קווים מנחים לשכירות בפעם הראשונה - עוד אדם פיקח נפל

[yossik]

חיים כמו של מקבילם הלבן הפרבילג שסובל מאיי קיו גבוה?

בבקשה לשמור על תרבות דיון.

 

[Shlomi Z]

וגם לא כלכך חשובי יא גבר

בדיוק, לכן אני מבקש ממך אולי פחות להצטדק ולהתעסק בדברים לא חשובים מול יוזרים עלומים בפורום... לך תעשה דברים חשובים.

 

[ווטרן-טירון]

מקבילם הלבן הפרבילג שסובל מאיי קיו גבוה?

האמת שזה לא כלכך מצחיק, בעלי אייקיו גבוה רבים בהחלט סובלים מהאייקיו שלהם. להיות ער ומודע שהחיים הם סבל, שהם אכזריים ושיש השלכות לבחירות האוטומטיות שהמדינה מצפה שהאזרחים שלה יבחרו, ושההשלכות הללו כנראה דופקות אנשים אחרים בקצה השני של העולם כמו גם במדינתנו הקטנטונת - זה סבל מוסרי ומדכא מאוד. חלק מהאנשים הללו מותאמים לתפקידים מורכבים במשק שבהם רואים את "מאחורי הקלעים" של הרבה מאוד מערכות, והמודעות למה שנמצא שם בהחלט מייסרת הרבה אנשים. בהקשר אחר, מכיר כמה בעלי אייקיו גבוה מאוד שבחרו לא להביא ילדים מתוך אידאולוגיה, ואם בשלב כלשהו ירצו ילדים, הם ציינו בפני שיאמצו.

מה היית מציע לעשות כדי לשפר את מצבם של כל אותם אנשים?

א. להבין שהנושא לא תלוי בהם אחרי שמסירים את כל הקלישאות.
ב. שהלבן הפריבילג ייעזר בהם על-מנת להביט על הדבשת של עצמו, יבין את ההשלכות, ויפעל בהתאם.

לא צריך מעבר לזה, המציאות כבר תכתיב את שלה לכאן או לכאן. למעט אולי שהמדינה תפסיק להפריע כבר ותאפשר לבעלים הראויים של ההון והמשאבים בחברה לחזור למשחק.

ספציפית לגבי נכים ישראלים, פשוט תביט על המקבילים שלהם בארה"ב, קנדה, יפן והסקנדינביות. לדעתי המצב הטוב שלהם לא נובע בגלל משהו טוב שעשו למענם או בגלל שהם בעצמם מאוד מוכשרים, המקור היסודי להבדלים הללו הוא דטרמיניסטי: גיאוגרפיה שמאפשרת למדינות אלו ליישם מדיניות שכנראה לא ניתן ליישם במזרח התיכון, הומוגניות תרבותית/דתית/אתנית/רעיונית וכדומה. כאשר לאזרח הממוצע יחסית טוב והוא לא חי בחרדה תמידית לגבי השאלה "מי עומד לדפוק אותי היום?" כמו בישראל, יש הרבה יותר פניות פסיכולוגית לאנשים נכים וניתן לעצב למענם את המדיניות בלי לגרום להם להרגיש "מסכנים" או "פחות שווים" ובלי לפגוע להם באגו.

אבל לישראל יש דברים יותר "חשובים" להתעסק איתם, כמו לדאוג לגבולות ברי חדירה, לא לסלול רכבת מאילת לנמל אשדוד כי זה לא משרת אינטרסים של מדינות אחרות, וכן הלאה. התרשמתי שלדאוג לאזרחים שלה, זאת מטרה משנית לחלוטין. אולי אני טועה.

בדיוק, לכן אני מבקש ממך אולי פחות להצטדק ולהתעסק בדברים לא חשובים מול יוזרים עלומים בפורום... לך תעשה דברים חשובים.

האם שמת לב לשעה שבה כתבתי את המניפסט המצטדק הזה? וגם זה קרה רק אחרי ש: @מלפפון חמוץ התעקש שאתייחס לדברים שכתב. כמו כן, במדינה שהכל בה מהונדס על-מנת לפעול נגדך, כנראה שיהיה לך הרבה זמן פנוי בגלל מנגנון ההימנעות שמאפשר לך לשרוד בתנאים גרועים כאלו. שמח שאני מבזבז אותו על יוזרים עלומים בפורום רנדומלי ולא על דברים מסוכנים אחרים שכבר הפילו הרבה צעירים מתוסכלים במדינה.

 

[Last1k]

לא הבנת כלום למעשה. וניכר שאתה עושה סלט אפילו מהתגובות שלך עצמך, כל שכן, מהתגובות שלי. ובבקשה אל תכניס לי מילים למקלדת שכנראה מתארים אותך יותר מאשר אותי.

הגבתי באופן ממוקד לטענה X שלך, אבל בחרת לברוח לטענה Y שלך, כאילו שהיא מהווה איזושהי תשובה לתגובה שלי.

הנה השתלשלות ההתכתבויות ביננו לפי הסדר המותאם של הטענות והתגובות לטענות:




--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------



קודם תענה בענייניות לגבי הטענה הראשונה שאתה ככל הנראה שוגה איתה. לגבי הדרכים המעשיות שהצעת:
1. תודה.
2. מצב העניינים שתיארתי בפוסט הוא התוצר הסופי וכולל באותו את הניסיונות שבוצעו בעבר עם אנשי מקצוע וירידה בכושר ההשתכרות בגלל היבטים פסיכולוגיים, כנראה גם רפואיים וכן הלאה. כך שלצערי הדרכים שהצעת פחות רלוונטיות עבורי. אם היו רלוונטיות - הפוסט לא היה נכתב.


אדייק את הטענה - גם כשאני מצליח, משגשג וחי עם תחושת שליטה גבוהה בכל האלמנטים בחיים שלי - זה לגמרי דטרמיניסטי. גם האפשרות לבחון מבין אופציות, נקבעו ע"י מהלכים קודמים שלא תלויים בך. וגם היכולת לבחור איך להגיב, היא אינה תכונה טבעית בכל אדם, יש אנשים שנהנים ממנה יותר, יש פחות, יש בכלל לא, ויש גם כאלו שיכולים ליהנות, אבל לא רוצים. יהיו הסיבות לחוסר הרצון שלהם ככל שיהיו, מקורן דטרמיניסטי.

לדעתי, אין כבוד גדול לאותם סטואים שמצליחים לנהל חיים בריאים ושלמים. הם פשוט בורחים מהאמת העצובה ובונים על זה שהזמן או שאנשים אחרים יטפלו בה. מביש.


תרגיל מעניין, תודה. הנה מה שעולה לי:

- כל הכוכבים התיישרו נגדי, זה מדרבן מאוד להיכנס למצב רוח מדוכא, ולכן הראייה על המציאות שלי כנראה מדויקת יותר משל אנשים עם הטיית אופטימיות. גם המחקר מראה זאת לפי מיטב זיכרוני מהתואר הראשון. זכיתי. זה ניכר בכך שאנשים עם הטיית אופטימיות כמו הסולידית, דיי מקבלים שוק ומצטיירים בעיני כאנשים חלשים כשמשהו באמת חמור קורה. BE RESILIENT..

- הדטרמיניזם היה מאוד קשה איתי, וממש מהיום הראשון בחיי. זה גרם לי לפתח תכונות אופי שמזכירות הימנעות מהסוג שג'ון בולבי מדבר עליו. בהתחשב בכך שהמדינה בה אני חי והסביבה שלי מראים סימנים של נסיגה, חולי והליכה אחורנית (לפחות בטווח הזמן הקצר של עשרות השנים האחרונות, אם נסיר את כל הפייק בסגנון סטרטאפ ניישן וכו'), נראה שההימנעות הזאת פטרה אותי מהרבה עוגמת נפש שזוגות נשואים עם ילדים ומשכנתא כנראה חווים ועשויים עוד לחוות בשנים הבאות.

- בגלל שאני משחק בתנאי משחק קשוחים יותר במובן מסוים מאוד (ולא במובן הכללי, לכולם החיים הם דוקהה לפי בודהה), הקושי החריג הזה סיפק לי מיומנות להתחקות אחרי מה שעובד שנים לפני ששאר הסביבה שלי משכילה להתחקות הדברים הללו גם כן. זה לא סיפק לי רווחים מיוחדים מכיוון שלקשיים שלי יש מחיר בעניין הזה, אבל זה מרגיש נחמד לדעת מראש מתי אופנות עשויות להופיע ולאן העדר ירוץ בעוד כמה שנים קדימה.

