המקפצה שלך לאזרחות – 2.0

ה

תשדירי הרדיו הקליטים של הקרן והיחידה להכוונת חיילים משוחררים תמיד מעוררים אצלי אסוציאציות משעשעות. פעם זהו רועה שמכווין את צאנו הרך היישר לדיר הבטוח. לעתים זוהי אמא פולניה שכופה על בנה לנגן בכינור, גם אם זה הדבר האחרון שהוא רוצה לעשות. ולפעמים זו מנהלת ההכוונה הפוליטית בצבא הסובייטי, שתפקידה להבטיח את נאמנות הקומיסארים למשטר החד-מפלגתי.

המקפצה שלך לאזרחות” היא סיסמה ריקה לשבלונה מוכרת: גשו לפסיכומטרי, הירשמו לאוניברסיטה, סיימו את התואר, מצאו עבודה, טפסו בסולם הקריירה, התחתנו, העמידו צאצאים, חסכו בין 0% ל-10% מהמשכורת החודשית, הפקידו אותה בפק”מ-צובר-אבק, ואת 90% הנותרים בזבזו על “רמת החיים”, קרי, החזרי משכנתא ל-30 שנה, שתי מכוניות, וגני ילדים.

ככל ש”תתקדמו” תוכלו לתת מענה לצרכים אנושיים בסיסיים נוספים: בגדי מעצבים, רהיטי מעצבים, מטבחי מעצבים, חבילות כבלים וסלולארי, מסכי פלזמה, מסעדות יוקרה, מנויים לחדר כושר וגאדג’טים משודרגים.

שיהיה ברור – משרד הביטחון פועל מתוך דאגה כנה. השחרור מצה”ל, ככלות הכל, הוא חוויה מטלטלת, לא כל שכן מסוכנת: לראשונה מזה 21 שנים הצעיר הישראלי נמצא מחוץ למסגרת מוסדית. כל חייו גדל תחת עיניהן הפקוחות של דמויות סמכותיות, מגוננות ו”מכווינות”, שדאגו לפמפם לו מה לחשוב, מה לומר, איך להתנהג ואיך לציית: אבא ואמא, הגננת, המורה, הרשג”ד, המפקד בצבא.

כעת, לראשונה, הוא שט לו בחלל, ללא מטלות, שיעורים או פקודות, עצמאי ו — אללי — בן חורין.

החופש הזה מפחיד ומסוכן. ללא הכוונה, הצעיר עלול “ללכת לאיבוד”, או חלילה “לנשור לשוליים הפרועים”. חובה לשלבו מיידית בחברה הנורמלית, הווה אומר, בשוק העבודה המודרני, שם מחפשים בעיקר יס-מנים צייתניים שצועדים בתלם ולא שואלים שאלות. לא במקרה אתר היחידה מלא בטיפים ועצות לאבחונים מקצועיים ומדריכים לכתיבת קורות חיים.

משוחררים יקרים — אתם לא זקוקים ליד מכוונת שתלכוד אתכם, תלפות אתכם ותמקם אתכם חזרה במבוך.

אם כבר, אתם זקוקים למישהו שיראה לכם איך לברוח, מבלי שניתן יהיה ללכוד אתכם שוב.

1. דלגו על האוניברסיטה

האוניברסיטה היא התחנה הטבעית הבאה במסלול החיים הנורמטיבי של בני מעמד הביניים.

יתכן שגם אתם, ככל חייל טיפוסי לפני שחרור, ביליתם את החודשים האחרונים לשירותכם בהכנות חתרניות לפסיכומטרי, בהשלמת בגרויות ובהשוואה בין אלפי קורסים, מאות חוגים ועשרות מוסדות אקדמיים.

העניין האובססיבי בלימודים אקדמיים נובע בעיקר מהשיווק האגרסיבי של התעשייה המקומית, שהטמיעה בהצלחה את המסר לפיו אדם שאינו רוכש את המוצר האוניברסיטאי נדון בהכרח לחיי עוני ואומללות (בדומה לאופן שבו תעשיית הרכב משכנעת את ההמון לשלם עשרות אלפי שקלים בשנה על דלק, ביטוח ואחזקה רק כדי לנוע מנקודה א’ ל-ב’).

סיבה נוספת, משמעותית לא פחות, קשור לציפיות העבר. לפני 40 שנה רק חלק קטן מהאוכלוסיה יכול היה לרכוש השכלה גבוהה. עבור בני הדור ההוא, התואר הבטיח רמת חיים גבוהה משמעותית מזה של הוריהם. חמושות בציפיות הללו, סטודנטיות צעירות שורפות בימינו 3 שנים על תואר ב”חקר המגדר” או “מדע המדינה” ואחר כך מתפלאות שהן מתקשות לחיות ברמת חיים זהה לזו של הוריהן.

הן שכחו שהזמנים השתנו. הן לא שמו לב שבמדינה שבה 66 מוסדות אקדמיים מתחרים על כ-300,000 סטודנטים בשנה, הן כבר לא “מיוחדות”. ואם לא די בכך – כוחות השוק הביאו להתרסקותה הטבעית של הרמה האקדמית בישראל. לא במקרה המעסיקים בימינו אינם סומכים עוד על איכות ההשכלה של מועמדיהם, ומעבירים אותם תחת מסננות קפדניות של “מכוני אבחון”.

התפיסה שלכל אדם “מגיעה” השכלה אקדמית הפכה לחרב פיפיות: מרגע שכל סמרטוט שיודע לכתוב את שמו נעשה משפטן, כלכלן או רואה חשבון, התואר הראשון — כרטיס הכניסה המסורתי לשוק העבודה הפקידותי — איבד כל ערך.

השכלה גבוהה לא הופכת אדם לחכם, נבון או יצרני יותר. עבור 90% מהאוכלוסיה מדובר בעסקה גרועה, יקרה, מיותרת ובזבזנית.

דלגו על האוניברסיטה – חסכו זמן וכסף. את הידע תוכלו לרכוש בחינם במקומות אחרים.

2. לכלכו את הידיים

משדילגתם על המלכודת האקדמית, מטרתכם העיקרית והדחופה ביותר היא להכניס כמה שיותר כסף בכמה שפחות זמן.  זו לא משימה קשה כל כך.

צעיר שמוותר מראש על החוויה האקדמית חוסך פעמיים. ראשית, הוא חוסך את שכר הלימוד ואת העלויות הנלוות. שנית, הוא חוסך 4-3 שנות הכנסה אבודות, שהרי סטודנטים רבים בוחרים שלא לעבוד במשרה מלאה במהלך הלימודים.

מעמד הביניים נמשך כנחיל פרפרי לילה לנורות הפלורוסנט של המשרדים הממוזגים, מנופף בלהט בתארים טריים שזה עתה אושרו על ידי המל”ג.

ככל שהמגמה הזו מתחזקת, נוצר מחסור חמור בעובדים מיומנים בתעשיות השונות במשק. וככל שהביקוש לעובדים גדל, כך עלה השכר המוצע גם לעובדים שאינם אקדמאים.

בכלכליסט פורסמה זה מכבר סקירה יפה על עבודות מהסוג הזה: מצילים, מפעילי ציוד מכני הנדסי, מתכנתים, רתכים, כורי אשלג ופוספט, חשמלאים, מנהלי רפתות, נגרים מיומנים, מסגרים, פחחי רכב, רצפים (ידעתם כמה מרוויח פועל בניין סיני, למשל?), טפסנים, נהגי משאית, טכנאי גז וסוכני מכירות. לרשימת המקצועות המבוקשים ביותר במשק לחצו כאן.

אם במהלך השירות הצבאי רכשתם מקצוע רלוונטי באזרחות (נהג רכב כבד, מתכנת, חובש, מסגר) – מנפו אותו כדי לעסוק בו מיד אחרי שחרורכם. לחלופין, תוכלו למצוא תועלת בהכשרות המקצועיות שמופיעות באתר משרד הביטחון, שחלקן ניתן ללמוד ללא עלות על חשבון פיקדון.

כמובן שהמטרה היא לא לעבוד בעבודות הכפיים הללו לכל החיים. אדרבה: המטרה היא לייצר “מרווח ביטחון” גדול מספיק שיביא אתכם למצב שבו בגיל 30 יהיה לכם בסיס פיננסי איתן, שיהפוך את ההחלטה אם להמשיך לעבוד או לא לאופציונלית. ובניסוח פחות פתלתל: להקנות לכם את היכולת הכלכלית לקום ולומר “fuck you“.

קחו, לצורך הדוגמה, משוחרר טרי בן 21, שמיד עם שחרורו מתחיל לעבוד כנהג אוטובוס ולחסוך כהוגן. השוו את מצבו הפיננסי לזה של הסטודנט הישראלי  הטיפוסי — שמשתחרר אף הוא בגיל 21 אך דוחה את לימודיו עד גיל 23.7 (היי, בכל זאת, צריך לחסוך כסף ולבזבז את כולו בטיול ענקי לפרו, לא? חיים רק פעם אחת!!!). אותו סטודנט מקדיש את כל כולו לתואר ולא עובד במקביל. המשמעות היא שאת הכסף הרציני יתחיל להרוויח רק בגיל 27, כשהוא ללא חסכונות ובמקרים גרועים במיוחד אף נושא ילד על הגב.

בשורה התחתונה, גם התארים בעלי פוטנציאל הרווח הגדול ביותר ביותר אינם מצדיקים את הזמן וההכנסה האבודים כתוצאה מדחיית הכניסה לשוק העבודה – קל וחומר אם המטרה היא עצמאות כלכלית בגיל צעיר.

3. תלשו את עלוקות הצריכה

ממרום גילי אני יכולה לספר לכם סוד: יתכן שאין לכם כסף, אבל אתם כבר עשירים.

“עושר” הוא ביטוי יחסי. הוא גם לא נמדד רק בכסף. כבני עשרים פלוס, אתם בריאים, יפים ובעלי תוחלת חיים ארוכה יותר משל רוב עשירי תבל. וורן באפט וג’ק בוגל, שני משקיעים אגדיים שנמצאים היום עמוק בעשור התשיעי לחייהם – היו משלמים מיליארדים תמורת שמץ מזיו הנעורים שלכם.

היופי הטבעי שלכם קורן כל כך שאני מתקשה להבין מדוע אתם בוחרים לבזבז הון תועפות על שיפור מלאכותי של הופעתכם החיצונית. אני מוצאת עצמי מהרהרת בכך בכל פעם שאני רואה נערות וחיילות יפיפיות מפרכסות בהתקפי מאניה צרכניים (“שופינג”) במהלכם הן מבזבזות את כספן המועט (או את כספי הוריהן?) על בגדים ותיקים ולקים שהן לא צריכות. ההרגל הזה, לרוע המזל, נשאר איתן לאורך זמן.

