בית » השקעות » הפספוס הגדול של המודל הצ’יליאני

הפספוס הגדול של המודל הצ’יליאני

המודל הצ’יליאני כבר כאן. החל בינואר הקרוב יחויבו כל גופי הפנסיה והגמל לפתוח מסלולי השקעה שרמת הסיכון שלהם מותאמת לגיל החוסך, או בקיצור, ‘מסלול חכ”ם’ (חיסכון מותאם).

המסלול החכ”ם ישמש מעתה כמסלול ברירת המחדל בכל הקופות, ובכך יחליף את “מסלול ההשקעה הכללי” הידוע לשמצה.

המשמעות המעשית היא שמצטרפים חדשים לקופה ישויכו למסלול החכ”ם באופן אוטומטי (אלא אם יבקשו אחרת), וכך גם כל אותה מסה אסטרונומית של חוסכים קיימים, שבחרו (או ליתר דיוק, איפשרו) לנהל את חסכונותיהם במסלול ההשקעות הכללי (ולא במסלול מתמחה, כגון: מסלול מנייתי, מסלול הלכתי וכו’).

למה זה קורה? ובכן, הרציונאל פשוט: האוצר מבקש לוודא שרמת הסיכון בתיק הפנסיוני תהלום את צרכיו ומטרותיו של החוסך בהתאם לגילו. ספציפית, בכוונתם לשים קץ למצב שבו חוסכים בגילאים שונים חשופים לרמת סיכון זהה.

כידוע, לחוסך בן 20 יש צרכים, אילוצים וסיבולת סיכון שונים בתכלית מאלה של חוסך בן 60. החוסך הצעיר נהנה מאופק השקעה ארוך, שמאפשר לו להיחשף באופן ניכר לנכסים בעלי תוחלת סיכון / תשואה גבוהה (כמו מניות); גם אם שוק המניות מתרסק, לחוסך נותר מספיק זמן עד שהשוק יתקן מעלה בסופו של דבר.

מנגד, לחוסך המבוגר אין את הלוקסוס הזה – התרסקות של שוק המניות רגע לפני הפרישה עלולה להיות הרסנית מבחינתו, ולכן יש הגיון להפחית את שיעור החשיפה לנכסים עתירי סיכון ככל שגיל הפרישה מתקרב.

האוצר הבין שהעובדה שכמעט כל עם ישראל (למעלה מ-90%), מצעיר ועד זקן, חוסכים במסלול השקעות “כללי”, היא בגדר עיוות שרק מחדד את הסיכון לעיל. לכן, כאמור, גופי הפנסיה נדרשים מעתה לפלח את ציבור החוסכים בהתאם לגילם, ולשייך לכל חתך גיל מסלול השקעה המותאם לו.

המנגנון התפעולי של המודל החכ”ם פועל כך, שככל שהחוסך מתבגר, רמת הסיכון בתיק הפנסיוני פוחתת בהדרגה ובאופן אוטומטי (במה שמכונה בלעז Glide Path, או ‘מסלול דאייה’). כך, בשנים הראשונות לחסכון התיק יכלול מרכיב סיכון גבוה יותר, שיקטן בהדרגה עד שרגע לפני יציאה לגמלאות התיק ייעשה שמרני והסיכוי לקריסתו הטוטאלית יפחת בהתאם.

מסלול הדאייה בקרנות "מסלולי יעד" של ואנגארד. מקור: ואנגארד.

מסלול הדאייה בקרנות “מסלולי יעד” של ואנגארד. מקור: ואנגארד.

לפי התקנות החדשות, כל קופה תידרש לפתוח לפחות שלושה מסלולי השקעה חכ”מים: מסלול לעמיתים שגילם צעיר מ-50, מסלול לעמיתים שגילם בין 50 ל-60, ומסלול לעמיתים שגילם מבוגר מ-60. מסלול נוסף יוקם עבור חוסכים שכבר מקבלים קצבה.

האוצר אינו מתערב במדיניות ההשקעה או בהרכב הנכסים הראוי עבור כל מסלול, ומותיר זאת לשיקול דעתן של הקופות. כמו כן, הוא אינו מונע מהקופות להקים מסלולים חכ”מים לגילאים נוספים, מעבר לפילוח הראשוני שקבע.

לבסוף, האוצר מדגיש שהמסלולים המתמחים (כלומר, מסלול מנייתי בלבד, מסלול אג”ח בלבד, מסלולים מחקי מדד, מסלולים בניהול אישי ועוד) ימשיכו להתקיים במקביל למסלולים החכ”מים.

אז מה כל זה אומר? האם המודל הצ’יליאני טוב ליהודים או רע ליהודים?

על פניו, יש כאן התפתחות חיובית.  “מסלול ההשקעה הכללי” הוא רעה חולה שטוב שתחלוף מהעולם. כזכור, מדובר במסלול שמתיר חופש השקעה מוחלט למנהל ההשקעות; הוא שקובע את מדיניות ההשקעה, והוא שאחראי לממש אותה.

המסלול הכללי מתאפיין בדרך כלל בהקצאה זניחה למניות (עד 30%), הקצאה נדיבה לאגרות חוב קונצרניות (הנכס הפיננסי האהוב על הגופים המוסדיים בישראל והשנוא על כותבת שורות אלה), קורטוב של נדל”ן מסחרי מניב, כמה הלוואות פרטיות, וכל השאר – במזומן ואגרות חוב ממשלתיות. הרכב הנכסים הגנרי הזה – אם בכלל תצליחו לפענח אותו — אמור להתאים לכלל ציבור החוסכים בכללותו, יהיה גילם אשר יהיה.

עכשיו, עבור כל אותם כבשים שאינם יודעים (או שאינם רוצים לדעת) היכן וכיצד מנוהלים החסכונות הפנסיוניים שלהם, ביטול המסלול הכללי משפר, לפחות במידה מסוימת, את ההלימה בין צרכיהם לבין הרכב התיק הפנסיוני שלהם. הוא גם מבטיח שהתיק ילך וייעשה תנודתי פחות בחלוף הזמן – ההמון הרי מעדיף לא ליזום ולסגל את התיק הפנסיוני שלו בעצמו, ולכן טוב שזה נעשה באופן אוטומטי.

אלא שהפתרון שמציע המסלול החכ”ם רחוק מלהיות מושלם.

מאחר שהאוצר לא קבע סטנדרטים, או הרכב השקעה ראוי, עבור כל מסלול מותאם גיל, חופש ההחלטה בעניין זה נותר בידיהם של הגופים הפנסיוניים.

