קודם כל, אני מבקש לא לנעול את הת'רד (ככה אתם קוראים לזה?) או למזג אותו עם הת'רד הקודם. כי בת'רד הקודם אני הצגתי את הרעיון בצורה שגויה, מה שגרם להרבה שאלות (רובם מוצדקות).
אז תשכחו לרגע מה שאתם יודעים על הרעיון שלי, ותתחילו לקרוא:
"אסור לאף-אחד לספק שירותים או מוצרים בעד תשלום, חוץ מ- 20 חברות שיהיו בבעלות שווה של הציבור". זה הרעיון שלי בעיקרון. איך הוא מועיל? במה הוא טוב יותר מהמצב הנוכחי? בוא נראה:
כלכלה. יש לה שתי תפקידים עיקריים. אחד: לוודא שאנו משתמשים במשאבים שבצמצום בצורה היעילה ביותר. שתיים: לחלק את המשאבים שבצמצום בצורה הנכונה ביותר.
בוא נתמקד לרגע על סעיף 2: גם אם יש שיטה כלכלית מסוימת שמוודא שאנו משתמשים במשאבים שבצמצום בצורה היעילה ביותר, אם היא מביאה את הכל לאדם אחד - זה לא שווה כלום. וגם אם היא מביאה את הכל ל- 2 אנשים או 3, עדיין... זה לא שווה כלום. ועדיף לבזבז טיפה משאבים (ולא להשתמש בהם ב- 100% יעילות) אם זה יביא לחלוקה שווה ונכונה יותר.
לחלק את המשאבים שלנו ע"י הגרלות הינו רעיון טיפשי ביותר. אך למרות זאת, זה מה שאנחנו עושים היום פחות או יותר…. בוא נוכיח:
מזל. בוא נגדיר קודם מה זה מזל. כשקרה לך משהו שלא היה בשליטתך המלאה, היה לך טיפה מזל. כשקרה לך משהו שלא היה בשליטתך בכלל, היה לך הרבה מזל.
זאת אומרת שהסיבה שאדם אחד חכם והשני פחות, זה בגלל מזל. והסיבה שאדם אחד יצירתי ואדם אחר פחות, זה בגלל מזל.
נכון שיש דברים שאפשר לעשות כדי להפוך לחכם יותר או יצירתי יותר טיפה (אולי), ולכן לא כל אדם יצירתי או חכם הינו כך בגלל מזל בלבד. אבל למזל היה כאן חלק לא קטן.
עכשיו, כשהגדרנו מה זה מזל, יוצא שלאדם שהיה רעיון טוב, היה לו מזל. אולי הוא ניסה לחשוב על רעיון באמת (ואם הוא לא היה מנסה, הוא לא היה חושב על הרעיון), אבל הרוב פה היה מזל.
כך גם בנוגע ליופי, קול, וכו'... אם מישהו יפה יותר מהשני, בדרך כלל, היה לו פשוט מזל. נכון שלפעמים קורה ששני אנשים נולדים עם אותו רמת יופי, ואחד החליט שהיופי מעניין אותו בעוד שהשני החליט אחרת. אבל בדרך כלל היה למזל חלק לא קטן.
כמובן שאדם שנולד עם קול יפה (לדוגמה) אכן התאמץ לשווק את עצמו וכדומה, אבל אין זה הכרחי שהרווח שהוא הרוויח כזמר היה שווה להתאמצות שלו.
לא רק, אלא גם שבשיטה הקפיטליסטית צריך לקחת סיכונים. זאת אומרת שיכול להיות אדם עם קול יפה שהתאמץ בדיוק כמו הקודם, אך הצלחתו לא הגיע.
גם אם נאמר שהמאמץ הדרוש כדי להפוך לזמר הינו בטוח מאמץ גדול, לא יכול להיות שהמאמץ הנ"ל כה גדול עד כדי פי 100 ממנקה רחובות. ואם אכן כך (שזמר לא מתאמץ פי 100 ממנקי רחובות), למה יש זמרים שמרוויחים פי 100 ממנקה רחובות? אלא רואים שלמזל יש פה חלק חשוב. חלק חשוב מאוד.
אדם כמו מארק צוקרברג, מייסד פייסבוק, הרוויח מיליארדי דולרים מרעיון. יכול להיות שהוא התאמץ, אך אין סיכוי בעולם שהוא התאמץ פי 100 ממנקי רחובות.
