Take the blue pill?

[לא סולידי YET]

ראוי להדגיש שהטקסט הזה מגיע ממישהו שקורא לעצמו @לא סולידי YET .
ואני שואל, מתי כבר תהיה סולידי?

אני לא מוכן להצטרף למועדון שמקבל אנשים כמוני

 

[AlexNOSAM]

ברצינות - זה עוד משהו שחשבתי עליו הרגע - נסו ללכת לטיפול זוגי. איזה 10 מפגשים, אבל לא עם איזה שרלטן אלא אחד שבאמת הצליח לעזור לזוגות בעבר. וכמובן שהאחריות לבוא בראש פתוח היא על שניכם.

AlexNOSAM אם הגענו למצב שאתה יכול לדבר כך, הרעיון כולו פשט רגל. אומר את האמת שאני מזועזע.
מהו הרעיון שהבלוג הזה מציע? תחסכו כסף, אל תבזבזו על דברים חולפים ותענוגות מדומות, כי כסף הוא זמן והוא חיים, ואפשר באמצעותו לרכוש חיים יפים יותר ויותר זמן פנוי.
עכשיו בא נראה מה עשית. הוא יתגרש, איכות חייו תיפגע, ילדיו יהפכו למסכנים, יסתבכו, יקרעו בין אבא לאמא, שאף אחד לא יהיה באמת שלהם. הוא יתחיל לחפש אהבה אחרת.
בשביל מה??
כדי שיוכל לפרוש בגיל צעיר יותר ויהיה לו יותר זמן. איזה זמן יהיה לו? בלי ילדיו, בלי האישה שאותה הוא אוהב?
אני מקווה שאנך נשוי עדיין, אבל כואב לחשוב שזוהי בענייך אהבה. אהבה התלויה בדבר, אהבה שהיא רק אמצעי להשיג משהוא, וכסף חשוב ממנה.
ידידי, כסף הוא אמצעי, לא מטרה. הוא יכול להביא לך חיים טובים. אהבה היא החיים עצמם. האישה איתה הוא חי, היא יצור שהוא אוהב, הוא לא יזרוק תמורת כסף, ועצם העלאת הרעיון מסוכנת.

להיפך, אני לא מאמין שכסף שווה יותר מחיים עם האנשים שאתה אוהב. אחת ממטרות היסוד בחיים לשיטתי הן להעביר אותם עם אנשים שעושים לך טוב.
מה שכן, צריך גם לבחון את הדברים מבחינה רציונלית. שינוי אידאולוגי עמוק כמו חזרה בתשובה או בשאלה של אחד מבני הזוג למשל ודברים בסגנון, זה לא משהו שמזמין חיים טובים עם בן הזוג מתנגד. זה לא אהבה תלויה בדבר, צריך שיהיו מטרות משותפות גם. זה כמו שלא מתחתנים בגלל פרפרים בבטן.
הוא לא ציין גם שיש לו ילדים - לפחות לא ממה שאני קראתי. ובארץ אין alimony (סוג של מזונות אישה שבה גבר הופך לפנסיה התקציבית שלה) כך שגבר בישראל יכול להתגרש יחסית יותר בביטחון.

החיים שלנו פה בסופו של דבר סופיים, אז חבל להעביר אותם עם אנשים לא מתאימים. בייחוד אם אין serious strings attached כמו ילדים. נסה לחשוב על זה מהזוית הזאת - הוא אולי רוצה לפרוש בגיל 40-50 אבל אשתו אפילו לא מוכנה לשמוע. כלומר הלכה למעשה היא דוחפת אותו לכיוון של להיות עבד תאגידי עוד בערך 2 עשורים (!) יותר ממה שהוא תכנן. וכל זה למה? לא באמת ברור... אני אישית לפחות חושב שזו טעות לזלזל ככה בזמן המועט שקיבלנו לחיות. שני עשורים זה בערך רבע מהחיים, קצת הרבה זמן להוסיף להיות עבד נרצע של בוס סוציופט לטעמי. אני גם הייתי שוקל מחדש את החבילה עם אישה כזאת שלא מוכנה קצת לרדת באיכות החיים כדי שלשנינו בסופו של דבר יהיה יותר זמן פנאי איכותי ביחד.

תראו, אני יודע שאני אולי מייצג כאן קו יותר ניצי אבל זה רק כי אני משוכנע שקודם כל החלטות חיים כאלה צריכות לבוא מהראש. זו דרך אגב גם ההשקפה היהודית בנושא, אם זה מעניין פה מישהו. אני מבין ש-op נמצא במצב די סבוך כי הוא גילה את ה-red pill רק אחרי שהוא נישא ואני לא מאשים גם אף אחד. זה מצב נתון, לא קל ולא בטוח שיש אופציה שהיא תהיה בגדר "הגרועה הכי פחות" כדי להגיע לפתרון. להישאר ביחד ולסבול כי זה הדבר הכי קל לעשות עבור הטווח הקצר זה לא בדיוק המתכון לאושר בחיים.