התוצאה היא שכל גוף קובע את הרכב הנכסים “הנכון” לכל גיל כראות עיניו, ללא סטנדרטיזציה. במילים אחרות – המודל הצ’יליאני לא מבטל את המסלול הכללי – הוא רק מפצל אותו, ובאופן שרירותי למדי.

רמת השוני בין המוצרים עשויה להיות מהותית. כדי להמחיש את הנקודה, נבחן את המוצרים שמציעים שלושה מבין הגופים הפנסיוניים שנערכו מבעוד מועד ליישום המודל הצ’יליאני, וכבר מציעים מסלולים חכ”מים: מיטב דש, הפניקס ומנורה מבטחים.

לצורך הדוגמה, נניח חוסך בן 35 המשויך באופן אוטומטי למסלול השקעה חכ”ם לצעירים.

אם בחר לחסוך באמצעות אחד מהמוצרים הפנסיוניים של הפניקס (בהתאם ל”שיטת הפניקס”),  הרי שכאדם בעל אופק השקעה של 30 שנה, כ-30% מהתיק יושקעו במניות, ואילו יתרת הכספים תושקע באגרות חוב (לרבות אג”ח מיועדות מובטחות תשואה). הגרף הבא ממחיש את הפילוח של “שיטת הפניקס” בהתאם ל”רמת סיכון 3″:

מקור: הפניקס

מקור: הפניקס

בקרנות הפנסיה של מנורה, החוסך שלנו ישויך ל-“מסלול יעד לפרישה בשנת 2045”. בחינת הרכב תיק ההשקעות במסלול זה מעלה ש-45% מהתיק חשופים למניות, וכל היתר במזומנים ובאגרות חוב שונות, ובכלל זה אג”ח קונצרניות, אג”ח ממשלתיות ואג”ח מיועדות.

לעומת זאת, בקופות הגמל וקרנות ההשתלמות של מיטב דש, אותו חוסך בדיוק ישויך למסלול “גמל חכם עד גיל 40”. במיטב דש סבורים שבחתך גילאים זה, ההקצאה למניות אסור לה שתפחת מ-75%, כלומר, 30% יותר מהמסלול המקביל במנורה, ו-45% יותר מהמסלול המקביל בפניקס.

מתחילים להבין את הבעיה?

האוצר לא הגדיר סטנדרטים להשקעה במסלולים החכ”מים, וכתוצאה מכך הוא מעקר את עצם התכלית שלשמה הוחל המודל הצ’יליאני: מניעת הטעיה ויצירת הלימה בין הרכב התיק לסיבולת הסיכון של המשקיע.

כך, אדם עשוי להיות משויך למסלול מותאם גיל, ולהניח בטעות שהרכב התיק שלו הולם באופן מושלם את גילו, ובמשתמע – גם את מטרותיו, צרכיו ואת סיבולת הסיכון שלו.

אלא שלאור ההבדלים הקיצוניים בהרכבי המסלולים החכ”מים בין החברות השונות, מתברר שהשאלה האמיתית לעניין התאמת הסיכון איננה מה גילו של החוסך, אלא באיזו חברה מתנהלים החסכונות “המותאמים”, מהי פילוסופיית ההשקעה של אותה חברה, וקונקרטית – כמה סיכון חברה X סבורה שמשקיע בגיל Y צריך לקחת?

במילים אחרות, אין בעובדה שהגוף המנהל מגדיר מסלול השקעה מסוים כמותאם לגיל מסוים, כדי להבטיח שהוא אכן תואם את הצרכים ואת סיבולת הסיכון של החוסכים. כל גוף בונה מודל השקעה משלו, ומאמץ מדיניות אחרת באשר לאופן ניהול הנכסים. האמנם מצפים שם באוצר שהציבור ישווה בין הרכבי המסלולים החכ”מים שמציעים החברות השונות? האם לציבור יש בכלל כלים לבצע השוואה כזו?

כבדרך אגב, מעניין לציין שההבדלים בהרכבי המסלולים החכ”מים נפוצים גם בשווקים אחרים. ראו לדוגמה את ההבדל בחשיפה המנייתית בין מסלולי השקעה לגיל פרישה (Target Date Funds) בין שלוש חברות השקעה אמריקניות – Vanguard, Fidelity ו-T Rowe Price. שימו לב שההבדל הוא לא רק בשיעור החשיפה, אלא גם בתלילות של הפחתת הסיכון לאורך זמן.

הבדלים בתלילות של מסלולי הדאייה בין גופים פנסיוניים שונים בארה"ב

הבדלים בתלילות של מסלולי הדאייה בין גופים פנסיוניים שונים בארה”ב

השרירותיות של המסלולים החכ”מים היא אמנם הבעיה החמורה ביותר במודל הצ’יליאני כפי שבחרו ליישמו כאן, אבל היא לא הבעיה היחידה. המודל נושא בחובו שורת אתגרים נוספים:

ביטחון מדומה: מנגנון הפחתת הסיכון במסלול החכ”ם עלול ליצור תחושת ביטחון מדומה בקרב החוסכים, כאילו יש בו כדי לבטל את הסיכון כליל. כך, אדם עשוי לבחור ב”מסלול יעד לפרישה 2045″ מתוך הנחה שבשנת 2045 הכספים ימתינו לו ארוזים יפה לקראת פרישה. זו כמובן אשליה. אין השקעה חסרת סיכון, והמסלולים החכ”מים אינם יכולים לשנות את האקסיומה הזו. התאריך הטבוע על מסלול הפרישה הוא לכל היותר “עוגן” שעליו מושתת מודל הסיכון/תשואה של החברה המנהלת.

סיכון עמוק: גם אם המסלול החכ”ם מקטין סיכון מסוג אחד (התנודתיות האינהרנטית של שוק המניות), הוא לא מקטין, ולמעשה רק מגדיל, סיכונים עמוקים יותר, כמו הסיכון שהסכום שנחסך לא יספיק לגיל הפרישה עקב שינויים בסביבה המאקרו-כלכלית. תארו לעצמכם תרחיש שבו הרכב הנכסים בתיק הפנסיוני הולך ונעשה שמרן יותר, כשבמקביל האינפלציה גואה. במצב זה, הסכום שנחסך עלול שלא לצמוח בקצב שידביק את האינפלציה (עקב היעדר חשיפה מספקת למניות).  מצב כזה עלול להיות הרסני עבור כל פנסיונר, והמסלול החכ”ם לא נותן לו מענה הולם.

