הסם המסוכן מכולם יישאר חוקי לנצח

ה

הפולמוס בנושא הלגליזציה מתנהל בשבועות האחרונים בלהט חסר פרופורציה, כאילו גורל המדינה תלוי רק בו. זה לא המצב וכנראה גם לעולם לא יהיה כזה – גם אם יחקרו עוד מאות סלבריטאים, יסקרו את הרגלי העישון של כל 120 חברי הכנסת או ישוו את “ליל הבאנגים הגדול” למחאת האוהלים, למהפכת הקוטג’ או למהפכת אוקטובר 1917.

מצדו האחד של המתרס טוענים שמדובר במוצר ממכר, מסוכן ומזיק לטווח ארוך. מצידו האחר מצטדקים בטענה שצריכתו היא בחירה אישית, שאינה מזיקה לסביבה, ושבלאו הכי “כולם עושים את זה”.  ולמרבה האירוניה,  בעוד הניצים מתווכחים, הם מתעלמים בנוחות מהעובדה שבשוק מסתובב לו סם קשה שבעתיים.

זהו סם קטלני, ממכר ומזיק לטווח ארוך, ואף על פי כן הוא ניטל מתוך בחירה אישית, לכאורה מבלי להזיק לסביבה, בטענה ש”כולם עושים את זה”. את הסם הזה צורכים הן המתנגדים ללגליזציה והן התומכים בה. והמדינה – היא לא רק שמתירה את השימוש בו, אלא  אף מעודדת את צריכתו.

זה לא אלכוהול ולא סיגריות.  לא שוקולד ולא הימורים. לא פורנו ולא ג’אנק פוד.  ועדיין – הסם הזה מגלגל יותר כסף מכל המוצרים הללו גם יחד.

אשראי: הסם החוקי המסוכן מכולם

בכלכלה מבוססת חוב, תפקידה העיקרי של תעשיית האשראי הוא פיתוח, צמיחה והשקעה בנכסים מניבים מתוך ציפיה לקצור רווח עתידי.

זה מה שקורה, למשל, כשבעל עסק קטן נוטל הלוואה לצורך הרחבת העסק שלו, או כשחברה ציבורית מנפיקה אגרות חוב כדי לממן פרויקט חדש. דוגמה אחרת, גרועה פי כמה אך עדיין בגבולות “החוב הטוב”, היא כאשר אדם נוטל משכנתא לטובת קניית דירת מגורים.

אלא שנראה שמשהו השתבש.

בעידן שבו האשראי נעשה זול ונגיש כל כך, הוא נתפס היום – הודות לשיווק אגרסיבי – כפיתרון לכל בעיה.

רוצה לקנות משהו נחמד אבל אין לך די כסף לשלם? אין דבר – נפרוס עבורך את העסקה ל-36 תשלומים. ביצעת יותר מדי עסקאות והחיוב בכרטיס האשראי גדול עליך? לא נורא, אפשר גם אותו לגלגל לחודש הבא. ואם גם אז לא יהיה לך מספיק כסף בעו”ש, חליק! לא לחינם יש לך מסגרת אשראי.

הכל פשוט ומהיר כל כך, משולב באופן טבעי בשגרת חיינו, כמעט מובן מאליו. גוגל, קליק, קליק – ויש לכם “הלוואה מיידית לכל מטרה” בסך עשרות אלפי שקלים. הבנק לא נותן? נסה את חברת הביטוח. מסרבים? נסה את חברת האשראי. אין מנוס? תמיד יש את השוק האפור.

זו לא תופעה שולית או מצומצמת. כולם עושים את זה, מכיוון שכולם רוצים להיות כמו כולם. אז מבזבזים עכשיו ומשלמים אחר כך. הרי “אי אפשר לחסוך” במחוזותינו ובכלל, עצם הרעיון – קודם לחסוך ואחר כך לשלם – נשמע מטופש, מיושן ותלוש. לא שמעתם על יוקר המחיה?!

403 מיליארד שקל – פי 5 מתקציב הביטחון ופי 40 מהסכום שמגלגל שוק הסמים הישראלי – זהו הסכום שניתן לעם ישראל כאשראי. יותר מחצי מהסכום הזה ניתן כאשראי לדיור – אינני יודעת כמה ממנו לזוגות בני פחות מ-30 שסירבו להתפשר על נדל”ן צנוע יותר מבית הוריהם. 102 מיליארד ש”ח עולה האוברדראפט של הציבור. 10.5 מיליארד ש”ח חייבים לחברות האשראי, למרות ריבית רצחנית של 12%.

קיצור דרך לאושר בר חלוף

הסכומים הללו כבר מזמן לא “מושקעים” רק בפיתוח או בצמיחה בהתאם למודל כלכלת החוב. בחלק גדול מהמקרים הם משמשים כדי לממן את הטיול המשפחתי לתאילנד, את טקס הבת מצווש לילדה, את סלון העור מאיטליה ואת הג’יפ בחניה. אלה לא נכסים מניבים. הם לא הופכים את בעליהם לפרודוקטיבי יותר. אלה עלויות שקועות, שבחלקן רק מאלצות אותו לבזבז כסף נוסף.