תרבות הצריכה מעודדת אנשים לחשוב שהם רוצים — סליחה, צריכים — מוצרים וחוויות, עד לרמה שמצב רוחם נעשה תלוי בעצם הקנייה של אותם מוצרים וחוויות. היא גורמת לאנשים לרדוף אחר סוג מסוים מאוד (וזמני מאוד) של אושר, ולהקריב תמורתו את חירותם הכלכלית, ובעקיפין – את החופש לבחור מה לעשות בזמנם. וכמובן שככל שהצריכה נעשית כפייתית יותר, כך מתארך פרק הזמן שבו הצרכן חייב לבלות בעבודה.

זה לא שהנעורים מבוזבזים על הצעירים – זה הכסף שמתבזבז על הצעירים. לדברים שאתם קונים אין שום משמעות. המשמעות נגזרת ממה שאתם עושים.

אין שום הצדקה להתחיל את החיים במינוס בגלל תאווה צרכנית זו או אחרת. אין שום היגיון בהסבת נזק כה חמור לעתידכם הכלכלי. בכל פעם שאתם מועדים, נסו לדמיין את עצמכם בעוד 20 שנה – פחות בריאים, פחות יפים, עם הרבה פחות זמן ובאשמתכם הישירה — עם הרבה פחות כסף.

כדי לתלוש את עלוקותיה של תרבות הצריכה נדרשת משמעת עצמית קפדנית, יכולת לדחות סיפוקים ויכולת לעמוד בפני פיתויים.

האם תסכימי לוותר על בגד הים הנוצץ ובמקום זה לרכוש בכסף קרן נאמנות מנייתית מחקה? האם תואיל להקריב את החוויה התל-אביבית היקרה היום, תמורת היכולת לרכוש דירה בלי משכנתא מחר? האם תסכימו לעבוד קשה היום, כדי שתוכלו לנוח בעתיד הנראה לעין?

4. חסכו כמו משוגעים

אם יש זמן להקריב בו קורבן, הרי שזהו העשור הקרוב.

כמו משוחררים רבים, סביר שגם אתם תיקלעו ל”משבר רבע החיים”. תחושו צורך בוער לצאת למסע, לגלות את עצמכם ואת העולם שסביבכם. חשוב לכם לעשות זאת דווקא עכשיו, בשנות העשרים שלכם, לפני שתכו שורשים עבים ויקרים ותיאלצו לדאוג לאחרים. כמי שהשתחררו זה עתה מכלא ממסדי בו שהו 20 שנה, אפשר בהחלט להבין את רצונכם.

אבל זו טעות חמורה. טיול יקר ולא פרודוקטיבי בעולם השלישי הוא חוויה צרכנית בתחפושת, שרק תרחיק את המטרה האמיתית: חירות כלכלית בת-קיימא. אל תיכנעו לפיתוי. אל תקריבו את העתיד למען ההווה.

כבני עשרים, סביר להניח שלעולם לא תהיו בריאים וחזקים יותר מכפי שאתם היום. יש לכם את כל היכולות הפיזיות הדרושות כדי להתמודד עם “חוסר נוחות”. עכשיו זה הזמן לקרוע את התחת ולעבוד לילות לבנים. לא בגיל 30 ו-40. כשתגיעו לגילאים המופלגים הללו, תודו לעצמכם על הבחירה שבחרתם.

ככל שתסתגלו להסתפק במועט בגיל צעיר, כך יהיה לכם קל יותר לחסוך בגיל מבוגר יותר. הדרך האולטימטיבית להגיע לעצמאות כלכלית היא לחיות מתחת לרמת ההכנסה שלכם, כלומר, לבזבז פחות ממה שאתם מרוויחים. חיסכון אגרסיבי של עשרות אחוזים מהכנסתכם הפנויה הוא המפתח לחופש כלכלי בגיל צעיר. הנה כמה דרכים שיסייעו לכם לחסוך:

  •  התרחקו מתל אביב — רגע לפני שהיא מכלה את כספכם (ואת נשמתכם). עבור צעירים בגילכם, מגורים בלב בתל אביב וחירות כלכלית בגיל צעיר אינם עולים בקנה אחד. אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה.
  •  מצאו דירה במרחק הליכה/רכיבה ממקום העבודה. אל תשלמו דמי שכירות העולים על 1000 שקל בחודש. אם יש צורך, גורו אצל ההורים, בדירת חדר (כוך) או עם 3 שותפים ומעלה.
  •  בשלו לעצמכם – גם אם המשמעות היא שתאכלו את אותו הדבר מדי יום. מזון הוא לכל היותר דלק, ולכן אין הצדקה לשלם לאחרים כדי שיכינו לכם אוכל. ותרו על חלב. אכלו מעט בשר. קנו מזון יבש בכמויות גדולות ככל האפשר ובתדירות נמוכה ככל האפשר. תקציב המזון שלכם יתכווץ באורח פלא.
  •  לכו הרבה ברגל. שקלו להחליף את המכונית באופניים, ואם אתם מסרבים בתכלית הסירוב – התפשרו על מכונית כמו דייהטסו שרייד מודל 1993.
  •  צמצמו את המלתחה שלכם למינימום ההכרחי הנדרש. לימדו להרכיב את הרהיטים שלכם בעצמכם, או לחלופין – רכשו אותם מיד שניה אך מאיכות גבוהה.
  •  התרחקו מאשראי צרכני כמו מאש. לעולם אל תיכנסו לחובות. אם נקלעתם לחובות – שלמו את כולם מיד, לפני שהחוב צובר תאוצה. כל שקל פנוי שאתם מרוויחים צריך ללכת לכיסוי החוב. מינוס הוא מצב חירום; לא מצב שניתן להשלים עמו.
  •  חסכו ככל שאתם יכולים. בשלב הראשון השתמשו בחסכונות כדי ליצור קרן לשעת חירום שתספיק ל-12-6 חודשי מחייה למקרה שתאבדו את מקור פרנסתכם העיקרי או שתזדקקו לסכום גדול של כסף נזיל.

במילים אחרות – לימדו לחיות כמו סטודנטים — רק בלי חרדת הבחינות והדאגות הכלכליות הנלוות. לימדו להנות מהספונטניות, מהפשטות ומהחופש. התעלמו מאלה שאומרים לכם ש”הגיע הזמן להתבגר” ו”לחיות כמו בן אדם”. הם מקנאים בכם. הם רוצים שתייללו יחד איתם על יוקר המחייה, על העבודה הנוראית, על הבוס הנוירוטי, על חוסר הזמן, על השגרה השוחקת ועל העייפות הכרונית.

5. השקיעו עכשיו!

בשונה מהוריכם, נולדתם לדור שלא ידע את מנעמי הפנסיה התקציבית. בהתחשב בתוחלת החיים הצפויה שלכם (100+) תהיה זו טעות מרה להסתמך אך ורק על קצבת הזיקנה מהביטוח הלאומי.

המשמעות ברורה: אין לכם ברירה אלא לאמץ גישה פרו-אקטיבית ולדאוג לפנסיה שלכם בעצמכם. אתם חייבים להשקיע בשוק ההון, ויפה שעה אחת קודם.

למזלכם, קל הרבה יותר להשקיע היום מאשר בעבר. צרו תיק השקעות עצל המבוסס על קרנות מחקות זולות ובפיזור רחב ככל האפשר. דבקו בתכנית באש ובמים. האסטרטגיה הזו, פשוטה ככל שתהיה, עדיין מאפשרת להשיג ביצועים טובים יותר משל רוב המשקיעים המקצוענים.

כמשקיעים צעירים, יש לכם יתרון שאין שני לו – אופק השקעה ארוך ביותר. מכיוון שכך, אתם יכולים להרשות לעצמכם חשיפה גדולה יותר לנכסים מסוכנים כמו מניות. אם השוק ירד, יש לכם את כל הזמן הדרוש כדי להמתין להתאוששות. התעלמו מהרעש ולעולם אל תמכרו מתוך פאניקה. התרגלו לחסוך ולהשקיע כסף פנוי כל אימת שהוא נופל לידכם – זהו הרגל בריא שישרת אתכם כל ימי חייכם.

כאשר אתם משקיעים בשוק ההון, הכסף שלכם יוצר רווחים. הרווחים הללו מייצרים רווחים נוספים, שמייצרים רווחים נוספים, וכן הלאה עד אין קץ. האפקט הזה מכונה ריבית דריבית – וזהו אחד הכוחות החשובים ביותר בתחום הפיננסי, שאיש לא טרח ללמד אתכם.

כשהאפקט הזה צובר תאוצה, נוצר אט אט כדור שלג שיכול לשנות את מצבכם הפיננסי מהקצה אל הקצה. כדי לייצר את המומנטום הזה דרושים שני מרכיבים: האחד הוא חיסכון קבוע, והשני הוא זמן. ככל שתקפידו לחסוך ולהשקיע מוקדם יותר, כך תוכלו לגייס את את אפקט הריבית דריבית לטובתכם מהר יותר.

ריבית דריבית זו הזדמנות של פעם בחיים – הצעה שאסור לסרב לה. כשאתם צעירים, הזמן הוא ידידכם. כל שקל שאתם חוסכים בגיל 20 יהיה שווה הרבה יותר בגיל 40. אם עד גיל 25 תצליחו לחסוך 50,000 שקל ולהשקיע אותם בשוק המניות, הרי שעד גיל 65 הסכום יתפח לכדי 2,250,000 ש”ח (בהינתן תשואה היסטורית).

6. שחו נגד הזרם

משוחרר טרי, נחוש ועצמאי שיבחר לדבוק באסטרטגיה במשך פחות מעשור צפוי להגיע לעצמאות כלכלית בטרם ימלאו לו 30. “ערימת הכסף” שחסך באגרסיביות והשקיע בתבונה תצמח באופן שיאפשר לו לכסות את כל הוצאותיו ההכרחיות מבלי להיות תלוי עוד במקום עבודתו.

הוא יוכל להביט על בני גילו הצרכניסטים מקימים אוהלים, מייבבים ומאיימים בהגירה מהארץ; הוא עשוי להרגיש סימפטיה כלפי מצוקתם — אבל קשה להאמין שיחוש אמפתיה כלשהי. הוא, בניגוד אליהם, למד להבחין בין עיקר ותפל, בין מה שראוי להוציא עליו כסף לבין מה שלא ראוי.

