בית » חיים פשוטים » נופשים בחו"ל? כמה שאני מקנאת …

נופשים בחו"ל? כמה שאני מקנאת …

"כל המחזור שלי בחו"ל" אומר דרור (24), ששילם 100,000 ש"ח תמורת "הטיול שאחרי הצבא" בדרום אמריקה.  רונן הבטיח לאשתו ש"ייצא לה השופינג מהאוזניים" לפני שטסו לסין כדי לרהט את הבית.  "אני בעד חופשות מאתגרות עם ילדים ומה שמדהים זו החוויה המשפחתית" אומרת דפנה, רגע לפני שהיא מזמינה חבילת סקי לכל המשפחה.

אני מקנאת בכל האנשים האלה, וקנאתי עזה ויוקדת.

רצה הגורל, ובניגוד לנחילי האדם שגודשים את נתב"ג בכל קיץ – נולדתי ללא היכולת להפיק ולו שמץ של הנאה מחוויות תיירותיות בחו"ל, לא כל שכן מהטראומות הפיננסיות הנלוות אליהן.

מה גורם לאנשים להוציא עשרות אלפי שקלים תמורת מה שבמהותו אינו אלא מעבר ארעי מנקודה א' לנקודה ב'?

ובכן, ככל שאני מבינה, יש מי שמרוץ העכברים מעייף אותם עד כדי תחושת מחנק.  אחרים מעוניינים להתפתח, להתגבש ולחוות "הגשמה עצמית". ויש כאלה שרוצים בסך הכל ללקט חוויות, זכרונות, וכן, גם חפצים, מאכלים ומזכרות.

או כך לפחות הם טוענים.

רובן המכריע של החוויות התיירותיות הסטנדרטיות — ובכללן חופשות זוגיות באירופה, טיולים מאורגנים באפריקה או טיולי תרמילאים במזרח – הן בסופו של יום מוצר צריכה ארוז היטב, המשווק בתור פיתרון אידיאלי ל"שבירת שגרה" או ל"הגשמה עצמית". הציבור, כמובן, בולע את הפיתיון בהמוניו.

התוצאה לא מפתיעה. מאחר שתרבות הצריכה קובעת שככל שאנו צורכים יותר המעמד החברתי שלנו נוסק בהתאם, אנשים החלו "לצבור" חוויות בחו"ל – בדיוק כשם שהם צוברים בגדים, נעליים, פלזמות ועוד (ואם אפשר לשלב בין השניים – מה טוב!).

כמובן שלצבירה אין משמעות כל עוד אין את מי להרשים. זו הסיבה שאנשים מעלים תמונות ראוותניות לאינסטוש, תוקעים עוד "נעץ" במפה הווירטואלית בפייסבוק ומעוררים את קנאת חבריהם בשיחות על מלכודות התיריים בהן ביקרו. בין אם הם מודעים לכך ובין אם לאו – אנשים נופשים בחו"ל כדי לספר על כך לכל העולם – ולקצור את פירות הסטאטוס החברתי. (*)

(*) התופעה הזו לא מפתיעה. לרוב האנשים, הרי, אין די מזומן לקנות דירה (מבלי להשתעבד למשכנתא) ואין די זמן להנות מחופשה ארוכה משבועיים (הרי צריך לחזור לעבוד). פלא שבעלות על דירה וחופשות ארוכות בחו"ל הן הגביע הקדוש של מעמד הביניים בישראל?

מחפשים ריגושים? סעו 20 דקות ברכבת

אני יכולה להבין את הנימוקים הפסיכולוגיים השונים בעד חופשות בחו"ל: חיפוש אחר משמעות, ריגושים, הגשמה עצמית, שבירת שגרה.

מה שמציק לי הוא הדרך.

החוויה התיירותית מוגבלת בזמן מעצם הגדרתה. התייר סבור שהוא נחשף לעולם חדש, כשבעצם הוא חווה חוויה מלאכותית, סינתטית, מותאמת אישית ועמוסה לעייפה. לחוויה הזו יש התחלה ברורה וסוף ברור, כאשר המטרה המרכזית היא לדחוס מקסימום אטרקציות במינימום זמן.

התייר לא חווה את היעד כפי שהוא. הוא לא עובד שם, לא משלם מיסים, לא חווה את הבירוקרטיה, לא לומד את ההומור המקומי, את מערכת הבריאות או את מערכת אכיפת החוק.

רוב התיירים פשוט רוצים להתרחק – פיזית – ממקום מוצאם. למרבה האבסורד, כשהם נוחתים ביעד – הם עושים את אותם הדברים שהם עושים בארץ. הם אמנם נעו במישור הפיזי, אך לא במישור התודעתי. החוויה התיירותית אולי מייצרת עבורם ערך מסוים, אבל היא לא מפתחת ולא מלמדת אותם דבר.

בניגוד לשנים עברו, לא צריך עוד שמץ של תושיה כדי להסתדר בחו"ל. מספיקה פעם אחת כדי ללמוד איך להזמין כרטיס טיסה ומלון באינטרנט,  איך לעבור את מסלול המכשולים בנתב"ג, איך להגיע משדה התעופה למלון,  איך למצוא את בית הקפה הסמוך למלון ואיך להתארגן על WiFi כמה שיותר מהר. החוויות הללו מלמדות לקח אחד, שבעיני הוא בעייתי למדי: כל עוד יש לך די כסף, אפשר להסתדר ברוב העולם המתורבת.

העניין התמוה ביותר בחופשה הטיפוסית קשור לחיכוך עם האוכלוסיה המקומית. בעידן הגלובליזציה, השבט האנושי הקרוי  "מעמד הביניים" רק הולך ומתרחב. יותר ויותר בני אדם מוטרדים מאותן בעיות: איך לסחור זמן תמורת כמה שיותר כסף, איך לסחור כסף תמורת מעמד חברתי גבוה ככל הניתן, וכן הלאה.

ביחס למכנה המשותף העצום הזה, ההבדלים התרבותיים בין מדינה למדינה נעשים כמעט זניחים. אין הרבה הבדל בין מעמד הביניים בישראל למעמד הביניים בניו זילנד, תאילנד או אוסטריה. אנחנו נראים אחרת, מדברים שפות שונות, משתמשים במטבעות שונים ונמצאים במרחק אלפי קילומטרים זה מזה – אבל משתייכים לתרבות-על זהה של פקידים משכילים, שגרים בקוביות בטון עם ארבעה קירות ותקרה.

האם באמת שווה לשלם על כרטיס טיסה כדי להקיף את עצמכם ב"בני השבט" שלכם במשך שבועיים?

בנסיבות האלה, בעיני, החוויה התיירותית מאבדת מערכה, מטעמה, מזוהרה ומחשיבותה. היא טריוויאלית. כשלוקחים בחשבון את סכומי העתק שאנשים מוכנים לשלם תמורתה,  המסקנה המתבקשת היא שמדובר בעלות שקועה. כל מה שנותר מממנה הוא זיכרון – שברוב המקרים לא מעשיר את ההווה, לא ניתן למכירה (שלא כמו חפצים), ורק מדרבן להוציא כסף על זכרונות נוספים – אקזוטיים יותר.

כדי לחוות חוויה אקזוטית, מרגשת או מחדשת לא צריך להזמין כרטיס טיסה. כדי להיחשף לתרבויות זרות או להשקפות עולם שונות לא צריך להמתין שעות בביקורת דרכונים. כדי להתפתח כאדם לא צריך להזמין מונית לשדה התעופה.

עשרים דקות ברכבת ואתם בלב השכונות הקשות של לוד. שם אף אחד לא יודע מה זה קרן מחקה, או קופת גמל, או ריבית דריבית. הרבה יותר קשה לי למצוא מכנה משותף (או נושא לשיחה פרודוקטיבית) עם האנשים הללו, לעומת אמריקאי, צרפתי או בריטי ממעמד הביניים.

רוב התיירים שצובאים על נתב"ג בקיץ יוצאים את גבולות המדינה. מוזר ככל שזה יהיה, רק מיעוטם בוחר לצאת גם את גבולות התרבות. רק בודדים מבינים שאפשר לצאת מישראל בלי לעזוב את התרבות, או שאפשר לצאת מהתרבות בלי לעזוב את ישראל.

אמרו לי אתם – איזו חוויה עוצמתית, מעשירה ומלמדת יותר:

-לטקבק ב-YNET מלב ההיפסטריאדה בברלין או להתנדב בבית אבות בעפולה?
-לעבור ממשרה בגוגל ישראל למשרה בגוגל אירלנד, או למשרת צ'יפסר במקדונלד'ס עזריאלי?
-לעשות שופינג באוקספורד סטריט או לעשות שבת עם חבר'ה מבת עין?
-לשוחח עם איש עסקים אמריקני או עם פועל פלסטיני?
-לבקר במוזיאון הלובר או לקטוף אבוקדו בקיבוץ?
-להזמין פסטה ברומא או ללמוד להכין פסטה במטבח?
-לדלג בין ציריך לווינה, או בין תל-אביב לירוחם?

"צריכים" חופשה? טפלו בבעיה, לא בסימפטום

מי שבאמת רוצה לתרגל את שריר התושיה שלו, יכול לנסוע לחו"ל בלי כסף – או עם ממש מעט כסף – ולהסתמך על הכישורים האישיים שלי כדי להסתדר.  אני יודעת שיש חבר'ה בארץ שעושים את זה – ואני מעריכה אותם מאד. כשאדם משתמש בראש שלו כדי לצלוח חוויה מסוימת, ולא בארנק שלו, אפשר לומר שהוא התפתח, ושהחוויה הועילה לו.

אני מתעניינת בחוויות חדשות ומאתגרות שלא מחייבות אותי לזרוק כסף על גרסאות מוכרות ויקרות של מה שכבר ראיתי וחוויתי ב-101 וריאציות.

בהקשר זה יש יתרון אדיר לחיים בישראל על פני חיים במקום הומוגני יותר מבחינה אתנו-היסטורית כמו פינלנד או דרום קוריאה.  יש כאן פסיפס של אנשים, תרבויות, מעמדות, עדות, דתות ותפיסות עולם, שיכולים להספיק למסע נצחי.

רבאק, אנשים מוציאים הון תועפות על חוויות תרבותיות אקזוטיות בקצה העולם, כשחמש דקות מבאר שבע יש להם את הדבר הזה.

קרוב ל-100% מהטיולים שלי בשנים האחרונות היו בגבולות ישראל. אני בוחרת נקודה על המפה ומגיעה לשם – גם אם היא בכלל לא נחשבת ליעד תיירותי. אני מגלה דברים שלא הכרתי על המדינה הזו. אנשים שלא הכרתי. מקומות שאולי ארצה לגור בהם בעתיד. והכי חשוב – אף אחד לא מעז להשעין עלי את גב המושב שלו.

במקום לשלם כסף כדי לעשות את אותו הדבר בחו"ל – שקלו לעשות משהו שונה, בחינם, בבית. קחו מקל. קחו תרמיל. קחו זוג אופניים, גזיה, אוהל ושק"ש. חקרו את הסביבה הקרובה אליכם. את הרחובות, את הציפורים, את הצמחים, את השכנים, את הבניינים, את ההיסטוריה.  השאירו את הדרכון בבית.

 אני לא "נופשת בחו"ל" מפני שאני לא "צריכה חופשה". אני כבר חופשיה. מי שמבזבז עשרות אלפי שקלים על חופשה בחו"ל רק כי הוא "צריך חופשה", מטפל בסימפטום, ולא בשורש הבעיה. במקום לזרוק את הכסף, מומלץ לנסות להיחלץ מהמצב שגרם לכם להרגיש כך מלכתחילה, וגומר אתכם – לאט אבל בטוח.



אזהרה: אני משקיעה חובבת. אינני בעלת רישיון ייעוץ השקעות או כל רישיון פיננסי אחר. התכנים באתר אינם מהווים ייעוץ מקצועי או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם. כל המסתמך על המידע באתר מבלי להיוועץ באיש מקצוע עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד. אלא אם צוין אחרת, אני מחזיקה או עשויה להחזיק בניירות הערך הנדונים בפוסט. גלישתך באתר מהווה הסכמה מפורשת לתנאי השימוש.


רוצים לעזור?
אתם מוזמנים לשתף ולעקוב אחרי בטוויטר או בפייסבוק, או להירשם כדי לקבל את הפוסטים שלי ישירות למייל. בנוסף, תוכלו להשתמש בקישורי השותפים הבאים כדי לקנות באמזון, להוריד ספרי שמע, או להקים אתר אינטרנט משלכם (מדריך מפורט - כאן). תודה על תמיכתכם באתר. 

123 תגובות

  1. [משתמש זה נחסם לצמיתות]

  2. בנימין

    אוי, את פשוט טובה!

    בפעם האחרונה שטסתי זה היה לפני כשנתיים וחצי לטיול בן מספר שבועות באירופה.
    לאחר כמה ימים כבר התגעגעתי לקפה של הבוקר בביתי (גם כן בוקר…בחו"ל קמים מוקדם כי לא רוצים לפספס יום..), לאחר עוד יומיים כבר השתעממתי מלאכול במסעדות ורק רציתי מטבח לבשל בו.
    המזל היחידי הוא שהטיול היה מחוץ לעונה ובסה"כ עלות המחייה שלי בחו"ל יחד עם רכב ומסעדות הייתה שווה לעלות מחייה שלי בארץ (מלבד שבירת שיניים במקומות לא דוברי אנגלית ומלבד חוסר הנוחות בלא להיות באזור הנוחות שלי).

    אין בזבוז כסף משווע יותר מטיסת סופ"ש לחו"ל או לעד 10 ימים בטיסות טרנסאנטלנטיות/אסיה.
    כשמציעים לי לטוס לחו"ל לטיול אני עונה שאני פנוי רק למינימום שבועיים באירופה או חודש ויותר באסיה/אמריקה/אפריקה, על פחות מזה אני לא מעיר את הדרכון שלי.

    ואכן, טיול רגלי בשכונות מסויימות בלוד לא שוכחים כל כך מהר.
    מלשבת בחמארות בכפרים ערבים ישראלים לומדים הרבה מאוד.
    ישנן מסעדות נהדרות באום-אל-פאחם או בסמטאות נסתרות ברמלה וגם מסעדות רחוב ביתיות ברובעים באשדוד או בשוק הטריפוליטאי בנתניה.
    אבל למצוא פרטנר לטיולים האלו? כלבת! הרבה יותר קל לקבל מהם 'כן' לטיול של 2000 אירו לסופ"ש בפריז המסריחה והמשעממת או ללונדון האפורה.