פעם, כדי לצאת ממעגל העוני, אדם נדרש להפגין אומץ לב, כישורי מנהיגות או ביצועים יוצאים מן הכלל. בכסף שהניבו לו מאמציו יכול היה לרכוש את סמלי הסטאטוס של התקופה, אשר שימשו כעדות לעושרו, למעמדו החברתי, ובעיקר לעובדה שעבד קשה והצליח להתרומם בסולם המעמדי.

האשראי הצרכני, כמו הסם, הוא קיצור הדרך המלאכותי, המהיר והקל לאותה גאווה.

בטווח הקצר, האשראי מאפשר להנות ממנעמיה של תרבות הצריכה מבלי להשקיע את המאמץ הכרוך בהשגתם. הוא מאפשר לאנשים לרכוש דברים שלא מגיעים להם בכסף שלא חסכו, ולהתפאר בסמלי סטאטוס שלא משקפים את מצבם הכלכלי-חברתי האמיתי. הבית שלהם לא באמת שייך להם, הרכב שלהם לא באמת שייך להם, והם עדיין לא לא הרוויחו מספיק כדי לממן את רמת החיים הנוכחית שלהם.

הם מתלהבים מפרסומות, חרדים למעמדם ומתקשים לדחות את תחושת הסיפוק. הצורך העז לממן חפצים וחוויות בכסף של אחרים יוצר תחושת אופוריה זמנית שמכינה את הקרקע לתהליך התמכרותי.  התשוקה הופכת לצורך, לאילוץ, לקריז – והאשראי, כמו המנה, הולך ונתפס בתור הדרך היחידה לממש אותה.

אבל האופוריה הנובעת מהחוויה הצרכנית לא נמשכת זמן רב. סמלי הסטאטוס הנוצצים מתחילים לשעמם, ותוך זמן קצר הצרכן שב ומוצא עצמו במרוץ נהנתנות, מחפש בגדים, גאדג’טים ורהיטים חדשים יותר, נדירים יותר ומשודרגים יותר – גם אם עדיין לא סיים לשלם עבור הגרסא הקודמת. וכך מעגל נסגר מעגל ההתמכרות: משתמשים, נהנים, מפתחים תלות ונוטלים מנה גדולה יותר.

כדי לקיים מצב של התמכרות, יש צורך בשני אלמנטים לפחות: צרכן וספק (“פושר”). הבנקים וחברות האשראי בהחלט עומדים בהגדרה האחרונה, שכן הם מבססים את עיקר צמיחתם על הגדלת החוב של לקוחותיהן. אבל האם הוגן להאשים את הבנקים בהתמכרות לאשראי? לא יותר מכפי שהברמן אשם בכך שלקוחותיו מפתחים אלכוהוליזם.

בהדרגה, המכור מאבד את הקשר עם המציאות. המינוס האדום בחשבון הבנק שלו – שמשקף בנסיבות נורמליות מצב חירום המחייב טיפול בהול — הופך בהדרגה לתופעה “נסבלת”, שלא לומר “נורמטיבית”, כאילו הייתה מחלה כרונית שאפשר לחיות עמה לאורך זמן.

במקום להכיר בקיומו של המשבר, לעקור עצמו מתרבות הצריכה ולתלוש מגופו את עלוקותיה, המכור ימשוך בכתפיו, יצביע על העובדה ששליש מדינה ממילא באוברדראפט, ולכל היותר יחפש הלוואה לסגירת המינוס או כרטיס אשראי נוסף.

אין פיתרון קסם לגמילה מאשראי. אין מדבקות “צרכנין” שאפשר להדביק על הכתף או תוכניות לאשראיהוליקים אנונימיים.  יש מכורים שהחובות רודפים אותם במשך עשורים – תקופות חיים שלמות שבהן הם, כספם וזמנם שייכים לחלוטין למישהו אחר.

הפתרון היחיד לבעיה הזו הוא להתעורר בזמן ולהשתמש בכל שקל פנוי כדי לכסות את החוב. עד אז מתרחקים מאנשים פזרניים, לא יוצאים לבילויים, לא קונים בגדים ולא מרחיבים את המשפחה.  במצב חירום מתנהגים כבמצב חירום.

בחירה אישית

מעולם לא עישנתי ואין לי כוונה להתחיל. אין לי סימפטיה מיוחדת כלפי ציבור המעשנים כפי שאין לי סימפטיה כלפי אף ציבור אחר שתולה את מצבו הנפשי, הרגשי והגופני במוצר צריכה כלשהו.

ואף על פי כן, אני מאמינה שההחלטה אם לצרוך מוצר כלשהו – מזיק, קטלני והרסני ככל שיהיה – צריכה להיות של הפרט, ולא של הממשלה. התערבות ממשלתית בחירויות הפרט נוטה להסב נזק חמור יותר מהמוצר האסור.

 חוזה מוחיקה, נשיא אורוגואי ודמות מרתקת בפני עצמה, התראיין לפני מספר שבועות על רקע החלטתו לבצע דה-קרימינילזציה של צרכני כנביס במדינתו. במהלך הראיון אמר:

“אם אתה זקוק לסמים כדי להיות חופשי, אתה גמור. החופש נמצא כאן – אחרת הוא לא קיים.”

הוא הדין לגבי אשראי. אם אתה זקוק לאשראי כדי להרגיש חופשי או מאושר- אתה גמור. החופש נמצא בראש – אחרת הוא לא קיים.

