• חשבון מסחר באקסלנס טרייד : סנט למניה במסחר בארה"ב (מינימום $5 לעסקה), פטור מדמי טיפול לשנתיים, קורס במתנה ובונוס 100 ש"ח למצטרפים חדשים. להצטרפות דיגיטלית לחצו כאן .

פיתוי הרילוקיישן

אני מפתח תוכנה ועשיתי רילוקיישן חודש שעבר לארהב. אתה מוזמן לחפש פוסטים אחרונים שלי ולשאול אותי שאלות בפרטי.
בגדול, המסקנה שלי היא שהפנסיה המוקדמת מואצת (משמעותית) ככל שנשארים בארהב יותר. כלומר, זאת החלטה של לפחות 3 שנים קדימה לדעתי.
בנוסף, זה נכון שהמחייה יקרה יותר, אני מצפה להוצאה שנתית בין 70 ל100 אלף דולר כרווק. אבל האיכות חיים גם עולה משמעותית. אני כבר לא גר בדירה משנות ה50 כדי להיות קרוב לתל אביב ואמאזון מגיעים מהיום להיום. בין היתר.
חכה לילדים.. :)
הם יקרים בארה"ב עוד מלפני שהם נולדים, עד הרבה אחרי שהם עוזבים את הבית. בהרבה. >:D
 
יש לי מילה אחת שתענה לך על השאלה: numbeo.
זה אתר מצויין שמשווה עלויות מחיה בכל מקום בעולם, ואפילו מדדי איכות חיים.

לעניין ארה"ב: אם תתנהל שם הכי נכון שיש, אתה תשחק משחק סכום אפס מול ישראל. תרוויח שם טיפה יותר, ותשלם טיפה יותר על בריאות וחינוך ופחות במיסים מאשר בארץ. תתגעגע למשפחה ולשפה ותלמד איך זה מרגיש להיות מהגר. להיות שם על ויזת עבודה זה לא נעים בכלל, אז אם אין לך אזרחות דעתי היא שזה לא שווה את זה.
 
אני לא נכנס לפרטים בכוונה זה נושא מורכב ורגיש מדי בשביל פורום אנונימי באינטרנט, אני לא עורך דין או משהו שעוסק בתחום באופן מקצועי, נחשפתי לזה בדרך אגב ונוכחתי לראות ש: when there is a will there is a way אם אתה באמת רוצה העצה היחידה שאני יכול לתת זה לפנות לעורך דין שמתמחה בזה לפחות לפגישת ייעוץ.
מהתגובה שלך לא ברור מה אתה רוצה, למצוא עבודה טובה בארה"ב או green card ? הראשון תלוי בכישורים ובמזל אבל זה לא מסובך מדי. השני יאלץ אותך להרבה יותר תכנון והקרבה ויקח לא מעט זמן.
שמח שלך זה עבד.

ישנם המון עורכי דין שרלטנים בתחום, יבטיחו לך הבטחות יקחו הון ימרחו אותך במשך שנים, הניירות להגירה כמובן יוגשו כדי שלא תוכל לתבוע אותו אך לא יצא מזה כלום.
 
זה יש גם בארץ.
יהיה מעניין להשוות לגבי ההבדלים.
הכל קופץ ביחס לרכיב השכר. רפרשרים של מניות באיזשהו שלב הופך להיות מרכיב גדול יותר מהשכר עצמו.
מכיוון שגם העלאות הן ביחס לשכר החדש אז יש עניין של ריבית דריבית. ככל שנשארים לעבוד בארהב יותר זמן, השכר גבוה יותר.
במילים אחרות, מישהו שעבד 5 שנים בארץ ואז עבר לארהב ירוויח פחות ממשהו שעבד שנתיים בארץ ועוד 3 שנים בארהב עם אותו מעסיק.

יהיה מעניין לשמוע לגבי ההבדלים.

