נקליד קצת פיקסלים ב-5 בבוקר למשמע וויברציות של Nujabes שהרגע גיליתי שלמעשה איחד יצירות ולא באמת ייצר אותן. Long live Sebajun.
טוב, נראה לי שהקונספט הזה של לצטט תגובות ספציפית ולהגיב להן לא באמת מוביל את הדיון למקום שיש מה ללמוד ממנו מכיוון שרובכם נוטים להתמקד על הנקודות הכי פחות מהותיות.
אנסה לקרוא את התגובות ולקחת בעצמי את הנרטיב של הדיון למקום הולם יותר בעיני (כמובן שכל אחד מוזמן לעשות זאת בעצמו הרי זאת פלטפורמה של החלפת רעיונות).
ובכל זאת אצטט כמה תגובות שאני מאמין שיעזרו לי לבטא נקודות חשובות.
נתחיל בתמצות כמה נקודות שאמורות לעשות סדר לדברים שנכתבו כאן לדעתי, ושראוי לזכור אותם בהמשך ההתכתבות בין כולנו (ובחיים עצמם?):
1. הכל דטרמיניסטי.
2. זה שהכל דטרמיניסטי לא רלוונטי בכלל לשאלה האם יש לנו סיכוי להשפיע על העתיד שלנו, האם לבחירות ולחלופות יש בכלל משמעות מעשית עבורנו, או האם להתנהגות שלנו יש השפעה. תמיד יש השפעה, רק שגם היא דטרמיניסטית. לא משנה מה הייתה הסיטואציה ומה היו הבחירות שלנו, אם הצלחנו אנחנו צריכים לזכור שיש מישהו בעולם שהיה כלוא באותה סיטואציה, ביצע את אותה בחירה, ועשה זאת בצורה הרבה יותר מרשימה מאתנו - ונכשל. לכן יחי הדטרמיניזם.
3. הרעיון הדטרמיניסטי, לעניינו ולפי דעתי, בסה"כ נועד להזכיר לנו שמצבנו ומצבם של אחרים לא נובע מהבחירות שלהם אלא יותר מהדטרמיניזם שאפשר או לא אפשר להשיג את מה שהם רוצים ע"י הבחירות והפעולות שלהם. אבל תמיד יש בחירה (וגם היא דטרמיניסטית). בשביל שזה יהיה קל להבנה, תשאלו את עצמכם אם ביכולתכם לצעוק "הוקוס פוקוס" ולברוא גלקסיה פרטית משלכם בהנפת אצבע. אם התשובה שלילית, זה אומר שאם נסיר את כל השכבות, נמצא ביסודו של דבר דטרמיניזם (וכל שאר הדברים המודרניים והתרבותיים יותר כנראה נגזרים ממנו).
4. הרעיון אמור לייצר בנו היבטים כמו: מחילה, אמפתיה וצניעות בייחס למצבם של אנשים אחרים, וספק סביר לגבי כל מה שהשגנו עד היום וגם שאלות לגבי עתיד שבו תנאי המשחק שהיטיבו או דפקו אותנו ישתנו לכאן או לכאן.
5. אני מאמין שבגלל החלק האחרון של סעיף 4, לאלו שבסה"כ מרוצים ממצבם באופן יחסי קשה מאוד לקלוט את העקרונות הכלכך פשוטים הללו. זה בהחלט עשוי ליצור חרדה לגבי העתיד או ירידה של הערך העצמי השברירי של אנשי העולם המערבי.
6. תרבות המערב הקפיטליסטי כנראה בנויה על האשליה הזאת שהכל אינו דטרמיניסטי. מניח שכמה אנשים זוכים לצאת מהמטריקס הזה אם הגיעו לפסגת השאיפות ושאלו מה הלאה, או פשוט אם הזדקנו מספיק והגיעו לסיבה טובה. אבל במקביל אליהם כנראה שיש כמה זקנים או עשירים שעדיין מאמינים ברצון חופשי לבדו.