כמובן שאין אני צר עין, אלא שהרווח הזה נעשה על חשבון אחרים. כי בעולם יש משאבים, והכלכלה צריכה להחליט איך לחלק אותם. וכש- 1% מאוכלוסיית העולם מחזיקה ביותר מ- 40% מסך כל המשאבים בעולם, אני קורא לשיטת הכלכלה הזו בה אנו משתמשים - שיטה כושלת.
אין ספק שאותם אנשים שהרוויחו מיליארדי דולרים אכן (ברוב המקרים) הועילו לאנושות ע"י כך שהם סיפקו לשאר תושבי עולם מוצר או שירות בו הם מעוניינים, אבל הם לא התאמצו בשביל זה. סליחה, כמובן שהם התאמצו, אלא שהם לא התאמצו כל כך הרבה שבגלל זה מגיע להם עשרות מיליארדי דולרים. הרעיון פשוט 'צץ' להם. שוב, ברור שהם התאמצו, רק לא כל כך הרבה.
יש כאלו שרוצים לומר שמגיע לאדם שכר לפי תרומתו לאנושות, ולא לפי המאמץ הנדרש לבצע את התרומה הזו. אבל דבר זה שגוי, שהרי אין סיבה שאדם יקבל חלק גדול יותר במשאבי העולם אם התרומה שהוא עשה הייתה בטעות. אני חושב שכולם מסכימים שלחלק את המשאבים שלנו ע"י מזל, ע"י הימורים, זה לא שיטה, זה טעות.
עכשיו, לאחר שהסברתי שזו שיטה שגויה לחלק את המשאבים שלנו על ידי חוכמה, יופי, יצירתיות או רעיון מסוים, נוכל להמשיך בהסבר.
לאחר שחילקנו את המשאבים שלנו לאנשים עם רעיונות טובים וכדומה, האנשים הללו השתמשו במשאבים שנתנו להם בכדי לפתוח מפעלים ועסקים אחרים. המפעלים והעסקים הללו הצליחו או נכשלו בעיקר בגלל המזל. כי למישהו אחד היה כנראה רעיון טוב איך לגרום למפעל להצליח, ולשני לא.
היום הגענו למצב שיש אחוזים בודדים באוכלוסייה ששולטת על מפעלי הייצור והעסקים הגדולים, בעוד השאר (רובו) עובדים אצלם.
החברות, המפעלים והעסקים הללו כמעט אינם צריכים את התערבותו של בעליהם, שהרי יש להם כבר מנכ"ל ודירקטוריון בדרך כלל.
אז הגענו למצב שאנשים שולטים על רוב המשאבים בגלל טעות. כי חילקנו את המשאבים בצורה לא נכונה.
{{{ יש אנשים שבאמת עבדו קשה ובנו את העסק שלהם בעשר אצבעותיהם למרות שהמזל לא היה לצידם, אך אנשים אלו מעטים, וספק אם הם קיימים. וגם אם הם קיימים, אם הם מרוויחים עכשיו כמות ששווה לעבודתם הנוכחית (ולא יותר), אז הם ירוויחו אותו דבר במדינה בה ייושם הרעיון שלי. }}}
חוזק לדוגמה אינו קשור כל כך למזל, והרוב קשור לרצון האדם להשקיע בזה. וזה בדיוק מה שאני רוצה - להוריד את המזל כמה שיותר, ולתת לכל אחד אפשרות מה הוא רוצה להיות. כדי להיות עשיר אתה צריך לעבוד בעבודה קשה יותר, וכדי להיות עני אתה צריך לא לעבוד. זהו, תבחר… אין מזל כמעט. הכל לבחירתך…
מה שאני רוצה לעשות יגרום לתוצאות הבאות:
בקיצור: במקום שיהיו אנשים בודדים שיישלטו על מפעלי הייצור והעסקים (שלא בצדק, כי 'צץ' להם רעיון), אני רוצה להעביר את בעלות המפעלים והעסקים לידי הציבור עצמו. לדעתי, ע"י כך שלא נשלם לאנשים הללו (בעלי המפעלים והעסקים) מיליארדי דולרים רק בגלל שהם מחזיקים במפעלי הייצור והעסקים, נוכל לתת לכל אזרח אלפי שקלים בחודש (כי הוא עכשיו גם בעלים קטן של כל המפעלים והעסקים, ואין בעלים אחד שלוקח הכל).