חלק מההבדלים ידעתי לפני כמו שלא משלמים מס דיבידנדים בחלק מהIRA האמריקאים. חלק היו לי הפתעות.
ההפתעה הכי גדולה היא שהקרן הרפואית בארהב היא למעשה הקרן השקעות הכי משתלמת בעולם. לא משלמים מס הכנסה ולא משלמים מס רווח הון אם מחכים לגיל פרישה.
אם זה נושא מעניין, ממליץ לקרוא פה יותר:
מקווה שזה בסדר שאני מפרסם לינק. אין לי שום רווח מהנושא. זה בלוג שלמדתי ממנו הרבה על פנסיה בארהב.
 
חכה לילדים.. :)
הם יקרים בארה"ב עוד מלפני שהם נולדים, עד הרבה אחרי שהם עוזבים את הבית. בהרבה. >:D
זה ללא ספק מה ששמעתי מחברים. אבל זה תלוי איפה מגדלים אותם. ארהב עצומה. אפשר לעבוד מרחוק ולא להיות עיר סואנת ויקרה.
אישית אני רווק ולא מתכנן ילדים בקרוב אז אני לא מודאג.
 
לעניין ארה"ב: אם תתנהל שם הכי נכון שיש, אתה תשחק משחק סכום אפס מול ישראל. תרוויח שם טיפה יותר, ותשלם טיפה יותר על בריאות וחינוך ופחות במיסים מאשר בארץ. תתגעגע למשפחה ולשפה ותלמד איך זה מרגיש להיות מהגר. להיות שם על ויזת עבודה זה לא נעים בכלל, אז אם אין לך אזרחות דעתי היא שזה לא שווה את זה.
משחק סכום אפס מבחינה שחוסכים בארהב פחות? זה פשוט לא נכון באופן כללי. אני מניח שזה יכול להיות תלוי מקרה אבל קשה לי לדמיין שלא חוסכים בארהב יותר בטווח הרחוק.
אני מסכים שלהיות רחוק מהמולדת זה לא משהו שמתאים לכולם, אבל אישית אני מתמחר חוויה כזאת כחיובית, לא שלילית.

מה לא נעים בלהיות על ויזת עבודה?
 
מה לא נעים בלהיות על ויזת עבודה?
מה קורה אם אתה מאבד את מקום העבודה, תצטרך לארוז ולעזוב אם לא תמצא בזריזות מעסיק שיסדר לך אישור עבודה חדש כי אישור העבודה תקף למעסיק מסוים בלבד וגם אז אתה תלוי בהגרלה
 
הכל קופץ ביחס לרכיב השכר. רפרשרים של מניות באיזשהו שלב הופך להיות מרכיב גדול יותר מהשכר עצמו.
כן, כן. ברור. אבל כמו שכתבתי זה גם בישראל.
כבר ציינתי כאן פעם שזו אינדיקציה טובה לדעת היכן נמצאים בסולם השכר.
אבל זה נכון, שלפחות בישראל, בשביל להגיע לזה צריך (לרוב) להגיע לדרגה מסוימת. אולי בארצות הברית זה פשוט מגיע בדרגות נמוכות יותר?
(כמובן אני מדברת כאן רק על מחיר ההענקה ולא על השווי בזמן ההבשלה, שאז השמים הם הגבול גם בדרגות נמוכות יותר).

ההפתעה הכי גדולה היא שהקרן הרפואית בארהב היא למעשה הקרן השקעות הכי משתלמת בעולם. לא משלמים מס הכנסה ולא משלמים מס רווח הון אם מחכים לגיל פרישה.
אם זה נושא מעניין, ממליץ לקרוא פה יותר:
מקווה שזה בסדר שאני מפרסם לינק. אין לי שום רווח מהנושא. זה בלוג שלמדתי ממנו הרבה על פנסיה בארהב.
זה בעצם דומה לקרן השתלמות. אבל קרן השתלמות יותר משתלמת… לא?
גם שם לא משלמים על ההפקדה ולא על רווחי ההון, ובקרן השתלמות אין מגבלות כמו להוציא רק עד גובה ההוצאות הרפואיות שלך (או להוציא אחרי גיל 65 ולשלם מס) ואפשר להוציא מתי שרוצים (מקרן נזילה) ועל מה שרוצים בלי לשלם מס כלשהו.
מה גם שאתה צריך להיות בתוכנית HDHP. בארצות הברית, אם אני לא טועה, המעביד משלם על ביטוח הבריאות. האם אתה יכול לבקש מהמעביד תוכנית HDHP? האם זה בכלל כדאי? בהנחה שהמעביד לא מגדיל את השכר שלך בגובה ההפרש של התוכניות, אתה בסופו של דבר משלם יותר על ההוצאות הרפואיות שלך במהלך השנים. משהו שלא היית עושה לו המעביד היה לוקח תוכנית עם השתתפות עצמית נמוכה.
 
