לגמול אותם מהסם, זה אחלה תמריץ להניע אותם החוצה.
ואללה, לדעתי אתה טועה, הם מקבלים קצת יותר...בלשון המעטה, אבל אני אזרום איתך, גם 700 הם לא צריכים לקבל.
1.100 – 4.600 ש"ח • נתוני אמת: כמה באמת מקבל אברך בכל כולל
קצת הבהרה - המדינה מעבירה למוסד סכום שיותר קרוב ל-700 (אני לא ממש מעודכן להיום, אבל זה היה הסכום לפני כמה שנים). עם זה המוסד מחליט מה הוא עושה. חלק משלמים מזה שכירות לבית המדרש \ משכורות למעבירי שיעורים, ואת היתרה מעבירים לאברכים, וחלק אוספים תרומות ממקורות בחוץ, ומוסיפים לאברכים יותר ממה שקיבלו מהמדינה.
מה זה קשור לליברל?


אני צריך להסכים לממן מפעל שלפי השקפתי והבנתי את העולם הוא לא תורם מאומה?
הרי כבר היינו בסיפור הזה רובי, אתה לא יכול להביא שום הוכחה אמיתי שלימוד תורה טורם במשהו לעם היושב בציון, לכן זה דיון עקר, אני מצד שני יכול להביא מלא הוכחות שלימודים גבוהים תורמים הן למדינת ישראל והן לרווחה עולמית.
ואני צריך להסכים לממן מפעל שלפי השקפתי והבנתי את העולם הוא לא תורם מאומה?
נניח שיש שני מפעלי השכלה, שחלק מהאוכלוסיה רואה את הראשון כתורם ואת השני כלא-תורם. חלק אחר רואה את השני כתורם ואת הראשון כלא-תורם. ויש גם כאלו שמתייחסים לשניהם כתורמים או אל שניהם כלא תורמים.
בוא נניח שכל צד טוען שיש לו הוכחות שהמפעל שלו תורם, ורק הצד השני מתעקש בטיפשותו להתעלם מההוכחות האלה.
מה אתה מציע לעשות? כמובן כל צד יכול להתחפר בעמדתו, אבל המדינה צריכה לנקוט עמדה כלשהי.
1. פשוט לממן לפי מספר התלמידים בצורה שווה.
2. נתחשב בכך שמפעל אחד פועל בתקציב תפעולי נמוך, ונתקצב אותו בפחות תשלום לראש, אבל לא עד רמה ש"ככל שאתה מבזבז יותר אתה בעצם מרויח תקציבים יותר ממה שבזבזת". התוצאה של זה שאם אתה מאוד חסכוני, אתה יכול להגיע לתקציב יותר גדול מההוצאות שלך.
3. נחלק את העוגה לפי החלק באוכלוסיה בלי קשר לכמה אחוזים ממנה לומדים, או כמה זה עולה.
בסופו של דבר, הרוב יחליט איך לחלק את העוגה. בדרך כלל הוא לא יעשה את זה בצורה דורסנית של "אני לא אתן למיעוט כלום", אלא בצורה של "אני מעריך את זה פחות אז ניתן לזה פחות". אבל פה ושם יש אנשים שחושבים שהאמת נמצאת רק בצד שלהם, ומעוניינים לבטל את התקציבים של הצד השני בצורה כוללת. למזלנו, גם אם יש רוב לצד שרואה את הצד השני כ"לא תורם בכלל", עדיין אין רוב לצד שמעוניין לדרוס את הצד השני ולא לתת לו כלום.
מכל הממשלות שהיו בישראל, היו כאלו שניסו לשנות את החלוקה קצת לכאן או קצת לכאן, אף אחת לא העלתה בדעתה לבטל את אחד הצדדים.
טוב, אם עד עכשיו קראת את זה מתוך חשיבה של "אתה לא יכול להביא שום הוכחה אמיתי שלימוד תורה טורם במשהו לעם היושב בציון, לכן זה דיון עקר, אני מצד שני יכול להביא מלא הוכחות שלימודים גבוהים תורמים הן למדינת ישראל והן לרווחה עולמית." ושברור שאין טעם לכל הדיון, הדיון הזה נכון לא רק למערכת הלימודים הגבוהים, אלא גם למערכת התרבות.
כאן, אף צד לא יכול להביא "מלא הוכחות שזה תורם הן למדינת ישראל והן לרווחה העולמית". או לפחות גם אתה תסכים שההוכחות האלו דומות ל"שום הוכחה אמיתי שלימוד תורה תורם במשהו לעם היושב בציון". אז חוזרת השאלה:
האם "אני צריך להסכים לממן מפעל שלפי השקפתי והבנתי את העולם הוא לא תורם מאומה?"
וכן, בתחום הזה הרוב בהחלט מכריח את המיעוט לממן דברים שלפי השקפתו לא תורמים מאומה. ומנסה בכל כוחו לפעול בשיטת "נגבה כסף מכולם, נספק תרבות לעצמנו".