7. לא לעולם חוסן, בהנחה שמספיק אנשים יותר איכותיים ממך נדפקים בגלל אותו דטרמיניזם, מי שצריך לחשוש מהמצב הזה הוא אתה ופחות הם. הרי הם כבר נדפקו ולכן הרבה פעמים זה לא משנה עבורם אם ימשיכו להידפק יותר או פחות. אתה עדיין לא מרגיש שנדפקת או הרגשת שהמצב שלך מחמיר מאוד, וברגע שזה יקרה אלמנט ההפתעה עשוי לדכא אותך הרבה יותר בהשוואה לאלו שנדפקו עוד קודם בצורה מספיק חזקה. החשש של הסולידית מה-"בעיה החרדית" מבטאת את העניין הזה לא רע.
וכעת לכמה ציטוטי Highlights שאנסה להבהיר נקודות באמצעותן:
גם אם הכל דטרמיניסטי אין זה אומר שהפרט לא עושה, חוקר, מגיב, פועל...
זה נכון מאוד גם לדעתי.
פשוט אומר שמה שהוא עושה לא נקבע על ידו באופן מודע אלא תוצר של נסיבות חייו, גנטיקה, אינטראקציות שהיו לו וכו וכו.
לא מדויק לגמרי לדעתי. יש מקרים שזה נכון, אבל יש גם מקרים שאנשים עם נסיבות, גנטיקה ואינטראקציות מאוד מזיקות שדוחפות אותם לכיוון הנגדי מהרצונות שלהם, בסופו של דבר מצליחים לממש את רצונותיהם "כנגד כל הסיכויים". רק שבעיני גם זה נכלל בתוך איזשהו דטרמיניזם גדול יותר. אולי זאת התקופה באנושות שאפשרה לאותו אדם "להצליח נגד כל הסיכויים"? הודות להתפתחות טכנולוגית או תרבותית? אולי מדובר באיזושהי סינפסה במוח או איזושהי חריגה דרוויניסטית/אבולוציונית קלה בגן שלו שבאלפי השנים הבאות תהפוך לנחלת הכלל כי היא הוכיחה איזשהו יתרון הישרדותי? מניח שיש עוד המון משתנים שעשויים להשפיע ולא לקחתי אותם בחשבון עם הניחושים שלי, אבל המשותף להם הוא שמדובר במשתנים שלא באמת תלויים באדם (ושאנחנו או חוקרים במעבדה עדיין לא עלינו עליהם ולכן הם מעוותים כל דיון ומבוסס על הנושא).
דוגמה מהיומיום בהקשר הזה - הרבה צעירי אינסטגרם מעידים על הכנסה של 5 ספרות בחודש הודות לעסק שפתחו באינסטגרם, שמלמד אנשים פיקאפ או דרופשיפינג וכדומה. אני למדתי פקיאפ לפני רובם וכנראה שגם הפעולות והתרגילים שעשיתי היו הרבה יותר "מחוץ לאזור הנוחות" שלהם. חבר שלי בעל לא רק בכלל התעניין בדרופשיפינג וכסף דרך האינטרנט הרבה לפני שאנשים כמו הדר אשוח וחבריו הופיע בזירה. למה דווקא הם הצליחו הודות להופעת האינסטגרם ופלטפורמות נוספות, בעוד אני וחברי "שכבנו על הגדר" בתחומים הללו? אני וחבר שלי לא חיינו במאה הקודמת, פשוט נולדנו שנים ספורות לפניהם וזה דפק אותנו בהקשר הזה (מניח שלא רק זה, אבל זאת דוגמה לדטרמיניזם בפעולה).
על פניו, נראה שהבעיה שלך היא עם התרבות בישראל, לא עם דטרמיניזם "כן או לא".
אני מסכים, התרבות בישראל לא מפרגנת, הרבה פעמים מנסים לדפוק אותך, הדרך לפתור בעיות היא לרוב על ידי דפיקה על השולחן וקונפליקט... זה יוצר המון סטרס.
אבל, הדטרמיניזם הזה שאתה מדבר עליו הוא אוניברסלי, זה יהיה תקף גם באיטליה או בסינגפור. ההבדל הוא איך כל התרבות והאינטראקציה הבין אישית מסביב.
