איך מגיעים לTC 100K ?

[kongi]

ומה יעשה אדם כמוני, ואחרים (בעיקר בהייטק עם כמות "אוטיסטים" גבוהה), שמעניין להם את קצה הציפורן מה הpains gains של הבוס, לאן הוא רוצה להתקדם כדי להעשיר את עצמו\את החברה?
אני לא באתי להיות רכוש של אף אחד, אלה יחסים סימביוטיים. יש הגדלת ראש, לא הרבה מעבר. מי שנהנה מהטמעת שיפורים, שיבושם לו, לא אני.
במקרה כזה, העבודה המושקעת והאיכותית שלך באמת לא תוביל אותך לאיזשהו הבדל כספי ממי שיושב לידך, גם אם העבודה שלך טובה יותר.

בסטארטאפים וחברות קטנות עם RSU ושות', אולי כן יש לעובד יותר אינטרס להפיק תועלת יתר לחברה, אם היא תגיע בעקיפין לכיס שלו.

למה להצטרף לחברה כשחלוקת הרווחים אינה הוגנת? אם מראש הדיל לא טוב אז אל תעבוד שם.
אני לא מבין למה לעבוד במקום כזה , ככה גם העסק נפגע וגם אתה נפגע.
כשאתה עובד עבור חברה אתה שותף שם וחלק מקבוצה של אנשים, זה משחק צוות ואם בעל העסק או המנהל שלך לא רואה את זה ככה הוא ישאר ללא עובדים או ישאר רק עם עבדים שכאמור התפוקה שלהם בדר"כ נמוכה כי אין להם שום סיבה לתת תפוקה עודפת הרי זה לא תורם להם לטענתך , פחד מוביל לתפוקה מינימאלית בעוד הגשמה עצמית מובילה לתשואה הרבה יותר גבוהה.
כשמישהו בוחר להיות שכיר הוא בוחר בנוחות שתלוש המשכורת יכנס כל חודש תמורת ויתור מסויים על תשואה וזה בסדר גמור.
אף אחד לא אמר שאתה חייב להיות שכיר.
במקרה שתיארתי תמיד יש לעובד אינטרס להפיק יותר תועלת לחברה, התועלת היא לא בהכרח בתלוש המשכורת אלא בנכסים שלפעמים שווים הרבה יותר.
התפיסה לפיה אתה עובד עבור המשכורת החודשית היא תפיסה רעילה , אתה עובד כדי ליצור ערך לקהל הלקוחות, המשקיעים ושאר העובדים.
תמורת הערך שאתה מספק אתה רוצה לקבל תמורה , היא לא חייבת להיות כספית אבל היא צריכה להיות הוגנת.

 

[beatles]

ומה יעשה אדם כמוני, ואחרים (בעיקר בהייטק עם כמות "אוטיסטים" גבוהה), שמעניין להם את קצה הציפורן מה הpains gains של הבוס

אדם שכזה פשוט לא יגיע ל100K במרבית המקרים במידה ואותו אדם דמיוני לא מביא יכולות יוצאות דופן יש סבירות לא קטנה גם שהוא יהיה הראשון לראות את הדרך החוצה בעתות משבר
בסוף היום מי שמודד אותך על העבודה ומחליט האם לקדם אותך, לתת לך בונוס גבוה/נמוך (ושאר צופרים נחמדים) זה המנהל/ת.
האינטרסים שלכם בארגונים בריאים גם צריכים להיות יחסית מתואמים אז לעניות דעתי הצנועה זה צריך לעניין קצת יותר מאשר את קצה ציפורנייך

בסטארטאפים וחברות קטנות עם RSU ושות', אולי כן יש לעובד יותר אינטרס להפיק תועלת יתר לחברה, אם היא תגיע בעקיפין לכיס שלו.

אני מרגיש באופן אישי שכאשר אני/הסובבים אותי מצליחים להביא הישגים שמביאים תועלות לארגון בסבירות גבוהה יותר נקבל קידום / מענקי RSU וממתקים אחרים ואני עובד בגאמפא ככה שלא מסכים עם הקורלציה שייצרת

 

[SolidusMaximus]

מניח שטריגרתי כי פגעתי בפרה הקדושה של "לתת ערך" ההייטקי.
מה לעשות, לא כל העבודות הן כאלה, לא בכל מקום היחס בין ההשקעה לתגמול הכספי צריך להיות ישיר,
וגם בין לעשות עבודה גרועה לבין להיות פוליטיקאי לקקן שלוקח את החרא של הבוס עליו, יש סקאלה שלמה.
למעשה, לקחת את החרא של הבוס עלייך זאת דרך טובה לקבל חיזוקים חיוביים, אולי גם כספיים, אבל בלי הפוליטיקה, המינגלינג אלא רק עבודה השחורה, פשוט לא מגיעים ל100.
את הסנג'ר שדואג לכולם שומרים קרוב, לא מקדמים אותו הלאה. אלא אם הוא בעצמו עם סכין בין השיניים, אבל זה כאמור תכונה אחרת לחלוטין.