תרבות הצריכה היא הדלק המניע את ההתמכרות לאשראי. מתרבות הצריכה אפשר להתנתק כעניין של החלטה . במילים אחרות: אשראי הוא בחירה. שיעבוד כספי הוא בחירה.

הטרגדיה היא שאנשים כלל אינם מודעים לכך שיש להם את היכולת לבחור. הם לא יודעים להסביר לעצמם מדוע הם הולכים לאוניברסיטה, מדוע הם לוקחים משכנתא או מדוע הם קונים מכונית פרטית, אבל הם עושים זאת בכל אופן – כי זה מה שנהוג. האשראי, מבחינתם, הוא נתון; מובן מאליו שלא ניתן להימנע ממנו. חיים ללא אשראי משולים בעיניהם לחיי דלות וקורבנות.

זה לא חייב להיות כך. שילוב של חסכנות, משמעת עצמית, התבוננות לטווח הארוך, ידע מתמטי בסיסי וההבנה שכסף יכול לעשות כסף עשויים לייצר אורח חיים מהנה לא פחות, נטול התמכרויות. אני הוכחה החיה לכך. אלפי האנשים שגולשים הנה מדי שבוע ורואים בבלוג הזה שופר לתחושותיהם הם הוכחה אפילו טובה יותר.

כדי להכין את הקרקע לחירות כלכלית הפיתרון הוא טריוויאלי, אבל חד משמעי. לעולם אל תשתמשו באשראי צרכני. לעולם אל תיכנסו לחובות. לעולם אל תתנו לאדם אחר בעלות מלאה או חלקית על זמנכם, כספכם וחירותכם.

הבחירה בידכם.

avatar
  הירשם  
החדש ביותר הישן ביותר המדורג ביותר
הודע על
טל
אורח
טל

שכחת גם את החוב הציבורי של מדינת ישראל, שעומד על מעל 600 מיליארד ש”ח:
http://goldhammer.co.il/blog/40-%D7%9E%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%90%D7%A8%D7%93-%D7%A9-%D7%9E%D7%94%D7%AA%D7%A7%D7%A6%D7%99%D7%91-%D7%9E%D7%95%D7%A4%D7%A0%D7%94-%D7%9C%D7%A8%D7%99%D7%91%D7%99%D7%AA/

40 מיליארד ש”ח – זהו רק תשלום הריבית השנתי של מדינת ישראל על האוברדרפט שלה.
ההשפעה הישירה שלנו היא כמובן על החוב האישי, אבל צריך לזכור שמדינת ישראל בחוב מתמיד כשפוליטיקאים מציעים להגדיל את התקציב…

Aaron
אורח
Aaron

כרגיל, את מדהימה 🙂
את נוגעת בנקודה כואבת, שיווק ההלוואות אגרסיבי היום יותר מהרגיל,
שלטי חוצות ענקיים תלויים ברחובות במטרה לגרום לנו לחשוב שהלוואה זה משהו טוב.
“רוצה לטוס ואין לך כסף? קח הלוואה”, “רוצה חתונה שחלמת אליה? הלוואה” או אולי תיקח הלוואה סתם כך, קנה רכב ותפנק את הילדים.
אנשים הפסיקו לפחד להיות עניים…
ובגלל זה הם עניים היום יותר מתמיד…

CFO
אורח
CFO

האשראי הוא מוצר שהבנקים מייצרים ומוכרים לנו. כמובן שהם מרויחים עליו כמו כל עסק. הם דואגים להשקיע בפרסום ומיתוג ועוד שיטות שיווק כמו כל עסק. אנחנו צורכים את המוצר הזה כמו שאנו צורכים מוצרים אחרים, מתוך בחירה ובידיעה שיש לו מחיר.

אני מציע שננהג במוצר הזה כמו שאנו נוהגים בקניה של כל מוצר: נשקול עלות מול תועלת, נוודא אם אנחנו צריכים או רק רוצים, נבחון אלטרנטיבות זולות יותר והכי חשוב נחליט עד כמה אנחנו נהנים מהמוצר ששווה לנו לשלם את המחיר.

תום
אורח
תום

לעולם התועלת תגבר על העלות מהסיבה שהיא מיידית,בדיוק כמו אצל נרקמונים,המקרה היוצא מן הכלל לפי דעתי הוא משכנתא אולי.

Critical Me
אורח
Critical Me

You should deposit 5000$ at your branch, then issue a VISA with a 5000$ limit and you are set to go. haven’t got the 5K – no credit for you today, sorry…. BTW this blog is also addictive
CM

‫יעקב רחמים‬‎
אורח
‫יעקב רחמים‬‎

אני מסכים עם הדברים אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שמי שלקח משכנתא לפני 5 10 20 שנה עשה את עסקת חייו.

