אחת הטענות החוזרות הנשמעות כאן (וביתר שאת בימים האחרונים) נוגעת למידת הישימות של מודל הפרישה המוקדמת (ERE) לגבי הישראלי הממוצע.
איך להפוך למיליונר עם שכר חציוני
א
אומללה או שקרנית?
א
ובכן, מסתמן שפוסט סיכום השנה שלי הפך לוויראלי קמעה, מה שהוביל למציאות הסטטיסטית הבאה:
תנו לי לספר לכם מדוע אתם כאן…
ת
“אתם כאן מפני שאתם יודעים משהו.
רעש פיננסי – מתכון לאסון
ר
“רעש הוא הבוטה מבין כל סוגי ההפרעות” —ארתור שופנהאואר
תיק ההשקעות של הארי בראון – גרסא 2.0
ת
כשפתחתי את הבלוג הזה, לא בדיוק ידעתי למה אני נכנסת, ואיזה קהל יגלוש הנה.
התחלתי עם פוסטים פיננסיים יבשים (עבשים?) שסקרו אסטרטגיית השקעה שנשלפה מהמרתפים המאובקים של שנות השמונים, אותה הגה מי שהיה מועמדה של המפלגה הליברטריאנית לנשיאות ארה”ב בבחירות 1996.
3,873 ש”ח בחודש וחיה כמו מלכה – סיכום שנה
3
היום ה-31 בדצמבר – הגיעה העת לסכם את ההוצאות שלי בשנה החולפת.
עד מתי: התכנית שלך לחופש כלכלי
ע
מדי מספר חודשים מצטבר לו צבר של “אופוזיציונרים” בבלוג הזה. בהכללה גסה, מגיבים אלה סבורים שעצמאות כלכלית היא מעבר להישג ידו של האדם הסביר.
למה לחסוך כשאפשר לעשות מכה בבורסה?
ל
כאשר אתם משקיעים בבורסה, כספכם נתון למעשה לחסדיו של שוק ההון. “תשואה מובטחת” היא כמעט תמיד חיזיון תעתועים. אין לדעת מה יוליד יום בשווקים הפיננסיים (*), ואף על פי שהיסטורית המגמה הכללית של שוק המניות היא חיובית, התנודתיות בטווח הקצר והבינוני עלולה להיות חדה וכואבת.