לא ראיתי אצל פות"ש עניין רב בעבודה הספציפית שלו, רצון להצמד אל המי ומי, אלא רצון להתקדם כי 100 זה עגול, מין level up מבחינתו זה יכול היה להיות גם רמות ברונסקייפ.
ככה לא מגיעים. גם בדרך שלי לא מגיעים, אני לא מעסיק עצמי בחרא של הבוס יום וליל, בטח לא בפוליטיקה. אבל גם לא של מי שמשקיע ללא פוליטיקה, שבמקסימום יקבל ממתקים.

 

[minimizer]

מי זה "הבוס"?

 

[קפיצת הדרך]

למעשה, לקחת את החרא של הבוס עלייך זאת דרך טובה לקבל חיזוקים חיוביים, אולי גם כספיים, אבל בלי הפוליטיקה, המינגלינג אלא רק עבודה השחורה, פשוט לא מגיעים ל100.

לא נכון.

 

[SolidusMaximus]

מי זה "הבוס"?

הבוס הישיר והgreater good המטאפורי של החברה.

לא נכון.

אוקיי. מכיר אנשים שהגיעו ל100 בעזרת עבודה טובה מאוד, הגדלת ראש, מענה על הצרכים של הבוס אבל בלי לדעת עם מי לדבר, איפה החמאה, מי חשוב ולפעול בנושא?

 

[Solid seat]

אוקיי. מכיר אנשים שהגיעו ל100 בעזרת עבודה טובה מאוד, הגדלת ראש, מענה על הצרכים של הבוס אבל בלי לדעת עם מי לדבר, איפה החמאה, מי חשוב ולפעול בנושא?

כן, ברור.

 

[SolidusMaximus]

כן, ברור.

מעולה! שמח לשמוע שיש בתחום אנשים שפשוט עשו את העבודה שלהם, היו טובים והועילו מאד לבוס, לא התקדמו לניהול ועדיין הגיעו ל100 מרצונו הטוב, רק כי הם טובים ועוזרים.
לא מכיר עוד תחום כזה, האמת.

 

[קפיצת הדרך]

והועילו מאד לבוס

הטרמינולוגיה שלך שגויה.

 

[minimizer]

הבוס הישיר והgreater good המטאפורי של החברה

בוא נאמר זאת כך, בתור ראש צוות של מספר מצומצם של מפתחים, אם אי פעם אחד מהם יגיד ש"הצרות של הבוס" לא מעניינות אותו, הוא יצטרך לחפש לעצמו ראש צוות אחר.
הגישה שלך היא toxic.

 

[SolidusMaximus]

בוא נאמר זאת כך, בתור ראש צוות של מספר מצומצם של מפתחים, אם אי פעם אחד מהם יגיד ש"הצרות של הבוס" לא מעניינות אותו, הוא יצטרך לחפש לעצמו ראש צוות אחר.
הגישה שלך היא toxic.

רגע, אתה חושב שהעובדים שלך מתעוררים באמצע הלילה בזיעה קרה, כדי לפתור את הבעיות שלך מול הדרג שמעליך?
אתה מתעורר בזיעה קרה כדי לפתור את הבעיות שלהם מולך?

יש לכל אחד את המוטל עליו. אפשר ורצוי להגדיל ראש. אבל אם אתה מצפה שהם ידאגו מהצרות שלך כמו מהצרות שלהם, בלעת את השפיל טוב טוב.
סרט שבו "כולנו בזה ביחד", רק שאתה מקבל יותר כסף, יוקרה וקרדיט. ממש קולחוז מודרני. במציאות, הפרמיה שלך כוללת אחריות שהיא לא עליהם.

הטרמינולוגיה שלך שגויה.

איפה היא שגויה? ההבדל בין הייטק לבין תחומים אחרים, הוא שאתה יכול להיות מתוגמל בנתחים זעירים מהחברה. זה בונוס משמעותי.
מלבד זאת, אתה עדיין מקדם את החברה, ומשופה על כך בכסף וכישורים. אתה לא מתוגמל באופן ישיר לעבודה שלך, וזאת לא משפחה שבה לא מצפים לתמורה ישירה.