 

[רובי1]

אני גם הייתי שוקל מחדש את החבילה עם אישה כזאת שלא מוכנה קצת לרדת באיכות החיים כדי שלשנינו בסופו של דבר יהיה יותר זמן פנאי איכותי ביחד.

נראה שכל כך התחברת לרעיון הפרישה המוקדמת, שאתה שוכח שלרוב האנשים זהו רעיון מהפכני.
היא לא מנסה להפוך אותו לעבד 20 שנה. היא מבקשת שהוא יעזוב אותה להמשיך בשגרת חייה. היא רוצה את הבעל שאתו התחתנה, זה שאין לו שיגעונות בראש (כן, אולי קשה לך עם זה אבל לרוב העולם הרעיון שאנו מקבלים כמובן מאיליו הוא לא פחות משיגעון). היא לא רעה או משהו, פשוט קשה לה לעכל את השינוי שעובר עליו.
דרוש כאן הסבר, הכלה, דרוש כאן הרבה זמן להרגל. לא נדרש כאן צעדים חפוזים של פירוק חיי הזוגיות, ממש לא.

 

[AlexNOSAM]

עוד רעיון שחשבתי עליו תוך כדי כתיבת התגובה לרובי1:
תסביר לה למה אף אחד לא הולך לפרוש לפנסיה בגיל 67. בסיכום בזק, הכלכלה החלשה ותוחלת החיים העולה יצרו היום מצב שיותר ויותר אנשים יצטרכו לעבוד עד המוות. אז מי שלא יתכונן מראש בימי בחרותו יאכל אותה קשה בזקנתו. לינקים למידע:
http://www.themarker.com/magazine/1.2205443
http://www.themarker.com/news/1.2631094

דרוש כאן הסבר, הכלה, דרוש כאן הרבה זמן להרגל. לא נדרש כאן צעדים חפוזים של פירוק חיי הזוגיות, ממש לא.

נתחיל מהסוף, אני לא דוחק בו ללכת אל זרועות הרבנות! אני פשוט מציין עוד אופציה לגיטימית לחלוטין.
שינוי אידאולוגי קיצוני זה אחד התרחישים הקלאסיים בהם אפילו מבחינת היהדות גירושים זה מוצדק - והיהדות באה ב-97% מהמקרים נגד גירושים. אנשים חיו ביחד, זה התאים להם באותה תקופה, קרה משהו לאחד מהם ועכשיו הוא רוצה תפנית חדשה בחיים שלא מקובלת בכלל על הצד השני ומשם...

נראה שכל כך התחברת לרעיון הפרישה המוקדמת, שאתה שוכח שלרוב האנשים זהו רעיון מהפכני.

מהפכני אולי עבור אנשים שלא הכי מבינים בכלכלה או היסטוריה. כל הקונספט הזה של פנסיה שנראית בעינינו היום "רגילה" זה רעיון חדש מאוד, רק מסוף המאה ה-19 לעומת 200,000 שנים של הומו-סאפיאנס. עד לפני זה אנשים היו עובדים עד שהם היו מתים או לא מסוגלים לעבוד ואז המשפחה שלהם היתה הופכת לפנסיה שלהם.
אבל כיום בגלל האטת הכלכלה, אף אחד לא הולך לפרוש לפנסיה. תראה בכל מחשבון פנסיה - רוב האנשים לא יהיו מסוגלים באמת לפרוש לעולם. יש לי חברים מעל גיל 67 שנאלצים עדיין לעבוד to make ends meet. מי שהיום משתכר פחות מהעשירון העליון יצטרך בוודאות לעבוד עד המוות אם לא יתכנן פרישה משלו.

היא לא מנסה להפוך אותו לעבד 20 שנה. היא מבקשת שהוא יעזוב אותה להמשיך בשגרת חייה. היא רוצה את הבעל שאתו התחתנה, זה שאין לו שיגעונות בראש (כן, אולי קשה לך עם זה אבל לרוב העולם הרעיון שאנו מקבלים כמובן מאיליו הוא לא פחות משיגעון). היא לא רעה או משהו, פשוט קשה לה לעכל את השינוי שעובר עליו.