  3. אני מאוד חולק עלייך. אולי מפני שאני אחד מאלה שיש בהם את "חיידק הטיולים" עוד מאז טיול התרמילאים שעשיתי בגיל מאוחר, אבל אני יכול לומר שעבדתי שנה וקצת עבור הטיול ההוא וכשקניתי את הכרטיס לא יכולתי לחכות עד שעליתי על מטוס, וכל החוויה מתחילתה ועד סופה הייתה הנאה צרופה. אם זה השתתפות (מכורח לא מבחירה) בהפגנה בקוסקו (פרו) שכללה שבירת חלונות של חנויות שלא נסגרו כפי שהיו אמורות על ידי המון המפגינים, או תפיסת טרמפים בצ'ילה באופן ספונטני לחלוטין (תכננו להגיע לבירה סנטיאגו, ובהחלטה של רגע עלינו לעיירה פטורת מס בצפון), והתקעות לחצי שעה בצומת באמצע שום מקום בלי בקבוק מים אפילו וכמעט רק משאיות עוברות שנושאות חומצה עבור תחנת כוח בסביבה.. אז אולי יש דברים בארץ ששווים ביקור – ותאמיני לי גם כאחד שחרש את הארץ עם המשפחה, תמיד יש עוד מה לראות – לא חולק על כך. אבל תרבות שונה, ארכיטקטורה מרתקת כמו הבתים של גאודי בברצלונה, שפה שונה, ואתרים היסטוריים של מקומות אחרים עם אקלים וצמחייה אחרת שווים המון ביקורים, וגם את הכסף הכרוך בכך. אני יכול לומר שאת הטיול הגדול הראשון שלי (בינתיים לא היה אחר כזה עדיין) לא רציתי לסיים. הוא הסתיים אחר 5 חודשים, אך אם לא היה נגמר לי הכסף יש סיכוי שהייתי נשאר גם שנה.

  4. כל כך נכון ומעורר הזדהות. אני תמיד אומרת שיש משהו מאוד רומנטי בעיני בנסיעה ברכבת… אנשים לא כל כך מבינים על מה אני מדברת. ובעניין חו"ל אני שמחה שיצא לי לנסוע (במסגרת עבודה) לכמה מקומות באירופה וארה"ב, ללון במלונות פאר מחרפנים ולקבל אירוח כיד המלך וכל מה שאני זוכרת זה שכמעט לא נהניתי בכלל כי הייתי לבד. אני שמחה שטעמתי את הקישקוש הזה (לא על חשבוני תודה לאל) ואין בי טיפת כמיהה לזה אחרי שמיציתי את השופינג-מלון-אוסף סבונים זעירים מכל מלון…

  5. יש לך לפעמים יציאות שנונות שאני ממש יושבת ומצחקקת

  6. את אומרת שלא שווה את ההשקעה הכספית

    . נניח והיה לך מאה מליון דולר בבנק, האם היית יוצאת לטיול של כמה חודשים למונגוליה או איסלנד או טיבט או … היית יוצאת?

    סביר שהיית יוצאת להכיר שבטים באפריקה לפני שבטים בלוד רק מה שמונע ממך לעשות כך זה חוסר הכסף.

    יש מה לעשות בארץ,והרשימה ארוכה ומגוונת אבל ראבק מחקת עולם שלם בשיכנוע עצמי ומשנה סדורה רק בגלל אין לך מספיק כסף

    הייתי מקבל שבגלל שאת לא מוכנה לעבוד למען הכסף החלטת לוותר על לראות ולחוות עולם

    הייתי מקבל אם היית מציעה כתחליף למחירים הגבוהים בעונת התיירות את טיולי ההתנדבות בעולם השלישי …

    מדהים איך שכנוע עצמי ומשנה סדורה יוצרים קהילת מאמינים עיוורת

    • במקום לשרוף את הכסף על חוויה שלא תתן לי דבר — אני משתמשת בו כדי לייצר עוד כסף ובכך לשמר את העצמאות הכלכלית שלי – לנצח.

      • אבל לא היית עובדת עכשיו חודשיים בשביל חודש טרק בנפאל, נניח?

      • לא רק 100 מיליון דולר גם אם היה לך רק 8 מיליון שקל, יכולת לטייל בעולם כל רבעון לפחות למשך שבועיים שלושה בלי לפגוע בתיק ההשקעות שלך, בשכירות שלך או בעצמאות הכלכלית שלך.
        ואגב, יש גם כאלה שדווקא לא מחפשים את התיירות הסיננטית או את המלון ויוצאים לחקור את העולם… צלילת מערות ושוניות אלמוגים, טיפוס הרים וצוקים, חציית ג'ונגלים ויערות, ועוד…
        לאורך כל הזמן הזה הם לא הולכים עם זרמי התיירים ל"אטקציות" הדביליות שמציגים לאנשים או למלונות הכל כלול.
        ומה שהעניין דורש מהם הוא הרבה יותר מכסף,(בגלל שיש קושי ויש התמודדות עם סכנות) וכדי לעשות את זה יש צורך במיומנות גבוהה, כושר גופני ויכולת מנטלית גבוהה.
        אישית כאחד שעושה את כל זה, אני סולד מאלה ששוכרים מדריך במאות ואפילו אלפי דולרים כדי שיקח אותם לפיסגה. לאן שהגעתי, הגעתי בכוחות עצמי תוך פיתוח המיומנות ויצירת קשרים בין אישיים עם חברים/שותפים למשימה מכל העולם.
        ולמען הסר ספק, אני חי מהתיק השקעות שלי (גימלאי בין 47) נמצא בפינה נידחת אחרת של העולם כל רבעון בערך, גר בקרווילה קטנה בצפון, נשוי+2, מגדל את כל הירקות, התבלינים והפירות בגינה, מריץ עסק עצמאי קטן מהצד בשביל הכיף ועובד בו רק כשממש מתחשק או כשזה ממש משתלם.

        דורין, השיטה שלך נהדרת,
        ועם זאת אפשרת לשפר, לייעל ולהתאים אותה יותר טוב לאורח חיים אותו האדם האינדיבידואלי רוצה לחיות.

      • אין לך מספיק כסף.
        רון מדבר על כמות כסף שאם היתה לך אותה, הכסף היה מאבד משמעות עבורך. הכסף שיש לך כיום מאפשר פנסיה ארוכה בצריכה מתונה, כך שהוצאה היום מתורגמת אצלך מיידית לפגיעה באיכות חיים עתידית.
        ולא הכל שחור או לבן.
        אפשר גם לטייל טיול משמעותי וארוך בעלות יומית נמוכה.
        הכל שאלה של אמצעים כלכליים וסדרי עדיפויות.

  7. אני מאוד מתחבר להשקפת החיים שלך ולמעשה רב הדומה על השונה בינינו. אך בהקשר לפוסט הזה, אני חולק עליך. עשיתי טיולים רבים לאורך השנים בלא מעט מדינות. אני חי ונושם את הזכרונות שיש לי מהטיולים השונים ואני העשרת את עצמי במפגשים עם אנשים שונים מתרבויות שונות. הליכה על קרחונים, שייט באמזונס, ציטוט בשדות אורז, צפייה בצבות ענק מטילות ביצים ושיטוט בין פינגווינים בסביבה הטבעית שלהם. כל אלה מראות ותחושות של אושר שאי אפשר לקחת אותם ממך. …

    • אואץ! אבל למה בעקב אכילס?!  🙂
      מודה בעובדות כופר באשמה!
       מרוב הטיולים אני מניח שבאמת נהנתי וגם באילו שכנראה היה בהם מרכיב של צריכה ראוותנית.
      כיום שנאת סביבת העבודה בשכר גדולה מאהבת הטיולים המוזכרים ואין לי ספק מה שווה יותר.
      אבל כמו שרון ציין מבחינתי זאת רק שאלה של כסף.
      וגם הייתי שמח אם היה פוסט של טיול מינימליסטי – הרי חוץ מכרטיס הטיסה עלויות הטיול בחול ובארץ לא אמורות להיות שונות אם מטיילים בתחבורה ציבורית  ישנים בקמפינגים וקונים אוכל בסופרים. מניסיוני מאחר והעלויות המזון הלינה ולעיתים התחבורה זולות יותר מאשר בארץ עלות כרטיס הטיסה תקוזז.

      עלות טיול כזה של שבועיים -חודש  במונחים שנתיים תהיה זהה לחוג איקידו או מינוי לבריכה – כך שזאת רק שאלה של טעם וריח.

      • הסולידית, אקדים ואומר שאורח החיים שלך מרתק.

        לעניין אני כרגע בעיצומו של טיול של חודשים באיטליה ועל פי החישוב שלי בכל החודשים האלא אוציא כ4000 ₪ כולל טיסות. וזה היה טיול יקר יחסית…

        בקיצור אם את מעוניינת בפוסט על טיול מינימלסטי אשמח לכתוב אחד. צרי איתי קשר.

    • אני מניחה שזה מאוד קשור לדפוסי האישיות. אני טיפוס מופנם שנהנה להסתכל על התמונה הגדולה ("חופשה" היא בסך הכל מעבר מ-א' ל-ב', בני אדם הרבה יותר דומים ממה שנראה, וכן הלאה). טיפוסים מוחצנים יותר, שנהנים להסתכל על הפרטים הקטנים, כנראה יהנו יותר מהחווית שאתה מתאר.

      • אם הייתה תחרות מופנמות ומיזנתרופיה אני בטוח שהייתי מנצח אותך 🙂
        אהה רגע לא ענית לי ….. 🙂
        בכל זאת אשאיר את השורה הראשונה להציב לך אתגר 🙂

  8. לחיות במקום עם אוכלוסיה הומוגנית הם המקום הכי טוב לחיות בו. בגלל זה באים לארץ לחופשה ולא להפך (בטיסת לואוקוסט כמובן)

  9. הפעם הגזמת… לגמרי.. כל כך מדויק שזה מביך ומעורר מחשבות

    אני מנסה למצוא טיעון נגד ולא מצליח

  10. בקיץ שעבר נסעתי עם בעלי וילדי לבקר את אחי בלונדון.
    עד היום אנחנו נזכרים בערגה בטיול הזה, משחזרים חוויות ונהנים בכל פעם מחדש מהתמונות שצולמו.
    איני מסכימה שטיול "סטנדרטי" למקום "תואם ישראל" לא שווה את מחירו.
    לעתים כדאי לשלם עבור חוויות מעשירות שנשארות אתנו במשך שנים ומלכדות את המשפחה. כן, גם אם מדובר בלונדון האפורה ובנסיעה באוטובוס קומותיים אדום.
    ברור שיכולנו להשאר בארץ ולהנות מחוויות מעשירות גם כאן. ובכל זאת – ראינו סגנונות בנייה אחרים, נסענו בנופים שאין ולעולם לא יהיו בארץ, ביקרנו באתרים ארכיאולוגיים ולמדנו דברים חדשים רבים, גם על עצמנו. -כל זאת אפשר גם בישראל? ברור שאפשר. אך שני הדברים אינם מבטלים זה את זה.

  11. היה לי כיף, למדתי המון, צברתי חוויות שלא הייתי צובר בישראל, וכן… זה גם עלה כסף (הרבה כסף). שלוש השנים (במצטבר) שטיילתי ברוב חלקי העולם היו אחד הדברים שהכי סייעו להתפתחות האישית שלי. מעבר לזה, קצת קשה לזלזל באפשרות לצאת מישראל אפילו לקצת זמן. בקיצור, אחלה חוויה

  12. איזו תפיסת עולם קרתנית. אני מאוד מצטער אבל אין שום דבר שניתן לעשות בישראל שישתווה לטרק בהרים של אסיה או דרום אמריקה, השתתפות בפסטיבל ריקודי עם אינדיאני בבוליביה, צפיה באוצרות התרבות של הרנסאנס באיטליה או ביקור בסגראדה פמיליה בברצלונה. אני חוסך שקל לשקל ומעדיף להוציא אותם על טיול בחו"ל יותר מאשר על מוצרי צריכה כאלה או אחרים. כן, יש המון מקומות לראות בארץ אלא שישראל בכל זאת ארץ קטנה, וקשה מאוד להתלהב מביקור בחרמון אחרי שהיית בהימלאיה או באנדים או באלפים.
    לחסוך זה טוב ויפה, אבל בסופו של דבר צריך גם לחיות, מה גם שדבר לא מבטיח לי שאחיה גם מחר.

  13. תשמעי אנחנו צריכים לעשות בדיקת DNA – נראה לי אנחנו משפחה…
    כ לפני 20 שנה הייתי באמריקה ובמזרח שנה וחצי מאז הבנתי הלכה למעשה את מה שתיארת פה !
    מאז נראה לי כל כך מיותר וריקני לנסוע לשם… ולא נסעתי.
    פעם הבאה כשתטיילי בשלומי … רק תגידי – הפאלאפל עלי!!!

    • 🙂 Kinamon . Them's fighting words
      וכאן במלחמה אני מוציא ת'תותחים הכבדים – בבקשה – בנג'מין פרנקלין על ריקנות

      Most People dislike Vanity in others whatever Share they have of it themselves, but I give it fair Quarter […] it is often productive of Good to the Possessor and to others that are within his Sphere of Action: And therefore in many Cases it would not be quite absurd if a Man were to thank God for his Vanity among the other Comforts of Life.1.1

      • פרנקלין דרך אגב, היה פריק של טיולים לחול האמריקאי הזה חרש את כל אירופה..לפני איזה 300 שנה… היו לו הכנסות פאסיביות מעסק הדפוס שלו,אז הוא יכל להרשות לעצמו.

        • אנחנו לא תמימים ויודעים מדוע הזכרתי אותו בהקשר הנוכחי. אם אני לא טועה אז בנוסף להכנסתו הפאסבית הוא היה אחר כך על הפיירול של ממשלת ארצות הברית החדשה בתור שגריר בצרפת. וכמו ששרו הדייר-סטרייטס – THATS THE WAY TO DO IT!

  14. בפוסט הזה אני ממש אבל ממש לא מסכימה איתך.
    אני יצאתי לטיולים בכל רחבי בעולם ,למדתי תרבויות ובשבילי טיול זה אויר לנשימה
    הרחבת הנפש ממש ואין קשר לכך שאני מטיילת בשביל אחרים או תמונות.
    יכול להיות שאת לא מתחברת לטיולים ושזה לא עושה לך כלום
    אבל את לא יכולה להכליל את שאר האנשים בתחושות שלך זה קצת מעליב אפילו.
    בשבילי טיול תמיד זה חוויה רוחנית שאין להחליף אותה בחומריות-כסף.
    אומנם לא אוציא סכומים משוגעים על חופשות ושאני בחו"ל אני בהחלט יודעת לחסוך ולשלוט בהוצאות
    אבל באמת שאין כמו טיול בחו"ל בשבילי.
    להשוות את זה לנסיעה ברכבת??? ממש חילול הקודש

    • מסכימה עם כל מילה.
      אני נוסעת לחו"ל בשביל הנופים המדהימים והתרבויות השונות ושום כסף בעולם לא יגרום לי לוותר על זה….

  15. לעבור ממשרה בגוגל ישראל למשרה בגוגל אירלנד, או למשרת צ'יפסר במקדונלד'ס עזריאלי?

    אני גרה בגרמניה בשנים האחרונות והמסאג' שזה עשה למוח שלי מבחינת לגור במקום אחר, במנטליות שונה, ללמוד תרבות ושפה אחרת זה פרייסלס. יש הרבה דמיון לארץ, זה לא הודו אבל יש המון שוני, שלי אישית עשה המון טוב מבחינת התפתחות אישית. באותו מובן עשה לי גם טוב להיות בהודו.

