ש
שואל השאלות
שלום לחברי הפורום הנכבדים 
אני משוטט בפורום כבר הרבה זמן, בערך חצי עשור, החלטתי לצאת מהצללים כדי לשאול שאלות שלא מצאתי עליהן תשובה, ואולי גם כדי לסדר את המחשבות/שאיפות במלל.
מאז ומעולם התחברתי מאד לאופי חיים חסכני ויעיל, אם זה מתוך חרדה כלכלית עמוקה (בית בעייתי, גם כשהיה כסף הייתה הרגשה שאין), או מתוך משיכה לייעילות ואופטימיזציות.
את החלק של ההשקעות לא הכרתי בכלל לפני, אבל אחרי שחפרתי פה מספיק הגעתי למסקנה שזה די פשוט, בהנחה שההחלטות נקבעות על פי תוכנים סדורה ולא על פי הרגש, בנפילות האחרונות לא התרגשתי בכלל כך שאני מרגיש שבתחום הזה אני די סגור.
מה שנשאר זה הגדלת ההכנסות, ופה יש לי עדיין הרבה מה ללמוד.
קצת פרטים יבשים בשביל הרקע:
בן 32, רווק, תואר במדעי המחשב מאוניברסיטה מובילה, עובד בתאגיד אמריקאי (לא גמפא), מרוויח 35 לחודש (ברוטו, משוערך שנתי), 3-4 שנים נסיון.
התברברתי יחסית הרבה לפני שהתחלתי ללמוד, ככה שלא הספקתי עדיין לחסוך כל כך הרבה, נכון להיום אני שווה בערך 500K נזיל ו200K פנסייה, שזה ממש לא איפה שחשבתי שאהיה בגיל הזה, וזה גורם לי להרבה תסכול.
מצד אחד אני מאד אוהב את המקצוע, ובכיף אני רואה את עצמי עוסק בזה עוד הרבה שנים ואפילו עד הפנסייה (אם לא אחרי), כך שכביכול אני יכול להמשיך במקום שאני נמצא ולהינות מהחיים (חברה שמקובל לעבוד בה עשרות שנים, נישה מגניבה, אווירה מצויינת).
מצד שני... כמה דברים:
1) אני לא טיפוס שאוהב להינות מהחיים כיף לי להיות במרדף תמידי אחרי מטרה כלשהי, אם זה לחטוב עצים ברונסקייפ כדי לעלות לוולים, לעשות מסעות בצבא כדי לקבל סיכה, ללמוד קבוע בסופי שבוע כדי שהמספר על הגליון ציונים יהיה גבוהה יותר, או לטחון בעבודה כדי שהמספר בתלוש המשכורת יהיה גבוהה יותר.
בכל המקרים אמנם עסקתי בתחומים שהסבו לי הנאה (משחק מישחק, פעילות גופנית ואתגרים אינטלקטואליים), אבל תמיד היה את האלמנט של הגריינד, בלעדיו זה קצת מרגיש לי כמו פרישה מלאה מהעבודה כשמגיעים לעצמאות כלכלית - זה לא באמת כיף.
2) צריך לקנות בית
ראיתי את הדיונים על שכירות מול קנייה, מסכים שמבחינה כלכלית זה כנראה יותר יעיל לשכור לפי הצרכים ולהשקיע את שאר הכסף, אם זה נדלן ו/או מניות, מבחינתי הייתרונות הרגשיים שלי מקום שהוא הבית שלי, שווים את המחיר הכספי, בנוסף יש לי סלידה משכנים מרעישים/מעצבנים/סתם לא באים לי בטוב, ככה שבניין קומות הוא כנראה לא אופצייה (חוץ מאולי פנטהאוס, שכבר עולה כמו בית פרטי), בנוסף לזה, אני מאד מושפע רגשית מהסביבה הפיזית שאני נמצא בה, ככה שלבית גדול ומושקע באמת יש ערך בשבילי, וזה יקר...
3) רדיפת בצע וחתרותיות: חבר'ה שיותר מוכשרים ממני ומרוויחים יותר ממני אני מקבל ומפרגן, מה שקשה לי לקבל זה שחבר'ה באותה ליגה שלי מרוויחים הרבה יותר ממני בגלל החלטות שגויות שאני קיבלתי, כרגע ההפרשים הם עדיין באיזור ה5-10K וזה כבר מדגדג לי, מניח שעם השנים זה רק יתגבר אם אשאר במקום הנוכחי.
בשורה התחתונה - להרוויח הרבה יותר יעלה לי את רמת החיים בצורה משמעותית, ובהנחה שהעלייה בשכר תתבצע תוך כדי עיסוק בתכנות, אני מוכן לשלם את המאמץ שכרוך בכך.
אז השאלה היא - איך עושים את זה ?
שמתי רף של 100K בחודש כי:
1) זה עגול ויפה
2) קשה לי לראות איך אצליח להוציא יותר מ50K בחודש גם בחלומות הכי מופרעים
2.2) תחת ההנחה שאני אוהב לעבוד ובמספרים האלה לא מפטרים כי הערך שנותנים לחברה הוא עצום, ככה שיש פחות צורך לחסוך.
2.3) יאפשר קנייה של בית חלומות בלי להחנק מהמשכנתא, סוג של לאכול את העוגה והשאיר אותה שלמה
3) לפי הטבלאות שכר/דרגות בחברות גמפא, זה פיזיבילי לאיך אני מעריך את היכולות שלי (אחוזון מתוך החבר'ה מהלימודים)
עוד אופצייה היא להגר, בארצות הברית אני מאמין שאפשר לקנות בית בפרברים ממשכורת של מתכנת, לא חקרתי את זה מספיק אבל זה גם כיוון.