- בגלל אותה "אלימות דטרמיניסטית" כלפי, זה הצריך ממני להגמיש ולהחכים מאוד את החשיבה על עניינים כמו מהות החיים, מה אנחנו לעזאזל עושים כאן ולמה מכל המוזרים שמתהלכים בעולם דווקא אני "זכיתי בכל הטוב הזה"? מצד אחד זאת ברכה כאשר זה גורם לך ליהנות מהרגיל והשגרתי בחיים, מצד שני, זה מבזבז הרבה מאוד אנרגיה מנטאלית ולא מותיר לך כוח להתעסק עם טרדות שגרתיות ביומיום (ולכן מוטב להימנע מראש) שמהוות אפילו סטנדרטים שאנשים אחרים שופטים אותך על-פיהם. אליה וקוץ בה.

- הדפיקה הדטרמיניסטית שלי הרבה פעמים הופכת את הנוכחות "הפסיכולוגית" שלי לסוג של מראה עבור הזולת. מראה לגבי מצבו הכללי ולגבי הפנימיות שלו (בעיקר בשיחות איתם). לרוב המראה לא נעימה כלכך בכל מיני היבטים וזה שונה מאדם לאדם. מדובר במנגנון סלקציה חברתי דיי אפקטיבי, רק המובחרים נשארים ליידי בסופו של דבר, והאיכויות שלהם משתבחות ככל שהקשר מעמיק והשנים עוברות. רק חשוב לי לסייג ולומר שאין מדובר בדרמות חברתיות עם אנשים, אלא סתם בחוסר נוחות מסוים ולא מזיק במיוחד מצידם כלפי וכלפי הסטטוס שלי בחיים.


מניח שלא ציפית לקרוא יתרונות מהסוג הזה, אבל מה לעשות העולם יותר מורכב מתשובות בנוסח של סקר שביעות רצון. ושוב פעם אציין את העיקרון של בודהה, החיים בסה"כ הם סבל.


מרגיש כמו מכתב התנצלות עם הרבה תירוצים בתוכו. בהחלט יש לגיטימיות לדרוש מ-"פאקינג הסולידית" הרבה יותר כשהיא כותבת על נושא ברומו של עולם שכזה.
אשמח לסייע לה בעניין עם כמה נקודות הראויות לציון:

1. "היה לך מזל" - הרבה פעמים "מזל" אינו רלוונטי רק לאדם בר המזל. המזל נותן לאדם אחד על חשבון המון אנשים אחרים שחלקם מוכשרים, חכמים, משקיענים ו-"נכונים" ממנו בהרבה. סיבה טובה לעשות חשבון נפש ולהרהר לגבי המסגרות בהן אנחנו מעירים את חיינו. לדעתי זה גם עשוי לעזור לפתח חוסן מסוים כאשר מופיעים משברים לאומיים, בהם בדר"כ המזל הטוב נהפך למזל רע.

2. "נולדת להורים שאוהבים אותך מרגע שגילו על קיומך, ושיש להם את היכולת לדאוג לכל צרכיך. אתה ילד ממין זכר, ישראלי-יהודי, בהיר-עור, אזרח בן-חורין ושווה-זכויות בדמוקרטיה מערבית עשירה, עם זכויות אדם ואזרח מוגנות, שהגיח לעידן המשגשג והמתקדם ביותר בתולדות האנושות. אלה קלפי הפתיחה שחולקו לך. לא עשית דבר כדי לזכות בהם." - ראייה ריאליסטית יותר תומר, שאם זכית בכל הקלפים המשובחים הללו ולמרות זאת אתה מרוויח שכר מינימום, סובל מבדידות או ממצב בריאותי לא משהו, אז כנראה שממש אבל ממש הלך עליך. כל דבר שישתבש אפילו מעט, ובחיים דברים משתמשים, כנראה יפיל אותך חזק מנקודת הפתיחה שקימבנת לעצמך. מצד אחד זה מאוד מפתיע ומאכזב שבחורה אולטרה אינטליגנטית כמו הסולידית מפספסת היגיון כלכך פשוט שכזה, מצד שני, זה מאוד לא מפתיע שגם גדולים המחוננים נופלים ברגע שמאכילים אותם בקצת מזל טוב או בהצלחות קטנות בייחס לאחרים. אף אחד לא חסין מעיוורון מפני המציאות.

3. "זכור שילדים אחרים – למעשה, רוב הילדים עלי אדמות – מתחילים את המשחק עם קלפים חלשים בהרבה" - כדאי לזכות גם להתנצל בפניהם על היותך פריבילג,. אולי גם מוטב שתקפיד להיות ייצרן ואפקטיבי כלפי המדינה שלך ותשתדל לא לרשל יותר מידי, על-מנת להרגיש בסדר עם עצמך מוסרית שזכית לתנאים שעדיין לא הוכחת שאתה ראוי וזכאי להם. אנשים ראויים ממך כבר נפלו וקרסו, כדאי שלא תרשל ותאבד קצב.

4. "נעודד אותך תמיד להצליח בזכות עצמך." - מיותר לדעתי. ראשית בגלל שגם כשאתה מצליח וגם כשאתה נכשל, זה אף פעם לא בזכות עצמך. אתה חי במדינה שהיא סוג של אורגניזם שבו תא אחד משפיע על האחר, גם אם לעיתים בדרכים עקיפות ומורכבות שאין לך סיכוי להבחין בהן בזמן אמת. שנית, אם צריכים לעודד אותך, זה אומר שמשהו בצלחת הפטרי שבה אתה גדל מקולקל או בעייתי.

5. "אבל בבוא היום תגלה שהעולם, לצד היופי שבו, איננו מריטוקרטי לחלוטין, ויהיו דלתות שיפתחו בפניך בגלל מזל טהור או בשל משתנים שאינם בשליטתך. כשאתה שופט אחרים, זכור שלא כל הצלחה נובעת בהכרח מיכולת אישית, ולא כל אי-הצלחה או עוני נובעים מכישלון אישי או עצלות." - זה דיי מגוחך ש-"פאקינג הסולידית" צריכה להזכיר לקהל העוקבים המאוד חכם שלה, שכנראה ה-IQ שלהם גבוה מהממוצע, רעיון ברור כלכך שעובדי שכר מינימום, נכים, מקופחים, בעלי נטייה לדיכאון, עריריים וכדומה, מבינים אותו ומודעים אליו רוב חייהם, מגיל צעיר, וללא הצורך לאתגר את המחשבה. אנשים חיים כאן בבועה, השאלה מתי תתפוצץ.

6. באופן כללי לגבי הטקסט כולו - עצם העובדה שהוא צריך היה להיכתב, ועצם זה שאדם צריך לעבור תהליך ארוך על-מנת להסיק מסקנה כלכך פשוטה ואינטואיטיבית לאנשים אחרים, מראה עד כמה המצב כאן איום, ושגם אלו בעלי היכולות ש-"ישרדו ויתרבו" יותר מהאחרים בסופו של דבר, למעשה מהווים חוליה חלשה בכמה היבטים שיאפשרו לטכנולוגיה, לכלכלה ולמדינה לתפעל את האנשים הללו בייתר קלות בעתיד. לסיכום, לא פנינת חוכמה חיובית או מתוחכמת במיוחד.

נ.ב. - כשאנשים עם גישות כאלו מנהלים את העולם, זה דווקא משמח אותי באופן אישי לדעת שהקיום שלי הוא סופי נכון לרגע זה. כנראה שלא אמהר לטול את התרופה לחיי נצח.

למעשה - הבנתי הכל
וגם הגבתי לך בהתאם, אבל אתה כמובן מוזמן להמשיך להאשים את העולם והחיים במקום לעזור לעצמך

אתה מתבלבל בין טענה לעבודה וממצאים
הטענה שלי היא שהמדינה לא קשורה למצבך הנוכחי אלא אתה בעצמך אשם במצבך
הממצאים זה מצבך הנוכחי
האופציות שהבאתי לך זה האופציות הקיימות לפתרון מצבך

אתה כמובן ממשיך לכתוב הרבה שורות והרבה מילים בלי קשר לחיים ולדבר שטויות על דברים ש״מתארים״ אותי כשאין לך שמץ מי אני במה אני עוסק מה דעותיי הפוליטיות ובכללי אין לך שמץ עליי

מה מהמילים שלי מתאר אותי?
- למדינה אין קשר למצבך הרפואי /פיננסי - אבל כמובן אתה מוזמן להמשיך לחיות עם הטענה הנ״ל
אתה עצמך ורק אתה אחראי לבריאותך& מצבך הכספי לכן אתה מוזמן לטפל באחד מהם לפחות על מנת להקל על עצמך

או שאתה מוזמן להמשיך לכתוב פה הרבה שורות על תבוסה עצמית והאשמות המדינה

שיהיה לך המון בהצלחה

 

[מלפפון במלח]

מניח שלא ציפית לקרוא יתרונות מהסוג הזה, אבל מה לעשות העולם יותר מורכב מתשובות בנוסח של סקר שביעות רצון.