אג”ח לקשישים בריבית אפסית? ביקורת דומה היא שהקצאת אחוז גבוה מאד של אגרות חוב בתיקים של חוסכים מבוגרים עלולה להיות מסוכנת, בהתחשב בעובדה שאגרות החוב נסחרות כיום בשיא של כל הזמנים, התשואה מהן אפסית, ובתרחיש של עליית ריבית, לפחות בטווח הקצר (וכזכור, לחבר’ה האלה אין זמן מיותר),  דווקא החוסכים השמרנים והמבוגרים ביותר עלולים להיפגע באופן הקשה ביותר.

התעלמות מחסכונות קיימים: התפיסה הרווחת בקרב פקידי האוצר לדורותיהם (ובקרב העיתונאים הכלכליים שמסקרים את פועלם) רואה בחסכון הפנסיוני כמקור ההכנסה העיקרי לאחר גיל הפרישה. אולי זה מכיוון שההתנהגות הנורמטיבית בחברה הצרכנו-קרייריסטית היא לחסוך לכל היותר 10% מההכנסה החודשית (במקרה הטוב), ולבזבז את 90% הנותרים על “רמת חיים”. במילים אחרות, אדם נורמלי לא אמור לחסוך לעצמו הר של כסף מחוץ לעולמות הגמל והפנסיה. לא מפתיע, אם כן, שהמודל החכ”ם מתעלם לחלוטין מנכסיו של החוסך שאינם חלק מהתיק הפנסיוני שלו – אותו כסף שחלק קיצוני באוכלוסיה בוחר לשים בצד כל חודש ולהשקיע בכוחות עצמו. יישום המודל החכ”ם עומד בסתירה לתפיסה שמבקשת לראות בכל חסכונותיו של אדם, הן הפנסיוניים והן הלא-פנסיוניים, בבחינת תיק השקעות שלם, עם פרופיל סיכון זהה, הקצאת נכסים אחת ומטרות אסטרטגיות אחידות.

פערי שקיפות: כאמור, בהיעדר סטנדרטיזציה, זהות החברה המנהלת הופכת למרכיב הקריטי ביותר שקובע את משוואת הסיכון/תשואה של התיק הפנסיוני, ולא גיל המשקיע. אלא שלאור פערי השקיפות הקיימים בכל גופי החסכון הפנסיוני, בחירת החברה הופכת למשימה מורכבת ביותר. קשה מאד לפרוט את האחזקות של המסלולים החכ”מים לרמת הנכסים הספצייפים שבהם הם מחזיקים, מה שצפוי להקשות בתורו על השוואה ובחירה בין מסלולים.

גיל הוא רק מספר: גיל הוא אמנם פרמטר חשוב, אבל הוא לא הפרמטר היחיד שעליו מבוסס פרופיל הסיכון של המשקיע. פרמטרים נוספים כמו גודל החיסכון, גובה ההכנסה, מצב משפחתי (צורך להשאיר ירושה), מצב בריאותי, תכניות לעתיד ועוד, עשויים לשחק תפקיד מכריע בקביעת סיבולת הסיכון של המשקיע. המודל החכ”ם מתעלם מכל אלה, ובמקום זה מקבץ את המשקיעים בחלוקה שרירותית לפי גילם, באופן שעשוי לפגוע בהתאמה של הרכב התיק לצרכיהם.

פטרנליזם נוסח צ’ילה. חשבתי לקרוא לפוסט הזה “פינושה מגיע לפנסיה”, אבל התאפקתי. מקור: ויקיפדיה, ברישיון CC 3.0

הפתרון: תנו לנהל את הפנסיה לבד

כדי להבטיח שרמת הסיכון בתיק הפנסיוני תעלה בקנה אחד עם מטרותיו וצרכיו של החוסך, האוצר צריך לאמץ את הפתרון הפשוט והמובן מאליו.

במקום לסמוך “על עיוור” על שיקול דעתם של מנהלי ההשקעות בגופי הפנסיה, האוצר צריך לתת אמון בחוסכים עצמם.

הוא צריך לאפשר לעמיתים לנהל את כספי הפנסיה שלהם כראות עיניהם, במסלול ניהול אישי (IRA), כפי  שכבר הונהג בקרנות ההשתלמות ובקופות הגמל לעצמאיים.

מהלך כזה יאפשר לחוסכים להתייחס לחסכון הפנסיוני כאל חלק בלתי נפרד מתיק ההשקעות הכולל שלהם, ולהגדיר את הרכבו ואת רמת הסיכון שלו מתוך ראייה רחבה וכוללת של סך כל נכסיהם עלי אדמות.

החוסכים יוכלו לבחור את אפיקי ההשקעה בעצמם, לדעת בכל רגע נתון באילו ניירות ערך הם מחזיקים (רמז: 2-3 קרנות מחקות זולות עם פיזור רחב ככל הניתן 😉 ), וחשוב מכך – הם ידעו לשם מה הם מחזיקים בכל נכס.

יישום מלא של ה-IRA בכלל השוק הפנסיוני יאפשר התאמה טובה יותר של רמת הסיכון לצרכי החוסך בהתאם לנסיבות חייו המיוחדות. המהלך יוזיל באופן דרמטי את עלויות ההשקעה (עקב דמי ניהול נמוכים יותר ופטור ממס רווח הון בעת איזון), ישפר לאין ערוך את השקיפות בתיק, ומעל לכל — יעודד יוזמה ולקיחת אחריות פיננסית, ואולי אפילו, רחמנא לצלן, ידרבן את הציבור לרכוש השכלה פיננסית.

יש שיאמרו שמדובר בחלומות באספמיה. שהתעשיה הפיננסית לעולם לא תתן יד למהלך שיאפשר לעמיתים לנהל את החסכונות הפנסיוניים שלהם בעצמם. שאת ה-IRA בקרנות ההשתלמות ובקופ”ג לעצמאיים הגופים הפנסיוניים היו יכולים לספוג (אחרי הכל, זה הכסף הקטן), אבל לנהל אישית את ה”שמנת” — קרנות הפנסיה, ביטוחי המנהלים וקופות הגמל לשכירים? לא ולא.

אחרי הכל, מה יהיה על כל “מומחי ההשקעות” שהם מעסיקים? כיצד יוכלו להצדיק את דמי הניהול האסטרונומיים שהם גובים, כשכל מה שהם מספקים זו פלטפורמה?

יש ממש בטענות הללו, ועדיין, התעשייה הפיננסית איננה שורש הבעיה. מי שמעוניין לדעת מדוע החוסכים לפנסיה בישראל עדיין אינם רשאים לנהל את השקעותיהם בעצמם, צריך להפנות שלוש אצבעות לירושלים.

