והנקודה שלי הייתה שהקרב על הרוב עדיין אינו מוכרע
(ובעבר כבר ניצחנו בקרבות שנראים הרבה יותר אבודים).
ובנוסף - האידאולוגיה של הציבור לטווח רחוק בהחלט מושפעת מתמריצים (כלכליים ואחרים),
כך שזה לא בהכרח נכון להסתכל על נציגי הציבור החרדים כיום ולגזור מזה את ההסתכלות על נציגי הציבור החרדים בעוד עשרות שנים אם הם יהיו הרוב.
אתה בטח מכיר את
משל שני הזאבים שהזאב שאותו מאכילים הוא זה שמנצח,
וכיום אנחנו מאכילים את הזאב הלא נכון (גם באופן כללי, וגם בתוך הציבור החרדי).
דוגמא אחת מיני רבות:
אם נתניהו לא היה חוסם את הרצון של מוסדות בעלז להצטרף לחינוך המפוקח -
האם לא יכול להיות שבעוד עשרות שנים התלמידים שמתחנכים שם היו יוצאים אחרת?
ממשלת ישראל מתחזקת במו ידיה אידאולוגיות קיצוניות, והתוצאות בהתאם.
אבל אם רק נשנה את התמריצים ונאכיל את הזאב הנכון - עדיין אפשר לנצח.
אנחנו צריכים לדרוש בתקיפות מהפוליטיקאים *בצד שלנו* שיפסיקו כבר להסתכל רק על הטווח המיידי,
ויתחילו לטפל בבעיות העומק של ישראל כל עוד עדיין אפשר לתקן.
אנחנו גם צריכים לתגמל את הפוליטיקאים לפי עמידה
בפועל במטרות האלו, ולא לפי שטויות כמו התבטאויות טיפשיות או רעשים פוליטים אחרים שמגיעים לחדשות.