כדי לבנות תיק השקעות סולידי, בטוח ויציב יש לנקוט במספר צעדים, ובראשם שימוש במכשירי השקעה פסיביים בלבד תוך צמצום מרבי של עמלות המסחר.  

מהי השקעה פסיבית?

אסטרטגיית השקעה פסיבית מתאפיינת במיעוט עסקאות בתיק ההשקעות; העדפה של מוצרים מדדיים רחבים על פני מסחר בניירות ערך ספציפיים; פיזור נרחב של הסיכון והחזקת הנכסים לטווח ארוך (גישת "קנה והחזק").

משקיעים פסיביים אינם מנסים לקצור רווחים מיידיים בהתאם לכיוון השוק. הנחת היסוד של המשקיע הפסיבי היא שבטווח הארוך ערך ההשקעה יאמיר.

השקעה פסיבית היא היפוכה המוחלט של אסטרטגיות השקעה אקטיבית, מהסוג המאפיין, למשל, את פועלן של רוב קרנות הנאמנות המנוהלות.

הגישה הפסיבית נמנעת מלנסות לתזמן את השוק באמצעות ממסחר יומי במניות, מפעילות על בסיס איתותים או מניתוח טכני של גרפים. הנחת היסוד הניצבת בבסיס כלל הטכניקות האקטיביות הללו היא שניתן לגרוף רווחים ולהכות את השוק אם מבצעים את הטרייד הנכון ברגע הנכון.

אסטרטגיות השקעה רבות מתבססות על עקרונות של ניהול אקטיבי, הנשענות על האמונה הסמויה שניתן, במידה מסוימת, לחזות את העתיד לבוא.

הבעיה היא שלא ניתן לחזות את העתיד. לו ניתן היה לצפות את כיוון שוק ההון באמצעות טכניקה פשוטה ואמינה, איש לא היה חושף את המידע הזה לציבור הרחב.

ידע מסוג זה, גם לו היה קיים, צריך להישמר בסודי סודות כדי שאפשר יהיה לעשות ממנו כסף. לא סביר שאנליסטים, יועצי השקעות ומנהלי תיקים יחלקו את המידע הזה עם הציבור תמורת פרוטות.

ניהול תיקי השקעות בגישת השקעה אקטיבית – המיתוס ושברו

בתי השקעות, בנקים ומוסדות פיננסיים אחרים מנסים לשווק לציבור את הרעיון שלא ניתן להרוויח בבורסה ללא ניהול אקטיבי ומקצועי של תיק ההשקעות על ידי מי שהוסמך לכך. מבחינתם, זוהי ערובה להצלחה.

המציאות היא שניהול אקטיבי פשוט לא עובד. אסטרטגיות לניהול אקטיבי צפויות בטווח הארוך להפסיד מול מתחרותיהן הפסיביות. מחקרים אקדמיים ומקצועיים הוכיחו נקודה זו שוב ושוב במשך עשורים. ברוב המקרים, קרנות נאמנות אקטיביות מפגרות בביצועיהן לעומת קרנות מחקות (פסיביות), קרנות סל ותעודות סל.

קרן נאמנות הסובלת מביצועים גרועים בדרך כלל תיסגר או תמוזג עם קרן אחרת במעין ניסיון לטאטא את כישלונה מתחת לשטיח. כך עשויה חברת קרנות נאמנות להיראות טוב יותר לאורך השנים בזמן שהקרנות הגרועות שלה נקברות בדממה.

הדבר דומה לילד שמנסה לשנות ציונים במקצועות בהם נכשל כדי להשיג ממוצע גבוה יותר בתעודה. ההבדל הוא שהילד הזה לא מגלגל מאות מיליונים בשנה על גבם של משקיעים תמימים.

כקבוצה, אם כן, מנהלי קרנות מקצועיים אינם מצליחים להכות את השוק. גרוע מכך, האחוז הקטן של קרנות נאמנות אקטיביות אשר מצליחות להכות את השוק משתנה לאורך זמן. כך, לדוגמה, גם אם נצליח לזהות את 20 האחוזים מבין הקרנות האקטיביות שהצליחו להכות את המדד בשנה שעברה, אין שום ערובה לכך שאותן קרנות יצליחו לחזור על ההישג גם בשנה הבאה.

משקיעים פסיביים אינם מעוניינים ואינם מנסים להכות את השוק. במקום זה, הם רוצים להתרווח בכורסאותיהם ולהרוויח ממגוון אפיקי השקעה בכך שהם מחזיקים בתיק מפוזר ככל הניתן. באופן אירוני, דווקא הניסיון להשיג תשואת שוק ממוצעת מביא לכך שבטווח הארוך ביצועי התיק יהיו טובים יותר מהתיקים המנוהלים על ידי מנהלי השקעות מקצועיים.

צמצום עמלות מסחר

ענף הפיננסים מגלגל הון תועפות הודות לדמי הניהול ועמלות המסחר שהוא גובה מהמשקיעים. קרן נאמנות מנוהלת ממוצעת גובה בין 1 ל-3 אחוזים בדמי ניהול ובעמלות נוספות.

המשמעות היא שאם תשואת השוק בשנה מסוימת היא 10%, הקרן המנוהלת תידרש להשיג תשואה של 11 עד 13 אחוזים בשנה לפני עמלות – וזאת כדי להשיג את תשואת השוק בלבד!

במילים אחרות, קרנות מנוהלות צריכות להשיג תשואה גבוהה ב-1 עד 3 אחוזים מתשואת מדד הייחוס שלהן אם הן לא רוצות להפסיד. משימה זו כמעט בלתי אפשרית לביצוע באופן עקבי ורצוף.

יחד עם זאת, אם המשקיע מוותר על דמי הניהול הגבוהים (שבלאו הכי אינם ערובה לרווחים גבוהים יותר), הוא זוכה ליתרון אדיר בדמות 3-1 אחוזי תשואה מדי שנה, המצטברים לאורך זמן.

בהשקעות, קמצנות משתלמת. לא רק מפני שנמנעים מתשלום בעבור שירות דל ערך (ניהול אקטיבי של הקרן), אלא גם, ואולי בעיקר, מכיוון שהיא משאירה כסף נוסף בתיק ההשקעות המצטבר לו לאיטו.

בשורה התחתונה, צמצום עלויות שנתיות הנלוות לתיק ההשקעות מ-2.5% לשנה ל-0.5% לשנה ישיג שיפור דרמטי בביצועי התיק בשיעור של 2%, ללא מאמץ וללא סיכון נוסף. אין ארוחות חינם, אבל זה הדבר הכי קרוב.