הרחבת פתרון ה-IRA לכלל השוק הפנסיוני מנוגדת בתכלית הניגוד למדיניות הפטרנליסטית הקיצונית שמוביל משרד האוצר בשנים האחרונות, הרואה עצמו כמי שמחויב לצמצם את האוטונומיה של החוסכים על מנת “להציל אותם מעצמם”.

זה אותו אוצר שכופה על כולנו להפריש כספים לגיל פרישה; שקובע מתי נוכל לפרוש; שקונס אותנו בשיעור אסטרונומי אם אנו מעיזים למשוך את הכספים לפני המועד שקבע; שמחייב אותנו למשוך את הכספים כקצבה בלבד, ולא כסכום חד-פעמי; ושמכריח אותנו לשים את  מבטחינו בביצועיו של מנהל השקעות מסחרי, שהאינטרסים העסקיים שלו רק לעתים נדירות עולים בקנה אחד עם האינטרסים שלנו.

כעת ברור לכם, קוראים יקרים, מדוע האוצר מעדיף ליישם פתרון עקום כמו המודל הצ’יליאני — כזה שמנציח את התיווך ואת התלות בתעשייה הפיננסית — כחלופה עדיפה על פני פתיחת השוק הפנסיוני כולו לניהול אישי.

כן, בהחלט יתכן ש-90% מהציבור זקוק לישות פטרנליסטית שתציל אותו מעצמו. אבל האם עובדה זו לכשעצמה צדיק פגיעה באוטונומיה ובחופש ההשקעה של 10% הנותרים? האם ראוי למנוע מאנשים שרוצים לקחת אחריות על הכסף שלהם לעשות זאת? האם ראוי לדכא חינוך פיננסי מעשי?

אני טוענת שלא!

אם תהיתם מה אני עושה לקראת החלת המודל הצ’יליאני, ובכן, התשובה היא שאני לא עושה דבר.

אני מחזיקה את כל החסכונות הפנסיוניים שאינני רשאית לנהל בעצמי במסלול השקעות מחקה מדד מניות. זה נחשב למסלול “מתמחה”, ולכן הוא לא יושפע מהרפורמה (שרלוונטית כאמור רק לחוסכים במסלול “כללי”).

הסיבה שאני משקיעה את כל כספי הפנסיה במניות היא שהחסכונות הפנסיוניים נהנים מהטבות מס משמעותיות. אני מעוניינת לרכז את הנכסים בעלי תוחלת התשואה הגבוהה ביותר בחשבונות אלה.

אם יקרה נס ויתאפשר יום אחד לנהל את החסכונות הפנסיוניים במסלול “ניהול אישי”, סביר להניח שאקנה קרן מנייתית גלובאלית של Vanguard ואתן לה לעשות את שלה בעשורים הקרובים.



אזהרה: אני משקיעה חובבת. אינני בעלת רישיון ייעוץ השקעות או כל רישיון פיננסי אחר. התכנים באתר אינם מהווים ייעוץ מקצועי או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם. כל המסתמך על המידע באתר מבלי להיוועץ באיש מקצוע עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד. אלא אם צוין אחרת, אני מחזיקה או עשויה להחזיק בניירות הערך הנדונים בפוסט. גלישתך באתר מהווה הסכמה מפורשת לתנאי השימוש.


רוצים לעזור?
אתם מוזמנים לשתף ולעקוב אחרי בטוויטר או בפייסבוק, או להירשם כדי לקבל את הפוסטים שלי ישירות למייל. בנוסף, תוכלו להשתמש בקישורי השותפים הבאים כדי לקנות באמזון, להוריד ספרי שמע, או להקים אתר אינטרנט משלכם (מדריך מפורט - כאן). תודה על תמיכתכם באתר. 

56 תגובות

  1. תודה על הפוססט – מאוד מעניין!
    רציתי לשאול בבקשה, האם המסלול מחקה מדדי מניות אפשרי בכל קרן פנסיה?
    אם לא, באיזה כן?

    • הפניקס הם למיטב ידיעתי היחידים שמציעים מסלול מחקה מדד בקרנות פנסיה.
      בקופות גמל, אי.בי.אי ואינפיניטי הם השחקנים היחידים שמציעים מסלולים כאלה.

  2. אפשר יותר פרטים על המסלול ה”מתמחה”, האם אני כשכיר יכול להעביר את הפנסיה שלי למסלול כזה? מה התנאים? 🙂

    • כל קופה מציעה, בנוסף למסלול הכללי, מסלולי השקעה המתמחים באפיק ספציפי. המשמעות היא ש-75% מנכסי הקופה לפחות יושקעו באותו אפיק (למשל: אג”ח ממשלתי בלבד, אג”ח קונצרני בלבד, כספיות בלבד, מניות בלבד וכו’). .

      לעמית יש זכות מלאה לבקש לעבור מסלול השקעה. אתה צריך לפקסס לקופה או לשלוח במייל בקשת שינוי מסלול השקעה עם תעודת זהות. אם אתה עובד דרך סוכן הסדר אתה יכול לבקש ממנו שיעשה זאת במקומך.

      בהנחה שאתה במסלול “כללי”, ולא תעבור מיוזמתך למסלול “מתמחה” החל בינואר תשויך באופן אוטומטי למסלול מותאם לפי גיל, כפי שפורט לעיל.

      • הבעיה בגלל שתמיד מגבילים את הקרנות לכל מיני אחוזים של הקצאות הם חייבים להיכנס למניה גם אם הם 100 אחוז בטוחים שזאת השקעה לא טובה רק כי הם צריכים למלא את ההקצאה ולא יכולים לחכות במזומן להזדמנות טובה ומחיר טוב יותר ואז להיכנס
        בנוסף הם מנהלים יותר מידי מניות שקשה לעקוב אחרי כולם בצורה אפקטיבית, פעם בישראל הייתה קרן עד 20 מניות שתמיד הייתה מובילה כי מעל 20 האפקט של הפיזור משפיע פחות

        • גודל המדגם הוא מינימום של 30 לפי משפט הגבול המרכזי. עדיף מעל 50. ועדיף פיזור בעולם לא בשוק זימבבוה פה.
          יש הגבלה לסוגי הנכסים, אבל בגדול יש חשיפה לSP500 EUROSTOXX600 וmsci emerging markets
          דרך גופים פנסיוניים שונים שונים. זה מכסה לך 85-90% מכלל השוק העולמי.

      • אצלי החיסכון מפוצל בין מסלול מתמחה מניות למסלול הכללי. עכשיו אני צריך לבדוק מה מדיניות ההשקעה במסלול המתואם גיל שאשוייך אליו אוטומטית בחלק הכללי (טווח השקעה צפוי) כדי להתאים ולאזן את התיק לפי רמת הסיכון שקבעתי.