שימו לב עם מי אתם מסתובבים. אנשים בגילכם נוטים לעשות שגיאות שמלוות אותם עד סוף חייהם. אמנם אתם כבר לא אותן פקעות של חוסר ביטחון כפי שהייתם בחטיבת הביניים, ועדיין לחץ חברתי עלול לשחק כאן תפקיד שלילי ביותר. התרחקו מאנשים פזרניים, שמודדים את עצמם ואת הסביבה לפי עומק הארנק שלהם. התרחקו מטיפוסים בכיינים, שמעדיפים לתלות את מצוקותיהם בדברים שאינם בשליטתם. ומעל לכל – התרחקו מאנשים פזרנים ובכיינים – שילוב אנושי קטלני במיוחד, שמשלם את המחיר על כך שאינו יודע לזהות את הקשר בין סיבה לתוצאה.

לא צריך להיות חכם באופן יוצא מן הכלל כדי להסתפק במועט, אבל בחברה המודרנית הדבר מחייב שילוב נדיר למדי של נחישות, תבונה, יכולת תכנון, חשיבה ביקורתית, ומעל לכל — האומץ ללכת נגד הזרם ולהתעלם מטענותיהם של הנורמליים. אנשים מבוגרים מכם מקבלים מבטים זועפים כשהם חושפים את כוונתם לסטות מדרך המלך ולצאת לעצמאות כלכלית. ואם אותם ייסרו בשוטים, סביר שאתכם ייסרו בעקרבים.

לעולם אל תסגירו את תכניתכם האמיתית. בינינו, הנורמלים הם המטורפים האמיתיים.

avatar
  הירשם  
החדש ביותר הישן ביותר המדורג ביותר
הודע על
נטלי
אורח
נטלי

את שוב פעם מתעלמת מתחומי עניין של אנשים ומנטיית ליבם. אולי אותך לא מעניין כלום מלבד חיסכון, אבל יש הרבה אנשים שיש להם חלום ורוצים להיות רופאים או מדענים. אז את אומרת להם במקום ללכת לאוניברסיטה וללמוד מה שמעניין אותם, ללכת ולעבוד 10 שנים במשמרות בעבודות שחורות כדי אחר כך לשבת בבית במקום ללכת ולהיות רופא או פיזיקאי. עצה מצויינת.

רון
אורח
רון

בהחלט, חשוב יור מלצור הון, הגשמה.

טל
אורח
טל

זה דווקא פחות רלוונטי לרופאים ופיזיקאים. אנשים לא יכולים לרדוף אחרי חלומותיהם, ללא קשר למציאות, ואח”כ לדרוש שיוכלו להתפרנס מהם.
יש אינפלציה בלימודים אקדמיים, גם במכללות, של מדעי החברה/רוח בעוד שאין לכך צורך במשק ולכן הבוגרים לא עובדים במקצוע, בניגוד לציפיותיהם.
מנגד, יש מחסור בתחומים אחרים. רופאים ופיזיקאים, מהנדסים, רתכים וטכנאי CNC.

בסופו של דבר, אנשים צריכים לבצע בחירה מושכלת, המשקללת כושר השתכרות, משך הכשרה נדרש וגם עניין וסיפוק.

הבכיינות ששומעים מזכירה לי את המערכון של “הישראלים” בלשכת האבטלה:
https://www.youtube.com/watch?v=IXXqAxiOLho
בלי הניחוח הגזעני, כשלא מדברים רק על השכבות החלשות, פתאום זה לא נלעג והופך ללגיטימי.

רון
אורח
רון

נהדר, מעורר מחשבה

רק שהייתי נזהר מלהציע לצעירים לדלג על לימודים אקדמאים. בטווח הארוך זו בהחלט השקעה פיננסית.
ואפשר. אפשר גם ללמוד, גם לעבוד וגם לחסוך. אפשר בגדול.

מחזיראור
אורח
מחזיראור

מוזר שאת לא ממליצה לדלג על השירות הצבאי וזהו.. יותר חכם מלוותר על התואר לדעתי.
אבל אני חושב שכדי להגיע למטרה של פרישה בגיל 30 (בהנחה שזה באמת מה שאדם בן 21 החליט שהוא רוצה לעשות), יש עוד לא מעט מסלולים שאפשר לקחת.. את למשל עשית מסלול אחרי לגמרי.

ה ד ר
אורח
ה ד ר

מחזיר אור, אני חולק עליך. בישראל, מי שבוחר לבצע שירות צבאי משמעותי, והוא משקיע בו את מרצו ואת יכולתיו, הוא נכנס לשכבת מיוחסים וליצירת רשת חברתית שתלווה אותו לכל שארית חייו. הבחירה ב”בואו נעביר את ה-3 שנים המזופתות האלו ולא נקח אחריות” היא האחות המבוגרת של “בואו נלך נלמד תואר במגדר/תקשורת/מדעי הכלום כדי שתהיה לנו תעודה”. אני חייב רבות לשירותי הצבאי, הם מבחינת היכולות הנפשיות שרכשתי ומאפשרות לי להתמודד עם כל מהמורה בחיים שמרגישה לא יותר מבמפר בכביש, והן מבחינת החברים שרכשתי והן מבחינת השיוך לקבוצה מיוחסת. וכאשר אתה יוצא משירותך הצבאי המשמעותי והולך ללמוד מקצוע משמעותי, השמיים הם הגבול,… קרא עוד »

גיא
אורח
גיא

היי הדר.
בתור בינוני גאה אני לא מפחד מ”קללת הבינוניות”. זה טריק מעולה לגרום לנו לרוץ בגלגל הסנאי, אז כמו הרבה דברים אחרים זה דבר שאני לא קונה.

מחזיראור
אורח
מחזיראור

ואם לא מתאפשר לך שירות צבאי משמעותי?
אם סתם דחפו אותך לגבעתי, או להיות משקית חינוך?

לרוב החיילים בצה”ל אין שירות צבאי משמעותי. נכון ש 8200 היא יחידה עצומה, אבל עדיין רוב החיילים לא הלכו אליה.

ה ד ר
אורח
ה ד ר

מחזיר אור,
גם אם דחפו אותך לגבעתי אתה יכול לדחוף עצמך לקצונה.
יחידת שמונה גרביים זה נחמד, אך לא כולם שם עושים שירות מהותי.
לא מספר היחידה נחשב אלא מה שאתה עושה במהלך שירותך.
להבנתי, אצל שנינו זה כבר הרחק בהיסטוריה ולכן לא רלוונטי.

וגיא, אם אינך מפחד מקללת הבינוניות (מעולם לא שמעתי את המושג) זו בחירה שלך.
בינוניות היא ביחס לעצמך, האם אתה מפיק את המקסימום מעצמך ומיכולתיך או שאתה בוחר לוותר לעצמך.

גיא
אורח
גיא

היי, לא ראיתי את התגובה הזאת כנראה הלכתי לישון מוקדם.
אצלי המצוינות מתבטאת ביכולת לוותר לעצמי ,להמשיג מושגים וסיפורים שיתמחו בהחלטה ולסתום את האוזניים כאשר נוגשי העבדים מנסים לדרבן אותי על ידי זה שהם משווים אותי לאחרים ומכנים אותי בינוני.

גיא
אורח
גיא

ולמי שבכל זאת רוצה להצטיין זה אפשרי אך לא הכרחי.

It isn’t necessary unless you say it is. You can struggle and struggle and struggle and indeed will do so as long as you have the feeling inside you that you’re missing something. And people, your friends, all sorts of people will do their utmost to persuade you that you’re missing something. Because they’re missing something and they think they’re getting it in a certain way and therefore to ensure themselves, they’d like you to do it too.
Alan Watts

גיא
אורח
גיא

אהה, כנראה שאני גם בינוני בהבנת הנקרא ..
בינוני ביחס לעצמי …. אהה… טוב … זה כבר ממש מתוחכם…
בטח צריכים לעבור קורס נוגשי עבדים בשביל ללמוד את הז’ארגון הזה
בשביל לגרום לעבד לפצל את עצמו נגד עצמו.

מחזיראור
אורח
מחזיראור

ואם הייתי קצין בגבעתי? מה זה יתן לי באזרחות?? עוד בזבוז של שנה? מי שיכול להפיק שירות שיקדם אותו או שיסב לו עונג (גם להיות שקמיסט יכול להיות פאן גדול) – אדרבה שילך על זה. אבל אל תצא מנקודת הנחה שכל אחד נהנה בשירות הצבאי, או שכל אחד יכול להפיק מהשירות הצבאי יותר ממה ש-3 שנות אזרחות יפיקו לו. ואותו כנ”ל לגבי לימודים – או שזה גורם לך אושר, או שזה מקדם אותך בחיים, אבל אם לא זה ולא זה – וותר. (אני אגב שירתתי בצבא, הייתי קצין, לא קיבלתי שום תועלת מהשירות הצבאי – אבל זאת הייתה אחת התקופות… קרא עוד »

גיא
אורח
גיא

כן, אדם ללא סתירות הוא אדם מת.
הסולידית התקבלה ללא ידיעתה לחברה הדיסקורדית :
אלה הם תנאי הקבלה שלנו:

If you want in on the Discordian Society

then declare yourself what you wish
do what you like
and tell us about it
or
if you prefer
don’t.

There are no rules anywhere.

מיקי. ג
אורח
מיקי. ג

מזה זמן מה רציתי לבקש ממך להתייחס לצעירים שלא בוחרים במסלול אקדמאי ו/או קרייריסטי…….והנה זה בא. תודה
ולסקפטים אומר שגם לזוג עם ילדים עם תכנון נכון ואורח חיים בריא כמתואר זה אפשרי.
חיזקו ואימצו

גיא
אורח
גיא

סך הכל נחמד אבל לשחות נגד הזרם כל הזמן זה מעייף.
למה לא לנקוט גם פה גישה פסיבית? אפשר לנצל את הכוח של הזרם
להגיע לנקודה שרוצים. אפשר גם לרדת לגדה מידי פעם שהרי מי אמר שאנחנו דגים?
עדיף גם לא להשתמש בטרמינולוגיה של הנגד כל הזמן זה מרעיל את המוח- כלומר לפעול נגד אבל לא לספר לעצמינו את זה כל הזמן. כשאנו כל הזמן נגד אנו לא מתעלים על העניין, נשארים תקועים בו ולא עוברים דרכו.

רוני
אורח
רוני

אהבתי

Ron
אורח
Ron

פוסט מעניין וחשוב לכל צעיר בתחילת דרכו. אני יכול להוסיף שפה בארה״ב עודף האקדמאים והמחסור בידיים עובדות הוא קיצוני כלכך שפעמים רבות פועלים מרוויחים משמעותית הרבה יותר מאקדמיים.
רק עם דבר אחד אני לא מסכים איתך וזה על הדילוג על האוניברסיטה. כמו שלא הייתי מוותר על מסלול הפיקוד בצבא כך לא הייתי מוותר על החוויה האוניברסיטאית. ארבע שנים זה פסיק בחיים.