  16. חזרתי עכשיו מארבעה חודשים בדרום מזרח אסיה, כל הטיול עלה 14000 כולל כרטיס, 3500 לחודש בממוצע, כך שלמעשה חסכתי כסף. טיילתי בקצב יותר איטי מתיירים שמחשיבים את זה חופשה כי חלק מהזמן התאמנתי בגיטרה ולמדתי ויאטנמית. אני לא מרגיש יותר בבית פה לעומת שם. ולמה את צריכה להרגיש? מי אמר שזה רק חוויתי והחיים בארץ זה רק פונקציונלי? זה המשך של החיים. כל העולם הוא הבית. אם היה פרק של הסולידית בחו״ל זה היה זה.
    לומדים להעריך את מה שיש ולהשוות את עצמך פחות כשבאים במגע עם אנשים מכל מיני תרבויות, אולי אצלך ההיטב הזה כבר מושרש, מבחינתי זה בונוס.

  17. 'מקנאה', לא 'מקנאת'
    עברית שפה יפה…

  18. את צודקת דורין, את מדברת על דברים שהם מובנים מראש.
    הרבה פעמים החופשה זה לא רק נסיעה מא' לב' זה שינוי רציני באווירה,בנייה אחרת,שפה שונה, כבישים אחרים, שטחים הרבה הרבה ירוק . נכון אני גם יכולה לנסוע מת"א לב"ש או חיפה ליומיים וגם זה שינוי אווירה,וגם זה בשבילי כמו מיני חו"ל(אני גרה במרכז) אבל למה זה סותר אחד את השני? לפעמים פשוט חייבים לשנות אווירה ,וזה השינוי הכי קיצוני שאפשר לעשות.

    • בנימין

      פיצה האט,
      יש בלבול בין המושג חופשה לבין המושג חופש.
      אנשים נוסעים לחופשה ואומרים שהם יצאו לחופש.
      ההבדל בין השניים הוא שחופשה קונים בכסף ותקופתה קצובה ואילו חופש אינו קצוב, הוא תפישת עולם שגם אותו קונים בצורה כזו או אחרת בכסף, אבל לא בכסף שמחולק ל-20 תשלומים נושאי ריבית.

      אנשים משלמים הון תועפות כדי לישון במיטה לא שלהם, כדי לקום מוקדם על מנת לא לפספס את ארוחת הבוקר, מנצלים את כל שעות האור כדי להגיע שפוכים לחדר במלון ולחזור חלילה ולקום מוקדם רק כדי לא לפספס את ארוחת הבוקר.

      בנסיבות חיי נאלצתי פעם אחת לעשות לילה במלון דן כרמל בקומת הסוויטות, התעוררתי אל נוף המפרץ והייתי המום. לא יכולתי לחזור אל עיסוקיי. הרגשתי יותר חו"ל בחיפה מאשר בכל מקום אחר בעולם בו נאלצתי להתעורר.

  19. את הדעות שלך את נוטה להציג כעובדות החיים.. את לא יכולה לזלזל בכל מה שלא מתיישב לך עם האורח חיים.

    • בנימין

      אורית, האם לבנאדם אסור להביע את דעותיו האישיות בבלוגו האישי?
      האם היא כתבה זאת בתגובה לבלוג של אדם אחר ופסלה את דבריו? לא! היא כתבה מהשקפת עולמה בבלוגה האישי שהיא משלמת עליו ממיטב כספה.
      את נשמעת כמו אדם שמגיע לאכול אצל אדם צמחוני ומתרעמת על כך שהוא לא הגיש לך אומצה עסיסית.

      יש את אלו שחופשה בחו"ל פעמיים בשנה זה מאסט עבורם, יש את אלו שלהחליף רכב כל שנתיים זה מאסט עבורם ויש את אלו שלקנות בית ושיהיה רשום על שם הבנק זה מאסט עבורם. דורין (ואלו שחיים כך) רק באים להראות שיש גם דרך אחרת, בחירה במינימליזם ולא בחירה בכורח ההוצאותיזם.

      • חחחחח 🙂 🙂 🙂 עשית לי את היום!
        טוב שהפרדת בין התגובה של " במלון דן כרמל בקומת הסוויטות" שבטוח עולה יותר מחופשה זהה ביוון.
        לבין "בחירה במינימליזם ולא בחירה בכורח ההוצאותיזם."

        זה בסדר גם אני היום דוגל בפסאודו – מינימליזם 🙂

        • בנימין

          גיא ידידי,
          ישנתי במלונות מפוארים מאוד בחלקים רבים של העולם, גרתי במלונות דירות במתחמים מאוד יוקרתיים בכל מיני ערים בעולם, על הרים, על שפת ים, על גדות נחל, לנתי בוילות/טירות וגם בחדרי מלון יוקרתיים בארץ, אך מה? על אף אחד מהנ"ל לא שילמתי מכספי אלא קיבלתי כסף לא רע בכלל.

          שילמו לי על נסיעות ברכבת במחלקה ראשונה, על מחלקת עסקים בטיסות, חייתי על חליפות וכפתים ונעלים מבריקות, אכלתי במסעדות יוקרה ואספו אותי ברכבים גרמניים חדישים מכל מקום אליו הגעתי. חייתי בחו"ל כמו מלך, אף טיסה פרטית שלי לא תשתווה לחיים שהיו לי בחו"ל.

          למדתי שאכילה במחלקת עסקים היא עדיין ארוחה במטוס ואתה אוכל אותה כי לא יהיה לך מספיק זמן קרקע לאכול ארוחה מעבר לסנדוויץ וקפה.
          למדתי שלשבת במושב האחורי במרצדס 500 או BMW סדרה 7 הרבה פחות מהנה מאשר לנהוג ברכבים הללו.
          למדתי שלאכול בעמידה ושהטחינה והעמבה נוזלים לך על הנעליים הרבה יותר מהנה מלאכול במסעדות כוכבי מישלין וכל הטיקסיות המאוסה הזו.
          למדתי שלאכול ממולאים אצל שושי ובכור בשוק בפרדס כץ זה גורמה על ביחס למסעדת מסה בת"א.

          תאמין לי, מבחירתי האישית אני מעדיף לישון באכסנייה משפחתית או בקמפינג, להכיר את בני המקום, להיות ללא הפרדה מעמדית. אבל אם העבודה שנהנתי לקום אליה במשך כמה שנים טובות טרחה לשלם על לינתי כל כך הרבה ולהסיע אותי כמו מלך, שאני אסרב?

      • בנימין- ברור שמותר לכל אחד הביע את דעותיו האישיות בבלוגו האישי..
        הבלוג הזה מלא בפניני חכמה, וגם דרך חיים מעניינת שניתן ורצוי לאמץ (כל אחד במידה שמתאימה לו לפי דעתי). ועל כך אני מוקירת תודה לבעלת הבלוג, אבל …
        יש הבדל קל בין להביע דיעה אישית לבין זלזול והתנשאות כלפי אחרים..
        "כל מי שלא חי כמוני הוא עכבר שלא מבין כלום מהחיים שלו.."
        זאת ההרגשה לפעמים שאני מקבלת.
        כבוד. מילה לא גסה.. לכנות את מיקי חיימוביץ עילגת זה לא הדבר הכי יפה בעיניי. ככה אני רואה את הדברים.

  20. דורין, ניכר מדבריך שמעולם לא היית בחופשה במדינה לא מערבית. ראשית – ההוצאות מגוחכות – לפני 3 שנים הוצאתי כ30 אלף שקל על כמעט שנה בהודו,דרום מזרח אסיה,סין ומונגוליה. החוויות שעברתי הן ממש לא כפי שתיארת (לשבת עם איש עסקים לשיחה? תנסי לשבת עם מוסיקאי קאנטרי אמריקאי שפתח דוכן נקניקיות בלאוס), אם היית מסתפקת בלהגיד שאת לא מתחברת לחוויה – ניחא, אבל את מתרצת את כל הנושא כחיבור לאידיאולוגיה שלך והתוצאה לא משכנעת בלשון המעטה.
    לא נותר לי אלא לאחל לך שתביני יום אחד שאדם הוא סך החוויות שלו וסך החוכמה שהוא למד. אדם הוא לא כמה כסף יש לו בבנק, ואני מקווה שלא תגיעי למצב בו תשבי בביתך בגיל 80 ותביני שכל הכסף שחסכת,כל ההשקעות והתמרונים,החסכונות והעבודה- כולם היו לשווא . הדבר נכון כמובן גם ל"עבדי משכורת", מונח די דוחה אני חייב לציין
    בנוסף אם כבר חשקה נפשך בחסכנות אמיתית ,אנשים חכמים ממני וממך כבר הלכו הרבה יותר רחוק באורח חייהם -http://en.m.wikipedia.org/wiki/Ted_Kaczynski

  21. אלמונית

    אני באמת אהבתי והסכמתי כמעט עם כל הפוסטים שלך עד עכשיו, אבל בפוסט הזה (ובפוסט על המקלחות במים הקרים) התחלתי להבין שבעצם יש לך בעיה- אין לך אידיאולוגיה שאת פועלת לפיה יש לך הפרעת אישיות כפייתית חסכנית ואת מלבישה עליה אידיאולוגיה.
    אם היית כותבת שרב האנשים היום נוסעים לחול ומבזבזים על זה המון כסף כל שנה שאין להם בשביל שופוני הייתי מסכימה איתך, אם היית אומרת שאותך לא מעניינים טיולים ולא תרבויות וחוויות חדשות הייתי אומרת שצר לי עליך כי עולמך צר, אבל הפוסט שכתבת מעיד רק על זה שאת בעצם באמת ממש מקנא באנשים האלה אבל כל כך קמצנית שלא תוכלי להנות מהטיול בלי לחשב כל שניה כמה שקלים הוצאת. או שבאמת כלום לא מעניין אותך חוץ מחיסכון שלך. זה עצוב שאת שקוראת לאנשים אחרים "עבדים" הכי עבד לסגנון שבחרת לך.
    ודרך אגב אני עובדת מרצון בעבודה שלי ולא מכורח (את תגידי שכנראה עברתי שטיפת מוח ואני לא יודעת באמת מה אני רוצה). ואני גם מאוד מאוד נהנתי מהטיולים שלי (חודשיים בתאילנד ולאוס שגרנו אצל מקומיים וטיילנו במקומות מדהימים ולא מטויירים ומטיול שלי ליפן שהיה חלום כי אני אוהבת את התרבות היפנית ואת האוכל היפני וזה היה כמו להגיע לעולם אחר לגמרי עם כללים אחרים (זה רק מעיד על צרות אופקים שלך שאת לא מכירה תרבויות ולא יודעת שהתרבות היפנית שכל כך מערבית ומתקדמת עם זאת שונה מעולמינו ב-180 מעלות). ובנוסף הטיולים האלה היו לגמרי לא יקרים ואם רוצים אפשר לטייל ממש בזול. ובשום טיול לא עשיתי "שופינג".

    נ.ב- גדלתי בלוד ולמדתי בבאר שבע אז אני מכירה את התרבות שם והיא ממש לא מעניינת אותי ומה שרציתי זה להתרחק משם.

  22. [משתמש זה נחסם לצמיתות]

  23. משה אתה מפספס את הפואנטה – תנסה להתרכז במה שכתוב
    אחותנו היקרה אומרת שאת הדבר הזה שאנחנו מחפשים ב"חופשה"… (ההרגשה,הלמידה החוויה וכו') אפשר להשיג פה קרוב על יד בגדול ובזיל הזול…
    התחברת לזה ? אחלה
    לא התחברת ? גם טוב
    נראה לך שיש צורך "לתרץ" משהו למישהו ? שכחת שהיא לא עובדת מן זמן אצל אף אחד ?…

    • קינמון, לא זכור לי שמו המדויק, אבל קיים כשל לוגי מסוג "פספוס פואנטה" , המחשבה שמתוך מאמר של 1000 אני צריך להתייחס רק למסקנת הכותב ולא להנחותיו היא מגוחכת למדי. דורין תיארה כאן מיני סיטואציות כאמיתות ,בלי לספק מידע אשר יגבה אותן (דוג' שקפצה לעיניי- מעמד הביניים בישראל דומה למעמד הביניים בתאילנד – ההנחה המוטעת שאנשים מתערבבים עם מעמד הביניים בתאילנד,או שבכלל יש מעמד ביניים אמיתי בתאילנד – כולן בספק).
      כל זאת מחזיר אותי להצהרתי מההודעה הקודמת – הכתוב פה הוא דעתה של דורין והוא מתבסס על העדפותיה האישיות, ולא על אמיתות מוחלטות (אמת מוחלטת באופן כללי היא יצור מוזר שנראה כי רק כלכלנים מאמינים בו).
      בנוסף- כמו שאמרתי מקודם – דורין עובדת הרבה, היא עובדת למען האידיאולוגיה שלה,היא עובדת למען הפצתה, כל אלו מעשים מקובלים לחלוטין אגב. אני רק וידאתי שהיא יודעת שאדם הוא לא כמה כסף יש לו בבנק או כמה כסף מניב לו כל חודש ההשקעות שלו, ואפילו לא אם אדם יודע לתקן צינור שהתפוצץ במטבח או לא.

  24. יש הבדל בין מטייל לתייר ובין נופש לטיול.

  25. עדו קאליר

    יפן ? חודש – חודשיים אצל שיהאן שאת מעריכה?

  26. דורין, אני פשוט מרחם עליך לפעמים.
    חיים משעממים עד מוות, מה תעשי בגיל 50? שוב תדעי באופניים ? בחייאת , על מי את עובדת. המטרה אצלך (לא לעבוד) מקדשת את כל האמצעים (לא להנות…). כמו שאת מתארת את נפטרת בגיל 35 וההלוויה תהיה בגיל 80, איזה שעמום……..

  27. הרבה אמת בדברייך

    באופן אישי נהנית מאד להוציא כסף על טיול ארוך לחו"ל כאשר המטרה היא לראות נופים יפים, להיפגש עם אנשים ותרבויות, ובעיקר להיות עם האנשים שאני אוהבת – יחד באמת בלי זמינות בטלפון הנייד, רצוי בלי WIFI ברוב הזמן (ובלי לשתף את התמונות בשום מקום, אולי רק להורים)

    נכון שאם היה אפשרי לעשות זאת בארץ ובאמת להתנתק כל אחד ממחוייבויותיו, ייתכן שהרצון שלי לטיולים היה פוחת.
    בעצם במחשבה שניה החיידק של הרצון לראות עולם – מקומות ואנשים – חזק יותר.. (כנראה שזה באמת חיידק שיש כאלו שנדבקים בו..)

    ובנימה פילוסופית, בריא מדי פעם לשנות את הסביבה הטבעית, לצאת מאזור הנוחות, לגלות דברים חדשים על עצמך.
    נכון שאפשר לעשות זאת בארץ, אבל שריר ה"מה יגידו" הופך להרבה פחות דומיננטי בארץ זרה (ואולי זו הנקודה האמיתית, או לפחות אחת מהן.)