מישהו שאל אותי שאלה בת'רד הקודם: למה אני צריך לתת למישהו אלפי שקלים בחודש רק בגלל שהוא איתי באותה מדינה?
תשובה: אתה לא 'מביא' לו כלום, אלא אתה מביא לו את מה ששייך לו. לכל אחד יש חלק שווה. למה לך מגיע יותר?
מישהו שאל אותי שאלה בת'רד הקודם: למה לקחת את החברות והעסקים אם אתה יכול לקנות אותם?
תשובה: העסקים והחברות הללו לא אמורים להיות שלהם מלכתחילה. שיגידו תודה שאנחנו לא לוקחים להם את מיליוני הדולרים שהעסקים הללו הכניסו להם עד עכשיו. אני יודע שזה נשמע קיצוני, אבל זו האמת. העסקים והחברות הללו לא אמורים להיות שלהם. בשוק חופשי כן, אבל שוק חופשי זו לא דרך נכונה להחליט. ואם יש מישהו שהרוויח את העסק שלו בצורה הוגנת, אני מצטער. אבל המטרה מקדשת את האמצעים. תחשבו על זה, זה נכון. כמה בודדים יאבדו את העסק שלהם כדי להפוך את העולם למקום טוב יותר (אין לי כוח לסבך את העניינים, אבל אותם אנשים שהרוויחו את העסק שלהם בצורה הוגנת (בלי מזל), חייב להיות שהעסק שלהם לא הרוויח כל כך הרבה. כי אם הוא הרוויח הרבה מאוד, אז זה לא מגיע להם).
בקיצור: חילקנו את המשאבים בצורה שגויה לגמרי. אם לאדם 'צץ' רעיון, הוא יכול להרוויח ממנו מיליארדי דולרים. כמובן שהוא יצטרך להתאמץ טיפה כדי לגבות את המיליארדים הללו… אבל זה כמו שאדם מוצא מיליון דולר ברצפה והוא צריך להתכופף כדי להרים אותם. אותו עיקרון.
אז היום יש אנשים בודדים ששולטים במפעלי הייצור (לא בצדק. טעינו שהבאנו להם אותם) כשכל השאר פועלים. על ידי השיטה הזו (שאני מציע) לא יהיו אנשים מסוימים שייקחו את רוב הרווחים רק בגלל שהם שולטים במפעלים (שלא בצדק), אלא הרווחים יחולקו לאזרחים באופן שווה.
דרך אגב: הרעיון שלי גם פותר את בעיית האבטלה. מתי פעם אחרונה הרסתם משהו כדי שיהיה לכם עבודה לעשות? אף-פעם. אלא שהיום אנו משתמשים בשיטה כלכלית שגורמת לכך שהדרך ה(כמעט) יחידה להרוויח כסף היא הינה ע"י עבודה. וככל שהטכנולוגיה מתקדמת, כך בעלי המפעלים והעסקים יצטרכו פחות עובדים, וייקחו לאט לאט את כל המשאבים לעצמם. אבל אם ניישם את הרעיון שלי, בעלי המפעלים והעסקים יהיו הציבור עצמו. כך שאם אין עבודה, הציבור מרוויח.
שימו לב: גם בשיטת הכלכלה שאני מציע, עדיין אנשים חכמים / עם קול יפה / יפים / עם רעיון טוב / ירוויחו יותר מאדם אחר. ובזה לא שיניתי כלום. אני רציתי לשנות את זה.... אבל לא הצלחתי.
עד כמה שידוע לי, הפילוסופיה הזו זהה לפילוסופיה הסוציאליסטית פחות או יותר. היא לא חדשה, ואני לא המצאתי אותה. אלא שאני מצאתי דרך ליישם אותה.
20 חברות שיהיו בבעלות הציבור.
אני אשמח להערות וביקורות. אני מעדיף לקבל הערות מהפן הכלכלי ופחות מהפן הפילוסופי (כי בפילוסופיה אפשר להתווכח בלי סוף). כאילו, תניחו לרגע שאני צודק בהנחה הפילוסופית שלי, ותגידו לי האם אתם רואים בעיה בשיטה שאני מציע (בעיה טכנית, שתגרום לבעיה).