דני רוזן
אורח
דני רוזן

יקירתי,

הפעם אינני מסכים עם תוצאתך הסופית, קרי: עידוד הצעירים לוותר על השכלה בתמורה להכנסה בהווה .
הטעמים הם רבים ולא כאן המקום לפרטם.
זו הפעם הראשונה שאינני מסכים עימך לחלוטין.
תגידי, את באיזה טראומה כלשהי ?
אני מקווה שתחזרי מהר לראציונליות הטבועה בך.
דני

פניני
אורח
פניני

וויתור על לימודים הופך את האדם לחצי בנאדם. הן מבחינת תרגול יכולות המחשבה שלו והן (פחות חשוב) מבחינת השכלתו הכללית שניהם כלי עבודה בסיסיים לחיי חברה ויחסי אנוש . הם גם הכריחים ליכולת העמקה בניתוח תכניות חיסכון שהוא מעוניין להיכנס אליהן וגם העמקה בתכני התחביבים והיצירה שלו. אי-לימודים יהפוך אותנו לשטוחים ובנליים. כל השאר בנושאי החיסכון .100%

ליאור
אורח
ליאור

אני בן 23 מסיים שירות צבאי עכשיו, מסכים איתך בהחלט לגביי הלימודים וכמעט כל השאר. אני מתכנת בצבא, חברים שלי משתחררים ומרוויחים מעל 15 אלף מיד אחרי השחרור, ובכל זאת דוחפים לימודים, (עם צמצום משרה), שבתחום הזה אפילו לא רלוונטיים.. ההורים עושים להם שטיפת מוח שאם מישהו הולך לראיון עבודה אז השורה שכתוב בה “תואר ראשון” חשובה כל כך שאם אין לו אותה יעדיפו כל אחד אחר, וזה פשוט לא נכון, החברים המשוחררים שלי כבר עובדים!!! ובכל זאת מסרבים להבין שהנה כבר התקבלתם, למה הלימודים עכשיו?? במהלך השירות שלי עבדתי בעבודות תכנות מהצד ויש לי כבר 80 אלף שקל (וגם… קרא עוד »

Hodaya
אורח
Hodaya

כמה שזה נכון!!!! חבל שלא קראתי את הפוסט הזה בגיל 18! אני היום בת 28, בעלת תואר ראשון בתחום מדעי החברה, גרה עם עוד 2 שותפים, משתדלת לצמצם ככל האפשר בהוצאות, מהדקת את החגורה כבר שנים.. לא קונה בגדים! לוקחת רק יד שניה ואם כבר קונה משהו זה רק בסיילים. או אחרי שיטוט ארוך של השוואת מחירים. אני כן יוצאת למקומות כמו בארים פאבים וכד’, רק בארוע חברתי וקונה את המשקה הזול ביותר.. ובכל זאת מרוויחה מינימום ולא מצליחה לחסוך!! ולא רק אני, גם הרבה מהאנשים שלמדו איתי (וחלקם אף המשיך לתואר שני מיותר במינהל עסקים) מרגישה שנבלענו במרוץ העכברים..… קרא עוד »

אחד שיודע לתת עצות לאחרים
אורח
אחד שיודע לתת עצות לאחרים

ברור.. יש לימודים ויש לימודים
יש קשר כלשהו בין מה שאת עושה בעבודה לבין מה שלמדת?
האם מישהו שלא למד היה יכול לעשות את התפקיד שלך, עם הכשרה של שבוע נגיד?
אני מניח שהתשובה היא כן – אז למה שהמעסיק ישלם על זה שהלכת ללמוד 3 שנים?
מדעי החברה זה לא תואר שמקנה יכולות כלשהן
יש הרבה תארים שכן..

שותפה לשלב הצבירה
אורח
שותפה לשלב הצבירה

הי הודיה
אם את מחפשת בחור סולידי להכיר, נמצא בשלב הצבירה, מושקע עד השקל האחרון בקונסטלציה שלי למודל שוקולד מריר (עם הרבה יותר שוקולד), מודל 1982, שמור ביותר
אשמח לשמוע ממך

חיים
אורח
חיים

איפה היה המאמר הזה לפני 20 שנה …

השוקיסט
אורח
השוקיסט

“The world is a book, and those who don’t travel only read one page.”
St Augustine.

אבישי
אורח
אבישי

בעיקרון מה שרשמת הוא טוב ויפה, ואני בטוח שלא מעט אנשים היו מדלגים על תואר אקדמי אם היה אפשר באמת לעבוד במשרה מספקת מבחינה כלכלית לאחר תואר כזה, רק שהמצב היום בגלל האינפלציה בתארים אקדמיים הוא הפוך. גם למקצועות שבהם אין כל צורך בתואר אקדמי, דורשים תואר אקדמי (ממזכירות ועד כל מיני תפקידים פקידותיים). בהרבה מאד עבודות (כמו במשטרה למשל) טוחנים שעות על גבי שעות והמשכורת לא משהו בכלל (ואין שעות נוספות), ואם אתה רוצה קידום אתה צריך קשרים / תואר. מלבד זאת שהסתמכות על מקצוע שאין בו התמחות זו סכנה, כי יכול להיות מצב של פיטורים או צימצום שעות… קרא עוד »

סולומוניקו
אורח
סולומוניקו

צודק

אורן
אורח
אורן

פוסט כל כך נכון זה מבטא בדיוק מה שאני מדבר עליו בשנים האחרונות שהאקדמיה יצרה קשר הדוק בין הלימודים לשוק העבודה. ממניעים כספיים כמובן. ושבלעדי תואר שני (תואר ראשון כבר לא מספיק …). המעסיקים לא יסתכלו לכיוון שלך. צריך לשנות את סדר החשיבה וההכשרות מול דרישות השוק . אני כן חושב שיש מקצועות שאין ברירה הן חשובות וותורמות. לחברה. ( רופא , חוקרים למינהם וכו’ ). אולם יש כל כך הרבה עובדים מיותרים. בתפקידים מיותרים. שבמקום לכלות את הזמן וכסף בלימודי הכנה לאקדמיה ובלימודים עצמם. לעבור הכשרה. של עד שנה ותוך כדי התמחות במקצוע פרודקטיבי בעל צורך ממשי. ( מספיק… קרא עוד »

אחד שיודע לתת עצות לאחרים
אורח
אחד שיודע לתת עצות לאחרים

תגידי, עבדת פעם בתור נהגת אוטובוס?

טל
אורח
טל

כחייל שעומד להתשחרר בקרוב הפוסט הזה מאוד רלוונטי לגבי, אבל אני לא מסכים לגבי כל הסעיפים: 1. לרוב האנשים אוניברסיטה היא דבר הכרחי כדי להגיע למשכורות שתוכל לחסוך מהן הרבה כסף בקצת עבודה יחסית. מה זאת אומרת? לכי תגידי לצעיר/ה ממעמד הביניים (שההורים לא יכולים לעזור להם במיליונים, אבל יעזרו להם בעשרות אלפי שקלים בודדים) שהוא צריך להיות נהג אוטובוס/מחסנאי/כל עבודת כפיים אחרת (שלא “תמצא חן בעיניו”), לא תקבלי תשובות יפות מהסיבה הפשוטה שהדור שלנו מפונק ועצלן. אישית, אני אלך ישר לעבוד עם השחרור ולא לאוניברסיטה מהסיבה הפשוטה שיש לי הטבות מס שאני רוצה לנצל עד תום, אני כבר לקראת… קרא עוד »

ה ד ר
אורח
ה ד ר

לכל המשוחררים הטריים או מועמדים לשחרור (על תנאי :-)) תפנימו טוב טוב את הכתוב בטור של דורין! טיול אחרי צבא – גם כעבור עשור זה נחשב אחרי צבא וגם כעבור עשור ומחצה, אך לטייל עם כסף הרבה יותר נחמד מלטייל כחייל משוחרר. אבל הכי עדיף שתצאו לעבודות בחו”ל וזאת חוויית חו”ל מדהימה לא פחות, דייג בים הצפוני, חטיבת עצים בנורבגיה, עבודה על אסדות נפט/גז וכו’ וכו’, אומנם בהתחלה אתם תדברו אל דמויות הזויות שרצות בראשכם, אבל זה לא יותר גרוע מלשבת בשיחים למשך 96 שעות בגשם זלעפות..בנוסף, הגמול הכספי הוא עצום, במונחים של כמה וכמה אלפי דולרים/יורו שרובם נחסכים. השאלה… קרא עוד »

אחד שיודע לתת עצות לאחרים
אורח
אחד שיודע לתת עצות לאחרים

מעבר לזה שנשמע כאילו אתה מצטט בערך כל קלישאה אפשרית שקראת באיזה כתבה (דייג בים הצפוני.. נו באמת), אתה מפספס את הבעיה האמיתית.

כמות ההנאה שתקבל בגיל 23 מטיול שעלה 60 אלף שקל ונמשך קרוב לשנה, תצטרך להשקיע כעבור עשור 250 אלף שקל על מנת לשחזר, אם בכלל זה יהיה אפשרי. הצרכים שלך יעלו, וכבר לא תהנה מלישון בחדר מסריח עם עוד כמה אנשים

דוגמא יותר פשוטה להמחשה – ילד בן 5 נהנה ומתלהב מארטיק שעולה 3 שקל
אחרי 30 שנה, אתה צריך מינימום ארוחה של 250 שקל על מנת לקבל את אותה הרגשה

תקף גם לגבי הטיול וגם לגבי כל דבר אחר

מחזיראור
אורח
מחזיראור

מסכים איתך.. לי לא יצא טיול גדול שאחרי הצבא. עד היום אני מתחרט על זה. בכל זאת פיציתי את עצמי, ובתקופה שלמדתי באירופה “פינקתי” את עצמי בטיולי טרמפים מסביב ליבשת ובקאוצ’סרפינג. אלה כולם מהרגעים הכי מתוקים בחיים שלי. היום בגילי המופלג אני כבר לא מסוגל להתמודד עם תנאים פיזיים כאלה. הצווור נתפס משינה על ספות, הרגליים כואבות אחרי שעות של עמידה בצד הכביש.. ואני גם לא כזה יפה יותר ואנשים לא מעלים אותי לרכב כל כך בקלות. להרפתקאות מיניות מזדמנות כבר אין כוח, ובכל מקרה אין עם מי להשאיר את הילדים בבית. אז היום בגיל מתקדם, מה אני אגיד.. שכל… קרא עוד »