למה להצטרף לחברה כשחלוקת הרווחים אינה הוגנת? אם מראש הדיל לא טוב אז אל תעבוד שם.
אני לא מבין למה לעבוד במקום כזה , ככה גם העסק נפגע וגם אתה נפגע.
כשאתה עובד עבור חברה אתה שותף שם וחלק מקבוצה של אנשים, זה משחק צוות ואם בעל העסק או המנהל שלך לא רואה את זה ככה הוא ישאר ללא עובדים או ישאר רק עם עבדים שכאמור התפוקה שלהם בדר"כ נמוכה כי אין להם שום סיבה לתת תפוקה עודפת הרי זה לא תורם להם לטענתך , פחד מוביל לתפוקה מינימאלית בעוד הגשמה עצמית מובילה לתשואה הרבה יותר גבוהה.
כשמישהו בוחר להיות שכיר הוא בוחר בנוחות שתלוש המשכורת יכנס כל חודש תמורת ויתור מסויים על תשואה וזה בסדר גמור.
אף אחד לא אמר שאתה חייב להיות שכיר.
במקרה שתיארתי תמיד יש לעובד אינטרס להפיק יותר תועלת לחברה, התועלת היא לא בהכרח בתלוש המשכורת אלא בנכסים שלפעמים שווים הרבה יותר.
התפיסה לפיה אתה עובד עבור המשכורת החודשית היא תפיסה רעילה , אתה עובד כדי ליצור ערך לקהל הלקוחות, המשקיעים ושאר העובדים.
תמורת הערך שאתה מספק אתה רוצה לקבל תמורה , היא לא חייבת להיות כספית אבל היא צריכה להיות הוגנת.

התמורה הוגנת למדי, בעל החברה יכול להרוויח פי 100 ממני, אבל האחריות עליו פי 100. אני מקבל בטחון, והוא יותר תשואה וסיכון.
אבל המחשבה כאילו אני גם אמור לקבל אחוז ממנו, וגם לחשוב יומם וליל איך לדאוג לצרות שלו, בעוד הוא לא חושב עליי שנייה, היא הגישה הרעילה.
אני לא שותף, ולא משחק בצוות. תאר לך שותף עסקי שיקבל 5%, האם תהיה לו אמביציה לדאוג גם מה95? הגשמה עצמית וכישורים, כבודם במקומם מונח, הם בנפיטים אחרים.
אני תוהה מה עשו לפני 5-10 שנים, כשהביטויים "גישה רעילה" ו"לתת ערך", לא היו קיימים. איך אז מכרו את זה?

 

[minimizer]

רגע, אתה חושב שהעובדים שלך מתעוררים באמצע הלילה בזיעה קרה, כדי לפתור את הבעיות שלך מול הדרג שמעליך?
אתה מתעורר בזיעה קרה כדי לפתור את הבעיות שלהם מולך?

יש לכל אחד את המוטל עליו. אפשר ורצוי להגדיל ראש. אבל אם אתה מצפה שהם ידאגו מהצרות שלך כמו מהצרות שלהם, בלעת את השפיל טוב טוב.
סרט שבו "כולנו בזה ביחד", רק שאתה מקבל יותר כסף, יוקרה וקרדיט. ממש קולחוז מודרני. במציאות, הפרמיה שלך כוללת אחריות שהיא לא עליהם.

הגישה הזאת כל כך הזויה שאני אפילו לא בטוח איך להגיב. אני עובד בתחום לא הרבה זמן בסך הכל, קצת יותר מעשור, ועוד לא נתקלתי במצב שבו הרגשתי שאני "דואג מהצרות של הבוס שלי".

לא אני ולא העובדים שלי לא מתעוררים באמצע הלילה בזיעה קרה.
הבעיות שלי עם הדרג שמעלי לא רלוונטיות לעובדים שלי.
הבעיות של העובדים שלי הן בהחלט הבעיות שלי. למעשה התפקיד שלי כמנהל הוא לפתור אותן.
אני לא מצפה שהם ידאגו מהצרות שלי. אני לא מקבל יותר כסף, יוקרה או קרדיט מהעובדים שלי.
אני כן מצפה שהם ידאגו מהצרות שלנו, כי אנחנו חלק מאותו צוות שעובד על אותו פרויקט ואם משהו לא עובד, או שיש תהליך בצוות שאפשר לשפר, זו לא "בעיה של הבוס", זו בעיה של הצוות, על כלל מרכיביו.
אני כן מצפה שהם יגדילו ראש ויחפשו - אקטיבית - מקומות לשיפור. אני כן מצפה שהם לא ייכנסו לסטגנציה אלא ידאגו באופן רציף לפיתוח האישי שלהם. אני כן מצפה שהם ישתפו אחרים בידע ובנסיון שלהם וככל שצריך לעשות עבודה כדי לשפר תהליכים (למשל, באמצעות יצירת כלי שפותר בעיה רוחבית) אני מצפה שהם יעשו את זה או ידחפו לזה.
אני מבין שמבחינתך כל אלו הם מאפיינים של קולחוז.