מה קורה אם אתה מאבד את מקום העבודה, תצטרך לארוז ולעזוב אם לא תמצא בזריזות מעסיק שיסדר לך אישור עבודה חדש כי אישור העבודה תקף למעסיק מסוים בלבד וגם אז אתה תלוי בהגרלה
ברור, אבל זה סיכוי לאי נעימות. אכן סיכון שצריך לקחת בחשבון. חשבתי שאתה מתכוון לאי נעימות ביום יום.
אגב, יש תהליך מזורז לגרין קארד למחזיקי L1 (תוך שנה וחצי שנתיים) + אפשר לנסות לזכות בהגרלה השנתית של H1.
 
זה בעצם דומה לקרן השתלמות. אבל קרן השתלמות יותר משתלמת… לא?
גם שם לא משלמים על ההפקדה ולא על רווחי ההון, ובקרן השתלמות אין מגבלות כמו להוציא רק עד גובה ההוצאות הרפואיות שלך (או להוציא אחרי גיל 65 ולשלם מס) ואפשר להוציא מתי שרוצים (מקרן נזילה) ועל מה שרוצים בלי לשלם מס כלשהו.
מה גם שאתה צריך להיות בתוכנית HDHP. בארצות הברית, אם אני לא טועה, המעביד משלם על ביטוח הבריאות. האם אתה יכול לבקש מהמעביד תוכנית HDHP? האם זה בכלל כדאי? בהנחה שהמעביד לא מגדיל את השכר שלך בגובה ההפרש של התוכניות, אתה בסופו של דבר משלם יותר על ההוצאות הרפואיות שלך במהלך השנים. משהו שלא היית עושה לו המעביד היה לוקח תוכנית עם השתתפות עצמית נמוכה.
כן, בקרן השתלמות אפילו אפשר להפקיד קצת יותר בשנה. אני מקווה שהיתרון של HSA הוא שאין דמי ניהול של 0.2+ כמו בארץ. אבל אני עוד לא יודע. כמובן שאפשר להשתמש בקרן לטיפולים רפואיים בנוסף לביטוח.
המעסיק שלי (וזה לא יוצא דופן בהייטק) מציע HDHP עם HSA עם הפקדה שנתית על חשבון המעסיק של 750$.
 
האם אתה יכול לבקש מהמעביד תוכנית HDHP? האם זה בכלל כדאי?
ממעבידים גדולים (הייטק לדוגמא) לא בדיוק ניתן לבקש. יש מספר תכניות שנקבעו על ידי המעביד והעובד יכול לבחור מה שהוא רוצה.
היום מעבידים גדולים מציעים תכניות HDHP ובנוסף מפקידים בעצמם לחשבון HSA. לכן, בהרבה מקרים זה משתלם מבחינה כלכלית גם כאשר צריך לשלם יותר מהכיס (אני הייתי על תכנית כזו במהלך כל שנותיי בארה"ב).
אני מקווה שהיתרון של HSA הוא שאין דמי ניהול של 0.2+ כמו בארץ. אבל אני עוד לא יודע
אין דמי ניהול באחוזים כמו בארץ. יש custodians שגובים עמלות מסויימות אבל אתה יכול לעבור לאחד שלא גובה כאלה. כמו כן, אני יודע שזה עדיין רחוק, אבל במידה ותחזור לארץ וישארו לך יתרות ב HSA, שים לב שאתה מעביר את כל הכסף ל custodian שהוא יחסית פרנדלי לזרים. אני למשל העברתי את כל הכסף ל fidelity לפני החזרה לארץ והיו לי אפס בעיות מאז החזרה.
 
