בית » השקעות » מי הפסיכי שמתחיל להשקיע עכשיו?

מי הפסיכי שמתחיל להשקיע עכשיו?

משקיעים רבים חוששים להיכנס לשוק ברמות המחירים הנוכחיות.  הזינוק במחירי הנכסים הפיננסיים מאז משבר 2008 יצר מכלול של בועות: בנדל”ן, באגרות החוב ואפילו בשוק המניות.  האם הפתרון הוא להמשיך לשבת על הגדר ולהמתין למשבר הבא?

למועד הכניסה לשוק יש משמעות גדולה לטווח הרחוק, ודאי כשמדובר במשקיעים מתחילים. תזמון נכון, בסופו של דבר, הוא אחד הדברים החשובים ביותר בחיים – מוזמן לשאול את ויליאם ואלאס או את בארני סטינסון.

כמשקיעים, אנו שואפים תמיד לקנות בזול כדי שנוכל למכור ביוקר (ברווח) בעתיד. במובן זה, התשובה חד משמעית: תמיד עדיף להמתין למשבר ורק אז להתחיל להשקיע. במצב זה ניירות הערך יהיו זולים יותר, הכסף שלכם יוכל לקנות כמות גדולה יותר של ני”ע ופוטנציאל התשואה יהיה גבוה יותר.

יש רק בעיה אחת: אף אחד – אני חוזרת, אף אחד – לא יודע לומר מתי יגיע המשבר הבא. השוק עלול לקרוס מחר, בעוד חודש, בעוד חצי שנה או בעוד שנתיים. בזמן שתמתינו  עד למפולת, השוק עשוי לנסוק מעלה בחדות. ספק רב אם תרגישו נוח יותר כשהשוק יהיה יקר ב-20% משוויו הנוכחי. למעשה, בתרחיש זה סביר להניח שהפחד רק יגבר.

חשש זה בדיוק הוא שגרם למשקיעים רבים להישאר על הקווים ולהחמיץ תשואה מצטברת של 150% ב-5 השנים שחלפו מאז משבר 2008/09 – “ראלי” שמגיע פעם בדור, אשר זכה כבר לכינוי “השוק השורי השנוא ביותר בהיסטוריה”.

החשש הזה אינו מוגבל רק למצבים שבהם השוק “יקר”. גם אם תקוותיכם תתגשמנה   והמשבר הבא יוביל לקריסה של 20% בשוק המניות, יתכן שהפחד ימשיך לשתק אתכם. כיצד תגיבו אם יום לאחר כניסתכם לשוק הירידות יחריפו ל-25%, 30% או 35%? מה מבטיח לכם שתדעו “לתפוס” את השוק בתחתית? איזה סיכוי יש לכם לתפוס את הסכין הנופלת מצידה הקהה?

שיאים, בועות, משברים ומפולות קל לזהות בדיעבד – אבל בלתי אפשרי לזהותם מראש. העובדה שכמעט אף בן-אנוש לא מצליח להכות את השוק באופן עקבי על פני תקופות של עשרות שנים היא עדות מובהקת לכך.

העובדה שהשוק נמצא כיום בשיא של כל הזמנים אין פירושה שהמפולת בהכרח בפתח. כפי שמעיד התרשים הבא, טבעו של שוק המניות הוא לשבור שיאים; זוהי פונקציה של גידול דמוגרפי וצמיחה כלכלית. למעשה, אם השוק לא שובר שיאים, המשמעות היא שאנחנו בצרות לטווח הארוך.

ביצועי מדד הדאו ג'ונס מאז שנת 1900. מקור: stockcharts.com

ביצועי מדד הדאו ג’ונס מאז שנת 1900. מקור: stockcharts.com

הניסיון לתזמן את מועדי הכניסה והיציאה מהשוק – בין אם על סמך תחושת בטן או על סמך מדדים פיננסיים (ויש עשרות כאלה, החל ממכפילי רווח לעשר שנים – PE10 – וכלה בתשואות דיבידנד ממוצעות) – מוביל כמעט תמיד לתשואות חסר. “הכסף החם” – כספם של משקיעים קטנים שמנסים לתזמן את השוק – תמיד נשרף. תזמון השוק הוא משחק של מפסידים.

זמן יקר מכסף

שלא תהיינה אשליות. השקעה בשוק ההון היא פעילות מסוכנת. הסיכון לא נובע מהתנודתיות היומיומית האופיינית של נכסי ההשקעה (מניות תנודתיות יותר, אגרות חוב תנודתיות פחות), שהרי טבעו של השוק להיות תנודתי. הסיכון נובע מהאפשרות לאובדן סופי ומוחלט של הכספים, כלומר, שהכסף פשוט לא יהיה שם במועד שתזדקקו לו.

החשש מהפסד ברור ומובן לחלוטין. כבני אנוש יש לנו נטייה אבולוציונית לשנוא הפסדים עד כדי כך ששנאת ההפסד גדולה מאהבת הרווח. לכן, כשהשוק קורס בעשרות אחוזים, והמשקיע מביט חסר אונים בכספו היקר מתפוגג כהרף עין, התחושה קשה מאד.

אולם חשוב להבין שכל הפסד בשוק ההון הוא תאורטי בלבד. ההפסד מתממש רק בתרחיש שבו תיאלץ או תכפה על עצמך למכור את אחזקותיך במחיר נמוך ממה שרכשת אותן – כלומר, לנעול הפסדים לעולמי עולמים. למשקיע צעיר יש אופק ההשקעה שנפרס על פני עשרות שנים. כשאופק ההשקעה ארוך כל כך, קל יותר להתמודד עם סיכון השוק, שכן פרק הזמן הארוך מבטיח שלשוק תהיינה הזדמנויות רבות יותר להתאושש גם מהגרועות שבמפולות ולתקן כלפי מעלה.

אם הכספים צפויים לשמש אתכם ב-5 השנים הקרובות – הימנעו מלהשקיע אותם בשוק המניות. בהינתן אופק ההשקעה ארוך, ובהנחה שתיישמו פילוסופיה של קנה-החזק-אזן מהסוג הנדון כאן באתר, לביצועיו המיידיים של השוק אין כל משמעות או רלוונטיות. הדבר היחיד שצריך להשפיע על החלטותיכם כמשקיעים הוא מצב השוק בנקודת הסיום, לא בנקודת המוצא. בעוד 30 שנה מהיום ספק אם תזכרו עד כמה יקר או זול היה השוק בשנת 2014.

זמן, לא כסף, הוא הנכס היקר ביותר של המשקיע הצעיר. כשם שצמח לא יכול לבצע פוטוסינתזה ללא אור שמש, תיק ההשקעות שלכם לא יכול לצמוח ללא זמן.  משקיע שממתין בחוסר מעש בציפיה לנקודת כניסה טובה – זורק זמן יקר לפח. כל יום שבו אינכם משקיעים הוא יום אחד פחות מהזמן שנותר לכסף שלך לעבוד בשבילך. רווח אבוד כמוהו כהפסד.

כשאופק ההשקעה שלכם נמדד בעשורים, אינכם יכולים להרשות לעצמכם להחמיץ ראלי אחר ראלי רק בגלל החשש שמא השוק יקר מדי.

נהלו את הסיכון — ללא תזמון

במקום לייסר את עצמכם בלבטים והיסוסים, שאלו את עצמכם שתי שאלות:

1) מתי תזדקקו לכסף?
2) בהסתמך על תשובתך לשאלה 1, ותוך התעלמות בוטה מהאפשרות שהשוק נמצא כעת בשיאו – איזה שיעור מנכסיכם תהיו מוכנים לחשוף לשוק המניות? (כלל האצבע הנו: הפסד נסבל מקסימלי * 2 = שיעור החשיפה למניות).

ברגע שתשיבו על שתי השאלות הללו, יווצר בסיס לתכנית השקעות סדורה. תהיה לכם מטרה ברורה ושיטה כדי להשיג את המטרה, קרי: תיק השקעות שהרכבו משקף שקלול של הצורך, היכולת והנכונות הפסיכולוגית ליטול סיכונים.

הנקודה האחרונה קריטית בחשיבותה. חובה שתיק ההשקעות יבטא בכנות מירבית את פרופיל הסיכון הפסיכולוגי שלכם, שאם לא כן הפחד ישתק אתכם וסביר שתתקשו להירדם בלילה. במילים אחרות — אם אתם מוטרדים שמא השוק יקר מדי – הפחיתו מראש את רמת הסיכון בתיק על ידי הקטנת החשיפה למניות בתכנית ההשקעה.

השקעה בבורסה, במובן זה, היא כמו רכבת הרים: אנשים שיש להם סיבולת סיכון אדירה יכולים להקצות 100% משווי נכסיהם למניות ולהחזיק חזק חזק בזמן שהרכבת צוללת מטה, מבלי שהם עפים מהקרון. רוב המשקיעים לא מסוגלים לספוג טלטלות כאלה ולכן זקוקים לחשיפה נמוכה יותר. תפקידכם כמשקיעים הוא לקבוע את רף החשיפה שאתם חשים עמו בנוח, להדק את חגורות המושב ולהגיע ליעד מבלי לעוף מהרכבת בירידות.

נסחו תכנית ההשקעה, פעלו לפיה ואל תסטו ממנה, בין אם השוק קורס ובין אם הוא מזנק. נהלו את הסיכון – לא באמצעות תזמון של השוק, אלא באמצעות “ארוחת החינם” היחידה שיש לכם כמשקיעים: היכולת לפזר את סכום ההשקעה על פני מגוון שווקים ואפיקי השקעה (מניות בשווקים מפותחים, מניות בשווקים מתעוררים, אגרות חוב צמודות, אגרות חוב בריבית קבועה, נדל”ן, זהב ועוד). תיק השקעות מגוון כהלכה יקטין את התנודתיות מבלי לפגוע בתוחלת התשואה.

אינכם חייבים להיכנס לשוק בבת אחת. אמנם, מבחינה מתמטית טהורה, פוטנציאל התשואה יהיה גדול יותר אם תשקיעו את מלוא הסכום העומד לרשותכם  בהתאם לתכנית ההשקעה שגיבשת, שהרי כך תבטיחו שכל כספכם יתחיל לעבוד קשה מהרגע הראשון. אבל חשוב לא פחות שתהיו רגועים: אם משמעות הדבר היא לפצל את סכום ההשקעה ל-12 מנות שוות ולהשקיע כל מנה מדי חודש בהתאם לאסטרטגיית המיצוע השקלי – עשו זאת. כניסתכם המדורגת לשוק תאפשר לכם להתמודד טוב יותר עם כל מפולת – אך במחיר של תשואה נמוכה יותר בתרחיש שבו השוק יעלה.

אחת לשנה אזנו את התיק חזרה להרכבו המקורי כפי שקבעתם בתכנית המקורית. אם הגדרתם חשיפה של 50% למניות ו-50% לאגרות חוב, והפלח המנייתי קורס כעבור שנה, אזנו חזרה ל-50% באמצעות העברת כסף חדש למניות. הדבר יבטיח שתקנו בזול (כך שבעתיד תוכל למכור ביוקר) תוך שמירה על רמת סיכון קבועה לאורך זמן. כשהדוב יגיע לבקר – זרקו עליו דליים של כסף עד שיברח!

מעל לכל – ודאו שאינכם פועלים מכוח הרגש. אסור שהפחד מהלא נודע ישפיע על תהליך קבלת ההחלטות שלכם (במקרה זה – ההחלטה להישאר על הגדר). אחד הדברים החשובים ביותר בהשקעות הוא לנטרל כל שבב של רגש. במוקדם או במאוחר, סביר שתפסיד בבורסה (על הנייר). התגובה הרגשית שלכם להפסדים הללו היא שתחרוץ את גורלכם כמשקיעים. כדי לחסן את עצמכם, פעלו בשני מישורים:

(1) התנזרו באופן מוחלט מפורנוגרפיה פיננסית (זכרו שיש עיתונאים כלכליים שמתפרנסים מניגון על עצביהם החלשים של המשקיעים).
(2) קראו כמה שיותר על כלכלה התנהגותית — זו השקעה ששווה את ערכה בזהב. הספרים הטובים ביותר בהקשר זה:

  • גארי בלסקי ותומאס גילוביץ’ – Why Smart People Make Big Money Mistakes  — גרסת קינדל (אנגלית)
  • ג’ייסון צוויג – Your Money and Your Brainגרסת קינדל (אנגלית)
  • דן אריאלי – לא רציונאלי ולא במקרה (הוצאת מטר)
  • דניאל כהנמן – לחשוב מהר לחשוב לאט (הוצאת כינרת)

אחרית דבר

יתכן שיש טעם לקנח בדבריהם של גדולים ממני:

  • “אין לי מושג קלוש מה שוק המניות צפוי לעשות בששת החודשים הקרובים, או בשנה הקרובה, או בשנתיים הקרובות” – האורקל מאומהה
  • “ישנם שני סוגים של משקיעים, קטנים כגדולים: אלה שאינם יודעים לאן מועדות פני השוק, ואלה שאינם יודעים שהם אינם יודעים.” (פרופ’ ויליאם ברנשטיין)
  • “תזמון השוק הוא רעיון איום. אל תנסו זאת – לעולם” (פרופ’ צארלס אליס)
  • “תזמון השוק אינו מבוסס מבחינה סטטיסטית. אינני בוטח בזה. יתכן שתינצלו מהמפולת, אבל באותה מידה יתכן שתחמיצו את העלייה. הגדירו סיבולת סיכון שאתם חשים איתה בנוח והחזיקו חזק.” (פרופ’ יוג’ין פאמה)
  • “אם הבחנתי בדבר מה בשישים שנותיי בוול סטריט, הרי שאנשים אינם מצליחים לחזות מה עתיד להתרחש בשוק המניות.” (בנג’מין גרהם).

