בית » חיים פשוטים » למה הפסקתי לרחם על מעמד הביניים

למה הפסקתי לרחם על מעמד הביניים

התקשורת הכלכלית בישראל מנהלת ב-3 השנים האחרונות מערכה מתוזמנת שתכליתה להשריש בציבור הישראלי מנטליות קורבנית.

במאמץ נואש להקים לתחייה את מה שכונה כאן “המחאה החברתית”, מייצרים העיתונים הישראלים כותרות סנסציוניות וצהובות עד קבס, שבמרכזן הטענה הבאה: מעמד הביניים בישראל קורס. יקר מאוד לחיות כאן, המשכורות נשחקות ואינן הולמות עוד את “יוקר המחייה”, ומשום כך הישראלי הממוצע כלל לא מסוגל לחסוך. הוא נדון למחנק כלכלי, בעוד ש”הם” (הממשלה, הטייקונים, הבנקים, צבא הקבע, או כל גורם אחר הנוגד את האג’נדה של העיתון) צוחקים כל הדרך אל הבנק – על חשבון האזרח האומלל.

אחת האסטרטגיות במערכה הזו היא סיקור של משפחות ישראליות שמרוויחות היטב, ולמרות זאת “לא גומרות את החודש”. האסטרטגיה הזו, הפועלת על משקל “אם בארזים נפלה שלהבת,…”, מצאה את ביטויה בשנים האחרונות באין ספור כתבות.

קחו את הכתבה הזו, למשל, מבית היוצר של כלכליסט. משפחה תל-אביבית – הוא מנהל תפעול דלקים, היא עובדת בבית השקעות – מתקשה לגמור את החודש “ולא מפני שהם מבזבזים.” בתקציב החודשי שלהם – קרוב ל-16,000 ש”ח בחודש – נכללים גם 250 שקל על מים מינרלים, 600 שקל על משק בית וקוסמטיקה (לא כולל מזון!), 500 שקל על חוגים, 500 שקל על בגדים לילדים ועוד שלל בילויים וחופשות . עם שכר שנשחק ואינפלציה דוהרת, מי יכול להאשים אותם?

גלובס — אותו עיתון שסיפר לנו רק לפני 3 שנים מדוע גם בעשירון העליון לא סוגרים את החודש  — סיקר לאחרונה משפחה בת 4 נפשות שמשתכרת 17,000 שקל נטו בחודש אך מוצאת עצמה תחת “טבעת חנק כלכלית”: לא רק בגלל החזר משכנתא על דירת 4 חדרים ברעננה (4000 ש”ח בחודש), אלא גם בגלל הלוואות רכב (רק 2 מכוניות “ממוצעות”) והלוואת שיפוצים בגובה 3,100 ש”ח. הוסיפו עוד 2,500 ש”ח לצהרונים לילדים (הרי אבאמא חייבים לעבוד כדי לממן את התענוגות הללו, ולא יכולים להיות בבית אחרי הצהריים) והוצאות נוספות שלא נזכרו בכתבה, וקבלו מה שגלובס מגדיר בתור “מעמד ביניים קלאסי שמתקשה לשרוד את יוקר המחיה בישראל,” סוף ציטוט.

קוראים נאמנים של “הסולידית” אמורים בשלב זה לתלוש את שיערות ראשיהם. כיצד תגיבו למקרא הכתבה שפרסם YNET באפריל אשתקד? “פרדוקס ה-20,000 ש”ח“, מכנים נועם דביר ואילנה קוראל את התופעה המסתורית: זוגות ישראלים המשתכרים יחד 20,000 ש”ח לפחות לא מסוגלים לצאת מהמינוס.

“עד לפני שנה עוד שילמנו לגני ילדים – 3,500 שקל לקטנה ו-3,000 שקל לבכור.” אומרת אחת הנשים בכתבה, “עד עכשיו אנחנו גוררים חובות מזה. חוץ מזה אנחנו מחזיקים שתי מכוניות, כי אנחנו גרים מחוץ לעיר, אז הדלק והביטוחים זה 3,000 שקל בחודש. כבר קיזזנו חצי מההכנסה שלנו, נכון? אז עכשיו צריך להוסיף משכנתא, אוכל, חשבונות וחוגים לילדים. הלך כל הכסף”.

בו-פאקינג-הו. רק אל תרדו מהארץ.

יוקר המחייה האמיתי

הישראלי התמים שקורא את הכתבות הללו מגיע בעל כורחו למסקנה הבאה:

משכורות נמוכות + אינפלציה (“יוקר המחייה”) = בישראל אין אפשרות לגמור את החודש,  לא כל שכן – לחסוך כסף.

אם ההכנסה = X, וההוצאות = Y, הרי שחיסכון = X-Y. ככל ש X קטן ו-Y גדל, החיסכון הולך ושואף לאפס.

הטענה הזו חדה, נוקבת, לא משתמעת לשתי פנים. אין שטח אפור – יש רק סיבה ומסובב. פלא שמשפחה בישראל זקוקה להכנסה של 16,200 ש”ח לפחות כדי לגמור את החודש?

מה שהכתבות הללו לא מספרות לכם הוא שהמשוואה לעיל נכונה רק בהנחה שלפרט אין כל שליטה על X או על Y.

וזוהי בדיוק ההנחה שהתקשורת בישראל מקדמת: המשחק מכור מראש, אין לכם סיכוי כנגד המערכת, אז אין מה לעשות ואין סיבה לנסות. פטאליזם פר אקסלנס בנוסח ג’ורג’ אורוול.

אם מעמד הביניים בישראל אכן מצוי בתהליכי קריסה, הרי שיש סיבה אחת מרכזית לכך: הוא עצמו.

המחנק הכלכלי הוא לא פועל יוצא של שחיקה בשכר או של יוקר המחייה. הוא תוצאה של בזבוז כספים כפייתי, חסר אבחנה, הנובע משנים של התנייה חברתית, חשיפה לשיווק אגרסיבי מילדות, קנאה וחרדת מעמד, מרוץ נהנתנות ותחושה ש”מגיע לי”.

למרות “יוקר המחיה” שמפמפמים לנו העיתונים, אדם בישראל יכול לממן צרכים בסיסיים כמו מקלט ומזון גם במשכורת מינימום ואף בפחות מכך. הבעיה היא שבעיני הצרכן הישראלי הממוצע, הקו בין צרכים לרצונות מיטשטש. איך אמרה שרית, מהכתבה של YNET?

“כשיש לך הכנסה גבוהה אתה לא רוצה להתפשר. זו לא רק המכונית. אנחנו גם לא מוותרים על מנוי לקאנטרי ועל טיסה לחו”ל פעם בשנה. וכמובן שיש לנו גם חוגים ועוד הוצאות…”

רוצים להוציא את כל הכסף הפנוי על רצונות? זכותכם המלאה. לא אקבע לכם את סדר העדיפויות שלכם. אבל חשוב להבין שהמשמעות היא שהבחירות הללו חשובות לכם יותר מהחיסכון והעתיד הכלכלי שלכם. אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, ובפרט שהעוגה גדולה ויקרה מאוד.

אל תאמרו שאינכם מסוגלים לגמור את החודש אם אתם לא רוצים לגמור את החודש.

בחרתם לחיות בעיר היקרה ביותר במזרח התיכון? התמודדו עם ההשלכות.

בחרתם לעשן, לאכול בחוץ ולנסוע ברכב לכל מקום? התמודדו עם ההשלכות.

בחרתם להביא ילדים לעולם בלי שיש לכם את הבסיס הכלכלי לטפל בהם (ולא, להיות מרחק של תלוש משכורת אחת מקריסה כלכלית לא נחשב ל”טיפול”)? התמודדו עם ההשלכות.

מי שסבור ששכר גבוה יותר יפתור את הבעיה סובל מקוצר ראייה חמור.

גם אם כל עבדי המשכורת במדינה הזו יכפילו את שכרם — סביר להניח שאת הכסף העודף הם יבזבזו על “רצונות” חדשים.

לפי חוק פרקינסון, “העבודה מתרחבת באופן כזה, שהיא מנצלת את כל הזמן המצוי לשם ביצועה”. אני חושבת שעל אותו משקל ניתן לטעון ש”הצריכה מתרחבת באופן כזה, שהיא מנצלת את כל המשכורת המצויה לבזבוזה.”

אנשים חופרים לעצמם בור כלכלי שהולך ומעמיק בקצב מהיר יותר מכל מדד סטטיסטי. זהו יוקר המחייה האמיתי.

מבזק מיוחד: לא הכל אבוד

מצב בו אדם מוציא יותר ממה שהוא מכניס הוא לא בר-קיימא. לא צריך תואר בכלכלה כדי להבין את זה. כל מה שצריך זה מחשבון כיס וידע אריתמטי בסיסי שאמור להירכש בסביבות גיל 7.

בזבזנות תהומית היא עניין של בחירה. היא לא גזירה משמים. אין שום חוק שקובע שההוצאות חייבות להיות ביחס ישיר להכנסות. ההחלטה כמה לחסוך בחודש נתונה במידה רבה להחלטתנו. כשלומדים להבחין בין מה שצריכים לבין מה שרוצים, פתאום אנחנו שולטים בהוצאות – ולא להיפך.

עובדתית, קל הרבה יותר להקטין הוצאות מאשר להגדיל הכנסות, ואפשר לעשות זאת גם בלי לחיות חיים נחותים, בלי להתכלב ובלי לסבול. בשנות החמישים והשישים זו הייתה הנורמה: אדם לא הוציא יותר ממה שהוא הכניס. רמת החיים יורדת, אך במקביל איכות החיים עולה. אפשר לחיות לא רע בכלל גם ללא חדרי שינה מיותרים, מכוניות מיותרות או חפצים מיותרים שגודשים את הבית.

אם אתם מתקשים “להתפשר” על סגנון החיים שלכם, חשבו על כך שהקורבן שאתם מקריבים היום – שיעבוד לאחרים, לחץ נפשי, ובעיקר כמויות אדירות של זמן שנשרף בעבודה כדי לממן את המרדף האינסופי אחר רצונות חדשים – גדול לאין שעור מכל קורבן אחר. זמן, בניגוד לכסף, הוא משאב סופי. אי אפשר לייצר יותר ממנו.

לא צריך לצאת להפגין, להקים אוהלים, להילחם עם שוטרים או לשרוף את המדינה. השלב הראשון הוא לומר “לא” לאשראי, בדיוק כמו שאומרים “לא” לסמים. אט אט חוסכים כסף, משקיעים אותו, וכעבור זמן לא רב, פתאום אנשים אחרים משלמים לנו ריבית, ולא להיפך.

בלי רחמים

השינוי שעליו אני מדברת בבלוג הזה הוא לא עניין של מה בכך. הוא מחייב טרנספורמציה רדיקאלית,  לא רק בהרגלי הצריכה של הפרט אלא גם ביחסו לכסף, במנטאליות ובסגנון החיים.

הבעיה היא שאנשים לא מתעניינים בפתרונות. הם ימצאו כל תירוץ אפשרי כדי להסביר מדוע הפיתרון שהצעת לא מתאים לנסיבות האישיות של חייהם. “מעמד הביניים”, אשר נרתע משינוי כמו מאש, מעדיף לשקוע בבוץ טובעני של רחמים עצמיים.

מי שיצא לרחובות בקיץ 2011 לא חיפש פתרונות למצבו. העם דרש אמנם “צדק חברתי”, אך מעל לכל ביקש שמישהו יקשיב ליבבותיו, ילטף את ראשו, ויסביר שלא הוא אשם אלא “המערכת” שדופקת אותו. העיתונות הכלכלית תאבת הרייטינג יודעת שזה מה שההמונים רוצים לשמוע, גם אם זה הדבר האחרון שהם צריכים לשמוע.

וכך נמשך מעגל הקסמים. אנשים מסרבים להבין שהם האויבים הגרועים ביותר של עצמם, והתקשורת, החוטאת לתפקידה, מקבעת את התפיסה הזו.

למעמד הביניים נוח הרבה יותר לתלות את מצוקותיו בדברים שנמצאים הרחק מעבר לשליטתו: בממשלה, בכנסת, בימין, בשמאל, בחרדים, בערבים, באינפלציה, במשכורות, במיסים, בשער הדולר, בגירעון התקציבי, במחלות תורשתיות, במזג האוויר, בפקקים, במצב הביטחוני, במצב הבורסה, ברכילות סרק וכן הלאה.

אנשים חיים בתחושה שהעולם חייב להם משהו, ולא עמד בהבטחתו. לכן הם מתקרבנים, מרימים ידיים ומתלוננים. הרי חוץ מלבחור מה ללמוד, למי להצביע, במה להשקיע, איך לבלות את הזמן הפנוי, עם מי להתחבר, היכן לעבוד, היכן לגור, מה לאכול, האם וכיצד להתעמל, או כיצד להוציא את הכסף שהם מרוויחים, מה כבר הם יכולים לעשות כדי לשפר את מצבם הכלכלי?!

כשאני חושבת על 3.5 מיליארד בני האדם שחיים על פחות מ-2$ ליום, קשה לי להזדהות עם קשיי היום יום של הישראלי הממוצע. כשאני קוראת על סודאנים שמסתננים הנה נגד החוק בלי כלום, בקושי מוצאים עבודה ולמרות זאת מצליחים לחסוך ולשלוח כסף הביתה – אני מתקשה להביע אהדה למצוקותיהם של קורבנות “פרדוקס ה-20,000.”

כשרק התחלתי את הבלוג הזה, חשבתי שנכון לכתוב אותו תחת המנטרה של חינוך פיננסי להמונים. אבל ככל שעובר הזמן וכתבות כאלה צצות כפטריות אחרי הגשם, אני מבינה ששינוי מהסוג הזה צריך להגיע קודם כל מבפנים, לא כתוצאה מזה שמישהו אומר לך מה לעשות.

תרבות הצריכה אוחזת את רוב הישראלים בצווארם. עבור אנשים מסוימים, הדרך היחידה להשתחרר מהלפיתה הזו היא לקרוס כלכלית.

עד אז, שרית וחברותיה ירוצו אחר המנוי לקאנטרי והחוגים לילדים וההוצאות על הרכב השני והשלישי, ולא יצליחו להבין מדוע אינן מצליחות לגמור את החודש למרות הכנסתן המרשימה. “טירוף פירושו לעשות את אותו הדבר שוב ושוב, ולצפות לתוצאה אחרת”, אמר אלברט איינשטיין. אמר הגאון, וצדק.

קחו שליטה. קחו אחריות. למדו להסתכל מעבר לאג’נדות שגורסות שאין יכולת ואין טעם לחסוך, שמותר וצריך להאשים את כל העולם ואשתו במצוקות שלכם. הכתבות הנ”ל, מנחמות ככל שיהיו, אינן אלא שירת הסירנה הבוקעת מאורגיות הרחמים העצמיים של התקשורת והמחנה הסוציאליסטי בישראל.

אלו הצללים המופיעים על קירות המערה של אפלטון; מצג השווא של המטריקס; השחקנים במופע של טרומן.

יש דרכים נוספות לפרוץ את המילכוד הצרכני, שעליהן כמעט ולא תקראו בעיתונים הגדולים. הבלוג הזה מציג אחת מהן.