התמורה הוגנת למדי, בעל החברה יכול להרוויח פי 100 ממני, אבל האחריות עליו פי 100. אני מקבל בטחון, והוא יותר תשואה וסיכון.
אבל המחשבה כאילו אני גם אמור לקבל אחוז ממנו, וגם לחשוב יומם וליל איך לדאוג לצרות שלו, בעוד הוא לא חושב עליי שנייה, היא הגישה הרעילה.

אני לא יודע אם אתה יודע איך הדברים האלה עובדים, אבל בדרך כלל רוב הבעלים של החברה בכלל לא עובדים בה ולא נמצאים בשום מקום בשרשרת הניהול שלך. הבוס הישיר שלך (שהצרות שלו, כאמור, לא מעניינות אותך) והישיר שלו והישיר שלו וכן הלאה הם בסך הכל שכירים בחברה ששייכת לאנשים אחרים.

תאר לך שותף עסקי שיקבל 5%, האם תהיה לו אמביציה לדאוג גם מה95?

אם הוא לא רוצה שה-5% שלו יהיו שווים אפס, אז כן, תהיה לו.

 

[kongi]

התמורה הוגנת למדי, בעל החברה יכול להרוויח פי 100 ממני, אבל האחריות עליו פי 100. אני מקבל בטחון, והוא יותר תשואה וסיכון.
אבל המחשבה כאילו אני גם אמור לקבל אחוז ממנו, וגם לחשוב יומם וליל איך לדאוג לצרות שלו, בעוד הוא לא חושב עליי שנייה, היא הגישה הרעילה.
אני לא שותף, ולא משחק בצוות. תאר לך שותף עסקי שיקבל 5%, האם תהיה לו אמביציה לדאוג גם מה95? הגשמה עצמית וכישורים, כבודם במקומם מונח, הם בנפיטים אחרים.
אני תוהה מה עשו לפני 5-10 שנים, כשהביטויים "גישה רעילה" ו"לתת ערך", לא היו קיימים. איך אז מכרו את זה?

במובן היבש אני מסכים איתך , אתה צריך לקיים את מה שרשום בחוזה עליו אתה חתום.
אותו חוזה צריך לשקף דיל הוגן, כמובן שאם יש הבדלים קטנים לפה ולשם ניתן להחליק עליהם.
אם אתה מקבל מעט מאוד וצריך לא לישון בלילה בשביל זה אז הדיל כמובן אינו דיל הוגן.

 

[SolidusMaximus]

לא אני ולא העובדים שלי לא מתעוררים באמצע הלילה בזיעה קרה.
הבעיות שלי עם הדרג שמעלי לא רלוונטיות לעובדים שלי.
הבעיות של העובדים שלי הן בהחלט הבעיות שלי. למעשה התפקיד שלי כמנהל הוא לפתור אותן.
אני לא מצפה שהם ידאגו מהצרות שלי. אני לא מקבל יותר כסף, יוקרה או קרדיט מהעובדים שלי.
אני כן מצפה שהם ידאגו מהצרות שלנו, כי אנחנו חלק מאותו צוות שעובד על אותו פרויקט ואם משהו לא עובד, או שיש תהליך בצוות שאפשר לשפר, זו לא "בעיה של הבוס", זו בעיה של הצוות, על כלל מרכיביו.
אני כן מצפה שהם יגדילו ראש ויחפשו - אקטיבית - מקומות לשיפור. אני כן מצפה שהם לא ייכנסו לסטגנציה אלא ידאגו באופן רציף לפיתוח האישי שלהם. אני כן מצפה שהם ישתפו אחרים בידע ובנסיון שלהם וככל שצריך לעשות עבודה כדי לשפר תהליכים (למשל, באמצעות יצירת כלי שפותר בעיה רוחבית) אני מצפה שהם יעשו את זה או ידחפו לזה.
אני מבין שמבחינתך כל אלו הם מאפיינים של קולחוז.

לא כל כך קונה את זה, שאתה דואג לפיתוח האישי שלהם, שלא יכנסו לסטגנציה ושישתפרו.
אבל אם אתה מאמין שכולכם דואגים אחד לשני, ולכולכם הצרות שלכם, אז בסדר גמור. מקובל.
כן נשמע לי קולחוזי, כן נשמע לי משהו שלא כולם מסוגלים לעמוד בו (אתה מצטרף לעבודה, לא ל"רעיון"), ובעיקר נשמע לי מדומיין - סט הצרות שלך שונה משלהם, גם כשיש השקה.
אבל אם לא מצופה מהם לזלוג אל סט הצרות שלך יותר מדי, לפחות לא יותר ממה שאתה זולג אל שלהם, סבבה. לא קונה את זה שהסט הוא אחיד, זה מריח כמו מנהיג שהולך לשוק.