זכרו – ההיסטוריה מתגמלת את אלה החוסכים באגרסיביות, המפליגים לראות לטווח הרחוק, והמפנימים את סוד העוצמה הטמון בצבירת ריבית דריבית.



אזהרה: אני משקיעה חובבת. אינני בעלת רישיון ייעוץ השקעות או כל רישיון פיננסי אחר. התכנים באתר אינם מהווים ייעוץ מקצועי או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם. כל המסתמך על המידע באתר מבלי להיוועץ באיש מקצוע עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד. אלא אם צוין אחרת, אני מחזיקה או עשויה להחזיק בניירות הערך הנדונים בפוסט. גלישתך באתר מהווה הסכמה מפורשת לתנאי השימוש.


רוצים לעזור?
אתם מוזמנים לשתף ולעקוב אחרי בטוויטר או בפייסבוק, או להירשם כדי לקבל את הפוסטים שלי ישירות למייל. בנוסף, תוכלו להשתמש בקישורי השותפים הבאים כדי לקנות באמזון, להוריד ספרי שמע, או להקים אתר אינטרנט משלכם (מדריך מפורט - כאן). תודה על תמיכתכם באתר. 

60 תגובות

  1. לגבי מניות – אכן אי אפשר לדעת האם הן צפויות לעלות או לרדת. ייתכן שהחברות שמניותיהן נסחרות בבורסה באמת יצליחו להרוויח יותר משהרוויחו בעבר ועל כן מחירן כיום יסתבר כמוצדק. אבל את אותה הטענה אי אפשר ליישם כל כך בקלות כלפי איגרות חוב ממשלתיות, שהרי מחירן חסום לגמרי על ידי הסכום שהן מתחייבות להחזיר ביום הפדיון + כל הריביות שהן מתחייבות לשלם.
    האם היית ממליצה לרכוש אגרות חוב ארוכות טווח באופן עיוור גם אם התשואה הצפויה שלהן היתה מאוד קרובה לתשואה של מק”מים?
    אם אני לא מפספס משהו, אז גם בתרחיש דיפלציוני, לאגרות חוב ארוכות טווח לא יהיה ייתרון מהותי על מק”מים, אם מראש התשואה שלהן נמוכה וקרובה לזו של המק”מ.

    • יובל שנקר

      זה פועל באופן חלש יותר על מוצרים פיננסיים שלא מביעים צמיחה של המשק, אבל רוב מה שהיא אמרה נכון גם לגבי אג”ח ממשלתי ארוך, (30-40 שנה) אשר שינוי ערך של 10% לכאן או לשם (כמו שקרה לאג”ח 0142 של ישראל) לא מאד מהותית עבורו.

  2. היה כדאי להראות במקביל לגרף הפנטסטי הזה גם את גרף השינוי בערך הדולר במשך ה-114 השנים האלה. התמונה הייתה אז יותר מציאותית.

    • הדרך המקובלת לשקף את האינפלציה היא לדבר במונחים ראליים אחרי אינפלציה ולהציג גרפים כאלה.

      אבל דווקא הגרפים האלה מייצגים פחות מהקודמים בגלל ששניהם לא מכילים את התשואה הכוללת כולל דיבידנדים ומכיון שהדיבידנדים והאינפלציה בד״כ בכיוונים הפוכים ולא רחוקים בגודל דווקא הגרף הנומינלי מייצג יותר את התשואה הכוללת הריאלית.

      גרפים שתארים את העניין אפשר למצוא פה
      http://www.simplestockinvesting.com/SP500-historical-real-total-returns.htm

      ובין השאר אפשר למצוא שם גרף ריאלי של התשואה כוללת דיבידנדים

  3. “כשהדוב יגיע לבקר – זרוק עליו דליים של כסף עד שיברח!”
    ענק !!!!!!

  4. פוסט מעולה.

    נקודה נוספות: אדם צעיר שחוסך מידי חודש סכום קטן ומשקיע אותו במניות לא רק שלא צריך לפחד מכך שהשוק ייקרוס אלא צריך *לקוות* שהשוק ייקרוס בהקדם האפשרי וכמה שיותר נמוך, שהרי אז הוא יוכל לקנות באותו סכום חודשי נתח גדול הרבה יותר משוק המניות העולמי.
    מי שצריך לחשוש מקריסה הם המבוגרים, שמיטב שנות החיסכון שלהם כבר מאחוריהם והסכום שצברו בחיסכון גדול בהרבה מהחיסכון שעוד יספיקו להוסיף לו בעתיד.

    ככל שהיחס חיסכון צבור/חיסכון חודשי (*) שלך יותר קטן כך אתה צריך לקוות יותר למפולת וככל שהוא יותר גדול כך שאתה יותר צריך לחשוש ממנה.

    (*)או חיסכון חודשי פוטנציאלי, אם למשל אתה כרגע באופן זמני חסר עבודה, חייל או סטודנט וכו’, כך שאין ביכולתך לחסוך כלל, אבל מצב זה צפוי לחלוף בקרוב כשתתחיל לעבוד ולהשתכר באופן מלא, אז כמובן שמה שחשוב זו יכולת החיסכון שלך בשנים הקרובות ולא החיסכון שלך בחודש הזה ממש.

    • יובל שנקר

      אמירה חשובה מאד!!
      מסכים מקרב לב. הנטייה הטבעית של אנשים היא להגיב בדיוק להפך.

      • מקריאת השאלה ניתן להבין שלשואל אין תאבון סיכון גבוה, וזה בלשון המעטה. בגלל גילו הצעיר, הייתי מציע לו ללמוד את כל הנושא של השקעה דפנסיבית שמבוססת על מחקר של שוק ההון. ישנם מספר ספרים שאני יכול להמליץ עליהם (באנגלית , לא בטוח שכולם תורגמו לעברית) כמו:
        The Intelligent investor / Benjamin Graham
        Security Analysis / Benjamin Graham
        The theory of investment / John Burr Williams
        The Warren Buffet way / Robert Hagstrom

        ספר להבנת חשבונאות של חברות בצורה קלילה:
        Reading financial reports for dummies / Lita Epstein

        בסך הכל להבין את שוק ההון זה דבר מאד פשוט (לא מדע גרעין), מה שיותר מסובך זה לשלוט במצבנו הפסיכולוגי בזמני קיצוניות (למעלה ולמטה). קל להגיד שלא לערב רגשות או אגו , אבל קשה ליישם.
        יש גם היום כל כך הרבה מידע ואתרים שיכולים לסנן מניות שערכן האמיתי עולה על מחירן, כמו למשל http://www.google.com/finance#stockscreener

        הייתי מציע לשואל להתחיל לחפש חברות שהוא מתעניין בביזנס שלהם, עפ״י כלל מספר 3 של וורן באפט: An investment must be stable and understandable. החלק של ה- Understandable זה מה שאומר שאתה צריך להכיר את נושא השקעתך. באפט למשל אינו משקיע בהיי טק כי אינו מבין בזה.
        יתר הכללים של אותו אורקל מאומהה אומרים:

        An investment must be managed by vigilant leaders
        An investment must have long term prospect
        An investment must be undervalued

        דוגמה פשוטה: אם קנית מנייה של חברה שהשווי בספרים שלה גדול ממחירה (ויש כאלה), אתה תישן קצת יותר טוב בלילה, כי יש לה פחות לאן לרדת.
        ברגע שתדע את כל המושגים ותראה את כל הפרמטרים הרלוונטיים, עם ההיסטוריה וכו׳, זה קצת ירגיע את החשש להשקיע.
        מלבד זאת, ישנם זמנים שלא צריך להשקיע בהם וסבלנות היא ערך עליון. אלה שמשלמים להם לנהל קרנות, מרגישים שהם לא עובדים אם אינם משקיעים, אבל אתה כמשקיע פרטי בן 17, יש לך, או צריכה להיות לך סבלנות אין קץ.
        מקווה שעזרתי למישהו.

  5. מה דעתך על מוצרים מובנים לטווח של 3 עד 5 שנים , פוטנציאל לרווח גבוהה בלי סיכון להפסיד את הקרן , אמנם אין נזילותת אבל עם חיים בצמצום זו לא בעיה

  6. לגבי מניות, הומלץ פיזור. קרן מחקה אמריקאית, או עולמית או ישראלית לבחירתך. בקרן VT מעל 7000 מניות. הפיזור הוא עצום. אם כולן יתרסקו בכל טווח כנראה שכולנו נראה את סוף העולם….

    אגח מאזן לך את המניות.. וגם כאן אתה מוזמן לקחת קרן מחקה לפי טעמך.

    • VT צנחה ב 50% בתחילת 2009. הפיזור על פני הרבה חברות ומדינות ממש לא הועיל. לשמחתנו זה לא היה סוף העולם ומי שלא מכר בירידות ראה את השקעתו חוזרת ועולה מאז ועד היום.

      • בקשר לפיזור יש לחפש השקעות עם קורלציה (מתאם) מנוגד ככל שאפשר. אם פיזרתם אפילו על 7 מליון מניות עם אותה קורלציה – לא פיזרתם כלל. אני חושב שזו הבהרה או הארה לתגובת הסולידית. כל מי שהשקיע ב 2009 עשה את השקעות חייו (במיוחד מי שהתמזל מזלו והיו לו ביצים להיכנס לשוק ההון בסביבות מרץ או קצת לפני). באופן כללי כאשר השוק באופוריה והעליות לא פוסקות, גם הריביות חסרות הסיכון עולות. בזמן כזה עדיף למכור מניות (אפילו אם לא הגיעו לשיאן) ולקנות Treasury bonds שיכולים להגיע לקופון של 5 או 6 אחוז (ל 30 שנה), לא בשביל האחוזים הפעוטים (שבכל זאת נותנים משהו בזמן הציפיה), אבל לחכות בסבלנות להורדת הריבית הבאה שתבוא גם תבוא (הכל ציקלי), ועל כל 1% של ירידה בריבית, האג״ח הממשלתית תהיה שווה 20% יותר. זה מה שעושים משקיעים מנוסים לטווח ארוך.
        כללי שוק ההון אינם רבים ואינם מסובכים, אבל בכל זאת כדאי ללמוד אותם מנסיונם של אחרים. אני גם ממליץ למי שלא קרא, לקרוא את סיפרו של נסים ניקולס טאלב: Fooled by randomness שגם עוסק במקצת בשוק ההון, אבל יותר בחיים בכלל, על כמה תפקיד מרכזי יש למזל בחיינו. אפשר לומר על מי שביצע עיסקה קצרה ומעולה בשוק ההון שהוא גאון פיננסי עם ראיה מדהימה של העתיד, או שהוא אדיוט גמור בר מזל.
        אם מישהו חושב להתעשר בטווח הקצר משוק ההון, מומלץ לו לפנות לקזינו במקום.
        זיכרו דבר אחד, אין אף בן תמותה שיכול לחזות את העתיד ברמת המקרו-כלכלה, במקום זאת תתרכזו בניתוח המיקרו של חברות, ואל תתנו למנהלי קרנות להתעשר על חשבונכם (מהעמלות שאתם משלמים), תסמכו רק על עצמכם, גם המנהל הטוב ביותר בוול סטריט לא ידע יותר טוב מכם מה לקנות לאחר שלמדתם את שוק ההון כ-3 חודשים זעומים.