  28. גם אני כמובן לא הייתי מסרב 🙂
    אני רק רוצה להוסיף שגם מאיר אריאל שדאג שהדשא של השכן שלו יהיה תמיד ירוק יותר
    היה מודע לאפקט המרגיע (כולל שאר המשמעויות הנסתרות בשיר ) של טרמינל לומינלט
    כשהשתחרר.
    במיוחד בחברה לחוצה מלחיצה ומגויסת כמו שלנו. למרות שכבר היותו בטרמינל הוא כבר יודע שגם
    מזה יצטרך להיגמל.

    • בתגובה לבנימין כמובן. אם אתה צריך פרטנר לשוק הטריפוליטאי בנתניה – אין בעיה – אני CHILDFREE בבקרים 🙂 אבל רק בבקרים .

      • בנימין

        גיא, נשמה, כל הכבוד על ההסכמה..אצטרך לשקול אותה ברצינות אך אציין שהבקרים קשים לי, איני פוקח עיני לפני 10:00 בבוקר וארוחת צהריים טריפוליטאית בשעות הבוקר היא משהו קצת סוטה גם בשביל חובב אוכל כמוני..

        מה מצב הכרמים ברמה"ג? נראה לי שווה לנסוע לטור דה רמה לצפות בלבלוב הגפנים המקדים עם האביב שבא לביקור באמצע החורף.

        אפרופו חורף ואפרופו טיולים – חבר שחי באירופה הציע לי להגיע אליו לביקור. שאלתי אותו אם הוא מבין שרק אידיוט מושלם עוזב מז"א של 23 מעלות צלזיוס באמצע פברואר ומבזבז כסף כדי לנסוע לקפוא מקור באירופה. אמר לי שבתוך הבית לא קר. עניתי לו שגם בתוך הבית שלי לא קר וגם בחוץ לא.

        • 🙂
          מי דיבר על ארוחת צהרים בחוץ? אני לא הזכרתי ארוחת צהרים. אחד התנאים של פרישה מוקדמת אצלי הוא "לאוכל בשביל לחיות ולא לחיות בשביל לאכול". אם אתה רוצה אני יכול להביא גם לך סנדוויץ עם סרדינים וריבה. גם הכרמים ברמה"ג לוקח- אם אין לך בעיה לבוא איתי בסוזוקי אלטו ידנית(שגם ממנה אני שוקל להיפטר) או שעדיף שתביא את המרצדס שלך – לי אין בעיה לשבת מאחורה 🙂 אני רק צריך לבדוק עם הבוס היחידי שנותר לי (אשתי) כי צריך יום שלם לרמה"ג ומאחר והיא עובדת ותדאג לילדים באותו יום – צריך להתחשב. אחרי הכל אני לא מהמגזר החרדי – לי יש אלוהים!

          • בנימין

            חביבי, אצלי אין אלוהים אך האמונה שלי היא האוכל והדת היא הטריות אבל אהבתי את עובדת היותך לא מהמגזר אך עם אלוהים..
            סנדוויץ עם סרדינים וריבה (משפורפרת) אכלתי מספיק בשבועות שטח בימי חלדי, כיום לא יכנס לפי סנדוויץ מלחם שלא אני אפיתי ולא יכנסו לפי סרדינים שלא אני פילטתי אותם ולא אני כבשתי אותם, ואם במרקחת עסקינן, אזי אני גם רוקח את מרקחותיי.
            מתברר שהמרצדס שלי מעולם לא יצאה מהסוכנות..אני מעדיף להתנהל עם רכב שאף אחד לא שם לב אליו, שניתן להשאיר מפתחות בסוויץ ואף לא אחד ישים לב לכך, כנראה שהאלטו הידנית שלך עולה פי 5-8 מהרכב שלי.
            ד"א, כבר הוכחתי לבעלי אאודי Q7 שהעבירות שטח של הרכב שלי גבוהה לעין שיעור מהרכב שלו, ולא מכיוון שהרכב שלי יותר טוב, פשוט הוא לא יודע לנהוג…

          • לפני האלטו היה לי רכב כמו שלך שלא מאבד ערך אבל בעל אלמנט אי ודאות במוסך – החלפתי אותו באלטו כי עלות הדלק + הטיפולים כמעט מקזזת את איבוד הערך וגם הייתי צריך מערכת שמע יציבה לאודיו-בוקס בדרך לעבודה .

            ד"א – יש את המייל שלי בפורום אתה מוזמן ליצור קשר כשתרצה.

  29. שמעון וואלה

    מה שנקרא, חסכנות כפייתית שהפכה לאידיאולוגיה עם תיליי תילים של סיפורים. כמו המקלחות הקרות

  30. יש משהו מרגש ביציאה לחופשה בחו"ל, בסקרנות לגבי חוויות ודברים חדשים, לשנות מקום ואווירה, מעין יצר של הרפתקנות, במידה מסוימת, שבא אל קיצו בשובנו הביתה למקום מבטחים.

    כללית אנחנו אהבנו ואוהבים לטייל ברחבי ישראל, יש מקומות שאני או אנחנו חוזרים אליהם שוב ושוב.

    יצאתי לראשונה לחו"ל בערך בגיל 42, לראשונה הצטרפתי בגפי לטיול מאורגן שנקרא בזמנו "אירופה הקלאסית", הסקרנות ריתקה אותי, מצד שני לא הרגשתי נוח, סגורה ל- חודש וחצי עם קבוצת אנשים שלמעשה היו זרים לי, והבית נראה לי אז יותר מאשר רחוק, ספרתי את הימים עד שסוף סוף נחתנו בלוד וראיתי את בעלי ובנותיי ממתינים לי.
    מאז פעם בשנתיים, לפעמים פעם ב- 3 שנים, נסענו לטייל בחו"ל, היות ואני חיית מוזיאונים, פולקלור ותרבות של אוכל, מצאתי שם בשפע את שאהבתי, מצד שני תמיד הרגשתי ניכור וזרות, ונחיתה בלוד תמיד ריגשה אותי עד דמעות.
    אני יכולה לומר בוודאות, שעד לפני 2 עשורים, הרגשתי שמיציתי
    את חו"ל, מאחר והדברים חזרו על עצמם ונגמרו הריגושים,ומאז לא יצאנו לחו"ל, ולמעשה כיום יש לי נקיפות מצפון על כל המט"ח שהשארנו שם.

    לא מבינה את האובססיה של אנשים לנסוע לחו"ל, כאילו רוצים לבלוע את כל העולם, ועדיין זה לא מספיק, אנשים מגיעים לאזורים מוכי עוני, וכל מיני מקומות, שביום יום, זה לא מרגש אותם.
    אפשר גם להנות מהפרטים הקטנים ומדברים טריוויאלים, לא צריך לשם כך לבזבז יאמבה כסף.

    כמו שאני מבינה את דורין, יש קטעים שהיא מביטה באמת הערומה, ואומרת מה שהיא רואה, ועל ידי כך היא מחזקת את דעותיה ומעוררת את הקוראים למחשבה..

    יישר כח דורין!!

  31. אלון, אתה חושב שסטיב ג'ובס היה מאושר יותר אם הוא היה מבזבז 40 מיליארד דולר?

  32. כן ולא.

    את צודקת לגבי מי שיוצא לחו"ל בגלל ש"ככה כולם עושים", או כדי להשוויץ במה שהוא עבר, או כי הוא מקדש את הנהנתנות הרגעית ע"ח איכות החיים העתידית שלו. הבעיה עם תיירות חוץ היא ששיווק אגרסיבי מכר להרבה אנשים שהם צריכים להנות מזה למרות שהם לא.

    למרות זאת, כן מדובר בפעילות שאנשים כן נהנים וחווים אותה, בין אם בטיולים השגרתיים לאירופה, או להזרקות במדינת עולם שלישי. וזה לגיטימי להוציא על זה כסף אם זה במסגרת האמצעים שלך.

  33. כלומר מזה 2 עשורים, הרגשתי שמיציתי, אמנם המשכנו לצאת לחו"ל, למרות שמבחינתי מיציתי, והדברים חזרו על עצמם, זה נעשה כמו "אותה הגברת בשינוי אדרת", בן זוגי קבע חוק כל שנתיים נוסעים, כך התחלפנו, הנסיעות הבאות שלי היו ביקור משפחה, וושל בעלי "מסע קניות, מאחר והפסקתי להצטרף אליו, הוא כבר לא מוכן לנסוע בלעדי, פשוט משעמם לו, ואין לו עם מי לחוות את החוויות העוברות עליו.
    מאז אנחנו מטיילים בארץ בלבד, מאחר ויש בארץ להשיג הכל, אין צורך לשם כך לנסוע לחו"ל.

    אני מבינה את הצעירים שמתלהבים מחו"ל ויצר ההרפתקנות גדול אצלהם, ולפעמים מגזימים באותו יצר, אבל הצורך להשתחר חזק יותר, כאשר למעשה זאת אשלייה…כי תחושת החופש והשחרור זה תהליך פנימי שמלווה בשלווה ולא בריגושים ומתח.

  34. זה נכון שיש את המסלול – מסיימים את הצבא עובדים, חוסכים ואז יוצאים לטיול גדול.

    אבל מה שתיארת כאן הוא מאוד אינדיבידואלי. לפחות בעיני.
    לפני וגם אחרי ידעתי בדיוק כמה כסף הולך לצאת, דאגתי להכין את הקרקע ולמזער את הפגיעה הכלכלית.
    דאגתי שבזמן שאני עושה את כל הכיף הזה תהיה הכנסה כלשהי.

    לא כולם הם "דור בר-און" שיצא לטיול והלך על כל הקופה.
    זה דרש ממני מחשבה לפני הביצוע ואני לא מצטער לרגע על התקופה שביליתי במקומות הכי יפים בעולם
    שמבחינתי היו הגשמת חלום.

    זה נכון שהייתי יכול להיות בפלוס 6 ספרות ובחרתי שלא וידעתי גם מה יהיו ההשלכות.
    כשחזרתי לא הלכתי והתלוננתי על יוקר המחיה, לא דרשתי כסף מאנשים פשוט ידעתי מה לעשות בשביל להתאושש כלכלית ועל זה כל אחד צריך לחשוב ולהיות מוכן לפני שהוא עושה צעד שכזה.

    את חייבת לזכור שבכל שכבת גיל יש נוחות מסויימת לעשות דברים קיצוניים. ככל שמתבגרים, ההחלטות שאתה לוקח יותר מושכלות ואני דיי בטוח שבשכבת הגילאים הזאת הרבה בוחרים לעשות את הצעד הזה משום שאין להם שום מחוייבות כלפי שום דבר (לרוב). הם יודעים שהם יכולים לחזור ולקנן מחדש בבית ההורים כשיחזרו ויעבדו שוב בעבודה הקשה עד שיחזירו את המצב לקדמותו ושוב יחזרו למסלולם.

    אבל פה אני עוצר אותך כי יש כאלה שגם תכננו אחרת, מגיל הרבה יותר צעיר ולבד.
    אני למשל דאגתי לייצר הכנסה פאסיבית בזמן שאני מסתובב בתוך הג'ונגל, בזמן שאני בטיסה של 10 שעות או בזמן שאני ישן בהוסטל מצ'וקמק.

    אפשר אחרת, אפשר למצוא מימון לפעולות האלה ואפשר גם להנות, במיוחד בחיים שאתה לא יודע מה יקרה ומה ישתנה בכל יום. רובם של המטיילים אומרים לעצמם שהם יכולים לעבוד כל החיים וזה הזמן להנות.

    אני מכיר גם כאלה שלא עלו על המטוס ולא עשו את אחת מהיבשות המדהימות האלה והמצב הכלכלי שלהם נשאר דומה, הם ממשיכים להגיע לאותה עבודה ממשיכים להיות העבדים שהיו ואפילו אני רואה התפתחות טובה יותר לאלו שכן הלכו ובזבזו את ה-100,000 שלהם על פאקינג שייקים, מסיבות,טיסות, טרקים ואטרציות שונות.

    משהו לא בסדר בדרך ועם זה אני מסכים איתך. כי למרות זה שהם לא עשו את זה הם עדיין איבדו את הכסף שצברו ופה בדיוק הבעיה. מרבית האנשים שאני מכיר שחוו איתי את אותה חוויה והיו צריכים לעבוד כשחזרו פשוט סתמו את הפה ועשו את זה.

    בלי קשר, אני חושב שיש מן החוויה, אנשים לומדים מצבירת ניסיון לבדם בעולם ולא בקן של ההורים – הנוח.

    והנה לך, אפילו דוגמא לישראלי שהלך לטיול כזה, לא חזר והוא עדיין מטייל וכעת הוא מנצל את הידע שרכש לחיים זולים, למינוף עסקי (הוא מקדם את עצמו כמותג בנושא טיולים לאט לאט) והוא עדיין עושה את הדבר שהוא הכי נהנה לעשות בעולם – לטייל. את מוזמנת לגגל "לונלי פלג".

    הרגשת החופש העצומה היא זו שמושכת אנשים נוספים, למעשה אפילו פוסט כזה יסחוף אחריו עוד למקומות האלו משום שזה רק מעצים את הסקרנות. מגלים עולם שונה אנשים שונים ואני מאחל לכל מי שיכול לחוות חוויה כזו כי בהחלט שווה 100,000 שקל.

  35. אין , יצאת אדירה.. עם הקטע 5 דקות מבאר שבע

    פוסט זה ממש גרם לי לחשוב , מפני שטיול בחו"ל בסביבה שונה לגמרי עם מנטליות תרבות
    נופים רחות אחרים תופס מקום מאוד גבוה בעדיפות של הדברים שאני הכי אוהב לעשות
    ואני לא מדבר על טיול אינסטגרם של שבועים לתילנד
    אני כמינראה מחשיב את עצמי למטייל ולא לתייר (וחושב שיש כזה הבדל) , שאני מטייל אני אוהב כמה שיותר
    להתחקות אחר המקומיים , עם זה באוכל , תחבורה ובילויים

    אבל הייתי רוצה לעלות נקודה אחרת (שכבר דוברה בתגובות)
    בעולם יש פערי ארביטרז מטורפים של מחירי מחייה . אם לדוגמה ניקח את תקציב ההצואות שלך
    של השנה האחרונה, את יכולה לקצץ כמעט בחצי את ההוצעות ולטייל עד כמה שתרצי
    במדינה כמו הודו נפאל או הרבה אחרות במזרח, וזה אומר לחיות שם באופן יחסי באיכות חיים
    יותר גבוה מבארץ- לאכול רק במסעדות ולראות את כל הנופים והתרבות שיש למדינות
    אחרות להציא.