הערה: הפוסט הזה הפך תוך יומים לפוסט הכי מטוקבק באתר. למרבה האירוניה, התגובות היבבניות הן ההוכחה הטובה ביותר לטענה שהבאתי כאן. אנשים לא מחפשים פיתרונות. אנשים מחפשים להאשים אחרים, לתלות את המצוקות שלהם במשתנים חיצוניים, להתמקד במה שאין בכוחם לשנות ולהתעלם ממה שיש בכוחם לשנות.

מאחר שנראה שאתם כבר מדושנים במנה הגונה של רחמים עצמיים – לי אין טיפת חמלה כלפיכם.



אזהרה: אני משקיעה חובבת. אינני בעלת רישיון ייעוץ השקעות או כל רישיון פיננסי אחר. התכנים באתר אינם מהווים ייעוץ מקצועי או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם. כל המסתמך על המידע באתר מבלי להיוועץ באיש מקצוע עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד. אלא אם צוין אחרת, אני מחזיקה או עשויה להחזיק בניירות הערך הנדונים בפוסט. גלישתך באתר מהווה הסכמה מפורשת לתנאי השימוש.


רוצים לעזור?
אתם מוזמנים לשתף ולעקוב אחרי בטוויטר או בפייסבוק, או להירשם כדי לקבל את הפוסטים שלי ישירות למייל. בנוסף, תוכלו להשתמש בקישורי השותפים הבאים כדי לקנות באמזון, להוריד ספרי שמע, או להקים אתר אינטרנט משלכם (מדריך מפורט - כאן). תודה על תמיכתכם באתר. 

125 תגובות

  1. [משתמש זה נחסם לצמיתות]

    • עמית,

      מבחינתי, אין לי שום בעיה – שיצרכו כאוות נפשם. אין לי בעיה עם מימוש רצונות כהוא זה, על אחת כמה וכמה שאני מרוויחה ממנו ישירות.

      אבל כשאני צריכה לשלם על זה מכיסי (למשל, מס רווחי הון שעלה בעקבות מחאת האנרכיסטים, כאילו ציבור המשקיעים בבורסה הוא האשם באי-צדק חברתי) – קשה לדבר במונחים של אי-פגיעה באחר.

      בפרספקטיבה, המחאה הזיקה למעמד הביניים יותר משהועילה לו.

      • לצערי נראה שאדוני מתקשה להבין שכשמס רווחי הון עולה (יחד עם מס חברות, חוק הריכוזיות ושאר מרעין בישין ועודף רגולציה פופוליסטית), המחזורים בבורסה קטנים, הזרים בורחים מכאן, חברות מתקשות לגייס כספים, נקלעות לקשיים, ובסופו של יום עלולות לפטר את אותם עובדים שיצאו בתופים ובמחולות ובאוהלים ובקילשונות?

        ההיגיון העקום של מובילי המחאה סימן את שוק ההון כיעד לחיסול , בלי שיש להם הבנה בסיסית מהו תפקידה של הבורסה במשק מפותח.

        • צודקת בגדול
          בכלל מס על רווחי ההון הוא פשע נגד המדינה, חרב פיפיות
          אני מסכן את כספי מלווה כסף לחברות שרוצות לקנת מכונות ולגייס עובדים ואם היא מפסידה אני בולע את הרוק אבל אם היא מרויחה יושבי האוהלים רוצים נתח ממנו אז אני אגיד לכם משהו לא מתאים לי לא משקיע לא מסכן אלא קונה בתים ומשכיר לכם ביוקר…

          הבעיה שהם באמת מתנהגים כך מטפשות ולא מרוע לב לכן לא כועס עליהם ולכן הבלוג שלך חשוב – אולי יפתח להם הצ’קרות…

      • אורח החיים שלי רובוסטי מספיק כדי להתמודד גם עם תרחישים של מיתון עמוק או משברים כלכליים אחרים מהסוג שאת מתארת.

        את שוכחת שרק 25% מהוני מושקעים במניות. חלק גדול מהכסף שלי מגולם במתכת צהובה ונוצצת שרק תעלה בערכה בתרחיש שתיארת. חלק אחר מגולם באגרות חוב לטווח של 30 שנה שיטוסו בערכן בתרחיש דפלציוני.

        לשיטתי, אדם שמוציא כסף “בלי הכרה”:
        1. מחשיב רצונות כצרכים
        2. מבזבז כסף שאין לו (חי מעל רמת ההכנסות שלו).

        אני מכירה בכלב, באייקידו ובמזרון כרצונות (ולא כצרכים) שאני יכולה להרשות לעצמי, מפני שעלותם נמוכה מסך ההכנסה שלי.

        כשאת אומרת שאני מבזבזת כסף “בלי הכרה” את חוטאת לאמת.

        • את טועה שאת מצמידה את כספך לזהב. אני מציע לך לקרוא את פיטר לינץ’ ב one up on wallstreet. הוא הראה איך כמעט כל עשור טוב יותר בשוק ההון מכל השקעה פיננסית אחרת. זהב קשה מאד לנתח וחבל על הזמן. יש אפיקים יותר רוווחים ופחות מסוכנים (מניות)

    • ובהמשך לדבריו של עמית- לדוגמא: חוג קפואירה באוסלו (אחת הערים היקרות בעולם) עלה לי 250 קרונה לחודש (בערך 130 ש”ח) ובחיפה עלה 250 ש”ח. זה לא כי בחיפה הם גנבים, אלא כי להשכיר חורבה עולה בחיפה יותר מאשר באוסלו, שם יש מן הסתם פיקוח מלמעלה.
      לגבי הזוגות המתבכיינים, פה קשה לי להסכים איתך. יש פה שכבה של זוגות צעירים שמרוויחים טוב ודווקא בשל כך אין להם גבולות. הם קונים פשוט הכ-ל ויש להם ארונות מפוצצים בגדי מותגים והם הולכים לקניון עם כל הילדים כבילוי קניות, דופקים בתי קפה, אילת, כרתים, ברצלונה. אתם רוצים לחיות ככה? סבבה. אבל ההתבכיינות פה היא לא במקום ובעניין הזה אני מסכימה עם דורין.
      לפני כמה שנים אחת החברות שלי שחיה לבד בדירת חדר (שלא יכולה לגמור את החודש בפחות מ-9000 שקל) בכתה לי כמה קשה לה וביקשה הלוואה של 5000 ש”ח. כבר שקלתי לתת לה והעניין בוטל מצידי כשהיא דפדפה בתפריט של מוזס ואמרה: יו איך בא לי להזמין המבורגר. אין לה גרוש ואין לה בעיה לדפוק 100 שקל על המבורגר. לי יש קרוב לחצי מיליון שקל ולא הייתי מזמינה את ההמבורגר גם ב-20 שקל. הייתי מכינה בכיף. היה יוצא יותר זול ויותר טעים. בגלל חוסר החשיבה הזאת לא הלוויתי לה בסוף את הכסף.

      • ל- linemyway , ניצלת בעור שינייך מהפסד של 5,000 שקל (את באמת חושבת שהיית מקבלת את הכסף בחזרה? כאילו, דה…) והיצלת את הידידות.
        הפוסט הזה נהדר ושוב משקף את טימטום ה”אכול ושתה כי מחר נמות”. אין בעיה חברה, תעשו “חיים”… אגב, נכון שיש כל כך הרבה שחיתות כלכלית ורפואית במדינת היהודים אבל זה לא מעניק לאף אחד פטור מלקחת אחריות על התנהלותו וסדרי העדיפויות שלו.

        • אורלי, כנראה שבאמת ניצלה החברות. זו בחורה שבסה”כ אני מאוד מחבבת.
          אחת הסיבות לצרכנות הכפייתית היא פיצוי על שעות עבודה רבות, עייפות והישרדות בג’ונגל המשרדי. כשעבדתי היה לי מאוד חשוב לצאת מהבית, לשבת עם אנשים בים, להרגיש שאני חיה. קשה לי להאשים אותם מצד אחד אבל אם הם היו יודעים באמת שחיסכון הוא אפשרי, שיש מוצא תוך כמה שנים של לקיחת אחריות, יכול להיות שהיה יורד הלחץ לפיצוי. (בטעות יצא לי לינק אחר)

  2. שני הקישורים הראשונים מובילים לאותה כתבה… הראשון הוא הטעות כנראה

    • שלום דורין
      אקדים ואומר כי הפצתי את הבלג במקום עבודתי (תחת שמך , אל תדאגי ) והוא זכה להדים רבים.
      כילד במעשיה של אנדרסן חשפת את המעמד הבינוני בקלונו.
      אני וזוגתי מגדלים כ 4 ילדים הזוכים לכל השקעה נדרשת ואיכות חיינו מצויינת.
      אבקש לחלוק עליך רק בשתי נקודות
      1. עבודה קשה ותובענית לכשעצמה אינה פסולה וממלאה צרכים נוספים מלבד השתכרות
      2. השקעה בחינוך חשובה בעיני לא פחות מהשקעת כספי בבורסה בתנאי שהיא מנותבת למקומות הנכונים. בביתי איננו צופים בטלוויזיה או מחשב אך כשליש מהכנסתי מנותב לחוגים שונים : שחמט אנגלית מתימטיקה יהדות ג’ודו ומחול

      קורא נלהב

  3. מסכימה עם 99% ממה שאמרת… חוץ ממה שכתבת על ילדים. לא אומרת שצריך להביא עשרה ילדים, אבל להביא מספר נורמלי של ילדים למשפחה (כגון 2-4 ילדים) ולהתאים את רמת החיים למספר הילדים
    שאתה רוצה להביא לעולם, זו הדרך ולא לוותר על ילד כי…
    לאורך זמן הרי, עם תכנון כלכלי נכון, הרחבת השכלה וכדומה, הכנסה אמורה לעלות. מצד שני, מה לעשות שהביולוגיה עובדת הפוך. אם נחכה עד ש… אולי כבר לא נוכל.

    אני אם חד הורית ומפרנסת יחידה לשני ילדים קטנים עם משכורת של 12 אלף ש”ח ומסתדרת היטב. אפילו לקנות דירה הצלחתי, כך שבאמת עם התאמת ההוצאות להכנסות וכפועל יוצא את רמת החיים, אפשר להסתדר… ואם הייתי מרוויחה 16 אלף ש”ח, הייתי חוסכת המון… מצד שני, קשה לי להאמין שהייתי מסתדרת עם הרבה פחות…

  4. הכל נכון, חוץ משיוך הציטוט בסוף לאלברט אינשטיין, שלגביו יש ברשת הרבה שטוענים שהוא לא נכון.

    • “אל תאמין לכל ציטוט שרשום באינטרנט”

      – וינסטון צ’רצ’יל

  5. מאקרו כלכלה

    רואים שאין לך שום הבנה, בכלכלה ברמת המאקרו- רק כי אנשים חיים ככה תיק ההשקעות שלך ממשיך להניב לך תשואות כאלו, בכלכלה שבה כסף מיוצר מחוב, המדינה,הטייקונים והבנקים מעודדים צריכה כפייתית – כי רק הודות לצריכה הכפייתית הזו אנשים נכנסים לחובות, ואז לוקחים הלוואות בניסיון לכסות את החוב וכך הלאה באופן מעגלי ומחזורי כל המדינה נכנסת לבור יותר ויותר גדול כל רגע.

    נגיד, וכולם היו חוסכים ומשקיעים לפי הטענה שלך, אנשים היו צורכים פחות,לוקחים פחות הלוואות, וערך המטבע היה עולה, – אתה יודעת מה דבר כזה יכול לעשות לכלכלה? את יודעת בכמה אחוז הפיטורים והאבטלה יעלה?

    אין כאן נכון לא נכון – זה מתמטיקה וצריך לשנות את בסיס השיטה הכלכלית מהיסוד, מאבני היסוד.

    למידע נוסף ניתן לקרוא על הרעיונות הפילוסופים של “צ’ארלס אייזנשטיין”

    ובבלוג “כלכלה אמיתית” – חפשו בגוגל ( גברת “הסולידית” מכירה את הבלוג אבל לא מפנימה שום דבר).

    התעוררות נעימה!

    • כן, יש לי מושג לא רע בכלל מה יקרה בתרחיש ההזוי שאתה מתאר. המשק ייקלע לסחרור דפלציוני. אלה שחסכו כסף כל חייהם יהנו מזינוק חד בכושר הקנייה שלהם. אלה שרכשו כישורי חיים ולמדו לעשות דבר או שניים בלי להזדקק לביקור בקניון או לאיש מקצוע יסתדרו היטב. המשק יסתגל. עסקים שמייצרים מוצרים זולים שמתפרקים / מחייבים שדרוג כל שנה — יסגרו, כי הביקוש יהיה נמוך מאוד. במקום זה יושם דגש על איכות ושרידות.

      אגב: הטענה שכדי להנות מפירות הצמיחה הצרכנות הכפייתית חייבת להימשך היא לא נכונה. קח לדוגמה השקעה בחברות כמו לוקהיד מרטין. או חברות כריית זהב.

      • היד הנעלמה

        כמעט כל הכנסותיה של לוקהיד מרטין הם ממשלות מערביות, קרי מכספי המיסים של הציבור העובד. פחות הכנסות, פחות מיסוי, צימצום העוגה הממשלתית, ירידה במניה לוקהיד מרטין.
        רק אומר.

      • מאקרו כלכלה

        המצב אותו את מדמיינת כתוצאה מ-“סחרור דיפלציוני”, היה נכון אם היה ניתן להגיע אליו בהדרגה, בכלכלה שבה הריבית היא אקספוננציאלית (מעריכית) ביחס לחוב, אי אפשר להגיע למצב שאת מתארת בהדרגה, אלא בבום – ובמקרה כזה ההשקעה הכי טובה תהיה בקופסאות שימורים ונשקים (אהמ אהמ..).

        כן צריך לשנות את השיטה המוניטרית. מה-י-ס-ו-ד!

        • היד הנעלמה

          אז אני מציע שתתחיל לאגור, ונתראה בעוד 50 שנה. אני עם המניות שלי ואתה עם קופסאות השימורים שלך.

        • ,
          מקרו כלכלה
          אני לא מצליח להבין את המסר שאתה מנסה להעביר, מצד אחד אתה מפנה לבלוג “כלכלה אמיתית” ולרעיונות הפילוסופים של צ’ארלס אייזנשטיין שמטיפים לשינוי השיטה המוניטרית מבוססת חוב, למחיה על פי האמצעים העובדים לרשות כל אחד מאיתנו ורכישת כישורי חיים, אבל זה בדיוק מה שהבלוג הזה מדבר עליו -לא ברור.

          אתה טוען שהרעיונות שמופיעים פה (ושל הבלוגים שאתה קורא) יגרמו לפיטורים המוניים, בוודאי! של כל הפועלים במפעלים הסיניים כי הרי הייצור במזרח משתלם רק שהייצור הוא במאסות שמצדיקות את עלויות השינוע האדירות. בכלכלה מקווצת יהיה עדיף לקנות מיצרנים מקומיים מה שיביא לעלייה בביקוש לעובדים מקצועיים בטווח הארוך.

          כתבת שה”הריבית היא אקספוננציאלית (מעריכית) ביחס לחוב”?! אם כבר אז החוב הוא אקספוננציאלי ביחס לריבית”. ומאחר והתיק של “הסולידית” מרוויח בכל תרחיש כלכלי הוא ההשקעה הכי טובה גם “בסחרור דיפלציוני”.

          ודבר נוסף לגבי חוב, כשהחוב הוא לשם יצירת ערך מוסף ולא צריכה של מוצר בר קיימא אז הוא חוב “טוב” לקיחת הלוואה בשביל לקנות משאית ולפתוח עסק להובלת רהיטים זה דבר מבורך!