  7. אם הנער היקר קרא את “המשקיע הנבון”, הוא יודע להבין שאם הוא יקנה במנות קבועות אחת לחודש [או לכל תקופה בה הוא יבחר], זו הדרך הנכונה ביותר להיכנס לשוק, ואסייג, זו הדרך הנכונה ביותר באם אינך מעוניין להתעסק עם ניהול סיכונים, הגדרת גודל הסיכון וכו’.

    בכל מקרה, בגילו, התזמון ממש לא משנה, העיקר זה שהוא מתחיל בגיל הנכון וזאת אוכל לומר מנסיון אישי!
    בחור, עד שנות ה-30 לחייך יהיו כל כך הרבה מחזורי גאות ושפל בבורסה שזה באמת לא משנה, מה גם שקרוב לוודאי שהונך אינו בגובה של 6 אפסים או יותר, כך שאינך צריך להתעסק יתר על המידה בניהול סיכונים, אך מומל ביותר עבורך הוא ללמוד את הנושא.

    לתזמן שוק אי אפשר לעשות זאת לגמרי, אך להגדיר את גודל הסיכון כדי “להריח” את השוק זה חשוב ביותר והרצוי ביותר.
    בעיקר הכי חשוב לזכור שמה שחשוב בעיקר זו היכולת “להמשיך לשחק את המשחק” גם בעוד 5 ו-10 ו-20 שנה, ולצורך כך צריך לדעת לנהל סיכונים ולנהל את נפשך [מה שקצת קשה בגיל צעיר למדי, אך ככל שלומדים מוקדם יותר כך יהיה טוב יותר].

  8. גם אני מתמודד עם אותה בעיה היום. קראתי את כל הפוסטים בבלוג הזה, כמה מהספרים המומלצים, וגם במקומות אחרים, אבל שמדובר בלעשות באמת משהו עם הכסף שלך, זה משתק. יחד עם זאת, שבוע הבא יש לי פגישה עם כמה בתי השקעות, ואני מקווה להתחיל להשקיע לא הרבה אחרי.

    למה?

    הסיבה על פני השטח היא שהשתכנעתי שפיזור רחב של השקעות עבד בעשרות השנים האחרונות. מעבר לזה לא ניתן לדעת, אבל זה יותר ממה שאני יודע על רוב הדברים שצריך להתמודד איתם בחיים. זה גם לא מזיק לראות יום יום אנשים מתגברים על חוסר רצון עז לעשות את מה שהם עושים, ולהראות בשיאם מול אנשים ולקוחות שהם מתעבים, וכל זה כדי לזכות בארוחה במסעדה במעט זמן שנשאר להם במהלך היום, או בחופשה בחו”ל בימים הבודדים החופשיים שלהם במהלך השנה. כנראה שהעולם ימשיך כמו שהוא או יתמוטט.

    הסיבה היותר עמוקה קשורה ל-2 הרגשות השליליים הכי חזקים בחיים – פחד וחרטה. כל הפוסט הזה מדבר על פחד, ועל הדרך להתמודד איתו עם טיעוניים לוגיים שונים.

    יש עוד דרך להתמודד עם פחד, וזה דווקא באמצעות החרטה. פחד מתקשר לעתיד – והנחמה היא שמושא הפחד יכול לא לקרות, או לקרות בעוצמה פחותה. חרטה מתקשרת לעבר – ואותה לא ניתן לשנות.

    הייתי בן 17 לפני 11 שנים, וכמות החרטה הכלכלית שיש לי יכולה להטריף. התיכון שבחיי לא יודע מה עשיתי בו שמנע ממני לעבוד יותר מכמה משמרות בבורגר ראנץ. הכסף שהרווחתי מאז שהלך ישר לפק”ם שבועי עם ריבית אפסית ב”עצת” הפקידה בבנק. הכניעה שלי לבילויים, בידור, ארוחות, קניות וטיולים שלא נהנתי מהם ושהצטברו לסכום מייאש. הכניעה שלי לשנה וחצי של נסיון לעשות מכה בתפקיד בסטארטאפ מתחיל שלא התאים לי, שבו הפסדתי יותר ממאה אלף שקל לעומת מה שהייתי יכול להרוויח אחרת. הכניעה שלי לאירוע חתונה שאומנם “כיסה” את עצמו, אבל כבל אותי עכשיו לאחד מהמנהגים החברתיים הבזויים ביותר עם עשרות אנשים שלא אכפת לי מהם.

    החרטות מצטברות עם השנים, ואיתם מתפתח הפחד מחרטה. עוד 11 שנים שאיהיה בן 40, אם איהיה איפה שאני נמצא עכשיו, החרטה שארגיש תיהיה איומה הרבה יותר מהפחד שאני מרגיש כרגע מלהשקיע.

    עם כל הטעויות, לי ולאשתי יש חסכון של חצי מיליון שקלים, ועוד מאה אלף בקרנות השתלמות. שנינו ביחד מרוויחים ביחד 27500 נטו, והאופי שלי בד”כ ידע להתמודד בצורה טובה עם שיווק, לחצים חברתיים, ופיתויים. בזכות הדוגמא של כותבת הבלוג הזה אני מקווה להגיע לרמת חסכון גבוהה של כ-80%, ככה שעוד כמה שנים איהיה חופשי להגשים את החלומות שלי.

    מי שצעיר ממני יוכל לעשות את זה אפילו יותר מהר, ואני בהחלט יכול להמליץ להמנע מחרטה ולהתגבר על הפחד כדי להשיג את זה

    • מנגושסק

      אתם נשמעים בדרך הנכונה, תחשבו שבגל 40 תוכלו לא לעבוד או לעבוד לייט באופן תקופתי או חצי משרה, איזה חיים כייפים…

    • שולה מעפולה

      כמה חרטות… אולי במקום ללכת לגן היית יכול לעשות בייביסיטר ולעשות עוד כמה לירות?
      אתם מרוויחים מצוין, יש לכם חיסכון מעולה לגילך, מה אתה מתייסר?

      ***גיא, אני מעלה את הצעתי ל- 15 ש”ח לאי-תגובה.

  9. סולידית תודה על המאמר הראשון על מניות שהצלחתי אי פעם להבין. מאמר מעולה והבלוג שלך מדהים בכלל. נתת המון השראה. יום נעים!

  10. מחד ומאידך

    כיאה לבלוג פיננסי (או פיננסי למחצה), הייתי מצפה גם לקבל את הצד השני של המטבע….

    אני דווקא מכיר כמה ציטוטים אחרים, גם הם של המשקיע הגדול מכולם, האורקל מאומהה, שציטוט אחר שלו הובא בפוסט, והם:

    “הכלל הראשון הוא לעולם לא להפסיד כסף. הכלל השני הוא לזכור את הכלל הראשון”. יש לכלל הזה הסבר אריתמטי שבודאי הסולידית הנהדרת הסבירה היכן שהוא, או שהיא תהיה שמחה להסביר הרבה יותר טוב ממני, עם יכולותיה המילוליות האדירות (לדעתי הוא לא פחות חשוב מההסבר על כוחה של הריבית דה ריבית).

    הציטוט השני הוא “היה חמדן כשכולם פחדנים ופחדן כשכולם חמדנים”.
    היום כולם חמדנים, ולכן אולי עדיף להיות פחדן. אפילו הסולידית בעצמה אומרת שהראלי שלאחר המשבר הפיננסי הוא אחד בדורו, והשנוא בעולם. ברור שמי שהיה פחדן אז, כשכולם היו פחדנים, הפסיד את התחתונים, ומי שהיה חמדן הרוויח. הוא שנוא על אלה שהיו פחדנים אז. בנוסף, מאחר ועסקינן בציטוט שניתן בהקשר פיננסי, משמעותו היא שאם תהיה חמדן כשכולם חמדנים, או פחדן כשכולם פחדנים, כנראה שזה יוביל להפסד פיננסי, וכבר אמרנו שהכלל הראשון הוא לעולם לא להפסיד כסף (אז יש שתי סיבות לפעול לפי הכלל הזה, ראשית כדי לקנות מציאות ולהרוויח (ראה גם את הכלל הבא), ושנית כדי להמנע מהפסד).

    הציטוט השלישי של האורקל הוא משהו בסגנון של קנה נכס כאשר אתה יודע שהוא זול, בעת ביצוע העסקה, ולעולם לא מתוך ציפייה שהוא יתייקר בעתיד. נכסים זולים מוצאים בעתות משבר, וקונים ממישהו שלחוץ למכור. למותר לציין שהימים הללו אינם כאלה. לא קונים נכסים בגלל שמישהו מנפנף בידיו וטוען כי בעבר הנכסים תמיד התייקרו עם הזמן ולכן יתייקרו גם בעתיד (ובאותה נשימה טוען שלא ניתן לחזות את העתיד).

    נקודה נוספת, אמנם הבחור בן 17, ואמנם תוחלת החיים עולה בהתמדה, אבל אני מקווה שלא התרשמתם יותר מידי מגרף של 100 שנים אחורה. שמעתם נכון – אתם הולכים למות בתוך פחות ממאה שנים. הרבה, הרבה פחות. תחשבו כמה זמן נותר לכם לחיות במקרה הכי טוב, ותסתכלו על תת המקטעים הרצופים של תקופות כאלה. פחות מרשים בהרבה מהמקרים. עוד משהו, תסלחו לי על חוסר ההבנה, אבל האם הגרף הזה הוא לאחר ניכוי אינפלציה? כי אם לא, אז חלק מעליית המחירים צריך להתקזז אם אני לא טועה.

    יש עוד ציטוט, שאני לא יודע למי אפשר לשייך אותו, שאומר ש”ביצועי העבר אינם מעידים על ביצועי העתיד”. יש לקחת בחשבון גם את העובדה שכנראה שמעולם בעבר לא היו כאלו מניפולציות פיננסיות של ממשלות בשוקי ההון. בנוסף, היום כבר מחלחלת ההבנה שבעולם סופי, לא תיתכן צמיחה אינסופית (גם הסולידית, בפוסטים על קיימות, מעלה את הטענה הזו). לכן, באותה מידה שייתכן שהגרף הזה הולך להמשיך לעלות, ייתכן גם שזה הכי גבוה שהגרף הזה הולך להגיע בהיסטוריה של המין האנושי. שוב, מאחר וכל הזמן מבהירים שלא ניתן לחזות את העתיד, בכלל, אף אחד, אז ההשערה הזו היא בעלת אותה סבירות כמו ההשערה שמאחר והגרף עלה במשך 100 השנים האחרונות, הוא ימשיך לעלות גם לאחר מכן. אם מישהו מחד אומר שלא ניתן לחזות את העתיד, ומצד שני טוען מציג גרף של העבר, וטוען שבשל הביצועים שלו בעבר כדאי להשקיע גם בעתיד, אזי הוא משחק משחק כפול. הוא מנסה לחזות את העתיד, ומשתמש בעבר כדי לעשות זאת. אם אלה הם כללי המשחק (הכפול), אז אפשר גם להוכיח באמצעות הגרף כי המחירים היום הם הגבוהים ביותר מעולם, ולכן מי שקונה היום עובר על הכללים 1-3. הנכסים היום מתומחרים הכי יקר מאז ומעולם, לכן קנייה היום היא בוודאות מתוך ציפייה להתייקרות עתידית, ולא בשל ידיעה כי הנכס הוא זול, מה שיביא להפסד כסף. עוד משהו שאפשר להסיק מהגרף הזה הוא שזמן לא רב לאחר כל עלייה מגיעה ירידה. טרם חווינו את הירידה שלאחר העלייה הנוכחית, לכן לא שוכנעתי למה מצד אחד לסמוך על השוק שיעלה בעתיד, בטווח הרחוק, כי הגרף מראה, אבל לא לסמוך על השוק שירד בטווח של השנים הקרובות (שהוא משך זמן קטן לעומת משך ההשקעה לאחר מכן).

    לפיכך, נראה לי שהאינטואיציה של הבחור, וכנראה של עוד הרבה אנשים אחרים, עשויה דווקא להיות נכונה. אם אני לא טועה, כוונת הציטוטים שהובאו כאן לעניין תזמון השוק היא לגבי אותם סוחרים, שעושים מספר רב של פעולות בטווחי זמן יחסית קצרים, וסוברים בטעות שהם משקיעים.

    בנוסף, אלא אם כן רוב הקוראים הם בגילאי 17, הפוסט הזה צריך להיות תמרור אזהרה. לא כזה שיגרום לכם למרוד בעקרונות המבוססים המובאים בבלוג ולחזור לקנות בכסף שאין לכם, דברים שאתם לא צריכים, כדי להרשים אנשים אחרים שלא אכפת להם, אבל כזה שיבהיר לכם שלכם אין את אורך הנשימה שלבחור הזה יש, ואולי בכל זאת לא צריך לרוץ להיכנס לבורסה בשיא של כל הזמנים.