  36. שי זכות

    שלום דורית,
    נחשפתי לכתיבה שלך בחודשים האחרונים ואם לומר את האמת אני מתמוגג מכל משפט :). התאוריה שלך כל-כך נכונה ואמתית ומשקפת את מה שאני מאמין בו ואפילו הצלחת לחדש לי במספר תחומים (תרבות, חו"ל וכמובן בתחום ההשקעות).
    תדעי שאני מדבר עם מספר אנשים שכל אחד בתחומו לקח משהו מאורח החיים שאת כותבת עליו.
    תודה על שהסכמת להיחשף ולשתף את הקוראים במחשבותייך.
    ממש תענוג לקרוא אותך.
    תודה!

  37. בארה"ב תרבות ה Road Trip הרבה יותר מפותחת מישראל (אפילו אין ביטוי מקביל בעברית). מאוד נהוג לקחת כמה חבר'ה למלא את מיכל הדלק Full Tank ולנסוע אל עבר האופק בסטייל סדרת הסרטים הנושאים את אותו השם.

    המרחב העצום, העושר האנושי והתרבותי ומגוון האפשרויות נותנים אינספור אפשרויות לחוויה יוצאת דופן בעלות שיכולה להיות ממש מינימלית.

    אפשר רק לקוות שיתפתח משהו דומה לכך בישראל…

  38. "תרבות החופש" בארץ מגוכחת, ותעיד על כך הדרישה של מעסיקי להודיע לו חודשיים מראש (!) על כל חופשה של יותר משבוע שאני מתכנן בשביל שהוא יוכל להיערך בהתאם. נדרש לשם כך גם אישור של VP….

    יש לי 40 ימי חופש (כי מעולם לא הרגשתי צורך לצאת לחופשה קצרה של שבועיים בהתראה של חודשיים) אז רציתי לצאת לטיול ארוך של חודשיים – אההה….פה כבר יש בעיה. מה נעשה חודשיים בלעדייך? מי יעשה את העבודה שלך?

    בקיצור, "מותר" לי לצאת ללא יותר משבועיים חופשה, אך בכפוף להתראה של חודשיים.

    היה אצלנו בחור שהצליח לצאת לירח דבש של חצי שנה: הוא ביקש חל"ת של חודשיים ועוד חודש חופש בשביל לצאת לירח דבש שלו (תיכנן לצאת ל 3 חודשים) סורב, התפטר, יצא לחצי שנה וכשחזר החברה התחננה שיחזור לעבוד אצלנו. נראה שבסופו של דבר הוא רק הרוויח – הוא קיבל החזר מס עצום ממס הכנסה שכיסה לו אפילו את רוב הטיול 🙂

    מבחינה כלכלית, פשוט לא יכול להשתלם לצאת לחופשות קצרות כמו שרוב הישראלים התרגלו.

    • "יום חופש". רק כשחושבים לעומק על המשמעות של הביטוי הזה מבינים עד כמה הוא מחריד.

      • כן, גם ביטוי כמו "הפסקת צהריים" כמעט יוצר אצלי תחושת אשם שאני נאלץ "ל-ה-פ-ס-י-ק" לעבוד עקב מגבלה ביולוגית שמצריכה אותי לאכול. סליחה באמת, מעסיק יקר.

        מוכרים לישראלים חופשות במשפטים כמו "קופצים לשופינג בלונדון!" או "סופ"ש באמסטרדם!" כאילו הם הולכים לארוחת שישי אצל ההורים, כי רק לזה יש להם זמן.
        הרי מי יכול להרשות לעצמו "טראק בדרום אמריקה". זה משהו שרק צעירים או זוגות בירח דבש עושים! כשאתה נשוי עם ילדים ומשכנתא, איפה יש לך זמן לזה?

        וכך אנחנו מתגלגלים לסיטואציה המוכרת:
        ביום ראשון פותחים את המייל בעבודה ורואים "chocolates on my desk". אני כבר יודע איך זה מתחיל ואיך זה נגמר:
        1. הולכים לאותו קיוביק המשכן עוד עכבר במירוץ
        2. יש לו M&M וטובלרון
        3. שיחת נימוסין. כי אי אפשר פשוט לקחת את השוקולד וללכת:
        – איפה היית?
        – ברצלונה
        – וואלה, כמה זמן?
        – יצאנו בחמישי וחזרנו אתמול
        – איך היה?
        – וואלה, נחמד. תפסנו דיל טוב. ענת ממש נהנתה.
        – אחלה
        – מחכים שבינתיים יגיע עוד מישהו שימשיך את השיחה בשביל שאני אוכל ללכת….

        כשאני מספר שבחיים לא טיילתי ושאני לא אוהב ללכת למסעדות, תמיד באה השאלה "אז ממה אתה נהנה בחיים?"
        לפעמים זה מצחיק שאני צריך להמציא לאנשים תירוץ לכך שאני "סתם שמח".

        • זה כיף להיות סתם שמח. אבל לא כולם כאלה.

        • כן, שיחות של אנשים נורמליים. בואו נדבר קצת על הילדים שלנו… ואז על ספורט… ואז על חוגי הספורט של הילדים שלנו …

          *חלחלה*

          • ברלינאית,

            אני חושבת שאלו נושאים נפלאים לשיחה..( בין הרבה נושאים אחרים..)
            הבעיה היא לא הנושאים אלא המידה בה אפשר אכן לומר משהו בעל ערך וכנה לאחר העומד מולך..
            את בעצמך התייחסת גם לנושא הילדים גם לנושא של רכיבה באופניים את כותבת לא מעט על שופינג.. וכדומה..
            לא פשוט להגיע מצב של שיחות ואינטראקציות מעניינות ומפרות עם אנשים ביומיום..
            אני מוצאת את עצמי (לעיתים במתכוון ולעיתים לא) "מסננת" אנשים שאני פוגשת באמצעות אמירת כל העולה על רוחי בכל נושא שבעולם.. ( זה קורה כשתופסים אותי לא מוכנה או עייפה.. והתוצאה בדיעבד היא שנשארים בקשר איתי רק מעט אנשים שיכולים לשאת אמירות לא נורמטיביות..או כאלו שפוגשים אותי רק כשאני מפוקסת ובשליטה..
            דוגמה מהעת האחרונה.. מישהי ששוחחתי איתה ..ושאלה אותי אם אני מתכוונת לעשות עוד עוד ילד ( היא שאלה יחסית בעדינות אבל משהו בשאלה כנראה עקצץ אותי..) ואמרתי לה " אני מתלבטת כי מצד אחד מה שיש לי זה די והותר.. אבל אני יודעת שבישראל יש פחת על ילדים"
            אני יודעת שזו אמירה איומה.. אבל .. זה משהו שמעסיק אותי.. ולא סיננתי..
            מאז לא ראיתי אותה ולא שמעתי ממנה…

        • נשמע כל כך מוכר. ויותר מזה, יש את הלחץ הזה שעכשיו שאחרי שחזרת מ-"חופש" (של 3 ימים), תתן "גז" כדי להשלים את הפער שנוצר בזמן שהמעסיק נתן לך רשות לא להיות במשרד.

  39. אדיר!
    מסכים לגמרי שנוצרה תרבות במובילה אותנו לעבוד שנה אחרי הצבא כדי לטוס לטיול הגדול בחו"ל.
    צריך להבין שזאת לא חובה וכל אחד צריך להחליט על פי הצרכים שלו.
    אני למשל מעדיף ללמוד בטכניון ושם לגלות עולמות חדשים, ולא לשרוף את זמני וכספי על חוויות שפחות מתאימות לי.
    כמובן שיש כאלה שטיול הוא חוויה אדירה בשבילם, אבל זה לא הגיוני שלרוב הצעירים הישראלים זה ככה…

  40. נכון, זה באמת איום ונורא לדבר על הילדים שלנו שמהווים מקור של אושר בחיינו. אין ספק שעדיף לדבר על איך חסכנו חצי שקל במקלחת קרה באמצע החורף.

    • סורי ברק 🙂 המקלחת הקרה הייתה אכן חידוש.
      בתור אב לילדים אני מצוטט – אמר מי שאמר –
      ילדים זה כמו פלוצים – כל אחד אוהב את שלו 🙂

    • ברק,אין ספק ששיחות על ילדים של אחרים הן משמימות אבל תמהני מה טיב השיחות של דורין וחבר מרעיה הubermensch :
      האם הם דנים באפשרות שאפלטון המציא את סוקרטס? האם הם מנסים להטיל דופי בהוכחה האונטולוגית של אנסלם? או שמא הם מתווכחים האם תיאורית M יכולה אכן לאחד את תורת הכבידה ומכניקה קוונטית?
      כנראה שאף אחד מאלה, אני סבור.
      וזה בדיוק העניין – בשהותי באונ' במסגרת תואר ראשון ושני עבדתי ופגשתי גאונים משכמם ומעלה, שחיו את חייהם בצורות שונות ומשונות (בוודאי שלא לפי המיינסטרים), ואף לא אחד מהם העז להתנשא על "אנשים רגילים"..

      • כי הם פחדו. הרי הם תלויים בהם באוניברסיטה לפרנסתם 🙂

      • משה, מזמינה אותך לעלעל בתגובות שהגבת כאן בחודשים האחרונים, ורק אז לחזור אלי עם טענות על "התנשאות". הפוסל במומו וגו'.

        • דורין, הרשי לי להסביר את כוונותיי (כבר כתבתי אותם בעבר אני חושב) : לדעתי *חלק* מהאספקטים של האידאולוגיה שאת אוחזת בה מוצדקים ונכונים – אנטי-צרכנות היא תכונה טובה שלא רק מזככת את הנפש אלא גם תורמת להפסקת ההרס חסר התקדים שהמטנו על הכוכב שלנו. אם תעשי אצלי "בדק בית" תגלי שאני חי בצורה ספרטנית לא פחות מבחינת רכוש אישי (למעט כ-350-450 ספרים שהשגתי\רכשתי לאורך השנים עד אשר הפציע הקינדל לחיי), ההתנגדויות שלי נוגעות לשאר תחומי החיים עליהם השתת את האידאולוגיה המינימליסטית – בעיקר התחומים שאמורים להעשיר את האדם ולפתחו.
          בנוגע לתגובותיי – אני מאמין שאחד הדברים החשובים שאדם צריך להתנהל לאורו הוא ספק – להטיל ספק ולבחון באופן תמידי לנוכח התנאים המשתנים את כל הדברים בהם אתה מאמין או חושב לנכונים (ותודות לעמנואל קאנט ורנה דקארט ש"העירו אותי משנתי הדוגמטית") [הערת שוליים – גם את הספק עצמו ראוי להעמיד לספק ולבחינה מתמדת!]. נוכחתי לגלות, לאורך המאמרים שפרסמת, שצד זה חסר לי מאוד בכתביך, ולפיכך חשבתי שביקורת תהיה מוצדקת, במיוחד נוכח התגובות המרובות של אומרי ההן (זה בסדר, אנשים כאלו מופיעים בכל בלוג). בנוגע להתנשאות בתגובות – ראשית חשבתי שמין הראוי to fight fire with fire, כנראה שזאת לא הדרך כי דיון אמיתי לא התפתח פה – אנסה מעתה מתודות אחרות. שנית – אני אדם מתנשא מטבעי – תכונת אופי שאני מנסה לדכא כבר שנים (היא לא בריאה לנפש). אגב דורין – ספורט וילדים (ובמיוחד השילוב שלהם) הם מנושאי השיחה המשעממים ביותר, אבל הם נושאי שיחה פופולריים אצל "אנשים נורמליים" מפני שאנשים לרוב מדברים על הדברים המיידים שסובבים אותם – בצבא יש שיחות צבא, באונ' מדברים על החומר, כשיש לך להקה אתה מדבר על מוזיקה וכשיש לך ילדים – אתה מדבר על ילדים.

          לגיא – האקדמיה היא ארגון מסואב מלא בפוליטיקה ובמרפקנות, מעין יריקה חיננית על המוסד האפלטוני ממנו שאבה האקדמיה המודרנית את שמה.

          • משה – מסכים לגבי הספק והדיון.
            משום שאני לא חכם מלידה יש מעט דברים בעולם שידעתי בצורה אפריורית
            את

            זה
            למשל ידעתי ואני מקדיש לך.

            ואת
            זה
            וזה

            לכלכלנים.

    • ברק,
      לא יכולת לנסח זאת טוב יותר…
      כל אחד מדבר על מה שקרוב לליבו. ומי שמשעמם אותו להקשיב לאחרים מדברים על נושאים הקרובים לליבם…שיצטרף למנזר השתקנים.
      לחיים בחברה ובקרב אנשים יש מחיר מסוים. if you can't stand the heat-do not go into the kitchen

  41. משה, אכן יש אנשים שלא מסוגלים להעביר שיחה בלי להתגאות בילדיהם\נכדיהם\ובעצמם, זה ממש זורם מהם כשהם נמצאים בחברה, וזה בעיני נשמע כמונולוג, בו אדם שומע רק את עצמו, ולא שם לב למה שמתרחש בסביבתו.
    אינך לבד כשאתה רואה את ההתנהגות האנושית; תקרא את הספר של ניטשה "אנושי אנושי מדי", "כה אמר זרתוסתרא", אני לא ממעריצי ניטשה, אבל יש לו רעיונות מאד מקוריים, להבנת המין האנושי, למרות שהפתרונות שלו, הם הרס העולם כפי שהוא, ובנייה מחדש של אדם עליון, למעשה אין סיכוי שזה יצליח, מאחר ואדם כשלעצמו הוא "אנושי אנושי מדי".

    ומותר לנו להסכים לדעות שהן מקובלות עלינו, ורבים ממשתתפי הבלוג דבקים בגישה של דורין, אין קשר לכך שבעיניך או אחרים, הדברים מתקבלים אחרת.
    אחת המידות זה לקבל דעות המנוגדות לדעתך, כלומר לקבל זה לא בבחינת לקבל את זה על עצמך, אלא לקבל מבחינה זאת, שיש גם דעות אחרות משלך, ומותר לאנשים לחשוב אחרת, ואם אתה רוצה, אתה יכול ליישם את זה על עצמך, ואתה גם חופשי לא ליישם את זה על עצמך.

    • ערב טוב פאטיה 🙂
      לאו-צה אמר אני חושב – "אלה שמצטדקים לא משכנעים".

      ומה הוא ידע ביננו? אותי שכנעת.

  42. משה, חזרתי וקראתי את שכתבת בעיון חוזר, לא יכולה שלא להתייחס לדקארט וקאנט.
    לגבי דקארט ; הוא הגיע מהספקנות לקוגיטו שלו: "אני חושב משמע אני קיים", , יש מישהו שהוא חושב, והמישהו הזה זה אני, משמע אני קיים, והחלק השני של הקוגיטו אמר "יש אלוהים".