          • קטנוני משהו, אבל – “מכווצת” (לא “מקווצת”)

    • בנימין

      רבים וטובים שאלו “ומה יקרה וכולם יחשבו כמוך?”, כך גם בסייפא של הספר “חוק מספר 1”.

      האם בשנות ה-20 וה-30 לא הייתה מאקרו כלכלה? לא היה מסחר? לא היו כללים?
      כיצד חיו סבינו וסבתותינו בשנות ה-40 וה-50 במדינה הענייה ישראל? וכיצד בשאר העולם?
      האם הבורסה האמריקאית לא תפקדה כבר מסוף המאה ה-19? (כן, כולל שורט על מניות ספציפיות, מה שלא קיים בישראל גם בשנת 2014).
      האם אחרי אוקטובר 1929 לא היו פיטורים המוניים? ומה קרה אז? מי שהצליח להתארגן לפני עשה הון, מי שהיה סתגלתן הגיע למשבר הבא חכם ומצוייד יותר ומי שלא ולא פשוט נהדף לשוליים התחתונים.
      העולם חי ומתקיים מספיק זמן על ידי הסתגלתנים והשורדים ולא על ידי אותם אלו ששואלים שאלות כמו “ומה היה קורה ללביאות אם גם הג’ירפות היו צדות אנטילופות???”.

    • מר “מומחה” למקרו כלכלה, קודם כל תודה רבה לך על המחמאה שאין לנו שום הבנה בכלכלה, כישורים חברתיים בסיסים היית צריך ללמוד בכיתה א’.
      שנית, אני לא מצליח להבין את המסר שאתה מנסה להעביר, מצד אחד אתה מפנה לבלוג “כלכלה אמיתית” ולרעיונות הפילוסופים של צ’ארלס אייזנשטיין שמטיפים לשינוי השיטה המוניטרית מבוססת חוב, למחיה על פי האמצעים העובדים לרשות כל אחד מאיתנו ורכישת כישורי חיים, שזה בדיוק מה שהבלוג של דורין מדבר עליו, ומצד שני אתה תוקף את הרעיונות של הבלוג הזה.

      אתה טוען שהרעיונות של דורין (ושל הבלוגים שאתה קורא) יגרמו לפיטורים המוניים, בוודאי! של כל הפועלים במפעלים הסיניים כי הרי הייצור במזרח משתלם רק שהייצור הוא במאסות שמצדיקות את עלויות השינוע האדירות. בכלכלה מקווצת יהיה עדיף לקנות מיצרנים מקומיים מה שיביא לעלייה בביקוש לעובדים מקצועיים בטווח הארוך.

      כתבת שה”הריבית היא אקספוננציאלית (מעריכית) ביחס לחוב”?! אם כבר אז החוב הוא אקספוננציאלי ביחס לריבית”. ומאחר והתיק של “הסולידית” מרוויח בכל תרחיש כלכלי הוא ההשקעה הכי טובה גם “בסחרור דיפלציוני”.

      ודבר נוסף לגבי חוב, כשהחוב הוא לשם יצירת ערך מוסף ולא צריכה של מוצר בר קיימא אז הוא חוב “טוב” לקיחת הלוואה בשביל לקנות משאית ולפתוח עסק להובלת רהיטים זה דבר מבורך!
      אז לפני שאתה פוסל שיטה מוניטרית מהיסוד כדאי שתקרא קצת גם על יתרונות השיטה.

  6. סליחה וזוג עובדים עם 10000 שח בחודש ,בלי חול ללא מסעדות ללא נופשים ולמרות זאת לא מצליחים לגמור את החודש עם 3 ילדים?

    • בנימין

      גדול!!!

      פעם היו שולחים ילד עודף לפנימייה, בעבר היותר רחוק היו מוכרים אותו לעבודות כפיים וגם כיום ישנן אמהות שעוברות למדינה אחרת לטפל בזקנים כדי לממן את הילד העודף שלהם.
      טוב, כל זה היה פעם לפני שהיו גלולות למניעת הריון וקונדומים ומושגים כמו משגל נסוג או נסיגה משגלית.

      • לא מסכים איתך, אפשר לעבור דירה לדרום או לצפון ולחיות היטב עם 10,000 ש”ח ושלושה ילדים.
        משכנתא או שכירות של 2000 ש”ח ועם 8000 ש”ח ניתן לחיות מצוין.
        רק תסתכלו דור אחורה איך חיו ההורים שלנו, ואנחנו – איזה פלא – יצאנו די נורמליים.
        היום הנורמות המוזרות של הבזבוז על חוגים ועל מליון משחקים ופלאפון משודרג לכל ילד וכו’ וכו’, נותנים תחושה מטופשת שלא ניתן לגדל משפחה גדולה.
        הרבה ילדים זה טוב אפ’ רק מבחינה אגואיסטית נטו, כי אחרי שנתבגר ונזדקן יהיה מי שיבוא לבקר, לעזור לנו, ויש הבדל עצום בין 2 ילדים ל5 ילדים או יותר…
        חוץ מזה שזאת תועלת עצומה למדינה, ומי שדתי בכלל יודע כמה תועלת רוחנית וכמה מצווה גדולה זאת.

  7. אני חושבת שחשוב לעשות הפרדה בין דברים שלדעתנו כחברה המדינה צריכה לקחת עליהם אחריות (למשל – אני מאמינה שהמדינה צריכה לסייע בחינוך לילדים), לבין כאלה שלא (למשל – אני מאמינה שהמדינה צריכה להשקיע בתשתיות תחבורה ציבורית טובות, אבל לא לסייע אפילו לא בקצת למכוניות פרטיות). כלומר – זה נכון שיש פה בחירה, אבל א. זאת בחירה חברתית ולא רק פרטית, וב. יש כאן גם היבט ערכי, ולא רק היבט של לייף סטייל.

  8. הי דורין, אתמול נחגג חג האהבה. בארהב בה אני חי עושים מזה ארוע רציני , לדוגמא כל ילד מביא מתנות לכל שאר הילדים בכיתה (כבר מגיל 2.5) זאת תרבות הצריכה כאן.
    מכיוון שאני כילי רציני זה פוגע לי בבריאות, אבל ברומא צריך להיות רומאי, אז הלכתי וקניתי בבוקר של ולנטיין (המחירים צונחים בעשרים אחוז) חבילת עפרונות ב1.67 דולר . קצת הופתעתי בערב לגלות שהילדים חזרו עמוסים בשקיות עמוסות כל טוב ורק מתנה אחת היתה עלובה ומבזה (מזל שהייתי היחיד ששכח לכתוב את שם בניו בברכה).
    רציתי לשאול אותך איך היית מתמודדת עם הוצאות בלתי צפויות אלו ? והאם קיבלת את מתנות לולנטיין

    • יש לי די כסף כדי להתמודד עם הוצאות בלתי צפויות. באופן עקרוני יש לי ברית לא כתובה עם מכריי – אל תביאו לי כלום ואל תצפו לכולם.

  9. זה שיש אנשים שחיים מעבר ליכולתם הכלכלית זה ברור. אבל כפי שנאמר קודם זה לא משנה את העובדה שיוקר המחייה בישראל גבוה באופן מוגזם. אם זה מחירי דיור, שכ”ד, מזון, רכב וכד’. שילוב של מיסוי גבוה, יבואנים ומשווקים חזירים, וחוסר תחרות במוצרים ושירותים.

    • מסכים עם עמית וחלכאי. יש צורך להשוות מחירים על פני תקופות ומול השכר – מחירי דירה ממוצעת ( עלו )  + מחירי מזון בסיסי ( עלו) + מחירי מים חשמל וארנונה ( עלו) + מחירי   גני הילדים (עלו) * גם מול העלייה של מוצרים אילו ב OECD ( עלו אבל פחות מהעלייה בישראל) . אני בטוח שגם סל ההוצאות של מינימליסט בישראל עלה יותר מעליית השכר הממוצע בעשור האחרון וגם בשיעור גבוה יותר ממינמליסט ב OECD . כל זה בטח לא אומר שצניעות והסתפקות במעט חומרי הן לא פתרון – אבל הבעיה לא הומצאה לצורך גרימת תחושת קירבון. 

      * באיזור שאני נמצא הגנים אומנם הזלו בעקבות טרכטנברג אבל הם כבר העלו את המחיר בצורה יפה ונגסו בחלק מההנחה.
      וגם מהסיבה הזאת אני הייתי מעדיף שיבטלו את טרכטנברג ויחזירו את המס על הבורסה ל 20 אחוז ויפתחו את המשק לתחרות אמיתית כמו שחלכאי ציין.

  10. דורין – קודם כל יש לך בלוג ממש מעניין שאפו.
    מצד שני קשה לי להסכים אם ראיית העולם הדפנסיבית שלך.
    חיסכון כפייתי לא יביא לעצמאות כלכלית לפי דעתי. זה לא אעזור באמת אם נחסוך עוד אלפיים שקל בחודש.
    הדרך הנכונה (לפחות לפי דעתי) צריכה להיות רמת חיים נורמלית (בלי ראוותנות) ולחשוב כל הזמן איך מגדילים הכנסות.
    לגבי הגישה שלך של השקעות פסיביות בשוק ההון אני גם לא מסכים שאי אפשר להכות את השוק לעורך זמן. יש מספיק אנשים שעושים את זה. ואפילו בהפרש ניכר.

    • 1. חיסכון אגרסיבי הוא הדרך היחידה לעצמאות כלכלית. אני הוכחה חיה לכך. קרא כאן מדוע.
      2. 2000 שקל בחודש צוברים ריבית דריבית וכעבור מספר שנים מהווים סכום משמעותי מאוד.
      3. קח אדם ממוצע. לא עשיר מאוד, לא עני מאוד. לאדם זה קל הרבה יותר להקטין את הוצאותיו בפקטור של 10 מאשר להגדיל את הוצאותיו בפקטור של 10. זו עובדה. התוצאה זהה.
      4. כן, מדי פעם צצים פה כל מיני חברים שסבורים שהם וורן באפט ושהשוק סר למרותם. היו פה לא מעט ויכוחים בנושא – איש הישר בעיניו יעשה.

