הבורסה לניירות ערך היא קצת כמו שוק מחנה יהודה. אף שהיא מתפקדת כשוק, במהותה היא מוסד סגור לחברים בלבד. כדי להבין את כוונתי, גשו לשוק ביום שישי, פתחו באסטה ספונטנית לצד הסוחרים הוותיקים, וחזרו לכאן כדי לדווח מה עלה בגורלכם.
בסוף חודש פברואר הוריד בנק ישראל את הריבית במשק לשפל תקדימי. היה זה מהלך מפתיע, שהותיר משקיעים רבים מבולבלים ומלאי חששות: מה לעשות עם הכסף כשהריבית כל כך נמוכה?
את הבסיס להתנהלות פיננסית נבונה, ובפרט כזו המאפשרת חתירה לחופש כלכלי, אפשר לסכם במשפט אחד: הוציאו פחות ממה שאתם מכניסים והשקיעו את ההפרש בנכסים מניבים.
את החלק הראשון של המשפט רוב האנשים מסוגלים להבין ואף ליישם מבלי להזדקק להדרכה מיוחדת. החלק השני, לעומת זאת, מעורר לא פעם מבוכה ואף רתיעה בקרב רבים, שאינם יודעים היכן בדיוק להתחיל.
קרן השתלמות היא אפיק החיסכון השני בחשיבותו אחרי החיסכון השוטף. אם אתם חוסכים אגרסיביים שחותרים להגיע לעצמאות כלכלית עשרות שנים לפני גיל הפרישה הקבוע בחוק, יתכן שהוא אפילו החשוב ביותר.
את שוק ההון ניתן להמשיל במידה מסוימת לאוקיינוס רחב ידיים. זוהי סביבה כאוטית, מסוכנת, בלתי-צפויה וחסרת רחמים. ולמרות זאת, ימאי מיומן וממושמע, הרוחש כבוד לים, מסוגל לנווט בו כך שיגיע למחוז חפצו מהר יותר מעמיתיו שנותרו על חוף המבטחים.
הרבעון האחרון של 2014 הגיע לסיומו — וזהו זמן טוב לבדוק מה מצבו של “שוקולד מריר“, תיק ההשקעות העצל מבית הסולידית, שצפוי לחגוג אוטוטו שנה להולדתו.
“אם אינך יכול להסביר את זה לילד בן 6 – אל תשקיע בזה.” –אנונימי.
כן כן, צודק מר אנונימי.
אבל מה לעשות שהבלוגרית הפיננסית האהובה על כולנו לא טרחה לכתוב בשנה וחצי האחרונות פוסט המסביר, מקצה לקצה, מהן קרנות נאמנות, איך בדיוק הן פועלות וכיצד משקיעים בהן?
“שוק המניות הוא לכל היותר הסחת דעת ענקית.” – ג’ון בוגל