לא אמרתי שהיא בנאדם רע ולא חושב שהיא חושבת בראש שלה מחשבות זדוניות. בזה שהיא לא רוצה לחסוך היא כן אומרת לו הלכה למעשה - מה אתה חושב לעצמך? לך. תמשיך לעבוד עוד! יש לך עד גיל 67...
בשביל מה אנחנו עובדים בסופו של דבר?! כדי להתקיים ושיהיה לנו יותר זמן איכותי לעצמנו.
וזו הנקודה האחרונה שלי - אמרתי כבר שכמובן שהמצב שלו בעייתי יותר כי הוא כבר נשוי, אבל אני כותב עם מחשבה גם על מי שיקרא את זה בעתיד. אצלי בראש יש בעיקר גם רווקים אחרים - שמי שהיה לו מזל ובגיל צעיר נחשף לרעיונות האלה ידע לבחור בן זוג בהתאם.

 

[whybe]

תודה על הפרספקטיבה והרעיונות. לגבי לדבר על דברים עם אשתי, (הנה בא תירוץ) לי ולה במהלך שבוע יש בערך 4-5 שעות ערות ביחד באותו חלל. שעות העבודה והפעילות שלה ושלי לא חופפות ברוב ימות השבוע. ביום ממוצע אנחנו מתראים 15 דקות בבוקר לפני שהיא יוצאת לעבודה ב5:30, ו-15 דקות שהיא כבר חצי ישנה כשאני חוזר הביתה אחרי 21:30 בסוף משמרת. אני מצליח להסתדר עם ערות בין השעות האלה ואפילו אחריהן. היא לא מסוגלת. אז, בבוקר כשהיא מתארגנת לעבודה, לא זמן טוב לפתוח כזה נושא. בערב אי אפשר כי היא לא במצב להקשיב לזה. מה שנשאר זה סופי שבוע, שבמקרים מסויימים בעבר כן ניסיתי לפתח בהם דיון (בין ביקורי משפחה לבישולים לשבוע הקרוב למשחק כדורגל משאיר מעט זמן שלנו יחד) מה שכמובן הוציא לשנינו את המיץ וצבע את השבועות לאחר מכן בצבעי אי אמון, עייפות, דיכאון כעס ומרמור.
שוב אני מרגיש שהטון מתבכיין, שאני לא לוקח אחריות ורק נותן למצב להתגלגל. ואולי זה המצב לאשורו. אבל אני תקוע. מרגיש לי שאין זמן טוב או הגיוני לפתוח את זה ושהיא תגרום לי להרגיש אשם שאנשים אחרים ראו שהיא בכתה, כמו שתמיד קורה כשיש דיון כלשהו שקצת נוגע עמוק יותר. (קרה בעבר)

 

[whybe]

ולגבי מי שאמר פסיכולוג - אני הולך לפסיכולוג כבר כמה שנים (עוד לפני שפגשתי את אשתי) והיא בגדול מאוד מאוד קשה לה עם זה שאני הולך. מההתחלה היה לה קשה והיא אומרת שזה כאילו צלע שלישית ביחסים שלנו והיא דורשת full disclosure על מה שקורה שם אם אני מדבר עלינו. אישית לי זה לא ככה, היה לי מאוד קשה בהתחלה כי זה היה כאילו לעבור את הסשן פעמיים כל שבוע. עכשיו אני מסכם לה את הסשן במילה או שתיים ולא מוסיף. זה פשוט יותר מדי סטרס.
אנחנו מכירים כבר מעל שלוש שנים וחצי, מתוך זה נשואים 8 חודשים.

 

[איש(3718)]

תודה על הפרספקטיבה והרעיונות. לגבי לדבר על דברים עם אשתי, (הנה בא תירוץ) לי ולה במהלך שבוע יש בערך 4-5 שעות ערות ביחד באותו חלל. שעות העבודה והפעילות שלה ושלי לא חופפות ברוב ימות השבוע. ביום ממוצע אנחנו מתראים 15 דקות בבוקר לפני שהיא יוצאת לעבודה ב5:30, ו-15 דקות שהיא כבר חצי ישנה כשאני חוזר הביתה אחרי 21:30 בסוף משמרת. אני מצליח להסתדר עם ערות בין השעות האלה ואפילו אחריהן. היא לא מסוגלת. אז, בבוקר כשהיא מתארגנת לעבודה, לא זמן טוב לפתוח כזה נושא. בערב אי אפשר כי היא לא במצב להקשיב לזה. מה שנשאר זה סופי שבוע, שבמקרים מסויימים בעבר כן ניסיתי לפתח בהם דיון (בין ביקורי משפחה לבישולים לשבוע הקרוב למשחק כדורגל משאיר מעט זמן שלנו יחד) מה שכמובן הוציא לשנינו את המיץ וצבע את השבועות לאחר מכן בצבעי אי אמון, עייפות, דיכאון כעס ומרמור.
שוב אני מרגיש שהטון מתבכיין, שאני לא לוקח אחריות ורק נותן למצב להתגלגל. ואולי זה המצב לאשורו. אבל אני תקוע. מרגיש לי שאין זמן טוב או הגיוני לפתוח את זה ושהיא תגרום לי להרגיש אשם שאנשים אחרים ראו שהיא בכתה, כמו שתמיד קורה כשיש דיון כלשהו שקצת נוגע עמוק יותר. (קרה בעבר)