  11. מסכים עם מרבית הנאמר. משתף אתכם בכמה משפטים שכתבתי כחלק ממאמר שעדיין לא השלמתי בנושא “צריכת היתר”. אני קורא לזה Consumption obesity (הזכויות למונח שמורות לי..).
    בספרו אבא עשיר אבא עני מתאר הכותב באופן מדוייק את מרוץ העכברים בו נמצאים בני המעמד הבינוני בהתנהלותם הכלכלית. הספר נכתב באמצע שנות ה 90 של המאה ה- 20 והתייחס ברובו לכלכלה האמריקאית ומתאר את המילכוד בו נמצאים העובדים השכירים כאשר מצד אחד הכנסתם עולה, מרבית הכנסתם משולמת כמיסים למדינה (מס הכנסה, מע”מ, ארנונה, מיסי קניה, מכס, מיסי מקרקעין ואגרות) ויתרת ההכנסה משמשת לצריכה. מצב זה של פיתויים בכל פינה לקנות עוד, לשדרג ולהגדיל ב 1.90 ש”ח גורר את רוב בני המעמד הבינוני לקחת על עצמם התחייבויות הגדולות בסדרי גודל מיכולתם ולהציב אותם במסלול בטוח להתנגשות.
    לצערי, הקביעה שכל מה שקורה באמריקה יגיע בסופו של דבר לישראל הוכחה כנכונה גם במקרה זה. הסיפור מתרחש במאות אלפי בתים בישראל של היום:
    זוג אקדמאים צעיר מתחיל את חייו הבוגרים והמשותפים בסביבות גיל 30 לא לפני שהשאיר בין 100 ל -200 אלף ש”ח עבור חתונה שבמקרה הטוב ארכה 4 שעות ומרבית האורחים היו מעדיפים להמנע ממנה (בהמשך החיבור נעבור על מספר דרכים לצמצם באופן משמעותי את מספר האירועים בהם נדרשים להשתתף). בהנחה שהחתונה כיסתה את עצמה ע”י ההורים המרוששים או האורחים המרוששים לא פחות הזוג מתחיל את חייו אבל זרעי הצריכה המופרזת (Consumption obesity) כבר נזרעו בתודעה של הזוג הצעיר.
    מהר מאוד מגיע הרצון להתמקם ו”לקנן” ואיתו הרצון לקנות דירה. כאן הזרעים כבר נבטו ומתחילים לצמוח במהירות ובאגרסיביות. הזוג מחפש דירה באזור הנתפש בעיניו כמתאים עבורו מבחינה חברתית, סוציו אקונומית ומעמדית ושוכח את ההתאמה החשובה ביותר, היכולת הכספית.
    במהלך מספר שנים מהחתונה הזוג רוכש את דירתו הראשונה בעלות שבמרבית המקרים היא גבוהה באופן משמעותי מיכולתו כשהיא ממומנת ברובה בהלוואת משכנתא הפרוסה לשנים רבות. אבל כאן לא נגמר הסיפור. מקובל לחשב הוצאה נוספת של כ 15% מערך הדירה המתווספת להוצאה הראשונית המשמשת לביצוע העיסקה (עו”ד, הקמת הלוואה, מתווך, אגרות, מס רכישה, רישום משכון) ובנוסף שינויים ושיפוצים (צנועים), ריהוט וציוד חשמלי.
    מרבית הבנקים מצאו פתרון נפלא להוצאות הללו הנקרא “הלוואה לכל מטרה”, הלוואה המתווספת למשכנתא בריבית גבוהה יותר ובתקופת החזר קצרה יותר וכך הזוג לכאורה משוחרר מהדאגות.
    בפועל הבנק מאפשר לזוג להתחיל להתחפר במעגל קסמים של הוצאות צריכה גבוהות והחזרי הלוואה שאינם פורפורציונליים להכנסתם.
    ההוצאות על הילדים שמגיעים במהרה מגדילות משמעותית את הצריכה, הרי על הוצאות לילד לא חוסכים (המשפט הראשון שמלמדים מוכרת בשילב) והחגיגה הצרכנית כבר נמצאת בעיצומה.
    העומס הלחץ והשיגרה מביאים את הזוג שלנו להיגרר לעוד המון הוצאות קטנות “על הדרך” שמצטברות עם השנים להוצאה של מאות אלפי שקלים.
    לפעמים הם מצליחים להרים את הראש מעל המים לנשימה חטופה כשנפתחת קרן השתלמות או כשמגיע סכום כירושה או כמתנה מההורים אבל בסופו של דבר הפער הכואב בין ההכנסה החודשית הנקייה וההוצאות החודשיות הולך וגודל, הולך ומעמיק את הבור בו נמצא הזוג שלנו.
    יש כלל בכלכלה שככל שההכנסה עולה עולה גם רמת הצריכה כך שגם אם ההכנסה של הזוג שלנו עולה עולה איתו הצריכה והפער רק גודל. אפילו אם הזוג שלנו בני מזל (לכאורה) והתברגו במשרות טובות בהיי טק המשלמות משכורת נטו של 30,000 ש”ח לזוג הם נמצאים באותו המצב. אפשר אפילו לומר שהם נמצאים במצב מסוכן יותר.
    רן בן שמעון היה מגן בליגת העל ובנבחרת בשנות ה-90 ותחילת שנות ה- 2000. סגנון החיים של הספורטאי המקצועני דרש ממנו (ובמיוחד מבן שמעון שהיה ידוע בגישתו האירופאית והמקצוענית) השקעת אנרגיה רבה באימוני הקבוצה ובאימונים אישיים ובשעות הפנאי היה בן שמעון מחזיר את האנרגיה הרבה שהוציא באכילה לא מרוסנת. בימיו כשחקן מקצוען היה המאזן הקלורי של בן שמעון מאוזן הודות לאנרגיה הרבה שהוציא אבל מייד אחרי הפרישה התחיל השחקן הספורטיבי והחטוב להשמין ולהשמין עד שהגיע לממדים מפחידים והפך לבדיחה בפי רבים מאוהדי הספורט.
    הדינמיקה של אכילה לא מרוסנת מצד אחד ושינויי חד בהיקף הוצאת האנרגיה מצד שני שנגרמה עקב הפרישה היא הדוגמה הטובה ביותר לסכנה הגדולה המרחפת מעל ראשם של השכירים המשתכרים שכר גבוה במיוחד. בשנים הטובות השכר גבוה ואיתו גם הצריכה אבל חוסר הביטחון התעסוקתי והשרירותיות (האמריקנית) בה שולחים את הזקנים (40-45??) לשלג תביא בסוף התקופה להתרסקות כואבת ומסוכנת. דווקא המשתכרים משכורות גבוהות צריכים להקפיד על דיאטה צרכנית, לחסוך כשאפשר ולהמנע מלהישאב לתוך התהליך המפתה של צריכת יתר.
    המנגנון הפנסיוני הישראלי מגלם את אחד הבלופים הגדולים והכואבים ביותר שאנחנו מסרבים לראות או אולי פשוט מדחיקים אותו ומאמינים ש”יהיה בסדר”. משה דיין אמר פעם שכשאומרים לו שיהיה בסדר זו בדיוק הנקודה בה הוא מתחיל לדאוג…
    נתחיל מתוחלת החיים, תוחלת החיים לגבר בישראל עומדת ב 2011 על 80 שנה (לכלל האוכלוסיה ) ולאשה על 83.6 שנים. תוחלת החיים ב 1971 עמדה על 70.1 שנים לגברים ו 73.4 לנשים. מכאן שב 40 השנים האחרונות עלתה תוחלת החיים בישראל בעשור שלם. עם זאת העדכון של גיל הפרישה שנעשה רק ב 2003 תיקן רק במעט את המצב מפרישה בגיל 65 לגברים ל 67 ומ 60 לנשים ל 64 שנים.
    אם גבר שפרש ב 1971 היה צפויי לחיות בממוצע 5 שנים ואשה 13 שנים וממספרים אלה נגזרה הפנסיה כיום צפויי גבר שפורש לחיות בממוצע כ 13 שנים ואשה כמעט 20 שנה.
    המספרים עוד יותר מפחידים כשלוקחים בחשבון ש”ילדי חורף 73″ שגילם כיום בסביבות ה 40 צפויים לחיות בממוצע למעלה מ 90 שנים ולהעמיס על הביטוחים הפנסיוניים עול שלא יוכלו לשאת. (קרוב ל 30 שנים לאשה ו כמעט 25 שנים לגבר במידה וגיל הפרישה לא יתעדכן).
    המסקנה היא ברורה, הביטוחים הפנסיונים למיניהם הנם במקרה הטוב משענת קנה רצוץ.
    מאז רפורמת בכר ב 2003 מנוהלים כספי הפנסיה של אזרחי ישראל מחוץ למערכת הבנקאית, לכאורה רפורמה חיובית ומרעננת אך בפועל כמו הרבה רעיונות טובים רב הנזק על התועלת. בתי ההשקעות הרבים שצצו כתירים צרפתים בתחילת הקיץ לא ייצרו תחרות אמיתית וניצלו את התמימות והבורות של המבוטח הממוצע כדי לגבות ממנו סכומי עתק כדמי ניהול וכדי להשקיע את הכספים בחברות בורסאיות. חברות שחלקן ההולך וגדל מנוהל בצורה שערוריתית ובלתי מאוזנת בה המנהלים מושכים לעצמם משכורות מטורפות ומחזיקי השליטה מושכים דיבידנדים כדמי “ייעוץ” או כתשלומים בין חברות אחזקות שבבעלותם. מטרת כל אלה להפר את האיזון שבין המשקיעים: בעלי השליטה נהנים מחלק גדול הרבה יותר מהרווחים או מקופת החברה (הרי משכורות ודמי ייעוץ משולמים גם כשהחברה מפסידה) והמשקיעים הקטנים השותפים בחברה דרך קרן הפנסייה או ביטוח המנהלים רואים במקרה הטוב תשואה מצומצמת ונמוכה מחלקם היחסי ב”עוגה” ובמקרה הפחות טוב מחיקת ערך מניות ותספורות אגרסיביות ושרירותיות באיגרות החוב.
    תוחלת החיים ותקופת הפנסייה הממוצעת הנגזרת ממנה, ניהול קרנות הפנסיה וביטוחי המנהלים והתנהלות שוק ההון הישראלי כולם גורמים לתקופת הפנסייה להראות היום כעתיד מפחיד ומתסכל.
    כנראה שהפתרון לא נמצא בהתנהלות המסורתית של הפקדה לקרן פנסיה לאורך תקופת העבודה ומשיכת הכספים בתקופת הפרישה אלא בחיסכון מקביל ועצמאי שמטרתו להגדיל את היקף הנכסים המניבים שברשות האזרח ומטרתם לפרנס אותו לכל אורך תקופת הפרישה.
    ברור שבסטנדרטים הצרכניים של היום לא רק שלא מצליחים לחסוך ולהשקיע מעבר לחיסכון הפנסיוני עפ”י חוק אלא לפעמים אפילו צורכים היום על חשבון הפנסיה המצומצמת ממילא ע”י פדיון פיצויים או הלוואות מול קרן הפנסיה. מעשים אלה הם כמובן הגרועים והמזיקים ביותר לפרישה בכבוד.

    • ביולוג ירושלמי

      תגובה מצויינת וראויה לקריאה.
      תודה רבה לך על המלל פוקח העיניים הנ”ל.
      איפה אפשר לקרוא את המאמר שציינת שכתבת בנושא “צריכת היתר”?

    • מדהים

  12. ממתי מישהו צריך להצטדק על זה שהוא עובד קשה ומרוויח כסף?!
    מה זה קשור לעובדה שבישראל מחירי המזון גבוהים בלפחות 25 אחוז ממדינות מערביות אחרות?
    מה זה קשור למיסוי ברמות מטורפות כולל מע”מ שהוא מס לכל עניין ודבר?
    מה זה קשור לדנקנר , תשובה, יוסי מיימן, בית חולים הדסה והרשימה ארוכה לבלי סוף שאת טעיותיהם מעמד הביניים ממן באמצעות נדיבות ליבם של המחוקקים והרגולטורים ?
    מה זה קשור לעובדה שמרבית מקומות העבודה נמצאים בגוש דן ולכן מרבית האוכלוסיה מצטופפת שם?
    מה זה קשור לעובדה שמחיר רכב בישראל הוא ללא פרופורציה למחירו במדינות אחרות?
    האם מישהו מול כל זה צריך להצטדק? נהפוך הוא אם החלק שבאוכלוסיה שחי על חשבון משלמי המסים יצא לעבודה (כי אולי מישהו יכפה זאת סוף סוף) והרגולטורים ימלאו את חובם הציבורי לאזרחים, אז כנראה יהיה קל יותר לכולם.
    אז , אנא , אל תאשימו את המעמד שמחזיק בסופו של דבר את המדינה על גבו.

    • כל כך נכון! אדם לומד כל ימי חייו, מתקדם ומשקיע, מצפה ושואף להגיע יום אחד לרווחה כלכלית בהתאם לכישוריו – כאן בישראל זה כמעט הבלתי אפשרי – ההכנסה הפנוייה היא כל כך קטנה עד כמעט 0. בישראל בהשוואה למדינות אחרות מתקדמות – עובדים יותר שעות, משלמים יותר על ה-כ-ל (דיור, מזון, מיסים, תחבורה וכו’) ולבזבז נשאר פחות ופחות. נמאס להתנצל על זה שאנחנו רוצים לחיות וגם להנות מהדרך עם “אקסטרה” חוג לילד, מים מינרלים (לעזעזל זה רק מים לא שמפנייה!!!) או חופשה פעם בשנה!

      • מהי נקודת ההשוואה שלך? דנמרק, שם נטל המס גבוה באופן דרמטי? לונדון, שם מחירי הדיור והתחבורה יקרים פי כמה? ארה”ב, שם שירותי הבריאות כל כך יקרים ולא יעילים שאנשים מתים ברחוב?

        • רוןרון

          ובדנמרק ואנגליה השוק פתוח ותחרותי בהרבה מהארץ ולכן יוקר המחייה אל מול המשכורות נמוך בהרבה (מס’ המשכורות שצריך כדי לקנות דירה, רכב וכו)

        • בלונדון, ובבריטניה כולה, יש מע”מ דיפרנציאלי:
          לא משלמים מע”מ על מזון, תרופות, בגדי ילדים, עיתונים, ספרים, קסדות אופנועים ואופניים, כסאות בטיחות לילדים, תחב”צ ודירות (חדשות).

          בדנמרק עם נטל המס הגבוה שלהם, יש תמורה לאגרה, ועל שירותי הבריאות בארה”ב אני לא רוצה לדבר. זו אנומליה שלא הצלחתי לרדת לפשרה.

        • בכל מקום יש טוב ויש רע. את נותנת כדוגמא את הרע בכל אחת מהמדינות האלו. אמנם בארה”ב המערכת הרפואית יקרה יותר, אבל אם היית בודקת טוב-טוב, היית מגלה שגם בארצנו הקטנטונת אנשים מגיעים לנזקים בלתי הפיכים ומתים בחדרים חשוכים בגלל שסל התרופות מצומצם ובגלל שקופות החולים חוסכות ומסרבות לאשר טיפולים בסיסיים. את שוכחת שמחייבים אותנו לשלם אלפי שקלים בשנה כדי לקבל ביטוח שלא מחסה יותר מדי, ואנשים נאלצים לשלם גם על ביטוחים פרטיים מכיסם. את יכולה להגיד שזה בזבוז- אבל ביום שבו תפצעי חס וחלילה- כל הונך שחסכת בעמל רב “יושקע” בטיפול\ניתוח. בארה”ב- אם הייתי נפצע ומקבל הפנייה ל-MRI- היו מבצעים את הבדיקה ללא שום ויכוח. בארץ לא נתנו לי אישור, גררו אותי חודשים עד שנכנעתי ל-CT שפוצץ אץ גופי בקרינה. שכחת לציין שגם הלימודים בארה”ב יקרים בהרבה. אבל שם יש אפשרויות למלגות מרשימות, וגם אם לא, המוסדות שבהם דורשים שכר לימוד גבוה מאוד, מוציאים בוגרים שגם מרוויחים סכומי כסף גדולים בהרבה ממה שבוגר באותו מקצוע מאוניברסיטה נחשבת בישראל ירוויח כאן.
          לכל זה צריך להוסיף את העובדה שאפילו אם ארכיב סל הוצאות שמורכב בדיוק מאותם המוצרים- מוצרים תוצרת ישראל שנמכרים בארה”ב- ואשווה לעלות סל כזה בישראל, אני אחסוך בערך חצי מעלויות המזון בארץ. וזה לפני שדיברנו על אפשרויות השתכרות מגוונות, דיור בעלויות שמגיעות ל-40% מהעלות בארץ, רכבים שעולים פחות מ-40% מעלותם בישראל, דלק שעלותו נמוכה ב-50%…. אפשר להמשיך עוד ועוד.
          בדנמרק המיסוי גבוה, אבל התמורה ממנו עצומה. זו אחת המדינות עם איכות החיים הגבוהה בעולם. מדינה שבה אפשר לקנות דירה נחמדה משלוש-ארבע שנים של עבודה כפקיד או כנציג שירות, ולגדל ילדים עם עלויות נלוות מינימליות.
          אז עם כל הכבוד להשוואות שאת נותנת, הן מאוד נקודתיות. אם מסתכלים על מכלול הדברים, העלויות שנדרשות מזוג צעיר ומשכיל עם ילד אחד בלבד לא תואמות בשום צורה את רמת ההכנסה, וזה הרבה לפני שהוא קנה מים מינרליים.

    • ביולוג ירושלמי

      הסולידית,
      הבנתי את הדוגמאות שנתת.
      נטל המס בדנמרק?… ומה עם זה שעל כל X שאנחנו צורכים ומשלמים עליו מהנטו אנחנו משלמים 18% מע”מ? זה 18% מס לכל דבר ועניין.
      מחרפן אותי לפעמים לדעת עד כמה אנשים לא מודעים לכך שמעבר למס הכנסה, מעבר לביטוח לאומי + דמי בירות (ששווים לפחות 700 ש”ח בחודש מהנטו, וזו ממש הערכת חסר) ומעבר לכל המיסים האחרים, אני וכל שאר השכירים במדינה משלמים 18% מס על צריכה.
      מכל שקל שאני מוציא – אם בקניית מזון בסופרמקרט, אם במיסי ארנונה/מים/חשמל/גז וכו’, אם בקניות של בגדים-ספרים-אלקטרוניקה וכו’ – מכל שקל שכזה הולכים 18 אגורות למדינה.
      את רושמת על הביטוח הרפואי הגרוע בארה”ב, ואני שואל, הרי מכל משכורת שלי (שהיא ממש לא גבוהה, 8 ברוטו), 400 ש”ח הולכים על ביטוח לאומי ו- 400 ש”ח נוספים על דמי בריאות.
      במידה ובמשלך השנים הייתי שם את דמי הבריאות בחסכון, לא היה עדיף לי? אבל אף אחד לא שואל אותי אם לשים אותם בצד כחיסכון רפואי.
      הדוגמאות שנתת הן מובנות, אבל המצב פה בארץ בכלל לא מדהים.

  13. יש הבדל בין הזוגות של ה-20 אלף ששופכים את הכסף ובוכים לבין תוצרי הקפיטליזם מהסוג שביבי הנהיג עוד משנות ה-90, שגורמים לכך שאקדמאים או בעלי מקצוע מרוויחים מינימום ובאמת לא גומרים את החודש, כשגם השכירות וגם יוקר המחייה עולים והמשכורות נשחקות וקשה יותר למצוא עבודה מתאימה (אם לא נדבקת לכיסא של העבודה הקודמת), שהטייקונים במשק לא בונים תעשיות חדשות אלא רק קונים ישנות ו”בולעים” אותן, משחקים בבורסה עם הכספים שהם מקבלים ובמקרה הטוב לא פושטים את הרגל ומתחננים שיעשו להם תספורת ע”ח כספי הציבור.
    אני השתתפתי במחאות ובהפגנות של 2011 מהסיבה הזאת ולא כי הייתי בזבזנית. מהרגע שכתבתי “נשואה” בקורות החיים בשנת 2007, נשארתי רק עם 10% זימונים לראיונות עבודה והמשכורת נחתכה כמעט בחצי ועוד לא דיברתי על היחס המשפיל, על שעות העבודה הלא נגמרות (החל מארבע אחה”צ זה פשוט משחק כדי לדפוק את השעון מאוחר, אבל אין ברירה אחרת יפטרו אותך), הלחצים והסכינאות שנובעים מכך שלכולם מונחת חרב על הצוואר, כולל למנהלים.
    אני מרחמת בעיקר על אנשים שרוצים ילדים בישראל כי אז ברוב המקרים זו כניסה לתהום שאין ממנה מוצא. קשה מאוד להתנייד עם ילדים קטנים בתחבורה ציבורית גרועה, לשלם שכירות/משכנתא וגנים. אני חושבת שחשוב שילדים יחיו בחברת בני גילם חלק מהיום ולא רק עם ההורים בבית. יש גנים נהדרים וגננות שלמדו שנים רק בשביל לפתח את המוחות של הילדים, ללמד אותם להתנהג בחברה, לעורר בהם אמפתיה לסבל של מישהו אחר ובכלל לפתח אותם בכל תחום אפשרי.
    בקיצור, הסתננו לנו למחאה כל ה20 אלף + שלא גומרים את החודש, אבל המחאה לא הייתה שלהם. המחאה הייתה קרטלים במשק, השתוללות משכירים בשוק הדירות לצד חוסר פרופורציה בין רמת ההכנסה הממוצעת במשק לבין מחירי דירות לקניה ולמי שאין סכומים יפים בצד וכבר סגר חוזה על משפחה וילדים קשה מאוד לחיות פה.