    לגבי הציטוט שתזמון השוק אינו מבוסס מבחינה סטטיסטית, דומה לרעיון עליו מבוססת השיטה שבפסיכומטרי, אם לא יודעים את התשובה, תמיד מסמנים ג (או תשובה אחרת קבועה), ולא מנסים בכל שאלה לנחש תשובה אחרת. למה? כי זה מוסיף עוד פרמטר למשוואה הסטטיסטית. הסיכוי לקלוע כשיש רק משתנה אחד שמהמרים עליו (מספר התשובה) הוא גבוה יותר מאשר כאשר מנסים לכל שאלה לנחש את התשובה הנכונה דווקא בה (מספר השאלה ומספר התשובה). אבל, וזה אבל חשוב, אם אתם יכולים לפסול חלק מהתשובות קודם, כי אתם יודעים ברמה גבוהה של וודאות שהן אינן נכונות, עדיף קודם לפסול אותן ואז לנחש (את אותו ניחוש קבוע, וניחוש אחר אם הוא נפסל בשלב הקודם). אם אנחנו יודעים שהיום המחירים הם הכי גבוהים שהיו מעולם, ויודעים שכולם היום חמדנים, ויודעים שקצב הצמחיה העולמית, לאור הדלדלות המשאבים, כבר לא מובן מאליו כבעבר, ויודעים כי ישנן מניפולציות פיננסיות בשווקים, וכל זאת כשדי ברור, גם אחרי 5 שנים מתחילת המשבר, שאין שיפור משמעותי בכלכלה הריאלית, אז אולי השקעה היום היא אפשרות שכדאי בכל זאת לפסול. במילים אחרות, אל תסמנו ג’ אם אתם יודעים שג’ לא נכון, רק משום שאתם לא יודעים מה כן נכון.

    עוד קצת על העתיד – ברור שאי אפשר לחזות את העתיד של שוקי ההון. אבל אפשר לדעת בוודאות מספר דברים. קודם כל, אם החלטנו (והצלחנו) ללכת בדרך של חסכון של 80% מההכנסה ואף יותר, אז אפשר לדעת בוודאות שלאורך זמן חסכנו את אותם 80% או יותר, ולא צרכנו באמצעותם דברים או חוויות. אני אמנם לא אוהד גדול של צריכה, אבל זה משהו שבוודאות אפשר לומר על העתיד בוודאות. עוד משהו שאפשר לומר בוודאות על העתיד הוא שנמות. חלק מוקדם וחלק מאוחר. אם נשלב את שני האחרונים, יהיה אפשר לומר בוודאות שנמנענו מצריכה של 80% באמצעות 80% מהמשאבים שלנו, ובסוף מתנו. או שמתנו עשירים וחופשיים לאחר שנים טובות של עצמאות כלכלית (מאחל לכולנו), או שלא זכינו להנות מאותה עצמאות, ואנחנו הכי עשירים בבית הקברות. למה אני מציין את המובן מאליו? כדי שתדעו שמול הסיכוי לעצמאות כלכלית, עומד הסיכון למות חסרי כל אחרי שכל מה שהרווחנו בזיעת אפנו נלקח מאיתנו. ולמה חשוב שנדע מה עומד מול הסיכוי? כי אם החיים שלנו מונחים על הכף, אולי נחליט בכל זאת להפעיל קצת חשיבה עצמאית ולא לקבל כמובנים מאליהם נפנופי ידיים על הטווח הארוך, גרפים של 100 שנים וסופרלטיבים של סכינים נופלות.

    לאור כל האמור הייתי מתייחס בספקנות בריאה לרעיון של הימור על כל הקופה על הכלכלה העולמית, דווקא עכשיו. זה לא שאני מציע רעיון אחר, ושוכנעתי שזה הדבר שעבד הכי טוב עד היום. פשוט טרם שוכנעתי שזה מה שיעבוד גם בעתיד, וטרם שוכנעתי שדווקא עכשיו, וההסברים בנפנופי ידיים על הטווח הארוך, לא ממש עושים לי את זה. אני אשמח אם יוכיחו לי אחרת.

    הבהרה: אני חי על פי העקרונות המובאים בבלוג ובחומר הנלווה. חלק אספתי מפה, ועם חלק באתי מהבית. אני שותה את הפוסטים בצמא רב. לדעתי הסולידית הוא The Voice of Reason. אני מכבס ביד, לא אוכל בחוץ ומפעיל בהצלחה ובסיפוק רב את שיטת מזווה הקסם. אני רק חושב שבניגוד לפוסטים אחרים נהדרים, הפוסט הזה הוא רק חצי נהדר, כי חסר החצי השני שלו, זה עם החצי השני של הסיפור.

    עוד כמה קטנות:
    א. האורקל מאומהה ידוע גם כאחד ממשקיעי הערך הגדולים מכולם. הוא לא פועל על פי עקרונות ההשקעה המובאים כאן. הוא קונה חברות שמתומחרות בחסר, משביח אותן ומציף ערך בהן. זה שהוא מכיר בעובדה שלא ניתן לחזות את ביצועי השוק בעתיד לא אומר שהוא משקיע את הכסף שלו בתיק השקעות עצל לטווח הארוך. מה ששמעתם, לוורן באפט אין תיק השקעות של שוקולד מריר. הוא פשוט לא מסתכל על ביצועי השוק אלא על ביצועי חברות בודדות. אז הציטוט הזה שלו לדעתי “הוצא מהקשרו” כשהוא מובא בפוסט הזה.

    ב. בשוק ההון אין רק הפסדים “על הנייר”, רק כשבוחרים למכור ו”לנעול את ההפסד”. זה קורה במצב של חדלות פרעון של חברות או מדינות. האג”חים יכולים להיות שווים אפס (אם אין בטוחות כנגד האג”ח ולחברה אין נכסים כדי לשלם באמצעותם). בעלי המניות הם נושים שיוריים (מה שנשאר), כך שבמקרה של פשיטת רגל שבה אין נכסים, וא לא נותרים נכסים לאחר החזרת החובות לנושים, הם לא מקבלים כלום. בנוסף, במקרים של אינפלציה דרמטית במטבע, או של שינויים ביחסי ההמרה בין מטבעות, האחזקות שלכם יכולות להיות שוות בפועל אפס. אם הייתה אינפלציה של 1000% במטבע מסוים, שוויו במונחי כוח קנייה של הנכס שאתם מחזיקים הוא אלפית משוויו המקורי. בנוסף, אם הנכס הוא נכס זר, שנסחר במטבע זר, אז אם השקל (או המטבע בו אתם צורכים) התחזק פי אלף מול מטבע אחר, אז הנכס שלכם (שאותו ניתן למכור במטבע המקומי במיקום בו הוא מצוי), יהיה שווה לאחר ההמרה חזרה לשקלים אלפית ממה שקניתם אותו (ותצטרכו להמיר בחזרה לשקלים כי הצריכה שלכם היא בשקלים), אפילו אם לא הייתה אינפלציה במטבע הזר.

    • מחד ומאידך

      אגב, “כשהדוב יגיע לבקר – זרוק עליו דליים של כסף עד שיברח!”, זה לא אומר לתזמן את השוק? (לקנות בשוק דובי)

      • מחד ומאידך

        זה ברור. אבל את זה עושים באופן תקופתי ומחזורי, גם כששוק המניות עולה ב-20% (אז קונים אג”ח בזול). לא רק כשהדוב מגיע לבקר, אלא גם כשהשור מגיע. לא?

        בכל אופן, עניין איזון התיק פחות קריטי לי לפחות. הייתי שמח לשמוע קצת תובנות על התגובה היותר ארוכה. אני מצוי פחות או יותר באותה צומת דרכים (כבר בעל חסכון אבל מפחד להכנס בשיא), ויש לי בארון ג’נסים בגיל של מי ששאל את השאלה…

        תודה

    • לגבי תוחלת חיים: בדיוק בגלל סיבה זאת גראהם (ליתר דיוק צוויג בהערות שלו) לא ממליץ על 100% השקעה במניות לאנשים פרטיים.

      לגבי באפט, הוא בעצמו ממליץ על השקעה פאסיבית כחלופה ראוייה:
      הנה קטע ממכת אחרון שלו למשקיעים:
      My money, I should add, is where my mouth is: What I advise here is essentially identical to certain
      instructions I’ve laid out in my will. One bequest provides that cash will be delivered to a trustee for my wife’s
      benefit. (I have to use cash for individual bequests, because
      all
      of my Berkshire shares will be fully distributed to
      certain philanthropic organizations over the ten years following the closing of my estate.) My advice to the trustee
      could not be more simple: Put 10% of the cash in short-term government bonds and 90% in a very low-cost S&P
      500 index fund. (I suggest Vanguard’s.) I believe the trust’s long-term results from this policy will be superior to
      those attained by most investors – whether pension funds, institutions or individuals – who employ high-fee
      managers.

    • דריווש השני

      לשוק המניות יש נטייה אינהרטנית לעלות.

      הסיבה האמיתית לכך היא שבמערכת קפיטליסטית:
      1. מניות מייצגות בעלות בעסקים חיים, אמיתיים, השואפים לצמוח, להתפתח ולהרוויח ככל הניתן
      2. לשוק יש נטייה טבעית, כמעט אכזרית, לטהר את עצמו — הוא מנפה חברות כושלות ומעלה על נס חברות מצליחות. כישלון והצלחה הן פונקציה של התאמה לסביבה המשתנה — כולל לסביבה בעולם שמשאביו סופיים. חברות שישכילו להתמודד היטב עם השינויים הללו ימשיכו לשגשג.

      צמיחה כלכלית היא פועל יוצא של חדשנות אנושית, טכנולוגיות חדשות וגידול דמוגרפי. אם אתה מאמין שכל אלה ייפסקו במהלך ימי חייך – אל תשקיע במניות, ובמקום זה הצטייד בשטח אדמה פורה, ברובה קלצ’ניקוב ובאפוד משופצ”ר עם 6 מחסניות. לחלופין, תוכל להגביל את חשיפתך למניות ל-25%, ולהשקיע את יתרת הסכום באפיקי השקעה בעלי קורלציה שלילית לשוק המניות (זהב, אגרות חוב ממשלתיות לטווח ארוך).

      ביחס לשתי הנקודות האחרונות שציינת
      א. באפט הוא לא משקיע ערך כמו שהוא איש עסקים שקונה בעלות (=100%) בחברות המתומחרות לדעתו בחסר. בהרבה מכתביו הביע תמיכה גורפת בפילוסופיית ההשקעה הפסיבית עבור הציבור הרחב. רק לאחרונה פורסם כי ציווה לנהל את כספי הירושה שלו כך ש-10% יושקעו באגרות חוב ממשלתיות לטווח קצר ואילו 90% בקרן מחקה מדד S&P 500.

      ב. כדי לפזר את הסיכון הזה,אפשר להימנע מאג”ח קונצרני (או כל אגרת חוב הכרוכה בסיכון אשראי גבוה),ומהשקעה במניות של חברות בודדות, תוך פיזור ההשקעה על אלפי חברות שונות כך שגם אם חברה אחת תקרוס ההשפעה על השווי הכולל של התיק תהיה קטנה. באשר לסיכון המט”ח, גם אותו ניתן לפזר באמצעות פיזור גאוגרפי על פני מספר רחב של חברות ומטבעות.

  11. מחד ומאידך,יש לך את זה בגרסה יותר ארוכה? 🙂

    לגבי – הציטוט השני שהוא “היה חמדן כשכולם פחדנים ופחדן כשכולם חמדנים”.

    מניסיון אישי עוד לא נראה ומרגיש לי שאנחנו במצב חמדנות בשוק
    הזה למרות ריבוי הבלוגים שאני נתקל בהם לאחרונה. עשה טובה ותודיע לי ביום שתסיים לפחד ותחליט
    להכנס לשוק 🙂

    עוד אנקדוטה אישית – אני זוכר מילדותי ב 1982 לערך את כמות הדיבורים והסרטים שדיברו על מלחמת יום הדין הגרעינית שתבוא עלינו במהרה בימינו וזאת לאחר משברי נפט וסטגפלציות איומות למינהן. הדאו היה אז בערך 1000 נקודות והגיע תוך 16 שנה ל 10000 עם מפולת של 22 % ביום אחד ב1987.
    לא שזה אומר הרבה לגבי העתיד – רק שאף פעם העתיד לא נראה מבטיח מי יודע מה.