ה ד ר
אורח
ה ד ר

אתה קורא כתבות, אני חי את חיי. חיי חופש ובטלה מבורכת אחרי עשור של עבודה מאוד קשה ועם חסכון רב ביותר (האם אני צריך לספר לך מה קרב בבורסות של ארה”ב ות”א משנת 2003?? להזכירך, אני ממתזמני השוק, 2008 לא חלה עלי) את כמות ההנאה שאני מקבל כאשר איני צריך לקום לעבודה כבר מתחילת שנות ה-30 לחיי, כאשר כל האחרים נמעכים תחת תלאות וחובות החיים, לא ניתן למדוד כמותית ולאחרים נותר רק לקנא. כאשר אתה חי בחופש, טיסה לחו”ל לצורך טיול היא מטלה, תקרא את “בינת השכווי” של אביגדור דגן ואולי משהו מזה יצליח לחלחל אל תובנותיך בעולם הזה, אבל… קרא עוד »

אחד שיודע לתת עצות לאחרים
אורח
אחד שיודע לתת עצות לאחרים

אני מדבר בתור אחד שהייתה לו את האפשרות לבחור ודווקא בחר באפשרות שהסולידית מקדמת
ויתרתי על הטיול בשביל מה שבזמנו (ובצדק, גם אחרי 12 שנה) נתפס בעייני בתור הזדמנות חיי לעצמאות כלכלית

בעקבות אותה בחירה, אני עדיין עובד, אבל מבחירה בלבד (נהנה מזה), ויכול בהחלט לפרוש
אני מטייל הרבה בעולם, טיולים ארוכים (חודש-חודשיים בשנה) ומוציא עליהם לא מעט כסף. ומה אני אגיד לך – אני מבין שזה לא אותה חוויה, ולא משנה לכמה זמן אני אסע עכשיו וכמה אוציא זה לא יהיה אותו דבר (ואני כולה בן 30 וקצת)
אם יש משהו שאני מתחרט, זה שלא הצלחתי לשלב בין השניים בזמנו

גיא
אורח
גיא

הדר לייק לתגובה
למחזיראור ולאחד
בתור אחד שגם טייל ועבד בחול בצעירותו וגם מקבל אישור מהאשה לטייל לבד מדי פעם אני יכול לומר שאין הבדל גדול בתחושה בין גילאים 20 או 40
כמו הרבה דברים אחרים זה בראש ותלוי בסיפור שאנו מספרים לעצמנו
ההבדל העיקרי הוא לצערי הוא במראה וכמות השיער של הבחור שמביט אלי מהתמונות

התנאים של הטיולים אמנם קצת משופרים אך התקציב יחסית צנוע

מחזיראור
אורח
מחזיראור

אז אני כן מרגיש הבדל.

כנראה לך יש אישה שאין לה בעייה שתזנח אותה לחצי שנה עם הילדים. לי אין כזו.
אפשר להתחלף אם מתחשק לך..

גיא
אורח
גיא

🙂
מתחשק מתחשק
אבל לצערי גם לאשתי יש גבולות
וגם המקסימום היה חודש ולא חצי שנה

מחזיראור
אורח
מחזיראור

אישתך לא ראתה את מה שיש לי להציע.. 🙂

ואני זורם.. לא חייב להחליף נשים.
אני יכול סתם לדחוף לך את הילד לחצי שנה בזמן שאני מטייל.
אתה תמות עליו, הוא תותח.

גיא
אורח
גיא

תודה מחזיראור נשמה אבל גם ככה כבר יש לי יותר ילדים מאשר חשבתי
אין מיי רייט מינד
שיהיו לי 🙂

משה
אורח
משה

הדר, לצערי עברו אי אילו שנים מאז למדתי את התיאוריות של פרויד בשנה א’ של פסיכולוגיה אבל מונח אחד שהשתרבב לזכרוני מקריאת ההודעה שלך היה “השלכה”- מנגנון הגנה קלאסי. את כמות ההנאה שלך, או של כל בנאדם בעולם, אי אפשר לכמת – הנאה נשאבת מסיטואציות שונות ע”י אינדיבידואלים שונים. אדם יכול ליהנות מלשבת בחוף כל היום, אדם אחר יהנה לשבת על החוף ביום שבת ובשאר הימים לקום מוקדם בבוקר (זה הרבה יותר בריא וטבעי לקום מוקדם) וללכת לעבודה שמרתקת אותו ומביאה לו סיפוק ואתגר בחיים. אנשים מסויימים ישאבו אושר מהידיעה שהם בחירות כלכלית שמאפשרת להם לעשות ככל העולה על רוחם,… קרא עוד »

גיא
אורח
גיא

אהלן משה.
אנחנו חייבים להפסיק להצטער פה על דברים 🙂
אני רוצה להוסיף על דברייך ולהמשיך בנקודה שהפסקנו פעם קודמת עם מונח שנטבע על ידי טימותי לירי והורחב על ידי רוברט אנטון וילסון –
מנהרת מציאות
שווה את הצפייה לדעתי.

משה
אורח
משה

גיא, הבעיה בעולמנו בתקופה זו היא שאנשים לא מצטערים בכלל. אנשים נתקלים בך,עוקפים אותך בתור,חותכים אותך בכביש,מטנפים את הטבע – ולא מצטערים.
גם במקרה הנדון שהגבתי לו – אנשים מבטלים במחי יד אורח חיים שלם של אנשים בהתנשאות מבהילה ולא חשים שום צער.

הקישור ששלחת ממש מעניין, ומרגישים שידו של לירי הייתה בעניין!
נ.ב – התמונת פרופיל שלך, לא חבל? מדובר בעיבוד לא טוב לספר פילוסופי גאוני
בברכת Turn on, tune in, drop out

ה ד ר
אורח
ה ד ר

משה, כמה דברים לי אליך: עשיתי מספיק דברים מהותיים בחיי, איני נכנס להשוואות עם אף אחד. איני מקנא באנשים, קינאה סותמת את כלי הדם. יתכן שלקום מוקדם יותר בריא, אבל זה מתגמד לעומת העצבים שאתה תחטוף בפקק. לעיתים אני קם מוקדם, לעיתים ב-11:00, הכל תלוי ביקיצה הטבעית באותו היום. ואומר דבר אחרון, עברתי מספיק בחיי, ותאמין לי שמבחינתי, אין דבר יותר טוב מלהעביר את יומי בשעמום מחץ, בשחייה בצהרי היום, בשתיית בירה בשמש ובקריאת ספר טוב. מאחל בהצלחה לך במלחמתך באלצהיימר, לחברתך בפיתוח עיבוד התמונה בתהודה המגנטית ולחברך שמציל חיים במיון. ואל דאגה, אני לא דפקתי את השוק, הוא גדול… קרא עוד »

גיא
אורח
גיא

משה,
אם תתייחס לאנשים הללו כסירות ריקות יתכן שהבעיה תעלם.
לגבי הפרופיל אני מצטער אבל אני עובד עם החומרים שיש לי אצל הסולידית, כל כך ספרטני פה! פעם הזמנתי מונית לאולפן התגובות והיא שלחה לי חד-אופן! מה אני ליצן?
מזמין אותך להצטרף ל Discordian Society אם חשקה נפשך בפילוסופיה טובה.

משה
אורח
משה

הדר אתה ממשיך להזכיר לי מונחים מפסיכואנליזה קלאסית,תודה לך!:) המונח התורן הוא התקה והוא שמתרחש בפקקים – לרוב האנשים אין Road Rage מובנה- הם בסה”כ לוקחים כעס (שהוא ביטוי של חרדה,שלפי אנה פרויד היא מהות החיים ומקור כל מנגנוני ההגנה שלנו) כלפי האישה/בוס/נסיבות חיים/משחק הכדורגל האחרון ומפנים אותו כלפי משהו עליו הם יכולים לממש כעס זה. משמע גם לך יכולים להיות עצבים גם בלי לעמוד שנייה בפקק, ויכולים להיות אנשים שישבו ברכבם בשקט מופתי ויחכו שיסתיים הפקק המדובר (תופעה זו נצפית לרוב במדינות שהן לא ישראל). בכל אופן- זה נהדר שמצאת את מה שמרטיט אותך בחיים,יהא אשר יהא, אבל לא… קרא עוד »

ה ד ר
אורח
ה ד ר

משה, העונג כולו שלי באם אני מעלה לך זכרונות ישנים, גם אם הם מתקופת הלימודים..:-) לרוב אנשים מאושרים אינם מקנאים אחד בשני, הם יודעים לחלוק את מנות האושר שלהם אחד עם השני, אך לצערי ישנם עדיין לא מעט באנושות שעדיין לא מצאו את מקומם ואינם חיים בשלום עם בחירתם, וכאשר אתה מציג בפניהם מצג שאינך שם יותר על הערכים שהם כל כך מקדשים והם רואים שהינך חי בשלום ובאושר עם כך, הם מרחיקים עצמם מכך. יתכן גם שזו לא קנאה והם פשוט מבינים שהם לא סובלים אותך. בשבח הבטלה? עשית לי את היום בכך שגילית לי שיש ספר שלם שנושא… קרא עוד »

גיא
אורח
גיא

הדר. שוב שכחת את הדבר החשוב ביותר.
בגיל 40 רואים את החיים אחרת – אין בחורה בת עשרים שלא נראית טוב.

ה ד ר
אורח
ה ד ר

גיא, בהחלט יש בנות 20 שנראות לא טוב, בדיוק כמו שיש בנות 40 פלוס שנראות נהדר.
אבל יופי חיצוני באמת לא מעניין כאשר היופי הפנימי והעושר והאושר עושים את החיים מתוקים יותר מכל צוף של בת 20.