אני לא יודע אם אתה יודע איך הדברים האלה עובדים, אבל בדרך כלל רוב הבעלים של החברה בכלל לא עובדים בה ולא נמצאים בשום מקום בשרשרת הניהול שלך. הבוס הישיר שלך (שהצרות שלו, כאמור, לא מעניינות אותך) והישיר שלו והישיר שלו וכן הלאה הם בסך הכל שכירים בחברה ששייכת לאנשים אחרים.

סטארטאפ לפני גיוס מסיבי, או מנכ"ל, הרעיון זהה, הכסף עולה כשהאחריות עולה - או הנדירות (שהיא פונקציה מסויימת של זה).

אם הוא לא רוצה שה-5% שלו יהיו שווים אפס, אז כן, תהיה לו.

רציתי לסייג את זה, אבל זה רק על הנייר, ובחברות סטארטאפ. אם אתה בחברה גדולה, אין ל1% שלך כמעט שום אפשרות לפגוע ב99%.
וגם אם כן, המוטיבציה שלך תהיה כמו 1%, אולי קצת יותר, לא כמו 99%. לצפות מהעובד של ה1% לקחת דאגות מהבראקט של עובד עם 10%, בלי לשלם לו 10%, זה לא ריאלי.

 

[Solid seat]

לא כל כך קונה את זה, שאתה דואג לפיתוח האישי שלהם, שלא יכנסו לסטגנציה ושישתפרו.
אבל אם אתה מאמין שכולכם דואגים אחד לשני, ולכולכם הצרות שלכם, אז בסדר גמור. מקובל.
כן נשמע לי קולחוזי, כן נשמע לי משהו שלא כולם מסוגלים לעמוד בו (אתה מצטרף לעבודה, לא ל"רעיון"), ובעיקר נשמע לי מדומיין - סט הצרות שלך שונה משלהם, גם כשיש השקה.
אבל אם לא מצופה מהם לזלוג אל סט הצרות שלך יותר מדי, לפחות לא יותר ממה שאתה זולג אל שלהם, סבבה. לא קונה את זה שהסט הוא אחיד, זה מריח כמו מנהיג שהולך לשוק.


סטארטאפ לפני גיוס מסיבי, או מנכ"ל, הרעיון זהה, הכסף עולה כשהאחריות עולה - או הנדירות (שהיא פונקציה מסויימת של זה).

רציתי לסייג את זה, אבל זה רק על הנייר, ובחברות סטארטאפ. אם אתה בחברה גדולה, אין ל1% שלך כמעט שום אפשרות לפגוע ב99%.
וגם אם כן, המוטיבציה שלך תהיה כמו 1%, אולי קצת יותר, לא כמו 99%. לצפות מהעובד של ה1% לקחת דאגות מהבראקט של עובד עם 10%, בלי לשלם לו 10%, זה לא ריאלי.

שמע, לא יודע איפה אתה עובד, ומה אתה עושה, אבל אני ממש מרחם עליך ועל המנהל שלך.

אם הגישה שלך היא "אני בא לדפוק כרטיס, שלמו על השעות" זה כנראה מאוד מבאס לעבוד איתך.

רוב מוחלט של האנשים שעבדתי איתם עד כה בקריירה רוצים לעשות משהו משמעותי בשעות הרבות שהם מבלים בעבודה.

הם רוצים לצמוח באופן אישי, לפתור בעיות קשות, להיות מאותגרים, ואם אפשר אז גם לעשות טוב בעולם. תמורת הערך שהם מביאים הם מצפים לתגמול.

האם יש אנשים שהיו מתפטרים כי הם לא "צריכים" לעבוד? אני מניח. האם העובדה שהם שם בגלל שהם צריכים לחם על השולחן פוגעת במניעים שמניתי לעיל? לא.

אני בתור המנהל שלהם צריך לדאוג למוטיבציה הפנימית שלהם שנובעת מ
1. אוטונומיה לבצע את התפקיד כפי שהם מבינים אותו
2. מקצועיות לבצע את התפקיד על הצד הטוב ביותר
3. המטרה שלשמה עובדים ומנסים להשיג, כצוות

אם אני לא מוודא שהמרכיבים האלו מטופלים, ומסיר כל מכשול שמונע מהם לפרוח, אני מועל בעבודתי ולא עושה אותה כמו שצריך.