    לגבי מדד המעוף 25 בישראל – הוא אומנם בשיא נומינלי אבל לא בשיא ריאלי.
    ב2008 הוא היה בשיאו 1237 היום כ 1400 … מאז הייתה אינפלציה של כ 20% וגידול באוכלוסיה של כ 10 %
    מה גם שהאלטרנטיבה של ריבית ממשלתית חסרת סיכון הייתה הרבה יותר קורצת.

    ולא יודע למה אתה משום מה נראה לי “המהנדס” שמגיב פה בתחפושת.

  12. מחד ומאידך

    לעניין הכניסה להשקעה דווקא עכשיו (נושא הפוסט והשאלה שלי):

    בקשר לציטוט הראשון, אמנם לא למכור בירידות זהו יישום אחד שלו, שמאפשר להמנע מהפסד. עם זאת, גם לא להיכנס בשיא ולפני מפולת זו דרך נוספת. בהנחה והיינו יודעים שזהו שיא וצפויה מפולת הרי היה לכולם ברור לא להכנס כעת. מאחר ואיננו יכולים לחזות את העתיד אנחנו לא יכולים לומר את זה. אבל, אנחנו כן יכולים לומר את זה באותה מידה של ודאות כמו שאנחנו אומרים שהשוק תמיד יעלה בטווח הארוך. לכן לא ברור לי למה אנחנו מתעלמים משיאי המחירים הנוכחיים אבל לא מתעלמים מהביצועים של השוק לטווח הארוך, כאשר שניהם מבוססים על אותם נתונים – הנתונים של ביצועי העבר של השוק.

    לגבי הררי המזומנים שבידי הציבור, קיים איזה נתון פומבי בעניין שאפשר להסתמך עליו?
    כי יש מספר מדדים שמצביעים (ב”דיוק” [אם אפשר לקרוא לזה כך] כלשהו על מדד ה”פחד” בשווקים, ובתקופה האחרונה הם ברמות די נמוכות [אני מדבר על הימים שקצת לפני השיא בדאו]). רואים את זה גם לפני ההנפקות האחרונות, הערכות שווי ומיזוגים ורכישות בזמן האחרון.

    גם אם חברות “טובות” בשוק קפיטליסטי ימשיכו לשגשג, ואני מאמין בזה, אין שום סיבה להניח שהשוק יישאר ברמות האלה. ייתכן כי השוק יינפה בסופו של דבר הרבה מאוד חברות לא מוצלחות, וגם החברות שישארו וישגשגו יחזיקו את השוק ואת הכלכלה העולמית ברמות הרבה יותר נמוכות. מספיק להסתכל על הנפקות האינטרנט האחרונות והערכות השווי כדי להתחיל לחשוש שיש הרבה מאוד ג’אנק בבורסה, וגם יש הרבה גורמים שתומכים בריבוי של ג’אנק (ריבית אפסית, הזרמת כספים חסרת תקדים לשוק). אם הדאו ב17K עכשיו, לאחר הגל הבא של הניפוי גם אם יעופו כל החברות שאינן מוצלחות, אין שום סיבה שהוא בהכרח יישאר באותה רמה, גם אם הנותרות ישגשגו מאוד. ואנחנו מדברים על עליה נוספת שלו, שצריכה להיות 4% לפי כלל ה4%, כל שנה, ואני לא רואה סיבה למה אפשר לומר את זה. ואם בכל זאת אומרים את זה, למה אי אפשר לומר שלאחר כל גל של עליות בשווקים יש גל של ירידות, למרות שהמגמה הכללית היא של עליות, ולכן ניתן להסתמך על ירידה שתגיע, וכדאי להמתין עם הכניסה.

    אז בשורה התחתונה, טרם הבנתי למה להכנס דווקא עכשיו. הייתי מקבל תשובה שאומרת שאפשר להכנס עכשיו, ואפשר להיכנס אחר כך, זה לא באמת משנה כי לא ניתן לחזות את השוק, אבל במקביל באותו סיכוי שנרוויח בטווח הארוך בשוק ההון גם נפסיד בו, כי לא ניתן לחזות. או לחילופין, תשובה שהייתה אומרת שכדאי להמתין, כי כמו שאפשר להסתמך על ביצועי העבר של השוק לטווח הארוך (במידה מסוימת) על מנת להצדיק השקעה לטווח ארוך, אפשר גם להסתמך על אותם נתונים על מנת לקבוע שבקרוב תהיה מפולת כלשהיא (לא אפוקליפסה) ולכן כדאי להמתין עם הכניסה ולא להיכנס במחירי שיא של כל הזמנים.

    כל תשובה אחרת מביסה את עצמה, כי מחד היא נשענת על ביצועי עבר כדי להצדיק השקעה לטווח ארוך ובעותה עת מתעלמת מנתוני עבר שמצביעים של סבירות למפולת.

    לגביי הטווח הארוך והאפוקליפסה:
    תשמעו חברים, קראתי את מה שכתבתי שוב, אני לא מבין מה העלה אצלכם את הקונוטציות האפוקליפטיות. לא עשה לי רושם שטענתי ששוק ההון הולך לאבדון מחר בבוקר. רק טענתי שכעת הוא ברמות שיא ואולי יש מקום לחכות עם הכניסה, למי שאינו בן 17.

    צמיחה כלכלית מבוססת על הרבה מאוד דברים. בין היתר מה שתארת. כיום היא גם מבוססת על אובססיה צרכנית ואשראי זול. אני חושב שהטכנולוגיה תשתפר והגידול הדמוגרפי יימשך. אני סבור שישנם טיעונים מאוד משכנעים למה השיפור הטכנולוגי והגידול הדמוגרפי דווקא יביא לצמצום הכלכלה העולמית (פחות משרות, פחות צריכה, עליית מחירים של מוצרים בסיסיים ולכן הפחתת הצריכה ועוד). לכן השקעה בשטח אדמה פורה במדינה בה ישנם חוקי קניין פרטי חזקים היא לא מאוד מופרכת בעיני. אני לא זוכר שהזכרתי זומבים מסתובבים ברחובות, אז אני לא בטוח למה השכפ”ץ והקלצ’ רלבנטיים. אבל עניין האדמה והזהב או נכסים אחרים בעלי קורלציה שלילית הם נראה לי ההתייחסות היחידה לגוף השאלה ששאלתי. אם אני מבין נכון, אז הכוונה היא שאפשר בכל זאת להיכנס עכשיו, ואז להכנס למניות לאחר שתהיה ירידה. וזה עדיף מאשר לשבת על המזומן כי זה יכול לקחת זמן ובנתיים מפסידים את התשואה האלטרנטיבית. אבל זה לא נאמר בפוסט. בפוסט נאמר שאפשר להיכנס לשוק עכשיו כי הטווח הוא ארוך.

    גיא,

    איזה בדיחות, חמודי (-:

    אני לא חושב שמספר הבלוגים שאתה נתקל בהם לאחרונה הם האינדיקציה, אבל תעשה מה שאתה רואה לנכון.

    לגבי מדד המעוף בארץ, הוא לא ממש אינדיקציה לכלכלה העולמית. אם אתה מחזיק בנכסים בישראל יותר ממשקלה היחסי בכלכלה העולמית אולי כחומר קריאה לשבת תתעניין בנושא שנקרא Home Bias. שווה קריאה.

    אין עניין של פחד. יש עניין של סיכון וניהול שלו. אם אתה סבור שהשקעה בבורסה הופכת אותך לגבר

    לגבי הזהות שלי, לא הבנתי למה היא רלבנטית, ולא השאלות שנשאלות.

    ד”ש לעגלים.

    • לא הבנתי את עניין העגלים.
      אני גם לא יודע מאיפה הסקת שאני חושב שהשקעה בבורסה הופכת אותי לגבר אבל תאמין לי שאם הייתי יודע
      שזה תופס לא הייתי מפסיק להשתמש בזה. אני התכוונתי כשמי שמפחד להיכנס לבורסה נהיה חמדן זה כנראה הזמן שלי לצאת.

      לגבי הבורסות בעולם – אז במדינות ה BRIC , מזרח אירופה, יפן אז הבורסות רחוקות משיאן ואני מניח שזה משפיע על מדד ה MCSI העולמי.

      לגבי ה Home Bias — מכיר. רק שאותי לא מעניין העושר של רוקפלר אלה רק העושר של הקבצן שישן איתי מחתת לגשר … כל עוד אני מסודר יותר ממנו אני מאושר ( זה עניין עדתי).

      האמת שלא קראתי את העבודת התזה השנייה שלך עד הסוף כי מוגשת כרגע ארוחת ערב ותינוקת צורחת לי באוזן בזמן שאני מגיב … עוד מעט…
      גם עניתי לך תגובה לגבי תהליך היסטורי שממתינה לאישור…

      • טוב לקרוא פעם את נוספת את התגובות.

        א. רק יפן נמצאת במדד MSCI …. אבל בשביל פיזור מרבי אני מניח שכדאי אולי לכלול גם את מדינות הBRIC …..

        ב.אני מסתלבט על עצמי בעניין העדתי שמה שהכי שחשוב אצלנו (אולי אצל כל אדם ? ) זה להיות תמיד לפני השכנים.

        ג. איליה ,
        1. הסיפור שלי די דומה לשלך למטה , אז אולי אנחנו משקיעים אקטיבים בתחפושת ?
        2. ברור שאני גם ממליץ על הספר של גראהם – המשקיע הנבון.

        ד. שולה , מתחילים מעכשיו.

        • היי גיא,

          לגבי משקיע אקטיבי בתחפושת – בפרק 20 של משקיע הנבון גראהם מדבר על מרווחי בטחון בחישובים. בתור מישהו שאין לו כוח להתעסק יותר מדי בחיפוש חברות באסקולת השקעות ערך, אני רוב הזמן משקיע פאסיבי.
          בזמן משבר חריף התמונה משתנה ואפילו עיון פשוט במאזן חברה מספק לך את מרווח בטחון (למשל מצב שהיה בפברואר2009 כאשר שווי של מלא חברות היה שווה או פחות מכמות המזומנים שחברות אלו החזיקו (מדובר על חברות רווחיות בלי חובות). במצב כזה לי אישית קשה להשאר משקיע פאסיבי. אבל במשבר הבא כפי הנראה אשקיע יותר בקרן סל ולא בחברות פרטניות.

  13. יעקב מישל

    שוק הון ביסודו של דבר הנו גם מכשיר לחסכון ארוך טווח.
    השקעה מושכלת לטווח ארוך עשויה בהחלט להניב תוצאות טובות מאד לחוסך=משקיע.
    לכן,לעניות דעתי,

    קנו בזול,תמכרו ביוקר-זו כל התורה למשקיע מהציבור !!!

    צריך להשקיע בחברות,ששווין בשוק זול מהותית מהשווי ההוגן שלהן,אך עם אופק עמוק ורחוק של צמיחה בהכנסות וברווחים, תוך שיתוף הולך וגדל של כלל משקיעי החברה- ברווחיה.
    מתוך ניסיון אישי,השקעה שכזו מאפשרת לי לישון בשקט גם כששוק ההון צונח,ושוק ההון מטבעו גם ממריא וגם צונח,בדרך כלל יחד עם כל “המומחים הגדולים”.

    והיום ישנן הרבה חברות זולות,גם כאלה שמחלקות דבידנד,כמו למשל– אדגר השקעות הנסחרת כ-40% מתחת להון העצמי שלה, פועלים אי.בי.אי שתשואת הדבידנד השנתי שלה הנו כ- 14%.,אלספק הנדסה הנסחרת כ-50%
    נמוך משווי החברה בה השקיע בעל החברה בקנותו את חלקה של שותפתו לפני כ-7 חודשים,וחברות רבות נוספות,כל חברה והספור שלה,כל חברה והסיבות המיוחדות להשקיע בה …..,אבל

    אל תסמכו על אף אחד,פשוט תעשו שיעורי בית ותבדקו את המידע שעולה כאן ,בפורומים ובאתרים כלכליים אחרים ובמיוחד בדוחות שהחברה הציבורית חייבת לפרסם.

    השקעת לונג לחסכון בחברה ציבורית הנה ענין של בחירה,החלטה ,עשיה ואמונה אישית .

    מי שמאמין בחברה,בתוצאותיה,בתוכניותיה,בהחלטות הדירקטוריון שלה,בהנהלתה ובעובדיה- שישקיע.
    מי שאינו מאמין בנ”ל-יקום ויברח,שלא יושיט השקעתו וישקיע בה.