יאיא
אורח
יאיא

כל זה נכון בתנאי שלא מביאים ילדים לעולם. בגיל 60 עם ה 2 וחצי מליון שקל שחסכת מגיל 25 יהיה לך די עצוב לבזבז אותם לבד

אפי
אורח
אפי

מאמר מופלא. את מזכירה לי את האדם האמיץ ב”משל המערה” של אפלטון, שאזר אומץ לצאת מהמערה החשוכה ולהביט בעולם שבחוץ, חשוף לאור השמש. כשחזר למערה, וניסה לספר לחבריו הכלואים שם על העולם החדש שמצא בחוץ, זכה מהם רק לקיתונות לעג ובוז. כנראה שהמין האנושי מעדיף להישאר במערה, כבול בשלשלאות, בחושך, ובבורות. אנשים כמוך עוזרים (ולו במעט) לסדוק את המטריקס.

shai
אורח
shai

לכל המקטרגים, גם אני לא מסכים עם כל מה שדורין אומרת, או יותר נכון לומר – מרגישה, בייחוד בנוגע לעניין הטיולים כי הרי ששווה להקריב בעיניי כמה שנות חיסכון במחיר של לראות עולם בגיל 25 כשאתה עדיין צעיר ויפה ולא בגיל 50. שלא לדבר על אפשרויות העבודה ( וכפועל יוצא – החסכון ) והאפשרויות הרומנטיות הנלוות. אבל, המסר הכולל הוא מצויין לדעתי והוא מסר שצריך להשמע יותר בימינו דווקא בגלל שמכונת השיווק הרגילות לא מפסיקות לפמפם לנו את ההפך. גם אני כמו דורין חי באנגליה וחושב שהמסר הוא גלובאלי ובין לחסוך בעבודה משרדית או כפיים – תחליטו אתם. החליטו גם… קרא עוד »

אלון
אורח
אלון

אוף, איפה היית כשהשתחררתי :((

אבא של חייל
אורח
אבא של חייל

“אם עד גיל 25 תצליחו לחסוך 50,000 שקל ולהשקיע אותם בשוק המניות, הרי שעד גיל 65 הסכום יתפח לכדי 2,250,000 ש”ח (בהינתן תשואה היסטורית).”
יש לך טיעונים מעניינים. חבל לקלקל אותם על ידי מצגות מוטעות (מטעות?).
כדי להגיע ב-40 שנה מ-50,000 ל- 2,250,000 צריך תשואה שנתית ממוצעת של 9.98% .
אין דבר כזה.
וודאי לא בתיק “עצל”. אבל גם לא בתיק אגרסיבי מאד. ודאי לא תיק המנוהל על ידי חייל משוחרר ממוצע.
רק יחידי סגולה בדרגה של וורן באפט מגיעים להישגים כאלה לאורך עשרות שנים, אבל כמה כאלה כבר יש בעולם כולו?
על איזה “תשואה היסטורית” את מבססת חישוב זה?

שולה מעפולה
אורח
שולה מעפולה

“דלגו על האוניברסיטה”… “מטרתכם העיקרית והדחופה היא להכניס כמה שיותר כסף בכמה שפחות זמן”… אלוהים ישמור. התהליך היה ידוע מראש. מישהי כותבת הגיגים, יש לה תחומים שהיא מבינה ואפילו מומחית בהם, עד כאן יפה. מתאספת לה עדת מוחאי כף (“נהדר, גדול, ענק, איפה היית? אח, דורין דורין, אם הייתי מכיר אותך כשנולדתי…”) והכותבת מתחילה להאמין בעצמה שהיא גורו ושופכת עלינו הנחיות של עשו ואל תעשו בתחומים שאין לה מושג בהם. you are out of our depth, darling “ממרום גילי אני יכולה לספר לכם…” כולו בת 34 וכבר חושבת שגילתה את פלאי היקום. צעירים יקרים, בלו כמה שיותר (בגיל 40 –… קרא עוד »

orly
אורח
orly

פוסט חשוב ביותר. ולמי שלא ממש הבין את ההמלצה לדלג על האוניברסיטה – הכוונה היא לאלה שההשכלה הגבוהה ו/או תחום ההתמחות שאליו הם שואפים ושמחייב השכלה גבוהה (רפואה וכד’) אינם בוערים בעצמותיהם. מפני שאלה שלומדים רק כדי שיהיו להם תארים שיפתחו להם דלתות בשוק העבודה כבר לא קוראים את המפה נכון. בשנים האחרונות חל פיחות אדיר בערך של תארים והשכלה דווקא בגלל שיש כל כך הרבה בעלי תארים והתחרות האכזרית בשוק העבודה אפילו מחמירה. זה מקביל לאחד הנושאים שג’ורג’ קרלין צוחק עליהם – האמירה הפלצנית שכל הילדים מיוחדים… אם כולם מיוחדים, אז בעצם אף אחד לא מיוחד, לא? ולגופו של… קרא עוד »

אנא-אל
אורח
אנא-אל

למרות שאני שונאת אנשים בגישה כזאת- אם את אישה לכי לאוניברסיטה

פאטיה
אורח
פאטיה

שילמדו מי שרמת ה- IQ שלהם מתאימים ללימודים אקדמים, ומי שיש לו חזון אקדמי ועתידי, ושהאוניברסיטאות לא תהיינה בתי חרושת לתארים.

אני שומעת על אנשים שעושים שוב ושוב מכינות כדי לעבור את בחינות הכניסה, אז מה הפלא שהרמה האינטילגנטית יורדת, יש מועד א ויש מועד ב ויש מועד ג נו עוד איזה הנחות תהיינה…
דוחסים חומר כמו בלוק, וזמן מה אחרי זה, שוכחים את כל התורה.

מחזיראור
אורח
מחזיראור

לא יודע מה שמעת..
אבל במדינת ישראל אין ממש בחינות כניסה – לא כאלה שצריך לעשות בשבילן מכינות.
מה שכן, יש מכינות, שעוזרות לאנשים להתקבל לחוגים מסויימים, ויש אנשים שעושים שוב ושוב פסיכומטרי כדי לעמוד בדרישות הסף לרפואה למשל – שם כמות התקנים לסטודנטים קטנה מהביקוש במשק.

הרמה האינטיליגנטית (לא ברור לי מה זה) לא יורדת, וגם IQ לא בהכרח רלוונטי ללימודים אקדמאיים.

פאטיה
אורח
פאטיה

שולה, “עדת מוחאי כף”… עצם התגובה שלך כאן אומרת שהבלוג הזה מעורר בך ענין, וזה מכליל אותך בעדת מוחאי כף לעצמם, אפשר שאת גם שומעת את את קולה של מחיאת כף יד אחת.

גיא
אורח
גיא

היי פאטיה.
אני שמעתי את צלילה של מחיאת כף יד אחת כשהבנתי מי
הייתה לפני מי הביצה או התרנגולת.

פאטיה
אורח
פאטיה

גיא 🙂

קובי
אורח
קובי

רוב המכללות שקמו בישראל הוזילו את התואר האקדמאי. אני למדתי לתואר בתל אביב, כאשר היו רק 7 אוניברסיטאות בישראל והחוויה האוניברסיטאית נישארת לכל החיים. זה כולל חיי סטודנט, חברה, בילויים, לימודים (מעבר לתואר ולמקצוע) וחברים לכל החיים. כמו כן ישנם מקצועות שראוי שבהם לא יהיה תואר ראשון, אלא דוקטורט בלבד, כלומר שמי שרוצה לחקור אמנות סינית עתיקה או מחול צ׳רקסי, שיעשה זאת בכל לב, לא כדי להשיג תואר ראשון ולהישאר מחוסר עבודה. בעניין של לפרוש בגיל 30 זוהי קיצוניות שאינה כדאית לדעתי. היום גיל 50 זה ה 20 החדש וגיל 70 זה ה 40 החדש. אין סיבה שאדם הפורש בגיל… קרא עוד »

SupermanZW
אורח
SupermanZW

אם גיל 70 זה ה40 החדש איך זה שתוחלת החיים הממוצעת היום היא קצת מתחת ל80 ורוב בני ה70 פלוס הם במצב בריאותי גרוע? תוחלת החיים הממוצעת הייתה כ50 שנה בערך באמצע המאה ה19, האם זה קנה המידה שלך?

פאטיה
אורח
פאטיה

באותו עניין אך במילים אחרות, אכן להבנתי בחינות פסיכומטריות מאפשרות להתקבל לחוגים מועדפים על ידי המועמד. במידה ובוטלו הבחינות הללו, לגבי כל המועמדים, אזי אני לא מעודכנת. אינטליגנציה;מצב שיש בו ריבוי, או הבדלי כישורי לימוד, לדעתי נוטה ליישר קו כלפי מטה, מאחר ויהיו תלמידים שאין להם בעיית למידה או קליטה ויהיו כאלה שהרמה המקובלת תהייה גדולה מדי עבורם. וכל זה כל עוד יש מגמה עיקשת ללכת ללימודים אקדמים בכל מחיר, בלי קשר לכישרון, או מנת משכל מתאימה, אלא על מנת להעלות את הסטטוס החברתי , או בגלל ההורים שזה חשוב להם יותר מאשר לילד, מה שעושה את ההיפך מכך; ככל… קרא עוד »

מחזיראור
אורח
מחזיראור

פאטיה האקדמיה מקום גדול. אי אפשר להכליל את כל המקצועות לפי עקרון “ירידת האינטיליגנציה שלך”. ברפואה למשל המצב הפוך.. היום את צריך פחות או יותר פסיכומטרי 800 כדי להתקבל. גם בלימודי ההנסדה/פיזיקה/מתמטיקה הדרישות עולות, הרמה לא יורדת והבוגרים בד”כ נהנים משכר לא רע. לימודי ראיית חשבון/אדריכלות/עריכת דין מחוייבים כדי לעסוק במקצוע, והבוגרים המוכשרים מהמוסדות הנחשבים בד”כ מוצאים את עצמם עובדים בחברות טובות, מרוויחים יפה ואף יכולים להנות מסיכוי גדול להצליח כעצמאיים. בלימודי הדשא (כמו יחב”ל, מדמ”ח, משאבי אנוש..) הרמה מעולם לא הייתה גבוהה, אלא באמת מקצועות שאפשר ורצוי לוותר עליהם. יש לנו פה בשרשור עדות למישהי שלמדה תואר במדעי הדשא,… קרא עוד »

רינת
אורח
רינת

הלוואי ומשיהוא היה אומר לי את זה כשהשתחררתי לפני 20 שנה. ומה עצתך עכשיו לבת 40 עם חובות? יש לי עדיין סיכוי להצליח לחסוך מספיק שאוכל גם לחיות לפני שאמות?

SupermanZW
אורח
SupermanZW

יש לך סיכוי, אבל זה יהיה הרבה יותר קשה.

מעכשיו חסכי כל שקל שאת יכולה ונסי להרוויח כמה שיותר כסף ב30 השנים הקרובות (בגלל האיחור ב20 שנה תיאלצי לעבוד עד גיל 70).

מחזיראור
אורח
מחזיראור

ועד עכשיו לא חיית?

אני רואה סביבי המון אנשים שחיים את חיי מרוץ העכברים המושמצים של דורין, והם דווקא מאוד מאושרים.
קחי בחשבון שסגנון החיים של דורין לא מתאים לכל אחד ויכול אף לגרום לסבל לאנשים מסויימים.

אם יש לך חובות, את פחות או יותר כמו כולם. וכמו כולם, גם לך יש את הסיכוי להיות מאושרת עם חובות.

