SolidusMaximus
משתמש בכיר
- הצטרף ב
- 10/9/21
- הודעות
- 2,369
- דירוג
- 2,428
התחושה שלי שמדובר בעניין אקספוננציאלי. כצעיר יחסית שלא התמודד עם בעיות בריאות כמעט, מלבד כמה ספציפיות,התרופה הכרונית הראשונה (והאחרונה בינתיים) שהתחלתי לקחת היתה כשהייתי בת 58, וגם זה רק כי הלכתי לאבחן ביוזמתי מחלה כלשהי.
הבעל שלי התמלא בתרופות גם בגיל הזה, אצלו יש כמה מחלות כרוניות לא פשוטות בכלל.
אחרי 3 שנים שלא היינו בחופשה בחו"ל ואני ממש רוצה להתאוורר, פתאום הבנו שאנחנו צריכים לקחת את נושא המחלות והתרופות בחשבון.
ואני הפנמתי שגם החלום לבלות כמה חודשים כל שנה בכפר נידח ביוון הולך ומתפוגג כתוצאה מכך.
אני לא מתלוננת על זה, החיים שלנו טובים גם כך, אבל באמת לא השתמשנו בתרופות כמעט, אפילו לא לכאבים או לחום, אלא במצבים יוצאי דופן.
זה כן משהו לקחת בחשבון כשמתבגרים, ובטח אם אין אזרחות מקומית, אבל אפשר להתארגן על זה אם זה מאד חשוב וגם לזוז לאזור טוב יותר מבחינה רפואית אם צריך.
קל מאוד לחיות בכיף ובכלל בכלל לא לחשוב על זה, עד שזה בא אליך בבום ודורש התייחסות עכשיו. לא בהדרגה. מי שלא חי שם, בכלל לא יכול להבין את זה.
אפילו אני שמכיר את זה קצת, כאמור, חי ביום יום בתחושת זרימה, שזה לא יגיע אליי, וזה לא במודעות שלי.
אבל אף אחד כמעט לא מת בריא, או יותר נכון להגיד, רק מעטים מתים בריאים, ואנחנו עדיין לא מאחלים את זה לאף אחד (תאונות, מוות פתאומי בגיל צעיר).
בקצרה, זה כמו אנשים שעוברים עיר ובודקים אם יש חינוך טוב בעיר החדשה. בשביל רווקים זה כמו סינית.