האמת שלאור שלל התגובות שלך כן ציפיתי לתגובה כזו. קיוויתי שהתרגיל המחשבתי יעזור לך לצאת מהcomfort zone שלך ותכתוב תגובה שונה. התבדיתי.

העולם מורכב, זה נכון. התשובות שלך לא כל כך מורכבות, הן פשוט המשך של אותו קו של איזכור ומיספור של שלל הדברים השליליים בעולמך.

כל הכוכבים התיישרו נגדי

הדטרמיניזם היה מאוד קשה איתי

אני משחק בתנאי משחק קשוחים יותר

בגלל אותה "אלימות דטרמיניסטית" כלפי

וכן הלאה.
אלו לא יתרונות ולא דברים חיוביים בחייך, אלו שוב אותם נקודות שאתה מתלונן עליהם שוב ושוב.

אני קיוויתי שתגיד שנולדת להורים תומכים שעוזרים לך, אתה אדם יהודי במדינת ישראל, גבר, לא חטוף בעזה, לא נמצא תחת אש בעזה, יש לך קורת גג עם מים חמים ועוד המון נקודות חיוביות שאני מסיק לגביך מההתכתבות. אבל בחרת בדרך הקלה (לך).

 

[pseudonym]

@ווטרן-טירון
מהן נקודות האור שבחייך, ולגבי מה אתה אופטימי?
אני מקווה להניח, שכמו שהמגיב מעליי ציין, לא הכל שחור.

 

[ווטרן-טירון]

קיוויתי שהתרגיל המחשבתי יעזור לך לצאת מהcomfort zone שלך ותכתוב תגובה שונה. התבדיתי.

ולכן לא באמת:

ציפיתי לתגובה כזו.

וכן הלאה.
אלו לא יתרונות ולא דברים חיוביים בחייך, אלו שוב אותם נקודות שאתה מתלונן עליהם שוב ושוב.

אל תזלזל בנקודות עליהן אני מתלונן, הן יותר חשובות ודרמטיות מכל נקודה חיובית או שלילית שתמצא. למעשה, הן האמא והאבא האמיתיים שלנו. ביום שהם לא יתקיימו, אני לא אתקיים. בליגה שבה אני משחק לא מנסים להילחם באותן בעיות או לצלוח את החיים יחד איתן, מנסים פשוט להציב אותן בפרונט ולדאוג שהעולם יתאים את עצמו אליהן (ולא בהכרח אלי). מניח שאין לך שמץ של מושג על מה אני מדבר כי בדר"כ לא פוגשים גישה כזאת בשוטטות אקראית ברשתות החברתיות או ב-YNET.

מניח שהמנטאליות הזאת תגדל ככל שיעבור הזמן, ככה שאני אופטימי לגבי העתיד ולגבי הסיכויים שלי. קצת פחות אופטימי לגבי הגישה "הרומנטית" שאתה מדבר עליה עם הנקודות החיוביות והיציאה מאזור הנוחות. אגב, צא מנקודת הנחה שבחרתי להשתמש במילים עדינות, מכיוון שלא ברור לי מדוע אתה חושב שאני כבר לא "כוס מלאה" בכל מה שקשור ליציאה מאזורי נוחות ולא עשיתי זאת יותר מידי פעמים? בכל מקרה, מעריך את הרצון לנסות לסייע ולאתגר

ובשורה התחתונה, להעביר חיים שלמים בצורה נורמלית, בלי שיש לך מושג איך זה להרגיש שנדפקת או שהסביבה בה אתה חי לא נמצאת בהלימה עם צורת החשיבה והאישיות שלך, זה צד מאוד מצומצם בעיני של החיים. חיים מהסוג הזה נראים לי משעממים.

אני קיוויתי שתגיד שנולדת להורים תומכים שעוזרים לך, אתה אדם יהודי במדינת ישראל, גבר, לא חטוף בעזה, לא נמצא תחת אש בעזה, יש לך קורת גג עם מים חמים ועוד המון נקודות חיוביות שאני מסיק לגביך מההתכתבות. אבל בחרת בדרך הקלה (לך).

נראה לי שלהיות יהודי במדינת ישראל זה דבר יותר מסוכן מלהיות יהודי בגולה שיכול לשאת נשק בלי יותר מידי שאלות. שלא נדבר על איכות החיים שלו שם. הסבים והסבתות שלו לא היו פראיירים כשהם בחרו לדלג על "ארץ הקודש", ויש סיכוי שאנחנו גם מממנים אותו עם ריבית שאנו מחזירים לו בעבור הלוואות שלא היינו באמת צריכים (לדברי זליכה באחד הסרטונים הרנדומליים ברשת).

הורים זה נושא ענק בפני עצמו שלא אכנס אליו. בשורה התחתונה אני מודה להם.

להיות גבר במאה ה-21, וכל שכן, בזירת קשוחה וכפוית טובה כמו ישראל, זה באמת אכזרי. תוהה מדוע עדיין לא המצאנו עיטור מיוחד לגברים שמחזיקים כאן מעמד. ואם אתה גבר עם יד אחת קשורה מאחורי הגב והטמפרמנט שלך נינוח ואוהב את הבריות, דיי הלך עליך, אתה תנוצל היטב וחמור מכך - תנוצל באלגנטיות ייתרה כך שלא תוכל להתלונן. אני מצדיע לגברים כאלו ולא רוצה לדמיין מה יקרה להרבה אנשים כאשר הגברים הללו כבר לא יהיו כאן, הם הולכים ונכחדים ובנוסף פשוט נשבר להם והם בורחים מכאן.

אני לא שבע רצון מהמים, יש בהם טעם של חלודה ולהחליף צנרת זה כאב ראש שלא שווה את הכסף.

אם המדיניות המוניטרית תמשיך כפי שהיא, ולא יהיו זעזועים משמעותיים שיביאו לרפורמות מהירות ורדיקליות בכלכלה, אני מתפלסף עם הרעיון שבשלב כלשהו אכן אמצא את עצמי גם בלי קורת גג. שומר על ראש פתוח לחוויה, חיים פעם אחת, YOLO..

אל תרשה לעצמך לקבוע עבור אנשים אחרים מה קל להם או קשה להם להיתפס בו.

ני מקווה להניח, שכמו שהמגיב מעליי ציין, לא הכל שחור.

הכל שחור. וזה בסדר בסה"כ.. לאחרים לא הכל שחור אלא חום ומסריח במיוחד. בכל אופן, לחברה, לתרבות, לשוק החופשי ולמדינה יש הרבה עבודה לעשות בזמן שאני ממשיך את המסע שלי עם כמה שפחות אחיזה בהם. מאחל להם הרבה הצלחה, מניח שבטווח הזמן הקרוב הם ממש יזדקקו לה. ואולי גם אני.

בכל אופן, בחזרה לנושא השרשור, פרטי מידע שהצלחתי ללקט לאחרונה:
- בחורות ביקשו ממני "לקשט" את הקן שלי באובייקטים שמהווים תועלת יותר לנשים (ברמה ממש בסיסית ונדרשת) ולכן יש לנו הגברים נטייה לשכוח מהם כשאנחנו גרים לבד או עם שותפים. דיברו על זה גם בטוויטר לאחרונה. נקודה מעניינת.
- אינטרנט בלבד 90 ש"ח דרך פרטנר. הבנתי שיש הצעות זולות יותר אבל עם הרבה תקלות.
- זקוק לשולחן מחשב, מתלבט בין ה-Sale באיקאה לאתר אגורה. לא התנסיתי בזה עדיין ויהיה נחמד לצבור ניסיון.

רעיונות לעוד סוג של אתגרים כאלו שאני צפוי להיתקל בהם בדירה וכדאי לקחת בחשבון?

 

[pseudonym]

אני קניתי זוג רגליים + בסיס לשולחן רחב באיקאה ואני בסה"כ מרוצה. בפייסבוק אם אני לא טועה, יש קבוצת יד 2 של מוצרים מאיקאה.
אני לא יודע כמה מקום יש לך בדירה אבל אני ממליץ שולחן עם עומק של לפחות 70-80 ס"מ זה הרבה יותר נוח משולחן צר וצפוף.


