סול
משתמש רגיל
- הצטרף ב
- 12/5/17
- הודעות
- 833
- דירוג
- 1,280
לא צריך לחבב במיוחד את הדר מוכתר כדי להבין שנעשה לה כרגע עוול.
הדר מוכתר, כמו בני 20 רבים, היא תוצר של החברה שלנו.
היא נולדה למדינה מסוכסכת ורעשנית שכדי שמישהו יקשיב צריך לדבר מהר ועם הידיים ובקול רם. מי שלא עושה את זה, פראייר.
לי אישית היה קשה להפנים את זה. זה לא טבעי אצלי, כמוסיקאי אני טיפוס שקט מטבעי (הרי מוסיקה מהסוג שלי היא מעין דואט עם השקט), ועדיין היו מקרים לא מעטים בחיים שלי, בעיקר מול גורמים ציבורים עייפים ונגררים, שהבנתי שאם אני לא אשחק אותה "משוגע על כל הראש" אני יכול לשכוח מלקבל שירות (יש לי משלוח בדואר שמתעקב כבר שנה שסימנתי ביומן להתעצבן עליה בשבוע הבא, אז אל תדברו איתי ביום ראשון).
מוכתר ובני גילה כבר נולדו למציאות הזאת הארדקור. כבר אחרי עליית הדיור או ההבנה שכספי המיסים שלנו מגיעים לכיסים של הטייקונים. היא, שלא כמוני שגדלתי בשנות ה90, כבר גדלה בישראל ההשרדותית בה כולם מרמים את כולם, בה בעלי הדירות מעלים שכר דירה במאות שקלים בלי בושה, בה עצמאיים לא מקבלים סיוע כשמגיפה מונעת מהם לעבוד, בה יש תחושה שכל אחד חייב לדאוג קודם כל לעצמו כי הספינה מטלטלת, מציאות בה אם אין לך דירה לא סופרים אותך. מדינה בה כולם מבינים בכסף ובכל פורום כלכלי אנשים מדסקסים איך לשלם פחות מס, כחוק, על רכישות דירה.
אם יש תחום שבו אני דוקא כן ישראלי טיפוסי זה השקעות. זה דוקא מתחבר לעולם המוסיקה היזמי, ועם זאת, אני משתדל שהקפיטליזם ושורת הרווח לא תדרוס לעולם את הערכים שלי, את ההגינות שלי ודרך הארץ.
כך או כך, בכל פורום השקעות שעקבתי אחריו הרבה פעמים, כשקונים דירה, האפשרות לרשום את הדירה על שם אחד הילדים עולה על הפרק. על פי החוק היבש זה אסור, אך זה נתפס כחוק אפור ופרוץ ואסביר למה (כיוון שאני או אף אחד ממשפחתי עשה זאת, אין לי בעיה לדון עליו בחופשיות)
מבחינת החוק, לקנות ולשלם על דירה דרך הילד שלך ובכך להמנע ממס רכישה זאת עסקה פיקטיבית והעלמת מס.
אבל בשביל להבין את הסיטואציה צריך להבין את התרבות הישראלית.
בתפיסה הישראלית, וגם החרדית, ההתייחסות לבני משפחה היא לא כאינדיבידואלים אלא כתא משפחתי אחד. כולם מלווים לכולם, כולם עוזרים לכולם, ומה שלי הוא של כולם.
בתפיסה של משפחות רבות, הדירה שרשומה על שם אחד הילדים היא "של המשפחה" -לכאורה של ההורים עד פטירתם, לכאורה של הילדים אחרי הפטירה. בפועל הכסף משמש את המשפחה כתא אחד. זה נתפס כיעול מס, מה זה משנה על שם מי הנייר, הדירה היא של המשפחה ומיוצגת על אחד מהם, זה שהכי משתלם שתהיה רשומה על שמו. בתפיסה הישראלית- זה מה שצריך לעשות כדי לשרוד כאן. אפשר לבקר את זה, אבל אפשר גם להבין את זה.
