הם חיו בתוך עצמם בלי לתרום דבר לחברה או לסביבה.
עד כמה שזכור לי איינשטיין ופרויד, ועוד הרבה זוכי פרס נובל, היו יהודים.
מן הסתם תשיב לי: "הם היו חילונים, אולי אפילו אתאיסטים", וזה נכון. אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שהם בני העם היהודי ונצר לשושלת ששמרה את הדת היהודית עד המאה ה 19. כי מי שלא שמר על היהדות באירופה מימי הביניים ואילך פשוט התבולל והתנצר, זה היה הרבה יותר קל, ואז הם לא היו נחשבים יהודים.
אותו הדבר לגבי הציונות ההרצליאנית הארופאית, למרות שנוסדה על ידי חילונים והיוותה מעין מרד בדת, היא נובעת ישירות מהאמונות והמסורת שהעם היהודי שמר. אין משמעות לציונות ללא דת יהודית (ארץ ישראל? ציון? עם יהודי?).
ומצד מזרח, יהדות המזרח לא היתה מגיעה לארץ ישראל ללא החנוך היהודי. הציונות בקהילות יהודי ערב היא בבסיסה דתית. ללא החינוך היהודי דתי, הם לא היו מגיעים לארץ.
המשפט השני הוא תוצר של הראשון. בפרישה מהקהילה הכללית ובהסתגרות, היהודים לא יכלו בעצם לתרום דבר לכלל.
נכון שהגרעין הסתגר (ועדיין מסתגר), אבל הרבה שפרשו מן הגרעין תרמו הרבה.
מאחר ואנו באתר הסולידית, יש לי אנלוגיה נחמדה:
למה הדבר דומה? לכסף שאתה שם אותו בתיק השקעות שצובר תשואה, כל עוד אתה לא נוגע בתיק הוא גדל ותופח, אבל אפשר להגיד שהוא "לא תורם דבר לכלל". עם זאת, כאשר מושכים ממנו כסף, זה אכן תורם להווה, אבל זה פוגע בעתיד. אז מה כדאי לעשות? לחיות את ההווה? העתיד? או שילוב של שניהם?
אפשר להגיד שחרדים חיים את העתיד של העם היהודי בצורה טוטאלית.
בטח שיש, אנחנו, החילונים, יכולים פשוט לעזוב.
קראתי שבתקופת הרומאים לפני כ 2000 שנה, כ 10% מהאוכלוסיה היו יהודים. היום זה כמובן הרבה פחות. למה? כי היהדות היא לא דת מיסיונרית ולא דת מתחנפת. היה קשה מאד להיות יהודי ב 2000 שנים האחרונות. היה הרבה יותר קל להיות נוצרי או מוסלמי.
דווקא בתקופה הנוכחית בישראל נראה לי הרבה יותר קל להיות יהודי יחסית לעבר, חילוני או דתי, זה לא משנה.