בפייסבוק יש לך קבוצה שנקראית פשפשוק למסירה. (קצת קשה שם כי כולם עטים).

מה לגבי שאר הציוד ומכשירי החשמל?
אתה מתכוון להביא מכונת כביסה/מייבש או שתכבס אצל ההורים ?

 

[צדיק נסתר]

קראתי את השרשור כולו
(אתה בגיל של הבן שלי)
אינטיליגנטי רגיש מודע וסובל בגלל קולות בראש שלך
אין לי לא את היכולת ולא את המידע להבין מדוע או איך לצאת מזה.
מה שיש לי זה נסיון חיים כמעט כפול משלך.
התחלתי בנקודה די נמוכה כלכלית והתקדמתי למצב שאין לי דאגות כלכליות
לא לי ולא לצאצאי.
אני מאמין שאדם קובע את גורלו.(כמובן בתלות במזל/קרמה)
ועוד דבר אם לא טוב לך איפה שאתה נמצא:
אז תזוז - אתה לא עץ.
הכל מתחיל ונגמר בתקשורת
שלך עם ההורים שלך ועם העולם.
ניתן לייצר הכנסות אם יוצאים מקבעונות
ניתן לייצר זוגיות תומכת אם משקיעים בזה עבודה.
ניתן לשנות צורת חשיבה והסתכלות על העולם
זה הכל עניין של בחירה.
מקווה שתשכיל לבחור נכון עבורך
בכל מקרה מאחל לך בהצלחה

 

[משה גל]

@ווטרן-טירון למה לא להתאסלם ואז להגר לסקנדינביות, גרמניה או צרפת? (אם אתה בהיר מידי, תוכל לומר שאתה מסוריה. שיער אפשר לצבוע)
זה פותר המון בעיות
גם תהיה תמיד צודק
גם המארחים שלך יסכימו שאתה צודק
מצבך הכלכלי ישתפר לאין ערוך
לא תחוש בדידות
לא תצטרך לאכול את האוכל של ההורים שלך
לא תצטרך לעבוד בכלל

לפעמים, הפתרון נמצא ממש בהישג יד!

 

[ווטרן-טירון]

@ווטרן-טירון למה לא להתאסלם ואז להגר לסקנדינביות, גרמניה או צרפת? (אם אתה בהיר מידי, תוכל לומר שאתה מסוריה. שיער אפשר לצבוע)
זה פותר המון בעיות
גם תהיה תמיד צודק
גם המארחים שלך יסכימו שאתה צודק
מצבך הכלכלי ישתפר לאין ערוך
לא תחוש בדידות
לא תצטרך לאכול את האוכל של ההורים שלך
לא תצטרך לעבוד בכלל

לפעמים, הפתרון נמצא ממש בהישג יד!

אל תלכלך את הפוסט בבקשה.

בפייסבוק יש לך קבוצה שנקראית פשפשוק למסירה. (קצת קשה שם כי כולם עטים).

דיברתי עם השירות שלח איקאה, לא הצליח הפעם. כנראה שאגש לאחת הקבוצות הללו או לחילופין, לחנויות שמוכרת מוצרים שמתכלים מהר בכמה מאות שקלים.

מה לגבי שאר הציוד ומכשירי החשמל?

צריך לארגן מיקרוגל וזהו מבחינת החשמל.

אתה מתכוון להביא מכונת כביסה/מייבש או שתכבס אצל ההורים ?

לרדת לגדות הנהר ולבצע כביסה ידנית בעצמי תמיד קסם לי.

אינטיליגנטי רגיש מודע וסובל בגלל קולות בראש שלך
אין לי לא את היכולת ולא את המידע להבין מדוע או איך לצאת מזה.

לא קולות בראש, סתם משהו שפשוט לא תלוי בך בשום צורה, זה הכל.

אני מאמין שאדם קובע את גורלו.(כמובן בתלות במזל/קרמה)

אני לא. הדור שלך דפק לחלוטין את הדור של הילדים שלך בגלל התפיסה ההזויה והחולה הזאת, ואת התוצאות רואים עם בולענים באיילון, פרשות שחיתות ומניח שגם מבחינה כלכלית נראה את התוצאות בקרוב. מקווה רק שדור ה-Y הצליח להשתלט טיפה על מוקדי הכוח והוא מספיק אינטליגנטי להכתיב את המדיניות שמתאימה יותר לדור שלו ולהפוך את הלימון הכלכלי ללימונדה של רפורמות מהירות (ופחות נוחות בטווח הקצר לדור שלך). קומבנתם מספיק על חשבון הדור הצעיר.

בדיוק כמו שדור ה-Z או זה הבא אחריו יעשה לדור ה-Y.

 

[בת העמק]

קומבנתם מספיק על חשבון הדור הצעיר.

במה קומבנו, אדון צעיר בן 33 שעוד לא עזב את סינר הוריו? האם ההורים שלך עשו קומבינות על חשבונך?
האם אתה מדבר בגוף שני רבים, ורואה ברבים, אדם יחיד?

 

[optimum]

הדור שלך דפק לחלוטין את הדור של הילדים שלך בגלל התפיסה ההזויה והחולה הזאת, ואת התוצאות רואים עם בולענים באיילון, פרשות שחיתות ומניח שגם מבחינה כלכלית נראה את התוצאות בקרוב

והדור שלפניו דפק אותו במדינה בלי אוכל, מדיניות צנע, אינפלציה 400% בשנה שתי אינתיפאדות ומלחמות כל שני וחמישי.

אבל הדור שלו עבד קשה כדי לתקן כל דברים האלו כדי שיהיה לך נוח לחיות פה. ועכשיו אתה מתלונן על בולענים באיילון, יא בכיין!

אז או שתתקן את הבולענים או שתיסע דרך כביש 4. לא אכפת לי, העיקר תפסיק להתבכיין לנו פה.

 

[עידו ג]

נו באמת...
אתה חייב לשנות מינדסט. תנסה לראות מה טוב. אתה אשכרה מוצא רק שלילי בכל דבר ומוצא דרך להתחמק מכל דבר בעזרת תירוץ כזה או אחר.
החיים שלך תלויים בעצמך לחלוטין. לכולם יש נקודות פתיחה שונות.
עצם זה שיש לך הורים, שיש להורים שלך בית, שיש לך אינטרנט, חשמל, מחשב, טלפון, מצב משמעותית הרבה יותר טוב מחלק עצום של אוכלוסיית העולם.
די להתבכיין ולהתקרבן. תעשה חיובי עבור עצמך ויהיה חיובי.
גם אם אתה מתחיל מנקודה מינוס מאה ותתקדם חמישה נקודות, אתה תהיה בנקודה שלילית. אבל לפחות תתקדם בכיוון הנכון.

 

[צדיק נסתר]

אני לא. הדור שלך דפק לחלוטין את הדור של הילדים שלך בגלל התפיסה ההזויה והחולה הזאת,

במה בדיוק?
אני עובד מגיל 12 והייתי מוכן לעשות כל עבודה כדי להתפרנס.
בזה שאתה לא יוצא מאזור הנוחות שלך?
הילדים שלי גודלו להתאים לעולם המשתנה וקיבלו סט של כישורי חיים חוץ מחום ואהבה.
הם עבדו ועובדים בשתי עבודות במקביל למרות שאני יכול לממן אותם
זה עניין של חינוך לדעתי.
רק שאלה האם יש לך בעיה גופנית לעבוד פיזית?
כי אם לא אתה סתם בכיין
לך תשטוף כלים במסעדה תקבל 75-80 שקל לשעה או יותר
תעבוד כמה שתרצה
תקבל אוכל צוות
ואולי אפילו תמצא זוגיות

 

[עידו ג]

במה בדיוק?
אני עובד מגיל 12 והייתי מוכן לעשות כל עבודה כדי להתפרנס.
בזה שאתה לא יוצא מאזור הנוחות שלך?
הילדים שלי גודלו להתאים לעולם המשתנה וקיבלו סט של כישורי חיים חוץ מחום ואהבה.
הם עבדו ועובדים בשתי עבודות במקביל למרות שאני יכול לממן אותם
זה עניין של חינוך לדעתי.
רק שאלה האם יש לך בעיה גופנית לעבוד פיזית?
כי אם לא אתה סתם בכיין
לך תשטוף כלים במסעדה תקבל 75-80 שקל לשעה או יותר
תעבוד כמה שתרצה
תקבל אוכל צוות
ואולי אפילו תמצא זוגיות

כאחד שחי שנים בכלא (החדר בבית של ההורים, בדכאון עמוק), ומוגבל פיזית, מוגבלות פיזית היא לא באמת מגבלה. היא קושי, נקודת פתיחה נחותה יותר.
הרבה דברים לא דורשים יכולת פיזית. במיוחד באזורים מרכזיים יותר במדינה קל מאוד למצוא אותם. מוקדי שירות לקוחות נמצאים בכל חור. ניתן היום גם למצוא עבודות היברידיות או אפילו ב100% משרה מהבית (במיוחד אם הוא גר קרוב למוקד ויכול לעבור הדרכה ולאחר מכן לעבוד מהבית).