זה ללא ספק מה ששמעתי מחברים. אבל זה תלוי איפה מגדלים אותם. ארהב עצומה. אפשר לעבוד מרחוק ולא להיות עיר סואנת ויקרה.
אישית אני רווק ולא מתכנן ילדים בקרוב אז אני לא מודאג.
בתור רווק עם ביטוח בריאות מהעבודה, אין ספק שתרוויח יותר ותוכל לחסוך יותר, למרות \ בנוסף לעלייה ברמת חיים.
יש השלכות נוספות ללגור בחו"ל, שאת חלקן אי אפשר להבין עד שממש עושים את זה.
מהחוויה האישית שלי (גרנו בארה"ב והחלטנו לחזור) אני אסכם שארה"ב זה אחלה מקום להיות בו עשיר ובודד. אפשר גם להיות שם עני ובודד. להיות לא בודד דורש הרבה יותר עבודה ומאמץ מאשר בישראל.
בכל מקרה, בהצלחה!
 
אשמח להרחיב, אבל כמובן שזאת החוויה האישית שלנו.
אתחיל ואומר שמצאנו חברים ישראלים מאוד טובים במקום בו גרנו, שהוא לא עמק הסיליקון. ככלל, מהחוויה שלי, הקהילות הישראליות בחו"ל מאוד מקבלות וחמות. זאת בניגוד לאמריקאים (ושאר המהגרים), שלרוב מרוחקים וחשדנים, למרות שעל פני השטח הם מאוד מנומסים וחייכנים.
לקח לי זמן להבין את ההבדל הזה - שבין נימוס וחיוך, לבין מישהו שאפשר להיות קרוב אליו. כן, הם ישאלו אותך מה דעתך על מזג האוויר \ הסופרבול, יתנו לך להשתלב בכביש, ויחזיקו לך את הדלת של המעלית (ואלה באמת דברים מאוד נעימים! ולוקח זמן להתרגל לזה שאין אותם אחרי שחוזרים). אבל מצד שני, האווירה שאני הרגשתי היא שכל אחד בבית שלו, לא מכיר את השכנים, לא נפגש עם עמיתיו לעבודה אחרי שעות העבודה, ובאופן כללי לא נגיש.
אז מה לגבי הישראלים? דבר ראשון, זה אחלה של פתרון. גם יש איזשהו מסנן (מדיניות ההגירה של ארה"ב?) שדואג לזה שרובם אם לא כולם מאוד איכותיים. אבל הרוב המוחץ של ישראלים, גם אלה עם משפחות, יכולים להעלם בכל רגע. לעבור לעבוד ב State אחר, בן\בת הזוג יכולים להתקבל לדוקטורט במרחק 1,000 מייל, או שהם עושים מה שהרבה מאוד ישראלים עושים וחוזרים לארץ, כל אחד מסיבותיו.
ועכשיו לגבי ילדים: הילדים שלך, כשיגיעו לגיל בגרות, יהיו זרים לך. הם יבינו מה שאתה אומר (למרות שיענו באנגלית), אבל עולם הערכים שלהם יהיה שונה מאוד משלך. זה לא אומר ששלהם פחות טוב, או ששלך יותר טוב. אבל מאוד יכול להיות שהבת שלך תרצה בכל מעודה להיות מעודדת בבית הספר, או שהבן שלך יתחבר לנערים שעושים סמים קשים. אתה תהיה לא רלוונטי - גם מבחינת עצות שתוכל לתת (התרבות שם מאוד שונה, למרות שאנחנו חושבים שאנחנו מכירים אותה מסרטים וכו'), וגם כי תמיד תהיה זה שמדבר עם מבטא מוזר ברחוב.
ובגיל 18 \ 21 הילדים יעברו ללמוד בקולג' \ אוניברסיטה בצד השני של היבשת, ותראה אותם פעמיים בשנה. המחשבה הזאת, אגב, שברה אותנו סופית.
וכמובן, יש את המשפחה (אחים, הורים, אחיינים) שמפספסים אותם ואת החיים שלהם, לא משנה כמה שיחות טלפון מנהלים. ביקור פעם בשנה-שנתיים לא מספיק, לפחות לא עבורינו.
 