    יחד עם זה דיקארט לא היה מחוסן מטעויות, כאשר לגבי תורת הנפש שלו, הוא חילק את הגוף והנפש לשניים, יש נפש שנמצאת בבלוטת האצטרובל ויש גוף, וכאן הוא טעה; כל מנתח מח אם יחפש בבלוטל האצטרובל,לא ימצא שם את הנפש.
    מבחינה פסיכולוגית, לדעתי אריסטו הכי קרוב לאמת: לפיו הגוף והנפש אחד הם, כמו שני צדי המטבע, נובע מהמפרשים שלו, צד אחד של האדם זה נפש וצד שני שלו זה גוף, שניהם יחד פועלים זה על זה,כל פעולה נפשית באה לידי ביטוי בפעולה גופנית, והוא מביא דוגמא: כשאדם כועס (רגש) הדם שלו רותח,במילים פשוטות הוא נעשה אדום ודמו לוהט.
    אשר לאפלטון, זה מאד פשוט, אם מחלקים את תולדות הפילוסופיה, יש הוגי דעות אפלטונים ויש הוגי דעות אריסטוטלים, משם ממשיכים להתפצל סעיפים וסעיפי סעיפים, סינתזות וכו'.
    גם אריסטו טעה, כשאמר שכדור הארץ, הוא מרכז העולם, מה שהופרך על ידי גלילאו.

    אשר לקאנט אני חושבת שהוא מאד קרוב לחיים סולידים, הוא מעולם לא עזב את עיירת הולדתו, ואת כל כתביו הגאוניים הוא העלה שם על הכתב..
    על תורת היש של קאנט, תורת האסטתיקה ותורת המוסר שלו, נדבר בהזדמנות אחרת.

    כשאתה אומר שאתה רגיל להתנהגות של "אומרי ההן" כהתנהגות "נורמלית" בבלוגים באשר הם, יש אכן משהו מתנשא בדבריך, אמנם בצדק אתה מרגיש שיש בך תבונה, אבל על ידי שאתה פוסל את המסכימים לדבריה של דורין אתה מוריד אותם לרמה של בינוניות

    מוריד אותם לרמה של בינוניות , הייתי אומרת שקצת ענווה לא הזיקה מעולם לאיש…

    בקיצור, נכון שאדם צריך לא להיות בטוח במאה אחוז בצדקתו, וכדי להצדיק את דעותיו, קודם כל שיעמיד אותם בספק, ואם הם עומדים במבחן המציאות, הרי זה מעולה.

    • פאטיה, נראה לי שפירשת לא נכון את דבריי – לא התכוונתי בשום שלב כי אומרי ההן הם "בינוניים", "לא אינטליגנטיים" וכיוצ"ב. ציינתי כי בכל בלוג יש די והותר אנשים המסכימים עם כל פוסט ופוסט, ואני לרוב מעדיף להיות "פרקליט השטן", מתוך אמונה כי רק באמצעות קבלת ביקורת אמתית ומושחזת אפשר להגיע לשיפור ולהתקדמות (למרות שאפשר לקיים דיון פילוסופי שלם על האם נחוץ בכלל שיפור, או התקדמות).
      בנוגע לדיון הפילוסופי – אין ספק שדקארט טעה בחלק נכבד מכתביו – והרי דקארט היה רציונליסט טהור – דרך חשיבה שיסודותיה כבר קועקעו במידת מה, בין השאר ע"י הזרם הביהביוריסטי (כבר דובר רבות בפילוסופיה מודרנית כי ישנו ידע שהוא בבחינת אפוסטריורי טהור). מצד שני אפשר לומר כי האימפריציסטים נכשלו גם הם , ולו רק נוכח עבודתו של נועם חומסקי על בלשנות גנרטיבית (דקדוק אוניברסלי וכד')
      בהקשר לטעויותיו של דקארט בסוגיית גוף-נפש – נראה כי רנה היקר לא טעה לגמרי – בימינו כל מדען מוח (במקרה אסכולת הלימוד שלי) יכול להצביע לך על חלקים ספציפיים במוח האחראיים לאספקטים שונים במה שאנו מכנים נפש (הקורטקס הפרה-פרונטלי לדוג'), אבל הדעה הרווחת היא שקיים ביזור סמכויות במאפייני הנפש והתודעה.
      לעניות דעתי כל ההתקדמות המחקרית במדעי המוח לא הובילה אותנו עדיין לפתיחת הבעיה הפסיכופיזית, ואני מוצא עצמי תומך בדעתו של לייבוביץ' שטען כי זאת בעיה בלתי פתירה (במידה מסויימת גם קאנט מדבר על העניין בחיבוריו באומרו שלעולם לא נוכל להגיע לדבר לכשהוא-עצמו) וניסויי מחשבה של פילוסופים מודרניים מדגישים ביתר שאת אותה (החדר של מרי, לדוג')
      בקשר לאריסטו, אפלטון וכד'- אני פחות מתחבר לפילוסופיה יוונית עתיקה, אולי מפני שתחום העניין שלי הוא בעיקר אפיסטמולוגיה (ולעיתים גם אסתטיקה ורטוריקה) ואני מוצא שלמעט כתבים מסוימים של אפלטון (האפולוגיה למשל) הנושא לא טופל במידה מספקת.
      נ.ב – אם כבר נכנסים לפילוסופיה יוונית – היא מתחלקת לקדם-סוקרטית ולפוסט, אף כי בסופו של דבר אפלטון זכה למשפט "כל הפילוסופיה היא רק הערת שוליים לאפלטון"
      בקשר לענווה – מודה ומתוודה מדובר בנושא שהוא מאבק פנימי אצלי(:

      • שיואו ! אכן בימינו להיות "בינוני" הנה קללה יותר מעליבה בימינו מאשר אידיוט.
        חרדה מעמדית אמרו פה? לגבי ענווה – גאווה יש לך למעלה בתגובתי ציטוט של ב. פראנקלין.
        לגבי אפיסטמולוגיה (תורת ההכרה לא?) מעניין אותי מאד כיצד אתה מנהל את ה " מאבק פנימי " אצלך?
        לי יש מושג (CONCEPT) כיצד 😉

        שלך הבינוני הגאה.

  43. אותי מענין איך מוצאים בן או בת זוג עם תפיסה כלכלית כזאת (ובעיקר בגלל שזה לא הפרמטר היחיד).
    אני זוכרת שבפוסט אחד השמצת את הספר 'הסוד' אבל אני לא רואה דרך יותר טובה מנס. אני חושבת שזה נושא שראוי לפוסט.

  44. לדעתי הכל שאלה של מחיר, מי שמשעבד את עצמו חודשים רק כדי לצאת לחו"ל או לרכוש דברים שלא ממש נחוצים לא עושה נכון, מנגד יש מעטים שמקבלים סכומים יפים (מעל 30,000 ש"ח לחודש) תמורת שניים שלושה ימים בשבוע, לאלו האחרונים כדאי לדעתי להמשיך לעבוד.
    נסיעה לחו"ל לא מצדיקה את הויתור על החרות חודשים ארוכים.

  45. למרות שעם חלק מהפוסטים שלך אני מסכים הפעם אני לא מסכים. חו"ל לא חייב להיות סינטתי, זה יכול להיות שוטטות עם מכונית בין כפרים, הכרת אנשים, טעמים ונופים יפים. רק תקישי שוויץ בגוגל ותראי איזה נופים מדהימים. אפשר לקחת דירה ולא מלון, אפשר לקנות אוכל בסופר ולא במסעדות והחוויות נשארות הרבה זמן. גם הסופשבוע הסינטתי הוא לא כזה גרוע, דרך אגב.

  46. משה אני שמחה שהעלת את פרופ' לייבוביץ, אני מכירה את ה"בעייה הפסיכו פיזית" שלו, יש לי כמובן את הספר בבית, כמו כתביהם של הפילוסופים המוזכרים לעיל.
    ואכן לא נמצא פיתרון לבעייה הפסיכו – פיזית, ולכן היא נשארה עדיין בתחום הפילוסופיה ולא יצאה אל "המדעים המדויקים", כמוהם תורות ההכרה; האפיסטמולוגים והאונטולוגים; לעניות דעתי, לא נמצא מקום להפריך את התיאוריה של אפלטון.
    וכשאתה מתייחס לעמנואל קאננט; כלומר אנחנו מסוגלים להבין את הדברים אפריורי אבל לא מסוגלים להכיר את הדבר כשלעצמו, זה אומר שאנחנו, כבני אדם לא מסוגלים להגיע רחוק יותר משם., ואין לנו ביד את האמת הצרופה, אולי בנסיבות אלה יש מקום לאלוהים, אבל כפי שאמר פעם לייבוביץ שאין לו שום מושג מאלוהים.

    גיא, אנחנו יודעים איזה אדם נבון אתה ועשיר ברוח.

    • פאטיה באמת, עכשיו גרמת לי להסמיק.
      את הרי יודעת שאני אוהב ללכת סחור – סחור – קלקלת לי הכול 🙂

      אז עכשיו אני חייב לדבר ישירות – ה"מאבק הפנימי" יכול להתרחש רק אם אנחנו מפצלים את עצמינו לאני אני-עליון ואני-תחתון. אנחנו מפצלים את עצמנו מתוך רצון לשלוט. כמו שהטבע של המילים והשפה לפצל בשביל לשלוט. אמה-מה הסיכוי שלנו לשלוט במה שהגדרנו אני-תחתון זהה לסיכוי שלנו לא לחשוב על פילים ירוקים ברגע שהחלטנו לא לחשוב עליהם. כשזה קורה אז אנחנו מנסים להדחיק את האני-התחתון לאזור הצל ולזרוק אותו על האחר (הפוסל במומו וגו') . אם חייבים ניים דרופינג – אז אני חושב שזאת בערך ההשקפה היונגיאנית.
      אז למשה אני רק יכול להמליץ להיות
      פרקליט השטן
      עד הסוף.

  47. אולי כדאי להדגיש שלא עצם הטיול הוא הפסול, אלא עצם ההוצאה העצומה שנלווית אליו.
    ההוצאה הזו נכפית עלינו כי אנו מבודדים גיאוגרפית: אם היינו חיים באירופה, היינו צריכים רק לעלות על הרכב, ולהפעיל את הGPS.
    אבל את צודקת בגישה הפסיכולוגית – כל אחד צריך לבדוק איזה צורך זה מספק. האם זהו צורך שאי אפשר לחיות בלעדיו? האם אינך יכול למצוא צורך זה בקירבתך המיידית?
    אפרופו הנסיעה לחו"ל לאחר תום שירות צבאי מפרך: תמיד תמהתי מה מניע את החברה האלה, אחרי שעברו מסלולים מפרכים של אימונים, קו, לוחמה, ותורנויות מטבח, שמירה, בט"שים ועוד – ללכת ולטרטר את עצמם עוד ועוד באיזה חור נידח בהודו, דרום אמריקה ושאר מקומות שחלקם מסוכנים מאוד? האם זוהי הדגמה פשוטה של כוח האינרציה? או סתם עדריות נפוצה?

    אבל מה שהצחיק אותי מאוד, היא העובדה שבסיומה של הכתבה הזו הייתה פרסומת לנסיעה לזנזניבר, וגם בשולי הכתבה פרסומת אחרת בדבר נסיעה לתאילנד:)) סנובים, בחיפה כבר הייתם? ואולי תבלו שבוע בקיבוץ רביבים?

    הנה כתבה דומה מאוד בנושא, עם הצעות אופרטיביות –
    http://www.mako.co.il/travel-israel/magazine/Article-a6506c026ad9241006.htm

  48. הי.
    לגבי הדברים שאני מסכים:
    אני לגמרי מסכים עם כך שאנשים אוהבים חופשות כי אין להם יותר מדי זמן – כי הם עובדים ויש בכך משהו עצוב.
    לגבי הבחירה של אנשים מה הם עושים כשהם מגיעים כבר למקום התיירות – זה אכן משהו סובייקטיבי, ולא ברור למה אנשים דווקא מתעסקים בדברים שהם יותר מוכרים להם. ואולי דווקא זה הגיוני – אנשים רוצים לחוות משהו קצת שונה "להתנתק", אבל הם לא רוצים שזה יהיה יותר מדי שונה ממה שהם מכירים, כי אז זה קצת מפחיד ואולי מאתגר. והרי באנו לנוח מהעבודה, לא?

    לגבי הרעיונות שהעלית לדברים שונים בארץ – מעניינים מאוד ומבורכים. הפוסט הזה האמת גרם לי לחשוב על חוויות וטיולים שהיו לי כשהייתי בצבא, כשהיה לי 0 ש"ח ועדיין מצאתי דרכים חדשות לצאת להרפתקאות ולהנות (גם אם זה אומר לשבת באוטובוס בדרך לאיזור נידח).

    לגבי הדברים שאני לא מסכים:
    הבלוג שלך כתוב היטב ואני נהנה לקרוא אותו בד"כ.
    לרוב את מצליחה להציג את הגישה שלך באופן אלטרנטיבי ובצורה שמדגישה שאת לא מבינה את ההגיון שמניע וגורם לאנשים להתנהג אחרת.
    בדומה לרן, נתלי, ברק, משה ואפילו אורית כתבו, בפוסט הזה ספציפית יצאת עם כמה קביעות שהן ממש לא חד משמעיות כפי שאת מציגה אותן אלא קביעות שעשית בנוגע למה גורם לאנשים לצאת לחופשות. אני לא חושב שאת יכולה להבין מה באמת גורם לאנשים לצאת לחופשות האלה – אם הצהרת בעצמך בתחילת הפוסט שאת לא מתחברת לדברים האלה.

    לגבי הקביעה "אנשים החלו "לצבור" חוויות בחו"ל בדיוק כשם שהם צוברים בגדים, נעליים, פלזמות וכו' – מעניין לקרוא בהקשר הזה את הדיעה של דן אריאלי, שאומר שבאמת הצבירה של ה"חוויות" היא דווקא המשמעותית יותר.
    בכלל, כתבה מאוד מעניינת בנוגע למה אנשים נוסעים לחופשות, ואיך לעשות את החופשה טובה יותר. אולי היא תסביר לך חלק מהדברים שלא הגיוניים עבורך.
    http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3416480,00.html

    קביעה שגוייה וחד משמעית שלך כאן לדוגמא, זה שאנשים נוסעים לחו"ל כדי לספר על כך לכולם – זה אולי נכון עבור חלק מהאנשים – אבל זה בסך הכל יתרון אחד לנסיעה לחו"ל וממש אני לא חושב שאפשר לקבוע באופן כוללני שזאת סיבה שאנשים נוסעים לחו"ל.

    דבר נוסף, גם אם החוייה התרבותית מוגבלת, אין כלל פירוש הדבר שהחוייה הינה מלאכותית, סינתטית, מותאמת אישית ועמוסה לעייפה. אלה דברים סובייקטיבים *לחלוטין* שתלויים במה בחר המטייל לעשות בטיול ואיך לחוות את המקום החדש שהוא מגיע אליו.
    אני לא מבין את הקביעה הנחרצת משהו שלחוות מקום מסתכם בלעבוד, לשלם מיסים, לחוות בירוקרטיה / מערכת הבריאות ומערכת אכיפת החוק. זאת אכן דרך מסויימת לחוות מקומות, אבל מבחינת אנשים רבים גם אם החוויה היא מוגבלת ולא כוללת את הדברים האלו – זה מספיק בשביל ללמוד ולהתנסות בדברים חדשים (ובטיולים פרועים במיוחד דווקא אפשר לחוות את הבירוקרטיה, מערכת הבריאות ואכיפת החוק).