אני יכול להבין אנשים שלא טוב להם בארץ, ואם זה המצב ואתה יכול להגר אז לך על זה, אבל אל תחשוב ש"השיטה" בישראל שונה מארצות אחרות.
תודה שהעלית את הנקודה הזאת, אבל בכל זאת חשוב לבצע הפרדה וסדר בין הדברים.
יש דטרמיניזם שהוא אכן אוניברסלי, ויש את המצב בסגנון "הייחודי" של ישראל (לכל מדינה יש סגנון "ייחודי").
בכל מדינה בעולם יש אנשים שנדפקים יותר או מתוגמלים יותר מאותו דטרמיניזם, רק שבישראל, לדעתי לפחות, נוצר מצב שאנשים תותחים שהיו דווקא משגשגים במדינה אחרת, צפויים להרגיש חוסר שביעות רצון בישראל. וגם לחילופין, אנשים לא כלכך תותחים שהיו חסרי שביעות רצון במדינות אחרות, דווקא שבעי רצון באופן יחסי למצב ולאנשים סביבם, בגלל הסגנון הייחודי והבעייתי של ישראל.
לדוגמה, אנשים אינטרוברטים מאוד וחכמים מאוד שהיו מקבלים זירת משחקים נוחה יותר במדינות סוציאל-דמוקרטיות במערב אירופה, או אולי גם ביפן וקוריאה, נאלצים לסבול את המנטאליות הישראלית "החמה" והחצופה (לטוב או לרע). מנגד, אנשים שאין להם מושג על מה הם מדברים אבל זכו לילדות מיטיבה שהעצימה בהם את תחושת הביטחון העצמי והאמונה (העיוורת) בעצמם ובמה שהם אומרים, הרבה פעמים משגשגים כאן ולדעתי לא היו משגשגים במקומות אחרים בעולם. האינסטגרם למשל מפוצץ בחבר'ה האלו אבל הם היו שם תמיד, גם בעידן ההורים שלנו.
גדלתי באותה סביבה של האחים שלי, ומאותו מאגר גנטי. כולנו גדלנו בריאים ואינטליגנטים בסביבה חומרית די דלה. ובכל זאת כל אחד מאיתנו מבזבז את המשאבים שלו על אתגרים אחרים. אני ועוד אח אחד התייחסנו בחשיבות למצבנו הפיננסי העתידי והשאר לא (משפחה מרובת ילדים אנחנו). איך ולמה זה קרה?
מסכימה עם זה. מה אתה מציע?
שוב מניסיוני - נתתי לאחים במצוקה כסף בזמן צרה והצעתי להם את עזרתי המקצועית (בחינם כמובן) לשיפור ההתנהלות לעתיד. שמחו לקחת את הכסף וסירבו לקבל עזרה, וחזרו די מהר למצוקה כלכלית. להמשיך להזרים להם כסף? למה תנאי המשחק לא מתערבים ומתאימים עצמם למצב? מי בחר להפסיק להעביר כסף ממני אליהם? אני או הם?
דוגמה מעולה, תודה על השיתוף, זה לא מובן מאליו. מבחינתי, הבעיה תמונה במצב הקולקטיבי ובמצב הפרטני שגרמו דווקא לך לשמור על עצמך מבחינה כלכלית יותר מאחייך. היה עדיף שתיוולדו למדינה ליברלית יותר מהרגע הראשון, שמערכת החינוך בה מקפידה ללמד את תלמידיה לצד חפיפת משולשים ואנטיגונה גם (ובעיקר): התנהלות כלכלית רצויה, חוקי מס, עזרה ראשונה מצילת חיים, הגנה עצמית, התנהלות במצבי חירום, שליטה וניהול רגשות, תזונה וניהול אורח חיים בריא וכן הלאה.
במצב כזה אני בספק אם ההורים שלך היו מביאים הרבה ילדים, ונניח וכן, לא בטוח שאת מבין אחייך היית זו שיותר שמשגשג כלכלית, כנראה שכולכם הייתם משגשגים בייחד ויתכן מאוד שאחייך היו משגשגים יותר ממך. לזה אנחנו צריכים לשאוף בפתור "פתרון" לדוגמה שהבאת.