      • תודה על הפוסט המעניין
        אני מבינה שזה נוגע לצעירים בני ה 33+
        האם אדם שהוא בן 60 ונמצא בקופה פנסיונית של הפניקס
        גם לגיל זה מתאים מסלול “המתמחה”??

      • “לעמית יש זכות מלאה לבקש לעבור מסלול השקעה” -זה ממש ממש לא מדויק. אני בפניקס מי שנת 2000 במסלול כללי. ב 2009 עם כל שינוים על “ניידות כספים” ניסיתי לשתות מסלולים -אי אפשר כספים שהופקדו אסור לגעת. הפרשות חדשות נתן להפקיד רק עם פתיחה פוליסה חדשה עם תנעים חדשים (יותר גרועים).

        • לא נכון!
          אפשר בהחלט לשנות מסלול השקעה.
          או שלא הבנת או….שלא הבנת….

          • אתה טועה.
            הקודם כנראה בעל ביטוח מנהלים שם לא שואלים אותך על מסלולים אלא קובעים עבורך.

          • פיני יקר,
            בביטוח מנהלים יש גם מסלולי השקעה…כמו בפנסיה, אלא אם זה ביטוח מנהלים של לפני שנת 1992…אז הוא מבטיח תשואה.

  3. כרגיל, פוסט מרתק, כתיבה רהוטה ועמדה ברורה, בהירה ומנומקת.

    הטיעונים שהעלית הנם כלליים ורחבים יותר ואינם קשורים לנושא המודל הצ’ילאני. מה שאת אומרת הוא שהמהלך אינו מתקן את הליקויים הבסיסיים.

    מצד שני, המהלך לכשלעצמו הוא רק טוב ורק משפר את מצב החוסכים. אפשר יותר? בוודאי! אבל במסגרת הקונספט של “הגישה הפטרנליסטית”, יש לנו רק שיפור.

    אגב פטרנליזם (וזה נושא רחב בהרבה מהחסכון הפנסיוני), יש כשל קטן בטענה לחוסר הסטנדרטיזציה של המסלולים בן החברות: אם את רוצה לתת חופש בחירה, הוא כולל את החופש לעצב מסלולים משלך ואת החופש לבחור את החברה המתאימה לי.

  4. IRA בישראל לא יתאפשר ללא לחץ מלמטה, בג”ץ כבר הורה למדינה לאפשר את מסלול ה IRA לכל האזרחים, אבל המדינה עושה הכל כדי להתחמק מכך, בעיקר גרירת רגליים ודחייה חוזרת ונשנת של דיונים משפטיים.
    מי שמוביל את המאבק הדון קישוטי הזה הוא הראל פרימק, שעושה את זה בהתנדבות ועל כך מגיעה לו תודה ענקית מכולם. הכנסו לאתר שלו בפייסבוק וקראו על הסחבת שנוקטת מדינת ישראל, אי הגעה לדיונים, בקשות חוזרות ונשנות לדחיית דיונים, תירוצים בסגנון “יש שר אוצר חדש והוא צריך ללמוד את החומר” ועוד.
    אתר הפייסבוק של הראל: https://www.facebook.com/IRA.gemel/?fref=ts

    • מאבק חברתי לשינוי תנאי מונופולים בחסות המדינה ? היה פוסט מנומק נגד זה לפני שבוע
      כמו שידוע כל אחד מדברר/מתעמלן מהפוזיציה שלו

      • על מה אדוני מדבר? איזה פוזיציה? אני לא חבר בשום מפלגה, לא מזוהה עם הימין ולא עם השמאל, אני לא שתדלן ולא תועמלן לא מקבל כסף מאף אחד, ואני לא הראל פרימק שמנסה לקדם את האתר שלו. אני בן אדם פרטי שרוצה לקבל את האפשרות לנהל את כספי הפנסיה שלי בעצמי ומפרגן לבן אדם אחר. זה הכל. ואל תטיח האשמות שווא באנשים שאתה לא מכיר. והתנצלות זאת לא מילה גסה.

        • עמנואל קאנט

          בסך הכל שיעשע אותי הצמידות של הקריאה למאבק חברתי מלמטה, רגע אחד אחרי פוסט אנטי מאבק חברתי של בעלת הבלוג
          לכל אחד יש פוזיציה לסולידית, זילכה, יחימוביץ , תשובה, לי ואפילו כן כן גם לך
          מה לעשות ?
          נעלבת ? חבל ?
          רוצה התנצלות ? לא חושב שאני צריך לתת לך , תתגבר לבד.

  5. יופי של פוסט,

    כמה הערות (או הארות)
    1. שיטת הפניקס לא תואמת את המודל החכ”ם כפי שהגדיר משרד האוצר, הפניקס יצטרכו לפתוח מודל בהתאם לתנאים שהגדיר האוצר.
    2. בהשוואה שעשית בין המסלולים בגופים השונים היה מקום להשוות בין תפוחים לתפוחים, לדוגמא שלוש קרנות פנסיה, במבטחים החדשה בחרו לישם את המודל בצורה מסויימת ובמגדל מקפת בחרו לישם את המודל בצורה אחרת (הצורה שרוב הגופים יישמו בסוף), יתכן שהיה מקום להשוות בין שתי שיטות אלו (אולי אני אעשה את זה יום אחד)
    3. למיטיבי לכת, אפשר לקרוא על מחקר שעשו במנורה מבטחים לגבי השקעה במסלולי יעד לפרישה.
    http://www.menoramivt.co.il/wps/portal/pension-and-savings/pension/programs/pension-articles/מסלולי%20יעד%20לפרישה%20כאפיק%20השקעה%20מועדף%20בחיסכון%20הפנסיוני%20בישראל/
    4. לדעתי, לא מודגש מספיק בכתבה שעדיין יהיה ניתן לבחור אחרת, כלומר בררת המחדל למצטרפי חדשים תהייה מסלולי ההשקעה מותאמי הגיל. חוסכים עדיין יוכלו לבחור מסלול אחר.