אז תשכחו לרגע מה שאתם יודעים על הרעיון שלי, ותתחילו לקרוא:
"אסור לאף-אחד לספק שירותים או מוצרים בעד תשלום, חוץ מ- 20 חברות שיהיו בבעלות שווה של הציבור". זה הרעיון שלי בעיקרון. איך הוא מועיל? במה הוא טוב יותר מהמצב הנוכחי? בוא נראה:
כלכלה. יש לה שתי תפקידים עיקריים. אחד: לוודא שאנו משתמשים במשאבים שבצמצום בצורה היעילה ביותר. שתיים: לחלק את המשאבים שבצמצום בצורה הנכונה ביותר.
בוא נתמקד לרגע על סעיף 2: גם אם יש שיטה כלכלית מסוימת שמוודא שאנו משתמשים במשאבים שבצמצום בצורה היעילה ביותר, אם היא מביאה את הכל לאדם אחד - זה לא שווה כלום. וגם אם היא מביאה את הכל ל- 2 אנשים או 3, עדיין... זה לא שווה כלום. ועדיף לבזבז טיפה משאבים (ולא להשתמש בהם ב- 100% יעילות) אם זה יביא לחלוקה שווה ונכונה יותר.
לחלק את המשאבים שלנו ע"י הגרלות הינו רעיון טיפשי ביותר. אך למרות זאת, זה מה שאנחנו עושים היום פחות או יותר…. בוא נוכיח:
מזל. בוא נגדיר קודם מה זה מזל. כשקרה לך משהו שלא היה בשליטתך המלאה, היה לך טיפה מזל. כשקרה לך משהו שלא היה בשליטתך בכלל, היה לך הרבה מזל.
זאת אומרת שהסיבה שאדם אחד חכם והשני פחות, זה בגלל מזל. והסיבה שאדם אחד יצירתי ואדם אחר פחות, זה בגלל מזל.
נכון שיש דברים שאפשר לעשות כדי להפוך לחכם יותר או יצירתי יותר טיפה (אולי), ולכן לא כל אדם יצירתי או חכם הינו כך בגלל מזל בלבד. אבל למזל היה כאן חלק לא קטן.
עכשיו, כשהגדרנו מה זה מזל, יוצא שלאדם שהיה רעיון טוב, היה לו מזל. אולי הוא ניסה לחשוב על רעיון באמת (ואם הוא לא היה מנסה, הוא לא היה חושב על הרעיון), אבל הרוב פה היה מזל.
כך גם בנוגע ליופי, קול, וכו'... אם מישהו יפה יותר מהשני, בדרך כלל, היה לו פשוט מזל. נכון שלפעמים קורה ששני אנשים נולדים עם אותו רמת יופי, ואחד החליט שהיופי מעניין אותו בעוד שהשני החליט אחרת. אבל בדרך כלל היה למזל חלק לא קטן.
כמובן שאדם שנולד עם קול יפה (לדוגמה) אכן התאמץ לשווק את עצמו וכדומה, אבל אין זה הכרחי שהרווח שהוא הרוויח כזמר היה שווה להתאמצות שלו.
לא רק, אלא גם שבשיטה הקפיטליסטית צריך לקחת סיכונים. זאת אומרת שיכול להיות אדם עם קול יפה שהתאמץ בדיוק כמו הקודם, אך הצלחתו לא הגיע.
גם אם נאמר שהמאמץ הדרוש כדי להפוך לזמר הינו בטוח מאמץ גדול, לא יכול להיות שהמאמץ הנ"ל כה גדול עד כדי פי 100 ממנקה רחובות. ואם אכן כך (שזמר לא מתאמץ פי 100 ממנקי רחובות), למה יש זמרים שמרוויחים פי 100 ממנקה רחובות? אלא רואים שלמזל יש פה חלק חשוב. חלק חשוב מאוד.
אדם כמו מארק צוקרברג, מייסד פייסבוק, הרוויח מיליארדי דולרים מרעיון. יכול להיות שהוא התאמץ, אך אין סיכוי בעולם שהוא התאמץ פי 100 ממנקי רחובות.
כמובן שאין אני צר עין, אלא שהרווח הזה נעשה על חשבון אחרים. כי בעולם יש משאבים, והכלכלה צריכה להחליט איך לחלק אותם. וכש- 1% מאוכלוסיית העולם מחזיקה ביותר מ- 40% מסך כל המשאבים בעולם, אני קורא לשיטת הכלכלה הזו בה אנו משתמשים - שיטה כושלת.