ולגבי מי שאמר פסיכולוג - אני הולך לפסיכולוג כבר כמה שנים (עוד לפני שפגשתי את אשתי) והיא בגדול מאוד מאוד קשה לה עם זה שאני הולך. מההתחלה היה לה קשה והיא אומרת שזה כאילו צלע שלישית ביחסים שלנו והיא דורשת full disclosure על מה שקורה שם אם אני מדבר עלינו. אישית לי זה לא ככה, היה לי מאוד קשה בהתחלה כי זה היה כאילו לעבור את הסשן פעמיים כל שבוע. עכשיו אני מסכם לה את הסשן במילה או שתיים ולא מוסיף. זה פשוט יותר מדי סטרס.
אנחנו מכירים כבר מעל שלוש שנים וחצי, מתוך זה נשואים 8 חודשים.

שכח מכל נושא "הסולידיות", זו ממש לא הבעיה. יש בעיה חמורה ביחסים ובתקשורת בינך לבין אישתך.
הנה הצעה. תציע לאשתך: מהיום אני מבטל הפסיכולוג, את תהיי הפסיכולוגית שלי, אני רוצה לפגוש אותך כל שבוע במשך ימי השבוע ל 2-3 פגישות של שעה שבו אנו אחד עם השני ללא הפרעות, ואפשר לדבר על הכל , בלי להתרגז ובצורה פתוחה ומקבלת.
תשיג 3 ציפורים במכה אחת, חסכון כספי, ריצוי אשתך, והכי חשוב, שפור היחסים עם אשתך.

 

[whybe]

שכח מכל נושא "הסולידיות", זו ממש לא הבעיה. יש בעיה חמורה ביחסים ובתקשורת בינך לבין אישתך.
הנה הצעה. תציע לאשתך: מהיום אני מבטל הפסיכולוג, את תהיי הפסיכולוגית שלי, אני רוצה לפגוש אותך כל שבוע במשך ימי השבוע ל 2-3 פגישות של שעה שבו אנו אחד עם השני ללא הפרעות, ואפשר לדבר על הכל , בלי להתרגז ובצורה פתוחה ומקבלת.
תשיג 3 ציפורים במכה אחת, חסכון כספי, ריצוי אשתך, והכי חשוב, שפור היחסים עם אשתך.

הלוואי!
אבל מתי בזמנים שאמרתי אובייקטיבית אפשר למצוא שעתיים או שלוש פנויות, ערניות ויעילות? אנחנו כמו ליידי נץ והנסיך הזאב
היא יוצאת מהבית ב5:45 בערך. חוזרת ב16:00-16:45
אני יוצא ב11:20 חוזר ב-21:00 לפעמים 21:45. היא באמת מתאמצת להשאר ערה עד שאני חוזר, מחזיקה בערך רבע שעה בקושי רב, ואז הולכת לישון באפיסת כוחות. בערך פעם בשבוע יש לי משמרת עד 24:00. ואז אנחנו לא מתראים בערך 36 שעות.

 

[adamshalev]