קובי
אורח
קובי

יעקב רחמים, איני מסכים אתך. מי שהשקיע בבורסה לפני עשר שנים שילש את כספו. מי שלקח משכנתא לפני 10 שנים, אם תחשב את עלות הריבית וההון העצמי שלא הניב כלום, תבין שגם בבום הגדול ביותר שהיה בנדל״ן בישראל, אפילו לא הכפלת את כספך. לפני 20 שנה? אולי שמרת על ערך הכסף – אולי. אינני מסכים לגמרי עם הפוסט. צורת החשיבה של חיים ללא אשראי וחיסכון קודם לפני שמוציאים שייכת למדינות הגוש הקומוניסטי והעולם השלישי (או לדור העתיק) מה קורה בארה״ב? אנשים צעירים, נניח בני 25 שלמדו מקצוע טוב, אבל בתחילת דרכם, יודעים שירויחו הרבה יותר בעתיד, אז למה לקנות יונדיי… קרא עוד »

אסף
אורח
אסף

נסה לראות את התמונה הכוללת בבלוג הזה: העניין הוא שיונדאי תביא אותך ממקום למקום בדיוק כמו BMW, ועם הכסף שאתה חוסך, אתה קונה דברים ש*באמת* גורמים אושר, ולא סמלי סטאטוס שלא קונים אושר. למשל, אתה קונה את היכולת לעבוד פחות ולהיות אדון לזמנך.
אם המטרה היא לצבור מליונים לפנסיה ובינתיים לעבוד כמו חמור ולפצות על זה עם BMW אז באמת זה קצת מטופש.

shuli
אורח
shuli

פוסט מצוין. כל מילה בסלע!!
מנסיון – אפשר להגמל ולצמוח אח”כ…

נועם
אורח
נועם

רק רציתי לומר שהשיווק האגרסיבי של ההלוואות מקומם באופן קיצוני. כבר אי אפשר היום להתקשר לבנק לשאול שאלה פשוטה בלי שינסו לדחוף לך הלוואה, (אפילו אם החשבון במצב חיובי וללא כל בעיה). נבלות. מי יותר גרוע – משווק ההלוואות או הברמן? לדעתי משווקי ההלוואות כי הם משתמשים בהסברים מניפולטיבים לנסות לשכנע אנשים תמימים וטיפשים שאפילו אם הם לא צריכים הלוואה כדאי להם לקחת כי זה ‘כלכלי’ (נשמע הזוי הא? נשבע לכם שזה ככה) לגבי הברמן, כן, הוא מרוויח יותר תשר ככל שתשתה יותר, והוא מעודד לקוחות לצרוך עוד אלכוהול – זה נכון, אבל אנשים שיוצאים לבילוי ושותים כמה דרינקים יודעים… קרא עוד »

eliad
אורח
eliad

נקודה מעניינת ונכונה, אבל למעשה אינך מציעה פיתרון אמיתי לבעיה. מה שאת מתארת היא תופעה תרבותית עמוקה , שינוי סדרי עולם של תפיסתנו את חיי בני האנוש, יש שהגדירו זאת כפוסט-מודרנה. מה שאת מציעה הוא לצרוך! צרכו וקנו כי זו מהות חיינו, אבל תקנו רק עם כסף שיש לכם מבחינה עקרונית את לא מציעה אלטרנטיבה תרבותית לעולם הצריכה חסר המעצורים, אלא את רק מבקשת שיעשו זאת באופן מעט יותר אחראי, אך דע עקא התרבות בדרך כלל חזקה מהרציונאל והשתתף התרבותי סוחף אחריו הכל, הניסיון שלך להציג את הפתרון בדחיית סיפורים איננה מחזיקה מים וגם לא תחזיק, השינוי צריך להיות עמוק… קרא עוד »

תום
אורח
תום

אני חושב שהפתרון לטווח הארוך הוא חינוך,כבר בגיל הגן צריך ללמד על מושגים כגון ,כסף,חסכון,הלוואות,ריבית וכיו”ב….אחרי זה אפשר ללמד על השואה אם ממש רוצים…מה שלי מפריע זה שגם אם אני אחסוך ולא אקח אשראי בסופו של דבר אני אשלם את המחיר כמו כולם

ruthpe2
אורח
ruthpe2

חלק גדול מחובות של אנשים פרטיים וחובות המדינה נובעים מסם עוד יותר חזק מסם האשראי והוא סם הדת. הדת גורמת לאנשים לעשות ילדים בלי חשבון,ואז לקנות דירות יותר גדולות ועוד .המדינה בשם הדת רוצה שטחים שעלות אחזקתם גבוהה וככה חי לו עם בלי חשבון ובלי עתיד ..

אמיר
אורח
אמיר

שהחוק יחייב פרסומות של בנקים להתפרסם עם מדבקה: אשראי צרכני מזיק לבריאות

Aaron
אורח
Aaron

אהבתי 🙂

תום
אורח
תום

אני חושב שכל אלה שמאשימים את משווקי ההלוואות לא כל כך הבינו את הפוסט….יש לכם בחירה אם לקחת הלוואה או לא זה תלוי רק בכם…לאחרונה הבנתי את מה שדורין כתבה ועכשיו אני פועל לחיסול כל קווי האשראי שלי החל בעובר ושב וכלה בויזה…..בניתי לעצמי מסגרת אשראי של כמה עשרות אלפים…לצורך זה לקחתי הלוואה בריבית נמוכה ושמתי בעובר ושב.

שמעון חש
אורח
שמעון חש

יעקב רחמים
אתה שוכח שבתחילת האלפיים היו הרבה חדלי פרעון משכנתא. להם זה לא ככ השתלם..

‫יעקב רחמים‬‎
אורח
‫יעקב רחמים‬‎

ממש לא.
מה שאני אומר שמי שלקח משכנתא וניהל סיכונים כמו שצריך הרוויח בגדול.
מי שלקח משכנתא מעבר ליכולת ההחזר שלו היה בבעיה.
מעבר לזה כל רווחי ההון שנוצרו לו מעליה במחיר הדירה פטורים ממס.