אין ספק שאותם אנשים שהרוויחו מיליארדי דולרים אכן (ברוב המקרים) הועילו לאנושות ע"י כך שהם סיפקו לשאר תושבי עולם מוצר או שירות בו הם מעוניינים, אבל הם לא התאמצו בשביל זה. סליחה, כמובן שהם התאמצו, אלא שהם לא התאמצו כל כך הרבה שבגלל זה מגיע להם עשרות מיליארדי דולרים. הרעיון פשוט 'צץ' להם. שוב, ברור שהם התאמצו, רק לא כל כך הרבה.
יש כאלו שרוצים לומר שמגיע לאדם שכר לפי תרומתו לאנושות, ולא לפי המאמץ הנדרש לבצע את התרומה הזו. אבל דבר זה שגוי, שהרי אין סיבה שאדם יקבל חלק גדול יותר במשאבי העולם אם התרומה שהוא עשה הייתה בטעות. אני חושב שכולם מסכימים שלחלק את המשאבים שלנו ע"י מזל, ע"י הימורים, זה לא שיטה, זה טעות.
עכשיו, לאחר שהסברתי שזו שיטה שגויה לחלק את המשאבים שלנו על ידי חוכמה, יופי, יצירתיות או רעיון מסוים, נוכל להמשיך בהסבר.
לאחר שחילקנו את המשאבים שלנו לאנשים עם רעיונות טובים וכדומה, האנשים הללו השתמשו במשאבים שנתנו להם בכדי לפתוח מפעלים ועסקים אחרים. המפעלים והעסקים הללו הצליחו או נכשלו בעיקר בגלל המזל. כי למישהו אחד היה כנראה רעיון טוב איך לגרום למפעל להצליח, ולשני לא.
היום הגענו למצב שיש אחוזים בודדים באוכלוסייה ששולטת על מפעלי הייצור והעסקים הגדולים, בעוד השאר (רובו) עובדים אצלם.
החברות, המפעלים והעסקים הללו כמעט אינם צריכים את התערבותו של בעליהם, שהרי יש להם כבר מנכ"ל ודירקטוריון בדרך כלל.
אז הגענו למצב שאנשים שולטים על רוב המשאבים בגלל טעות. כי חילקנו את המשאבים בצורה לא נכונה.
{{{ יש אנשים שבאמת עבדו קשה ובנו את העסק שלהם בעשר אצבעותיהם למרות שהמזל לא היה לצידם, אך אנשים אלו מעטים, וספק אם הם קיימים. וגם אם הם קיימים, אם הם מרוויחים עכשיו כמות ששווה לעבודתם הנוכחית (ולא יותר), אז הם ירוויחו אותו דבר במדינה בה ייושם הרעיון שלי. }}}
חוזק לדוגמה אינו קשור כל כך למזל, והרוב קשור לרצון האדם להשקיע בזה. וזה בדיוק מה שאני רוצה - להוריד את המזל כמה שיותר, ולתת לכל אחד אפשרות מה הוא רוצה להיות. כדי להיות עשיר אתה צריך לעבוד בעבודה קשה יותר, וכדי להיות עני אתה צריך לא לעבוד. זהו, תבחר… אין מזל כמעט. הכל לבחירתך…
מה שאני רוצה לעשות יגרום לתוצאות הבאות:
- כל אזרח יקבל אלפי שקלים בחודש ללא עבודה או תמורה מצידו.
- אף-אחד לא יפסיד בגלל הרעיון שלי משהו. אלא אם כן הדבר הזה (שהוא מפסיד) לא היה אמור להיות שלו מלכתחילה בשיטת הכלכלה ההוגנת שאני מציע.
בקיצור: במקום שיהיו אנשים בודדים שיישלטו על מפעלי הייצור והעסקים (שלא בצדק, כי 'צץ' להם רעיון), אני רוצה להעביר את בעלות המפעלים והעסקים לידי הציבור עצמו. לדעתי, ע"י כך שלא נשלם לאנשים הללו (בעלי המפעלים והעסקים) מיליארדי דולרים רק בגלל שהם מחזיקים במפעלי הייצור והעסקים, נוכל לתת לכל אזרח אלפי שקלים בחודש (כי הוא עכשיו גם בעלים קטן של כל המפעלים והעסקים, ואין בעלים אחד שלוקח הכל).