    ליאת רגב בתוכניתה לקראת חג השבועות כתבה ואמרה ,כי חג השבועות מסמל את הדבקות באמונה של עצמך,כי רק עם הדבקות באמונה שלך,שהיא ברוב המקרים הפוכה לזו של הסובבים אותך, מביאה להגשמת חלומות:
    מביאה את הילד הסלקטי להיות איש רוח או מהנדס או ….
    ומביאה את הסטארטפיסט להגשים את חלום האינטרנט,שרק בתחילת שנות ה-2000 גרם למשבר ענק בשוק ההון,
    וגם מביאה את הילדה ,שכולם צחקו לה בילדותה, כי היא ילדת חלומות, להיות טייסת קרב,וכדומה ……..

    האדם אינו אלא תבנית-נוף מולדתו ( שאול טשרניחובסקי ),ויש האומרים גם “האדם אינו אלא תבנית-נוף משפחתו וילדותו”, ואני מוסיף גם :

    האדם הנו תבנית אמונותיו ,ידיעותיו, חלומותיו.

    כך זה גם עם השקעה בחברה ציבורית,שהחלטתי להשקיע בה השקעת לונג להגדלת החסכון-לעצמי ולמשפחתי.

  14. יחזקאל

    באופן מפתיע, הבחור הצעיר צודק, השוק אכן יקר, יקר מאד, יקר מידי.
    עד כמה השוק יקר ניתן לאמוד לפי היחס בין הרווח השנתי של החברות בבורסה לבין שווי השוק של החברות (שנובע מערך המניות שלה).
    מכפיל בגובה של עד 10 מצביע על שוק נמוך, בין 10-20 בינוני, מעל 25 יקר.
    השוק האמריקאי נמצא היום במכפיל רווח של 25.
    קיים קשר שלילי מובהק בין המכפיל הממוצע לבין הרווח הצפוי ב10 השנים הבאות.

    ניתן לראות זאת בגרף בלינק הבא:
    http://4.bp.blogspot.com/_i47TEqZoAbw/TTh6j14yWlI/AAAAAAAAA18/YTJf68f_bBQ/s1600/Start%2BPE%2B%2526%2B10-Year%2BReturn.jpg

    הסבר לגרף:
    כל נקודה מייצגת תמונה של שנה מסוימת, באותה שנה לשוק היה מכפיל רווח ממוצע, ואם עברו מאז 10 שנים ניתן לדעת מה הייתה התשואה ב 10 השנים הבאות.
    כפי שקל לראות, מי שנכנס לשוק כשהמכפיל גבוהה מ 25 יעשה ככל הנראה תשואה נמוכה ב 10 השנים הקרובות.מכפיל של 25 מצביע על חמדנות או בועה וכפי שאמר וורן באפט: כשכולם חמדנים הייה פחדן.

    הטענה ששוק ההון עושה בממוצע רווח סביר בטווח הארוך נסמכת על היסטוריה של כ 100 שנים של השוק האמריקאי בדיוק בטווח הזמן בו ארה”ב הפכה לאימפריה הכלכלית המובילה בעולם.
    האם היא תישאר כזאת לנצח? ברור שלא.

    המחשבה שבטווח ארוך שוק ההון עולה פשוט איננה נכונה!
    לדוגמא, שוק המניות השני בגודלו בעולם- יפן.
    מדד הניקיי ירד בין שנת 1989 להיום ביותר מ 50% ריאלי!
    יודגש כי זהו טווח זמן עצום של 25 שנים.
    גם השוק הצרפתי ירד ב 14 שנים האחרונות ב50%, כמו כן השוק האנגלי הגרמני השוויצרי נמצאים ריאלית מתחת לרמתם לפני 15 שנה – הכל במונחים ריאלים
    .
    לסיכון כמו בכל שוק, יש תקופות של שוק נמוך ותקופות של שוק גבוה.
    מי שרוצה להיכנס לשוק ההון כיום, מוטב שיעשה זאת במדינות בהן השווקים נמוכים.
    זה לא קל למצוא מדינות כאלה כי יש מתאם בין השווקים בעולם אבל צריך לחפש בדיוק את המדינות שמתאושוות מנפילות משמעותיות.
    וכאן נתחבר להמשך הציטוט של וורן באפט: כשכולם פחדנים הייה חמדן.

    • אם הכל מתומחר ולכולם יש את המידע אז למה יש קריסות? דיסאינפורמציה, אינטרסים ואפקט העדר גורמים לאנומליות. קריסות הם סימן שהשוק הגיע לנקודה שהאמת יוצאת לאור, המחיר היה יקר. השוק לא נוהג בטווח הקצר (והטווח הקצר יכול להיות שנים) באופן שמשקף את המחיר הנכון.

      אי אפשר לתזמן את השוק מבחינת תחילתה של קריסה (או ריצפה) אבל כן אפשר להגיב לה באופן שמשיג ביצועים עדיפים על קנה והחזק.

      • יובל שנקר

        מסכים מאד, אי אפשר להגיד שהכל מתומחר, ועם זאת שיש אסטרטגיות גרועות ואסטרטגיות טובות. והכסף שאנשים מפסידים בבורסה בהכרח נכנס לכיס של מישהו.

        • “הכסף שאנשים מפסידים בבורסה בהכרח נכנס לכיס של מישהו”.

          אכן, מי שסבור שיש לו יתרון קוסמי כלשהו על פני מיליוני משקיעים אחרים בדרך כלל נוטה להיטרף על ידי כרישים.

          לעומת זאת, מי שרוצה להביט מרחוק על התחרות הזו פשוט קונה את השוק כולו, מחזיק לאורך זמן ומאזן לפי הצורך.

          השוק חכם ממך.

    • דורין, פה אני לא מסכים איתך – לא תמיד הכל מתומחר.
      המידע נגיש לכולם, זה נכון אך זה לא אומר שהוא מתומחר נכון. כל הזמן.
      נקח את אותה דוגמא של סטיו 2008 – אביב 2009 בישראל. האם הייתה פה סיבה כלשהי לקריסת שוק המניות? לא בטוח, הוא קרס – כן, בגלל הפאניקה שזה מצב קיצון שבו השוק מפסיק להיות מתומחר (זה גם נכון למצב של אופוריה של שנת 1999 בנאסדק).

      מה שכן – אם לא תהיה בשוק בזמן זה אז גם לא תהנה מעליות (אם יהיו כאלה) אחרי הנפילה. ופה איזון עושה לך את העבודה יופי.

      לי אישית היה יותר מזל משכל כי הייתי בקייץ 2008 90% אגח ממשלתי ובמרץ 2009
      הייתי 90% מנייתי כי השוק היה זול בטירוף. אבל לא נראה לי שיהיה לי אותו מזל עוד הפעם. אז ברור שהכי טוב להיכנס לשוק במשבר אבל גם פה אתה לא יודע מתי הגעת לתחתית. התחלתי לקנות מניות החל מנובמבר 2008 והשוק המשיך לרדת ואז זרקתי עוד כסף על דוב (מזה אני יודע שאני יכול לשון בסדר עם 40% הפסד על התיק). בסוף הדוב ברך. אז כן, לפעמים מתמזל המזל.
      עכשיו אני לא בונה על זה ומנהל תיק פאסבי החל מ2010

    • אלון ד.

      יש אתר שייתן לי ערכי מניות ריאליים לאורך הזמן?

      זה מאד יעזור לי, ולעשות את זה בעצמי זה מסורבל מאד.

  15. אמנם וורן באפט אמר “אין לי מושג קלוש מה השוק עומד לעשות בששת החדשים הקרובים”, אבל המהות של וורן באפט הפוכה לגוון וקנה בכל מחיר. המהות שלו היא קנה חברה נהדרת בחצי מחיר.

    אוקיי, אני לא מסיט את הדיון עכשיו לאסטרטגיית השקעות ערך. אני גם לא מדבר על להביס את השוק. בכל מקרה גם מה שוורן באפט ממליץ למשקיע הממוצע הוא להקצות 10% לאג”ח וב 90% לקנות אינדקס S&P אך להכנס בצורה מדודה (dollar cost averaging). כמו כן, כל מה שנאמר על תיק אינדקסים גלובאלי ומגוון אג”ח, ההשפעה הקריטית של דמי ניהול נמוכים על תשואה וכדומה נכון למשקיע הביתי. יחד עם זאת אנחנו צריכים ללמוד ולהשקיע בצורה שלא תכניס אותך לחרדות כשהשוק יורד. אם אתה בן 17 והשקעת כמה אלפי שקלים, ניחא, אבל כשאתה יותר מבוגר, ויש לך ילדים, וחלק ניכר מהכסף שיש לך מתחסל ברמות של אלפים ליום במשך ימים שבועות וחודשים – זה מאוד קשה.

    כמו כן, הגרף למעלה יפה מאוד כאשר הוא מתפרש על מאה שנה, אבל הוא נראה אחרת מאוד אם מסתכלים עליו מפרספקטיבה ריאלית. דהיינו מתחשבים באינפלציה ולא חושבים שדוקא נכנסנו בנקודה הנכונה ואנחנו מחזיקים מעמד עשרות שנים. אי אפשר להניח שאתה נכנסת דוקא בנקודה הטובה, נשארת בשוק ללא תזוזה עשרות שנים ומכך להסיק שהתשואה הממוצעת שלך בוודאות תהיה 7.4%. למעשה, יותר נכון להניח שנכנסת כאשר השוק עולה כי הטבע שלנו גורם לנו שלא נרצה לשים כסף בשוק יורד. אבל אם כך, אם רוב ההשקעות נעשות בשוק עולה זה מכבר, בהכרח הדבר יתבטא בתשואה עתידית נמוכה מהממוצע. ואכן, בדיקה של תיק אינדקסים בלבד, ומגוון גלובלית מראה שהמקרה החציוני, אפילו אם לא נכניס את ההתנהגות מעלה לעניין, מניב רק 4.6% ריאלית לשנה. וכניסה לשוק כאשר הממוצע שלו גבוה בכ 30% מהממוצע הכללי כמו היום מראה שהסטורית הוא יניב רק 3% ריאלית לשנה בטווח של שלשים שנה.

    כאילו לא מספיק לנו הנ”ל, נוספות לנו החרדות במקרים של נפילות שוק. ואז בקנה והחזק אומרים לנו, אין מה לעשות, היצמד לאוכף ודהר את כל הדרך למטה. קל לומר, קשה לעשות.

    ממש לא כיף כל המציאות הזאת! אז מה לעשות? לא להשקיע? חס וחלילה, כל אלטרנטיבה אחרת הינה אפילו יותר גרועה. כן, אבל מה לעשות!?!? ראשית, צריך להסתכל לנתונים הקשים בלבן של העיניים, שנית לשאול האם בכלל אפשר לעשות משהו?

    כפי שכתבתי בעבר אני אוהב את המאמר המתבסס על מחקר שביצע Mebane T. Faber ושפורסם ב The Journal of Wealth Management ב 2006 הנקרא
    A Quantitative Approach to Tactical Asset Allocation
    (GTAA בקיצור) וחזר ונבדק ב 2013 ולדעתי הוא עושה עבודה טובה על תיאור ותיקוף הנושא.

    הוא מאשר את רוח הסולידית לגבי הגישה של בניית תיק פסיבי מגוון גלובאלית ואג”חית דל דמי ניהול, ואיזון.

    אבל הבדל אחד וכאן אנו חוזרים לנושא הפוסט מי הפסיכי שמתחיל להשקיע עכשיו. בצדק טענת, “אף אחד לא יודע מתי יגיע המשבר הבא”, אך ב “הנסיון לתזמן את הכניסה והיציאה מהשוק מוביל כמעט תמיד לתשואת חסר” אני מתחיל לחשוב. כי מבחינה מסויימת נכון שאתה לא יכול לצפות את השוק לנקודת הכניסה ותזמון המשבר, ונכון שאי אפשר לדעת מתי לתפוס סכין נופלת כדי להכנס בנקודה הנמוכה ביותר, אבל מי אמר שצריך? כי באותה מידה שזה נכון, גם נכון שאם משקיעים כאשר השוק יורד, מגדילים את התשואה לאורך זמן ומקטינים את הסיכון ולהיפך. הדגש הוא ניהול סיכונים. לפיכך שינוי תמהיל בין האינדקס שמחזיקים לאג”ח בהתאם למגמות ארוכות טווח נראה הגיוני. אבל האם הוא תופס במבחן המציאות? ואיך זה נראה ואיך זה מרגיש?

