R
radeonr9
אהלן חברים, עוקב מספר חודשים אחר המתרחש בפורום, בתור צופה מהצד. מאוד מתחבר ומזדהה עם הרבה מהקונספטים שמוצגים פה.
לאחרונה עוברת בי תחושה של "חוסר" ואי הישגיות, אנסה להרחיב על כך לאחר שאתן מעט מידע עליי:
אני סטודנט, רווק, בן 25.5, לומד הנדסת חשמל באוניברסיטת ת"א (מתחיל שנה ב'), גר עם ההורים. הסיבה שבגללה אני מרגיש אי הישגיות נובעת מכך שאין בידיי חסכונות, אין לי כספים מושקעים ובאופן כללי אני מרגיש "חוסר" ואי הצלחה מעצם כך שאין לי כסף בצד שעובד וצובר ריבית (אפילו באפיקים סולידיים למיניהם, ואפילו אם לא היה מדובר בסכומי עתק (כיאה לרוב בני גילי) ). אני לא יודע מה מניע את התחושה הזאת בדיוק, אולי יצר התחרותיות שבי והצורך הבלתי נמנע להשוות? (למרות שאני דוגל בכך שכל אחד יסתכל על עצמו, גם אני חוטא בזאת לפעמים. אני יצור די תחרותי) וברור לי שאני לא באמת חווה חוסר אמיתי, אני מודע לכך שישנם אנשים במצבים שאני לא מתאר לעצמי ושעליי להגיד תודה על מה שיש. אגב אני בן אדם די מינימליסטי, נהנה כשצריך אבל בשוטף אני די מצומצם באופן טבעי.
כמו כן, ברור לי שבחרתי כיוון ותואר שבעתיד יכולים להיות מאוד מתגמלים ואני שמח על הבחירה הזו (ולא רק בגלל זה, אלא כי לדעתי מדובר בתחום מאתגר ואני אדם שאוהב אתגרים, ועוד יותר אוהב לצלוח אותם).
כיוון שמטרתי היא כן לשגשג בלימודים ולשמור על ממוצע טוב, אני לא עובד כלל כרגע (אולי אוכל להתחיל לייצר הכנסה בשנה השלישית, כמובן יהיה מדובר על משרת סטודנט חלקית בתחום. בכל אופן מדובר על בעוד כשנה וחצי מעכשיו, לכל הפחות) לכן הכסף שכן בידיי כרגע ישמש אותי להמשך התואר (הוצאות מחייה, שכר לימוד וכו').
חשוב לי לציין שאני מסודר מבחינת מגורים בעתיד דרך המשפחה. יש לי בית שאשפץ בעתיד (וזה דבר שניתן לחכות איתו גם עוד מספר שנים, לרגע שבו תהיה לי הכנסה יציבה\הון עצמי מספק) ככה שבאופק הרחוק אין לי שכירות/משכנתא למטרת מגורים על הראש שזו פריבילגיה אדירה בעיניי ואני לא לוקח אותה כמובן מאליו בכלל.
לאחר כל הנאמר לעיל אני תוהה לעצמי, האם היו פה אנשים בסטטוס חיים דומה (סטודנטים שאינם יכולים לעבוד כעת ואינם בעלי הון עצמי בר השקעה) שחוו את התחושה הזו ואם כן, כיצד התמודדתם איתה? קשה לי לאחרונה להתנער ממנה. כמובן שאשמח לניסיון חייהם של כל שוחרי הפורום הגדולים ממני שחוו דבר או שניים בניגוד אליי (ה"ילדון"). מודה על כל תובנה באשר היא.
לאחרונה עוברת בי תחושה של "חוסר" ואי הישגיות, אנסה להרחיב על כך לאחר שאתן מעט מידע עליי:
אני סטודנט, רווק, בן 25.5, לומד הנדסת חשמל באוניברסיטת ת"א (מתחיל שנה ב'), גר עם ההורים. הסיבה שבגללה אני מרגיש אי הישגיות נובעת מכך שאין בידיי חסכונות, אין לי כספים מושקעים ובאופן כללי אני מרגיש "חוסר" ואי הצלחה מעצם כך שאין לי כסף בצד שעובד וצובר ריבית (אפילו באפיקים סולידיים למיניהם, ואפילו אם לא היה מדובר בסכומי עתק (כיאה לרוב בני גילי) ). אני לא יודע מה מניע את התחושה הזאת בדיוק, אולי יצר התחרותיות שבי והצורך הבלתי נמנע להשוות? (למרות שאני דוגל בכך שכל אחד יסתכל על עצמו, גם אני חוטא בזאת לפעמים. אני יצור די תחרותי) וברור לי שאני לא באמת חווה חוסר אמיתי, אני מודע לכך שישנם אנשים במצבים שאני לא מתאר לעצמי ושעליי להגיד תודה על מה שיש. אגב אני בן אדם די מינימליסטי, נהנה כשצריך אבל בשוטף אני די מצומצם באופן טבעי.
כמו כן, ברור לי שבחרתי כיוון ותואר שבעתיד יכולים להיות מאוד מתגמלים ואני שמח על הבחירה הזו (ולא רק בגלל זה, אלא כי לדעתי מדובר בתחום מאתגר ואני אדם שאוהב אתגרים, ועוד יותר אוהב לצלוח אותם).
כיוון שמטרתי היא כן לשגשג בלימודים ולשמור על ממוצע טוב, אני לא עובד כלל כרגע (אולי אוכל להתחיל לייצר הכנסה בשנה השלישית, כמובן יהיה מדובר על משרת סטודנט חלקית בתחום. בכל אופן מדובר על בעוד כשנה וחצי מעכשיו, לכל הפחות) לכן הכסף שכן בידיי כרגע ישמש אותי להמשך התואר (הוצאות מחייה, שכר לימוד וכו').
חשוב לי לציין שאני מסודר מבחינת מגורים בעתיד דרך המשפחה. יש לי בית שאשפץ בעתיד (וזה דבר שניתן לחכות איתו גם עוד מספר שנים, לרגע שבו תהיה לי הכנסה יציבה\הון עצמי מספק) ככה שבאופק הרחוק אין לי שכירות/משכנתא למטרת מגורים על הראש שזו פריבילגיה אדירה בעיניי ואני לא לוקח אותה כמובן מאליו בכלל.
לאחר כל הנאמר לעיל אני תוהה לעצמי, האם היו פה אנשים בסטטוס חיים דומה (סטודנטים שאינם יכולים לעבוד כעת ואינם בעלי הון עצמי בר השקעה) שחוו את התחושה הזו ואם כן, כיצד התמודדתם איתה? קשה לי לאחרונה להתנער ממנה. כמובן שאשמח לניסיון חייהם של כל שוחרי הפורום הגדולים ממני שחוו דבר או שניים בניגוד אליי (ה"ילדון"). מודה על כל תובנה באשר היא.
. מודה לך על התגובה
