בכל מה שקשור ל”מתנות נימוסין”, יש לי העדפה מובהקת למוצרים מתכלים, במיוחד כאלה שהכנתי בעצמי: דברי מאפה, שוקולד, אלכוהול לסוגיו, סבונים טובים, ריבות, רטבים, זרעים לשתילה וכן הלאה.
מתנות מתכלות מאפשרות לי לשמור על רוח האירוע, להסב הנאה (ולו זמנית) למקבל המתנה, להביע שמץ של הערכה, אלטרואיזם והקרבה למען הזולת (בכל זאת, לוקח זמן להכין ריבה!) — וכל זה מבלי לצאת “דוד קמצוץ”, מבלי לגהץ את האשראי באופן כפייתי ומבלי לסתום את הארונות והבוידעמים של הדודות והחברות שלי בג’אנק מיותר שלא ייעשה בו שימוש.
אני בדרך כלל משתדלת לוודא שהמזווה שלי יכלול “סטוק” של “מתנות חירום”. לדוגמה, כשאני מכינה כמויות גדולות של ריבת אפרסקים או משהו דומה, אני מאפסנת 5-6 צנצנות ואורזת אותן יפה בדיוק לצורך כך. עד עכשיו אף אחד לא התלונן כשקיבל ריבה וכרטיס ברכה. ההיפך – יש ביקוש לעוד.
קבוצה אחרת של מתנות הן מתנות חוויותיות. הכוונה כאן היא לא לכרטיס כניסה לספא שקר כלשהו או שובר לקורס צניחה – אלו כאמור מתנות רעות משום שהן בהגדרה גוזלות זמן מהמקבל וכסף מהנותן. מתנות חווייתיות טובות הן דברים קטנים שמעידים על השקעת מחשבה, מאמץ ואיכפתיות כלפי מקבל המתנה מתוך כוונה לחסוך לו זמן ומשאבים.
לדוגמה, במקום לקנות ואזה מכוערת לדודה, אני יכולה לשתול לה פלפלים בגינה, או להציע להעיף מבט על תיק הההשקעות והחסכונות הפנסיוניים שלה כדי לוודא שלא גוזרים אותה בדמי ניהול.
(על אותו משקל הייתי שמחה אם מישהו היה מנקה לי את הבית או מתכנת איזה מחשבון ג’אווה מגניב לאתר שלי. אבל משום מה אף אחד לא מציע לי מתנות כאלה )
מעל לכל, אני משתדלת לא לקנות מתנות גרועות. אם הנסיבות מחייבות אותי לקנות מוצר פיזי כלשהי, אני מבררת מראש עם המקבל המיועד מה הוא באמת צריך.אם התשובה הגיונית בעיני (רוב האנשים למרבה הצער לא כל כך טובים בהבחנה בין צרכים לרצונות) אקנה לו את הפריט, ובלבד שמדובר במוצר נייד, קל משקל ורב-שימושי, שיביא יותר תועלת (במונחים כספיים) מנזק.
מעבד מזון – כן, פלייסטיישן – לא.