    כל מה ש GTAA מוסיף בעקרון הוא שבהיווצר מגמה ארוכת טווח – פעל בהתאם. ותכלס:
    1) תעשה שוקולד מריר (כמעט, כי בעצם הוא קצת מגוון יותר)
    2) פעם לחודש בדוק לגבי כל אחזקה האם מחירה גבוה או נמוך מהממוצע של עשרת החודשים האחרונים. אם נמוך, החלף את האחזקה בו באג”ח ולהיפך.

    לפי הנתונים דוקא לא מתקבלות הרבה תנועות כי המגמות ארוכות טווח אז אין שחיקה משמעותית של עמלות והמשקיע נשאר בשוק רוב הזמן עם חשיפה של בין 60%-100% בכ 80% מהזמן. מבחינת מיסוי כמובן שטוב לעבוד בתוך חשבון פטור כגון קרן השתלמות מנוהלת אישית (IRA) אך גם בחשבון ממוסה הפגיעה לעומת קנה והחזק אינה מהותית. והתשואות? הן דוקא עולות במודל הפשוט לא בהרבה, סביבות חצי אחוז ובמודל הבינוני (עם יותר גיוון) בסביבות אחוז. בעצם המודל לא משיג את תשואת השוק על ידי ביצועים יותר טובים ממנו וכך לא מפר את אחד מהחוקים של השקעה פסיבית, אלא התשואה העודפת נובעת מהימנעות מנפילות שוק מהותיות. אבל ההפתעה נמצאת בחשיפה לסיכון – דהיינו איך נרגיש כשהשוק יורד. ושם, בעוד שבמודל קנה והחזק אנחנו נדרשים לחשוק שיניים מול ירידות שוק ובהכרח הפסדים של עשרים שלשים אחוז ואף יותר מהתיק שלנו במקרה קיצוני, ב GTTA נחווה רבע מכך, דהיינו גם בירידת שוק קיצונית אנחנו אמורים לחוות ירידה של פחות מ 10% וזה לדעתי הבדל של יום ולילה לגבי הפסיכולוגיה של המשקיע הביתי.

    נ.ב. יש עוד טוויק שהם בודקים המתייחס לניצול מומנטום ונחשב אגרסיבי המעלה את התשואה המוצעת מול קנה והחזק ב 2%-3% אבל עושה זאת במחיר העלאת הסיכון פי 2. עדיין זה חצי מהסיכון בקנה והחזק והתשואה עולה לסביבות ה 7% הנכסף.

    עובד? לא עובד? מתאים? ובכן, אני אומר לפתוח ראש, לקרוא, להבין ולהחליט עצמונית. מבחינתי, תיק מגוון גלובאלית שמקטין לי את הסיכון לרמה נסבלת ומעלה את התשואה במידה סבירה – לקחתי.

    נ.נ.ב סיקרן אותי לדעת האם יש ביקורת על האסטרטגיות הספציפיות הללו והאם סותרים אותם. מצאתי די הרבה מאמרים שתומכים בהן אך לא מצאתי כאלו שסותרים. אם ימצאו אשמח לשמוע.

    http://papers.ssrn.com/sol3/papers.cfm?abstract_id=962461

    • העבודה הזו של FABER ממש טובה. מי שיש לו סבלנות לקרוא 70 עמודים ילמד הרבה על תרומת גיוון תיק השקעות ותזמון השוק לתשואה ולסיכון של ההשקעות בשוק ההון.
      טיפ קטן למי שאין סבלנות לקרוא: פאבר מראה שהשקעה של 20% בנדל”ן ועוד 20% בסחורות מעלה את התשואה ומקטין את הסיכון.

      • כפי שאמרתי, אף אחד לא יכול לצפות מתי השוק יקרוס. זה שפאבר אומר מ 2011 שהשוק צפוי לקרוס וזה לא קרה עדיין, לא אומר שהוא לא יקרוס. אם לא יקרוס – יופי אבל מאוד סביר שהוא יקרוס בעתיד כפי שהיה בעבר. ההשפעה שתהיה על קריסה כזאת על אנשים שנכנסים יותר קרוב אליה הינה משמעותית ביותר לנושא התשואה ארוכת הטווח שלהם. לכן אם יש אסטרטגיה מוצקה שמתמודדת עם בעיה זו כפי שמובאת במאמר כדאי לאנשים להקשיב ולשקול.

      • מבאן ומארק זה שני אנשים שונים. זה הבחור שאת כנראה מתכוונת אליו

        [http://www.youtube.com/watch?v=Fx6ALdBgeDI]

  16. מענה יעל נגד הפחד, זה לעשות דווקא את מה שאתה מפחד ממנו;
    כלומר אם הפחד משתק אותך מלהיכנס לבורסה, כנס דווקא לפעילות בבורסה ותראה שהשד לא נורא כל כך.

  17. פוסט מעולה, נותן מענה, גם לשאלות חשובות אחרות. יישר כח לסולידית.

  18. יכול להגיד לבחור בן 17 דבר אחד ……….

    הייתה לך אפשרות להיכנס לשוק ממש לפי שבועיים אחרי (שמצאו את החטופים ) הייתה מיני מפולת

    אנשים היו בלחץ היסטרי מהמצב הביטחוני ומכרו בטירוף מניות , אגחים, מכל הבא ליד

    וגם אני פעם ראשונה בעסק הזה ממש נלחצתי פתאום אני רואה על המסך יום אחרי יום

    איך הכסף שלי נחתך ורק אדום בעניים , אמרתי לעצמי שמחר אני מוכר את כל התיק רק שלא אפסיד

    כסף , לאחר מחשבה שניה ממש כבר על המחשב מוכן למכור את כל התיק לחש לי באוזן זקן חכם ואמר

    תחשוב הפוך גוטה שכולם לחוצים למכור תקנה סחורה בזול , הצרה של אחד היא העסק של האחר ……

    לכן במקום למכור קניתי עוד מניות ועוד אגחים במחיר רצפה ! שעכשיו מתברר כהחלטה נכונה

    ותודה לזקן החכם וכמובן לסולידית !

  19. שבוע טוב בזכותך אזרתי אומץ ופניתי לבית השקעות , קיבלתי מהם את רשימת העמלות ,ובין היתר קיבלתי רשימה של ״ דמי טיפול בתשלומים״
    1. תשלום דוידנד 0.09
    2.תשלום ריבית 0.09
    3.תשלום פידיון אג״ח/מק״מ 0.08
    ורציתי לדעת האים זה תקין ומקובל?
    והאים תשלום ״דמי הטיפול״ באג״ח ובמיוחד במק״מ שהוא לטווח קצר לא מעקר בעצם את התשואה שהוא נותן יחד עם עמלת הקניה והמיסים?
    אשמח אם תוכלי להתייחס ולחדד את הנושא. תודה

  20. שלום,
    תודה רבה על הפוסט המעניין, אף שלגביי רובו כתוב בסינית ספרותית.

    אני אישה בת 40, נשואה ואמא לשניים. היום, בעקבות הפוסט שלך, הבנתי שזמן יקר “בוזבז” על פיתוח קריירה, השכלה מקצועית, שופינג וסופ”שים ברודוס (אני לא מנסה להיות צינית. האסימון ירד והשמיע קול חבטה אדירה).

    שתי שאלות לי אלייך (ואני מודה לך מראש באם תואילי לענות):

    1. במידה שארצה להתחיל לקרוא ולהבין על שוק ההון-באילו ספרים כדאי להתחיל?(אני ארכיאולוגית במקצועי, חסרת ידע בפיננסים, מעבר לידיעה שאני חייבת לרכוש הבנה בנושא).

    2. בפוסט כתבת על עניין הזמן. האם, דעתך, גיל 40-45 מותיר מספיק זמן להכנס לעולם הזה או שמא פספסתי את הרכבת?

    תודה מראש על ההתייחסות

    • היי שרון,

      ישנו ספר טוב בעברית שמסביר על סוגי ניירות ערך:
      “הבורסה ושוק ההון איתך מהצד הראשון” של יאיר זימון ואיילה ויטנר.
      זה ספר שמסביר על סוגי ניירות ערך ומושגים מרכזיים – כלומר אחרי קריאה שלו ץוכלי להבין מושגים. יתרון גדול של סםר זה שהוא קל מאוד לקריאה.

      יש עוד הרבה ספרים והיה איפשהו פוסט אצל דורין עם רשימת ספרות.
      אישית גם הייתי ממליץ על “המשקיע הנבון” אבל גיא יתחיל לצעוק עלי תכף…

    • אני לא יכול להמליץ על ספרות כלשהי אבל גם אני דוגל בשיטה של תיק “עוקב שוק”.

      גם בגיל 40 לדעתי לא פספסת את הרכבת (אולי את שתי התחנות הראשונות אבל הנסיעה עד גיל 80+ עוד ארוכה).

      אני לא חושב שבזבזת זמן על פיתוח קריירה (אלא אם כן את סובלת בעבודה) כי אחרי הכל היא פירנסה אותך לתקופה לא קצרה ובלעדיה כנראה שלא היה לך חסכון כלל.

      בנוסף לחסכון רגיל, אני ממליץ לך לבדוק אם יש לך קרנות השתלמות או קופת גמל שתוכלי להעביר לניהול אישי.
      במידה וכן, את תוכלי לנהל אותן בצורה דומה לתיק ההשקעות ע”י רכישת קרנות מחקות של מדדים ואג”חים.

      אכן לא תוכלי לצאת לחירות כלכלית בגיל 40 אבל עדיין דרכך עוד ארוכה עד הפנסיה ואת יכולה לתקן את כל מה שלדעתך מצריך תיקון.

    • ארבעים? צעירה! ודאי במונחים של כסף. צריך לזכור שעד שמתניעים מנועים בחיים האלו מבחינה כספית , ובמיוחד בישראל, רוב הסיכויים שאתה נושק לשלושים ויותר. הרי יצאת מהצבא עשרים ומשהו, עשית טיול, למדת לימודים, וכנראה התגלגלת במשרות זוטרות ולא חיית באופן סולידי כך שלא נותר לך הרבה בארנק אחרי שכ”ד וכו’. אוקיי.

      אז זה מה שיש. אבל מבחינת השקעות, את פרגית. יש לפנייך עוד את המסה העיקרית של הקריירה שלך.

      ולגבי ללמוד וספרים, אז אם יש לך עניין וסקרנות אין קץ, אז לא חסרים. אבל למען האמת רוב האנשים לא רוצים ששוק ההון ומניות ומסחר יהפכו להיות החיים שלהם כך שאת עלולה לגלות שאת מותשת עוד לפני האמצע של הספר הראשון ובעצם בסופו עדיין לא תדעי מה לעשות.

      אז אם את בסך הכל אדם שרוצה לישון בשקט ולא להיות מוטרף שוק, את פותחת חשבון השקעות לא מנוהל באחת מהחברות המוזכרות בפוסט “כך תשקיעו בזול”. כפי שראיתי הן גם שמחות לתת קורס קצר מתנה על הנושא שודאי יקנה את הבסיס הנדרש ואיך משתמשים במערכת שלהם.

      בהנתן חשבון כזה, תוכלי ליישם תיק השקעות עצל דוגמת הפוסט ב”שוקולד מריר” וכבר עשית טוב יותר מאשר רוב מכריע של הציבור הישראלי.

      ומשם, זה כבר תלוי בסקרנות שלך וביכולת לסגל הרגלים שיקדמו אותך לקראת חופש כלכלי.

      • בהקשר לאיזכור כי ניהול חשבון השקעות בבית השקעות עדיף על פני ניהול חשבון השקעות בבנק- האם תוכל לתת דוגמה מגובת נתונים על הדברים?
        אני מבין כי קיים הבדלים משמעותים, אך אשמח אם תוכל (אתה או קורא אחר) לאשש את הדברים במידע המשקף הבדלים אלו.

        • יש פוסט הנקרא “השוואת בתי השקעות למסחר עצמאי בבורסה” בסולידית בדיוק על זה:

          • אתה יודע מה, זה באמת דורש קצת ביאור. בתי השקעות על חשבון לא מנוהל לוקחים סכום חדשי קבוע בסביבות 20 ש”ח ללא קשר לגודל התיק ועמלות קניה מכירה שלהם יותר זולות. בנקים לוקחים אחוז מסויים על גודל התיק. הם מצדיקים את זה בתירוץ שהחשבון כולל ייעוץ אבל תלוי על מי אתה נופל ולפעמים אם לא תרים טלפון, הם לא יעשו כלום. גם כשמייעצים, הייעוץ מאוד בנאלי משהו בסגנון, בוא נמכור את הקרן הזאת כי הבנק לא ממליץ יותר ונקנה קרן אחרת. הבחירה של הקרנות ללא מחשבה על יוקר הקרן, או אסטרטגיה מסויימת אלא בעיקר לפי הפרופיל שאתה אומר להם. שמרן? יאללה, 20% מנייות בלבד וכל היתר אג”ח. וכדומה. כך שלהיות בבנק בגלל ה”ייעוץ” זה לא משהו.