בשלב זה ראוי לשאול שאלה נוספת - יתכן שהתפקוד של המדינה פחות יעיל משהיה יכול להיות, בגלל ש-*דווקא* אנשים כמוך הצליחו לשגשג יותר או "להסתדר" כלכלית/מקצועית/אחר בהשוואה לאחרייך שפחות שגשגו? אולי אם אשנה את תנאי המשחק ואגרום ספציפית לך להיכשל וספציפית להם להצליח, התפקוד הקולקטיבי של המדינה דווקא ישתפר או ישפר ספציפית את מצבי?
תוסיפי לזה את ההשערה שלי שיש מצב שבגלל שאחייך לא זכו לכל הליברליזם והיעילות של המדינה, יהיו לכך השלכות גם עלי, למרות שאני לא באמת מכיר אתכם או קשור אליכם באיזושהי צורה, אצטרך לשלם על כך מחיר. איזה מחיר? אין לי מושג, זה יכול לבוא מהמון כיוונים: בתור משלם מיסים שיממן קצבאות לאחייך *ההיפותטיים* שהיו נניח קורסים לחלוטין מבחינה כלכלית, יכול להיות שבסנריו ליברלי יותר, אחייך היו רופאי המשפחה שלי או המנתחים שיצילו לי את החיים וכעת הם לא כאלו, אולי במצב מוניטרי אחר הם היו הילי הון שהיו יוזמים פרוייקטים פילנתרופיים שאני הייתי נהנה מהם, יכול להיות שמסלול החיים שלהם היה שונה עד כדי כך שגורם להם בסופו של דבר לפגוש אותי בדרך לא דרך ולייצר איתי עסקים, חינוך, מדע, קידמה, תא משפחתי או מה שזה לא יהיה. כמובן שבשלב זה אני גם אמור להעלות ספקולציות לגבי מצב שבו הם היו דווקא יותר מזיקים לי, אבל לא נראה לי סביר שמשתנים דטרמיניסטיים שמיטיבים יותר לייצר אזרחים כשירים מבחינה כלכלית ומבחינות אחרות, מייצרים בתוחלת יותר נזק מתועלת עבורי (לא סגור לגבי אזרח ממדינה אחרת שהרבה פעמים התפקוד "היעיל" של מדינה מסוימת חל על חשבונו [למשל, כשבריטניה כבשה את הודו ולקחה ממנה מלא משאבים, ידע וכו']).
כך שאני מאוד לא שבע רצון שתנאי המשחק הנוכחיים בארץ לא היטיבו מבחינה כלכלית עם אחייך, כנראה שאני מושפע מזה לרעה בדרך כלשהי ששנינו לא מסוגלים להעלות על הדעת כרגע.
אגב, זכור לי שבפוסט אחר ציינת שאת "בת קיבוץ" נכון? רק לנקודה זו יש כנראה הרבה השפעות ובעיות דטרמיניסטיות שמלכלכות את כל התמונה עליה אנחנו מדברים, ותהיי בטוחה שיש עוד מלא מאפיינים אחרים בחייך שיוצרים את אותו "לכלוך סטטיסטי", אבל נתעלם מכל זה לעת עתה. אם סיבכתי, אז בשורה התחתונה אני מניח שתסכימי איתי שגם אם אחיך היו מפגינים תפקוד פחות טוב מבחינה כלכלית, היה עדיף להם שזה יקרה במדינה יותר ליברלית, עם חינוך הרבה יותר טוב, עם שירותים ופניות פסיכולוגית לאנשים שלא מתפקדים טוב מבחינה כלכלית כפי שניתן למצוא במדינות סוציאל-דמוקרטיות במערב אירופה וכן הלאה, ואם אפשר גם בלי בעיות ביטחוניות או חוצפ'ה ישראלית כלל וכלל. משמע - עדיף בכל מקרה לטפל במשתנים שפחות תלויים בנו, בין אם נטפל במשתנים שתלויים בנו או לא.
אבל חלומות באספמיה..