דני רוזן
אורח
דני רוזן

מדהים,

פשוט מדהים עד כמה הפוסט קולע לעניין.

תיארת מציאות קודרת בצבעים ריאליים.

אבל מה עושים ? כיצד משתחררים מלפיתת החנק וכיצד לקטוע את המשך השקיעה בבוץ ???

אלה השאלות שצריכות התייחסות ותשובה נוקבת ולא רק עצות בסגנון של “אל תקחו אשראי” .

אני מצפה בקוצר רוח לפוסט הבא…

אנא הזדרזי,

דני

דני
אורח
דני

כרגיל, יש לך כמה טיעונים טובים שהולכים לאיבוד בטון המטיף… כליברלית מושבעת, קשה לי להבין מאיפה מגיעה ההזדהות המוחלטת עם עולם הערכים הנוצרי, במיוחד לאור העובדה שהשורשים לך נטועים בתרבות הפוכה לחלוטין, שבה ההסתכלות היא תמיד פנימה, ולעולם לא בביקורת ותוכחה כלפי הזולת.

בכל אופן, וכפי שרמזת, האנלוגיה לסמים מתאימה יותר להתמכרות צרכנית ולא לאשראי עצמו שהוא כלי (וכלי חשוב) בכל כלכלה מודרנית. ביטול האשראי הוא רעיון קורץ ויפה ואפילו רומנטי, אבל לא סממן למחשבה ליברלית מתקדמת, אלא בעיקר לפנטזיה ילדותית.

פאטיה
אורח
פאטיה

חחחחחח אמיר, על קופסאות הסיגריות יש כתוביות כאלה ואנשים מכורים ממשיכים לעשן, למרות שהם מתים מפחד לגבי ההשלכות הבריאותיות וקיצור תוחלת החיים.
אנשים שלא מסוגלים לחסוך ולוותר על מוצרים מיותרים, או מזיקים, וזורקים את הכסף שלהם לשווא, יש בזה, לדעתי חוסר בגרות ואי דחיית סיפוקים.
אדם צריך לבדוק את עצמו בצורה הכי ברורה שיש, ולבוא אל עצמו בדרישות הגיוניות וללא רחמים עצמיים. מי שמשפר את השקפת עולמו מן השורש, אמור לצאת ברווח מכל הכיוונים.

פאטיה
אורח
פאטיה

לדעתי משפחות דתיות או חרדיות עם ריבוי ילדים, גרים דווקא בדירות קטנות והם מכירים היטב את התנהגות החיסכון . אלה מהם שנתמזל מזלם להיות מרובי ילדים ועשירים, סביר להניח שהם מעריכים גם את ערך הכסף. אני לא מדברת מהצד הדתי או החרדי, אני לא דתייה ולא כל שכן חרדית, אבל צריך גם לכבד אנשים שהם שונים ממך ולא להאשים אותם בבעיות הכלכליות של המדינה. זאת דרכם, ולא בכדי בנכר הגויים הרגישו מאוימים מהצד היהודי, בגלל ריבוי הילדים ומיעוט תמותת תינוקות או ילדים, בגלל הלכות היגיינה שמקורם בדת והחיים בטהרת המשפחה. לגרעון והבעיות הכלכליות של המדינה יש הרבה פנים ואין טעם… קרא עוד »

אנה
אורח
אנה

מסכימה איתך לחלוטין בכל הנוגע לבתמיצווש ראוותני, ג’יפ,…. אבל מה לגבי רכישת בית? אני לא מבינה בכלכלה בכלל אבל יודעת שמכירי השכירות הולכים ועולים ולי ולבעלי (למרות שמרויחים מעל הממוצע) אין שום סיכוי לקנות בית (צנוע) בלי משכנתה.

נדב
אורח
נדב

מה שמפחיד אותי, זה שככל שיש יותר אנשים במדינה שחיים על אשראי, בסופו של דבר, המיעוט שהתנהל נכון וחסך ישלם את המחיר בעקיפין. יגיע מצב שהחוב של משקי הביית יהיה כל כך גדול, שהמדינה תאלץ לבצע שמיטת חובות בצורת היפר-אינפלציה כבדה, כך שהחוב יקטן. בדיוק כמו בשנות השמונים שהיו אנשים שהצליחו להחזיר את כל המשכנתא שלהם בקלום אחרי החלפת המטבע.
אותו הדבר בנדל”ן.

עדו קאליר
אורח
עדו קאליר

אני קורא תמיד. מגיב מעט. אבל אני תמה על תגובותיך לקוראים. חלקם בעלי ידע ומעלים טיעונים בעלי ערך. איך זה שאת לא לוקחת מאף אחד נקודה למחשבה? א. בתנאי מחיר/עלות ריבית/עלות אלטנרנטיבית של שכירות, קנייה יכולה להיות “רציונלית” במובן NPV. ייתכן וזה המצב. לא הוכחת שזה לא כך. ב. יש תועלות “הגיוניות” – לעולם לא תוכלי לגדל בוסתן עצי פרי בבית שכור). קיבוץ כל האשראי הצרכני – ממשכנתא בריבית נמוכה -שהיא סוג של חסכון כפוי ועד אשראי פראי של חברות אשראי בכפיפה אחת – עושה לדעתי רק עוול לטיעון הבסיסי שלך שהוא נכון מאד.