זאת בניגוד לאמריקאים (ושאר המהגרים), שלרוב מרוחקים וחשדנים, למרות שעל פני השטח הם מאוד מנומסים וחייכנים.
לקח לי זמן להבין את ההבדל הזה - שבין נימוס וחיוך, לבין מישהו שאפשר להיות קרוב אליו. כן, הם ישאלו אותך מה דעתך על מזג האוויר \ הסופרבול, יתנו לך להשתלב בכביש, ויחזיקו לך את הדלת של המעלית (ואלה באמת דברים מאוד נעימים! ולוקח זמן להתרגל לזה שאין אותם אחרי שחוזרים). אבל מצד שני, האווירה שאני הרגשתי היא שכל אחד בבית שלו, לא מכיר את השכנים, לא נפגש עם עמיתיו לעבודה אחרי שעות העבודה, ובאופן כללי לא נגיש.
אפשר להוציא את הישראלים מישראל אבל לא את ישראל מהישראלים. ואני אומר זאת לא בביקורתיות אלא בקטע טוב, אנשים צריכים לשמור על הזהות שלהם ולא להפוך לזיקיות.
 
אשמח להרחיב, אבל כמובן שזאת החוויה האישית שלנו.
אתחיל ואומר שמצאנו חברים ישראלים מאוד טובים במקום בו גרנו, שהוא לא עמק הסיליקון. ככלל, מהחוויה שלי, הקהילות הישראליות בחו"ל מאוד מקבלות וחמות. זאת בניגוד לאמריקאים (ושאר המהגרים), שלרוב מרוחקים וחשדנים, למרות שעל פני השטח הם מאוד מנומסים וחייכנים.
לקח לי זמן להבין את ההבדל הזה - שבין נימוס וחיוך, לבין מישהו שאפשר להיות קרוב אליו. כן, הם ישאלו אותך מה דעתך על מזג האוויר \ הסופרבול, יתנו לך להשתלב בכביש, ויחזיקו לך את הדלת של המעלית (ואלה באמת דברים מאוד נעימים! ולוקח זמן להתרגל לזה שאין אותם אחרי שחוזרים). אבל מצד שני, האווירה שאני הרגשתי היא שכל אחד בבית שלו, לא מכיר את השכנים, לא נפגש עם עמיתיו לעבודה אחרי שעות העבודה, ובאופן כללי לא נגיש.
אז מה לגבי הישראלים? דבר ראשון, זה אחלה של פתרון. גם יש איזשהו מסנן (מדיניות ההגירה של ארה"ב?) שדואג לזה שרובם אם לא כולם מאוד איכותיים. אבל הרוב המוחץ של ישראלים, גם אלה עם משפחות, יכולים להעלם בכל רגע. לעבור לעבוד ב State אחר, בן\בת הזוג יכולים להתקבל לדוקטורט במרחק 1,000 מייל, או שהם עושים מה שהרבה מאוד ישראלים עושים וחוזרים לארץ, כל אחד מסיבותיו.
ועכשיו לגבי ילדים: הילדים שלך, כשיגיעו לגיל בגרות, יהיו זרים לך. הם יבינו מה שאתה אומר (למרות שיענו באנגלית), אבל עולם הערכים שלהם יהיה שונה מאוד משלך. זה לא אומר ששלהם פחות טוב, או ששלך יותר טוב. אבל מאוד יכול להיות שהבת שלך תרצה בכל מעודה להיות מעודדת בבית הספר, או שהבן שלך יתחבר לנערים שעושים סמים קשים. אתה תהיה לא רלוונטי - גם מבחינת עצות שתוכל לתת (התרבות שם מאוד שונה, למרות שאנחנו חושבים שאנחנו מכירים אותה מסרטים וכו'), וגם כי תמיד תהיה זה שמדבר עם מבטא מוזר ברחוב.
ובגיל 18 \ 21 הילדים יעברו ללמוד בקולג' \ אוניברסיטה בצד השני של היבשת, ותראה אותם פעמיים בשנה. המחשבה הזאת, אגב, שברה אותנו סופית.
וכמובן, יש את המשפחה (אחים, הורים, אחיינים) שמפספסים אותם ואת החיים שלהם, לא משנה כמה שיחות טלפון מנהלים. ביקור פעם בשנה-שנתיים לא מספיק, לפחות לא עבורינו.
הבאת כאן insights מאוד מעניינים על החוויה שלך. תודה!
 