יש לו מספיק תירוצים, אין צורך להשתמש בתירוצים נוספים.
ואני לא אומר את זה משיפוטיות, אלא מרצון אמיתי ועז שתתעורר, כי אני באמת מבין את הקשיים שלך.

אדם הנמצא בכלא, מדוכדך בתוך עצמו, עם ראש שמוט וללא תקווה או ניסיון ליצור תקווה, לא יצא מהכלא גם אם התא פתוח לרווחה.
קודם כל צריך להרים את הראש וליצור את האפשרות לצאת מהכלא.
מי שרוצה לזכות בלוטו צריך לשלוח טופס.
לא זוכים בחיים אידיאלים ללא מעש ומאמץ. לפחות 99.99% מאוכלוסיית העולם.

די להתבכיין. תרים תראש. תחשוב חיובי. תן הזדמנויות. תיצור הזדמנויות. תתייעץ בפורום! אבל באותה נשימה תהיה פתוח לדברים חדשים. לצאת מהקיבעון.
הדיון הזה נהפך ליומן אכלו לי שתו לי ורחוק מאוד מהתייעצות. בכותרת חיפשת קווים מנחים אבל אתה פוסל כל דבר בלי למצמץ.

אל תתייאש, לכל ירידה יש עלייה. אבל אתה צריך לעלות בעלייה. בין אם בטיפוס, רכיבה, הליכה, ריצה, או צליעה טוטאלית. כל אחד בקצב והדרך שרלוונטיים עבורו.

 

[ווטרן-טירון]

במה קומבנו, אדון צעיר בן 33 שעוד לא עזב את סינר הוריו? האם ההורים שלך עשו קומבינות על חשבונך?
האם אתה מדבר בגוף שני רבים, ורואה ברבים, אדם יחיד?

כעת את מציבה אותי בדילמה שבה אני מסונדל לגמרי. מצד אחד, בתור בת קיבוץ אני חשוב שאת האחרונה שיכולה לכתוב כזה דבר, הקיבוצים קומבנו מאודדדדדדדדדדדדד על חשבון הציבור הרחב בהמון פרמטרים (עד היום, תאזיני לאמסטרדמסקי), בין אם מימון, אדמות מפעלים, עבודה שתי פסיעות מחדר השינה במפעל הקיבוץ וכו'. למרות שהוכח מעבר לכל ספק סביר שהמודל הסוציאליסטי הזה כשל כישלון חרוץ וייצר הרבה נזק (גם בקרב הקיבוצניקים בעצמם).

דוגמה 1.
דוגמה עקיפה 2 על נזקים אישיים פוטנציאליים של מסגרות הקיבוץ (צריך להאזין עד הסוף).
דוגמה 3 בתת-תגובה.
דוגמה 4, כי איך אפשר לדבר על אפליות וקומבינות בלי לאזכר את התלונות של זליכה?

מצד שני, זה שכתבתי את זה עכשיו, עשוי לגרום לתסיסה בדיון ביננו עם המון אמוציות, עצבים והחלפות הדדיות של זלזול. אז בתור אישה בוגרת ובעל ניסיון חיים עשיר, בבקשה בואי לא נתפתה להיכנס ללימבו השלילי הזה.

בל הדור שלו עבד קשה כדי לתקן כל דברים האלו כדי שיהיה לך נוח לחיות פה. ועכשיו אתה מתלונן על בולענים באיילון, יא בכיין!

בעבר זה היה פשוט וכואב: או שדפקת את הילד מספיק חזק עד כדי כך שלא ישרוד או יאושפז בכפייה, או שהוא שרד. אין באמצע. אם הוא סובל מבעיות, ואכן היו הרבה שסבלו, הוא בכל זאת יסתדר בשוק העבודה, יקים משפחה או לפחות ישרוד בטווח הארוך.

בעידן הטכנולוגי שלנו הרוב באמצע, ואמצע זה פשוט מוות איטי של עשרות שנים קדימה לצד חוסר התקדמות, התדרדרות נפשית וגופנית וכן הלאה. אבל רגע, האמצע הזה הוא לפני שפשלות ההורים נכנסות לתמונה. ברגע שמכניסים את הכשלים בפוליטיים והכשלים במדיניות שייצרו דור ה-X והדור שלפניו, ברגע שמכניסים את הסיאוב ואת הריכוזיות שכרגע מי שנהנה ממנה הם אנשים כמו רופאים וותיקים או עובדי מפעלים (לא יעילים) מבוגרים וכן הלאה, זה כבר הרבה יותר בעייתי.

אין סיבה לא לקנא בדור הקודם, הוא נהנה מאיזשהו חלון זמן שבו פחות הייתה השפעה לכישורים האישיים או לרצון שלך למצות את החיים, גם אם רק היית "מתגלגל" מעבודה לעבודה או מדירה לדירה, בשלב כלשהו היית מתייצב כי המערכות סביבך נבנות יחד איתך והטכנולוגיה והשירותים משתפרים בייחס לעידן הקודם שבו לא היו מכוניות אלא חמורים, חומה ומגדל.

הילדים שלהם מצויים בשלב אחר באבולוציה של החברה, בשלב שבו לצד האצה מהירה מידי בדרישות של שוק העבודה ובעידן האינטרנט, אותן תשתיות שהיו "חדשות" עבור דור ה-X, מתחילות להפגין סדקים. כמו הסדקים באיילון, אבל גם סדקים רציניים יותר בצבא או במערכות בריאות קורסות או מערכות חוק, סדר וחינוך. ההורים שלנו לא היו צריכים להתחרות עם כמות גדולה יותר של אוכלוסייה על אותה מיטה בבית חולים (שסובל מסדקים), על בני זוג (שמחפשים גם זוגיות מעבר לים) או על מקום עבודה. מנגד, גם הייתה פחות גישה לידע וכישורים, לא נראה לי שזה משפיע יותר מידי כי ככל שיש יותר גישה, יש גם יותר דרישה, אז עבור הפרט מדור ה-Y זה לא עובד לטובתו.

דור ה-Y נפל בין הכיסאות, לא נהנה מחלון הזמן הייחודי של ההורים שלו, אבל גם לא נהנה מהפשטות שהאינטרנט סיפק, בין אם בשיווק עסקים וכן הלאה.

ולנפילה הזאת עשוי להיות מחיר כמובן, גם לדור הבא.

נו באמת...
אתה חייב לשנות מינדסט. תנסה לראות מה טוב. אתה אשכרה מוצא רק שלילי בכל דבר ומוצא דרך להתחמק מכל דבר בעזרת תירוץ כזה או אחר.

העיקר תפסיק להתבכיין לנו פה.

מה קומבנו, אדון צעיר בן 33 שעוד לא עזב את סינר הוריו?

בואו נתחיל בזה שתפגינו קצת יותר צניעות וכבוד כלפי אנשים אחרים. לדעתי רוב האנשים, כולל אני, החזיקו בגישה הדפוקה הזאת שאתם מנסים לקדם, לא נראה שכמדינה הגענו למקום בריא או פורה במיוחד כשכל שני וחמישי מתגלה עוד מחדל ועוד משבר. ושכל קבוצה או שבט דיי שונאים את הקבוצה או השבט השכנים. הגיע הזמן לאמץ מנטאליות שונה, גם אם לכם באופן ספציפי המנטאליות הרקובה הנוכחית הייתה חיונית מאוד וגרמה לכם בסה"כ להסתדר (זה חלק מהבעיה בעצם, ומה שעוצר את השינוי).

עצם זה שיש לך הורים, שיש להורים שלך בית, שיש לך אינטרנט, חשמל, מחשב, טלפון, מצב משמעותית הרבה יותר טוב מחלק עצום של אוכלוסיית העולם.