משוטט
אורח
משוטט

נראה שהמוני בית ישראל שקועים שסמים אמיתיים שמרדימים אותם ומשכיחים מהם את האמת שאף פעם לא תברח או תיעלם – החוב לא יימחק והמספרים בבנק לא ייעלמו מעצמם. היום כבר אין מה למכור כל כך הרבה כמו פעם ולכן כל הגופים מנסים את כוחם למכור כמה שיותר, ולפעמים על ידי טיעונים או שכנועים מאסיביים או הרבה פעמים שלא בהתאמה לצרכים האמיתיים. לכן האחריות של כולנו – הצרכנים – היא לגלות בגרות והבנה הדברים ולא להתפתות למוצרים והלוואות שלא באמת צריך. לבנקים ולחברות האשראי כבר אין יותר מדי מוצרים למכור לכן הם מנסים לפתות אותנו לקחת הלוואות שלא באמת זקוקים להן.… קרא עוד »

אנא-אל
אורח
אנא-אל

בתור פורשת אקסטרים מוקדם את לוקחת בחשבון את האפשרות בתרחיש קטסטרופלי תצטרכי לחזור לעבוד? האם זה בכלל משהו שפורש צעיר צריך לקחת בחשבון?

מרק ש.
אורח
מרק ש.

דורין על אף שאנו חלוקים בצורת ההשקעה אני מסכים מאוד איתך לגבי הנושא של החוב.תיארת בצורה נכונה את הבעיה אבל אני אישית חושב שהבעיה היא חמורה בהרבה. מכיוון שההתמכרות לחוב הגיעה בשנים האחרונות כאשר הריבית נמצאת בשפל של כל הזמנים.
מייקל לואיס כתב את זה בספרו מכונת הכסף ״איך לגרום למעמד הביניים להרגיש עשיר תן להם חוב בריבית אפסית״
אני לא רוצה לחשוב מה יהיה המצב בישראל אם הריבית תחזור לממוצע רב שנתי.

palavrot
אורח
palavrot

ועדיין … החוב הפרטי בישראל (כשיעור מהתל”ג) הוא אחד הנמוכים ב OECD. פחות מ 42% ב2012. כ 70% מהחוב הפרטי הם משכנתאות. 270 מתוך 383 מיליארד ש”ח.

גיל האליל
אורח
גיל האליל

מצטער, אבל לפעמים יש הגיון כלכלי בקניית בית. אני לא אכנס פה למתמטיקה, כל אחד יכול לעשות זאת בעצמו. אפשר לשקלל את כל הפרמטרים ולהשאיר בחוץ את הפסיכולוגיה האישית של הקונים ועדיין לגלות שיש מקרים בהם זה משתלם. קחו למשל חברה יצרנית, שקונה אולם יצור במקום לשכור אותו. ברור לכם שכאן אין שיקולים מסוג “חייבים לקנות כי לכולם כבר יש”, אלא שיקולים כלכליים קרים נטו. ועדיין חברות עושות את זה ואפילו במימון יקר. לסולידית, אני מסכים מאוד עם הקו שלך, אבל חושב שאת נוטה לקיצוניות בהצגת הדברים ויש בכתיבה שלך משהו קצת דמגוגי. לא “כולם” חיים על אשראי לטובת הנאות… קרא עוד »

אלון אלירן
אורח
אלון אלירן

אני מזדהה מאוד עם הדברים. לדעתי, דווקא המשפט המסכם אינו מדויק (וייתכן, שנוסח באופן גורף יותר מכוונת הכותבת…). יש הבדל משמעותי בין חוב לגורם כלכלי גרידא לבין אדם קרוב/ה או בִכלל כל אדם, שזקוק/ה לעזרתנו. כדאי מאוד להיזהר מדברים ממכרים, ואכן הבעיה השכיחה מאוד היא הנטייה להשתמש בחומר/כלי/טכנולוגיה באופן התמכרותי. כיוון שאיננו מתנזרות מכל חומר/כלי/טכנולוגיה (אם כי מחלקם כדאי בהחלט להתנזר), אין דרך מומלצת לדעתי, אלא ללמוד להשתמש מבלי להתמכר. היעזרות בהלוואה של סכומים קטנים, למשל, מאפשרת לי לחיות חיים טובים — צנועים אמנם, אבל לא עלובים או בלתי-ראויים — גם בִתקופות של מחסור כספי, וּמחסור כספי אינו פשע, בוודאי… קרא עוד »

ViP
אורח
ViP

הנקודה שאת מדברת עליה היא שלב “החובות”. בעבר היה נהוג שהגברים יביאו את הכסף הביתה – השלב הזה הסתיים כי הוא לא היה מספיק. מה שקרה כשתוצאה הוא שגם נשים התחילו לעבוד ככה נוצר מעגל עבודה של הגבר ושל האישה על מנת לממן את אורח חייהם. אלא מה? גם השלב הזה לא הספיק ואז עברנו לשלב “השעות הנוספות” בערך בתחילת שנות התשעים. מה שהכי מוזר בכל זה שהשוק ממשיך להיות ריווחי ובצמיחה ועדיין מעמד הביניים (הצרכני) ממשיך להיות תקוע. איך זה שהשוק בצמיחה ומעמד הביניים כל הזמן דורך במקום? מי שכבר קרא כאן יודע למה. עשירים לא קונים. מעמד הביניים… קרא עוד »

