@איניגו מונטויה, תודה על הקישור, לא הכרתי את הכתבה המלאה.
בכיף
אני מסכים שיש עוד זוויות שאפשר לראות בכתבה, אגב, כחרדי אותי דווקא תפס ציטוט אחר מהכתבה - "הם חוששים מחילון, אנחנו שינינו גישה לא באים לחלן אתכם - אמר היום הקצין הבכיר" - כלומר לדבריו בעבר המגמה של הצבא כן הייתה לחלן את החרדים, אגב אני מניח שהמציאות יותר מורכבת מציטוט כזה או אחר.
+1
(אכן מעניין ואפילו מפתיע.
היה אפשר לפתוח כאן דיון על זה,
אבל לא חושב שציטוט כזה או אחר באמת משנה את הדיון העקרוני).
לגבי שאר הטענות/בעיות שהעלית, סביר שלא אצליח לחדש לך יותר ממה שכתבתי בעבר על הסיבות החרדיות לאי גיוס חרדים, אני מבין את הבעיתיות של המצב ואני לא חושב שאצליח לשכנע אותך לראות/להבין את הצד שלי.
האמת שאני דווקא רואה את הצד החרדי,
ומבין שיש לחרדים הרבה סיבות והסברים למה לא להתגייס.
אבל אני חושב ש
מה שעומד בשורש כל הסיבות האלו זה חוסר ההבנה של עד כמה המצב חמור ומה יכול לקרות.
ברור לי לחלוטין שעד כמה שחרדים מדברים על לימוד תורה, סביבה "נקייה" וכדומה,
חולה סרטן חרדי שחייב טיפול באיכילוב - יילך לשם כמו גדול למרות "ביטול התורה", ולמרות שזה בתוך תל אביב ורואים שם גם נשים לא צנועות, וגם בבית החולים עצמו - חולים גברים מדברים עם רופאות, וחולות מדברות עם רופאים.
באותה מידה, אני בטוח שחרדים היו מעדיפים לשרת כמה זמן מאשר שהם ובני משפחותיהם ייאנסו וייטבחו כמו שראינו...
העניין הוא כמו שכתבת בהמשך - פשוט לא חיים בתחושה של איום קיומי.
בחלקו, זה מגיע בגלל שצה"ל לא יכול לפרסם את החולשה שלו, ומי שלא מכיר הרבה אנשים מתוך המערכת - לא מודע לחומרת המצב.
חלק אחר מגיע מצד פוליטיקאים חרדים חסרי אחריות שמעדיפים לעצום עיניים למרות המצב, כי צעדים אמיצים יעלו להם במחיר פוליטי.
וחלק נוסף מגיע מהרצון הטבעי להמשיך את האינרציה ("סטטוס קוו") ולהתעלם מהעתיד.
כך או אחרת, אני בטוח לחלוטין שעם גדילת הציבור החרדי -
הוא פשוט לא יוכל להמשיך עם חוסר הגיוס (וגם אגב, עם המחסור בחינוך מקצועי), או שהמדינה תתמוטט לחלוטין, על כל ההשלכות הכרוכות בכך.
השאלה היא מה יקרה קודם...
לצערי, לפי העבר אפשר לראות שהתשובה לא תמיד ברורה מאליה.
אפשר לראות את זה גם לפי הסיפורים על חורבנות הבית הראשון והשני (הכתובת הייתה על הקיר בשני המקרים, והיו כאלו שהתריעו, אך פשוט לא הקשיבו להם), וגם לפי העדויות מהשואה.
אני יודע למשל מיד ראשונה שהרבי מסטאמר אסר על הקהילה שלו בהונגריה לעלות לארץ אפילו
אחרי שכבר הגיע מידע מסוים על מה שקורה במחנות. הכתובת הייתה על הקיר, ובכל זאת - רבים וטובים נשארו שם
(מאותן סיבות שהזכרתי למעלה - חלק לא ידעו, חלק מהמנהיגים עצמו עיניים לסיכון הפיזי של אחרים ודיברו רק על סיכון רוחני, וחלק פשוט רצה להישאר במקום ולהימנע משינויים).
ולצערנו כולנו יודעים מה קרה בסוף...
מה שכן אני מרגיש זה שמדינת ישראל ככלל לא נמצאת בתחושה של איום קיומי מיידי, הממשלה וחלק ניכר מהאזרחים עסוקים בנושאים חשובים כמו "דיקטטורה משפטית" "שלטון הפקידים" "דיקטטורה ממשלתית" ו"ראש ממשלה מושחת"
+1 לגבי זה ש
הממשלה (ברובה המוחלט) אינה נמצאת בתחושה שהמדינה באיום קיומי מיידי
(זה ברור גם מציטוטים של שרים וח"כים, וגם לפי הנושאים שעוסקים בהם בכנסת - כולל תוך כדי המלחמה).
לגבי
האזרחים שנאבקים בממשלה -
מהיכרות אישית עם רבים וטובים מהם, זה בפירוש לא נכון שאין תחושה של איום קיומי, להיפך.
הדיבורים על "דיקטטורה ממשלתית" מדברים בדיוק על זה שהעומדים בשלטון מתעלמים מדברים חיוניים שהמדינה צריכה כדי לשרוד, ומתמקדים בכסף כוח וכבוד לעצמם.
כנ"ל "ראש ממשלה מושחת" - לאף אחד לא אכפת מטובות ההנאה שהוא קיבל לכאורה, אלא בעיקר מאיך שזה מעוות את השיקולים שלו, כך שהם לא לטובת הציבור.