עכשיו זה הרגע שלך לעשות חשבון נפש ולהבין מה באמת גורם לך אושר בחיים, איפה את מתנהלת על אוטומט בזכות הנורמות של החברה ומה הבחירות שתרצי לעשות מעכשיו.
אני בכלל לא בטוח ש”פרישה מוקדמת” זה הדבר שיסב לך אושר.

אפרים צירמוגוטקין
אורח
אפרים צירמוגוטקין

דורין, אולי אני מכוון גבוה מידי, אבל אני באמת לא מבין מה בעצם המטרה שלך בחיים. לפי הפוסטים שלך, הרושם שנוצר אצלי הוא שאת חותרת ל”עבור” את החיים בשלום – כמה שיותר שנים בכמה שפחות מאמץ. את לא חייה את החיים הספונטניים, שהם המתכון לאושר ולשלמות נפשית, אלא חיים מחושבים עד לפרטי פרטים – את מחשבת ומתכננת הוצאה של כל אגורה, כדאיות של כל נשימה כמעט. תרשי לי ברוב חוצפתי לייעץ לך משהו: לא כדאי לחיות רק כדי ל”עבור” את החיים. חייבים לסבול, חייבים להתאמץ, חייבים להזיע. רק כך תחושי את החיים האמיתיים. אחרת תמותי בעודך בחיים, תהפכי לרובוט שמכבה… קרא עוד »

tammy
אורח
tammy

לאוניברסיטה והצבא יש תפקיד משמעותי מאוד נוסף בחיי הצעירים במימינו: זה המקום הנפוץ למציאת בני זוג

עדנה
אורח
עדנה

הי דורין,
האם תוכלי להבהיר לי בבקשה, לגבי התיק של הארי בראון… מה קורה לתיק, המושקע 50 אחוז בדולרים (זהב ומניות) וחצי בישראל (שקלי) אג”ח ממשלתי 30 שנה וקרן מק”מים, במצב של היפר-אינפלציה בישראל (כפי שהיה בשנות ה80 והוחלפה הלירה לשקל, ולשקל חדש) כאשר הערך של המטבע הישראלי מתפוגג?

תודה 🙂

ה ד ר
אורח
ה ד ר

עדנה, לצורך כך ישנה פוזיציה שנקראת “מזומן”. לא תמיד לשוק יש מה להציע ולא תמיד חייבים להיות בשוק, את לא גוף מוסדי ולא משקיע ענק, את סירת מירוץ עם נטייה להיות אופנוע ים ותנצלי את היכולת הזו (אין צורך בעוגן, אין צורך במפרש חלוץ להיכנס למרינה כי לא צריך מקום במרינה, אין צורך להיעזר בגוררת וכו’, קלת רגליים כמו איילה). השוק מסמן מתי הוא בשל לקראת משהו, פשוט צריך לדעת להתבונן, גם בהתבוננות יש מן הפאסיביות, אך זו אותה הפאסיביות שיש לנמר המשחר לטרף, הוא יודע לא לנוע, יודע להוריד את דופק הלב ועוצמת הנשימה אך יודע לפרוץ בעת הנכונה.… קרא עוד »

משקיע
אורח
משקיע

אני קונה בשתי ידיים את הרעיון להתחיל את צבירת הקרן כמה שיותר מוקדם, 21 מיד אחרי צבא. אם צעיר משקיע 10 שנים בעבודה מאומצת ומכניסה מלווה בחיסכון מקסימלי הוא יכול להגיע למצב שבגיל 31 הוא יכול לחיות מפירות התיק כלומר עצמאי פיננסית. עכשיו הוא יכול לבחור לטייל בעולם, ללמוד כל מה שמתחשק לו וגם לעבור לעבודה חלקית כדי להעלות את הקרן.

מוטי רודשטיין
אורח
מוטי רודשטיין

רק להוסיף לחן והפוסט הזה מושלם.

orly
אורח
orly

למצטיין הנשיא, בעניין הכתיבה הבינונית של הסולידית – כקוראת ותיקה אני אכן יכולה להעיד
שהבלוג החל את דרכו כמגזין פיליטונים ורשימות עומק על זימרת הסריסים ושחייה צורנית של בתולות הים בעת החדשה אבל לאור בינוניותה המבישה של הכותבת בתחומי עניין נשגבים אלה היא שברה ימינה והחלה לנסות את מזלה בתחום הכלכלה.
ובעניין הצביעות של לבלות שנים במוסדות אקדמאיים ואז להטיף נגד האקדמיה אתה גם צודק. צריך לא לבלות אפילו יום אחד במוסד אקדמאי (כמוני לדוגמא) ורק אז להטיף נגד האקדמיה.

ViP
אורח
ViP

פוסט מעניין, מצאתי את התגובות הרבה יותר יעילות לקוראים שהגיעו לכאן במטרה להכיר את עצמם יותר. אני מסכים עם רוב הדברים אבל חולק על כמה. הטיול שלי עלה לי יותר מ-80K, אני יכול להגיד שראיתי דברים מדהימים, נגעתי בחלומות ובדברים שראיתי רק בספרים ובאינטרנט, התאהבתי, צחקתי, הכרתי ובעיקר חייתי כאילו אני לא חייב לאף אחד שומדבר. אני יכול לספר לך, החייל המשוחרר ששוקל אם לטייל או לא בפה מלא – לא הייתי מוותר על זה. רכשתי לי חברים חדשים, חיזקתי קשרים עם חברים קיימים שהצטרפו אלי והיום הם כמו אחיי. היום העברתי תמונות מדהימות לתמונות קנבס, היות ואני בנאדם מאוד… קרא עוד »

Critical Me
אורח
Critical Me

You are a very special person and so is your suggested way
the fact that your approach to the matter at hand is accessible does NOT mean that it can be easily adopted by many people………………………………………………………………………………….x
I meet on a daily basis dozens of israelis with a 3rd degree and a position in north american , academy, their bank accounts are quite impressive, and not all are enslaved workoholics (I, sadly, am one, but that’s just bad genetics…)
? why not advise the young reader to get a 3rd degree and cross the ocean

אפרת
אורח
אפרת

לבת 40 עם חובות, לענ”ד המשפט שאת צריכה לקחת מהכתבה הוא *הדרך האולטימטיבית להגיע לעצמאות כלכלית היא לחיות מתחת לרמת ההכנסה שלכם* בשביל עצות ספציפיות צריך לדעת פרטים, אבל באופן כללי כנראה שמה שאת צריכה לעשות זה לסדר את החובות שלך כך שיהיה החזר חודשי מתקבל על הדעת, ואז לראות כמה נשאר לך ולהוציא הרבה פחות מזה. תוך כמה חודשים יצטבר לך חיסכון נזיל (נניח יתרת זכות בעו”ש) וזה כבר נותן לך עצמאות כלכלית. – את יכולה לעמוד בהוצאות כספיות בלתי צפויות (כמו טיפול שיניים) – את לא נופלת במקרה של פיטורין – החיסכון יכול לגשר לך עד שתקבלי דמי… קרא עוד »

מחזיראור
אורח
מחזיראור

אפרת, כל כך כיף לראות מישהי עם גישה מאוזנת ופרקטית.
מסכים איתך בכל מילה.

יעקב
אורח
יעקב

חבל שלא קראתי פוסט כזה בגיל 21 🙁

מחזיראור
אורח
מחזיראור

יש לי שאלה כנה לכל החברה שמבכים על כך שלא קראו פוסט כזה בגיל 20.. מסקרן אותי.. מאיזה בתים הגעתם? מה לימדו אתכם? מבחינתי, שום דבר שהסולידית אומרת בעניין סגולות החיסכון לא ממש חדש לי. כל חיי חינכו אותי שקודם חוסכים, ואח”כ מוציאים. כפועל יוצא מזה – הרבה פעמים עד שסיימת לחסוך – אתה מבין שכבר לא בא לך להוציא. חסכתי לבגדים כנער (ועד שצברתי סכום כסף מספיק לליוויס – הבנתי שהדבר האחרון שבא לי לעשות זה להוציא את הכסף על מותג), חסכתי לרישיון נהיגה (ודווקא כאן לא היה לי ספק), חסכתי ללימודים גבוהים ובגלל שהבנתי את כמות העבודה שדרושה… קרא עוד »

גיא
אורח
גיא

מחזיראור יקר, אם היית קורא את הלינק ששלחתי למשה על “מנהרת המציאות” יתכן שהיית
מקבל תשובה לפחות חלקית על שאלתך. למה אני מגיב פה למען השם?!

ולכל מי שהתעצבן שמעתי שנפתחה ה
עונת הברוזים

יעקב
אורח
יעקב

זה לא שחינכו אותנו לבזבזנות והלוואות. אני אישית חי עם 0 הלוואות (עד שאקנה דירה) ומעט מאוד תשלומים. פשוט חינכו ללימודים ועבודה אבל לא להשקעה, התפיסה היתה שהחיים מתחילים אי שם אחרי סיום התואר ועד אז אין צורך לחסוך אלא רק לעבוד כדי לממן הוצאות שוטפות. כמובן שאם הייתי חושב אחרת היו לי היום עוד מאות אלפי שקלים. מצד שני הייתי מוותר על חוויות. לא הייתי פועל בדיוק כמו שהיא מציעה כי יש משמעות גם לחוויות, אבל כן הייתי מאזן יותר. רוב הצעירים בישראל לא שוכרים דירה בתל אביב וחיים חיי מותרות כמו שהיא מתארת. רובם חיים בבית ההורים עד… קרא עוד »

אורליוס
אורח
אורליוס

אפשר לעשות את הרשימה הזאת בעקבות הקריאה אך יש כאלו שיעשו אותה בגלל אופיים עוד הרבה לפני הפוסט הזה , יש הרבה דברים שמוכתבים מלידה ולא תמיד יעזור להילחם בזה .

איש (3718)
אורח
איש (3718)

אני נהנה מארטיק קרח ב 3 שקלים (ביום חם, אחרי שמזיעים) כמו שנהניתי בגיל 5 .

אכלתי ארוחות במאות שקלים לסועד, ואכלתי לאפה עם שווארמה ב 30 שקלים ורמת ההנאה ממש לא היתה לינארית למחיר. ואגב, הרבה שפים יסכימו איתי.

עלות של מאות שקלים למנה מממנת את המבנה, מיסים, צוות , פרסום וכו’. אין שום קשר לאוכל. אני אוהב סטייקים, מנה שעולה מאות שקלים במסעדות טובות. אפשר לייצר מנה דומה בבית בקלות ובזול (יחסית). העלות היחידה היא בשר הסטייק המשובח.

breezblock
אורח
breezblock

אין ספק שהזמנת מנת סטייק במסעדה, היא בזבוז כסף.
אני מקפיד לא להזמין במסעדות רק מנות שאני לא יכול להכין לבד.