משקיע
אורח
משקיע

יש בחור בשם ינון אריאלי שטוען כי הוא יודע להשיא תשואות משמעותיות מעל תשואת השוק. הוא מראה ביצועים הסטוריים יפים, מדבר בשפה מקצועית ועושה רושם מצוין.
מה שלא ברור לי זה למה הבנקים לא שוכרים אותו כדי שירויח עבורם הרבה יותר מהריבית של המשכנתא שהם נתנו לי

inonz
אורח
inonz

ינון אריאלי משקיע על פי שיטת הערך. במניות. יכול להיות שהוא מצליח ויכול להיות שלא. בכל אופן הוא משקיע במניות, עם סיכון מסוים. הבנק מעדיף השקעות הרבה פחות מסוכנות או לפחות כאלו עם בטחונות משמעותיים כמו הדירה שלך במקרה שאתה לוקח משכנתא

שמעון חש
אורח
שמעון חש

יעקב רחמים
גם אנשים שלקחו משכנתות סבירות , נפלו אז , מיתון , פיטורים , אבטלה וכו..
וזה יקרה שוב מאוד בקרוב

‫יעקב רחמים‬‎
אורח
‫יעקב רחמים‬‎

שמעון חש מה זה בעניך משכנתא סבירה ?
הכל עניין של ניהול סיכונים ותכנית המשך ברורה למקרי קיצון.

הרץ
אורח
הרץ

פוסט מצוין,
תודה רבה.

תמיר
אורח
תמיר

צרכנות כמטרה היא אכן לא פיתרון. חובות לא נעלמים הם רק מצטברים, ובמציאות המטורפת של היום להניח הנחה כלשהי לגבי איפה אני אהיה בתוך שוק העבודה בתוך 10 שנים (אלא אם אני עובד מדינה, או איש צבא, או עובד באחד המונופולים) זאת התנבאות (וכולנו יודעים מי קיבל את יכולות ההתנבאות מאז החורבן)… אבל מה, אנחנו חיים בעידן שאפשר להגיע בו ולעשות בו יותר מאשר בכל עידן אחר, לראות יותר מקומות, להיחשף ליותר דברים, ולהתנסות ביותר חוויות. החיים של הישראלי הממוצע טובים יותר בריאים יותר ועשירים יותר מאשר של מלך אנגלי במאה ה- 16… המסקנה שלי לפיכך היא שלא צריך לעצור,… קרא עוד »

עומר
אורח
עומר

מה הדעת לגבי מינוף לרכישת נדל”ן להשקעה?
זה חוב שיעזור לי להשיג נכס שאחרת לא הייתי משיג.
הרכישה היא עם תוכנית כלכלית ברורה.

משה
אורח
משה

פשוט הזוי שאם רוצים הלוואה כדי לצרוך הבנקים נותנים בלי בעיה.
ואם רוצים הלוואה כדי למנף ולהרחיב את רווחי העסק, הבנק מערים קשיים ורוצה לשעבד נכסים.

מחזיראור
אורח
מחזיראור

זה לא הזוי.. הבנק הוא לא ארגון צדקה. הוא עושה מה שמשתלם לו.
משתלם לו לתת הלוואות לכל מטרה בריביות של שוק אפור – זה כסף קל.

לעסק אתה בחיים לא תשלם 11% ריבית, אתה תדרוש ריבית טובה יותר.. ובמציאות בה רוב העסקים הקטנים נופלים, לתת לך כסף ועוד בריבית אטרקטיבית, פשוט לא משתלם.

ברק
אורח
ברק

רק רציתי לציין שכל מי שמדבר פה סרה על החוב של מדינת ישראל מוטב שיזכור שהחוב הנ”ל מהווה חלק גדול מהנכסים שלו, כולל של הסולידית. מדינת ישראל אינה משק בית ויש לכך הרבה השלכות, וההסתכלות על החוב שלה כעל חוב של חברה או משק בית היא טעות איומה שעולה לכולנו ביוקר כל פעם שיאיר לפיד או מישהו אחר מזדעק על ה”גירעון הנורא” שהשאירו לו.

הרץ
אורח
הרץ

שלום,

אז מה באמת חשוב יותר, הביטחון או הנוחות? מי יודע – והאם אפשר בכלל לדעת?
http://www.themarker.com/news/1.2313115

כתבה שעשויה לעניין גם מספר עוקבים.
לי אין ספק מה חשוב!.

תודה לך.