למה התנאים לקבל green card לפי תעסוקה מוגבלים עד גיל 40?
התנאים האלו מוגבלים בגיל בכל מדינה אבל נדמה לי שהגיל להגבלות גבוה יותר (משהו כמו 45 - 50).
יחד עם זאת יש אפשרות להגר אם יש לך סכום כסף גדול אפילו אם אתה בגיל 60 - 70. במקרה כזה אתה מלווה סכום כסף לממשלה למשך משהו כמו 5 שנים ואח"כ מקבל אותו בחזרה ללא ריבית.
(את כל זה אני אומר על סמך בדיקות שעשיתי לפני 15 - 20 שנה. אני לא יודע מה המצב היום בדיוק).
 
מהחוויה האישית שלי (גרנו בארה"ב והחלטנו לחזור) אני אסכם שארה"ב זה אחלה מקום להיות בו עשיר ובודד. אפשר גם להיות שם עני ובודד. להיות לא בודד דורש הרבה יותר עבודה ומאמץ
מסכים.
אמריקה היא חברה אינדיבידואליסטית מאד, כל אחד ״keep it to himself״ מה שנקרא, אין ״שכונה״ כמו בארץ. אף אחד לא מתקשר לאף אחד ואומר ״היי אני ליד הבית שלך, בא לך קפה?״ זה פחות מקובל שמה.

אני דווקא חושב שלאנשים יותר מופנמים, ארה״ב היא מדהימה - למה? אתה לא צריך להשתמש בלשון שלך ולהלחם כדי להשיג כל דבר - שם אם זה רשום, ומגיע לך, אתה תקבל. בארץ לעומת זאת, הכל נתון למשא ומתן (לטוב ולרע) וזה שמגיע לך משהו, לא בהכרח אומר שתקבל אותו בלי לדרוש אותו כמה פעמים. בארה״ב, החוק והכסף מדברים, לא יכולות הדיבור שלך.

קנית בארה״ב מכונת קפה והחלטת אחריי חודש שלא טעים לך? אפילו לא יפתחו לך את הקופסה, אלא ישאלו cash or credit להחזר הכסף שלך.
קנית בישראל מכונת קפה, חיברת לחשמל פעם ראשונה וראית שהיא לא עובדת בכלל? בהצלחה להוכיח להם שאתה דובר אמת ולא מנסה לעבוד עליהם.

הגעת למלון בארץ ואתה רוצה חדר טוב יותר? אם חבר שלך למד עם אחותה של הפקידה ובאת לה בטוב, תקבל שדרוג עם קצת כריזמה.
הגעת למלון בארה״ב ואתה רוצה חדר טוב יותר? פשוט תן שטר של 50 יחד עם הדרכון, והפקיד יגיד לך ״תתקשר מהחדר, תגיד אם אהבת״

הבנת תקטע :)
 