            לגבי הנחות בבנק, יש, אבל כל הזמן צריכים להתווכח איתם.

            לגבי העלות הכוללת של האחזקה, אם התיק קטן ועצל, מתחת ל 100,000 ש”ח, ובהתאם לגובה עמלת הניהול ועמלות המכירה \קניה, אז כנראה דוקא יהיה יותר זול בבנק.

        • אם יש לך תיק גדול יחסית(500K בבנקים קטנים ו800K וצפונה בבנקים גדולים) ואתה יודע להתמקח תוכל להגיע לפתור מדמי ניהול ולעמלות זולות מאוד הקרובות לעמלות בבתי השקעות.
          מבדיקות שלי החבילה הבנקאית הכללית שאתה מקבל כאשר יש לך תיק השקעות גדול בבנק טובה יותר.
          גם כך בחשבון את נושא ההעברות מהבנק לבית השקעות – זה עולה כסף. כלומר אם אתה רוצה להשקיע כל חודש בהוראת קבע יש סיכוי גבוהה מאוד שעמלת העברה + עמלת קנייה בבית השקעות תעלה יותר מעמלת קנייה בבנק לפני מיקוח. בנוסף אם תרצה לעשות תיק השקעות נפרד לילדים (שיהיה קטן יותר לפחות בהתחלה) ולהשקיע כל חודש בהוראת קבע, תנאים של התיק הראשי שלך יחולו גם עליו.
          גם עם 200-300K שח בבנק גדול תוכל כבר להגיע ל90-95% הנחה על דמי משמרת ועמלות קנייה\מכירה של 0.12-14% (מבלי שתהיה משוייך למועדון צרכני או הסכם עם חברה כל שהי).
          אם חפרת ומצאת שיש לך הטבה דרך מעביד או מועדון צרכנות תקבל תנאים דומים החל מ100K.
          מה שכן צריך להתמקח והרבה (בנושא של עמלות קנייה\מכירה עזר לי להזכיר את העמלות שיש לי בIRA כאשר סגן מנהל סניף ניסה להסביר לי שהבנק גם צריך להרוויח). מה שעוד עוזר אם יש לך ביד הצעה שנותנים לעובדי חברות שונות ומועדונים צרכניים שונים אפילו אם אתה לא חבר של אותו מועדון.

          בקיצור – כרגיל בישראל. הכל זה מסחרה

          • בעקרון נכון. יחד עם זאת זה תלוי בסיטואציה. ממש לפני חודש שמעתי מכר שמנהל חשבון השקעות של כל חסכונות חייו בבנק. שבדקתי עבורו הופתעתי לגלות שהוא משלם כ 900 ש”ח לרבעון דמי ניהול לחודש על תיק של כ 800K דהיינו 3600 ש”ח לשנה. וחוץ מזה כמובן עמלות קניה ומכירה ומינימום מנופחות למכסימום מה שמביא את העלויות לקרוב ל 4000 ש”ח לשנה. בלתי נתפש.

            דרך אגב, נושא דמי משמרת ספג ביקורת קשה וכמעט בוטל אבל לא
            http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000900718
            אז יכול להיות שלא תמצאו איזכור לכזה דבר בבנק, כמו שאני לא מצאתי, אלא הם פשוט קוראים לעמלה הזאת עכשיו דמי ניהול חשבון ני”ע תקופתי.

            התקשרתי לבנק בשמו ואיימתי לעזוב. אחרי שבוע משא ומתן הסכימו להוריד ב 25% ולזכות רבעון רטרואקטיבית. המשכתי את המשא ומתן הקשוח תוך כדי המון טלפונים, שלי ושל בעל החשבון, הסכימו להוריד ל 50%. שבועות עברו, ורק כאשר העברתי חשבון אחר בפועל והלקוח התחיל להראות טפסים של מעבר לחברת השקעות הסכים הבנק בהצעה מהפכנית להוריד את דמי הניהול ב 87% דהיינו בפועל דמי הניהול ירדו לסביבות ה 40 ש”ח לחודש (מול כ 20 ש”ח לחודש בבית השקעות) והנחה בפעולות. לבטל כלל לא הסכימו בשום פנים ואופן.

            בכל אופן, ההנחה המדהימה היא רק עד סוף השנה ואז יתחילו הויכוחים עוד פעם.

            ונכון. למכר הוראות קבע לקניית תעודת סל כל חודש ועוד הוראות להעברה וקניית תעודות בחשבונות לנכדים. בבית השקעות אי אפשר לעשות כאלו דברים והעברת כספים על בסיס חדשי מהבנק לבית השקעות לא תשתלם בשום מקרה. לכן הושאר המצב כפי שהוא.

          • תודה לשניכם!

            הנה ריכוז העמלות של בנק מזרחי טפחות:

            1.קנייה/מכירה של ני”ע ישראליים 0.216%, מינימום 50 שח.

            קנייה/מכירה של ני”ע זרים 0.4%, מינימום 75$ (במידה ועישים את הפעולה דרך האתר – אזי העמלות הן 0.3%, מינימום 25$)

            2.אין עמלות קנייה/מכירה על קרנות נאמנות (ישראליים).

            3.דמי ניהול ני”ע ישראליים 0.21%

            דמי ניהול ני”ע זרים 0.234%

            מה יהיה עדיף לתיק השקעות קטן של 60K?

          • אולי יש משהו שלא הבנתי. מדוע זה נחשב ליקר להעביר כספים בשגרה מבנק לבית השקעות? האין מדובר בהעברה בנקאית פשוט או הפקדת צ’ק לחשבון הנאמנות של בית ההשקעות בעלות של מקסימום 1.35 לפעולה?

  21. העובדה שבחרת להציג גרף לוגריתמי של מדד המניות יכולה להטעות חלק מציבור הקוראים ולא לראות שב 2001 ו2008 השוק איבד מעל ל50% משוויו. מן הראוי לפחות לציין שהגרף הוא לוגריתמי כדי למנוע בלבול.

    • הצורה הנכונה להציג היא לוגריתמית ולא לינארית
      זו הצורה המקובלת
      לו היינו בוחנים גרף לינארי כזה

      goo.gl/zndSrC

      הנפילה של בערך 90% ב1929 הייתה נראית כמו גל קטן בים, גם שנות השבעים הקשות נראות ישרות ולעומת זאת המשברים האחרונים של 2009 ו 2000 היו בולטים יותר.

      הסיבה שגרף לוגריתמי מייצג יותר היא שהשוק עולה בצורה אקספוננציאלית סביב ל 7% בשנה (נומינלית ברוטו שלא יהיו אשליות) וייצוג לינארי של תהליך כזה לטווח ארוך לא ברור כמו ייצוג לוגריתמי.

  22. Yoav Sapir Berlin Jewish Tours

    מה דעתך על השקעה ב-ETF על MSCI Emerging Markets?

  23. הגרף שמציגים תלוי במה שאתה רוצה לראות ;-). אז אם אתה רוצה לראות שוק מנצח אתה מציג גרף מתאים.

    הצורך להציג לוגריתמית הוא כפי ש M אומר בגלל עליה אקספונניציאלית של השוק. אבל למה השוק עולה אקספונניציאלית? האם באמת בגלל שערכו עולה במכפלות ללא קשר לערך הכסף שאנחנו מחזיקים ביד?
    כמובן שלא.

    חלק מהעליה הזאת משקפת בין היתר גם את האינפלציה. ולכן ראוי לנו, בתור אנשים שבעצם מה שחשוב להם הוא ערך הקנייה של השטר שנשאר להם ביד, להציג גרף שמשקלל את השפעת האינפלציה.

    למשל כזה: http://inflationdata.com/articles/charts/inflation-adjusted-nyse-index/

    ואז אפשר לראות דברים מעניינים. למשל, שמשנת 66 עד 82, למרות שגרף הערכים של המניות ב NYSE עלה ב 23%, אחרי שיקלול אינפלציה בעצם הערך הריאלי של הכסף ירד ב 59%! אדם צעיר בן 30 שבשנת 66 האמין באמונה שלמה בהשקעה באינדקס ובקנה והחזק ובפרישה בגיל צעיר. אדם כזה ששם חלק ניכר מהתיק שלו באפיק המנייתי, שלושים (!) שנה אחרי כן, כשהוא בן שישים גילה שהכסף שלו עשה אפס!

    או, גם אפשר לגלות, שהערכים הנוכחיים של ה NYSE אחרי שקלול אינפלציה, בעצם הושגו כבר באוגוסט 2000 כך שבעצם משקיע קנה והחזק שכספו הוחזק בתוך השוק משנת 2000 ועד קרוב לעכשיו – קיבל אפס (0%!) אחוז, אפס $ על חלק התיק הזה ב 13 השנה האחרונות.

    האם אלו מקרי קיצון? כן, אבל מקרי קיצון שנמשכים 10 שנים ויותר והשפעתם על התיק עשרים שנה ויותר. די בעייתי להתעלם מכאלו במסגרת אסטרטגיה.

    אבל לענייננו, הנקודה להמחשה היא שבניגוד למה שכתוב בפוסט שכל עיתוי הוא עיתוי נכון להכנס, יש עיתויים שהיה מוטב שלא היינו נכנסים בהם.

    אסטרטגיית קנה והחזק דורשת אותנו להאמין בצורה עיוורת כפי שהוזכר בפוסט ב “לעולם לא למכור בירידות”, ושאין שום כלים ו “אסטרטגיות הנסמכות על אינדיקטורים מסוג זה אינן משיגות ביצועים עדיפים על אסטרטגיות קנה והחזק.”. אבל זה פשוט לא נכון.

    לעומת מקבץ הציטוטים המובא בפוסט, מאוד קל לי להביא ציטוטים הפוכים מפי אישים לא פחות מכובדים וחלקם אפילו מאותם אישים המובאים בפוסט.

    פרופסור רוברט שילר שקיבל פרס נובל לכלכלה זה לא מכבר ידוע בכלי כזה הנקרא CAPE. אמנם לא מושלם, אבל כן בעל מובהקות סטטיסטית חזקה. השקעה כשה CAPE גבוה היא בעלת מובהקות סטטיסטית חזקה לתשואה עתידית נמוכה. תוחלת השקעה ב CAPE של 20 לחמש שנים הינה 5% וב CAPE של 25 היא ברמת ודאות סטטיסטית גבוהה שתפסיד כסף במידה שתקנה ותחזיק חמש שנים.

    ה CAPE היום הינו ברמות של 25.

    עוד חתן פרס נובל ג’יימס טובין יצר את מדד q וגם הוא מאומת סטטיסטית. גם הוא מצביע על אותם ממצאים.

    אז, אמנם צ’ארלס אליס אמר שתזמון שוק הוא רעיון גרוע. אבל קרוב לודאי הוא התכוון לאנשים שברובם מונעים לפי רגש או שינויים קצרי טווח או מנסים לנחש לאיזה כיוון השוק הולך, אלו באמת נשחטים.

    לעומת זאת, אם מסתכלים על אסטרטגית תזמון שוק המבוססת על מגמות ארוכות טווח רואים שהיא מבוססת. היא לא אסטרטגיה שמנסה לנבא את מהלכי השוק לטווח קצר אלא כזאת הבוחנת מגמות שנוצרו ופועלת לפיהן.

    ולכן, אל תקחו כל דבר שאתם קוראים כמובן מאיליו. תשאירו את הראש פתוח ותבדקו:

    http://www.marketwatch.com/story/you-really-can-time-the-stock-market-2013-11-04

  24. האופטימית

    נתקלתי בפוסט הזה במקרה עכשיו ב-2017, נראה שאין חדש תחת השמש. השוק מ-2014 רק צמח וצמח ושבר עוד שיאים ועדיין כולם חוששים מהמשבר הקרב ובא ומי המשוגע שיתחיל דווקא עכשיו להשקיע? משעשע איך שום דבר לא משתנה =)

    • כל שעון מחוגים שבור מראה על השקעה הנכונה לפחות פעמיים ביממה 🙂

      כל שנה אנשים מפחדים מהמשבר הבא ובכל פעם שיש משבר הם זוכרים שהם צדקו…

השאר תגובה