קרן
אורח
קרן

היי דורין, תפתחי את אתר דה-מרקר – את מופיעה היום בכתבה הראשית! ברכותיי 🙂

גיא
אורח
גיא

לפני הכל – פוסט מצויין. התוודעתי לבלוג שלך לפני כמה חודשים, הצטרפתי לאחרונה לקבוצה שלך בגוגל+, אבל רק עכשיו יוצא לי להכנס ולהתחיל לקרוא קצת יותר לעומק. ובתור אדם שכלכלה היא תחביב די רציני שלו, אני חייב לציין שאני ממש נהנה מהבלוג שלך. אבל אם נעזוב לרגע את החנופה, ונחזור לפוסט עצמו: בעיקרון אני מסכים איתך. אישתי ואני שמים בתחילת כל חודש סכום מסוים קבוע של כסף מזומן בקופה קטנה, והיא משמשת אותנו לכל החודש: מנקה, קניות, בילויים וכו’. אין כסף בקופה? לא קונים. משתדלים להיות מחושבים עד כמה שאפשר (אפילו בירח הדבש שלנו חילקנו את המזומן לפי ימים, ומראש… קרא עוד »

ברק
אורח
ברק

גיא, לא לסגור מינוס באמצעות הלוואה זה לא רציונלי. מינוס זו ההלוואה הגרועה ביותר שיש מבחינת תנאים. הבעיה בסגירת מינוס בהלוואה היא שברוב המקרים מי שנכנס למינוס לא עושה במקביל את התהליך הכאוב של קיצוץ כדי למנוע מהמינוס לגדול, ואז ההלוואה מצטרפת לשאר החוב שהוא צריך להחזיר עד שיום אחד הבנק מחליט לסגור את השאלטר.

רונית
אורח
רונית

פוסט מעולה, ובכלל, בלוג מעולה שרק אתמול גיליתי, וחבל שלא מצאתי אותו הרבה קודם.. לגבי סם האשראי, דן אריאלי (כדאי שיהיה ברשימת המומלצים..) כותב כך : “למה הזמן דוחק? מכיוון שימיו של הכסף המזומן הולכים ומתקצרים. הוא מעכב את רווחי הבנקים – הם רוצים להיפטר ממנו. אמצעי תשלום אלקטרוניים מניבים הכנסות גדולות מאוד. הרווחים מכרטיסי אשראי בארה”ב עלו מ-9 מיליארד דולר ב-1996 לשיא של 27 מיליון דולר ב-2004”. אני מניחה שמאז כתיבת ספרו “לא רציונלי ולא במקרה” הרווחים מכרטיסי האשראי עלו בהרבה. אריאלי אמנם מתייחס למוזמן בהיבט המוסרי, אך בקלות ניתן להקיש ממנו גם על אופן השימוש באשראי. במחקרים שבוצעו… קרא עוד »

Dana Morris
אורח
Dana Morris

אני מאוד מזדהה עם דברים שלך
באופן כלליי אני משתדלת לחסוך
ולו צורכת סמלי סטטוס בדרך כלל (טוב נו יש לי אייפון)

איך היית ממליצה ללמוד את תחום ההשקעות?
כמה כסף לדעתך צריך לחסוך לפני שמתחילים להשקיע אותו?

שמיל
אורח
שמיל

מה שחסר בישראל זה משהו שקיים בארתות רבות כרטיס debit , כרטיס שהוא כמו בנקט, הוא מחייב מיד את החשבון ולא נותן לך לקנות יותר ממה שיש לך. הבנקים המקומיים משום מה מסרבים להנפיק כרטיסים כאלו…

דן
אורח
דן

הלוואה בריבית פריים מינוס 0.3 (1.3%) שמופנה לשוק ההון זה סיכון?

שירה
אורח
שירה

כל כך נכון! בישראל, הכרטיס הראשון שמקבלים כשפותחים חשבון בנק הוא כרטיס אשראי! “את בת 16 – הגיע הזמן שתיכני למעגל החובות” כשגרתי בחו”ל גיליתי שכרטיס אשראי זה משהו שצריך “לעבוד בשבילו” כדי לקבל אותו ושתכל’ס – לא באמת צריך אותו. במיוחד לא חבר’ה צעירים (אין לי משפחה משלי כך שאני באמת לא יודעת איך מנהלים משק משפחתי). כשגיליתי את ה-debit card לא הסתכלתי פעם אחת אחורה. כשעברתי חזרה ארצה שמחתי לגלות שהתופעה הגיעה גם לארץ, אך בתי עסק רבים (בעיקר כאלה שצריך לשלם להם חשבונות כמו חברות אינטרנט וסלולר, ביטוח וכו’) לא מכבדים אותם. אז לצערי יש לי כרטיס… קרא עוד »

ביולוג ירושלמי
אורח
ביולוג ירושלמי

קלאסיקת כתיבה על-זמנית. מטאוריט של אמת מזוקקת לפנים.
מאמר מכונן, עם קישורים מרהיבים למאמרים אחרים, חדות ורהיטות כתיבה שנותן השראה כל פעם מחדש. וגם פטיש 5 קילו לראש.
“שיעבוד כספי הוא בחירה”… כל כך מזדהה עם המשפט הזה…
חסרה לי רק תובנה אחת בלבד סולידית יקרה – אם אני נטול אשראי, לא נוטל אשראי ודואג לעצמי ולזמני, אז בכנות ובלי PC, מה אכפת לי מאחרים?
בהנחה שסולידריות זה חרטא וכל אחד באמת חייב ומוכרח לדאוג קודם כל לעצמו..
האם צריך להיות לי אכפת כל כך מאחרים שבוחרים (במודע או שלא במודע, במתכוון או שלא במתכוון) לשעבד את עצמם כספית לאחרים?
אם כן – אתנדב ב”פעמונים”.
ואם לאו?…

הצטרפו לרשימת התפוצה

אנא המתינו

תודה שנרשמתם!

עקבו אחרי

תגובות אחרונות בבלוג

RSS מהפורום