במקביל, צריך לדאוג גם למוטיבציה החיצונית, כלומר שכר ותנאים. ההבדל הוא שמוטיבציה חיצונית היא תנאי הכרחי אך לא מספיק. בלעדיה אנשים לא יבואו לעבוד אצלך, אבל בלי מוטיבציה פנימית, הם לא ישארו, וזה גרוע בהרבה.

בקיצור: תבדוק מה המוטיבציה שלך. נראה לי שכדאי לעשות שם בדק בית.

 

[SolidusMaximus]

שמע, לא יודע איפה אתה עובד, ומה אתה עושה, אבל אני ממש מרחם עליך ועל המנהל שלך.

אם הגישה שלך היא "אני בא לדפוק כרטיס, שלמו על השעות" זה כנראה מאוד מבאס לעבוד איתך.

אתה לא קורא, אמרתי, עושים את העבודה, עושים אותה טוב, וגם מגדילים ראש היכן שצריך. ממש לא לדפוק כרטיס, ונתעלם לרגע שרוב מוחלט של המשק הוא כן כזה.
מה לא? בראש ובראשונה לא להתלכלך בפוליטיקה, לא בשביל זה אני כאן. אם מדברים על "לצמוח", בדוק כמה אצלך "צומחים" כשצריך להתעסק במלחמות אגו.

מה עוד לא? לחפש את הבעיות של הבוס כל הזמן, כשיש לי בעיות משלי (שהוא הטיל עליי, משל עצמו). גם את הגישה הקולקטיביסטית, אני לא ממש קונה.
מי שנהנה מלפתור בעיות - אופי של מהנדס. מצויין. מי שמרוויח מכך רווח אישי, אפילו אופציות שמנות - מעולה. גם מי שמרגיש תחושת שליחות מכך - אחלה.
אבל מי שתמידית לוקח הכל על עצמו, גם את שלו וגם של אחרים, כשאחרים לא ממש לוקחים משלו - זאת בעיה. קל להפוך לסנג'ר, שלא באמת מקדמים אותו כי נוח שהוא שם.

ואל תגיד לי, "יקדמו אותו", או "שיעבור חברה ויתקדם". אנשים בעלי האופי הזה, לא תמיד שמים לב שהם נכנסים למלכודת בה נוח מאוד להשאירם שם, ואין להם הבנה לקום וללכת.
מי שפוליטיקאי, בכלל לא יגיע למצב הזה מלכתחילה. אבל להתעלם מהעובדים השחורים, זה להתעלם מהמציאות.

רוב מוחלט של האנשים שעבדתי איתם עד כה בקריירה רוצים לעשות משהו משמעותי בשעות הרבות שהם מבלים בעבודה.
הם רוצים לצמוח באופן אישי, לפתור בעיות קשות, להיות מאותגרים, ואם אפשר אז גם לעשות טוב בעולם. תמורת הערך שהם מביאים הם מצפים לתגמול.
האם יש אנשים שהיו מתפטרים כי הם לא "צריכים" לעבוד? אני מניח. האם העובדה שהם שם בגלל שהם צריכים לחם על השולחן פוגעת במניעים שמניתי לעיל? לא.
אני בתור המנהל שלהם צריך לדאוג למוטיבציה הפנימית שלהם שנובעת מ
1. אוטונומיה לבצע את התפקיד כפי שהם מבינים אותו
2. מקצועיות לבצע את התפקיד על הצד הטוב ביותר
3. המטרה שלשמה עובדים ומנסים להשיג, כצוות

אם אני לא מוודא שהמרכיבים האלו מטופלים, ומסיר כל מכשול שמונע מהם לפרוח, אני מועל בעבודתי ולא עושה אותה כמו שצריך.
במקביל, צריך לדאוג גם למוטיבציה החיצונית, כלומר שכר ותנאים. ההבדל הוא שמוטיבציה חיצונית היא תנאי הכרחי אך לא מספיק. בלעדיה אנשים לא יבואו לעבוד אצלך, אבל בלי מוטיבציה פנימית, הם לא ישארו, וזה גרוע בהרבה.

אלה פריבילגיות. לא תמיד העבודה מאפשרת, וכשהיא כן, הקסם יכול לפוג תוך שנה שנתיים. ולא תמיד אפשר לשחזר במעבר למקום אחר.
הפכת את הפירמידה של מאסלו, הסיבה הראשונית היא הלחם. וזה בסדר, ומי שחושב שתפקיד העובד קודם "להתגרות" כל הזמן, כל עוד זה לטובת החברה, מועל בטבע האנושי.