למשל – צלע החזיר בהוטל מונטיפיורי..
עטופה בביקון.. ממולאת בגבינת מנצ’נגו ונחה לה בשלולית של רוטב שניגם מאפרסקים שיכורים.
המ… ב- 92 ש”ח – גן עדן.

ולמתמטיקה –
אני מרוויח 92 ש”ח בשעה – שעה וחצי.
להכין את המנה שלהם יקח לי כנראה חצי יום רק כדי למצוא את המצרכים שגם להם יש עלות, להכין את המנה.. ויקח לי בטח עוד יום שלם לנקות את המטבח.

ת’נק יו וורי מאצ’. אני מעדיף לשלם מסעדה!

איש (3718 )
אורח
איש (3718 )

breezlock מסכים איתך. הכיוון הנכון הוא מודעות ובחירה מושכלת . אין לי בעיה עם אלו שאוכלים במסעדה מה שלא יכולים לבשל בבית, ויכולים לשלם על זה. אין לי בעיה עם אלו שמתעצלים ואוכלים במסעדה מה שכן יכולים לבשל בבית, אך מעדיפים ויכולים לשלם על זה. יש לי בעיה קשה עם אלו שחושבים שכל מה שעולה הרבה כסף במסעדה בהכרח יותר טוב\טעים\בריא (מחק את המיותר), רק כי זה עולה הרבה, נראה מפונפן ופרסמו את זה בעיתון. בעיה עוד יותר קשה יש לי עם מי שאין לו כסף לזה, אך חושב שזה הכרחי מהסיבות לעיל, ובא בטענות לכל העולם למה אין לו… קרא עוד »

breezblock
אורח
breezblock

כן.. לגמרי.
אין לי בעייה לשלם אפילו 1000 שקל לארוחה (ואכן עשיתי זאת – לא היה שווה! יצאתי פראייר).
אבל זה חייב להיות משהו שישאיר אותי חסר נשימה.
וגם יצא לי לשלם 30 ש”ח על שווארמה ולהרגיש שגנבו אותי.. כי לקחת חתול ולשים אותו על האש אני יכול לעשות בחינם בבית.

רענן
אורח
רענן

אני הולך לכתוב כאן כמה מחשבות שהיו לי בעקבות קריאת הפוסט והתגובות… לא ערכתי וסידרתי. כתבתי לפי מה שעבר לי בראש (אז סליחה מראש אם יצא קצת מבולגן )*: אני חושב שהכשל הבסיסי בפוסט הזה – שמייצר כל כך הרבה תגובות – הוא פשוט שהסולידית אומרת מצד אחד לצעירים להנות מהשנים הכי יפות שלהם, לנצל כל רגע וכו’, ומצד שני טוענת שטוב יעשו אם ינצלו את הזמן לעבוד במשמרות כנהגי אוטובוס (תענוג מפוקפק מאד). אבל מעבר לזה, ניסיון חיים מסויים הוביל אותי למסקנות שונות משלה: קודם כל, לפי דעתי טוב יותר להיות עורך דין במשרד ממוזג עם מכונת אספרסו עד… קרא עוד »

יעקב
אורח
יעקב

עם זאת צריך להדגיש שלפעמים תשלומים והלוואות הם דווקא דבר חיובי. כשלוקחים הלוואה צריך תמיד לחשוב האם המוצר הוא מוצר צריכה או אמצעי ייצור? זה מאוד תלוי במי אתם ובמה אתם עוסקים או רוצים לעסוק. אם מישהו הוא איש עסקים והוא קונה מכונית מפוארת זו לא באמת הוצאה מיותרת כי זה מבחינתו גם עלות תחבורה וגם עלות פרסום ושיווק. שני אמצעי ייצור מובהקים מבחינתו. אם הוא לעומת זאת מתכנת אז כדאי שיסתפק ברכב פשוט. הלוואה יכולה להקדים רכישות, אם הרכישות יכולות לייצר הכנסה אז לפעמים כדאי להקדים אותן (תלוי מה הן יכולות לייצר ומה גובה הריבית). לבוא ולטעון בפשטות “הלוואות… קרא עוד »

שמעון חש
אורח
שמעון חש

וכשתגיעו לגיל 30 ול”עצמאות” כלכלית
המשיכו באורח החיים הסגפני כדי לא לשחוק את השקעתכם
אל תביאו ילדים, כי זה שווה הוצאות
אם חפצה נפשכם בבן/בת זוג, מיצאו אחד/ת מאותו ז’אנר
זו עצמאות?

Critical Me
אורח
Critical Me

Dear Breezeblock – and when you decide not to eat that dish, do you stop working earlier? and dear Raanan – the syllabus is highly overrated, most of the interesting things are left outside due to lack of time or interest, I know because I have sinned in that more than once
CM

breezblock
אורח
breezblock

ביקורתי אני היקר. לפעמים אני אכן חותך מהעבודה מוקדם כדי ללכת עם הילד לים, לפעמים אני נשאר שעתיים נוספות בעבודה כי אני בדיוק שקוע במשהו שמרתק אותי. אני משתדל מאוד לעשות רק דברים שנעימים לי.. נראה לי שקצת תצחקו עלי, כי מצד אחד מבחינתי לקנות בגדים זה לחטט בשקיות שמשאירים ברחוב, ומצד שני אין לי בעייה להוציא 50K על טיסה ונופש ומלון יוקרה.. :-). אני לא נרתע ממשהו כי הוא מתוייג של “עשירים” או של “עניים”. מה שעושה לי טוב ומה שאני יכול להרשות לעצמי, הולך. מכיוון שאין לי שאיפות לפרישה בגיל 30, אני משוחרר מהצורך להצטצם ולספור שקל לשקל… קרא עוד »

פאטיה
אורח
פאטיה

לדעתי אין צורך להביא לידי הכללה כל אחד ממושגים שהסולידית מנמקת בתיאוריה שלה; לדוגמא, כשמדובר באנשים ההולכים ללמוד באוניברסיטה ללא מטרה מוגדרת, והיכולות שלהם נמוכות ביחס למה שאמור להיות ברובד אינטליגנטי גבוה יותר מאשר הנתון, ובוגרי תארים לא מצליחים לממש את עצמם , בסופו של דבר יוצאים מתוסכלים מכל העניין; נכון שהם הרוויחו יותר ידע ושנות לימוד, אבל בסופו של דבר זה לא מה שעושה אותם מאושרים יותר, לעומת אנשים שלמדו מקצוע, לדוגמא שיש בו עבודת כפיים, והוא חשוב לחברה לא פחות מאשר אנשים מלומדים יותר, אבל הם נהנים מכל רגע, וגם משכר שעשוי להיות גבוה יותר ולא ריווחי יותר… קרא עוד »

AvR
אורח
AvR

ממתי גבעתי נחשב “שירות לא משמעותי” ?

מחזיראור
אורח
מחזיראור

אני מנחש שאתה מדבר אלי..
התכוונתי לשירות שלא יקדם אותך אישית לשום מקום.
(הוא רק יקדם את הגנת הארץ/הכיבוש – תלוי מאיזה צד אתה במפה הפוליטית)

לרשום גבעתי בקו”ח לא יכניס לך יותר כסף לכיס אחרי השחרור.

וסליחה עם חיילי גבעתי בסדיר ובמיל’.

צבר דפ”ר בליבי לנצח.

ה ד ר
אורח
ה ד ר

השירות האיכותי שבחור יכול לבצע בגבעתי יתן לו את האפשרות להגיע אל שלב אחר בשיוך החברתי בישראל, שירותי הבטחון. משם, אם אתה שואף להצטיינות ולאיכותיות, אתה כבר על מסלול ההמראה, השאלה היא בידיך באיזו מהירות אתה רוצה לנסוק ולמשך כמה זמן אתה מוכן לשרוף צמיגים על מסלול ההמראה.
בישראל יש חונטות, אם אינך משוייך לאחת החונטות הללו (צבא, שירותי בטחון, שוק ההון/מוסדיים, בן של טייקון) אתה נשאר בתחתית השרשרת. ברגע שאתה מתברג לאחת מהחונטות, הכל מונח ופרוס לפניך. עליך רק לבחור אם להושיט את היד ולגעת בם.

מחזיראור
אורח
מחזיראור

החוויה שלי שונה.

אולי כי אני לוזר.

בכל מקרה את הילדים שלי אני לא מתכוון לעודד יותר מידי להתגייס.

אני בטוח שהם ימצאו דברים יותר טובים לעשות עם 3 שנים.

ובכלל, כחממת לברטריאנים, אני קצת מופע שכולם פה כאלה פטריוטים במה שנוגע למס הכי גבוה שצעירים/יהודים/חילונים צריכים לשלם במדינה.

גיא
אורח
גיא

אוו!
זה בדיוק העניין.
הרוב כאן (אני לא אומר כולם) כולל ראשי מדינה לשעבר יטיפו לכולם הטפות מוסר
מזוויעות בעוד שהם … נו טוב …
אולי חלק מהעניין זה לראות דרך ההטפות הללו והאידאולוגיות הגדולות ולעשות מה שב….
את זה אומר פרייאר שעשה מילואים קרביים עד לא מזמן.

חוצמזה אני מסכים בגדול עם הדר וגם עם איש יקר רק שבחונטות בנוסף למרכיב הכישרון צריך להיות מרכיב צייתנות נרצעת לא פחות חזק.

איש (3718 )
אורח
איש (3718 )

בתור אחד שגייס עשרות (אם לא מאות) אנשים לחברות הייטק, נתתי בפירוש עדיפות ליוצאי צבא צעירים, ועוד יותר לאנשים ששרתו בקרבי. זה יחד עם חותמת האוניברסיטה המתאימה וציונים מתאימים נותן ניבוי די טוב להצלחה בעבודה.

וזה מסיבות אגואיסטיות לחלוטין, מנסיוני עם אנשים אלו, הם עובדים היטב בצוות, מוכנים לעבוד קשה ולהשקיע בלי חשבון, ובהתאם לצורך של המערכת.
אני מדבר על לוחמים וקצינים זוטרים, לא על בכירים.

אגב, זה לא שולל אחרים, רק שהניבוי פחות צפוי לגבי אחרים.

לגבי חונטות שנתכתב פה, שכחת חונטה משמעותית מאד, חונטת ההיייטק. וברוב החונטות יש מרכיב חזק מאד של כישורים אישיים (הייטק, שוק הון, צבא).

הצטרפו לרשימת התפוצה

אנא המתינו

תודה שנרשמתם!

עקבו אחרי

תגובות אחרונות בבלוג