסטי, כושר שיפוט, ניסיון, הבנה של מערכות מורכבות ועוד - אלו דברים שמתפתחים מאוחר יותר.
ולהפך - צעירים נוטים יותר לאימפולסיביות ולפזיזות.
ברור לי שיש צעירים שחורגים מהכלל הזה, אבל למה לי לקחת את הסיכון,
כשהכנסת מכילה בסך הכל 120 אנשים, ויש מספיק אנשים בגילאים כאלו שכבר ראו דבר או שניים בחיים הבוגרים שלהם?
2. מבוגרים יכולים להבין את הקשיים של הצעירים (כולנו היינו פעם צעירים), ההפך אינו בהכרח נכון.
כלומר, ילדה בת 20 שכל חייה הייתה במוסדות לימוד יכולה אולי להבין תאורטית אנשים בגיל העבודה, או אולי אפילו בפנסיה,
אבל הסיכוי שהיא באמת תפנים ותבין את קשיי היום-יום שלנו הוא נמוך בהרבה.
לכן אני מעדיף אנשים שיוכלו לדאוג לכולם, מאשר כאלו שידאגו בעיקר לשכבת גיל מסוימת.
חסר לנו פילוגים במדינה שאנחנו צריכים להוסיף גם פילוג לפי גיל?!