  14. איש (3718 )

    ושכחת את הקמפיין של עיתונאים מסויימים (בעיקר ידיעות\YNET ) בעד הגירה לחו”ל , ראה כותרות בסגנון “הדרכון המיוחל לספרד” – מיוחל בעיני מי? בעיקר בעיני עיתונאי ידיעות\YNET.

    זה לא שאין בעיות, למשל נושא הדיור בעייתי מאד. נבחר עיתונאי שיוביל שינוי (למי שלא זוכר, לפיד היה עיתונאי מן השורה) וכעת שומעים ממנו אמירות בסגנון שאסור להפיל את מחירי הדיור, כי זה יפיל את כולם…

    פעם עיתונאי היה מקצוע מכובד, הרצל היה עיתונאי, היום זה להיפך. זה אחד המקצועות היחידים שלא צריך עבורו תעודת בגרות (בנוסף לעוד מקצועות עתיקים אחרים).

  15. תגידי את כל מה שרשום לעיל לאדם שלמד התאמץ ועשה הכל על מנת לקדם את עצמו שהחליט לחיות בפריפריה.
    כל מה שיש לאזור להציע לו מבחינת תעסוקה הוא להיות עובד קבלן 11.5 שעות ביום במפעל , בשכר מינימום מבזה יחסי אנוש ירודים מצד המעסיקים וחיי פנאי ומשפחה אפסיים ושום אופק עתידי.
    אנחנו בדרך להיות סין, האדם אינו אדם יותר אלה משאב שכל תכליתו הוא לעבוד בעבודות איומות בכדי לנפח את הכיסים של מספר מצומצם של מנהלים.
    את יכולה לבוא בטענות למעמד הביניים המפונק…אבל זה לא יעזור לך, כשלאף אחד לא טוב, בסופו של דבר מגיע מהפכה.

    • איש (3718 )

      מהפכה נגד מי? נגד סין והודו?

      מה אתה חושב, שהסינים וההודים ימשיכו להיות העבדים של העולם, לייצר עבורנו מוצרים בגרושים בשעה שאנחנו והאמריקנים נחיה כמו מלכים ונבזוז את משאבי כדור הארץ? הצחקת אותי.

      בסופו של דבר, רמת החיים תתכנס לממוצע עולמי, רמת החיים של הסינים וההודים תעלה, ורמת החיים שלנו ושל האמריקנים תרד, עד שנגיע לשוויון. שום משחקים וסיסמאות לא ישנו את זה. גם הם רוצים לאכול בשר, לנסוע ברכב, לחיות בבתים יפים. זה אומר שיוקר המחיה עבורנו עולה. כי גם הם צורכים את מה שאנחנו צורכים (בעיקר חומרי גלם). גם אם תגיד 7000 פעם ביבי ועוד 5000 פעם טייקונים זה לא ישנה את זה.

  16. זה שיש פחות חמצן באוויר, זה לא אומר שאנשים לא יכולים לנשום, אבל גם אם הם יכולים לנשום, זה לא משנה את העובדה שיש פחות חמצן באוויר.

    הביקורת שלך מוצדקת, אבל גם הביקורת של הצד השני.

    בלי קשר המאמר הזה הזכיר לי את זה

    • היי פרוג’קטו !
      קבל +1000 על קרלין!
      והזכרת לי מחלה אחרת של מעמד הביניים – בתור הורה אני מעיד שכנראה זה הפך למגפה 🙂

      Child Worship

      • חחח… כן הוא טוב הבחור הזה.. 🙂

        • כן. וזה עוד סיבה שהדור שלי (X – ונראה לי גם חלק מה Y ) דפוק (קיבל חינוך לדפוק ת’עצמו) . אותנו לא העריצו ושמו אותנו על מדף – יותר קיבלנו בעיטה ובלי הסברים מעמיקים נשלחנו לחיים ואנחנו (לא כולל עבדך) מתוך החרדה המעמדית שנכנסת לכל תחומי החיים מתחרים אצל מי פולחן הילד מוצלח יותר. זה כנראה ייצור בעיות פסיכולוגיות חדשות לפסיכולוגים בעתיד ….
          אני לפחות הולך לדפוק את חיי ילדי בדרך הוותיקה והמוכרת 🙂 שיש לפסיכולוגים ניסיון עמה 🙂

      • הי גיא, קטע מעולה על החינוך הפלצני של תקופתנו (קרלין). מצווה להעביר לכל ההורים שאתה מכיר… בכלל, שמחה שהכרתם לי את קרלין. ענק. ומצרפת עוד קטע על הורות של לואי סי.קיי. – עוד חומר למחשבה למתלבטים אבל בעיקר מצחיק…

  17. שמעון וואלה

    ******************************************************************************
    הבעיה בארץ היא יוקר המחיה אל מול השכר
    בזבוז אובססיבי יש בכל העולם ובמיוחד בארהב
    דירה, רכב וכל דבר עולים ctr. פי 2-3 משכורות מקומיות לעומת שאר העולם המערבי
    וזה עקב הריכוזיות ומיסים גבוהים כדי לממן קבוצות לחץ ומקורבים לצלחת והון-שלטון מושחת
    ולכן עשירון9 בארץ חי כמו עשירון7 בחו”ל
    ועשירון7 בארץ חי כמו עשירון5 בחו”ל (שזה די השרדות)
    ועשירון5 פשוט לא חי בכבוד

    עם 2 ילדים ו 15K נטו זוגי בחודש, קשה מאוד לסגור את החודש, בלי בזבוזים או מותרות מיוחדות
    אפשר לקשקש ש”ילדים לא עולים הרבה, זה ההורים מבזבזים עליהם” זה חצי נכון
    כי גם כשלא מבזבזים עליהם על שטויות, אז הם עולים הרבה, בוודאי עד גיל3(יפה להתייפייף על חינוך ביתי שלא עולה כסף, רק מי שלא שהה עם פעוט שבוע שלם ברציפות, יכול להציע את זה…)
    ************************************************************************************

    • בנימין

      מי שמתלונן על כך שלשהות עם פעוט שבוע שלם ברציפות זו משימה קשה, מוזמן לפעול באחת מן הדרכים הבאות:
      להחזיר את המוצר לחנות ולקבל זיכוי.
      ניתן גם למכור בשוק הסחורות במידה ופתק הזיכוי נעלם או פג תוקף.
      ניתן לבצע רכישת חוזה קנייה של אופציית הפעוט למרץ 2035 ועד אז להתעלם מקיומו.

      מישהו הכריח אותך להביא ילדים?? אם כן, תתבע אותו על כך שהוא מכר לך מוצר שצורך יותר ממה שבדיקת המעבדה ציינה, המוצר רועש ולא נותן לישון, המוצר מדביק אותך במחלות ויעלה לך כמליון ש,ח לפחות עד הגיעו לח”י שנים.

      • רוןרון

        אף אחד לא הכריח אותי
        ולכן זכותי להפקידו במערכת החינוך, מה שעולה כסף
        לא יתכן שמשפחה עם 2 ילדים בלבד צריכה להלחם על השרדות יומיומ.

        להביא 4 ילדים ויותר ללא הכנסה מתאימה, זו באמת חוסר אחריות, אבל 2 ילדים ברווח של 3 שנים לזוג שמרוויח 14K נטו זה סביר לחלוטין, ולא יתכן שיצטרכו לספור כל ש”ח. ללא בזבוזים וללא מותרות (לשלוח ילד לגן זו לא בזבזנות)

        בשום מדינה מפותחת בעולם זה לא ככה, וגם שם יש טרוף צריכה.

        • בנימין

          אני תוהה בכתיבה מה יותר מסוכן, להפקיד כסף בבנק בפק”מ או ילד במערכת החינוך? שניהם מפחידים אותי פחד מוות, אבל כשהבנק מעצבן אותי אני עובר לאחר, מה עושים עם מערכת החינוך? יש חלופה?

          בשום מדינה מפותחת בעולם אין את המירוץ הזה להביא ילדים למען האיזון הדמוגרפי.
          מי שרוצה לשחק את המשחק הזה, שיבושם לו, אני עברתי כבר את הגיל של המשחקים האלו ושל המשחקים האחרים גם.
          בנוסף, כנראה ששכחת איך נראים החיים בלונדון מחוץ לאזור פריימרוז היל, לאנשים שצרכים חשמל ומים דרך מטבעות במערכת הגבלה המותקנת בתוך בתיהם. אין מטבעות? אין מים חמים. אין מטבעות? אין חימום. אז כנראה שדעתך על לספור כל שקל עשויה לקבל הבנה אחרת.
          כנראה שגם שכחת איך נראים החיים בתחומי קרויצברג 36 בברלין כי התרגלת לחיי קרויצברג 61 (אם היה לך כסף לגור בה). וברלין זו העיר הזולה והאופציה הזולה גם עבור גרמני שחי בניורנברג אן בפרנקפורט, אבל בעצם לא תהיה לו עבודה בברלין..

          כנראה שהתבוננותנו על הישרדות קצת שונה ולכן גם אני מצטרף לדורין ומפסיק לרחם על מעמד הביניים (ד”א, מוכן להתערב איתך שאתה נוסע ברכב יקר בהרבה משלי, יוצא הרבה יותר ממני למסעדות, מחזיק במכשיר טלפון נייד חכם משלי וגם מתלונן יותר ממני על כמה שתו לך וכמה לקחו לך. וסליחה אם אני נשמע קצת תוקפני, פשוט עייפתי מהמתלוננים).

          ואל תשכח שילדים זו שמחה……

          • בינימין. אתה מצחיק באמת.
            אבל עם כל הכבוד לחיים בצניעות ויש כבוד.
            רק לדוגמה – בקמפינג המשפחתי הכי זול בצפון תשלם כ 240 ללילה למשפחה (2 ילדים) באזורים שאין בעיית קרקעות.
            לעומת אזורים יקרים ומאד מתויירים באירופה שבהם תשלם כ 20-30 יורו למשפחה(כשטיילנו בזוג שילמנו כ 12-20 – אני מניח שמשפחה עולה במונחים שציינתי ).
            אז אני לא חושב שיש להוסיף לקשיים שיש למעמד הביניים גם הטפות מוסר מזוויעות.

          • וואו! אני רק חייב לציין למען שמי הטוב שהקמפינג נעשה בסוף או תחילת העונה באמצע השבוע ולא כשמפוצץ ואין מקום להכניס סיכה ירחם השם. בתקופות הללו המקומות כמעט ריקים – מומלץ למיזנטרופים עם משפחות 🙂

  18. שמעון וואלה

    סולידית
    את טוענת שהמחאה החברתית פגעה בך כי העלו לך מס רווחי הון

    לא לשכוח שגם זה שאת לא עובדת פוגעת בנו כי אנו צריכים לשלם יותר מס הכנסה וביטוח לאומי (שאת משלמת מינ’) וביטוח בריאות (שאת משלמת מינ’)…………………..

    • אם כוונתך שיש לי חובה מוסרית כלשהי כלפי הכלל לצאת לעבוד דע כי אני שוללת את הטענה הזו מכל וכל.

      • שני התרחישים האפשריים פועלים לטובתי, כך שאני לא בטוחה שהמילה אירוניה במקומה.

        תרחיש מס’ 1 (סבירות מימוש 99.9999%) – עם ישראל ממשיך לצרוך בהמוניו, מממן את החברות בהן אני משקיעה, ואני נהנית מהדיבידנדים עד סוף ימיי

        תרחיש מס’ 2: (סבירות מימוש 0.0001%) – ועדת החוקה של הכנסת מאמצת פה אחד את “הסולידית” בתור חוקת מדינת ישראל, דורין הרטמן מתמנית לשרת האוצר, עם ישראל מאמץ מדיניות של צמצום מרצון, המשק נקלע לדפלציה, בעלי החסכונות (כמוני) הופכים למלכי הארץ.

        • [משתמש זה נחסם לצמיתות]

        • הממ, איפה זה כבר קרה? הא רגע, שנות ה30 של המאה הקודמת. כן, אין ספק שעשרות אחוזי אבטלה יעשו טוב למרקם החברה הנפיצה בישראל.

      • רוןרון

        אין לך שום חובה. לפחות על תתלונני שהעלנו לך את המס. סוףסוף העם הפסיבי הזה קם למחות ולנסות לשנות את השיטה העקומה. יש לברך על כך. גם אם בטווחהקצר לא הצליח. שינוי יתכן רק אם נמשיך למחות ולדרוש את המגיע לנו. לא יתכן שהכל כאן עולה פי 2 משכורות משאר העולם הנאור

        • אכן, לפועלים אין דבר להפסיד מלבד שלשלאותיהם. איפה שמעתי את זה קודם…

          ועניינית – מתוקף מה בדיוק מגיע לך משהו?

          • לחברה המתמעטים שעושים שירות צבאי קרבי ומילואים עד גיל 42 מגיע יותר ממשהו מאותם סיבות סוציאליות (עד שישנו את הגישה – אם בכלל אפשר )שהחברה והמדינה פנו אליהם לצורך ביצוע המשימה. לאחרים לא צריכות להיות פריבילגיות מיוחדות.

    • שמעון ואללה. לידיעתך – מס על רווחי שוק ההון הוא נע בין 15-25% שזה גבוה ממדרגת המס של הכנסה ממוצעת במשק. בממוצע, מס על רווחי הון יהיה בשיעור דומה לזה שמשלם שכיר המשתכר בין 9000-14,000 ש”ח בחודש.

    • שמעון,
      כדאי שתדאג לעצמך ולא תכניס ידיים לכיסם של אנשים אחרים. אולי זה יפתיע אותך, אבל יש לי סדר עדיפויות שלא כולל סבסוד הוצאות בריאות של שמעון באמצעות מס בריאות וכך גם לגבי שאר “הטבות סוציאליות” שממומנות במסגרת ביטוח לאומי ומס ההכנסה. אינני רוצה ממך דבר ומבקש ממך יחס הדדי- עזוב אותי לנפשי, תן לי לדאוג לעצמי ואל לכפה את עצמך עליי, לא באמצעות ביטוח לאומי, לא מס ההכנסה ולא שאר כינויים יפים לפעולות של שוד לאור יום. “מחאה חברתית”, “צדק חברתי”, “מדינת רווחה”- מבחינתי הכל סיסמאות שמשמעותן פשוטה: אנשים שלא רוצים לקחת אחריות על עצמם ומחליטים לשדוד אנשים אחרים. אם בעינייך יש למושגים אלה משמעות שונה- אתה מוזמן להקצות למענם ממשאביך הפרטיים. אני כאמור- לא מעונין לקחת חלק. בטח שלא בכפייה.