מה הפלא שמוכתר, שנולדה למציאות הזאת, לא מרגיש שהיא תוכל לקנות דירה בעצמה יום אחד על אף שיש דירה משפחתית על שמה? לא רק שהיא לא יכולה לגור בדירה הזאת, גם ההורים שלה השתמשו למעשה בפטור שלה ממס רכישה לדירה ראשונה, אולי בלי שהיא תדע.
עכשיו מוכתר נולדה למציאות הזאת. למדינת ה"טרילילי טרללה" וה"בית משוגעים". והיא, מתוך הכלים שהיא קיבלה, רוצה לשנות את המצב. זה לכשעצמו ראוי להערכה. היא רוצה להיות פוליטיקאית.
אממה, עכשיו יושבים גברים מבוגרים כמו עודד בן עמי, גיא לרר ויואב אליאסי "הצל", ומחלצים ממנה ביודעין עדות נגד הוריה כי היא טענה שאין לה דירה משלה. בפועל, באמת אין לה. אין לה איפה לגור עכשיו בלי לשלם על זה ובלי קשר להוריה.
זה לא נאות בעיני. לא הוגן. לשים ילדה בחקירה על משהו שאבא שלה עשה לכאורה כי היא רוצה להיות פוליטיקאית זה לא מעשה מוסרי בעיני.
היא צריכה עורך דין.
היא צריכה ללמוד להגיד שלצעירים היום אין דירה משלהם ושלפעמים אפילו (וכאן היא צריכה לעבור לגוף שלישי) יש כאלו שאין להם יכולת לגור בדירית שהם קונים, ושהיא נאבקת בשם כולם.
האם אני מחבב את הדר מוכתר? לא. האם אצביע לה? לא.
האם אני ארקוד על דמה בגלל משהו אפור ישראלי שהוריה ועוד רבים בארץ עושים? גם לא.
המנטליות של רשות המיסים היא ליפול על הקטנים, והם הדגימו את זה שוב. מה עם ביבי, דרעי וכל אלה? להם מוותרים. זה מעצבן אותי.
הדר מוכתר, כמו בני 20 רבים, היא תוצר של החברה שלנו.
היא נולדה למדינה מסוכסכת ורעשנית שכדי שמישהו יקשיב צריך לדבר מהר ועם הידיים ובקול רם. מי שלא עושה את זה, פראייר.
לי אישית היה קשה להפנים את זה. זה לא טבעי אצלי, כמוסיקאי אני טיפוס שקט מטבעי (הרי מוסיקה מהסוג שלי היא מעין דואט עם השקט), ועדיין היו מקרים לא מעטים בחיים שלי, בעיקר מול גורמים ציבורים עייפים ונגררים, שהבנתי שאם אני לא אשחק אותה "משוגע על כל הראש" אני יכול לשכוח מלקבל שירות (יש לי משלוח בדואר שמתעקב כבר שנה שסימנתי ביומן להתעצבן עליה בשבוע הבא, אז אל תדברו איתי ביום ראשון).
מוכתר ובני גילה כבר נולדו למציאות הזאת הארדקור. כבר אחרי עליית הדיור או ההבנה שכספי המיסים שלנו מגיעים לכיסים של הטייקונים. היא, שלא כמוני שגדלתי בשנות ה90, כבר גדלה בישראל ההשרדותית בה כולם מרמים את כולם, בה בעלי הדירות מעלים שכר דירה במאות שקלים בלי בושה, בה עצמאיים לא מקבלים סיוע כשמגיפה מונעת מהם לעבוד, בה יש תחושה שכל אחד חייב לדאוג קודם כל לעצמו כי הספינה מטלטלת, מציאות בה אם אין לך דירה לא סופרים אותך. מדינה בה כולם מבינים בכסף ובכל פורום כלכלי אנשים מדסקסים איך לשלם פחות מס, כחוק, על רכישות דירה.