בכל פעם שבן השיח שלי מגיע לתקליט הקבוע הזה, אני מסביר לו שהוא למעשה לא קלט שום דבר ממה שאמרתי עד לאותה נקודה וכאן בגדול השיחה מסתיימת. אבל בגלל שכאן מדובר בפורום אסביר את נקודת המוצא שלי - ילד במדינה מודרנית ממש לא צריך לומר תודה על זה שבסה"כ מאפשרים לו לשרוד עם הראש מעל המים, במקרים מסוימים הילדים הללו מעדיפים פשוט להתאבד כי הלחץ והציפיות שלהם מעצמם גדול מידי (הודות לעדין בו אנו חיים, להבדיל מדור ה-X). ילד אמור לומר תודה על זה שסיפקו לו את כל מה שדרוש על-מנת שישגשג, יגשים את עצמו, או לכל הפחות יהיה שבע רצון ממצבו בהשוואה לאחרים.

אזכיר שוב את הגישה של איילון מאסק - ההורה תמיד אשם כי הוא בחר להביא את הילד לעולם. ההורה אשם גם אחרי שהילד מגיע לגיל החוקי, וגם אחרי שהם נפגשים בעולם הבא. להיות הורה זה לא לוקסוס, להיות הורה זה כמו להתיימר להחזיק נשק או אטום בחצר האחורית, אתה צריך להוכיח שאתה ראוי לזה כי אם במקרה ולא, אנשים אחרים סובלים מהנזק שייצרת.

אף אחד לא שאל את הילד אם מתחשק לו להיוולד במדינה מוכת טרור, משוסעת לגמרי ומפורקת לשבטים, סקטורים ואינטרסים צרים, כפופה לרצונות של מדינות אחרות באופן בולט מידי, שבה לשאלה מהי השכלת ההורים שלך או המעמד הסוציואקונומי שלהם יש יותר השפעה על השאלה אם תצליח או לא בתור מבוגר.

אם זוג ישראלים צעירים היו מספיק חסרי אחראיות, חסרי מודעות או אמיצים להביא ילד לתנאים כאלו, הם אלו שיצטרכו לשלם את המחיר במידה והילד שלהם יכשל.

וכל זה בלי לכתוב מילה אחת לגבי מצבים שבהם הילד נולד, רוכש או חווה קשיים משמעותיים וחריגים מבחינה סטטיסטית, במדינה שאולי העטיפה שלה "מודרנית מאוד" אבל הלכה למעשה המדינה לא מתפקדת בצורה מספקת עבור מקרים כאלו, כי היא עסוקה כל היום בלטפל בתוצאות של עיוותים וכשלים היסטוריים שהדורות הקודמים ייצרו, וכעת גם הדור הנוכחי יוצר, סוג של סימביוזה שלילית עד הסוף המר.

אני עובד מגיל 12 והייתי מוכן לעשות כל עבודה כדי להתפרנס.

אתה פריבילג בעניין הספציפי הזה בייחס לדור הצעיר, היום זה לא חוקי וגם יש אנשים עם הפרעות וקשיים שלא מאפשרים להם לעבוד גם אחרי הגעה לגיל החוקי.

בזה שאתה לא יוצא מאזור הנוחות שלך?

האם אתה יודע מהו אזור הנוחות שלי?

הילדים שלי גודלו להתאים לעולם המשתנה וקיבלו סט של כישורי חיים חוץ מחום ואהבה.

א. ח"ח. אני שמח שיש בישראל הרבה הורים למופת כמוך.
ב. הילדים שלך פריבילגים במובן הצר והספציפי הזה (כי אני לא מכיר אותם מעבר לתיאור שלך). מתנצל אם הייתי בוטה.
ג. בגלל שיש בישראל ילדים שבמקור היו מוכשרים יותר מהילדים שלך אבל הם לא זכו להורות המתאימה, אנחנו משלמים על כך את המחיר כי הילדים שלך תופסים להם מקומות עבודה, בתים, רכוש ובני/בנות זוג שלא היו שלהם לולא ישראל הייתה ליברלית, עם שוק חופשי ועם הומוגניות חברתית מהרגע הראשון.

שנייה לפני שתצא עלי לגבי סעיף ג', תנסה לתהות לגביו לעומק. אני לא מתכוון שבהכרח אנשים אחרים היו תופסים את הכיסא של הילדים שלך במקום העבודה ואין הכוונה שהילדים שלך לא מוכשרים מאוד, אלא שגם הילדים שלך כנראה היו יכולים לעשות משהו ייצרני ומועיל יותר לאנושות, או לכל הפחות מספק יותר, ממה שהם עושים היום. או שהם היו עושים את אותו הדבר, אבל בצורה מספקת יותר, שלמה, ומקצועית יותר (מה שהיה מונע היווצרות של בולענים באיילון או משבר בכל שני וחמישי). נקודה נוספת בהקשר הזה - לא רק שאנשים מאיישים תפקידים שבסנריו אחר אנשים אחרים היו מאיישים, אלא שחלק מהעבודות הללו לא היו קיימות אם השוק הישראלי היה יעיל. הרבה בניינים למגורים שנבנו, לא היו קיימים או היו נבנים בתצורה שונה וכן הלאה. הרבה ממה שאנו רואים היום או שלא היה קיים או היה קיים בצורה טובה יותר. מה שבטוח - המצב הנוכחי אינו רצוי לדעתי.

זאת גם הזדמנות טובה להזכיר משהו שכבר כתבתי כאן פעם - ככל שעובר הזמן אני נתקל בעוד ועוד אנשים מהעבר שבשיחות איתם הם בעצמם מודים שהם לא מיוחדים או כישרוניים במיוחד, אבל שהם הצליחו "לקמבן איכשהו" או "לעשות את הבלתי יאומן כי יסופר" ולהשיג משהו שהם יכולים להיות גאים בו בחייהם. בין אם פתחו עסק בשתי ידיים, בין אם השיגו בן או בת זוג מהממים שלא חלמו שיהיו איתם, בין אם קיבלו דירה במתנה מההורים/קומבינה/מחיר למשתכן וכן הלאה. זה תמיד מחמם את הלב לשמוע את זה, אבל במקביל ככל שעובר הזמן אני גם שומע על עוד משבר, עוד כשל שוק, עוד כשל הנדסי שקרס וכן הלאה ועוד חרדה, סטרס ולחץ מאותם ברי מזל.

כשחושבים על זה, מדובר בצימוד מאוד הגיוני. ככל שיש יותר "סיפורי סינדרלה", זה אומר שהרבה מאתנו לא באמת כשירים להחזיק באחריות שנטלנו לידינו. זה נכון שיש ממש המון "מקרים יוצאים מן הכלל" של אדם שהתקבל לאיזו משרה לפנים משורת הדין ולמרות זאת הוא ממש "מצטיין" בה, רק מה לעשות שהכלל אינו ככה ועובדה שהרבה מערכות לא מתפקדות טוב במדינה, אחוז הגירושים עולה וכן הלאה. מסיבה זו נראה לי שהאסטרטגיה הכי מתאימה לצעיר הממוצע שלא התברך בכישורים מיוחדים או בסיפורי סינדרלה, ומנגד כן התברך בקשיים, זה פשוט לשבת על הגדר ולהמתין שהסביבה שלו תתאים את עצמה (סביר שזה יקרה אחרי משבר או שניים חריפים). בהקשר זה גם ראוי לציין את התפקוד של ההורים, המחנכים והסביבה שאמורה להיות מיטיבה לילדים אבל בפועל דופקת אותם (רק שאף צעיר לא יעז לומר את זה הסביבה ממנה הגיע). כנראה שזה המחיר של אותם "סיפורי סינדרלה" האופייניים כלכך לישראלים.

הם עבדו ועובדים בשתי עבודות במקביל למרות שאני יכול לממן אותם

עבדתי בשתי עבודות ובמקביל התנדבתי. בעבודה העיקרית עברתי בנוסף את ה-200 שעות לחודש. מדובר במעשה טיפשי לדעתי. אין שום סיבה להתגאות במציאות כזאת.
עבדתי הרבה לא כי אני חרוץ או נבון, אלא בעיקר כי הקשיים שלי לא מאפשרים לי לעבוד בצורה יעילה וקצרה יותר, עם פחות שעות עבודה. ובנוסף, כי אני קל מאוד "לניצול אינטליגנטי וחוקי" (לא מתכוון לשעות העבודה).