      • שמעון וואלה

        מוטי
        גם אני בעד הקטנת המס למינימום
        הבעיה במדינה היא שלוקחים מקסימום מס ונותנים מינימום
        וכך מממנים אוכלוסיות פרזיטיות וקבוצות לחץ ומגזר בטחוני וציבורי שמן ובזבזני (כולל פנסיות תקציביות הזויות בגיל 45).
        איני רוצה מדינת רווחה. אני רוצה שאיש מעמד ביניים פשוט שעובד למחייתו יוכל לחיות כמו בשאר המדינות המפותחות ולא כמו 2 עשירונים מטה

      • רוןרון

        כדי להוריד מיסים צריך להפסיק לממן מגזרים פרזיטיים ומערכות שלטוניות ובטחוניות שמנות ובזבזניות. כולל ועדים כוחניים.

        כדי להוריד מחירים צריך לפרק ריכוזיות כמו בסלולר ובשביל זה צריך להגמל משחיתות ההון שלטון

  19. סולידית שלום,
    מסכים עם האבחנה שלך לגבי עידוד מנטליות של קורבנית. ישנם עיתונאים, אנשי רוח ופוליטיקאים, שמנסים לעודד מעורבות המדינה בכלכלה בשם “הצדק החברתי”. הם מוצאים אוזן קשבת אצל אנשים שמעדיפים לא לקחת אחראיות על חייהם ובמקום זאת לדרוש ש”המדינה תסדר”. מכיוון שהמדינה לא מאמת יוצר דבר, התוצאה ידועה מראש- שוד של קבוצה אחת באוכלוסייה כדי לסבסד אוכלוסייה אחרת. יש לצפות לעליית מיסוי.

  20. לא הבנתי , איזה אינטרס יש לתקשורת הישראלית הנשלטת על ידי הטייקונים לעורר באופן מתוזמן את המחאה החברתית שוב?

  21. בנימין

    וואו, הצלחת להעיר הרבה מגיבים מתרדמתם.
    איך אומרים?
    אם כאשר אתה מכה על המים במשוטי הסירה אתה מזיז הרבה דגים, כנראה שהם מפחדים ממכות המשוט הרבה יותר מהפתיון שנמצא על הקרס שבאה ללכוד אותם..

    איפה מנדי (זצ”ל) עם ההרצאה הגאונית שלו על ניהול ההון האישי???
    זה היה המופע הטוב ביותר בעיר בסוף שנת 2008, עשה לא מעט אנשים מאושרים ומעושרים.

    • נץ הלילה

      וואי, אין על מנדי ז”ל…שינה לי את החיים והתפיסה לגבי כסף לתמיד…הרצאה בלתי נשכחת, שגרמה לי לחזור לשמוע אותה כמה וכמה פעמים

  22. דפי,
    לגבי קידום רעיונות שלתכליתם להכשיר הגדלת מעורבות המדינה בכלכלה- מבחינתי לפחות מדובר בעובדה. לגבי השליטה של טייקונים בתקשורת- כנראה שההנחה שלך שגויה (אולי הטייקונים הם לא מי שאת חושבת שהם, או שהמטרות שלהם שונות). בכל מקרה, האפשרות הסבירה לדעתי היא שביטוי לערכים קולקטיביסטיים פשוט עוזר למכור יותר עיתונים. אנשים בארץ גדלו וחונכו על ערכים אלה והם יסכימו לרכוש עיתון רק אם הוא נותן ביטוי לרעיונות ולערכים המוכרים והמוסכמים. פשוט שיקול עיסקי

  23. אחד הפוסטים היותר טובים שלך. את קולעת בדיוק לנקודה, בדיוק כאן זו נקודת המוצא לאיך לחיות את החיים בכלל ובפרט טאת החיים בימיינו עם תרבות צריכה נוראית. אני בעיקר מתחבר למהות ורוח הדברים על פיהם כדאי לחיות ופחות לאן שאת לקחת את זה(מרגיש לי על הקצה של הסקאלה). שמח שאת כאן.

  24. אני חושב שכולם צריכים להוריד קצת הילוך ולהפסיק להגיב עם כאלו אמוציות.
    דורין בסה”כ צודקת, היא בעיקר אומרת שההתבכיינות לא תעזור. רוצים שהמחירים ירדו? קנו פחות. שיקולי היצע מול ביקוש יובילו לירידה במחירים. כל עוד אנשים יסכימו לקנות ביוקר, ימכרו להם ביוקר.

  25. יש גם דברים שלא נמדדים בכסף (לפחות לא בצורה ישירה ). כמו בביקורת שהעבירו עלייך בפוסט על ליהי, מי שחי חיים כאלה נידון לחיים של בדידות חברתית.
    ברור שאני יכול לרוץ בים בגשם או בחמסין בחינם למען הכושר שלי, אבל כשאני משלם 250 שקל בחודש לחדר כושר לי בתור רווק אני מרוויח גם מבחינה בריאותית, גם מבחינה חברתית ואולי אפילו כלכלית לטווח ארוך. מה לעשות שאני מעדיף להכיר בנות חטובות בנות 25 שיש פוטנציאל שיהפכו לבנות הזוג שלי, מאשר להתנדב בבית אבות ולשמוע סיפורים של זקנה בת 80 על הילדות שלה בתקופת השואה.

  26. מצוין. אני בעד להעלות את אחוז נתח הפסיכולוגיה בבלוג הזה!!
    אני כל הזמן נפעמת לגלות לאחרונה כמה כלכלה ופסיכולוגיה אחוזות זו בזו.. חג אהבה שמח (:
    את צריכה להמשיך להיות אמא קשוחה ואנחנו הילדים נמשיך לבכות. אבל להעריך..

  27. דורין,
    מסכים איתך ב- 100%, לגבי הצריכה המופרזת, ניצול האשראי וכו’
    ועם זאת, את חייבת להסכים שממשלת ישראל רוויה במושחתים וקומבינטורים שעושים לביתם על חשבון הציבור. לא שאני מצפה מהמדינה להפוך סוציאליסטית, רק מצפה ממי שיושב בשלטון להיות הגון וישר, ולפעול לטובת כלל הציבור ולא לטובת אדם זה או אחר מתוך אינטרסים אישיים – כי זה גועל נפש.
    השחיתות הזו היא בדיוק הסיבה להעלאת כל המיסים גם מס רווחי הון ומס החברות ויצירת החסמים העסקיים שנועדו ליצירת הרווח וההתעשרות המהירה של 19 משפחות וכמה חברי כנסת.
    את ואני לא נהנים מפירות השחיתות בתיקי ההשקעות (זה לא לידי ביטוי בעליה/ירידה של מניות- הם מושכים משכורות עתק ובונוסים). אבל את, אני וכל שאר אזרחי ישראל משלמי המיסים משלמים ומרגישים את זה בסופו של דבר בהכנסה הפנויה בין אם אנחנו עובדים או חיים מתיק השקעות.
    למה אם תשובה מפסיד המדינה (=אזרחי ישראל) משלמת ואם תשובה מרוויח הוא גורף את הרווחים ופטור ממיסים (זה הרי לא מתרחש בתיק ההשקעות, אם הפסד – הפסדת, אם הרווחת – תשלמי מס רווחי הון)
    זוהי שחיתות במלוא הדרה, וזה כסף שיכולנו לחסוך, כי אז היינו משלמים פחות מיסים במע”מ, בארנונה, במים, במוצרי המזון ועוד…
    פשוט כסף מבוזבז שיכל לעשות בתיק ההשקעות הרבה יותר.

    בעד חיסכון, השקעה וצריכה מינימליסטית, נגד שחיתות ציבורית.

  28. אני רוצה להציג צד שני
    החיים בישראל כפי שכתבו אחרים יקרים באופן יחסי לעומת מדינות אחרות במערב. באופן טבעי כשיש אלטרנטיבה ישראלים שיכולים עוזבים למדינות אחרות. לא מפתיע שאלו החזקים שבישראל שבאופן יחסי לממוצע או לחציון שילמו הרבה מס. אז כן חבל לנו אלו שנשארנו ונטל המס עלינו גדל.
    בישראל יש אוכלוסיות שבהן שני בני הזוג עובדים ומרוויחים לא יותר מדי ונמצאות מתחת לקו העוני. זה צריך להיות סימן אדום.
    גם בשכר חציוני לבית המצב לא להיט.
    שוב בהשוואה לעבר המצב פחות טוב משמעותית. גם בהשוואה למדינות אחרות.
    וכן מי שאחראי לחלוקת התקציבים זו הממשלה. אני דווקא מוצא את המחאה כלקיחת אחריות של הציבור שמבין שהכוח להשפיע נמצא בידיו. לצערי פוליטית לא השתנה הרבה.
    בישראל יש אוכלוסיות שלא עובדות, מביאות ילדים והמדינה כלומר שאר האזרחים מסבסדים אותם. בד״כ מדובר על אוכלוסיות שלרוב לא מתגייסות לצבא או תורמות למדינה לפחות לתפיסתי (חרדים וערבים).

    בישראל משאבים מתבזבזים על פרוייקטים שלא משרתים אוכלוסיות צפופות בערים ובפריפריה אלא דווקא בהתנחלויות שם מבחינתי התשואה על ההשקעה מבחינת ההשפעה על רווחת הישראלי בממוצע קטנה יותר.

    בישראל יש ריכוזיות עצומה של כסף וכוח בידי מס׳ מצומצם של משפחות ויש קשר בין המשפחות הללו לשלטון.
    בלי קשר לזה שיש בנקים בשליטת אדם כזה או אחר שבעצמו ממונף ומלווה כסף מבנקים לאחרונה יש תופעה של עשירים שפשטו רגל בפרוייקטים ולא החזירו חוב והציבור ששבוי בקרנות הפנסיה שחלקן בשליטתן של אותם עשירים אנוס להשקיע את כספו בהיעדר אלטרנטיבה של חסכונות פנסיונים שוב בחברות עם סיכון גבוה לא מבחירתו.

    אפשר להתווכח גם לגבי הטבות המס לחברות הגדולות לעומת העסקים הקטנים שהם קטר צמיחה חשוב שלא מקבלים הנחה.

    בקיצור גם אם לא נסכים על הכל אני חושב שמניתי מספיק מניעים גדולים לתיסכול גדול של ההמונים ספציפית בישראל.

    מעבר לזה את המצוקה ביטא הציבור, לצפות ממנו לפתרונות זה מוגזם. זה תפקידה של הממשלה לטפל בחרדים / קצבאות ילדים / חינוך / חוקים וזו הממשלה של ביבי שבחרה להעלות מס רווחי הון ( ומפליא אותי שאת מאשימה את הסוציאליסטים בעניין). יכלו להפסיק לממן קצבאות ילדים לקצץ בביטחון ועוד.

    לא שאת חוטאת בלרצות את ההמונים אבל בהחלט הוכחת זאת בנושא הרגיש הזה והמסובך מבחינה פוליטית.
    אבל די להתחנפנויות. לא מסכים עם הגישה שמאשימה את המוחים וחושב שזו דמגוגיה לשמה. הפתרון הוא השכלה ואחריות אישית על ההוצאות הפרטיות אך גם ברמת המדינה דרישה ממקבלי ההחלטות לעשות את הדבר הנכון ולשרת את אלו שבחרו בהם.

  29. מאחר ותרבות הצריכה המערבית היא בראש ובראשונה אמוציונלית, וההנאה או סבל של ההחלטתות היומיומיות שלנו הם שוב ברמת הרגש, הייתי רוצה להציע לכולם פה פתרון שמעבר לפאן הכלכלי יתרום לכם הן כאינדבדואלים והן כמשפחה הרבה מאד, ועד כמה שהידע והניסיון של דורין רחב היא בודאי לא חוותה אותו:

    חיו לפחות חלק מחייכם בחול: החשפו לתרבויות שונות אין תחליף לחוויה ישירה.

    כל הרעיונות והמחשבות שלכם נגזרות ממה שלמדתם או לימדתם את עצמכם בארץ, כאחד שחיי חלק מחייו במספר מדינות הן באירופה והן במזרח אני רק יכול להעיד על התרומה שהחוויות האלו העשירו אותו הן ברמה הרגשית והן ברמת תפיסת העולם כולל תפיסת העולם הכלכלית.

    זו המתנה הכי גדולה שתוכלו להעניק לעצמכם.

  30. שולה מעפולה

    הנכונות של דורין להציג את תפיסותיה בפומבי היא אמיצה בהחלט. אבל התפיסה עצמה מפוקפקת למדי.
    מצד אחד היא אומרת כל הזמן שהיא לא כופה את עצמה וכל אחד יעשה מה שהוא מבין, ומצד שני מכנה את כל מי שלא אוחז בדעתה “עכבר עבודה” או “עבד”.
    ב”שאלת הפיס” המפורסמת שואלים אנשים כיצד ינהגו אם יזכו בסכום כסף גדול מאד. השאלה נשאלת לאורך שנים במדינות שונות, ובאופן עקבי כ- 70% מן הנשאלים אומרים שהיו ממשיכים לעבוד. עבודה אינה קללה, אינה משהו שצריך להימלט ממנו.
    יש לי סכום נאה בבנק ומקורות הכנסה קבועים ועם זאת, הלוואי שהייתי מועסק יותר. אני מרגיש שהייתי יכול לתרום יותר, ולהביא לידי ביטוי את יכולותיי אם היו רק יותר אנשים המעוניינים בשירותיי.

    • רוןרון

      שולה
      הייתי ממשיך לעבוד אבל חצי משרה , חצי שבוע…..

    • אם עבודה מהנה כמו תחביב ואת יושבת שם מוקפת באנשים נחמדים שהם כמו חברים ומתייחסים אלייך יפה ומעריכים את תרומתך, מי לא ירצה להמשיך לעבוד? אבל אני לא מכירה כזאת עבודה. במקום זה אני מפתחת תחביבים לרמה גבוהה ויומיומית ובשבילי זו עבודה. לשכב במיטה ולאכול עוגיות כל היום זה לא תחליף הולם לעבודה, אבל העולם מציע כ”כ הרבה מעבר לארבעה קירות ומחשב.

    • בנימין

      שולה, שאלת הפיס המפורסמת היא שאלת מה היה קורה אם לסבתא היו גלגלים.
      70% ענו ככה, אבל 99.9% מה-100% לעולם לא יזכו בפיס, ולא רק בגלל שהם לא ממלאים טופס.

      אם עבודתך היא מהנה והיית עובד בה גם בחצי מהשכר ואף בחינם, אז לך על זה, אם לא, אתה עבד של הבחירות והאילוצים שלך.

      אני מציע לך (כמו שכתב רוןרון) לרדת בחלקיות המשרה לתקופה מסוימת. לך תכיר את עצמך, שם בחוף הים, סע לטייל בערבה, תבשל לך בבית, קרא ספר, צא להליכות עם אשתך או עם ילדיך ולאחר כמה חודשים תשאל את עצמך אם אתה מוכן לחזור לעבודה ולוותר על האושר הזה, או שאתה מוכן לוותר על חלק לא מבוטל מהרגלי החיים שלך על מנת להתחיל לחיות.
      תמיד יהיה מחיר לשלם, השאלה היא מהו, חופש או כסף.