  6. שירה דוזס

    הכל מוגדר כברירת מחדל – חוסכים ה”מתקדמים” תמיד יוכלו לבחור מסלול אחר

  7. הרעיון האוטופי שהצעת יפה, אך יש היגיון בהתערבות האוצר בעניין זה. נניח ואכן יתאפשר לכל אזרח להשקיע בעצמו את כספי הפנסיה שלו, ונניח ופלוני יחליט שמכיוון שהוא מומחה גדול בהשקעות, ויודע שמניות מביאות את התשואה הגבוהה ביותר בדרך כלל, הוא משקיע את הכל במניות, כלומר 100%. ואז, ביום פרישתו, כל השוק צונח לפתע והכל נעלם! מה יעשה פלוני? ילך ללשכת הרווחה ויבקש עזרה. ומה יקרה אם יהיו 100, 1000 או אף הרבה יותר פלוניים כאלה? אזכיר לך שגם את בעקיפין מממנת את תשלומי הרווה של פלוני זה וגם אני. אני לא יודעת מה איתך, אבל אני מעדיפה את המציאות הזו…

    • הרעיון ה”אוטופי” שמציעה דורין פועל היטב בצפון אמריקה. אין הכרח לנהל את התיק לבד – רק אם רוצים

      • אני מדברת בדיוק על אלה שרוצים ולא חכמים מספיק כדי לחקור וללמוד מה הם עושים לפני..וחוץ מזה, איך אתה בטוח כל כך שתשלומי הרווחה בצפון אמריקה לא עלו משמעותית “בזכות” השיטה? עשית מחקר על כך?

    • ליאורקון

      מסכים עם שקד, במידה וניתן להמונים לנהל את קרן הפנסיה שלהם, אנו צפויים לקטסטרופה. אנחנו לא באמת רוצים לראות את עם ישראל קונה קולים, פוטים ומניות חיפוש נפש בכספי הפנסיה.
      מי יממן אותם בסוף אם לא כחלון כלומר אנחנו (הרחבה של “אצלנו הילדים זה ברכה אצלכם נטל”).
      הייתי מציע פתרון ברוח מה שדורין כתבה, מבחר בין מספר אפיקי סיכון, כאשר הכסף מנותב אוטומטית לשילוב בין קרן שקלית לבין משהו כזה:
      http://www.bizportal.co.il/etf/quote/generalview/1119296#teudaDetails
      כלומר המשקיע יבחר אחוז מנייתי ללא ניהול אקטיבי (שמעצם הגדרתו נועד לגזור קופון למנהל).

      אגב להבנתי דורין מודעת לקטסטרופה שעשויה להיווצר אבל לאכפת לה. המשפט הזה לא ברור לי ברמה הלוגית:
      “כן, בהחלט יתכן ש-90% מהציבור זקוק לישות פטרנליסטית שתציל אותו מעצמו. אבל האם עובדה זו לכשעצמה צדיק פגיעה באוטונומיה ובחופש ההשקעה של 10% הנותרים?

      אני טוענת שלא!”

      אני יכול להבין אותו רק בקונטקסט של “אני ואפסי עוד” שזו גישה לא לא חוקית לאדם פרטי, אך מדינה אינה יכולה לנהוג כך.

  8. אני גם בעד שיאפשרו כבר להשקיע במסלול IRA גם בפנסיה. אך עד כמה שאני יודע, גם במסלול IRA כפי שקיים היום לקרנות ההשתלמות אינו חף מבעיות.. לדוגמא מגבלה שאני לא מסכים איתה, היא המגבלה של עד 10% מניות לנייר ערך ספציפי ואי היכולת לרכוש מניות של חברות פרטיות. כלומר גם ב IRA לא באמת נותנים לאזרח שבוחר את המסלול להשקיע את הכסף *שלו* כפי ש*הוא* רואה לנכון- וחבל שכך.

  9. תודה דורין – פוסט מרתק!!

    ישנו עוד ברבור שחור (או בבון אפור או whatever) שמתוכנן להגיע לקרנות הפנסיה שלנו והוא איגוח של חובות הציבור. אתמול התפרסמה ב theMarker כתבה בנושא ולי אישית היא גרמה לארוחת הצהריים לעלות.

    הרעיון הוא שהבנקים שחילקו הלוואות על ימין ועל שמאל לכל דיחפין שרץ עם העדר אל עבר הדירה פתאום שם לב (או אולי בנק ישראל גרם לו לשים לב) שהם חשופים מדי לחובות האלו והתחילו להרגיש לא נוח עם המצב.

    אז מה עושים? עוטפים חלק מהחובות האלו (כשאף אחד לא יודע באיזה רמה הם יקובצו ואיזה דירוג הם יקבלו) והופס, דוחפים אותם למוסדיים שיחזיקו את זה עבורנו בתור קרן פנסיה.

    אני לא מצליח להבין מדוע החלק הפנסיוני של העתיד שלי אמור להיות תלוי באותו זוג שרכש דירת 4 חדרים בפ”ת ב 1.6 מליון כי “מחירי הדיור תמיד עולים” וכי “כל החברים שלי כבר קנו דירה” וכי “הריבית כ”כ נמוכה שזה פשע לא לקנות נכס” וכי “מה הבעיה? יש לי 25 שנה להחזיר את החוב הזה…”

    אשמח מאוד אם תפרסמי בלוג בנושא המתרכז בדרכי התמודדות אם וכאשר.

    • איש (3718)

      סטנלי,

      אתה טועה וזה לא ברבור שחור, משתי סיבות:

      1. ממילא אתה תלוי בחובות האלו, כי שוק הנדלן והבנקים תלויים בהם, ושם חלק משמעותי מהפנסיה שלך מושקע. זו פשוט אריזה אחרת של אותו המוצר.

      2. המשבר בארה”ב לא נבע מאיגוח החובות, אלא מטיב החובות שקיבצו אותם (subprime) , בארץ המצב שונה לחלוטין מבחינה זאת. אין מושג כזה כרגע של subprime

      • איש,

        1.בהנחה ואכן יתאפשר לנהל את קרן הפנסיה באופן עצמאי אז גם הרעה החולה שאתה מתאר תוכל להיחסך מאיתנו ונוכל לפזר את החלק המנייתי כך שלא יישען ברובו על הנדל”ן והבנקים הישראליים.
        2. אם כבר מדברים על המצב בישראל – לבנק ישראל אין מושג על טיב ההלוואות, וזה מבחינתי שקול ל subprime. תנסה למצוא מידע אודות אילו עשירונים מחזיקים באלו אחוזים מהחוב הציבורי – בהצלחה!

