לדעתי אנחנו מפספסים נקודה חשובה!
הרבה תגובות כאן אמרו "לא" כיון שסברו בצדק שהיא יכולה לעזור לעצמה בכוחות עצמה - אני מסכים עם הטיעון העקרוני.
אבל - כמו שנכה אינו יכול לעבוד וכולנו נסכים שכדאי וראוי לעזור לו - כך גם נכה הדעת.
אם לאדם אין כישורי חיים בסיסיים, אם אדם גדל מתוך תפיסת חיים מעוותת, אם לאדם יש אפס יכולת בדחיית סיפוקים, אם אדם לא יודע לקום בבוקר וללכת לעבוד, האדם הזה - בעיני - הוא כמו נכה. כמובן שקל לומר "שיזיז את עצמו הוא לא נכה" אבל מי כמונו יודעים, שאדם ללא משמעת עצמית, צריך פשוט לבנות לו משמעת עצמית וזה לא קורה ביום אחד. לא ביום אחד היא תוכל ללמוד לעבוד קשה, ללמוד לדחות את הסיפוקים שלה, ועוד כל מיני משימות ועצות שנתנו לה כאן בנדיבות. בפרט שבלילה היא תצטרך לשבת לקרא את כל הבלוג..
עכשיו יש לנו שתי אפשרויות:
1. לתת לה ליפול. כי ההימור שלי: היא לא תצליח להתגבר על זה.
2. לעזור לה. עכשיו, אני לא חושב שיש לנו דרך ללכת עכשיו ולהדריך אות,ה ולמצוא לה עבודה וכו', אז כנראה שהעזרה היחידה שאנו יכולים לתת לה, זה פשוט לתרום לה כסף. עם כל הראקציה המובנית שלנו מקבצנות.