הרשימה היא סיפורים שאתה מספר לעצמך, כמו כולם. אם אתה באמת דואג לדברים האלה לעובדיך, כל הכבוד,
אבל ספר לי כמה המוטיבציה הפנימית חשובה יותר מהחיצונית, כשאתה מתקשר לעובד ב2 בלילה בגלל "עניין דחוף", או כשפונים אלייך.
כמה המוטיבציה הפנימית חשובה יותר מהחיצונית, כשעובד לוקח על עצמו פי כמה ממה שאמור, אבל לא רואה מזה שום הנאה כספית, נפשית או קידומית, בעוד שלחברה זה פשוט נוח.

בקיצור: תבדוק מה המוטיבציה שלך. נראה לי שכדאי לעשות שם בדק בית.

אני במקום של להעריך את הזמן שלי, את ההפרדה בין האני לבין העבודה, של גמישות וחופשיות, לעבוד על העצמי, לא רק התאגיד, שלא גורם להרגיש מוות בראשון ועבד שאר השבוע.
ואני רואה שלא מעט בסופו של דבר שואפים לשם. עם חצי משרה, זה מבחינתי Barista Fire מושלם. "מושלם"? ברור שלא לגמרי -
ה"מוטיבציה הפנימית" נפגעת? קצת. זה אמנם התחום, אבל תמיד יכול להיות טוב יותר. היה יכול להיות גם רע ומלחיץ הרבה יותר.
ה"מוטיבציה החיצונית" במשכורת נפגעת? קצת. הגמישות שלי שווה יותר מכמה K. הגמישות החלקית עכשיו, שווה יותר מגמישות "מלאה" בגיל 55.

מי שבאופיו מהנדס שרק מחפש לפתור בעיות - החיים שלו דבש, הוא יכול גם להשאר בעמדת סנג'ר, ולהנות מאוד, או גם להתקדם, ולהנות מאוד. אבל רוב האנשים בכלל לא כאלה.

 

[קפיצת הדרך]

איפה היא שגויה?

@minimizer ענה…

הגישה הזאת כל כך הזויה שאני אפילו לא בטוח איך להגיב

שמע, כאשר מחפשים תירוצים (הזויים) מתחת לאדמה למה משהו הוא בלתי אפשרי אז הוא באמת נהפך לבלתי אפשרי (גם כאשר ברור שהוא כן ואנשים אומרים לך, מנסיון, שהוא כן).

עם חצי משרה, זה מבחינתי Barista Fire מושלם

אם המטרה שלך היא לעבוד בחצי משרה אז סבבה. אבל מה זה קשור לפות״ש שרוצה משרה מלאה+++? (ואוהב את זה וזה מה שעושה לו ״כיף״). אולי קצת ״נדחפת״ למקום שפשוט לא רלוונטי לך? ואז, אולי, הסיבות וההסברים למה זה לא אפשרי זה בעצם דיסוננס קוגניטיבי…

אגב, כל מה שכתבתי רלוונטי לדרך שבה אני מכירה שאפשר להגיע לרמת השכר הזאת (משרת גאמפא - לעבוד טוב - להתקדם). לא מכירה סטארטפים ואין לי מושג איך זה עובד שם.

 

[unsullied]

@SolidusMaximus אתה צודק - להעמיס עוד ועוד משימות, רק כי הן קיימות,
זו אכן לא הדרך להתקדם.
אולי הניסוחים של הגדלת ראש וקריאת "מה חשוב לבוס" היו ניתנים לפירוש גם כזה בטעות.
אם מישהו רוצה להתקדם לדעתי חשוב מאוד להבין "מה יעשה הכי הרבה אימפקט" (= מה הכי יעריכו. וכן, יש פה אלמנט סובייקטיבי מצד מי שאחראי על השכר שלך) - וזה לאו דווקא אומר "מה שהבוס נתן לי כמשימה", וגם לא אומר "לעבוד ככ הרבה שדורס דברים אחרים שחשובים לי". לפעמים מה שנותן הכי הרבה אימפקט אפילו לא דורש עבודה אינטנסיבית! לאו דווקא יש קורלציה בין החשיבות לעצימות. לפעמים זה גם לא אומר לחפש משימות אחרות, אלא אולי להגדיר את הקיימות בצורה אחרת.

עושים את העבודה, עושים אותה טוב, וגם מגדילים ראש היכן שצריך

השאלה האמיתית היא שאלת ה differentiation. יש תחרות, ולעשות את מה שכולם עושים לא יביא לקידום מעבר לממוצע.

אני גם בדעה איתך שרק להתקדם בעבודה, על חשבון כל השאר לא מתאים *לי*. אך מכיוון שנושא השרשור הוא עצות איך כן להתקדם - מה העצה שלך למי שמעוניין?