        ונקודה אחרונה לסיום – שים לב שבתגובתי לא מופיעות המילים subprime, ארה”ב, או 2008. אתה היית זה שעשה את הקישור ואז עוד טענת כי אני טועה 🙂

        אם אתה עדיין חושב שאני טועה תתייחס בבקשה לנתונים וטיעונים שאני הצגתי:

        1. אתה חושב שדירה בפ”ת שווה 1.6 מליון ש”ח? (ואל תיכנס איתי לדמגוגיה הזולה שאם אנשים משלמים אז כנראה זה מה שהיא שווה)
        2. אתה חושב שעשירונים שנחשבים חזקים (נניח הייטקיסט בן 35 שלוקח משכנתא ל 25 שנה) יוכלו לעמוד בהתחייבויות שלהם גם עוד 15 שנה? (לעשירונים התחתונים אני אניח כרגע…)
        3. אתה חושב שרוב רוכשי הדירות בשנה-שנתיים האחרונות (ואני שמרן) קיבלו את ההחלטה בהתבסס על ההשכלה הפיננסית המדהימה שלהם ועשו החלטה נכונה?

        אם התשובות שלך על השאלות האלו חיוביות – אשרייך.

  10. קשר קלוש בין הטענות שהעלת למטרה שאת מציגה.

    את מציגה בעיות סותרות של חוסר אחידות בין הקרנות השונות, ואי התאמה של הקרנות לריבוי המקרים של האנשים.
    הפתרון לאחד הוא רגולציה על המסלולים המותאמים,
    הפתרון לשני הוא יותר חופש בחירה (לדוגמא IRA).

    לדעתי אפשר לעשות קצת משני הדברים, אבל לקרנות עצמן אין איטרס לפתוח קרנות בניהול עצמי עם דמי ניהול מופחתים.

  11. דורין שלום רב,

    ראשית תודה אדירה על כל הפוסטים שפרסמת בזכותך היום אני מתנהל אחרת

    רציתי לשאול בנוגע לפיזור רחב ונכון
    אם ניקח את מדד ה – S&P500 בין השנים 1905-1942 וכן 1965-1983 וכן 2000-2005 התשואה של 60 השנים הנ”ל היא 0% , ועל כן רציתי לשאול מהו הפיזור הרחב שייתן תשואה יותר מובטחת ?

    • פלברות

      התשובה בגוף השאלה: היסטורית, כדי לקבל תשואה עודפת על השקעה בסנופי, אתה צריך לחסוך לפחות ארבע עשורים. כמובן שגם אז אין הבטחה של 100%, אלא רק אקסטרפולציה.

    • ה-SP500 קיים רק משנות ה-70, אז אני לא יודע מאיפה הנתונים שלך. נניח שלקחת את ה-DOW, אלה 30 חברות, אז לא בטוח שעונה על פיזור רחב.

  12. התשובה הברורה היא ללכת יותר רחוק ממה שכתבת.
    לתת לאנשים לנהל את הכספים שלהם בעצמם.

  13. קיבלתי הודעה שהמסלולים משתנים כך שיהיו לפחות 75% עד 120% בתחום ההתמחות.
    לא קיבלתי עדכון לגבי שינויים במסלול הכללי

  14. “הפתרון: תנו לנהל את הפנסיה לבד”

    ולזה אני אומר “פליז פליז פליז”
    תנו כבר לנהל לבד את הפנסיה, אתם רק הורסים לי!
    ויפה שעה אחת קודם.

    • פוסט מעולה!!
      רק IRA !!!!!!!!!!!!!!
      זה פשוט מעוד – עמלות נמוכות. עדיין ישנה אפשרות שגוף כולשהו, שאני אבחר , ינהל את הכסף או אנהל לבד.
      אני כבר 4-5 שנים מנהל לבד IRA קרן השתלמות.

      פשוט, קל וזיל הזול.
      והכי חשוב, אני לא משקיע בשום “קןמבינה” ישראלית:
      לא באח”גים לפני תספורת
      לא בסלקום, פרטנר…
      לא בחובות (אג”חים)של חברת חשמל
      ולא בטבע

      אני מלחיט לבד איפה להשקיע את כספים שלי. אם אין לי זמן ואני לא מספיק מבין בזה אמצא מנהל\קרן שמתאימה לי.

      זה עובד מעולה ב USA.

  15. דורין יקרה, כמה הערות:
    1. קרן פנסיה היא תכנית ביטוח הדדי שמלבד הסיכון שבהשקעות חשופה גם לסיכונים אקטואריים שיש לנהל.לצערי אין אפשרות לנהל אותם בצורה פסיבית…😉.זאת, בניגוד לקופת גמל. כמו כן, 30% מהכסף בכלל מושקע באגח מיועדות. לכן, קרן פנסיהira לא אפשרית מבחינה תפעולית.
    2.יחד עם זאת, מסלולים מחקי מדד בהחלט חסרים בקרנות הפנסיה.
    3. קרן פנסיה היא מוצר שמיועד לציבור שאת מכנה “צרכנו קרייריסטים” שמהווה יותר מ90% מהאוכלוסיה. ציבור זה, מניסיוני היומיומי, לא יודע, לא רוצה לדעת ולא מבין כלום בהשקעות. לכן, הוא לא מסוגל לבחור מסלול השקעות. אבל פנסיה הוא רוצה….לכן המדינה החליטה על המודל הצ’יליאני.. להגן על הציבור מעצמו….פטרנליסטי אבל מחויב המציאות…

    • 1. לא מסכימה. המצב האקטוארי של הקרן לא אמור להשפיע על מדיניות ההשקעה שלה (ואוי ואבוי אם כן). אין שום מניעה תפעולית לנהל את 70 האחוזים הנותרים המושקעים בחופשיות בשוק ההון בשיטת ניהול אישי.
      2. מסכימה.
      3. נניח שאני מקבלת את הטיעון. ואז צרכנו-קרייריסט כזה נקלע בטעות לאתר הזה ומתחיל לקרוא כאן בפוסטים, ומשם קורא עוד ספר השקעות אחד או שניים, ולאט לאט בונה לעצמו מודעות פיננסית שמחלצת אותו מהמטריקס. יש הרבה (מאוד) אנשים כאלה. מאות רבות. אולי אלפים. אני כבר לא סופרת את המיילים שאני מקבלת. האם גם במצב זה, ראוי להשאיר את הסולידי המפוכח ללא הכלים שיאפשרו לו לקחת אחריות על חייו? כאן בדיוק טמונה הסתירה הפנימית בתפקוד של האוצר, שמצד אחד מעודד “חינוך פיננסי” אבל מצד שני עושה כל מה שהוא יכול כדי שאנשים לא יידרשו להשתמש באותו חינוך.