אם יש תחום שבו אני דוקא כן ישראלי טיפוסי זה השקעות. זה דוקא מתחבר לעולם המוסיקה היזמי, ועם זאת, אני משתדל שהקפיטליזם ושורת הרווח לא תדרוס לעולם את הערכים שלי, את ההגינות שלי ודרך הארץ.
כך או כך, בכל פורום השקעות שעקבתי אחריו הרבה פעמים, כשקונים דירה, האפשרות לרשום את הדירה על שם אחד הילדים עולה על הפרק. על פי החוק היבש זה אסור, אך זה נתפס כחוק אפור ופרוץ ואסביר למה (כיוון שאני או אף אחד ממשפחתי עשה זאת, אין לי בעיה לדון עליו בחופשיות)
מבחינת החוק, לקנות ולשלם על דירה דרך הילד שלך ובכך להמנע ממס רכישה זאת עסקה פיקטיבית והעלמת מס.
אבל בשביל להבין את הסיטואציה צריך להבין את התרבות הישראלית.
בתפיסה הישראלית, וגם החרדית, ההתייחסות לבני משפחה היא לא כאינדיבידואלים אלא כתא משפחתי אחד. כולם מלווים לכולם, כולם עוזרים לכולם, ומה שלי הוא של כולם.
בתפיסה של משפחות רבות, הדירה שרשומה על שם אחד הילדים היא "של המשפחה" -לכאורה של ההורים עד פטירתם, לכאורה של הילדים אחרי הפטירה. בפועל הכסף משמש את המשפחה כתא אחד. זה נתפס כיעול מס, מה זה משנה על שם מי הנייר, הדירה היא של המשפחה ומיוצגת על אחד מהם, זה שהכי משתלם שתהיה רשומה על שמו. בתפיסה הישראלית- זה מה שצריך לעשות כדי לשרוד כאן. אפשר לבקר את זה, אבל אפשר גם להבין את זה.
מה הפלא שמוכתר, שנולדה למציאות הזאת, לא מרגיש שהיא תוכל לקנות דירה בעצמה יום אחד על אף שיש דירה משפחתית על שמה? לא רק שהיא לא יכולה לגור בדירה הזאת, גם ההורים שלה השתמשו למעשה בפטור שלה ממס רכישה לדירה ראשונה, אולי בלי שהיא תדע.
עכשיו מוכתר נולדה למציאות הזאת. למדינת ה"טרילילי טרללה" וה"בית משוגעים". והיא, מתוך הכלים שהיא קיבלה, רוצה לשנות את המצב. זה לכשעצמו ראוי להערכה. היא רוצה להיות פוליטיקאית.
אממה, עכשיו יושבים גברים מבוגרים כמו עודד בן עמי, גיא לרר ויואב אליאסי "הצל", ומחלצים ממנה ביודעין עדות נגד הוריה כי היא טענה שאין לה דירה משלה. בפועל, באמת אין לה. אין לה איפה לגור עכשיו בלי לשלם על זה ובלי קשר להוריה.
זה לא נאות בעיני. לא הוגן. לשים ילדה בחקירה על משהו שאבא שלה עשה לכאורה כי היא רוצה להיות פוליטיקאית זה לא מעשה מוסרי בעיני.
היא צריכה עורך דין.
היא צריכה ללמוד להגיד שלצעירים היום אין דירה משלהם ושלפעמים אפילו (וכאן היא צריכה לעבור לגוף שלישי) יש כאלו שאין להם יכולת לגור בדירית שהם קונים, ושהיא נאבקת בשם כולם.
האם אני מחבב את הדר מוכתר? לא. האם אצביע לה? לא.
האם אני ארקוד על דמה בגלל משהו אפור ישראלי שהוריה ועוד רבים בארץ עושים? גם לא.
המנטליות של רשות המיסים היא ליפול על הקטנים, והם הדגימו את זה שוב. מה עם ביבי, דרעי וכל אלה? להם מוותרים. זה מעצבן אותי.