סיפקת דוגמה יפה מאוד למה צריכים להתחיל לסנן את הדעה של דור ה-X משולחן הדיונים ולפתוח לכם פרלמנטים ששם תוציאו את העצבים ותבטאו את הרגשות והרצונות שלכם, בזמן שהצעירים יקבלו את ההחלטות ויבריאו את המערכת. אתם כבר לא בלופ' אבל בכל זאת יש לכם יתרון של "מבט ממעוף הציפור" ובמנותק מהסיטואציה, זה שימושי הרבה פעמים והדור הצעיר יכול להיעזר בכם. אבל בשורה התחתונה, חלק ממה שעבד לכם והותאם בשבילכם מבחינת החוק, הרגולציה, המערכות הציבוריות והמדיניות המוניטרית וכן הלאה, דופק את הילדים שלכם ואתם לא שמים לב לזה.

דוגמאות אפשריות:
- פנסיות תקציביות.
- כמה משרות מיותרות במגזר הציבורי.
- ההינדוס מבחינת המס שעושים לטובת משקיעי נדל"ן על חשבון משקיעי שוק ההון.
- משיחות עם מבוגרים על אגרות גודש שנדרשות כלכך, ניכר שיש לכם איזה אישיו נגד הרעיון היעיל והבריא הזה שיביא לפחות פליטות, פקקים וכן הלאה. משתעשע עם השערה לגבי המקור הפסיכולוגי ממנו נובעת ההתנגדות העזה של כמה מכם לעניין הזה.
- ייעול כמה מערכות כמו בנקים והעברתם לאינטרנט.
- המורכבות והסיבוכים של רשויות המס ועוד רשויות אחרות, או של החוק והרגולציה, בצורה כזאת שמפחידה המון צעירים מלהיכנס לתחומי עיסוק או למקורות השקעה שהיה כדאי להם מאוד להתעניין בהם לולא אותם חוקים ותקנות שהותאמו יותר לעידן שלכם ולא שלהם.

זה עניין של חינוך לדעתי.

לא רק חינוך, ההורים שלי חינוכו אותי היטב לעבודה קשה ולהשכלה. כשיש לבן אדם קשיים והוא חי במדינה לא מתפקדת, אין יותר מידי חשיבות או השפעה חיובית לחינוך (מהנחה שאתה לא פריבילג או חמור מכך, אתה מקופח או בעל קשיים חריגים סטטיסטית).
ובל נשכח, חינוך טוב זאת פריבילגיה שמקורה במעמד סוציואקונומי, בהורים, שכנים ומכרים משכילים ובגישה לידע ולמשאבים. ברגע שהסביבה לא חשפה את הילד לגירויים הנכונים בגילאים הנכונים, הוא עשוי להידפק מאוד, למרות שהם כן חינכו אותו להשכלה או לעבודה קשה ומשמעת.

רק שאלה האם יש לך בעיה גופנית לעבוד פיזית?

הנה עוד דוגמה לכך שהרבה מכם פשוט לא בלופ'. לא רק קשיים גופניים יכולים להוציא אותך מתפקוד. ולא רק קשיים נפשיים יכולים לעשות את זה.
יש המון משתנים עדינים, שקופים, "בין לבין", "על הקצה" או "על הקסקס" שעשויים לדפוק בן אדם בצורה משמעותית עד כדי איבוד המוטיבציה והרצון לחיות, כל שכן, לעבוד או להתקדם בחיים.

בעידן האינטרנט זה מואץ לדעתי.

אבל בשביל לא לדבר באוויר, הנה כיוונים שאתה יכול לחשוב עליהם:

- מאות או אלפי יוצאי בשאלה בכל שנה, שלא רק צריכים להתמודד עם תהיות מקצועיות ורומנטיות בעולם חילוני וזר, אלא שהמוח שלהם צריך גם להתעסק עם שאלות יותר יומיומית כמו איפה עושים קידוש בשישי בערב כאשר המשפחה כבר לא מדברת איתך. אין כאן קושי גופני או נפשי בהכרח, אבל בוא נומר שבהרבה מקרים אם אותו דלת"ש לא קיבל סביבה חילונית יציבה שתוכל להנחות אותו, לסייע לו ו-"להחזיק" אותו ברגעי משבר, זה לעתים עלול לפגוע בתפקוד שלו.

- נשים שעברו אי-אלו הטרדות מתמשכות בצעירותן. הרבה מהן מתפקדות כנשים בוגרות, אבל לאירוע יש בכל זאת משקעים והשפעה משמעותיים על הנפש שלהן ועל רמת התפקוד שלהן כנשים בוגרות, בין אם בשוק העבודה, בין אם בקשרים רומנטיים וכן הלאה. להבנתי מקריאה באינטרנט, יש לזה השלכות הרבה פעמים גם על שאלות כמו מידת הסיפוק מבני הזוג או מידת החרדות של האם כלפי ילדותיה. ולכל זה יש כנראה עוד השפעות סגוליות שעוברות באופן בין-דורי, תוהה אם יש חוקרות שטרחו לבדוק זאת.

- אנשים שחוו איזשהו עניין שקשור לפאן הרפואי, אבל הבעיה שלהם היא מה שנקרא "שקופה", "בלתי נראית". כלפי חוץ מתפקדים כרגיל ואפילו הביצועים שלהם במבחני תפקוד גבוהים או סבירים בסה"כ, אבל בפועל יש להם קושי משמעותי שהם סובלים ממנו ושישראלים "יפים" מאוד אוהבים לנצל (הרבה פעמים בצורה לא משמעותית ולכן יכולים להתחמק מאשמה). דוגמאות: אירוע מוחי סביב הלידה, איידס, אולי גם טרשת נפוצה, פיברומיאלגיה ואני בטוח שיש עוד הרבה שאני לא מודע אליהן.

- אנשים שנולדו לסביבה דתית מאוד וסגורה.

- מזרחים שפוזרו לפריפריה ואם תשאל אותם אם הם מסופקים מהחיים הם ישיבו בחיוב, ובכל זאת סביר שהם סובלים מגישה למערכות פחות מתפקדות, לפחות מקומות עבודה מכניסים, לפחות ידע ומשאבים. גם השפעה על מציאת פרטנרים רומנטיים וכן הלאה כנראה באה לידיי ביטוי.

כי אם לא אתה סתם בכיין
לך תשטוף כלים במסעדה תקבל 75-80 שקל לשעה או יותר
תעבוד כמה שתרצה

בתחילת דרכי ניסיתי להתקבל לעבודות מהסוג הזה, הם דחו אותי לכל המאוחר כבר ביום הראשון של ההתלמדות. רובם תחת אמתלה מהסוג של "אתה חכם/איכותי מידי בשביל לעבוד במטבח", אבל בתכל'ס זה בגלל שלא היו לי הידיים והקצב הדרושים לעבודות הללו. אני עדין מידי בשביל זה ואיטי מאוד בעבודות פיזיות. אולי גם מעט מזכיר OCD וחזרתיות על פעולות עם נוקשות בחשיבה, אבל הפסיכולוג האחרון אמר שלא יכול לאשר שאני סובל מזה. וזה נחדמ כמובן, אני לא מהטיפוסים ההיפוכונדרים האלו שמחפשים למלא את טבלת ההפרעות/המחלות שלהם.

כאחד שחי שנים בכלא (החדר בבית של ההורים, בדכאון עמוק), ומוגבל פיזית, מוגבלות פיזית היא לא באמת מגבלה. היא קושי, נקודת פתיחה נחותה יותר.

זאת נקודה ששווה לדבר עליה. אם ניקח אנשים שיש להם קושי או בעיה משמעותיים, הרי שמראש יסייעו להם וגם הלחץ הפסיכולוגי והציפיות מהם יהיו בהתאמה לקושי או למוגבלות, ומכן שבאופן אירוני הרבה פעמים הם ייהנו מפניות פסיכולוגית ומפחות סטרס מזיק בחיים.

הקבוצה השנייה היא האנשים הרגילים שמופעלים עליהם סטרס, ציפיות ולחץ פסיכולוגי, אבל כל זמן שהם עומדים בצפיות, פחות או יותר, הכל בסדר איתם.