      • לגבי תגובתך ל הערה מס’ 1:
        נניח שאני מנהל קרן פנסיה ira וקניתי קרן נאמנות מחקה. לקרן הפנסיה תשואה דמוגרפית שלילית ברבעון מסוים ויש צורך על פי חוק לאזנה. כדי שאקח חלק באיזון האקטוארי כעמית בקרן, עלי לפדות חלק מקרן הנאמנות ולשלם לקרן כדי שתתאזן. לא רואה איך זה קורה…

    • עמנואל קאנט

      אוצר פתח פתח למודל שאינו שונה מהמודל של ואנגארד, והוא פתוח לבחירה והתוכן שלו יקבע על ידי כוחות השוק
      זה בדיוק מתן בחירה לאנשים להחליט על סגנון החיסכון שלהם
      אולי לפרומיל של הגרעין הליברטיאני הקשה שה לא מספיק אבל זו בהחלט התקדמות ראויה וטובה
      אין סיבה שהאוצר יתערב בתוכן המסלול הציליאני , כוחות השוק יקבעו.

      בנוגע לשילוב IRA עם פנסיה ו אג”ח מיועד , הפתרון הפשוט הוא לאפשר אתז ה במסגרת קופות הגמל ללא אג”ח מיועד, מי שרוצה עצמאות, בבקשה, בלי רשת בטחון ובלי ביטוחי שארים ואובדן כושר עבודה, עצמאות עד הסוף.
      זה פתוח ואפשרי ולא צריך מודל מסובך

      • הבעיה היא שרוב האוכלוסיה פשוט תאמין לאוצר שזה הדבר הכי טוב בשבילה, וילכו כמו עדר עם המסלול ברירת המחדל בקרן שלהם רק מכוח האינרציה (שהמילה חכ”ם לדעתי עושה לו עוול).

        בלי חינוך פיננסי, כל השינויים האלה לא שווים כלום, לאוצר נוח להנציח את חוסר הידע של האוכלוסיה כי ככה יהיה לו יותר קל לבצע שינויים.

  16. לא ברור לי הקשר בין הכותרת לתוכן.
    המודל הצ’יליאני הוא שיפור ביחס למצב הקיים ותחת ההנחה שהגישה הפטרנליסטית היא מחוייבת המציאות.
    התוכן והטענה (אם הבנתי אותה) הם שהגישה הפטרנליסטית לא מתאימה – לפחות לחלק מאוד מסויים של הציבור שהוא בעל מודעות פיננסית מפותחת. זה אולי נכון, אבל מטרת התקיפה – המודל הצ’יליאני – לא ברורה בהקשר הזה.
    אני לא מסכים שהאוצר ביד אחת מעודד השכלה פיננסית וביד שנייה עושה הכל כדי למנוע את השימוש בה. מהניסיון שלי כיועץ כלכלי ופיננסי, למרות המאמצים של האוצר ושל רשות ניירות ערך ושל גופים נוספים לעודד השכלה פיננסית, הציבור בהכללה לא נענה ובוחר להישאר בור בתחום. כדאי אולי להקדיש פעם מחשבה ופוסט מיוחד לשאלה מדוע זה כך, אבל בהינתן שזה המצב – הצורך בגישה הפטרנליסטית עדיין קיים.
    אני מסכים שצריך לתת יותר חופש פעולה למגזר הקטנטן שרוצה לקחת אחריות ולנהל את חסכונותיו בצורה פעילה ויעילה, אבל השאלה איך לעשות את זה בלי לפגוע במרבית האוכלוסייה היא שאלה שהתשובה עליה לא טרביאלית.

  17. סימפטי

    נראה שרון שטיין עוקב אחרי הסולידית
    http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001083757
    כמובן, הוא מגיע למסקנה אחרת (אם בכלל), אבל הדמיון לפוסט הזה די מדהים

    • הדיוט בכלכלה

      עוד הבדל הוא שהסולידית כותבת בשפה פשוטה שברורה לכול, בעוד שרון שטיין כותב בשפה מליצית שבה קשה למצוא את הפואנטה, מתובלת בביטויים כמו “כולנו זוכרים מה קרה לני”ע X בשנה Y…” לא, רון, לא כולנו.

  18. לכל אלו המתלהבים מהיכולת להשקיע עצמאית כספי IRA:
    יש בארה”ב סטטיסטיקות המראות בבירור כי המשקיעים האמריקאיים העצמאיים כקבוצה השיגו תשואה ממוצעת עלובה בתקופות ארוכות לעומת הSP500. יש הרבה נסיונות להסביר את התופעה הזו וההסבר הנפוץ הוא שהמשקיע העצמאי מעורב ריגשית ונוטה לבצע הרבה פעולות בתיק שלו.

  19. עריסטו

    בהתחלה את מלינה על כך ש: “מאחר שהאוצר לא קבע סטנדרטים, או הרכב השקעה ראוי, עבור כל מסלול מותאם גיל, חופש ההחלטה בעניין זה נותר בידיהם של הגופים הפנסיוניים.
    התוצאה היא שכל גוף קובע את הרכב הנכסים “הנכון” לכל גיל כראות עיניו, ללא סטנדרטיזציה.”

    אח”כ את טוענת שבשאר העולם זה לא שונה:
    “מעניין לציין שההבדלים בהרכבי המסלולים החכ”מים נפוצים גם בשווקים אחרים. ראו לדוגמה את ההבדל בחשיפה המנייתית של…”

    נשאלת השאלה, מדוע את חושבת שמשרד האוצר יודע לקבוע טוב יותר את שיעורי החשיפה לכל סוג נייר ערך מאשר בתי וקרנות השקעות כמו פידליטי, ואנגארד ומיטב דש ?

    אם את לא חושבת שמשרד האוצר יודע לקבוע טוב יותר מאשר השוק, אז מדוע את מלינה על כך שמשרד האוצר נותן לשוק לעשות זאת ?

  20. שאלה: הבן שלי בן 24 וזה החיסכון היחידי שלו (בינתיים) האם גם אז כדאי לבחור במסלול מחקה מדד מניות?

  21. היום נפגשתי עם סוכן כדי לעבור למסלול מחקה מדד בפיניקס והסוכן אמר שעכשיו שיש את המודל הצ’יליאני אז בפיניקס סוגרים את המסלול המחקה מדד .
    שאלה לסולידית:
    האם ידעת על זה?

  22. הי – אם יש את האפשרות להעביר את הפנסיה למסלול מניות, מה היית עושה: חשיפה עקיפה למניות (שבעצם הקרן מנהלת דרך קרנות נאמנות, תעודות סל וכו’), חשיפה ישירה למדדים בישראל בלבד, מדדים בחו”ל בלבד, או מדדים בישראל וחו”ל מעורב? 🙂 תודה.

השאר תגובה