  31. רוןרון

    למר בנימין מלמעלה

    אף אחד לא הכריח אותי להביא ילדים
    זכותי להביא ולא לרצות להיות איתם סביב השעון בבית במשך חודשים ולכן להפקידם במערכת החינוך, מה שעולה כסף
    לא יתכן שמשפחה עם 2 ילדים בלבד צריכה להלחם על השרדות יומיומ.
    (רווקים ללא ילדים שתומכים בחינוך ביתי בלי שיש להם מושג, זה מגוחך)

    להביא 4 ילדים ויותר ללא הכנסה מתאימה, זו באמת חוסר אחריות,
    אבל 2 ילדים ברווח של 3 שנים לזוג שמרוויח 14K נטו זה סביר לחלוטין, ולא יתכן שיצטרכו לספור כל ש”ח כדי לסגור את החודש. ללא בזבוזים וללא מותרות (לשלוח ילד לגן זו לא בזבזנות).
    סורי, לא בא לי להתקלח במים קרים, ואני צריך עוד חדר לילדים (ביחד), ואוטו קטן.

    בשום מדינה מפותחת בעולם זה לא ככה, וגם שם יש טרוף צריכה.

  32. דיון מאלף. לגבי המושג “מעמד הביניים”, לדעתי הוא איבד את המשמעות שלו, על ידי כך, שמכניסים לקובייה אחת את מעמד הביניים הגבוה, הבינוני והנמוך.
    משפחה בת 4 נפשות, המשתכרת יחד 16000 ש”ח זה לדעתי די והותר לכל צרכי המשפחה, ולפחות 3\1 מזה אפשר בקלות לחסוך ולהשקיע, בהשקעות נ.ע. וכו’.
    כשצעירים אומרים, והוריהם תומכים בזה, שאין בארץ עבודה ואי אפשר לחיות מהמשכורת בארץ; אותי זה תמיד מקומם, אנשים אלה אף פעם לא ירגישו טוב עם עצמם, אם הם חיים בארץ או בחו”ל, ואם טוב להם עם זה בנכר,יבושם להם, כשהם מוקפים בדעות קדומות, בקרב חבורה ישראלית יורדת, וישכחו שיש להם בישראל בית אמיתי ולא ארעי.
    אני לילדי אמרתי מראש, שאני לא משלמת מינוסים, זה מבחינתי כמו לקחת את הכסף ולזרוק אותו לזבל.

    הבזבזנות לשמה, היא לדעתי ריקה מתוכן, ואף פעם לא משביעה את המצוי במערבולת הזאת.

    אגב מתנות בארה”ב, ממתקים לבית הספר זה מקובל גם אצלנו; לגבי מתנות, עד כמה שידוע לי, המתנה האולטימטיבית לימי הולדת זה כרטיס ברכה מהודר וזהו…
    דווקא שם יודעים להעריך את הדולר, ומה שאנחנו מוציאים בקלות מהכיס את השקל, שם מוציאים את הדולר לא בקלות בכלל.

    יש כל מיני אפשרויות לניצול מוצרים במחירים מוזלים, כמו תרבות היד השנייה, ימים מסוימים של הנחות במזון, וכו’.

    גם אצלנו יש מרכולים גדולים בהנחות גדולות, צריך רק למצוא אותם ולעשות שם קנייה גדולה, שאמורה לפוצץ את המקרר והמזווה למשך, לפחות 3 – 6 חודשים, למעט מוצרי חלב, פירות וירקות.

    מי שמתנהג כך, רואה להפתעתו את ההבדלים הגדולים בין צריכה מבוקרת לצריכה ללא חשבון וללא כיוון.

    • בדיוק. זאת הנקודה – הוא כמעט לא יצטרך לשלם “מיסי מונופולים” (טייקונים מקושרים) ו “מיסי ועדים” (מילציות מאורגנות) . זאת לא שאלה בכלל של קפיטליזם או סוציאליזם.
      זאת שאלה של תרבות . אישית אני רואה בכך
      Force majeure

      וכמו שאני לא הולך ומתלונן שהשמש במערכת השמש לא נמצאת בנקודה האופטימאלית מול נניח השמש של מערכת אלפא-קנטורי אני חושב שעיסוק יתר בבעיות הכלל עקר באותה מידה. אני לומד את השיטה (גם שירתי אותה – כך שאני לא עלוקה מוחלטת ) ומנסה לראות כיצד אני ממקסם את אפשרויותיי.

  33. אגב אני מסרבת לקבל מתנה שאינה מתכלה,ואני חוזרת ואומרת שכל מתנה שאינה מתכלה תוחזר לנותן המתנה, למעט ספר לפי “הזמנתי”

  34. יש להצטער על כך שהמניע היחידי זה כסף; ואגב גם אמריקה, עבור ישראליים יורדים זאת כבר לא “אידיליה”…

  35. מסכים עם דורין ונהנה לקרוא את המאמרים. הקטנת הצריכה המיותרת על ידי רבים תגרום גם למחירים לרדת. אין שום סיבה לקנות יוגורט יופלה ב 6 שקלים. לכן, פשוט צריך לא לקנות. רכבי הליסינג ששני שליש משוק הרכב מורכב ממנו מחדש את עצמו כל שנתיים וחצי, אבל אין הבדל באמת בין רכב בין שנתיים ורכב בן ארבע אז פשוט צריך לבקש מהמעביד לוותר על ההטבה שאינה הטבה הזו. כך לא רק שמעמד הביניים יוכל להתחיל לחסוך אלא גם חלק מהמחירים ירדו.

  36. דורין,
    העובדה שאפשר וצריך לחסוך יותר, לא סותרת לדעתי מחאה שמבוססת על צורך בחלוקה צודקת יותר של העושר.

  37. נכון שלכל אחד מאיתנו יש אשמה בזה שהוא בעל חוב. אבל וזאת הנקודה שלפי דעתי את מפספסת, לא הגיוני שאנשים שמרוויחים הרבה כסף לא יוכלו לגמור את החודש רק מפני שהם מנסים להנות מהכסף. מי אמר שצורת חיים ספרטנית היא הנכונה. אני רוצה להנות מהחיים בהתאם למשכורתי הגבוהה בדיוק כפי שחבריי מעבר לים נהנים מאד. כיום אני לא מסוגל. נקודה

  38. קצת שיטחי ההסתכלות על המחאות החברתיות מנ. מבט של צימצום, חיסכון, עשה זאת בעצמך והשקעות….

    כשיש במדינה חוסר שוויון הזדמנויות ושיוקר המחיה מושפע ממונופולים, ועדים והון חשוב שתקום צעקה. צעקה על חוסר הזדמנויות שוות, צעקה על זקנים ששורדים בקושי מקצבה, צעקה על חוסר אחריות חברתית לילדים, למחירי גני ילדים, לנצול עובדים, למקומות עבודה לאמהות, למחירי שכירות, לתמיכה בילדים עם מוגבליות…. אם לא נשקיע בכל הילדים איך תהיה השכלה פיננסית?

    50% מהמשפחות בארץ לא מצליחות לחיות מהשכר למרות ששני בני הזוג עובדים ונחשבים מעמד הביניים, זו הסטטיסטיקה ושלא תתני לכתבות בעיתון שמציגות חלק מסוים ממעמד הביניים לבלבל אותך.

    אני מעדיף מחאה חברתית מאשר לקבל כלי הישרדות ועוד כהשוואה לחיים באפריקה מ $2.

    • פריכיהו

      אבל זו בדיוק השאלה, מה זה “לא מצליחות לחיות מהשכר”?? אם אני הייתי קונה בואינג 747 מהמשכורת העלובה שלי, הייתה לי זכות לבוא בטענות שקשה לי לגמור את החודש? אנשים צריכים לדעת ללמוד לחיות לפי היכולת הכלכלית שלהם, וזה נכון אם אתה מרוויח מינימום או 20 אלף נטו, וזה נכון גם אם יש מונופולים, ועדים, הון שלטון ומה לא. זה שקוראים להם “מעמד הביניים” לא אומר שבכניסה הבטיחו להם יונה ועלה של זית ודירה במרכז תל אביב וחופשה בחו”ל כל שנה ועכשיו הפלא וופלה, פתאום הם מגלים שהם לא יכולים לממן את כל זה בלי להיכנס למינוס.

    • המחאה החברתית צריכה לבוא אחרי שחוסכים כסף, לא לפני.

      כי אם המחאה באה לפני, אז אנחנו באים לממשלה ש”תציל” אותנו (מה שהיא כמובן לא יכולה לעשות).
      אם המחאה באה אחרי שחוסכים כסף, אז אנחנו באים לממשלה בטענה שהיא גונבת לנו את ההזדמנויות. אנחנו באים לממשלה ממקום של כוח – מקום שממנו אנחנו יכולים באמת להפיל את הממשלה הארורה ולחיות חיים חופשיים בשוק חופשי ומשגשג.

      גם בלי ממשלה אנשים יצטרכו לחסוך כסף בשביל שיהיה להם כסף… זה נכון לכל רכוש שאנחנו סוחרים בו. קשה להתווכח עם חוקי הפיזיקה והמציאות.

  39. מראה המצב הנוכחי, כאשר טייקונים מתמוטטים, מפעלי תעשייה נסגרים, עסקים קטנים נופלים, והבדלים של שמים וארץ, ברמות שכר עבודה מן הנמוך ביותר עד לגבוה יותר בממדים לא פרופורציוניים, כשל בניהול וכדומה, מציינים שהתרחבות והתפשטות יתר, על מנת להעצים, גורמים לפיחות יתר ולכישלון השיטה.
    גם על העולם המערבי עוברת טלטלה כלכלית לא קלה , ואנחנו “בחברה טובה”, יתכן שאצלנו, המשבר או הבועה תתפוצץ באיזה שהוא שלב, ולאחר מכן באופן טבעי יתחיל תהליך הריפוי.

    לדעתי, המתונים יפגעו פחות, ולעניים לא יהיה מה להפסיד, לעומת בעלי האמביצייה והגדלת הממון.

  40. פאטיה, בהסתכלות לאחור על מה שקרה בארה”ב את טועה: העשירים היום עשירים יותר מאשר ב-2007 בזמן שמעמד הביניים שם עדיין מלקק את הפצעים. אני לא מצפה לתוצאה אחרת בארץ. המצב כיום הוא שרק בעלי ההון נהנים מהצמיחה בזמן שהשכר של העובדים תקוע במקום. צריך לפעול לחלוקה אחרת של רווחי הצמיחה ברמה הפוליטית ובמקביל כל אחד צריך להגדיל את ההון שלו כי זו הדרך היחידה להגדיל את ההכנסות.

  41. מסכימה עם כך שהחינוך הפיננסי של העולם המערבי לוקה בחסר גדול! ושאנשים בישראל מבזבזים ללא הכרה ומצבם יכל להיות הרבה יותר טוב..
    אבל, אני ממש לא מסכימה עם כך שכולנו “בכיינים” והכל תלוי בנו.. כי מה לעשות שיש עובדות סטטיסטיות שלא ניתן להתווכח איתן?! יוקר המחייה בארץ הוא עובדה. נקודה. אני לא בכיינית, בחו”ל הכל עולה הרבה יותר זול. ומרוויחים פי 2 ממנו.
    אז עם כל הרצון להראות תמונה כאילו כולנו פה מפונקים וחיינו יכולים להשתנות לאין ערוך ברגע ש…
    עם כל הכבוד, יש פה משהו דפוק ברמה מדינית, שלא ניתן להתווכח איתו.
    אז כן יש מקום למחאה חברתית ולשינוי

  42. היי, אני מסכים שהבעיה היא מורכבת ושיש שני צדדים למטבע כאשר מצד אחד יוקר המחיה מכביד עלינו אך מצד שני אנו מקדשים את תרבות הצריכה המושרשת בנו וזה לא משנה שהנוסחה היא פשוטה (הכנסות>הוצאות)
    יש כאן עניין רגשי מעבר להיגיון. הרי זה קל לומר למעשן כרוני שהסיגריה מזיקה לבריאות ובכל זאת הוא ימשיך לעשן כי זה ממלא לו צרכים רגשיים והוא התרגל לזה ולכן ההדחקה היא נוחה אך מזיקה.

    אדם שלא יודע להתנהל כלכלית, גם אם יתווספו לו כמה אלפים בחודש הוא בדרך כלל יבזבז יותר וזה דבר עובדתי שמצריך מעמותות לייעוץ כלכלי כמו פעמונים שעושות עבודת קודש לסייע למשפחות להתנהל נכון. נושא זה הזכיר לי שיחה שהייתה לי עם אחת המנהלות בחברה שעבדתי בה בזמן המחאה שהתלוננה על יוקר המחיה ושהיא חיה במינוס תמידי אך כששאלתי אותה אם היא בודקת את ההוצאות מול ההכנסות היא אמרה לי שהיא בדרך כלל לא בודקת כי אין לה זמן לזה, שהיא צריכה גם לחיות כפיצוי לעבודה הקשה ושזה לא משנה כי גם ככה היא תהיה במינוס שרק גדל…

  43. לעזאזל. את טובה.
    אני לא מבטא את עצמי בדרך כלל – מבחינה מילולית. אני אוהב להריץ את המחשבות שלי רק בתוך הקופסא שבחלקו העליון של הגוף שלי ואני קורא את מה שאת כותבת וזה כאילו לקחת לי את זה משם.

    מעבר חד כי לא בי עסקינן:
    מי שלא מצא את הדרך ועדיין חי את חיי העבדות פשוט לא רואה את זה. אני נתקל כמעט כל יום באנשים שמנסים להחזיר אותי אחורה למרות שאני במקום טוב יותר, ואני נדהם, יש לי את הזמן לעצור להסתכל ולחשוב על זה – להם אין.

    אני יודע מאיזה נקודה הם מגיעים והם בטוחים שהם “עוזרים” כשכל מה שהם רוצים זה מישהו שיהיה איתם באותה סירה,צרת רבים חצי נחמה.

    אני מקווה שכמה מהקוראים ילמדו לנצל את ההזדמנות, אני מבטיח לכם שהדברים שנכתבו פה
    הם בדיוק הדברים שלא מגלים לכם רוב האנשים שיש להם חיים טובים ומאושרים.

    תודה דורין 🙂

  44. צודקת ולא צודקת
    צודקת שאנשים צריכים לקחת אחריות אישית.
    ממש לא צודקת כי חוקי המשחק הופכים יותר ויותר בלתי אפשרים. אלא אם כמובן לחיות על 2$ ליום נראה לך בסדר.
    להבהרה, זה אומר שלא תוכלי לשלם על טפול שינים או על טפול רפואי הוגן לך ולילדייך

    מדינת ישראל כמו כל העולם מפזרת את ממונה על בעלי הון וחברות רב לאומיות (ראי למשל את פרשת הגז, או השחיתויות ברשות המסים או הגלובליזציה וכן הלאה, הספור ארוך) תוך בזיזת חלקם של יתר האזרחים.

    התהליך, כבר כיום נראה כמו ימי הבינים. גובי המסים מגיעים לבתי האכרים, ולא משאירים להם די גרעינים כדי להאכיל את עצמם וכדי שיהי להם לזרוע לשנה הבאה.