אשמח להרחיב, אבל כמובן שזאת החוויה האישית שלנו.
אתחיל ואומר שמצאנו חברים ישראלים מאוד טובים במקום בו גרנו, שהוא לא עמק הסיליקון. ככלל, מהחוויה שלי, הקהילות הישראליות בחו"ל מאוד מקבלות וחמות. זאת בניגוד לאמריקאים (ושאר המהגרים), שלרוב מרוחקים וחשדנים, למרות שעל פני השטח הם מאוד מנומסים וחייכנים.
לקח לי זמן להבין את ההבדל הזה - שבין נימוס וחיוך, לבין מישהו שאפשר להיות קרוב אליו. כן, הם ישאלו אותך מה דעתך על מזג האוויר \ הסופרבול, יתנו לך להשתלב בכביש, ויחזיקו לך את הדלת של המעלית (ואלה באמת דברים מאוד נעימים! ולוקח זמן להתרגל לזה שאין אותם אחרי שחוזרים). אבל מצד שני, האווירה שאני הרגשתי היא שכל אחד בבית שלו, לא מכיר את השכנים, לא נפגש עם עמיתיו לעבודה אחרי שעות העבודה, ובאופן כללי לא נגיש.
אז מה לגבי הישראלים? דבר ראשון, זה אחלה של פתרון. גם יש איזשהו מסנן (מדיניות ההגירה של ארה"ב?) שדואג לזה שרובם אם לא כולם מאוד איכותיים. אבל הרוב המוחץ של ישראלים, גם אלה עם משפחות, יכולים להעלם בכל רגע. לעבור לעבוד ב State אחר, בן\בת הזוג יכולים להתקבל לדוקטורט במרחק 1,000 מייל, או שהם עושים מה שהרבה מאוד ישראלים עושים וחוזרים לארץ, כל אחד מסיבותיו.
ועכשיו לגבי ילדים: הילדים שלך, כשיגיעו לגיל בגרות, יהיו זרים לך. הם יבינו מה שאתה אומר (למרות שיענו באנגלית), אבל עולם הערכים שלהם יהיה שונה מאוד משלך. זה לא אומר ששלהם פחות טוב, או ששלך יותר טוב. אבל מאוד יכול להיות שהבת שלך תרצה בכל מעודה להיות מעודדת בבית הספר, או שהבן שלך יתחבר לנערים שעושים סמים קשים. אתה תהיה לא רלוונטי - גם מבחינת עצות שתוכל לתת (התרבות שם מאוד שונה, למרות שאנחנו חושבים שאנחנו מכירים אותה מסרטים וכו'), וגם כי תמיד תהיה זה שמדבר עם מבטא מוזר ברחוב.
ובגיל 18 \ 21 הילדים יעברו ללמוד בקולג' \ אוניברסיטה בצד השני של היבשת, ותראה אותם פעמיים בשנה. המחשבה הזאת, אגב, שברה אותנו סופית.
וכמובן, יש את המשפחה (אחים, הורים, אחיינים) שמפספסים אותם ואת החיים שלהם, לא משנה כמה שיחות טלפון מנהלים. ביקור פעם בשנה-שנתיים לא מספיק, לפחות לא עבורינו.
סיכום מדוייק.
כעקרון, לא סובל את האמריקאים. יש יוצאי דופן. קצת.
לקבוע ״play date” איזה חודשיים מראש אם הילדים רוצים לשחק אחרי צהוריים עם חבר זה דפוק ומתנשא.
להיות כספומט של הילדים.
שום קשר של מה שאנחנו רואים כמשפחה.
הזיות הפרוגרס. סמים. כריתת איברים.
פרידה מהילדים בגיל 18.
איזה חיים עלובים יש להם.
אין שום יתרון כלכלי. פשוט קישקוש.
 
סיכום מדוייק.
כעקרון, לא סובל את האמריקאים. יש יוצאי דופן. קצת.
לקבוע ״play date” איזה חודשיים מראש אם הילדים רוצים לשחק אחרי צהוריים עם חבר זה דפוק ומתנשא.
להיות כספומט של הילדים.
שום קשר של מה שאנחנו רואים כמשפחה.
הזיות הפרוגרס. סמים. כריתת איברים.
פרידה מהילדים בגיל 18.
איזה חיים עלובים יש להם.
אין שום יתרון כלכלי. פשוט קישקוש.
כמה זמן הייתם שם?
 

נושאים דומים

Back
למעלה