 

[SolidusMaximus]

אם המטרה שלך היא לעבוד בחצי משרה אז סבבה. אבל מה זה קשור לפות״ש שרוצה משרה מלאה+++? (ואוהב את זה וזה מה שעושה לו ״כיף״). אולי קצת ״נדחפת״ למקום שפשוט לא רלוונטי לך? ואז, אולי, הסיבות וההסברים למה זה לא אפשרי זה בעצם דיסוננס קוגניטיבי…

עניתי לשאלה של סוליד סיט לגבי המוטיבציות שלי. אני בטוח שאת יודעת לקרוא והבנת את זה היטב.

שמע, כאשר מחפשים תירוצים (הזויים) מתחת לאדמה למה משהו הוא בלתי אפשרי אז הוא באמת נהפך לבלתי אפשרי (גם כאשר ברור שהוא כן ואנשים אומרים לך, מנסיון, שהוא כן).

את מתעלמת מהדרך איך להגיע לשם. לא אמרתי שזה לא אפשרי. אמרתי שזה לא אפשרי בלי X, Y, Z. פתאום את מוסיפה גם את התנאי של הגאמפא.
אם מבחינתך אפשרי, משמעותו "אפשרי ב4 חברות מתוך שוק של אלפים", בסדר גמור.

יכול להיות שההגדרה שלנו ל"פוליטיקה" שונה, אני מאוד סקפטי שהגעת ל100 בלי פוליטיקה, תסלחי לי.
ומהתגובות כאן, אני גם מבין למה - התרבות הארגונית של המנהלים (לא יודע לגבי העובדים, יכול לנחש) מאוד מינימליסטית לגבי המונח "פוליטיקה".
מבחינת אלה שהגיבו כאן, ההשתייכות לקבוצה, הזדהות איתה, הרצון לשפר אותה כל העת, הם מאפיינים של עבודה רגילה, לא של פוליטיקה.
גם בקיבוץ אמרו שזה טבע האדם. למען האמת, הזדהות טוטאלית כזו תמיד תוליד תככים, בטח בסביבה תחרותית. במשפחה זה עובד.

אם מישהו רוצה להתקדם לדעתי חשוב מאוד להבין "מה יעשה הכי הרבה אימפקט" (= מה הכי יעריכו. וכן, יש פה אלמנט סובייקטיבי מצד מי שאחראי על השכר שלך) - וזה לאו דווקא אומר "מה שהבוס נתן לי כמשימה", וגם לא אומר "לעבוד ככ הרבה שדורס דברים אחרים שחשובים לי". לפעמים מה שנותן הכי הרבה אימפקט אפילו לא דורש עבודה אינטנסיבית! לאו דווקא יש קורלציה בין החשיבות לעצימות. לפעמים זה גם לא אומר לחפש משימות אחרות, אלא אולי להגדיר את הקיימות בצורה אחרת.

וזה אמ-אמא של הפוליטיקות באמת. אלה לפעמים האנשים הכי תככניים, שיעזבו הכל רק כדי לעבוד על מצגת שהיא-היא הכי חשובה לבוס כרגע.
שלא אובן לא נכון - לפעמים אנשים כאלה הם נכס. אבל פוליטיקה היא אומנות האופורטוניזם - לדעת איפה לתקוע דגל ומתי.
השאלה מה המניע שלהם - תככני, אישי, או למען הקולקטיב. בכל מקרה - זו פוליטיקה טהורה של ניצול הזדמנויות.

השאלה האמיתית היא שאלת ה differentiation. יש תחרות, ולעשות את מה שכולם עושים לא יביא לקידום מעבר לממוצע.

ללא ספק. גם לעשות אותו טוב, ישאיר אותך קטן.

 

[SolidusMaximus]

אני גם בדעה איתך שרק להתקדם בעבודה, על חשבון כל השאר לא מתאים *לי*. אך מכיוון שנושא השרשור הוא עצות איך כן להתקדם - מה העצה שלך למי שמעוניין?

כמו שכבר כתבתי, להתמקצע בתחום נישתי ונדרש, או לעלות במעלות הדרגות בעזרת הרבה אמביציה ופוליטיקה של הזדמנויות (לאו דווקא מהסוג של לדרוך על אחרים, למי שמתעקש)

לפות"ש ספציפית אמליץ להתעניין במה שהוא עושה, ואז לראות איך הוא חוצב לעצמו דרך ייחודית או כזאת שממש מעניינת אותו, או כזאת שתהיה בעלת האימפקט הכי נצרך כרגע.
מגריינד, מוטיבציה רק מהסוג של level up, כי 100 זה סכום יפה, לא חושב שיגיע. אם יש מי שאחרי כל ההסתייגויות, עדיין חושב שפייתוניסט אחלה בגוגל מגיע ל100, אז זו אכן הדרך.