אם אתם לא מצליחים לתקשר בצורה טוב (בין אם זה כי אין זמן, או כי הפסיכולוג הוא "צלע שלישית", או כי זה נושאים שנמאס לה לדבר עליהם במעט הזמן הפנוי שיש לכם יחד), אז אולי כדאי שתיקח כמה צעדים אחורה.
תחשוב לא על איך תשכנע אותה לעשות X או Y, אלא איך אתה משנה את אורך החיים שלכם ככה שהוא יהיה עם פחות לחץ ויותר חיובי למערכת יחסים.
כששניכם תהיו נינוחים ופחות לחוצים, יהיה הרבה יותר קל לדבר על דברים, גם לך וגם לה.
מה יותר חשוב לך, העבודה או מערכת היחסים? מה יקרה לעבודה שלך ו\או שלה כאשר יבוא ילד?
אולי אחד מכם צריך לעשות שינוי במקום העבודה, כדי שיהיה לכם יותר זמן פנוי יחד שתוכלו לנצל לדברים שבונים אמון והבנה, ובאופן כללי להקטין סטרס.
תחשוב כמה "נק' זכות" אתה מרוויח אם אתה בא ואומר לה שאתה מחליף עבודה לשעות יותר נורמליות כדי שיהיה לכם יותר זמן איכות ביחד. זמן שיאפשר לכם לבנות הבנה אחד של השני על דברים קטנים, ולפתח אופן דיאלוג טוב.
ואולי שבזכותו תוכל אולי גם לוותר על פסיכולוג (בלי קשר לסיבותיך שלך, מהזווית שלה אני מבין אותה לחלוטין. אתה לא חייב לספר לה הכל, ומותר לך להתייעץ עם חברים ואפילו זרים באינטרנט על דברים שמטרידים אותך, אבל באופן קבוע ללכת לדבר פסיכולוג במקום עם בת זוגתך, לי זה היה מפריע). וגם - לחסוך כסף, double win!

 

[breezblock]

תנסו למקסם את הזמן של הביחד בסופ"שים..
אולי תשכנע אותה לשנו"צ אחרי העבודה - ואז היא תהייה יותר ערנית כשאתה חוזר..

חוצמזה אפשר להחליט שפעם בחודשיים לוקחים יחד יום חופש שבו מבלים מהבוקר עד הערב.

 

[Couch Potato]

הלוואי!
אבל מתי בזמנים שאמרתי אובייקטיבית אפשר למצוא שעתיים או שלוש פנויות, ערניות ויעילות? אנחנו כמו ליידי נץ והנסיך הזאב

תתחיל בקטן. קח יום חופש, אם אפשרי ששניכם תקחו חופש באותו היום יהיה לכם יום שלם ביחד. תוותר שישי או שניים על הכדורגל בסופ"ש.
הכל עניין של סדרי עדיפויות בחיים. אם אתה מרגיש שאתם "על הקצה" כדאי לטפל בזה קודם, שאר החיים יכולים לחכות יום-יומיים.

@AlexNOSAM, הגישה החד משמעית שלך גורמת לי לחשוב שלא חווית הרבה מערכות יחסים רציניות וארוכות בחיים שלך (ואם אני זוכר נכון, אתה עוד בחור צעיר). אל תיקח את דבריי לא נכון, תאורטית יש הרבה צדק בגישה שלך אבל מעשית? רחוק מאוד מהמציאות. תמיד יש אי הסכמה, בייחוד במצבים של שינויים רציניים בגישה לחיים, אבל אם יש קשר חזק ואהבה ורצון לחיות יחד אפשר לדבר על זה ולהגיע להבנות ולפשרות.

 

[whybe]

תתחיל בקטן.

טוב

 

[whybe]

תנסו למקסם את הזמן של הביחד בסופ"שים..
אולי תשכנע אותה לשנו"צ אחרי העבודה - ואז היא תהייה יותר ערנית כשאתה חוזר

שונצת - זה עוזר לעוד 25 דקות בערב.
סופש זה זמן שאני כל כך מחכה לו וכשאנחנו סוף סוף מבלים זמן איכות יחד נגיד שבת, אני מרגיש שכן בא לי לפתוח משהו אבל לא רוצה לצאת המניאק שהרס לנו את הסופש ואת המנוחה הקצרה שכן יש לנו... דילמה...

 

[גרהם]

@whybe אני אקח על עצמי את תפקיד הזקן שכבר שכח מה זה להיות במצבך.
כל מה שנראה לך עכשיו קשה, ייראה קשה פי כמה וכמה אחרי שיהיו לכם ילדים. מטלות הבית, ניהול תקציב, זמן איכות משותף, וכן ... אפילו הדברים שמותר רק אחרי גיל 18. אם אין לכם זמן לדבר על פערים (ועושה רושם שיש לכם הרבה על מה), אחרי שיהיו ילדים, צפה כמה שנים (עשורים) עם הרבה פחות זמן והרבה יותר בעיות.
אם אי אפשר לבד, תלכו לבעל מקצוע. אם אי אפשר בבית, תלכו לבית קפה. אם אין זמן, תעשה פחות משמרת ותרוויח פחות כסף כדי להיות עם אשתך ולדבר איתה. הדברים האלו יותר חשובים מכסף ומגיל פרישה. ואפילו אם אתה מוכן לוותר לעצמך ולהשאר עם המצב הקיים, תחשוב על זה שגם לילדים עדיף לגדול בבית בו מדברים על בעיות ומגיעים להסכמות ולא בבית ששומרים בבטן כדי לא להרוס את הסופש.