מישהו שאל אותי שאלה בת'רד הקודם: למה אני צריך לתת למישהו אלפי שקלים בחודש רק בגלל שהוא איתי באותה מדינה?
תשובה: אתה לא 'מביא' לו כלום, אלא אתה מביא לו את מה ששייך לו. לכל אחד יש חלק שווה. למה לך מגיע יותר?
מישהו שאל אותי שאלה בת'רד הקודם: למה לקחת את החברות והעסקים אם אתה יכול לקנות אותם?
תשובה: העסקים והחברות הללו לא אמורים להיות שלהם מלכתחילה. שיגידו תודה שאנחנו לא לוקחים להם את מיליוני הדולרים שהעסקים הללו הכניסו להם עד עכשיו. אני יודע שזה נשמע קיצוני, אבל זו האמת. העסקים והחברות הללו לא אמורים להיות שלהם. בשוק חופשי כן, אבל שוק חופשי זו לא דרך נכונה להחליט. ואם יש מישהו שהרוויח את העסק שלו בצורה הוגנת, אני מצטער. אבל המטרה מקדשת את האמצעים. תחשבו על זה, זה נכון. כמה בודדים יאבדו את העסק שלהם כדי להפוך את העולם למקום טוב יותר (אין לי כוח לסבך את העניינים, אבל אותם אנשים שהרוויחו את העסק שלהם בצורה הוגנת (בלי מזל), חייב להיות שהעסק שלהם לא הרוויח כל כך הרבה. כי אם הוא הרוויח הרבה מאוד, אז זה לא מגיע להם).
בקיצור: חילקנו את המשאבים בצורה שגויה לגמרי. אם לאדם 'צץ' רעיון, הוא יכול להרוויח ממנו מיליארדי דולרים. כמובן שהוא יצטרך להתאמץ טיפה כדי לגבות את המיליארדים הללו… אבל זה כמו שאדם מוצא מיליון דולר ברצפה והוא צריך להתכופף כדי להרים אותם. אותו עיקרון.
אז היום יש אנשים בודדים ששולטים במפעלי הייצור (לא בצדק. טעינו שהבאנו להם אותם) כשכל השאר פועלים. על ידי השיטה הזו (שאני מציע) לא יהיו אנשים מסוימים שייקחו את רוב הרווחים רק בגלל שהם שולטים במפעלים (שלא בצדק), אלא הרווחים יחולקו לאזרחים באופן שווה.
דרך אגב: הרעיון שלי גם פותר את בעיית האבטלה. מתי פעם אחרונה הרסתם משהו כדי שיהיה לכם עבודה לעשות? אף-פעם. אלא שהיום אנו משתמשים בשיטה כלכלית שגורמת לכך שהדרך ה(כמעט) יחידה להרוויח כסף היא הינה ע"י עבודה. וככל שהטכנולוגיה מתקדמת, כך בעלי המפעלים והעסקים יצטרכו פחות עובדים, וייקחו לאט לאט את כל המשאבים לעצמם. אבל אם ניישם את הרעיון שלי, בעלי המפעלים והעסקים יהיו הציבור עצמו. כך שאם אין עבודה, הציבור מרוויח.
שימו לב: גם בשיטת הכלכלה שאני מציע, עדיין אנשים חכמים / עם קול יפה / יפים / עם רעיון טוב / ירוויחו יותר מאדם אחר. ובזה לא שיניתי כלום. אני רציתי לשנות את זה.... אבל לא הצלחתי.
עד כמה שידוע לי, הפילוסופיה הזו זהה לפילוסופיה הסוציאליסטית פחות או יותר. היא לא חדשה, ואני לא המצאתי אותה. אלא שאני מצאתי דרך ליישם אותה.
20 חברות שיהיו בבעלות הציבור.
אני אשמח להערות וביקורות. אני מעדיף לקבל הערות מהפן הכלכלי ופחות מהפן הפילוסופי (כי בפילוסופיה אפשר להתווכח בלי סוף). כאילו, תניחו לרגע שאני צודק בהנחה הפילוסופית שלי, ותגידו לי האם אתם רואים בעיה בשיטה שאני מציע (בעיה טכנית, שתגרום לבעיה).