הסוג המעניין ביותר לדעתי (ואני משוחד כמובן), הם אלו שאין להם קושי או בעיה משמעותיים שמצדיקים עזרה מביטוח לאומי וכן הלאה, אבל לחלוטין יש להם קושי או מגבלה שהם מספיק משמעותיים לא לאפשר להם לפרוח או למצות את כושר ההשתכרות שלהם וכן הלאה. כך שאפילו אם הם חרוצים מאוד, משכילים ועובדים ב-3 עבודות במקביל, הסביבה לא תהיה מרוצה מהם מכיוון שהקשיים שלהם לא מאפשרים להם לעמוד בציפיות (במיוחד אם כלפי חוץ הם נראים מאוד חכמים ואינטליגנטים). הרבה מהם משלימים עם הגורל המר שלהם והם פשוט "מתאימים את עצמם" לזרם, להצעות קיקיוניות של הסובבים אותם או של חבר'ה בפורומים או במקורות בהם הם נעזרים. אבל יש גם סוג שלא עושה את זה ואני דיי גאה להשתייך אליו כי בגדול מה שהחברה אומרת לאנשים עם הקשיים הללו הוא: "לא הסתדרתם/הצלחתם כי אתם סתם פרזיטים, בינוניים או עלובים, תגידו תודה על שכר המינימום/הממוצע שאתם מקבלים ועל הזוגיות הגרועה שסידרתם לעצמכם ותקומו בכל בוקר בתודעה שאתם בסה"כ שורדים ולא משגשגים". כמובן שאתם תגידו שזה לא מה שנאמר להם ואני כמובן לא אסכים איתכם והדיון לא יסתיים לעולם. בכל אופן, אני מאוד גאה להשתייך לסוג המועט של האנשים שלא משלימים עם השיט הזה ושאם לאנשים עם הקשיים הללו אין מענה אמיתי ופתרונות מצד הסביבה (שעסוקה בלייצר כשלים ולאחר מכן לטפל בהם), אז זה לגיטימי לחלוטין פשוט לא לשחק את המשחק ושיהיה לשאר השחקנים בהצלחה בהיעדרם של אנשים יותר מוכשרים מהם.

יש לו מספיק תירוצים, אין צורך להשתמש בתירוצים נוספים.
ואני לא אומר את זה משיפוטיות, אלא מרצון אמיתי ועז שתתעורר, כי אני באמת מבין את הקשיים שלך.

אדם הנמצא בכלא, מדוכדך בתוך עצמו, עם ראש שמוט וללא תקווה או ניסיון ליצור תקווה, לא יצא מהכלא גם אם התא פתוח לרווחה.
קודם כל צריך להרים את הראש וליצור את האפשרות לצאת מהכלא.
מי שרוצה לזכות בלוטו צריך לשלוח טופס.
לא זוכים בחיים אידיאלים ללא מעש ומאמץ. לפחות 99.99% מאוכלוסיית העולם.

די להתבכיין. תרים תראש. תחשוב חיובי. תן הזדמנויות. תיצור הזדמנויות. תתייעץ בפורום! אבל באותה נשימה תהיה פתוח לדברים חדשים. לצאת מהקיבעון.
הדיון הזה נהפך ליומן אכלו לי שתו לי ורחוק מאוד מהתייעצות. בכותרת חיפשת קווים מנחים אבל אתה פוסל כל דבר בלי למצמץ.

אל תתייאש, לכל ירידה יש עלייה. אבל אתה צריך לעלות בעלייה. בין אם בטיפוס, רכיבה, הליכה, ריצה, או צליעה טוטאלית. כל אחד בקצב והדרך שרלוונטיים עבורו.

אני מבין את תחושת ההזדהות שהדברים שכתבתי כנראה ייצרו בך, ואת הרצון לסייע ולחזק.. אבל חשוב שתדע שאתה פשוט מצטייר כפטרנליסט. אתה כותב דברים שאתה מאמין שאני חש או מרגיש או סובל מהם, אתה גם מתיימר לקבוע שאני מתבכיין, לא חושב חיובי, לא נתתי ונותן הזדמנויות. זה לא המצב.

ואם גם אתה סובל מאוד, אני בטוח שיש לי מספיק ניסיון בעולם שבחוץ ופרספקטיבה על החיים, כולל במסגרות המסייעות לאנשים עם קשיים, על-מנת לנסות לעודד אותך.

בכל מקרה, תודה על הכוונות הטובות בשורה התחתונה :]

 

[בת העמק]

בתור בת קיבוץ אני חשוב שאת האחרונה שיכולה לכתוב כזה דבר, הקיבוצים קומבנו מאודדדדדדדדדדדדד

בוא אני אספר לך איך היה לגדול בתור מקומבנת בקיבוץ:
בגיל 3 ימים הועברתי לבית תינוקות, שם שהיתי 22 שעות ביממה (למעט שעתיים אחה"צ אצל ההורים).
גדלתי בתוך קבוצה מצומצמת עד גיל 18 כשההורים הן דמויות חיוורות וחסרות משמעות כמעט. בצבא ואחריו גרנו בצריפים. אין מזגן, אין חימום, אין מטבחון.
בכיתה א' התחלנו לעבוד. שעת עבודה בבוקר לפני ארוחת הבוקר - ניקוי בית הילדים ועבודה במשק החי (תערבב לחם בדלי מים קפואים בשביל הברווזים בגיל כזה).
בגילאים 13-15 היינו עובדים 3 פעמים בשבוע אחרי החזרה מביה"ס האזורי. בחקלאות, בבתי הילדים או במפעלים.
בחופש הגדול היינו צריכים לעבוד 30 יום כל אחד מאיתנו.
בתיכון למדנו 4.5 ימים ועוד יום אחד היה עבודה בקיבוץ.
לא קיבלנו כסף על כלום, היה תקציב אישי קטן בשביל לקנות משחת שיניים, סבון, שמפו וקצת ממתקים בכלבו ונסיעה באוטובוס פעמיים בשנה לקנות פלאפל בעיר השכנה.
כשעזבתי את הקיבוץ בגיל 26, אחרי צבא ועוד שנות עבודה בקיבוץ - קיבלתי צידה לדרך בצורת 3K ש"ח מהקיבוץ. זהו, עם זה התחלתי את החיים בחוץ.
בגלל שהייתי טיפשה, התחתנתי עם המקגייוור הפרטי שלי שהוא גם בן קיבוץ תפרן, במקום לאיזה מקומבן מהעיר שלהוריו כבר נצברו לא מעט נכסים (והיו הצעות).
ובגלל שהיינו עניים, וגם קיבוצניקים עם מוסר עבודה גבוה, עבדנו קשה מאד במשך הרבה מאד שנים ובלי עזרה מההורים. ועכשיו בגיל 60 קוראים לנו מקומבנים.
אני לא יודעת אם לצחוק או לתת לך סטירה וירטואלית.

 

[ווטרן-טירון]

תודה על השיתוף.

אני לא יודעת אם לצחוק או לתת לך סטירה וירטואלית.

רגע לפני הסטירה שאת מוזמנת לתת לי, כי זה מאוד לא בסדר לדבר ככה לאישה מבוגרת ומוכשרת ממני, תחשבי שעבור כל "הטוב" הזה שתיארת (במירכאות כפולות) היה צריך לדפוק המון אנשים בני הדור שלך על-מנת לממן את הקיבוצים הללו שמשתמע שייצרו חיים דיי קשים גם לך. באמת שזה שיא הטמטום.

כפי שמשתמע מהדברים שתיארת, יתכן שהיית נשואה היום לאדם אחר בתנאים בהם לא היו קיבוצים, תחשבי על המשמעויות הסגוליות של זה לא רק עליך אלא גם על אנשים אחרים.
אם מראש הקיבוצים לא היו קמו, או לכל הפחות, לא היו מקבלים תקציב להקמת מפעלים ועוד קומבינות מהסוג הזה על חשבון המדינה, והמדינה הייתה כותבת איפשהו במגילת העצמאות שהיא ליברלית ותקדם שוק חופשי ללא אפליה, קיפוח וכו', הרי שבזמן שכמה ילדים "מהעיר הגדולה" היו עוברים לפריפריה המקופחת (שהייתה פחות מקופחת, או פשוט לא הייתה קיימת), היו כמה מזרחים מהפריפריה שהיו גדלים מראש בלב תל-אביב ובערים מבוססות נוספות.

וחי זאב עם כבש.

כרגע ניכר גם מהתיאור שלך שלא רק שדפקו כהוגן את אלו שלא גרו בקיבוצים מהסוג המבוסס (כי גם היו פחות מבוססים לפי מיטב הבנתי) או בערים הגדולות, אלא אפילו "המקומבנים" בעצמם נחלו הרבה כאב והשפעות שליליות ממצב העניינים המעוות והבולשביקי הזה.

 

[עידו ג]

אני לא יודעת אם לצחוק או לתת לך סטירה וירטואלית.

אני לא רואה איך הצחוק יעיר אותו, אולי סטירה תהיה יותר יעילה.