אני משוטט בפורום כבר הרבה זמן, בערך חצי עשור, החלטתי לצאת מהצללים כדי לשאול שאלות שלא מצאתי עליהן תשובה, ואולי גם כדי לסדר את המחשבות/שאיפות במלל.
מאז ומעולם התחברתי מאד לאופי חיים חסכני ויעיל, אם זה מתוך חרדה כלכלית עמוקה (בית בעייתי, גם כשהיה כסף הייתה הרגשה שאין), או מתוך משיכה לייעילות ואופטימיזציות.
את החלק של ההשקעות לא הכרתי בכלל לפני, אבל אחרי שחפרתי פה מספיק הגעתי למסקנה שזה די פשוט, בהנחה שההחלטות נקבעות על פי תוכנים סדורה ולא על פי הרגש, בנפילות האחרונות לא התרגשתי בכלל כך שאני מרגיש שבתחום הזה אני די סגור.
מה שנשאר זה הגדלת ההכנסות, ופה יש לי עדיין הרבה מה ללמוד.
קצת פרטים יבשים בשביל הרקע:
בן 32, רווק, תואר במדעי המחשב מאוניברסיטה מובילה, עובד בתאגיד אמריקאי (לא גמפא), מרוויח 35 לחודש (ברוטו, משוערך שנתי), 3-4 שנים נסיון.
התברברתי יחסית הרבה לפני שהתחלתי ללמוד, ככה שלא הספקתי עדיין לחסוך כל כך הרבה, נכון להיום אני שווה בערך 500K נזיל ו200K פנסייה, שזה ממש לא איפה שחשבתי שאהיה בגיל הזה, וזה גורם לי להרבה תסכול.
מצד אחד אני מאד אוהב את המקצוע, ובכיף אני רואה את עצמי עוסק בזה עוד הרבה שנים ואפילו עד הפנסייה (אם לא אחרי), כך שכביכול אני יכול להמשיך במקום שאני נמצא ולהינות מהחיים (חברה שמקובל לעבוד בה עשרות שנים, נישה מגניבה, אווירה מצויינת).
מצד שני... כמה דברים:
1) אני לא טיפוס שאוהב להינות מהחיים
כיף לי להיות במרדף תמידי אחרי מטרה כלשהי, אם זה לחטוב עצים ברונסקייפ כדי לעלות לוולים, לעשות מסעות בצבא כדי לקבל סיכה, ללמוד קבוע בסופי שבוע כדי שהמספר על הגליון ציונים יהיה גבוהה יותר, או לטחון בעבודה כדי שהמספר בתלוש המשכורת יהיה גבוהה יותר.בכל המקרים אמנם עסקתי בתחומים שהסבו לי הנאה (משחק מישחק, פעילות גופנית ואתגרים אינטלקטואליים), אבל תמיד היה את האלמנט של הגריינד, בלעדיו זה קצת מרגיש לי כמו פרישה מלאה מהעבודה כשמגיעים לעצמאות כלכלית - זה לא באמת כיף.
2) צריך לקנות בית
ראיתי את הדיונים על שכירות מול קנייה, מסכים שמבחינה כלכלית זה כנראה יותר יעיל לשכור לפי הצרכים ולהשקיע את שאר הכסף, אם זה נדלן ו/או מניות, מבחינתי הייתרונות הרגשיים שלי מקום שהוא הבית שלי, שווים את המחיר הכספי, בנוסף יש לי סלידה משכנים מרעישים/מעצבנים/סתם לא באים לי בטוב, ככה שבניין קומות הוא כנראה לא אופצייה (חוץ מאולי פנטהאוס, שכבר עולה כמו בית פרטי), בנוסף לזה, אני מאד מושפע רגשית מהסביבה הפיזית שאני נמצא בה, ככה שלבית גדול ומושקע באמת יש ערך בשבילי, וזה יקר...3) רדיפת בצע וחתרותיות: חבר'ה שיותר מוכשרים ממני ומרוויחים יותר ממני אני מקבל ומפרגן, מה שקשה לי לקבל זה שחבר'ה באותה ליגה שלי מרוויחים הרבה יותר ממני בגלל החלטות שגויות שאני קיבלתי, כרגע ההפרשים הם עדיין באיזור ה5-10K וזה כבר מדגדג לי, מניח שעם השנים זה רק יתגבר אם אשאר במקום הנוכחי.
בשורה התחתונה - להרוויח הרבה יותר יעלה לי את רמת החיים בצורה משמעותית, ובהנחה שהעלייה בשכר תתבצע תוך כדי עיסוק בתכנות, אני מוכן לשלם את המאמץ שכרוך בכך.
אז השאלה היא - איך עושים את זה ?
שמתי רף של 100K בחודש כי:
1) זה עגול ויפה
2) קשה לי לראות איך אצליח להוציא יותר מ50K בחודש גם בחלומות הכי מופרעים
2.2) תחת ההנחה שאני אוהב לעבוד ובמספרים האלה לא מפטרים כי הערך שנותנים לחברה הוא עצום, ככה שיש פחות צורך לחסוך.
2.3) יאפשר קנייה של בית חלומות בלי להחנק מהמשכנתא, סוג של לאכול את העוגה והשאיר אותה שלמה
3) לפי הטבלאות שכר/דרגות בחברות גמפא, זה פיזיבילי לאיך אני מעריך את היכולות שלי (אחוזון מתוך החבר'ה מהלימודים)
עוד אופצייה היא להגר, בארצות הברית אני מאמין שאפשר לקנות בית בפרברים ממשכורת של מתכנת, לא חקרתי את זה מספיק אבל זה גם כיוון.