    לדעתי גם עצוב להסתכל על חוויה תיירותית בתור עוד שורה בחשבון. כפי שכתוב במאמר שקישרתי אליו למעלה וכפי שאנשים לפני כתבו, אנשים רבים זוכרים טיולים מיוחדים שעשו בתור חוויה לכל החיים. מבחינה כלכלית ברור שזה לא כדאי – אבל החיים שלנו לא מסתכמים במספר הש"ח שבבעלותנו, כפי שגילה גיבורו של צ'כוב בסיפור "כינורו של רוטשילד".

  49. גיא יפה דיברת 🙂

  50. טיול זאת אולי רק דרך להגיע מנקודה א' לב' ? אני לא בטוח שהבנתי את כוונתך, הרי כל החיים האלה זה רק טיול ארוך מהעפר שממנו באת לעפר שאליו תשובי, אין כלום חוץ מהדרך ואם הדרך לא מעניינת אז מה כן מעניין?

  51. נו, אז את לא נהנית מלטייל בחו"ל… אבל למה לעטוף את זה בפסאודו-אידאולוגיה תוך כדי
    זילזול במה שאנשים אחרים כן נהנים ממנו?
    טיול זה רק "מעבר ארעי מנקודה א' לנקודה ב'"? ובכן, ואכילה זה רק הפעלת כמה שרירים והמרת חומר אורגני לאנרגיה (אז בטח שאי אפשר להנות מאוכל טוב), וסקס זה רק פעילות המערבת החלפת נוזלי גוף שסופה (המיוחל?) הוא רק אוסף של זרמים חשמליים במוח ועווית לא רצונית בשרירי הגוף,
    ואייקידו זה רק דרך להעביר את הזמן מנקודה T לנקודה T+1.5 שעות תוך כדי ביצוע תנועות מוזרות בפיג'מה לבנה.

    רואה כמה זה קל? *כל דבר בעולם* ניתן לתאר בצורה מזלזלת המתייחסת רק לאיזה פן חיצוני לא רלוונטי מבלי להביא בחשבון את השינוי התודעתי ואת היחס של האדם החווה לחוויה והמשמעות שלה עבורו.

    ובכן, בניגוד למה שאת חושבת אני מאמין (מהחוויה הסובייקטיבית שלי ומשיחות עם המון אנשים אחרים) שרוב האנשים לא טסים לחו"ל כדי ל"קצור את פירות הסטאטוס החברתי" (נו באמת, אנחנו לא בשנות ה-50) אלא כדי לחוות תרבויות אחרת, נופים אחרים, אוכל שונה וחוויה כללית שונה מחיי היומיום שלהם, אפילו אם זה רק לקום ולראות נוף לא מוכר מהחלון. אנשים אוהבים לחוות דברים שונים, זו אחת הסיבות שאנחנו לא רואים את אותם סרטים והצגות כל הזמן…

    את יכולה לנסות לשכנע את עצמך שלנסוע לחרמון זה לא שונה מלטייל ברוקיס הקנדיים, אבל בתור אחד שעשה גם את זה וגם את זה אני אומר לך – זה לא אותו הדבר. בכלל.

  52. בדרך כלל אני ממש לא מסכימה איתך, אבל במקרה הזה כן. הטיול שהכי זכור לי שעשיתי, הוא הטיול לניו זילנד, עם הקצבה של 15 דולר ניו זילנדי ליום וזוג אופניים משומשים. וזהו. לא עשיתי שום אטרקציה תיירותית, שום באנג'י, היו לי רגעים מאוד קשים של ייאוש והליכה לאיבוד, אבל עד היום הטיול הזה נחקק בזכרוני.

    אחרי זה המשכתי לאוסטרליה, ושם רציתי "להתפנק" עם רכב שכור וסימוני V על אטרקציות. אולי יותר נהניתי מהטיול, אבל אני לא מתגעגעת אליו כמו אל החוויות שצברתי בניו זילנד.

  53. קראתי את הבלוג הקודם שלך שבו תיארת כיצד הצלחת להסתדר עם מעט מאוד כסף – חייב להגיד שהתרשמתי.
    בעקבות זה החלטתי לקרוא עוד מאמר פרי עטך ולדעתי הבנתי כיצד הצלחת לעמוד במשימה – במחילה מכבודך, לדעתי את נמצאת איפשהו על ספקטרום האוטיזם (רמזת שאת "מופנמת", זה יותר מזה) שבו עניינים שברורים מאוד לרוב האנשים (יציאות זה כיף, טיול בחו"ל זו חוויה, לא הכל זה כסף בחיים וכו וכו') לך הם זרים לגמריי. כפי שאת לא "מבינה" את רוב האנשים, רוב האנשים לא מבינים אותך.
    שלא תביני אותי לא נכון, ההישגים והדעות שלך מרשימים מאוד, אבל אינם פרקטיים לרוב האנשים.

    • מאחר שאתה ניחן ביכולת המופלאה לאבחן תסמונות קליניות דרך האינטרנט, אצא מתוך נקודת הנחה שאתה מכיר את מודל הערכת האישיות של מיירס-בריגס. דפוס האישיות שלי הוא INTJ – נקשר לחשיבה מופשטת, IQ גבוה מהממוצע ונרכיסיזם מסוים. פרידריך ניטשה, אייזק ניוטון, אין ראנד, קרל מרקס, ניקולא טסלה, ג'ייקוב פיסקר (הוגה ERE), פול קרוגמן, סטיבן הוקינג, אייזק אסימוב, ג'יין אוסטין – כולם INTJ, או "על הספקטרום האוטיסטי" לשיטתך. סטטיסטית, הדפוס הזה הוא הנדיר מבין כל דפוסי האישיות במודל, והוא נדיר במיוחד בקרב נשים (רק 0.8% מהאוכלוסיה).

  54. ועדיין את זה את כותבת אחרי שגרת בלונדון כמה שנים טובות ולמדת שם לתואר. מה רע במכללת עמק יזראל? עד לונדון טסת בשביל אותם הספרים, אותם המבחנים ואותם המורים? סתם בזבוז כסף, לא חבל?

  55. פוסט מאד מעניין. אף על פי שאני מכור לחו"ל אני בהחלט יכול להבין ואף להזדהות עם רוב הדברים שנאמרו פה.
    תמשיכי בדרכך, אני עוקב.

    • שתדעי לך דורין שמה שעשית הוא מעשה מלוכלך. מילא האתר שלך והתוכן שלך, זכותם של הקוראים להגיב או לפחות לדעת שאין להם זכות להגיב ומדובר פה רק בדף שמיועד למגלומנית שרוצה לפרוק את מרמורה על גבי האינטרנט.
      אפילו פוטין מעלים אנשים אך לעולם לא מעמיד אותם לפני מצלמת החדשות ומכריח אותם לומר את מה שאמר להם להגיד, את זה עושים הטאליבן.

      את יקירתי, ע"י שינוי התגובה שלי לחלוטין, הוכחת שאין מקום לחופש דיבור בבלוג שלך ולכן אני אקרא להחרימו לכל מי שירצה להקשיב.

      • האם העלת בדעתך שיכולים להיות שני אנשים בשם "בן"? "בן הירוק" כבר כתב כאן בעבר, ולכן התגובה שלו אושרה אוטומטית. "בן הכתום", קרי, אתה, עדיין לא כתב כאן, ולכן לא הספקתי לאשר את התגובה שלך. אתה הנחת שהתגובה של בן הירוק, שפורסמה אוטומטית, היא מודיפיקציה של התגובה המקורית שלך, שטרם אושרה.
        כך או כך, הבלוג הזה הוא לא דמוקרטיה. אתה אורח בבית שלי, ואתה תתנהג לפי הכללים שלי.

      • בנימין

        בן, יצאת נעל!

  56. להיות במקום אחר זה לא המקום האחר שנמצא במרכז אלא את שנמצאת שם, חווה דברים מנותקים מהקשרים מוכרים, מאיזורי הנוחות, מהשגרה ואת נזרקת לפלנטה אחרת ושם מנסה ללמוד כמעט מחדש חוקים אחרים שקודם נראו לך ברורים מאליהם, שם זו גם ההזדמנות לבחון האם מה שהאמנתי בו הוא הדבר שאמשיך להאמין בו או אולי יש גם דרך אחרת, חשיבה אחרת? אני מביאה לעולם האחר את עצמי כשאני מוכנה לקלוט שינויים ולהפתח לדברים שאפילו לא ידעתי שקיימים (כולל במדינות סופר מערביות שכביכול היומיום של החיים שם דומה לישראלי ובכל זאת, בשכבות העמוקות יותר שוכנים ערכי בסיס אחרים).
    מסע כזה הוא לחוות דברים בו זמנית מבפנים ומבחוץ, להיות חלק מהמקום, להקיז שם דם אבל עדיין להביט עליו מתוך העולם הישן שאותו עזבת לתקופה.
    החזרה לעולם הישן גם היא חוויתית. לא עשית כלום בטיול אם לא חזרת גם קצת אחרת, חכמה יותר, נבונה יותר, מכירה יותר את העולם ולא רק את עולמך הצר והמוכר (ועדיין לסוע לכפר ברהט יהיה אותו עולם צר ומוכר. אנחנו מכאן ויותר מזה, בסיטואציה הפוליטית הקיימת מעולם לא תזכי לראות שום מקום כזה ב"אובייקטיביות". לא משנה כמה נחמדה תהיי, לכפר ברהט את באה כשודדת אדמות, שליט עליון על אוכלוסיה ילידית ואני ממש אופתע אם יהיה שם בן אדם אחד בודד שלא יעבור לו בראש שהשב"כ שלח אותך).
    וגם אם זה לא היה ככה, איזור הנוחות לא ממש מושך אותי. אני מעדיפה את הדבר האמיתי. למסעות אמיתיים דרוש: אומץ, פתיחות, אמונה שאנחנו לא יודעים כלום ומכל מקום צריך ללמוד משהו, גם אם זה על עצמך בלבד.

  57. וואו,
    איזו ראייה צרת אופקים.

    מסכים לגבי כל מה שאמרת עד היום אבל לחלוטין לא לגבי זה.
    מי שמצלם באינסטגרם בארץ יצלם גם בחו"ל ומי שתקוע בווי-פיי בארץ יהיה תקוע גם בחו"ל. זה לא קשור למקום אלא לאדם.

    ממליץ לך לבקר בהודו. האמת ששם אפשר להסתדר גם עם 2000 ש"ח בחודש בלי בעיה ואפילו בפינוק. איפה החומרניות המדוברת? מה קשורה הגעה מנקודה A ל-B? שוב, אציין שבהודו למשל אנשים כן חיים את המקום לתקופות ארוכות, אמנם לא מבחינת מס הכנסה אבל האם אלו חיים? לשלם מס הכנסה? איזו גישה חומרנית צרכנית יש לך.. למה אי אפשר פשוט להתעורר כל יום מתי שרוצים, לאכול וללכת לראות מפל – איזה חיים עצובים ומשועבדים להעביר ככה חצי שנה, שנה. כזאת תרבות צריכה משוגעת לקנות מנת אוכל בריאה, טעימה ומשביעה ב5 שקלים או לשתות תה ב30 אגורות מול נחל זורם…. 🙁

  58. אני מתחבר להרבה פוסטים שלך, בפוסט הזה אני חולק עלייך.העירו כאן לפני מאז טיול התרמילאים שלי אני לא מפסיק לטייל בעולם עם הילדים(כל שנה, נכון לעכשיו שבועיים) הו הו הו איך אנו נהנים,ממלא את הנפש הזכרונות ,החוויות ,הנופים המדהימים(גם בארץ) ,תרבויות וכו וכו .

  59. מצחיקה אותי כמות ההסכמות/אי הסכמות פה ובכלל רוב התגובות. אנשים פה מתווכחים על טעם ועל ריח.
    אין באמת הרבה הבדל בינך לבין אלה שטסים פעם/פעמיים בשנה כי "הם חייבים הפסקה מהחיים".

    כל הסיפור שלך הוא שאת שואבת הנאה מרובה והרגשת שחרור וחופש מעצם העובדה שיש לך כסף בצד (בבנק, בבית השקעות שלך, מתחת למזרון או איפה שאת לא שמה אותו) וכל הזמן חושבת/משכנעת את עצמך (ואני מאמין שגם מצליחה) שאת לא צריכה דברים יקרים (כמו טיסות לחו"ל) כדי להיות מאושרת או במילים אחרות איך את עדיין נשארת מאושרת ללא בזבוז כסף. אם היית משקיעה קצת יותר מאמץ בקו החשיבה שלך כנראה שגם היית מגיעה למסקנה שאת לא צריכה לקחת רכבת ללוד אלא פשוט יכולה לשבת בבית ולקרוא ספרים או לעשות מדיטציה ולהשיג את אותו ריגוש/שחרור וכו'.
    במילים אחרות, אפשר לחשוב שאת קיצונית ושהמצאת משהו, אבל את בכלל לא, את בסה"כ בין הבן אדם הצרכן הממוצע לבין נזיר שעושה מדיטציה כל היום וחי מקינואה ומים.

    אני יודע את כל זה כי אני מאוד, מאוד, מאוד דומה לך.

  60. ומה לגבי מקומות אקזוטים ושונים לחלוטין מהנוף המקומי- כגון האיים המלדיבים – שכמותם לא ניתן לראות בשום מקום בישראל או הארצות הסובבות אותה, אך לא ניתן לטוס אליה ליותר משבוע עקב מחירי לינה מטורפים?
    אמנם 8 ימים במלדיביים יעלה 20 אלף שקל, אך לדעתי זו חוויה חד פעמית שלא ניתן לחוות בשום מקום אחר בעולם. (אין מקום כמו האיים המלדיבים). עם כל השאר אני מסכים אגב.

  61. פעם ראשונה שאני בבלוג שלך. תני לי להבין:
    את אוכלת רק מה שאת קונה ב"ערימות" ומבשלת בעצמך. את מכינה את חומרי הניקוי שלך בעצמך. את מכינה את האיפור שלך בעצמך. את מתניידת באופניים בכבישים ראשיים ומקווה שהביטוח יבוא לקראתך אם חס וחלילה יקרה משהו. את לא רוצה ילדים ואין לך את "היצר האימהי". את לא רואה את הערך שבנסיעות לחו"ל ואין לך יצר טיולים (אגב, יש הרבה דברים בחו"ל שאין בארץ. כולל מוזיאונים, אוכל שונה, אווירה אחרת וחוויות נוספות שכאמור לא מעניינות אותך כי לדעתך כל נסיעה לחו"ל היא טיפול בסימפטום ולא ב"בעיה"). עבודה לא מעניינת אותך כי את חיה "בפנסיה" מגיל שלושים בעלות של 3000 ש"ח בחודש.
    אה, ואת גם מתקלחת במים קרים.