    בקרוב יעלו הרביות אנשים יזרקו מהבתים ויאלצו לשלם את אותו כסף לבעלי ההון שיקנו את זה בגרושים.

    אם זה מתאים לך אז לגמרי בבקשה.

    זאת אג’נדה של עבד שמצדיק את האדונים

    לילה טוב

    • איש (3718 )

      בזכות אותן חברות רב לאומיות יש לך רמת חיים של העולם הראשון ולא של העולם השלישי. מדינות כמו בריטניה שוויץ, ארה”ב וכו’ מתחרות מי יתן מס יותר נמוך כדי למשוך החברות הנ”ל.

      ומה לגבי הגז?, אלמלא אותם בעלי הון מטורפים שזרקו כספם לפח, לא היה פה שום גז. המדינה לא משקיעה אגורה בחיפושי גז, אז עכשיו קוראים להם מושחתים פשוט כי הצליח להם?

      ומה הפשע הגדול בגלובליזציה?

      בלבול טוטלי והסתה בהשראת התקשורת… העיקר להיות ממורמר, לא חשוב על מה… וואטסאפ נמכרה ב 16 מליארד דולר, וייבר ב900K , תקנאו ותתרגזו … “הם בטוח מושחתים אם הצליחו כל כך” …

  45. בעוד שהכתבות הרבות על זוגות שצורכים באופן כפייתי מוגזמות בכל קנה מידה, חלקים רבים מהמחאה החברתית דווקא מאוד מוצדקים. המדינה מסבסדת באופן לא שוויוני בעלי אינטרסים מסוימים ע”ח יתר המדינה – וזה גורם לכך שרוב הציבור מפסיד חלק נכבד מכספו. נשמע לי כמו סיבה טובה לצאת לרחוב.

    אז ברור שלרוב אין צורך “לחתוך בבשר החי”, ורוב האנשים יכולים לחיות גם ללא חוב ע”י ויתור על כמות מסוימת של מותרות (אגב, גילוי נאות: באופן אישי מעולם לא הייתה לי בעיה להתנהל כלכלית ולחסוך גם במציאות היום, ולהיות מסופק מהחיים תוך כדי).
    אבל למה לנו להשלים עם המצב הזה? זה הכסף שלנו וזכותנו לעשות איתו מה שאנחנו רוצים. אין שום סיבה שאשלם מס דיפרנציאלי ומע”מ על מנת לממן קומץ בעלי אינטרסים ומושחתים, שמנצלים את השיטה הקיימת.

    • איש (3718 )

      אבל, המחאה דרשה הגדלת שרותים והגדלת מיסים מצד הממשלה, לא? אז איך אתה מבקש הורדת מיסים?

      זו אחת הסיבות שאני מסכים עם דורין, מעמד הביניים מתוסכל, והוא אפילו לא יודע למה… , כל אחד אומר משהו אחר. בלבול טוטלי בהשראת התקשורת…

  46. עדו קאליר

    אין ספק. נהיית סלב, כנראה נגד רצונך, אבל היי, זה מכשיר נפלא להכנסות פאסיביות. בקרוב פרסומות ל”עדשי דורין” ? היות ובלי קשר ל% ההסכמה איתך, הבלוג ב 100% מעורר חשיבה, הפכתי אותך לחומר קריאה בקורס “פנסיה וחסכון ארוך טווח” , אז עכשיו את מעצבנת עוד 100 אנשים.

  47. את צודקת שאנשים צריכים לקחת אחריות על ההתנהלות הכלכלית שלהם. אני גם מאד מסכים שלא כל אחד חייב לגור דווקא בת”א. גם אני התנגדתי למחאה החברתית שהשמאל הקיצוני אויב החירות האישית והלאומית של עם ישראל בארצו ראה בה עוד הזדמנות להשתלט על סדר היום. הבעיה היא שהחוקים והתנהלות המוסדות באמת חונקים הרבה אפשרויות להתנהלות כלכלית מוצלחת גם אצל אנשים אחראיים . זה החל במיסים שונים, בהם מס רווחי הון שככל שיגדל עוד יותר יחנוק גם הוא יותר ויותר אפשרויות מחיה אצל אנשים חסכניים שרוצים לקבל קצת פירות ראויים (בדמות תשואות) על חסכנותם.

    מי יודע אם לא יקום איזה דמגוג פסיכופת בולשביקי שבהשפעתו המס הנ”ל יגדל אף ל50% חחת טענות מניפולטיביות שונות ואז גם אדם חסכני כמוך המתקיים על רווחי הון ירגיש חנוק. ישנם כמובן גם מיסים עקיפים שונים האהובים על הממשלות בפרט זו הנוכחית ה”ימנית” .וצריך להזכיר גם את הסחבות המשפטיות ארץ , בין היתר בעניני חובות, שמקשות על קיום עסקים רבים – קיום החיוני לכלכלה. וכמובן יש גם תספורות בחסות המדינה שמשום מה חייבים מהשורה לא זוכים בהם. הסיסמה שלי היא שאנשים יקחו אחריות על התנהלותם הכלכלית אבל שהמדינה לא תכפה דך חוקים ומוסדות כללי משחק בלתי הוגנים או כאלו החונקים כל אפשרות קצת לנשום. שהמדינה לא תקשור לאנשים ידיים ותגיד להם “אז תילחמו”.

  48. אני לא חולקת על שום דבר ממה שכתבת, מלבד נושא הילדים.
    כתבת שמי שלא מסוגל לטפל בילדים עדיף שלא יביא כאלה לעולם, מבלי להסביר איזה מן בסיס כלכלי נדרש לפרוייקט כזה. התייחסות לנושא הילדים נדרשת, בייחוד מאדם שמתיימר להציע דרך “לפרוץ את המלכוד”, פשוט משום שהוא מהווה חלק מרכזי מהמלכוד. את פוטרת לא מעט אנשים במשיכת כתף מזלזלת – שהיא לכשלעצמה לא יכולה להוות פיתרון.
    מאוד התלהבתי כשגיליתי את הבלוג שלך. אבל, לי אין ילדים. אנשים עם ילדים לא מתמודדים עם ההתמכרות לצריכה (והילדים שחינכו, כנראה מבלי לשים לב, לצריכה…) גרידא, אלא גם עם שאלות מוסריות לכל דבר. לדוגמא, אדם רוצה להעניק לילדים שלו השכלה כמה שיותר טובה, עוד מההתחלה. מצד שני, הוא קבע לעצמו סכום כסף מסוים שילך לחיסכון בכל חודש, שבעתיד יסייע לו ולמשפחתו יותר מאשר החוגים הללו (סביר להניח). איך אפשר להתמודד עם שאלה כזו? על פי השקפת העולם שלי, עדיף להקטין מעט את החיסכון, לקנות דירה קטנה יותר, וליישם אלף דרכים קטנות אחרות לחסוך, מאשר לוותר על החוגים האלו. כמובן, אם חוג מסוים דורש את כל ההשקעה הזו, ראוי וכדאי לשקול חוג אחר…
    הייתי שמחה לראות כאן התייחסות רצינית לנושא הילדים. עבור לא מעט אנשים, ויתור על הבאת ילדים לעולם, בשם החיסכון, הוא לא פתרון שיוכלו לחיות איתו.

  49. שלום דורין, כל הכבוד שאת מנערת קצת את מי שצריך ניעור.

    גם לי יש כעס על הסגנון שהמדינה בנויה בו, שגרמה לרבים להיכנס לטירוף צרכני, ולסחרור מהיר.
    לדוג’ כל אדם שנמצא במינוס מבחינתי הוא עם בעיה פסיכולוגית (99% ממי שבמינוס) מסיבה מאוד פשוטה
    הלא בסופו של דבר יש לו מסגרת נניח עד 20,000- והוא לא יכול לחרוג ממנה, ומכיוון שהוא במינוס
    הוא גם משלם ריבית גבוהה על המינוס לבנק מדי רבעון.
    אבל איכשהו אותו אחד מצליח להתמודד עם ההוצאות שלו וגם לשלם על המינוס לבנק, ולא לקרוס טוטאלית
    כך במשך שנים ארוכות.
    עכשיו בו נניח שניתן לאותו אדם 20,000- ש”ח מתנה מהדוד סם, האם הוא לא יגיע שוב למינוס תוך כמה חודשים? אני אומר בוודאות שהוא בוודאי יחזור למינוס האהוב שלו…
    וזה למרות שהוא כבר פטור מלשלם ריבית לבנק על המינוס שהיה (כלומר ההוצאות שלו קטנות יותר), למה?
    כי יש לו בעיה פסיכולוגית, והוא מהר מאוד ימצא איך לבזבז ולהתלונן על המצב…

    הסיבה לכך שזה המצב של רבים וטובים:
    המצב הזה טוב לטייקונים ולמנהיגי המדינה, ולכן יש פרסום אדיר של צריכה ואנשים רצים לקנות ולקנות,
    וכל כך הרבה דברים שוכבים כאבן שאין לה הופכין אחרי שימוש או שניים,
    בנוסף מעודדים אנשים להיכנס לחובות (משכנתא גדולה, ליסינג לרכב, הלוואות מכל כיוון לכל מטרה וכו’)
    וכך קשה לנו עוד יותר לצאת מהמעגל המסחרר הנ”ל, ובסוף נשאר רק לשבת ולהתלונן על מר גורלנו
    וללדת פחות ילדים, וכו’.

    הסיבה שזה טוב לטייקונים ברורה, קודם כל הכסף שלנו עובר אליהם והם מתעשרים עוד ועוד,
    בנוס אין דרך להילחם בהם, כי מעטים מצליחים לשרוד את החודש אז לחשוב בצורה של יזמות לאור חוסר
    ההון העצמי להתחיל, ואי פניות ממאורעות היום יום.

    והסיבה שזה טוב למנהיגי המדינה, כי אין לנו זמן וכח לפעול מבחינה אידיאולוגית במה שאנו מאמינים, כי
    אם לדוג’ צריך לפעול לטובת נושא חשוב במדינה, (כמו יוקר המחיה) אין לנו זמן כי אנחנו חייבים לעבוד,
    אחרת המשכנתא תחזור, ואחרת…. בקיצור אנחנו כמו העבדים של פרעה, שכמשה ואהרן ביקשו שישחרר
    את בני ישראל בהתחלה אמר “נרפים אתם נרפים…” ואז ציווה שיתנו לבני ישראל לא רק לבנות אלא גם
    להכין בעצמם את הלבנים שלהם, וכך לא יהיה להם זמן לחשוב מחשבות על חופש, וכמו שכתוב בתורה:
    “תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה, ואל ישעו בדברי שקר” – בקיצור עבדים היינו – היינו עבדים…

  50. מסכים איתך לחלוטין! אנשים התרגלו לרמת חיים מסוימת וקשה להם לוותר עליה.
    המשיכי להפיץ את הדעות היפות שלך!

  51. הרעיון המקורי של ERE נראה מעניין ובהחלט משהו ששווה להקרוא ולנסות ליישם. בהחלט מעורר מחשבה. תודה

    קראתי כמה פוסטים שלך. מקומם, תוקפנית ומרגיזה.
    כמה נוח להגיד לאנשים אחרים שהם בכינים ומרגיזים ולחזור ולהשען על הקלישאה הקפטליסטית שאנשים פשוט בזבזנים ובכיינים ולא פלא שהם לא גומרים את החודש. מכיוון שאת בחרת להיות״אלהורית״ כהגדרתך ולא לעשות ילדים את מנועה מלשלם 3,500 ש״ח לגן ילדים. ״משכנתא שניה״ קראו לזה אותם אנשים מלאי רחמים עצמייים ובזויים שנכנעו לצורך ביולגי הבלתי נשלט להתרבות. אין לך כסף אז תלך לעבוד יותר קשה, לא? זה מה שאנשים צריכים לשלם אם הם בוחרים לא להיות בכיינים וללכת לעבוד. כמה נוח שאת לא צריכה חסוך שאת רק צריכה לעשות קניות אוכל רק לך ולבן זוג שלך. לא לשלם על עוד נפשות, מים, ביגוד, חשמל.
    האם העובדה שההורים שלי או של בן זוגי לא יכולים לתת לנו כסף לקנות דירה וכנראה מעולם גם לא נוכל להרשות לעצמנו אחת כזו עם אנו זקוקים למקדמה בשביל לקבל משכנתא בבנק וכנראה גם לעולם לא נצליח לשים כסף בצד כי אנחנו זקוקים לכסף בשביל לשלם על יוקר המחייה עם ילדינו היחיד שבחרנו כנראה בטעות כלכילת איומה להביא לעולם נראית לך תקינה? או שמה אני פשוט צריכה להשלים עם העובדה שלעולם לא אגור בבית משלי אבל גם במדינה שאין בה שום פיקוח על שכר הדירה ובכל רגע נתון אזרק לרחוב כי בעל הבית שוב העלה את שכר הדירה ואין ידינו משגת לשם כי המשכורות שלנו לא עולות כל שנה ב-1,000 ש״ח.
    ״אל תעשו ילדים״ אם אין לכם איך לשלם עליהם?!״
    אולי את בת דודה של ביבי או של של לפיד?

  52. יש קרבנות, ויש האשמת הקרבן. גבירתי היקרה, הפסקתי לקרוא, כי את מאשימה את הקורבן.

    • זה טיעון נוח מאוד. תן להמונים להגדיר את עצמם כקורבן (זה הרי פתרון קל ונוח ולא מצריך מהם להשתנות בדרך כלשהי) ואז צא נגד כל מי שתוקף את התנהגותם בנימוק של “מאשים את הקורבן”.

  53. רק תיקון אחד,
    אובייקטיבית אנחנו משלמים הרבה יותר ממדינות אחרות החברות ב OECD.
    אני מסכים עם העובדה שגם אם המחירים ירדו כנראה נראה את אותן תופעות של הוצאות יתר אבל צריך גם להתייחס לאשמת ממשלת ישראל בטמטום אזרחיה.
    לדוגמא , אין בבית ספר בארץ שיעורי כלכלת בית כמו במקומות אחרים.

  54. לפעמים אני שואל את עצמי ‘אל מי שכמותך כותבים?’. הרי אם צריך להגיד להם את זה – עוד לא ללמד אותם אלא רק לפקוח את עניהם: אז לא צריך להגיד להם את זה(!!) כי אין אל מי לדבר!

    בשביל מה להקדיש משאבים אל מי שמוטו שלו הוא “כולם אשמים לי חוץ ממני”? מה הסיכוי שאנשים שמתלהבים מקריאת ספרי התעשרות *גם ישנו את חייהם בפועל*?!
    כשאת רואה את כל הכניסות היומיות ואת כל המגיבים הקבועים: האם את גם שואלת את עצמך “כמה מהם מוכנים לשלם כדי להכריח את עצמם להשתנות, מעבר לעצם ההרגשה הטובה שבלראות את הציפוי החיצוני הנוצץ של אבק הכוכבים?”

  55. פעם ראשונה שאני מגיב פה כי הפוסט מקומם במיוחד. את לא דוגמא לכלום. חסרת הבנה בשיט, קיצונית, אגרסיבית, מנותקת בדיוק כמו כל אלה שנמצאים במינוס ומתלוננים שהם לא מבינים על מה כל הכסף שלהם יוצא (הם לא שמעו על מעקב הוצאות). את אותו דבר כמוהם, רק בכיוון השני. את קוריוז משעשע לא יותר מזה

השאר תגובה