    טוב. זכותך. לדעתי יש איזשהו אמצע בין בזבזנות מוגזמת ומופרזת והחיים שלך. בין השתעבדות לחיי "עבדות ועבודה" לבין פנסיה בגיל 30.
    בהצלחה!

  62. בגדול אני מאוד מסכים איתך לגבי המאבק העקרוני והמעשי בתרבות הצריכה, הראוותנות והבזבוז (ודווקא מהסיבה הזו השתתפתי בכל הפגנות המחאה החברתית, שהיתה בעיני מחאה כנגד כל הסגידה שהתפתחה בישראל ובעולם המערבי לעושר ולכסף), אבל הפוסט הנוכחי באמת מעיד על תפיסת עולם קרתנית וצרת אופקים. שזה מפתיע ודיי מאכזב, כי ברור שאת לא אדם כזה, ורואים שאת כן סקרנית ובעלת עניין רב בעולם. אבל בערך כמו שרובין ויליאמס אמר למאט דיימון ב"סיפורו של ויל האנטינג", יש הבדל של שמיים וארץ בין ללמוד יפנית באיזה קורס חינם באינטרנט, לבין ביקור במנזר זן בקיוטו, או בין לשמוע איזו הרצאה מלומדת בטד לבין לחוות את העושר התרבותי של הרנסאנס בפירנצה או באמסטרדם (לדוגמא) באופן ישיר. מה לעשות, שבארץ אי אפשר לצפות בזוהר הצפוני, בפילים חופשיים או בחיילי הטרה קוטה. אפילו לא ברהט.

  63. אני אוהבת לקרוא על אנשים שהחליטו לחיות בצורה מסוימת ללא קשר לתבניות אליהן הן נולדו.
    אני לא אוהבת לקרוא את אותם האנשים קוטלים אחרים בגלל שהם בחרו בדרך אחרת.

    אני לא יודעת למה אנשים אחרים נוסעים לחו"ל ואני בטוח שלא נוסעת לחו"ל בגלל הסיבות המגוחכות שציינת.
    כן, את יכולה לרשום שאת שונאת חו"ל, שהחוויה הזו מבחינתך היא רק מינוסים ולא פלוסים.
    אבל למה לזלזל באנשים שבשבילם זו כן חוויה חשובה?

    את בוחרת עצמאות כלכלית וזה לגיטימי. השאלה היא בשביל מה? את רושמת שאנחנו עבדים ואת יצאת לחופשי. אז אני יכולה להבין שמה שחשוב לך זה לחיות את החיים.
    מי אמר שהדרך בה את חיה את החיים, זה יותר טוב מאיך שמישהו אחר בוחר לחיות את החיים?

    אם בשבילך חו"ל זו מעמסה – אל תסעי לחו"ל
    אבל אל תמציאי סיבות מגוחכות בשביל לרדת על אנשים שחושבים אחרת.

    והנה לך כמה סיבות משלי – למה לנסוע לחו"ל:

    1. אני נוסעת לקמבודיה כי משפחה של בעלי חיה שם.
    2. אני נוסעת לרוסיה כי משפחה שלי חיה שם
    3. אני נוסעת לסקי כי אני נהנת מאוד מהספורט הזה שאי אפשר לעשות בארץ וכי החוויות שאני עוברת והשבוע שבו אני נהנת ממלאים אותי באנרגיות. כן, אפשר להתמלא באנרגיה בצורה אחרת. אבל אפשר גם בצורה הזו.
    4. אני נסעתי לפריז כי קראתי המון ספרים על העיר היפה הזו והיה לי רצון רב לראות את כל מה שקראתי עליו בעצמי. לא דרך תמונות של אחרים אלא בעצמי.

    ויש עוד סיבות רבות.

    בקיצור, את יכולה להציג את הדרך שלך לחיים וזה לגיטימי ומבורך. אבל זלזול בדרך חיים של אחרים ואמרות חוזרות על כך שהם פועלים בגלל לחץ חברתי\מוסכמות חברתיות\ללא מחשבה\כמו רובוטים\עבדים מראה יותר על המוגבלות שלך לחשוב ולקבל את האחר מאשר על האנשים האלה.

  64. אבי היה אומר על כך – ושאלתי כשהייתי צעיר, כי אני חשבתי בדיוק כמוך, זה מתאים לרווקים בלבד, כי אנשים בזוגיות צריכים להתחשב ברצונותיו של האחר לגבי נסיעות לחול. אז אמרתי לו שאשאר רווק.
    "זה בכללללללל לא כלכלי" אמר. זה כלכלי מאוד לחיות בזוגיות, גם עם אדם שאתה שונא אך סובל.

  65. איך את מטיילת בארץ ללא רכב?

  66. אויש נו באמת. את משווה קטיף אבוקדו לטיול בלובר?
    ברור שאם טסים לעשות בטן-גב ולאכול-כפי-יכולתך במסעדות ולשופינג זה בזבוז.
    לי זה נראה עצוב להגיע לגיל זקנה בלי לטייל ולהיחשף למקומות המדהימים שיש בעולם,מבחינת טבע ,נופים, ארכיטקטורה, תרבויות שונות .. וכשמזדקנים יותר קשה לטייל. חוץ מזה שזה הופך אותך לבן אדם יותר מעניין ולא משעמם. וזה גם כיף.
    אולי כשתגיעי לגיל זקנה תחשבי אחרת.
    אז נכון שהיום דרך האינטרנט אפשר להיחשף להרבה דברים , למשל לטייל ברחובות ונציה דרך הgoogle maps אבל זה ממש ממש לא אותה החוויה.
    ויש דברים שאפשר גם לעשות רק בחו"ל לכיף בלבד בצורה יותר רצינית מבארץ, למשל סקי. וכן יש אנשים שסקי עושה להם טוב. אז למה לא. חיים פעם אחת.

  67. מסכים עם נמרוד- לטייל בחו"ל, לגלות נופים, אנשים, אוכל, תרבות- זה אחד הבילויים, זה מדהים. מסכים גם עם הסולידית שטיול קצר לא משאיר בך רשמים ואתה בעיקר עושה וי. אני טס מדי שנה לטיול ארוך של שלושה שבועות עד חודש- מנקז לשם את רוב החופשה השנתית שלי , מתכנן אותו היטב ומאחר שאני גרסה (עלובה) של הסולידית, הטיול לא עולה לי הרבה, הוא אפילו זול יחסית ואני נהנה מכל רגע. חזרתי השבוע מלונדון (המקום האהוב עלי בתבל)- אתה יכול לגור בזול במיקום מרכזי, לאכול, לשתות, לבלות, לשמוע קונצרטים בחינם, הופעות רחוב, מחזות זמר (כרטיסי עמידה או ישיבה בשורות אחרונות ואתה משדרג עצמך עם תחילת המופע), מוזיאונים חינם, ירידי כריסמטס ועוד. מתנות אני לא קונה, גם לא בגדים או גאדגטים מיותרים וגם לא בירה בהפסקה של המחזמר wicked- מביא איתי בתיק מהסופר הסמוך. כאמור, מטייל בחו"ל טיולים ארוכים וזה לא מה שיבטל לי את הפרישה המוקדמת, כי זה מבוצע בתפיסה אנטי צרכנית, ואחוז החיסכון מהמשכורת עדיין גבוה מאוד.

  68. היום דיברו ברדיו על כך שארצות הברית עושה "שלום" עם קובה ושבקרוב יהיו שם מיליוני תיירים ושקובה לא יכולה לעמוד בזה כי אין לה מספיק חדרי מלון. חדרי מלון!! למה תמיד כשמדברים בטלוויזיה וברדיו ובעיתונים על טיולים בחו"ל, אז זה תמיד על בתי מלון, שבעיני שכר המינימום שלי, הם יקרים להחריד, ומסעדות- כאילו שלכולם יש כסף לאכול במסעדות כל יום והמילה שכל כך גורמת לי לעקם את האף- "אטרקציות". אפשר לישון באכסניות זולות וגם לבשל שם, בבתים של אנשים(קאוצ'סרפינג). חבל שמציגים את זה כאילו טיולים בעולם זה רק בתי מלון ומסעדות. וכן, הכי כיף זה לגור שם ולעבוד שם, זה באמת הטיול האמיתי, לדעת איך אנשים חיים שם. גרתי באירופה שנה וחצי וזה היה נהדר. דרום אמריקאי אחד סיפר לי שבדרום אמריקה יש אינדיאנים שעובדים בלהצטלם עם תיירים. הם לוקחים דולר מכל תייר שרוצה להצטלם איתם, בערב הם מורידים את התחפושת והולכים הביתה לראות אופרות סבון בטלוויזיה כמו כולם.
    גרתי באילת חמש שנים, אהבתי ללכת לים, לטייל בהרים, עבדתי בחנות של בית מלון, אנשים ביקשו ממני כל הזמן המלצות על מסעדות ועל אטרקציות כמו "איימקס" ו"עיר המלכים", מקומות שלא הייתי בהם ולא משכו אותי, כאילו שהנוף של ההרים של ירדן הוא כבר לא מספיק "אטרקציה". וללכת למסעדות זה היה יקר מידיי ודי מיותר למישהי שלא אוכלת בשר. העניין הוא שהם לא הבינו איך לא הלכתי לכל המקומות האלה ואיך אני לא ממש מכירה מסעדות. לדעתי, לגור באילת, לעבוד שם, להרגיש את העיר מהצד של התושב ולא של התייר, עדיף בעיניי הרבה יותר, עם כל הקשיים. להיות בבית מלון זו סתם אשליה מנותקת אם לא חוויתם את הצד השני של לעבוד בבית מלון, או שלפחות יש לכם מודעות לתנאים ולחיים של העובדים שם.
    נ.ב. הייתה לי שם חברה שעבדה איתי, עולה חדשה מצרפת, פריז, רואת חשבון במקצועה. כששאלנו אותה אם הייתה בלובר, צחקה ואמרה שלא, שזה סתם בשביל תיירים 🙂
    נ.ב.2 בשבילי, חוויה תרבותית שונה זה לראות אנשים עם חליפות/ חצאית וחולצה מחויטת וכולי.

  69. החיים כאלה קצרים ומולווים באינסוף לחצים ובעיות (ממש לא רק כלכליות). תייעצי לי. מה לעשות אם אני לא כזה נלהב מהרעיון ששאיפת חיי תהייה עצמאות כלכלית? אולי…. אולי פשוט לכי את עם הגזייה שלך לעשות קפה שחור באיזו סמטה מלוכלכת בדרום תל-אביב וזהו סגרי את זה שם. מה שמדגדג לי זה לעמוד בתור בנתב"ג כדי לראות את האייפל ולשלם סכום מגוחך כדי לראות את הכוך שאנה פרנק הסתתרה בו. למה להציג את זה כדבר כלכך שלילי?!
    בסדר בסדר את חכמה, מינימליסטית, חופשיה ונאורה אבל… אולי בכל זאת לטוס לחול זה לא רק היענות למניפולציות שיווקיות? אולי יש גם סיכוי קטן פיצפוני קטנטוני שזו חוויה מדהימה?! וצאי מהסרט ישראל לא כזאת מעניינת!

  70. אנשים צריכים לעשות משהו ביחד, אחרת הם ירגישו את אותה הבדידות שאדם שנמצא לבד ולא עושה דבר מרגיש. חו"ל זה סוג של לעשות משהו ביחד, זה הכל. מאוד קל ומאוד מקובל ולפעמים מאוד, מאוד יקר

  71. היי דורין, נחשפתי לבלוג שלך לפני כחודשיים ומאז קוראת את הפוסטים שלך לפי סדר כרונולוגי 🙂
    רציתי לשאול – אם את לא בעד נסיעות/חופשות בחו"ל לשם מה את מחזיקה בדרכון ועוד כזה שנמצא איתך תמיד?

  72. אנונימית

    קראתי את הבלוג שלך ואני חושבת שהרבה מהרעיונות שלך מעניינים, אני מתכוונת לאמץ את חלקם וגם ללמוד על השקעות. מאז ומעולם הייתי חסכנית אז הרבה דברים אני כבר יישמתי בעצמי ותרבות הצריכה אף פעם לא הייתה מובנת לי. אבל בנושא הזה אני לא מסכימה איתך. יש תחושה מחלק מהפוסטים שמבחינתך העולם סובב לחלוטין סביב כסף. למשל, בעינייך תרבות במדינה אחרת נמדדת רק על פי המערכת הכלכלית שלה, ואם יש למדינות את אותה מערכת כלכלית – יש להן את אותה התרבות. בעייני זה לחלוטין לא נכון, ולתרבות יש כל כך הרבה צדדים מרתקים מעבר לחלק הצר העוסק בכסף.

    את אולי לא נהנית מטיולים בחו"ל, ולפחות לפי הבלוג הזה, רוב הדברים שאת שואבת מהם הנאה הם הצלחות פיננסיות. אני לא אומרת שזה דבר רע, אני אומרת שאת צריכה לקבל את העובדה שלא כולם רואים את העולם כמוך וזה לא הופך אותם לצרכניסטים עיוורים או אנשים שנכנעים למוסכמות חברתיות. יש אנשים, כמוני, שבאמת ובתמים נהנים מהחוויה, חושבים שאין הרבה דברים שמשתווים אליה, וחושבים שזה שווה את הכסף מעל ומעבר. להכיר תרבויות חדשות (שכמו שציינתי, הן לא רק מערכת כלכלית), לראות נופים מדהימים, מאכלים ייחודיים, מדובר בחוויות שמבחינתי הופכות את החיים לעשירים הרבה יותר. גם כשאני נוסעת אני לא מוציאה הרבה כסף – מגורים זולים, נסיעות זולות, לא אוהבת שופינג ובילויים. אבל אני כן אוהבת לראות את העולם. מבחינתי זאת אחת מהנאות החיים. טיולים כן שינו אותי, ביגרו אותי, והשפיעו על תפיסת העולם שלי. רשמת באחת התגובות שרק אנשים מוחצנים זקוקים לחוויות האלה, וגם זו טעות בעיניי – אני מופנמת (INFP אם זה מעניין אותך) ומפיקה המון הנאה מהטיולים.

    הדבר הכי לא נכון, בעיניי, שכתבת בפוסט הזה, הוא שאנשים נוסעים לחו"ל רק כדי להשוויץ אחר כך בפני אחרים. זה כנראה נכון עבור אנשים מסוימים, אבל זה לא נכון עבור קבוצת אנשים גדולה בהרבה משנדמה לך. לי, למשל, אין פייסבוק / אינסטגרם וכד' ואני לא מדברת על הנסיעות אלא אם הנושא עולה, והוא לא עולה הרבה. כשכן, לרוב מדובר בשיתוף חוויות. באופן כללי אני לא נוסעת הרבה לחו"ל, אבל כשכן אני מוודאת שהטיול יהיה ארוך מספיק כדי להפיק ממנו חוויות אמיתיות.

    אז אני מכבדת את הדעות שלך ותפיסת העולם שלך, אבל אל תציגי אותה באמת מוחלטת ואל תזלזלי באנשים ששונים ממך.

השאר תגובה